פסקי דין על רון אפלבוים | פסקי דין על אורנה אפלבוים | פסקי דין על שביל הדרקון בע"מ

45444-11/16 תק     23/03/2017




תק 45444-11/16 רון אפלבוים, אורנה אפלבוים נ' שביל הדרקון בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 45444-11-16 אפלבוים ואח' נ' שביל הדרקון בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
שלמה בנג'ו

התובעים

1.רון אפלבוים

2.אורנה אפלבוים


נגד

הנתבעת
שביל הדרקון בע"מ



פסק דין


בפני
י תביעה כספית בסך 33,500 ₪.
לפי עובדות כתב התביעה, ביום 25.1.16 – 15.2.16, השתתפו התובעים בקבוצה של תשעה זוגות, בטיול שארגנה וביצעה התובעת לדרום אמריקה.
חברת הנתבעת הובאה על ידי "היוזמים" (רחל ויובל דרורי והגב' שרה קליימן), להתרשמות של קבוצת החברים, לאור תכנית הטיול הייחודית שגובשה על ידי הנתבעת, לאחר שיחות עם היוזמים, ושכללה שני אתרים שלא הוצעו על ידי חברות אחרות: אזור מערות השיש באגם גנרל קררה, והאזורים סאלטה והואקלרה בצפון ארגנטינה. כמו כן, היוזמים בחרו בנתבעת על סמך המלצתה של הגב' שרה קליימן, שהשתתפה בטיול מטעם הנתבעת למזרח הרחוק, בהדרכת מנכ"ל החברה מר יונתן גלובמן.
ביום 18.6.15 התקיימה פגישה בחיפה, בבית משפחת דרורי בין מנכ"ל החברה מר יונתן גלובמן, לבין מתעניינים פוטנציאליים בטיול. בפגישה, מר יונתן גלובמן הודיע כי עקב התחייבויות קודמות, הוא לא יוכל להשתתף כמדריך בכל הטיול, אלא כנראה רק בששת הימים הראשונים בצ'ילה, ושהוא מצוות לטיול מדריכה מקומית, הגב' רוסיו ארצי, "חצי ישראלית", דוברת עברית, אשר תוביל את שאר הטיול, גם בהיבט ההדרכתי וגם בהיבט הארגוני. בעקבות הפגישה, בחרו התובעים להצטרף לטיול אצל הנתבעת.
עוד עולה מכתב התביעה, כי בפגישה שניה שהתקיימה עם מר יונתן גלובמן, בתאריך 7.1.16, לפני היציאה לטיול, בבית התובעים בחיפה, חולקה תכנית הטיול הסופית. בפגישה הסתבר, כי בסופו של דבר, הגב' רוסיו ארצי תדריך את כל הטיול, לרבות בצ'ילה. מר יונתן גלובמן הרגיע את המשתתפים ביחס לכישורי המדריכה, ושיווק אותה כמדריכה שתעצים את חווית הטיול, ותייצר ערך מוסף מיוחד. הוא הדגיש, כי אין לתובעים מה לחשוש מכך שהוא לא מדריך את הטיול, וכי הגב' רוסיו היא מדריכה בעלת שעור קומה כמו "המדריכים המובילים", ששמותיהם ננקבו באותה שיחה. התובעים הצטרפו לטיול, לאחר שנחה דעתם, על סמך המידע שקיבלו ממר גלובמן, כי היא מדריכה המאופיינת בתכונות האמורות, ויכולה להוביל את הטיול בהצלחה מלאה. אלא, שלטענת התובעים, המדריכה לא תפקדה; התובעים טוענים לטיול רצוף תקלות וכשלים, שמקורם בארגון לקוי, רשלני, לא מקצועי, הדרכה לוקה בחסר ושטחית; המדריכה לא הייתה בקיאה בתכני הטיול, בתכנית הטיול ובאתרים בהם סיירה הקבוצה.
עוד נטען, כי הנתבעת תכננה את הטיול בצורה לקויה, רשלנית ולא יסודית. חלק גדול מפרק הזמן בו התקיים הטיול, הנתבעת לא עמדה בתכנית הטיול המובטחת. התנהלות זו גרמה לתקלות רבות במהלך הטיול, ביניהן ביקור שלא התקיים במערות השיש, כפי שתוכנן היה להתקיים - על אף מזג האוויר הנוח ששרר באזור, בעת ביקור הקבוצה, הסיור בוצע באמצעות סירה גדולה, שלא אפשרה כניסה לתוך המערות, וזאת בניגוד למובטח. כן נטען, כי היום החמישי של הטיול לא תוכנן באופן סביר ונכון - הקבוצה חזרה למלון באותו יום מאוחר, תנאי הנסיעה היו קשים, גיל המשתתפים בטיול היה בטווח של 62 עד 73, ולוח הזמנים איפשר להם שינה בלילה במשך של שעתיים עד שעתיים וחצי, ללא הודעה מראש מספיקה, דבר אשר היה בעייתי עבור הקבוצה. בנוסף, נטען כי תכנית הסיורים באיזור ברילוצ'ה, לקתה בחסר, כך גם לגבי הביקור בבואנוס איירס, ועוד טענות כהנא וכהנא, בדבר מידע לא אמין, התארגנות כללית לא יעילה, חישוב הפרשי המטבע הזר באופן לא תקין (דבר אשר הוביל לכך שהנתבעת הייתה חייבת הפרשים המגיעים למשתתפי הטיול, אשר לא הושבו להם).
מנגד, טוענת הנתבעת, כי היא חברת תיירות איכותית, המוציאה מאות רבות של טיולים, בהם השתתפו מעל ל-7,000 מטיילים ומעולם לא הוגשה נגדם תביעה משפטית.
אשר לטיול עצמו, טוענת הנתבעת כי בארצות רחוקות ישנו קושי מובנה, המצריך מלאכה ארגונית לא פשוטה. קיימים פערים מנטליים, יש להתאים את לוח הזמנים והאירועים לזמנים שאינם תמיד תלויים בחברה המארגנת את הטיול. כל אלה חוברים יחדיו, והופכים את תפעול הטיול לעניין מורכב, ויש לגלות התחשבות בכך. תקלות במהלך טיולים הן דבר שאי אפשר להימנע ממנו, והטיול הנוכחי, גם אם לקה בתקלות מסוימות, אין המדובר בתקלות בלתי סבירות, אשר פגעו באיכות הטיול.
יצוין, למען הסדר הטוב, כי בית המשפט שוחח עם הצדדים, וניסה להגיע לפתרון מוסכם המקובל עליהם על מנת לפתור את המחלוקת בדרכי שלום, אך לדאבון הלב, הדבר לא הסתייע. מכאן, שאין מנוס מהכרעה שיפוטית בסכסוך שבפני
בית המשפט.
לאחר שבית המשפט שמע באריכות את טענות הצדדים, בחן את עדויותיהם, עיין בכתבי הטענות על נספחיהם, הגיע לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
התובעת שהעידה בשם התובעים, העידה באופן קוהרנטי, אמין, והבהירה לבית המשפט, כי התובעים נאלצו להגיש את התביעה, לאחר שהם, כחובבי טיולים בארץ ובחו"ל, יצאו לטיול באמצעות החברה הנתבעת, מתוך הבנה שהנתבעת הינה חברה מקצועית, בעלת מוניטין, המפיקה טיולים איכותיים, ומן הסתם, בעלת ספקים ויכולות ביצוע ברמה גבוהה מאוד.

כמו כן, הדגישה היטב כי ככל שהיו יודעים התובעים שהטיול אליו ייצאו, יהיה כה לקוי, היא ובעלה לא היו יוצאים לטיול הזה, בו השקיעו ממיטב כספם (למעלה מ-20,000 דולר).
באופן קונקרטי לתביעה, הדגישה כי מאחר ומדובר בטיולי בוטיק, קיימת חשיבות רבה לטיבו ואיכותו של המדריך המוביל את הטיול. במקרה הנוכחי, המדריכה שמונתה על ידי הנתבעת להוביל את הטיול, לא הייתה בעלת הידע המספיק, ונעדרה כישורי הדרכה, הובלה, וניהול משברים.
התובעת הדגישה, כי המדריכה לא הייתה מעורבת בתכנית הטיול ולא נתנה הדגשים במקומות הנדרשים. עוד מסרה, כי מדריכים מקומיים ברמה נמוכה תפסו את מקומה של המדריכה, וכתוצאה מכך, שפת ההדרכה הפכה בחלק גדול מהטיול לאנגלית במקום עברית, כאשר מדובר היה באנגלית רצוצה ובמבטא כבד אשר לא אפשר לתובעים ליהנות מההסברים אודות מקומות שונים בהם ביקרו.
כאמור, עדותה של התובעת, נמצאה בעיני בית המשפט אמינה ומהימנה. ניכר היה כי התובעים חוו את הטיול כחוויה מאכזבת, מפח הנפש ניכר היטב בעדותה של התובעת.
אכן, יש צדק רב בדבריה של התובעת, שכן, בטיולים מהסוג הזה, לארצות מרוחקות בעלות מנטליות ייחודית בנוף הטיולים, קיימת חשיבות רבה לטיבו ולכישוריו של המדריך המוביל את הטיול. המדריך אמור להוביל ולהנהיג את הקבוצה, ולהיות בקיא היטב בתכנית הטיול, באתרים אליהם הוא מוביל את הקבוצה, בהיסטוריה המקומית, על מנת שהוא יוכל להעביר למטיילים חוויה טיולית מהנה, ולספק מידע מקיף אודות תכני הטיול. יודגש, כי לא מדובר בתנאים שמעבר לכישורי מדריך טיולים סביר. ההיפך מכך, מדובר בדרישה, אלמנטרית, סבירה, הנדרשת מחברה המארגנת טיולים למקומות כאלה בעולם.
לא מתקבל על הדעת שהנתבעת, אשר גבתה סכומי כסף ניכרים מכל זוג, לא תספק מדריכה אשר בקיאה היטב בתכנית הטיולים, באתרי התיירות ולא תדע להנהיג את הקבוצה, להובילה, ולספק הדרכה ראויה ונאותה למטיילים.
השתכנעתי כי תנאים בסיסיים אלה לא סופקו לתובעים. תכני ההדרכה והתנהלות המדריכה שהנתבעת סיפקה, לקו בחסר, וזאת בלשון המעטה. להבדיל מהטענות שהשמיע מנהל הנתבעת באולם בית המשפט, ואשר נשענים על דברים שנמסרו לו מכלי אחר, שלא נשמעו בבית המשפט והם בגדר עדות מפי השמועה, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהתובעים, אשר מסרו לבית המשפט עדות מכלי ראשון, וחוו כאמור את הטיול באופן מאכזב ופוגע.
אשר לטענת הנתבעת, כי אין היא מתחייבת לנוסעיה להימנע ממכשולים ותקלות בטיולים, וכי תקלות במהלך טיולים, הן דבר שאי אפשר להימנע ממנו. אכן, לא ניתן להימנע מתקלות, ואף הייתי מוסיף ואומר, כי לא ניתן להשביע את רצונה של כל קבוצת המטיילים. תמיד ייתכנו בודדים, כאלה ואחרים, שלא יהיו מרוצים מפרט כזה או אחר בטיול.
אולם, חובתה של חברה המספקת חבילות נופש וטיולים, כמו הנתבעת, אשר מתגאה בארגון טיולים איכותיים ברחבי העולם, שתספק תשתית איכותית וראויה, הכוללת הדרכה ברמה גבוהה, תוך יכולת לתת מענה לצרכים שונים של המטיילים, וכן, יכולת התמודדות עם משברים כאלה או אחרים, שצצים ועולים בטיולים. דברים אלה, הם בגדר הצפיות הסבירה, והנתבעת חייבת הייתה לצפות אותם, לאור ניסיונה הרב עם מטיילים, אך היא לא עשתה זאת. חובתה של הנתבעת, כמספקת שירות מהסוג הזה, לפעול בשקידה סבירה וראויה, על מנת למנוע תקלות ושיבושים במהלך הטיול ובכך, להקטין את הסתברותה של התרחשות תקלה, שתשבש את חוויית הטיול. מכאן, שהטענה כאילו התרחשותה של תקלה בטיולים מסוג זה, היא דבר מובן מאליו, ובלתי נמנע, אינה מתקבלת על ידי בית המשפט.
זאת ועוד, הסתמכותה של הנתבעת על אחד מקבוצת המטיילים, לפיה התנהגותם של חברי הקבוצה, ובכללם, התובעים, היא נפסדת, וטענותיהם כלפי הנתבעת בלתי מוצדקות, אינה ראייה אשר מטה את הכף לטובת הנתבעת, ושוללת מניה וביה, את תביעתם. אותו חבר קבוצה, לא הובא לעדות על ידי הנתבעת, ממילא בית המשפט לא התרשם ממנו, והוא לא נחקר על גרסתו זו. דברים אלה יפים גם לתשבוחות אודות המדריכה, עליהן מסתמכת הנתבעת בטענותיה. גם ה"משבחים" הללו, לא הובאו לעדות, ולא ניתן לתהות על טיב גרסתם בעניין זה. מנגד, התובעים העידו ובית המשפט התרשם מכנות גרסתם.
אשר למחדל הנטען ביחס לטיול במערות השיש, בית המשפט התרשם כי מדובר היה בביצוע רשלני של תכנית הטיול, חוסר תכנון נכון, דבר אשר הוביל לצמצום ופגיעה בחוויית הטיול של התובעים במערות השיש, שהינו אחד האטרקציות החשובות בטיול זה. ככל שנדרשה הנתבעת, כטענתה, לתאם את כניסתן של סירות קטנות לתוך המערות עם "משטרת המים" המקומית, היה עליה לעשות כן מבעוד מועד, ולא לקבוע עובדה בשטח ולטעון כי לא ניתן להעביר את המטיילים לסירות קטנות, על מנת לחוות את הכניסה לכל מרחבי מערות השיש, כפי שתוכנן מראש לעשות.
יצוין, כי לא הובאה כל ראייה מצד הנתבעת בדבר האיסור של "משטרת המים" המקומית, ו/או ראייה מצד הספק. עוד יוער, כי הטענות הללו, הועלו בכתב על ידי התובעים, בפני
הנתבעים, טרם הגשת התביעה, ובתשובות שניתנו מטעם הנתבעת נטען, כי השטת התובעים בסירה אחת גדולה, ולא בסירות קטנות, נבעה מאופיו הלא יציב של האגם, ועל כן, ניתן להם כלי השיט הבטוח יותר, הסירה הגדולה, כך שטענותיה של הנתבעת בעניין זה, אינן עקביות.
אשר לטענות בדבר תכנון הטיול באופן שאינו יעיל ובטיחותי, נטען, כי לאחר הביקור במערות השיש, נמסר לתובעים וליתר הקבוצה כי לאחר ארוחת הבוקר תצא הקבוצה לשדה התעופה של בלמסדה. המדריכה הודיעה להם כי הם יצטרכו לקום ב-01:00 ולנסוע 5 וחצי שעות בדרך מסוכנת (דרך כורכר חשוכה עם גשרים צרים), על מנת להגיע לשדה התעופה.
התובעים מלינים על כך שבאותו יום חזרו למלון בשעה מאוחרת, ארוחת הערב במלון הסתיימה לאחר השעה 22:00, הנהג ישן באותו לילה פחות מ-3 שעות, לאחר שנהג בתנאים פיזיים קשים, הכוללים סיכון בטיחותי. מרבית משתתפי הקבוצה בטווחי גילאים של 62-73, ולו"ז המאפשר שעתיים עד שעתיים וחצי שינה בלילה, ללא הודעה מראש, הוא בעייתי.
הנתבעת כפרה באופן כללי באחריותה לדברים הנטענים כלפיה, כאילו נמצאה התייחסות קונקרטית לטענה הזו. מכל מקום, לאחר עיון ובדיקה, לא נמצא מקום לקבוע כי דברים אלו עולים כדי רשלנות, אשר גרמה לנזק של ממש לתובעים, והמצדיקה פיצוים. אכן, ככלל, כאשר במהלך הטיול, ישנו שינוי מהלו"ז, או שנדרש מאמץ מיוחד מצד המטיילים, כמו יקיצה מוקדמת, או נסיעה
ארוכה בתנאים קשים, מן הראוי להודיע זאת מבעוד מועד למשתתפים, מכמה טעמים. ראשית, על מנת להעמידם על תנאי הטיול, ובכדי שישקלו האם הם יכולים לעמוד בתנאים אלה, רוצים לעמוד בתנאים אלה וממילא מסכימים ומקבלים על עצמם את אותם התנאים. טעם נוסף והוא קשור לקבוצת הגילאים של המטיילים, מדובר באנשים בגיל מתקדם, אשר ייתכן אשר סובלים מבעיות רפואיות כאלה ואחרות, או אינם בעלי חוסן פיזי או נפשי, לעמוד בתנאים שעלולים להיתפס אצלם כתנאים קשים, מתישים, ומכאן ועד למפח נפש ואי שביעות רצון, הדרך קצרה. לכן, הנתבעת לא יכולה לצאת מנקודת הנחה, כי אלה הם תנאיו של הטיול, בארץ מהסוג הזה, ולצפות שהמטיילים יקבלו זאת בבחינת זה ראה וקדש. למרות הקביעות הללו, אינני סבור שבמקרה הנוכחי, התרשלה הנתבעת. נראה מהחומרים שבפני
י, שתכנית הטיול התוותה את מסלולי הנסיעה הללו, ומכל מקום, לא שוכנעתי שנגרם לתובעים נזק, ועל כן, בכל הנוגע לראש נזק זה, התביעה נדחית.
אשר לתכנית הסיורים באזור ברילוצ'ה, התובעים טוענים כי הסיור שלהם באיזור קוצר בשני שליש, כפי שתועד על ידי אחד המשתתפים שתיעד את מסלול הטיול (נספח 11 ג' לתביעה). המדריכה שליוותה את הקבוצה, הייתה מדריכה מקומית משלימה. סיור ביער לא ניתן היה לקיים, הואיל והשביל אליו היה חסום מספר שבועות. וגם כאן, המדריכה לא הייתה בקיאה בכל הקשור לאזור, והמדריכה המלווה גם לא מצאה לנכון להסביר דבר.
מרכיב זה בתביעה, מצטרף להדרכה הלקויה שלקביעתי נעשתה בטיול הזה, ולכן, משקיבלתי את הטענה כי מדובר בהדרכה לקויה, סבורני כי הדברים הללו, אשר נמצאו מהימנים עליי, הינם נדבך נוסף באותה הדרכה לקויה שקיבלו התובעים במהלך הטיול. גם כאן, חייב אני להדגיש, את חשיבותה של הדרכה ראויה, איכותית, תוך הכרה טובה של האיזור המתוייר. דברים אלה לא בוצעו על ידי המדריכה, אשר לא הייתה בקיאה באיזור בו טיילו התובעים.
בנוסף, השביל ליער היה חסום מספר שבועות, ולכן, גם כאן, ניתן וצריך היה לברר מבעוד מועד ולחסוך נסיעה ארוכה ומיותרת ליער, דבר שגרם לתובעים וליתר הקבוצה, למפח נפש מיותר. גם אם תאמר שהדרך ליער לא הייתה חסומה מספר שבועות כנטען, הרי שמן הראוי, שבבוקרו של אותו יום, או יום לפני כן, תברר המדריכה ומי שמופקד על הטיול, שלא קיימות תקלות במתווה של הטיול. ושוב אני מדגיש, כי מקובלת עליי לחלוטין גרסתם של התובעים, כי השביל ליער היה חסום מספר שבועות.
אשר לביקור בבואנוס איירס, מהחומר שבפני
י עולה כי הנתבעת באמצעות מנהלה, הבטיחה בפגישה הראשונה לקבוצה, שהמדריכה המתגוררת בעיר, תקדיש יומיים לסיור בעיר. בפועל, למדריכה לא היה ברור שהיא צריכה להדריך את הקבוצה ביום הראשון לשהותם בעיר, והיא התכוונה לתת לקבוצה זמן חופשי להסתובב בעיר, על מנת שהיא תפנה לעיסוקיה האישיים בעיר מגוריה. בסופו של דבר, במקום סיור של יומיים בבואנוס איירס, הספיקו התובעים לטייל יום אחד. גם כאן, מדובר בכשל תכנוני, חוסר תיאום עם המדריכה המקומית, והדבר רובץ לפתחה של הנתבעת.
כמו כן, נטענו טענות ביחס למלון בבואנוס איירס. נטען, כי היו הפסקות חשמל, לא היה מיזוג אוויר וכי המדריכה לא טיפלה בעניין בצורה משביעת רצון. לטענת התובעים, המדריכה מסרה כי הפסקות חשמל הן דבר מקובל במקום, וזאת במקום לנסות ולפתור את התקלה, במגעים מול המלון, או לאתר מלון חלופי, שכן התובעים שילמו ממיטב כספם על מנת לשהות במלון תקין, הכולל מיזוג אוויר ותנאים סבירים, ואף עניין זה הוא באחריות הנתבעת. יצוין, כי הנתבעת מכירה באחריותה, אם כי היא מודה רק בחלקה. לטענתה, החלפת מלון תלווה בנזק כספי לא מבוטל עבורה, וצעד כזה אינו לגיטימי, עד לקבלת כל האינפורמציה שתאפשר קבלת החלטה נכונה.
עמדה זו, עם כל הכבוד, אינה מקובלת על בית המשפט. מטייל הרוכש ממיטב כספו מלון באמצעות חברה כדוגמת הנתבעת, מצפה שהמלון יהיה תקין, איכותי, ברמה התואמת את רמת התחייבותה של החברה המארגנת (במקרה זה הנתבעת). ככל שישנן במלון תקלות מהותיות כמו מיזוג אוויר, הפסקות חשמל, שלפי המדריכה של הנתבעת, הינן דבר תדיר, חייבת הייתה הנתבעת להיות מודעת לכך מראש. ומשהתרחשו תקלות אלה, ופגעו בטיב היכולת לעשות שימוש סביר במלון, אחראית לכך הנתבעת. אין מקום להשהות את החלפת המלון, עד אשר הנתבעת, היושבת בארץ, תקבל את האינפורמציה, תשב על המדוכה, ותקבל החלטות, בזמן שקבוצה גדולה של מטיילים, שוהים במלון חשוך וללא מיזוג אוויר. דבר זה אינו סביר ולא מתקבל על הדעת.
אשר לנסיעה למדבריות המלח ולכשלים הנטענים בטיול זה, עיקר הטענות הן חוזרות, על ההדרכה הלקויה, ועל חוסר הארגון, ולעניין זה נדרש בית המשפט לעיל, ואף מתכוון לפסוק פיצוי, לכן אין מקום לחזור ולהידרש.
בכל הנוגע להפרשי שער המטבע, התובעים טוענים לפיחות שהתרחש ביום 17.12.15 במטבע הארגנטינאי, והשפיע על מחיר השירותים ששילמו. מנגד, טוענת הנתבעת, כי אכן המטבע הארגנטינאי פוחת בלמעלה מ-30%, אך שירותי התיירות עלו בבת אחת בלמעלה מ-40%.
הנתבעת גבתה מראש את התשלום עבור הטיול, והתשלומים לספקים הם מעניינה, ולא מעניינם של התובעים. ככל שדחתה הנתבעת את התשלום לספקיה, והוא נעשה לאחר הפיחות, הדבר הוא עניינה של הנתבעת, ולא של התובעים. ואם עלו השירותים ב-40% כנטען על ידה, שוב, עם כל ההבנה, זה עניינה, ולא עניינם של התובעים. יצוין, כי הנתבעת לא תמכה את טענותיה, בדבר מועדי התשלום לספקים וקבלות ומסמכים המאמתים תשלומי יתר, שהיא נאלצה לשלם בשל הפיחות האמור, אלא הסתפקה בהצהרה כללית והפניה לאינפלציה בינואר 2016. אלה הן טענות כלליות, אשר למרות אמיתותן, הן אינן משקפות את ההוצאה בפועל שספגה הנתבעת, כתוצאה מהפיחות, אם ספגה. ושוב יודגש, אפילו אם הייתי מקבל את טענת הנתבעת כאילו היא שילמה עבור השירותים סכומים גבוהים יותר עקב הפיחות, הרי שבמועד כריתת ההסכם עם התובעים, וגביית התשלום שהתבצע מראש מהם, היא לקחה בחשבון, או הייתה צריכה לקחת בחשבון את שער המטבע הארגנטינאי. התמחור של הטיול הוא עניינה שלה, ועניינה שלה בלבד, ולא של התובעים. המסקנה היא, שככל שמגיע לתובעים הפרש עקב הפיחות, יש להשיבו לתובעים. פיצוי זה יושב לתובעים, יחד עם הפיצוי הכללי שבית המשפט יפסוק על דרך האומדנא.
התוצאה היא כי אני מוצא את הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים, נזקים אשר רובם ככולם הינם נזקים לא ממוניים הנובעים ממפח הנפש ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, בשל שורה של מחדלים מצד הנתבעת.
אשר לנזקים הנתבעים.
בכל הנוגע לנזקים הנתבעים, סבורני כי הצדק עם הנתבעת, מדובר בסכום מופרז, אשר אינו עולה בקנה אחד עם הנזק הלא ממוני שחוו התובעים. יש לזכור כי בסופו של יום, התובעים יצאו לטיול אשר רובו היה טיול ממנו נהנו, אם כי היו "בדרך" חוויות ארגוניות לא נעימות, אשר פגמו בחוויית הטיול ועל כך יש לפצותם, אך מכאן ועד פיצוי בסכום הנתבע, המרחק רב.
סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה, ולאחר שבית המשפט בחן את מכלול ראשי הנזק אותם לקח בחשבון, לצורך פסיקת הפיצויים, לרבות הפרשי המטבע, מחייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 7,000₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של
500₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום. מאותו מועד, יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק.
הודעה לצדדים זכותם לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת

פסק דין
זה לידיהם.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום,
כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 45444-11/16 רון אפלבוים, אורנה אפלבוים נ' שביל הדרקון בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/03/2017)