פסקי דין על דניאל מועלם | פסקי דין על מועלם אדריכלות והנדסת בנין | פסקי דין על מיכל גור

17415-09/14 א     20/03/2017




א 17415-09/14 דניאל מועלם, מועלם אדריכלות והנדסת בנין בע"מ נ' מיכל גור








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 17415-09-14 מועלם ואח' נ' גור







מספר בקשה:23
לפני
כבוד השופטת
עינת רביד


תובעים

1
.
דניאל מועלם
2
.
מועלם אדריכלות והנדסת בנין בע"מ


נגד

נתבעת
מיכל גור


החלטה


החלטה זו עניינה בבקשות מקדמיות שהוגשו על ידי הצדדים, אשר הכרעה בהן נדרשת כעת נוכח כישלון הליך הגישור בין הצדדים.
הסכסוך בתמצית
1.
התובע 1 (להלן: התובע), הוא מהנדס ואדריכל, הפועל בעיקר בערים רמת-גן וגבעתיים. התובעת 2 (להלן: התובעת) היא משרד אדריכלות בבעלות התובע. הנתבעת היא תושבת גבעתיים.
2.
התובעים הגישו את התביעה הנדונה לצו מניעה קבוע וצו עשה וכן תביעה כספית על הסך של 3.1 מיליון ₪. במסגרת התביעה נטען כי הנתבעת נקטה במסע הכפשה נגד התובע במטרה לחסל את הקריירה שלו, לפגוע בשמו הטוב, תוך הצגתו כטיפוס שלילי, הנותן שוחד ומנהל בפועל את אגף ההנדסה בעיריית גבעתיים לטובתו האישית וכמי שצפוי לשבת בכלא בשל מעשיו. עוד נטען כי הנתבעת הפיצה דברים אלו לתושבים בעיר, שכנים שלה ושל התובע, לגורמים בכירים בעיריית גבעתיים ולחברי הוועדה המקומית לתכנון ובניה, מולם עובד התובע באופן שוטף בתפקידו כאדריכל. לטענת התובע לא זו בלבד שהנתבעת לא הסתפקה בהשמצות בעל פה, אלא היא אף שלחה מסמך בכתב לוועדה המקומית לתכנון ובניה בעיר גבעתיים (להלן: הוועדה המקומית) במסגרתו השמיצה והכפישה את שמו של התובע.
3.
עוד נטען בכתב התביעה כי במסגרת חברותה של הנתבעת עם שכנתה, הגב' בר לב, העלתה הנתבעת כלפי התובע טענות, אשר אף הן מהוות לשון הרע. כמו כן פנתה הנתבעת למספר דיירים נוספים המתגוררים בשכנות לתובע ולנתבעת, ועל מנת לשכנע אותם להגיש התנגדות לתוכנית בניה ברחוב פועלי הרכבת 17 בגבעתיים בטענה כי התובע, שהוא אדריכל התוכנית, עתיד לקבל דירת פנטהאוז וכי את שכרו יקבל על פי אחוזי הבנייה שישיג. לעניין זה טוען התובע כי ידוע לו על 7 שכנים אליהם פנתה הנתבעת והעלילה עליו עלילות שווא.
4.
לטענת התובע נודע לו כי על מנת להעצים הפגיעה בו פנתה הנתבעת לגורמים בכירים ביותר בעיריית גבעתיים, כדוגמת ראשי ערים ובכירים במחלקת ההנדסה ובוועדה לתכנון ובניה. בנוסף פנתה הנתבעת לגב' איריס אברהם, חברת מועצת העיר מטעם מפלגת העבודה, אשר גם הנתבעת חברה בה, ואשר חברה גם בוועדה לתכנון ובניה, ואף בפני
ה העלתה טענות ביחס לתובע.
5.
לטענת התובע פרסום דברי הדיבה בעל פה ובכתב גרמו לו לעוגמת נפש וסבל נפשי עז. שמו הושחר בהאשמות קשות ללא עוול בכפו, המוניטין שבנה במשך שנים ארוכות הועמד בסימן שאלה במחי יד, וזאת בשל התנהלותה של הנתבעת. לטענת התובע מסע ההכפשות שמנהלת נגדו הנתבעת מזה חודשים גורמת לעסקיו פגיעה ממונית, אשר ממדיה מתחילים להיות ניכרים כבר עתה וודאי שיתעצמו בהמשך.
6.
הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה, בין היתר, כי תביעה זו נועדה להפעיל עליה לחץ בלתי לגיטימי, בהיותה פעילה ציבורית וחברה בוועדה מוניציפאלית של מפלגת העבודה בעיריית גבעתיים, וזאת על מנת שתחזור בה מהתנגדות והשגות שהגישה ביחס לתוכניות שערך התובע בפרויקטים שונים ובפרט בפרויקט משותף שבו עומדים לתובע, באופן אישי, ולנתבעת זכויות, ושעניינו נידון בבית המשפט לענייני משפחה. לטענת הנתבעת מניעים אלו עולים הן מסכום התביעה בו נקבו התובעים, הן מעילות התביעה הנטענות, אשר לא עולה מהן "פרסום" בר תביעה או נסיבות שבהן עומדות לנתבעת הגנות ברורות מכוח חוק איסור פרסום לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) והן מההצגה החסרה של עילות התביעה המאפיינת את כתב התביעה.
7.
לאחר שהצדדים לא הצליחו לסיים המחלוקת ביניהם בהליך גישור יש מקום להכריע בבקשות הצדדים כמפורט להלן.
בקשת התובעים לפיצול הדיון
8.
התובעים עותרים בהתאם לתקנה 143(7) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), להורות על פיצול הדיון בין שאלת אחריותה של הנתבעת כלפי התובעים בלשון הרע לבין שאלת הנזק שנגרם לתובעים בשל כך.
9.
לטענת התובעים, הנתבעת כופרת בקיומם של חלק מהפרסומים ולגבי חלקם טוענת לקיומן של הגנות מכוח החוק. מכאן שבירור שאלת האחריות של הנתבעת יהיה הליך מורכב, אשר יצריך בירור עובדתי ומשפטי כאחד, כאשר אף שאלת הנזק מורכבת וכוללת ראשי נזק שונים. עוד נטען, כי ככל שייקבע, שהנתבעת אינה חבה בלשון הרע יהיה בכך לייתר הדיון בנזק שנגרם לתובעים. לעניין זה הפנו התובעים לספרו של שנהר, דיני לשון הרע, 1997. וכן לפסק הדין בעניין רע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון (25.8.14, להלן:

פסק דין
רוטר).
10.
הנתבעת הגישה התנגדותה לבקשה וטענה כי מטרת הבקשה היא התחמקות ממתן עיון במסמכים רלבנטיים. עוד טוענת הנתבעת כי אין כל נימוק ממשי לפיצול הדיון ולא נטען כי בשאלת הנזק יידרשו עדויות נוספות ולא פורט החשש מפגיעה בשמו הטוב של התובע כתוצאה מדיון בשתי השאלות במקביל. לטענתה, בפסק הדין בעניין רוטר פיצול הדיון נועד להכשיר את היפוך נטל הראיה מקום בו עלה בידי התובע להוכיח לשון הרע, כאשר במקרה הנדון הפרסומים המיוחסים לנתבעת, מלבד שני מכתבי התנגדות, מוכחשים על ידה. על כן התובעים אלו שיחלו בהבאת הראיות ואין הצדקה לפיצול הדיון.
11.
התובעים הגישו תגובתם וטענו כי הבקשה מבוססת על סעיף 22(2) לחוק אשר קובע כי אין להביא במשפט אזרחי בשל לשון הרע ראיות או לחקור בדבר שמו הרע של אדם או אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים ככל שאלה אינם נוגעים במישרין ללשון הרע, אלא אם כן הוחלט קודם שהנתבע חייב בפיצויים, ובית המשפט התיר את הבאת הראיות או החקירה לצורך החלטה בדבר שיעורם.
12.
עוד טוענים התובעים כי לאור בקשות הנתבעת לגילוי מסמכים ולאור תשובת הנתבעת לשאלון שהופנה אליה נראה כי הצורך להגן של שמו הטוב של התובע הוא חיוני, כמו כן עולה כי יש לקבל את הבקשה וזאת על מנת למנוע הכבדה מיותרת ולסרבל הדיון, וכן על מנת למנוע מהנתבעת להשתמש כבר בשלב הראשון של קביעת האחריות בטענות הנוגעות לשמו הרע כביכול של התובע.
13.
לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל.
14.
סעיף 22(2) לחוק קובע כדלקמן:
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור –
......
(2)
במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים – להפחתת הפיצויים"
15.
מיום 14.8.1967
16.
תיקון מס' 1
17.
ס"ח תשכ"ז מס' 508
מיום 14.8.1967 עמ' 134 (

ה"ח 693
)
18.
(4) אם שוכנע בית המשפט שהדבר דרוש לגילוי האמת ולעשיית משפט צדק לעשיית צדק ולגילוי האמת, אם בעמידה על מהימנות עדותו של הנפגע ואם בדרך אחרת.

19.
בפסק הדין בעניין רע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' משה רום, פ''ד מח(4) 388, התייחס בית המשפט לנוהג בדבר פיצול הדיון בתביעות לשון הרע וציין הדברים הבאים :
"על
-
פי

האמור

בסעיף


22(2)

אין

להביא

במשפט

אזרחי

בשל

לשון

הרע

ראיות

או

לחקור

בדבר

שמו

הרע

של

התובע

או

בדבר אופיו,

עברו,

מעשיו

או

דעותיו

הפגומים, ככל

שאלה

אינם

נוגעים

במישרין

ללשון

הרע,

אלא

אם

הוחלט

קודם

שהנתבע

חייב

בפיצויים

ובית

המשפט

התיר

את

הבאת

הראיות

או

החקירה

לצורך

החלטה

בדבר

שיעורם
.
הפועל

היוצא

מסעיף

זה

הוא,

שהדיון

בתביעה

בשל

לשון

הרע

מתפצל

כך

שתחילה

נדונה

שאלת

החבות, ורק

בשלב

שני,

אם

נקבעת

חבות, נדונה

שאלת

גובה

הפיצויים (וראה

לעניין

זה ע"א
34/71


פרידמן

נ
'
חן

ואח).
ההיגיון

והתכלית

שביסוד

הוראת

סעיף

22
לחוק

נובעים

מן

הרצון

למנוע חיטוט

בעברו

של

התובע

או

של

הקובל
,
עלול

להביא

לפגיעה

בשמו

הטוב
,
כשחיטוט

כזה

עלול

להיות

מיותר
,
אם

תידחה

תובענת

התובע

בשל

היעדר

חבות

מצד

הנתבע

או

אם

יזוכה

הנאשם
.
.........הסעיף

הרלוואנטי

הוא

סעיף
-
קטן (2). על
-
פי

סעיף זה,


רק

כשנקבעה

חבות

בשל

לשון

הרע,

ולשמו

הטוב

של

התובע

יש

חשיבות

לקביעת

גובה

הנזק

שנגרם

לו

בשל

לשון

הרע,

יוכל

הנתבע

להביא

ראיות

ולחקור

בעניין

שמו

הטוב

של

התובע,

ואף

זאת

רק

אם

התיר

זאת

בית

המשפט. יש

להניח

שבית

המשפט

יתיר

הבאת

ראיות

וחקירה

בכיוון

זה,

כשאלה

דרושים

ורלוואנטיים

לעניין

שיעור

הפיצויים

שיש

לפסוק

לתובע; ובית

המשפט

לא

יתיר

זאת,

אם

יוברר

שהראיות

באות

רק

כדי

להכפיש

את

שמו

של

התובע,

וכי

אין

בהן

חשיבות

ותועלת

לעניין

האמור
"

20.
לעניין זה ראו אף החלטת בית המשפט העליון בעניין רע"א 10462/05 עו"ד יגאל גיל נ' עו"ד ד"ר שרה פרזנטי (31.1.06), שם ציין בית המשפט את הדברים הבאים היפים אף לעניינו:

"אכן, במשפט לשון הרע שבו טוען הנתבע טענת "אמת דיברתי", אין תימה על כך שהוא מבקש להביא ראיות להוכחת אמיתות "לשון הרע" שהוא פרסם, וראיות אלה, מן הסתם, עלולות להתייחס לאופיו, לעברו, למעשיו או לדעותיו הפגומים של התובע (ראו א' שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז)
476). סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע קובע את דרישת הקשר הישיר בין אותן ראיות לבין סוגיית האחריות. דרישה זו נועדה לשקף הן את הצורך במתן אפשרות לנתבע להתגונן בפני
התביעה – צורך שאותו חייב להניח מי שמגיש תביעת לשון הרע – הן את הצורך במניעת פגיעה שלא לצורך בשמו הטוב של התובע והוספת "דיבה על דיבה" במסגרת המשפט. לשם הגשמת סעיף 22 יש, במקרים המתאימים, לפצל את הדיון במשפטי לשון הרע: תחילה לברר את שאלת האחריות ולאחר מכן, במידת הצורך, את שאלת שיעור הפיצויים (ראו גם רע"א 2347/02 נמרודי נ' רשות השידור, תק-על 2002(2) 155; רע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' משה רום, פ"ד מח(4) 388). פיצול זה אינו שולל, כמובן, את האפשרות להביא כבר בשלב הראשון ראיות הנוגעות לאפיו של התובע, ככל שהן קשורות במישרין לעניין החבות. אכן, אם המשפט אינו מפוצל כאמור, אין מנוס מהבאת כל הראיות בדבוקה אחת, גם כאלה הנוגעות לאופיו של התובע שאינן קשורות במישרין לשאלת האחריות. לעומת זאת, מעת שמפוצל המשפט, הכלל הוא שאין מביאים ראיות פוגעניות כאלה אלא בשלב בירור גובה הנזק, או בשלב החבות - בהתאם למבחן הקשר הישיר. במילים אחרות, פיצול הדיון במשפטי לשון הרע מותיר בידי בית המשפט את אפשרות הסינון בין ראיות הדרושות לעניין החבות לבין ראיות שטוב להן כי תמתנה לשלב גובה הפיצוי. אפשרות זו ראוי כי תעמוד לו לבית המשפט גם במקרה זה. לפיכך, אני מורה על פיצול הדיון בבית המשפט השלום".
21.
בפסק הדין בעניין רוטר אליו הפנו הצדדים לא התייחס בית המשפט בצורה מפורשת לשאלה האם יש מקום להורות על פיצול הדיון למקרים בהם הנזק הנתבע הוא נזק סטטוטורי בלבד, שאז אין התובע צריך להוכיח את הנזק שנגרם לו והוא מוגבל לסכום הקבוע בחוק, או כבמקרה הנדון, בו נתבע נזק ממשי, שאז על התובע הנטל להוכיח את הנזק שנגרם לו.
22.
אני מוצאת כי במקרה הנדון ושעה שיש מחלוקת באשר לפרסומים, וכאשר תביעתם של התובעים היא בגין נזקים ממשיים, אשר נגרמו להם, לטענתם, בשל לשון הרע מושא התביעה (אף כי נתבע גם נזק חלופי, שהוא הפיצוי הסטטוטורי), אזי יש מקום לפצל הדיון כך שבתחילה תדון החבות, ורק לאחריה, וככל שיהיה צורך בכך, תידון שאלת הנזק, ובמסגרתה הבאת ראיות לשאלת "שמו הטוב" של התובע. נראה, כי שעה שטרם הוכרעה שאלת החבות, יש להימנע מבירור עובדות/טענות שונות כלפי התובע, אשר יהיה בהן כדי להוות פגיעה נוספת בשמו הטוב.
בקשת הנתבעת
למחיקת סעיפים בכתב תשובה
23.
הנתבעת הגישה בקשה למחוק את סעיפים 37, 38.5, 57.3 ו- 60 לכתב התשובה בהיותם נימוקים חדשים שלא פורטו בכתב התביעה, ומהווים הרחבת חזית אסורה.
24.
לטענת הנתבעת בסעיפים 37, 38.5, 57.3 לכתב התשובה טוענים התובעים ללשון הרע בשל הטענה כי המבקשת הציגה הכפשות בעל פה בנוגע לתובע בשיחה נטענת שערכה לכאורה עם מר גולדשטיין, מחזיק תיק ההנדסה בעיר. טענה אשר נטענה לראשונה בכתב התשובה ומקימה לכאורה לתובעים עילת תביעה חדשה נגד הנתבעת. לעניין זה מוסיפה הנתבעת, כי ככל שתועלה הטענה לפיה בכתב התביעה הועלתה טענה כללית בדבר הוצאת דיבתו של התובע בפני
גורמים בכירים בעירייה, הרי שאין בה כדי להניח תשתית עובדתית המקימה לתובעים או מי מהם עילת תביעה בגין לשון הרע בגין פרסום נטען בפני
מר גולדשטיין.
25.
עוד טוענת הנתבעת, כי בסעיף 60 לכתב התשובה טוענים התובעים, לראשונה, כי בפרסומים הנטענים נגרמה, לכאורה, פגיעה במוניטין של התובעת. לטענתה, נימוק עובדתי זה לא בא זכרו בכתב התביעה והוא נטען לראשונה בכתב התשובה. לעניין זה הפנתה הנתבעת לכתב הגנתה במסגרתו עתרה לדחיית תביעת התובעת נגדה בהעדר יריבות.
26.
התובעים הגישו תגובתם וטענו, כי יש לדחות הבקשה לגופה, ולחילופין לאפשר להם לתקן את כתב התביעה.
27.
לטענת התובעים יש לדחות הבקשה שכן המבקשת לא פנתה אליהם בבקשה לתיקון כתב טענות וזאת בהתאם לתקנה 91(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
28.
לגופו של עניין טוענים התובעים כי אין להורות על מחיקת הסעיפים משום שהם אינם מהווים עילת תביעה חדשה. באשר לתביעת התובעת, נטען כי מדובר בהבהרה נדרשת הואיל ובכתב הגנה
נטען כי יש להורות על מחיקת תביעת התובעת בשל היעדר יריבות משום שלא פורט נזקה של התובעת, לפיכך בכתב התשובה הבהירו התובעים כי בכתב התביעה נטענו הפגיעה בשמה הטוב של התובעת והנזק שנגרם לה ואף הפנו לכתב התביעה והסעיפים בהם התייחסו לטענות אלו. מכאן שאין המדובר בנימוק תביעה חדש.
29.
באשר לטענה בדבר הוספת שמו של מר גולדשטיין, נטען כי עילה זו נכללה בכתב התביעה במסגרת סעיף 47
במסגרתו צוין כי התובעת דאגה להוציא את דיבתו של התובע לרעה בפני
גורמים בכירים ביותר בעיריית גבעתיים כדוגמת ראשי ערים ובכירים במחלקת ההנדסה ובוועדה המקומית לתכנון ובניה. לטענתם, טענתה של הנתבעת כי היא אינה יודעת מי הם הבכירים בעירייה היא בגדר היתממות, שעה שאף הנתבעת הודתה כי שוחחה עם ראש העיר מר קוניק, בעניינו של התובע. על כן בכתב התשובה הובהר כי הבכירים הם מר קוניק ומר גולדשטיין. לטענתם ככל שסברה כי כתב התביעה אינו מנוסח בבהירות היה עליה לדרוש פרטים נוספים.
30.
עוד מוסיפים התובעים כי ככל שהנתבעת סבורה כי זכויותיה הדיוניות נפגעו היא יכולה לעתור להגשת כתב תשובה נוסף במענה לטענותיהם של התובעים.
31.
בפסק הדין בעניין רע"א 2291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ (25.06.2012), התייחס בית המשפט העליון לפירוט הנדרש במסגרת כתב תביעה בלשון הרע וציין הדברים הבאים:

"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין) מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה, ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש התובע" ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה (ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י. ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא(1), 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 בנק י. ל. פויכטונגר בע"מ נ' אהרוני, פ"מ נד 291, 295-293 (1966); ת"פ (מחוזי י-ם) 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' "קול העם", בערבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953), בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב' הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 421-420 (1997); ראו גם:
collins v jones [1955] 1 q.b. 564, at 571
)".
32.
לעניין זה ראו גם החלטת בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"ע (ארצי ) 26198-07-13 ד"ר סיגל שוורץ נ' ד"ר אמיר אברמוביץ (30.04.2015)

".......כי מרכיב "לשון הרע" דורש פירוט מספיק לאמירה המהווה את עילת התביעה, גם אם הדברים לא נכתבים בכתב התביעה כציטוט ישיר. מרכיב ה"פרסום" דורש פירוט של זהות המפרסם, זהות הנמען או הנמענים של הפרסום, המועד בו נאמרו הדברים והנסיבות בהן נאמרו. בהקשרים מסוימים יידרשו גם פרטים נוספים, דוגמת העובדות אשר מקימות את אחריות הנתבע (למשל כאשר תאגיד נתבע בגין אמירה של מי מעובדיו), המקום והמסגרת בהם הדברים נאמרו, או זהות האנשים שמהם התובע שמע על הפרסום מושא התביעה. עוד נקבע כי ככל שאין בידי התובע את המידע המלא לגבי הפרסום שבגינו הוא תובע - עליו להבהיר כי פירט את כל הידוע לו וכי אין בידיו מידע נוסף, ובית הדין ישקול האם הפירוט הקיים מספיק כדי לבסס עילת תביעה".
33.
לאחר עיון בטענות הצדדים, ובשים לב לפסיקה לעיל, אני מקבלת את עמדתה של הנתבעת כי היה על התובעים לפרט את שמו של מר גולדשטיין כבר במסגרת כתב התביעה, ואין די בכך שבכתב התביעה נטען להוצאת לשון הרע בפני
בכירים בעיריית גבעתיים, כדי לפטור את התובעים מהחובה לפרט את שמותיהם של האנשים בפני
הם נאמרו האמירות המהוות לשון הרע.

34.
אף לעניין עילת תביעה של התובעת אני מקבלת את טענתה של הנתבעת. מעיון בכתב התביעה עולה כי כל הנזקים אשר פורטו בכתב התביעה התייחסו לתובע בלבד, ולא נטען כי נזקים אלו נתבעים אף על ידי התובעת. רק בכתב התשובה טענו התובעים כי כל פגיעה במוניטין של התובע מהווה פגיעה ישירה במוניטין של התובעת, שכן התובע הוא הבעלים שלה ופועל במסגרתה, טענות אשר לא נטענו בכתב התביעה, ואשר כאמור לעיל העלאתן רק בכתב התשובה מנעה מהנתבעת האפשרות להתגונן מפניהן במסגרת כתב הגנתה.
35.
בנסיבות העניין הנני סבורה כי יש מקום לאפשר לתובעים לתקן את כתב תביעתם על פני מחיקת הסעיפים מכתב התשובה, וזאת על מנת לברר את מלא טענות הצדדים, טרם הכרעה בתביעה.
36.
על כן אני מאפשרת לתובעים לתקן את כתב תביעתם וזאת עד ליום 20.4.17.
37.
כתב הגנה מתוקן יוגש עד ליום 20.5.17.
38.
באשר לבקשה לגילוי מסמכים ושאלונים, אזי ובשים לב כי תשובת הנתבעת לבקשה ניתנה רק במועד הדיון בתיק, ונוכח טענת התובעים בתגובתם (ראו למשל סעיף 86 לתגובתם) לפיה נתנו מענה למרבית בקשות הנתבעת, תבהיר הנתבעת תוך 7 ימים מקבלת ההחלטה מה הן השאלות והמסמכים שהיא עדיין עומדת על קבלתם. יוער, כי במסגרת הבהרתה הנתבעת אינה נדרשת להתייחס לטענות המשיבים כלל, אלא רק לציין כי אלו שאלות/מסמכים שהיא עומדת על קבלתם, ונדרשת הכרעה בעניינם.
39.
לאחר קבלת הבהרת הנתבעת תינתן החלטה בבקשה.
40.
תז"פ ליום 4.4.17.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ז, 20 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 17415-09/14 דניאל מועלם, מועלם אדריכלות והנדסת בנין בע"מ נ' מיכל גור (פורסם ב-ֽ 20/03/2017)