פסקי דין על סטודיו 4 (1985) בע"מ | פסקי דין על הרי עזרן | פסקי דין על אלברט עזרן | פסקי דין על יעל עזרן | פסקי דין על יהושע מירב מזל |

1670/03 א     06/04/2005




א 1670/03 סטודיו 4 (1985) בע"מ נ' הרי עזרן , אלברט עזרן , יעל עזרן , יהושע מירב מזל




1
בתי המשפט
א 001670/03
בית משפט השלום ראשון לציון
מאוחד עם א 4733/03
א 6217/03, א 6218/03
כב' השופט שאול מנהיים

בפני
:
סטודיו 4 (1985) בע"מ

בעניין:
התובעת
נגד
1. הרי עזרן
(נתבע 2 בת.א. 4733/03)
2. אלברט עזרן
(הנתבע בת.א. 1670/03, והנתבע 1 בת.א. 4733/03)
3. יעל עזרן
(הנתבעת בת.א. 6218/03, והנתבעת 1 בת.א. 6217/03)
4. יהושע מירב מזל
(הנתבעת 2 בת.א. 6217/03)

הנתבעים
פסק-דין

כללי

1. ארבע תביעות שהדיון בהן אוחד, ומקור כולן בהתנגדויות לביצוע שיקים ושטר.
הנתבעות מירב יהושע ויעל עזרן
קיבלו רשות להגן כנגד התביעות המתייחסות אליהן. הנתבעים הרי עזרן
ואלברט עזרן
קיבלו רשות להגן מוגבלת לסכום של 260,000 ₪ בלבד, ומצומצמת לטענה שענינה מכירת מכונית מסויימת ("הרכב") ותשלום סך של 85,000 ₪. הנסיבות והטענות לגבי הנתבעים השונים תפורטנה בהמשך פסק-הדין.

2. התובעת היא חברה שעיסוקה במכירה סיטונאית של כלים סניטריים ומוצרי קרמיקה. אלברט עזרן
(להלן: "אלברט") הקים בשנות השמונים חברה בשם עזרן ובניו בע"מ אשר רכשה מוצרים מהתובעת (לשם מכירה). לטענת הנתבעים פרש אלברט לגמלאות בסביבות 1997 והעביר את עסקו לבנו, הרי עזרן
("הרי") אשר הקים בשנת 1997 את חברת ה. עזרן קרמיקה יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "ה. עזרן") שעסקה באותו עיסוק במקום החברה שהקים וניהל אביו. בשנת 1999 לערך נקלעה ה. עזרן לקשיים וחשבונה בבנק הוגבל. באפריל 2000 הוקמה חברה חדשה בשם ע.ה. עזרן קרמיקה יבוא ושיווק (2000) בע"מ (להלן: "ע.ה. עזרן"), אשר המשיכה לרכוש מוצרים מהתובעת והמשיכה באותה פעילות בה עסקה ה. עזרן עד אז.

3. בכל הנוגע לנתבעות מירב יהושע ויעל עזרן
, עילות התביעה הן שיקים אישיים שלהן שניתנו לתובעת בגין כספים שהחברות הנזכרות בס' 2 לעיל או איזו מהן חבו לתובעת, וחוללו. לגבי מירב יהושע מדובר ב-8 שיקים: 5 ע"ס 4,800 ₪ כ"א ו-3 ע"ס 10,000 ₪ כ"א. יעל עזרן
משכה 5 שיקים שלה לפקודת התובעת, אשרחוללו: 4 ע"ס 22,000 ₪ כ"א ואחד ע"ס 12,000 ₪. לגבי הנתבעים אלברט עזרן
והרי עזרן
, עסקינן בשטר חוב מיום 17/04/00 שהמושכת (העושה) שלו היא ה. עזרן, סכומו 500,000 ₪ ומטרתו להבטיח את חובותיה כלפי התובעת, כאשר הרי ואלברט חתומים על השטר כערבים. אציין כי יעל עזרן
היא רעיתו של אלברט, ומירב יהושע היא בתו של אלברט. הרי הוא בנם של יעל ואלברט ואחיה של מירב.

4. הטענות שבגינן ניתנה רשות להגן הן טענות של פרעון, לרבות - בין היתר - בדרך של קיזוז. כידוע, נטל ההוכחה של טענות כאלה מוטל על הטוען אותן (קרי הנתבעים). נטל זה נעשה כבד אף יותר מהרגיל מקום שהשטרות או השיקים (שנטען כי נפרעו) נותרו בידי התובעת ובמקרה כזה צריך הנתבע גם להסביר ולהוכיח כיצד קרה שהשטר נותר בידי התובעת ולא הוחזר כנגד הפרעון (ע"א 502/64 סלונימסקי נ' גבע, פ"ד י"ט (1) 477, ס' 5 לפסה"ד של השופט כהן והאסמכתאות המובאות שם). לפחות בכל הנוגע לשיקים (שמשכו יעל עזרן
ומירב יהושע) חל הכלל האמור.

5. בסיכומיהם התיחסו התובעים משום-מה גם לס' 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש]. לטעמי מדובר בסעיף שאינו רבלנטי לתיקים שבפני
כלל, שכן ענינו בשאלה אם התובעת היא "אוחז כשורה" של השטר והשיקים שביסוד התביעות שבפני
. כאשר הטענה היא טענת פרעון (לרבות בדרך של קיזוז) כלפי האוחז שהגיש את התביעה, אין בינה לבין אחיזה כשורה ולא כלום. גם אוחז כשורה אינו זכאי להיפרע על-פי שטר אלא פעם אחת. לפיכך שאלת האחיזה כשורה לא תידון ולא תוכרע במסגרת פסק-הדין.
6. להגנה העידו הרי עזרן
ואלברט עזרן
. לגבי עה/2, אלברט עזרן
, אין צורך להידרש בהרחבה לעדותו שהיתה קצרה. בעיקרם של דברים הודה בחתימתו כערב על שטר החוב ולטענתו אין הוא - למעשה - יודע את העובדות הצריכות לענין אלא מפי בנו, הרי עזרן
(ר' עמ' 9 ש' 8-13). אשר לעה/1, הרי עזרן
, אין לי אלא לומר כי - לצערי - עד זה עשה עלי רושם שלילי כה מובהק עד כי אין בידי לתת אמון בעדותו כלל ועיקר, ככל שיש בה טענות עובדתיות שאינן מוסכמות או שאינן נתמכות בראיה חיצונית מהימנה (כגון מסמך). אוסיף כי התרשמותי משני עדי התביעה שונה בעליל ועדותם - ככלל - מהימנה עלי.
בנוסף לאמור לעיל, אתיחס להלן לעיקר טענות ההגנה באופן מפורט.

השיקים - טענת "פרעתי"

7. לגבי השיקים שמשכו הנתבעות, הטענה היא שהם נפרעו ע"י מתן שיקים אחרים במקומם. ההסבר שנתן הרי עזרן
- עד ההגנה היחיד לענין זה - לכך שהשיקים נותרו בידי התובעת הוא כי אכן דרש את השיקים חזרה אך הצדדים המשיכו לעבוד והוא לא התעקש על כך (עמ' 5 ש' 25-26). לטענה זו לא בא - בעדותו - פירוט כלשהו: ממי נדרשו השיקים? מה ומתי היו הדרישות? פרוט כזה מצאתי בס' 9 לתצהירו של הרי עזרן
שסומן נ/1. שם נטען (לגבי השיקים שמשכה מירב יהושע) כי מר יוסי רפאל הבטיח להרי עזרן
להחזיר את השיקים אך לא עמד בדיבורו והענין "נשתכח לחלוטין" ע"י הרי עזרן
. בס' 13 ל-נ/1 נטענת טענה דומה בקשר לשיקים שמשכה יעל עזרן
. מר יוסי רפאל העיד לתובעת (עת/1) ונחקר בחקירה נגדית ארוכה, אך למרבה ההפתעה לא נשאל כלל (!) על ענין התחיבותו הנטענת להחזיר את השיקים. ההצטברות של חוסר מהימנותו של הרי עזרן
ושל העדר חקירה נגדית של יוסי רפאל על הנסיבות בהן נותרו השיקים של מירב יהושע ושל יעל עזרן
בידי התובעת, מביאה למסקנה שהנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לתת הסבר משכנע ואמין לכך שחרף הפרעון הנטען נותרו השיקים בידי התובעת. מכאן שכבר בשלב זה נחלשה באופן מהותי ההגנה כנגד השיקים כולם (להבדיל משטר החוב שענינו יידון בהמשך).
8. טענת הפרעון של השיקים היא טענה המצריכה פירוט. זאת במיוחד על רקע העובדה שאף שהשיקים נמשכו מחשבונות הבנק הפרטיים של הנתבעות (לפי המקרה), מדובר בשיקים שנמסרו לתובעת לפרעון התחיבויות של ה. עזרן ו/או ע.ה. עזרן. על כן מדובר בפעולות שצריך להתנהל לגביהן רישום חשבונאי מסודר בחברות הללו.

9. אם נבחן לפרטיהן את טענות הרי עזרן
לגבי הדרך בה נפרעו השיקים, נגלה שבפיו יותר מגירסה אחת לענין זה. מעבר לכך שמדובר בשינוי חזית ולגופו של ענין אין לי אלא לומר כי שינוי גירסה כפי שהיה כאן אינו מאפשר מתן אמון הן בטענות והן בטוען.
כאשר נחקר הרי עזרן
בענין הפרעון הנטען של השיקים שמשכה מירב יהושע בשלב של הגשת ההתנגדות (ר' בש"א 1208/02, פרוטוקול מיום 25/06/03 עמ' 3 ש' 8-10) אמר שהפרעון היה ע"י מתן 8 שיקים ע"ס 22,500 ₪ כל אחד שבאו במקום השיקים שלא נפרעו, והפנה לס' 8א' לתצהירו נ/1. בהמשך אותה עדות (שם, ש' 14-15) הוסיף כי "ישנם כרטיסי אשראי של לקוחות במקום השיקים שחזרו". אציין כי 8 שיקים ע"ס 22,500 ₪ מסתכמים ב-180,000 ₪, בעוד השיקים שבמקומם - כנטען - נמסרו אותם 8 שיקים הם שיקים שסכומם הכולל הוא 54,000 ₪ בלבד. אמנם יש גם פערי זמנים מסוימים,אך אין בהם כדי להסביר את הפער (שהוא בשיעור העולה על 200%). עוד אציין כי 8 השיקים שנטען שניתנו חלף 8 השיקים של מירב יהושע נשאו מועדי פרעון שבין 10/02/00 ל-21/04/00, בעוד השיקים שמשכה מירב יהושע נשאו מועדי פרעון שרובם בשנת 1999 ועד לינואר 2000 ועד בכלל.
בעדותו בתיק העיקרי טען הרי עזרן
שהפרעון של השיקים שמשכה מירב יהושע בוצע ב-29/11/99 (בסך 24,000 ₪) ובסמוך לכך באותו חודש (בסך נוסף של 23,800 ₪). עכשיו - כך מסתבר - טוען הרי עזרן
ששיקים אלה נפרעו לא בשנת 2000 אלא עוד בשנת 1999 (טרם שאחרון השיקים של מירב יהושע סורב בכלל), ולא בסכום השיקים (54,000 ₪) אלא בסכום הנמוך מכך ועומד על 47,800 ₪ בלבד. גם בפני
עצמה הגירסה האחרונה היא בעליל בלתי סבירה מבחינת העיתוי והסכום.
כאשר נתבקש הרי להסביר את הסתירה בין דבריו בדיון בשלב ההתנגדות (בקשת הרשות להגן) לבין דבריו האחרונים דלעיל בעדותו בפני
י, טען כי בשלב הראשון לא היו בפני
ו מסמכים של התובעת שיש בפני
ו כעת והמאפשרים לו לתת "תשובות יותר ברורות" (עמ' 6 ש' 24). תשובה זו אין בידי לקבל כאשר הוסיף העד ונשאל האם הוא חוזר בו כעת מס' 8 לתצהירו אמר "אני אומר שכל השיקים האלה שולמו או בדרך הזו או בדרך הזו" (עמ' 7 ש' 7). אין הדעת סובלת תשובה כזו.
בנוגע לשיקים שמשכה יעל עזרן
והמסתכמים ב-98,000 ₪: בענין זה טענת הפרעון היתה עמומה לחלוטין מלכתחילה. בס' 13 לתצהיר הרי עזרן
(נ/1), שהיה גם תצהיר התמיכה בהתנגדות וגם תצהיר עדות ראשית מטעמו, נטען בענין זה רק כי בתקופה שבמהלכה חוללו השיקים שמשכה יעל עזרן
(יוני עד נובמבר 2001) המשיכה התובעת לספק סחורה ושולם לה סכום כולל של כ-1.75 מיליון ₪. זו אינה טענת "פרעתי" המפורטת כנדרש. אכן לו היה מוכח שבסופו של דבר לא נותר חוב כלשהו היה מקום להסיק שהחוב שנוצר בגין חילול השיקים דלעיל נפרע יחד עם שאר החובות (שמקורם ברכישות נוספות של סחורה); אך כפי שיתברר בהמשך פסק הדין לא רק שלא הוכח כי לא נותר חוב, אלא הוכח ההיפך. די לשם כך לעיין בס' 20 לתצהיר הרי עזרן
(נ/1). אף שקודם לכן הוא טוען ש"למעשה אין כל יתרת חוב" (ס' 14 (א) ל-נ/1), הרי בס' 20 ל-נ/1 מודה הרי עזרן
בקיום יתרת חוב של 270,000 ₪ - סכום העולה בהרבה על סכום השיקים של יעל עזרן
.
המסקנה היא שאני קובע כי טענת הפרעון לכל הנוגע לשיקים של כל אחת מהנתבעות דינה להידחות כענין שבעובדה.

החוב וטענות פרעון נוספות

10. טרם שאכנס לפרטי טענות הצדדים יוזכר שוב שגם הרי עזרן
עצמו מודה בס' 20 ל-נ/1 בקיום יתרת חוב של 270,000 ₪.

11. בין יתר טענותיהם מנסים הנתבעים להיבנות מהעובדה שהתובעת ביצעה בספריה מחיקה של חוב של הנתבעים שהוגדר על ידה כחוב "אבוד" או "מסופק". דין הטענה להידחות. ראשית, ברור שצעד כזה מוכיח שלפחות לשיטת התובעת קיים חוב וממילא אין לומר שהמחיקה מוכיחה העדרו של חוב. לענין זה חשיבות יתרה מקום שבו הנתבעים אינם מצליחים להראות שלפחות לפי ספרי החברות הרלבנטיות מצידם, אין חוב כלפי התובעת. שנית, מחיקת חוב לאור הגדרתו כ"אבוד" או "מסופק" (וליתר דיוק - רישום הפרשה בגובה החוב, או בגובה אותו חלק שלו שהוגדר כאמור) הוא צעד מותר לפי כללי החשבונאות המקובלים ודיני המיסים, ומטרתו למנוע הצגת חוב שסיכוי גבייתו נראים נמוכים עד מאוד כ"נכס" בספרי החברה הנושה, שהרי מדובר ב"נכס" שלהערכת החברה הנושה הסיכוי לממשו נמוך מאוד. גם דיני המיסים מכירים, בתנאים מסוימים, בכך שניתן לבטל את חבות המס בגין חוב שסיכויי גבייתו אפסו (או קרוב לכך). אין ללמוד מכך כי הנושה ויתר על החוב, אלא רק כי הנושה מעריך שסיכויי הצלחת הגביה נמוכים. אם בכל זאת יצליח לגבות, ירשם הסכום שיתקבל כהכנסה על כל הנובע מכך מבחינה חשבונאית ומבחינת דיני המס. בכל מקרה החייב אינו יכול להיבנות מכך שחובו נרשם בספרי הנושה כ"אבוד" או "מסופק", ולענין זה ראה גם עדויות עדי התביעה שנמצאו מהימנים (עמ' 16 ש' 28-21; עמ' 15 ש' 18-16).

12. טענה אחרת של הנתבעים מקורה - כך מתברר - בדרך הרישום החשבונאי הנקוטה אצל התובעת, בה נרשם כל שיק המתקבל על ידה כזיכוי בחשבון החייב מיד עם קבלת השיק (וטרם שהופקד לפרעון). כך קרה שכאשר הנתבעים מסרו שיקים מעותדים לתובעת לכיסוי חוב, נרשם מיד סכום השיקים כזיכוי כנגד החוב. רק משסורבו שיקים אלה נרשם חיוב בגין סירובו של כל שיק, אך עד אז נראה כרטיס החשבון כאילו אין חוב (או שהחוב נמוך מהיתרה האמיתית). זו שיטה חשבונאית שהיא לא רק מותרת אלא גם נכונה בעסק המנהל את חשבונותיו על בסיס מסחרי. לענין זה מקובלת עלי לחלוטין עדותו של מר רובינשטיין מטעם התובעת. נמצא, שהעובדה שבנקודות זמן רבות נראה כרטיס החשבון של החברות השונות של הנתבעים כאילו פרעו את כל חובם או כמעט את כולו אינה מעידה על פרעון אמיתי של החוב אלא רק על מסירת שיקים שנועדו לפרוע אותו. כידוע, מתן שיק כנגד חוב (לרבות מתן שיק במקום שיק קודם שסורב) הינו פרעון על תנאי בלבד אלא אם הוסכם אחרת (טענה שאפילו לא נטענה בענייננו, ולא בכדי). רק אם ולאחר שהשיק נפרע, הופך הפרעון לפרעון מלא ומוחלט. כפי שכבר נקבע לעיל, הנתבעים כשלו בהוכחת טענתם כי אכן פרעו בפועל את החובות - הן אלו הנובעים מהשיקים שמשכו הנתבעים, והן אלו שבגדר יתרות חוב של החברות שמעבר לסכומי השיקים.

13. טענה נוספת בפי הנתבעים היתה כי יש לזקוף סכומים, ששולמו לתובעת לאחר חילול השיקים, כנגד החוב שמקורו בחילול השיקים. אכן אין חולק שגם לאחר חילול השיקים נמשכרו קשרי המסחר בין הצדדים, אולם אני קובע כי אני מאמץ את עדויות עדי התביעה לפיהן בשלב מסוים מכרה התובעת סחורה לנתבעת רק או בעיקר כנגד תשלום "במזומן" (היינו מיידי) של מלוא מחירה. כך מנעה - מצד אחד - את המשך גידול החוב, ומצד שני - את הסכנה שהפסקת מכירת מוצרים תביא לקריסת עסקי הנתבעים, דבר שבוודאי יפגע בסיכוי לגבות ולו חלק מהחוב הקיים עד אז. כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת תומכת בטענה זו, ולא הובאו ראיות לסתור. לכן אני קובע שאין בסיס לטענות הנתבעים בהקשר זה, המבקשים להסתמך על ס' 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. הנתבעים לא טענו ולא הוכיחו שהודיעו לתובעת כי יש לזקוף סכומים ששילמו כנגד החוב שנוצר בגין חילול השיקים נשוא התביעה. על כן סעיף זה אינו תומך בטענותיהם אלא להיפך. גם הפסיקה שהביאו הנתבעים בתמיכה לטענותיהם אינה תומכת בהן. בפסק הדין בענין ביטון נ. בנק דיסקונט (רע"א 153/96) כלל לא נדונה שאלה רלבנטית לענייננו, ואין הוא קובע - כנטען - שיש לזקוף זיכויים כנגד החיובים המוקדמים ביותר. ע"א 359/68 (הולצמן) אכן קובע כי כאשר אף אחד מהצדדים לא קובע את אופן זקיפת תקבולים כנגד חיובים שונים "מיחסים את הזיכויים.... לאותן החבויות שהיו קיימות בשעה שנעשו הזיכויים כפי סדר תאריכיהן"; אלא שזוהי פסיקה הקודמת לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) שס' 50 שבו אינו כולל תוצאה כזו. בנוסף, סבורני שבענייננו דווקא הוכח שהתובעת זקפה תקבולים מאוחרים דווקא לרכישות חדשות ולא לחיובי העבר בגין שיקים שסורבו, וכך נהגו הצדדים. הדבר עולה הן מהמתאם בין סכומי רכישות לתקבולים והן מעדויות עדי התביעה המהימנות עלי. אציין כי משפסקו הרכישות פסקו גם התשלומים. כפי שכבר כתבתי, זקיפה כזו גם סבירה יותר מאשר זו הנטענת על ידי הנתבעים מבחינת ההגיון העיסקי. לכל אלה יש להוסיף כי עצם הטענה שיש לזקוף תשלומים מאוחרים לחוב בגין השיקים ולא לרכישות שוטפות סותרת את הטענה כי השיקים נפרעו בפועל בשנים 1999 או 2000. אין להתיר לנתבעים להביא כמה גירסאות עובדתיות סותרות לאותו ענין (פרעון השיקים).

14. נושא נוסף הצריך דיון הוא פרשת רכישת רכבה של מירב יהושע על ידי רפאל יוסף (ממנהלי התובעת ובעלים של 6% ממניותיה). לאחר שמיעת הראיות הרלבנטיות שוכנעתי כי הרכב נרכש על ידי מר רפאל יוסף באופן פרטי ואין לרכישה זו כל קשר לתובעת. די בקביעה זו כשלעצמה כדי שתידחנה כל הטענות שעניינן קיזוז החוב או חלקו כנגד עניינים הקשורים ברכישת הרכב. גם העדרה של הודעת קיזוז כלשהי מביא לדחיית הטענה. בנוסף, טענת הנתבעים היא כי הרכב נמכר תמורת סכום הנמוך מערכו בכ-100,000 ₪ וסכום זה יש לקזז מהחוב; אלא שגם ענין ערכו האמיתי הנטען של הרכב (188,000 ₪) לא הוכח כלל, ו"הסברי" הנתבעים בנדון נותרו נטולי פירוט, לא מהימנים ובלתי סבירים. אשר לטענה שאין זה סביר ששולמו כספים לנתבעת מירב יהושע עבור הרכב בעודה חייבת בגין השיקים שמשכה - לא רק שאין היא מסייעת לנתבעים אלא להיפך: היא מוכיחה כי הרכב נרכש על ידי מר יוסף רפאל אישית וממילא לא היה רשאי לבצע קיזוז וחובתו היתה לשלם לה עבור הרכב.
המסקנה היא כי יש לדחות את כל הטענות שעניינן בקיזוזו הנטען של החוב (או של מקצתו) בזיקה לרכישת רכבה של מירב יהושע. בהקשר זה אעיר כי אינני מייחס כל חשיבות לרישום בכתב ידו של מר יוסף רפאל בצידו האחורי של כרטיס החשבון, רישום שגם הנתבעים לא נתנו לו הסבר מניח את הדעת.

15. טענת קיזוז נוספת בגין זיכויים על סך 100,000 ₪ שלטענת הנתבעים היה על התובעת לזכות את חשבון ה. עזרן אצלה. טענה זו נדחתה עוד בשלב בקשת הרשות להגן בגין העדר פירוט, ועל כן אין להידרש לה עוד.

16. שאלה אחרת היא האם שטר החוב (שהרי ואלברט רכבים לפרעונו) יכול לעמוד לפרעון מאחר וניתן - כנטען - להבטחת חובות ה. עזרן וזו פרעה את חובותיה והחוב שנותר, ככל שנותר, הוא של ה.ע. עזרן. הנתבעים טוענים כי חובה של ה. עזרן בעת סיום פעילותה נרשם ב"כרטיס המעבר" וכוסה במלואו, ולטענתם נלמד הדבר מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת עצמה ומתוך הנסיבות. העובדות מלמדות - לטעמי - על ההיפך. בעדותו בשלב בקשת הרשות להגן אמר הרי כי ע.ה. עזרן היא "חברה חדשה... והעברנו את החוב מחברה לחברה בסך של 652,000 ₪ במאי 2002". הרי לנו הודעת בעל דין מפי בעל השליטה בשתי החברות כי לא היתה הפרדה ביניהן לענין החוב כלפי התובעת. זאת ועוד: שטר החוב נחתם ביום 17/4/00, לאחר שהחברה החדשה (ע.ה. עזרן) כבר הוקמה וסמוך לפני שחובה של ה. עזרן הועבר אליה. ברור, לכן, שאין לומר שהשטר והערבויות לפרעונו לא נועדו לתקופה קצרה של חודש, ולא נועדו "להיפרע" על ידי "העברת" החוב לחברה החדשה מבלי לפורעו בפועל.
אשר ל"חשבון המעבר", מסתבר - ואני קובע שאני מאמין לעדויות התביעה בנדון - שזה נפתח לבקשת הנתבעים וביום 31/12/00 היתה בו יתרת זכות של 59,817 ₪ - יתרה שקיזוזה כנגד החובות הרשומים, העולם על מיליון ₪(!), אין בה כדי לשנות לענייננו דבר שכן סכום כל השיקים והשטר דנן הינו כ-660,000 ₪ בסך הכל.
אם לא די בכל האמור לעיל, הרי יש לראות בחומרה את הניסיון לחזור ולטעון טענות אלה לאחר שבדיון בבר"ל נקבע שלא ניתנת רשות להגן בטענה שאין חוב של חברת ה. עזרן.
סוף דבר

17. דין כל טענות ההגנות, שחלקן סותרות זו את זו וחלקן אף נטען בניגוד להחלטה בענין היקף הרשות להתגונן, להידחות. נראה בעליל שהנתבעים ניסו "ללקט" טענות מן הגורן ומן היקב כדי לטעון משהו. על כן, כל ההתנגדויות נדחות והליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם.

18. אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות ההליכים בתיקים שבכותרת ושכ"ט עו"ד בגינם, יחדיו, בסכום כולל של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. חיוב זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ויבוא בנוסף לכל חיוב קודם בהליכי ביניים, בין שהיה מותנה ובין שלא.

המזכירות תישלח העתק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים בדואר.
ניתן היום כ"ו ב אדר ב, תשס"ה (6 באפריל 2005) בהעדרהצדדים.

שאול מנהיים
, שופט
001670/03א 126 עינת שי








א בית משפט שלום 1670/03 סטודיו 4 (1985) בע"מ נ' הרי עזרן , אלברט עזרן , יעל עזרן , יהושע מירב מזל (פורסם ב-ֽ 06/04/2005)