פסקי דין על ברינה שרפשטיין | פסקי דין על גל גיורא 007 בע"מ

17706-09/14 א     22/03/2017




א 17706-09/14 ברינה שרפשטיין נ' גל גיורא 007 בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 17706-09-14 שרפשטיין נ' גל גיורא 007 בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אחסאן כנעאן


תובעת

ברינה שרפשטיין
ע"י עוה"ד אייל מגן


נגד


נתבעת

גל גיורא 007 בע"מ
ע"י עוה"ד ברוך אבו קרט




פסק דין





מונחת לפני תביעה כספית בשל אירוע התפרצות וגניבה שאירע בבית התובעת. במועד אירוע ההתפרצות הנתבעת סיפקה לתובעת שירותי מוקד ולכן היא נתבעת בעילה חוזית ונזיקית.

רקע

1.
במועד אירוע ההתפרצות נושא כתב התביעה התגוררה התובעת בביתה
בקרית טבעון. הנתבעת
חברה העוסקת באספקה והתקנה של מערכות אזעקה ומתן שרותי מוקד והקפצת סייר
ללקוחות השונים. התובעת הייתה במועד ההתפרצות לקוחה של הנתבעת משך שנים, כאשר במהלכן, ובשנת 2010 שודרגה על ידי הנתבעת מערכת האזעקה
בבית
התובעת.


אין מחלוקת כי ביום 3.5.2014, נפרץ ביתה של התובעת, כאשר זו שהתה אותה עת בחופשה בזיכרון יעקב. במסגרת הפריצה ניתקו הפורצים את זרם החשמל כך שנוצר כשל במערכת האזעקה
ולא נשלח אות למוקד ובעקבות כך לא נשלח סייר מאת הנתבעת לבית התובעת. באותה עת שירותי הטלפון סופקו לתובעת על ידי חברת "הוט" וניתוק זרם החשמל על ידי הפורצים גרם להשבתת הטלפון ולחוסר אפשרות לשלוח חיווי טלפוני למוקד. התובעת שבה אל ביתה ביום 4.5.2014, אז גילתה את שארע והזעיקה את נציג הנתבעת.
נטען שמביתה של התובעת נגנבו תכשיטים.

הנתבעת מכחישה את אחריותה לנזקי התובעת ולכן התובעת הגישה את התביעה המונחת לפני.

טענות הצדדים

2.
התובעת טוענת כי ההתקשרות עם הנתבעת כללה שירותי מיגון, מוקד וכן שירותי שמירה ואבטחה. עוד טוענת התובעת כי בשנת 2010, בעת שדרוג המערכת - לאחר פריצה שארעה בשנת 2010 - נאמר לה ע"י מנהל הנתבעת כי למערכת החדשה יש ביטוח וכי היא אמורה לעבוד כיאות. לא נאמר לתובעת דבר וחצי דבר כי המערכת לא תהא יעילה כאשר היא מחוברת לקו של חברת הוט וזאת בשונה מקו של חברת בזק.

לטענתה בעת אירוע הפריצה איש מבין אנשי ושומרי הנתבעת לא הגיע אל ביתה וזאת גם כאשר הנתבעת הבחינה ו/או היה עליה להבחין כי אין קשר רציף אל ביתה של התובעת
עקב כשל במערכת החשמל. הנתבעת בהיותה חברת השמירה אשר קיבלה על עצמה להגן ולשמור על רכושה של התובעת התנהלה בצורה רשלנית שהביאה לקרות הנזק.

התובעת טענה כי לאחר אירוע הפריצה - במסגרת חלופת מכתבים בין הצדדים בנוגע לאירוע וטענות התובעת לאחריות הנתבעת לקרות האירוע - הרהיבה הנתבעת עוז שעה שטענה כי התובעת חייבת לשלם לנתבעת סך של 1,100 ₪ בגין תיקון מערכת האזעקה לאחר הפריצה. יתר על כן, הנתבעת שיגרה לתובעת מכתב ביום 27/7/2014 בו טענה כי הסוללה של המערכת חלשה ויש צורך להחליפה בעלות של 200 ₪. תמוה בעיני התובעת כיצד הנתבעת יודעת
מראש ומרחוק כי הסוללה של המערכת חלשה אולם בזמן אמת לא ידעה להתריע כי המערכת לא עובדת כלל ולא שלחה סיירים שיבדקו זאת?

עוד טוענת התובעת כי על הנתבעת בהיותה המבטחת של הדירה, לפצות את התובעת בגין מלוא הנזקים שנגרמו לה עקב הפריצה וזאת מכוח החוק והפוליסה.

הנתבעת ו/או מי מטעמה חייבים לפצות את התובעת עפ"י סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. במקרה דנן קמה חובת זהירות מושגית : הנתבעת נטלה על עצמה את האחריות לשמירה על חייה ורכושה של התובעת,
הנתבעת התרשלה ולא נקטה באמצעים ובמעשים שגוף סביר ומיומן במעמדה היה נוקט. כמו כן, היה עליה לצפות מראש את הנזקים אשר נגרמו לתובעת כתוצאה ממחדליה של הנתבעת. יתרה מכך, בענייננו,
אף קמה חובת זהירות קונקרטית וקיים קשר סיבתי עובדתי בין הנזקים אשר נגרמו לתובעת ובין פעולות הנתבעת- אלמלא התרשלותה של הנתבעת אשר קמה לאחר שלא טרחה לנקוט בפעולות סבירות שהיו מונעות את נזקיה של התובעת. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת אחראית לנזקיה מתוקף חוק השומרים.

לאור כך התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת בגין הנזקים הבאים: סך של 111,200 ₪ בגין
גניבת תכשיטים ונזקי רכוש, עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪. כן נדרש בית המשפט
לחייב את הנתבעת בסך של 200 ₪ כולל מע"מ וכן בעלות תיקון המערכת בסך של 1,100 ₪. לחלופין בשל העובדה כי התשלום לא עבר לידי הנתבעת ביקשה התובעת להצהיר כי אין לקזז הסכומים הללו
מהסכומים אשר מגיעים לתובעת וכי הנתבעת תישא בתשלומים אלו לאור הנסיבות וטענות התובעת.

3.
הנתבעת טוענת כי אכן התובעת נמנית עם ציבור לקוחותיה, אולם, התובעת לא קיבלה שרותי אבטחה ושמירה מאת הנתבעת, אלא, שירותי אספקה והתקנה של מערכת האזעקה ושירותי מוקד והקפצת סייר במידת הצורך. שירותי המוקד כוללים חיבור גלאי האזעקה שבדירות הלקוחות אל מרכז הבקרה של הנתבעת באמצעות קו תקשורת קווי ו/או משדר אלקטרוני. החיבור מתבצע באמצעות דריכת מערכת האזעקה ע"י הלקוחות. כל אימת שאחד מן הגלאים מופרע ומפעיל אזעקה מתקבלת קריאה במוקד המזהה את הגלאי שגרם להפעלת האזעקה. תפקידה של הנתבעת מתחיל עם הפעלת הקריאה במוקד כאשר הנתבעת שולחת סייר שנמצא בכוננות לבית הלקוח והסייר מחפש סימני פריצה או פעילות חשודה אחרת.

ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 28.1.2004. תמורת שירותי המוקד שילמה התובעת מדי חודש בחודש סך של 101 ₪ + מע"מ. לתובעת או למי מטעמה הוסבר והודגש כי אין להסתפק בתקשורת קווית וכי עדיף להוסיף משדר אלחוטי. במיוחד הדבר חשוב כאשר מדובר בחיבור לקו של חברת הוט, כיוון שהקו דורש זרם חשמלי.
המשדר האלחוטי חשוב למקרה של נפילת/ העדר מתח למערכת. עוד הובהר לתובעת שאין להחליף קווים או לשנות קו טלפון ללא תיאום מראש, וכי קווים של חברת הוט פחות בטוחים במקרה של הפסקת חשמל/ ניתוק זרם החשמל מכל סיבה שהיא לעומת קו טלפון של בזק שאינו ניזון ממערכת החשמל הביתית ואינו תלוי בה.

עוד נטען כי, בניגוד לטענת התובעת, בשנת 2010 הותקנה מערכת אזעקה חדשה בבית התובעת בשל בנייה והרחבה שנעשו בביתה ולא בשל פריצה כנטען על ידה בכתב התביעה. גם במעמד זה הוסבר לתובעת את הצורך שבהתקנת משדר אלחוטי. כעולה מכתב ההגנה ביום שבת לאחר הפריצה הודיעה התובעת או מי מטעמה כי התובעת הגיעה לביתה, מצאה אותו חשוך והבינה כי ארעה פריצה בביתה. לאחר שהמשטרה והמז"פ סיימו עבודתם, הגיעה הנתבעת לבית התובעת ומצאה כי ארעה חבלה במערכת האזעקה לרבות בכרטיס האלקטרוני שלה. עוד גילתה הנתבעת כי התובעת שינתה את קו הטלפון שלה מקו בזק לקו של חברת הוט מבלי ליידע את הנתבעת. לבקשת התובעת במעמד זה תוקנה האזעקה והכרטיס הוחלף. עד היום טרם שלמה התובעת בעבור העבודה הנ"ל שבוצעה על ידי הנתבעת.

הנתבעת טענה
כי לא נתקבלה כל קריאה במוקד במועד הרלוונטי ואין ברישומי המוקד שום תיעוד ליום הפריצה הנטען. הנתבעת הדגישה כי במקרה של ניתוק קו התקשורת ובוודאי במקרה דנן בו נותק קו החשמל לקווים של הוט, אין ולא יכולה להיות תקשורת למוקד כך שבכל מקרה לא הייתה יכולה להתקבל קריאה. לגישתה משדר אלחוטי נועד בדיוק למצבים אלו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא איננה מעסיקה שומרים אלא רק סיירים המוקפצים לבית הלקוחות עפ"י קריאה. במקרה דנן היות ולא הייתה קריאה ממילא לא הוקפץ סייר.
עוד טוענת הנתבעת כי היא אינה מחליפה את חב' הביטוח ואינה מבטחת לקוחותיה מפני גניבות כך שאין לתובעת אלא להלין על עצמה על כך שלא ביטחה עצמה בפוליסת ביטוח. כמו-כן, היא אינה בבחינת "חברת אבטחה" המספקת שירותי אבטחה 24 שעות ביממה ולראיה גובה התשלום החודשי הנמוך שמשולם לנתבעת (101 ₪).

מן האמור עולה כי הגורם הבלעדי לנזקי התובעת הוא הפורצים. בנסיבות שפורטו הנתבעת לא הייתה יכולה למנוע את הפריצה וגם אין זה מתפקידה או מחובתה. תפקידה לקרוא לסייר לבית הלקוח לאחר שהתקבלה קריאה במוקד ואולם במקרה דנן לא נתקבלה כל קריאה בגין פריצה ועל כן גם לא נשלח סייר.

לחלופין ולמען הזהירות נטען כי עפ"י ההסכם שבין הצדדים - אף אם הנתבעת תימצא אחראית לנזקי התובעת המוכחשים - אחריות הנתבעת מוגבלת לגובה מכפלה ממוצע התשלום החודשי בסך 101 ₪ ב- 60.

באשר לטענת התובעת לתחולת חוק השומרים בענייננו, הרי שעפ"י הפסיקה חברות המספקות שירותי מוקד אינן "שומר בשכר" ותפקידן מתחיל רק לאחר הפריצה. לנוכח האמור התבקש בית המשפט לדחות התביעה.


דיון והכרעה

4.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בשלל הראיות שהונחו לפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. בטרם אדון בסוגיות המשפטיות העולות ממקרה זה, יש להכריע במחלוקות העובדתיות.

ההסכם בין הצדדים

5.
בכתב התביעה טענה התובעת כי התקשרה עם הנתבעת לצורך מיגון והגנה על מגוריה ורכושה (סעיף 6 לתצהיר). התובעת לא פירטה בכתב התביעה את אופן ההתקשרות בינה ובין הנתבעת – האם מכוח הסכם בכתב אם לאו. הנתבעת מצידה צירפה לכתב ההגנה הסכם בכתב שנטען כי הוא ההסכם המחייב. התובעת בסיכומיה טענה לראשונה כי הנתבעת העניקה השירותים לתובעת ללא הסכם כתוב בין הצדדים אלא בהתאם לחוזה שבהתנהגות בין הצדדים (סעיף 35 לסיכומי התובעת). עוד טענה כי ההסכם שצורף על ידי הנתבעת אינו הסכם שנערך על הנתבעת אלא עם חברה אחרת ולכן אין תוקף להוראותיו.

אין בידי לקבל את טענת התובעת.
מחקירת התובעת
בבית המשפט עולה כי היא מכירה בקיומו של הסכם בכתב בין הצדדים - ההסכם שהוגש לבית המשפט וסומן נ/5 – וזאת שעה שאישרה כי על ההסכם חתום בשמה מר בן הרוש שמחון המשמש כאיש תחזוקה העובד ברשותה (ר' עמ' 6 שורות 14-25 לפרוטוקול הדיון).
אמנם ההסכם
(נ/5) אינו נושא את שם הנתבעת כחברה המספקת את שירותי המוקד לתובעת אלא חברה בשם מוקד 007. אולם מנהל הנתבעת, מר גיורא גל (להלן:
מנהל הנתבעת
) הסביר את טיב היחסים בין הנתבעת לבין חב' מוקד 007 ששמה מתנוסס על נ/5. חברת "מוקד
007" היא בעלת המניות בנתבעת - "הנתבעת מורכבת היום ממני וממוקד 007. זה בעלי המניות של גל גיורא " (עמ' 22 שורות 15-16). עוד הסביר מנהל הנתבעת כי "זה הסכם בין מוקד 007 שהם מוקד שלי. זה הסכם שלי" (עמ' 22 ש' 8). משמעות דבריו של מנהל הנתבעת היא שהנתבעת מספקת את שירותי המוקד באמצעות מוקד 007. לכן ההתקשרות היא אל מול הנתבעת וספק השירות הוא חברת 007. הראיה תשלומים בעבור שירותי המוקד שולמו לנתבעת ולא לחברת מוקד 007 (ראו: חשבונית נספח ב' לתצהיר התובעת). ההסכמה היא שעל מסגרת חוזית זו יחולו תנאי ההסכם נ/5 כך שהיא מחייבת את כל הצדדים במשולש היחסים.


אמנם ההסכם נחתם בין הצדדים בשנת 2004. יחד עם זאת עיון מדוקדק בו מעלה
שלא צוין כי הוא מוגבל בזמן ולכן כל עוד ההסכם לא בוטל הוא תקף וממשיך לחול. אשר על כן
הסכם זה היה בתוקף בזמן הפריצה והוראותיו מחייבות.

תפקידה של הנתבעת

6.
התובעת טוענת כי בנוסף לשירותי התקנת מערכת האזעקה ושירותי מוקד, הנתבעת הייתה אמורה לספק לתובעת גם שרותי שמירה ואבטחה על ביתה ועל רכושה. לעומת זאת, הנתבעת טוענת כי תפקידה כלל התקנת מערכת האזעקה ואספקת שירותי מוקד בלבד. הנתבעת אינה מספקת שירותי ביטוח, שמירה או שירותי סיור קבועים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראייתי שהונח לפני הגעתי למסקנה כי השירותים שסופקו ע"י הנתבעת לתובעת היו שירותי
מוקד בלבד. מן הראיות עולה כי התובעת שילמה לנתבעת כ- 100 ₪ בחודש עבור שירותי המוקד. התובעת אף אישרה זאת בחקירתה בבית המשפט (ר' עמ' 8 שורות 7-8). גובה התשלום החודשי הנמוך יחסית מעיד כי השירות אינו כלל שמירה צמודה או שירותי סיור קבועים שכן עלות שומר בשכר גבוהה מהעלות החודשית ששילמה התובעת באופן משמעותי.

יתרה מכך, מעיון בהסכם ההתקשרות שבין הצדדים (נ/5) עולה כי הובהר בו לתובעת שהשירות אינו כולל שירותי ביטוח ושמירה (סעיף יד 1 ו- יד 4 להסכם). מכאן שהתובעת והנציג שחתם בשמה היו אמורים לדעת , ברגע שחתמו על ההסכם, כי השירותים כוללים שירותי מוקד בלבד. בסעיף ב' לנ/5 הוסכם כדלקמן:

"הוסכם והותנה בין המנוי לבין החברה כי המוקד יעקוב אחרי האיתות של המערכת בימי חול , בימים א – ה בשבוע, בכל יום משעה 17:00 ועד לשעה 7:00 למחרת בבוקר, ואילו בימי שישי בשבוע ובערב חגים ומועדים יעקוב המוקד אחרי איתותי ההפעלה איתותי ההפעלה של המערכת משעה 14:00 ועד לשעה 7:00 בבוקר של היום שלאחר השבת, החג או המועד."

מנהל הנתבעת הוסיף בעדותו כי השירות הניתן אף רחב יותר ולפי טענתו המוקד פועל 24 שעות ביממה ואין מגבלה של שעות (עמ' 28 ש' 13 – 14).
לכן מנוסח התניה ברור כי השירות שניתן הוא שירות מוקד כאשר בסעיף ג' לנ/5 הוסכם כי בעקבות מתן אות של אזעקה הנתבעת מחויבת לשלוח סייר לבית הלקוח.

זאת ועוד, עסקינן בתובעת שהיא אשת נדל"ן ומנהלת מס' בניינים (ר' עמ' 6 שורות 12-15) המבינה בתחום ביטוח הרכוש והמקרקעין ועל כן מתקבל על הדעת כי תהיה בקיאה בנושא ותדע כי שירותי מוקד אינם כוללים שירותי שמירה או סייר קבועים ושירותי ביטוח.
התובעת אף אישרה כי היא יודעת מה המשמעות של ביטוח רכוש (ר' עמ' 7 שורות 21-23) והסכימה כי ציפתה מהנתבעת להעניק לה פתרון ו"איזשהו גיבוי בזמן מצוקה" (ר' עמ' 8 שורות 1-2 ושורות 9-11). מכאן שאף לגישתה אין המדובר בחברת שמירה שמטרתה מניעת גניבות אלא מתן מענה בעת הצורך ע"י שליחת סייר בעת התראה / הפעלת אזעקה, דהיינו, חברה המספקת שרותי מיגון ומוקד בלבד.

על רקע קביעתי זו כי הנתבעת הייתה אמורה לספק שירותי מיגון ומוקד בלבד, תבחן טענת הרשלנות והפרת הסכם המיוחסת לנתבעת.


הכשל בתקשורת - חיבור המערכת לקו הוט

7.
התובעת טוענת כי מנהל הנתבעת, לא הסביר לתובעת כי יש ליידע את הנתבעת כאשר משנים ספק של קו טלפון. עוד טענה
כי לא הוסבר לה שקווים של חברת הוט פחות בטוחים במקרה של הפסקת חשמל/ ניתוק זרם החשמל
לעומת קו טלפון של בזק שאינו ניזון ממערכת החשמל הביתית ואינו תלוי בה.

אין בידי לקבל טענה זו של התובעת לפיה אף אחד לא יידע אותה באשר להבדל בין קו בזק לקו הוט שכן ומשקבעתי כי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 28.1.2004 מחייב, הרי שסעיף ו (6) להסכם קובע כי על המנוי לדאוג לאספקת החשמל וקווי התקשורת וסעיף ז' להסכם קובע במפורש כי המנוי אינו רשאי לשנות את המערכת או לחבר אותה באופן שונה מהמצב בו סופקה
אלא אם הורשה לכך בכתב ע"י החברה. במקרה דנן , העידה התובעת כי קראה את ההסכם וכי סמכה על העובד מטעמה, מר שמחון, כי קרא את כל הסעיפים בהסכם (עמ' 7 שורות 5-8). מכאן שהיה על התובעת לדעת שחובה עליה
ליידע את הנתבעת על שינוי בקווי התקשורת והמעבר מקו בזק לקו הוט. בחקירתה בבית המשפט לא שללה התובעת את האפשרות כי הוסבר לעובד מטעמה, מר שמחון, על ההבדל בין קו בזק לקו הוט (עמ' 9 שורות 29-30). התובעת נמנעה מלהביא לעדות את מר שמחון אשר התקשר מטעמה עם הנתבעת. הנתבעת העידה כי הוא עדיין עובד אצלה, ולכן היה באפשרותה להביאו למתן עדות על מנת שישפוך אור באשר להתקשרות שבין הצדדים. משנמנעה התובעת מלעשות כן, הדבר משמש לה לרועץ שכן
הלכה פסוקה היא כי צד להליך הנמנע מהבאת עד או ראיה רלבנטיים הדבר משמש לחובתו ומקים את החזקה כי אילו הובאו הם היו תומכים בגרסת יריבו (ראו:
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה
(4) 651,
660 (1991).

מנהל הנתבעת הסביר בחקירתו בבית המשפט בצורה מפורטת את ההבדל


בין חיבור המערכת
לקו בזק לעומת קו של חברת "הוט": קו הוט ניזון מהחשמל הביתי ולכן ברגע שהחשמל מנותק אין תקשורת החוצה לעומת זאת במידה וקו הבזק נפגע והתובעת הייתה מתקינה גם משדר אלחוטי, הייתה מתקבלת קריאה במוקד על תקלה בקו הטלפון והנתבעת הייתה שולחת סייר למקום. מנהל הנתבעת הסכים כי ניתן לנטרל גם את המשדר האלחוטי אולם רמת הקושי גבוהה יותר מאשר בקווי טלפון (עמ' 24 שורות 1-5 ושורות 11-18).

שוכנעתי כי לתובעת ולנציג מטעמה ניתן הסבר בעניין זה שכן מדובר בעניין משמעותי ומהותי הדרוש לפעולה תקינה של המערכת ועל כן רמת הסבירות שהנושא יעלה בעת התקנת המערכת היא גבוהה מאוד. הימנעות התובעת מהעדת העובד מטעמה, מר שמחון
תומכת במסקנה זו.
התובעת בחרה לחבר את המערכת לקו הוט מבלי ליידע הנתבעת בעניין. בכך אין לה אלא להלין על עצמה. ויוער בהקשר זה כי אכן אין בנקיטת אמצעים אלו בכדי למנוע הפריצה ואולם יש בהם בכדי למזער את הנזק שכן הם מאפשרים קשר רציף עם המוקד ובמידת הצורך שליחת סייר למקום.

עילת תביעה חוזית

8.
התובעת בסיכומיה טוענת כי לנתבעת אחריות בעילה חוזית ואולם האחריות אינה על פי ההסכם שהציגה הנתבעת (נ/5) כי אם הסכם בהתנהגות וכי ההסכם הופר (סעיפים 35-36 לסיכומים). כפי שפורט לעיל קבעתי כי ההתקשרות בין הצדדים נעשתה עפ"י ההסכם הכתוב נ/5 ולא בהסכם שבהתנהגות.

כפי שהראינו לעיל ועל פי ההסכם נ/5 על הנתבע תחלה החובה לעקוב אחרי "האיתות של המערכת". בסעיף ג' להסכם זה הוסכם שבמקרה של איתות אזעקה יש חובה לשלוח סייר. נשאלת השאלה מה ההבדל בין המושגים של איתות המערכת לבין המושג של איתות אזעקה? כפי שנראה בהמשך - בניתוח עוולת הרשלנות - בנוסף על משלוח התראה על אזעקה המערכת בודקת את עצמה כל 24 שעות והיא יוצרת קשר טלפוני עם המוקד על מנת לוודא שהיא פעילה. על פעילות זו מ]יקה הנתבעת דו"ח והיא בודקת פעם בחודש, כפי שיפורט בהמשך, האם מערכת אזעקה אצל לקוח פלוני תקולה. לכן לעניות דעתי יש לפרש את המושג "איתות של המערכת" באופן נרחב יותר מאות אזעקה ועל הנתבעת לעקוב אחרי כלל איתותי המערכת בין אם מדובר באזעקה או בבדיקה שגרתית ושוטפת.
לכן קבלת איתות או אינדיקציה על חוסר תקינות או פעילות של המערכת כתוצאה מבדיקה שגרתית מחייבת את הנתבעת לפעול במידי ובמידה ולא פעלה הדבר מהווה הפרת הסכם.
במקרה זה הנתבעת הפרה את ההסכם – כפי שנראה בהמשך בניתוח עוולת הרשלנות – בכך שלא יצרה קשר באופן מידי עת שבדיקה שגרתית העלתה כי ביום 4/5/2014 שעה 4:10 לא התקבל חיווי מהמערכת.
אך יחד עם זאת לא הוכח כי הפרה זו גרמה לנזק הנטען. לעניין הקשר הסיבתי אשוב ואדרש בדיון בעוולת הרשלנות והוא יפה גם לעניין הנושא של הפרת ההסכם. אעיר עוד כי קביעתי להפרת ההסכם כפי שפורט לעיל לא נטען בכתב התביעה והיא נעשית למעלה מהצורך.

הטענה החוזית היחידה שהועלתה
בכתב התביעה היא
שהנתבעת משמשת כ-
"מבטחת" ולכן עליה לפצות את התובעת. יחד עם זאת, אין ממש בטענה כי הנתבעת היא מבטחת. הנתבעת אינה אמורה לפצות בכל מקרה של פריצה ואובדן לרכוש.
משקבעתי כי הנתבעת הייתה חברת מוקד ההסכם עמה הוא הסכם השתדלות ומשמעות הדבר שעל הנתבעת לנקוט במאמצים סבירים לצורך קיום ההתחייבות. ההסכם אינו הסכם תוצאה שמשמעותו שחלה חובה עליה למנוע באופן מוחלט מקרי פריצה.
על הנתבעת לנקוט אמצעים סבירים לאתר מקרי פריצה בעודם באיבם על ידי משלוח סייר לזירה , להודיע למשטרה או לכיבוי אש על אירועים שמתקבלים אצלה. קביעה זו תואמת את דברי מנהל הנתבעת לפיהם : "...כל התפקיד שלנו בנושא של מערכות אזעקה הוא לנסות למזער את הנזק..." (עמ' 24 ש' 13). מאידך משמעות הטענה שהנתבעת היא מבטחת הוא הפיכת ההסכם להסכם תוצאה היינו בכל מקרה של פריצה - שלא נמנעה או סוכלה -
הנתבעת תישא באחריות. לכך בוודאי הצדדים לא התכוונו ואין היגיון מסחרי או כלכלי לפרש את ההסכם בצורה כזו. לכן דינה של טענת התובעת להיות הנתבעת מבטחת להידחות.

עילת תביעה מכוח חוק השומרים

9.
התובעת טוענת כי יש לראות בנתבעת שומר שכר וכי היא אחראית לנזקי התובעת מתוקף חוק השומרים, התשכ"ז – 1967 (להלן:
חוק השומרים
). אין בידי לקבל טענה זו של התובעת שכן הנתבעת איננה בבחינת "שומר שכר" כמשמעות מונח זה בחוק השומרים. על מנת שאדם ישמש שומר כמשמעו בחוק השומרים הדבר
מחייב חזקה בנכס המבססת בו שליטה ממשית ומקימה יכולת מעשית לפקח ולשמור עליו. סעיף 1 לחוק השומרים קובע כי שמירה היא החזקה של נכס כדין שלא מכוח בעלות.
שירותי המוקד עפ"י ההסכם נשוא תובענה זו אינם מקנים לנתבעת חזקה בבית התובעת ויכולת מעשית לפקח עליו ולשמור עליו במובן שאליו מכוון חוק השומרים.

ברע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(2),817 נקבע לעניין חברות שמירה כי :

"ההחזקה כמקור לאחריות על-
פי
חוק השומרים
מבוססת על מידת השליטה של אדם אחד על נכס של אחר (ראו:
ע"א 46/75
מדינת ישראל נ' לבנשטיין [2],
בעמ' 723 וכן י'
ויסמן "החזקה"
[7], בעמ' 26). מידתה של השליטה הנדרשת – כמו גם של התמורה הנדרשת – כדי להימנות על שומר בשכר קשורה, בין השאר, בשאלה אם מוצדק הוא להטיל על אותו אדם את האחריות המוגברת המאפיינת את השומר בשכר. עמד על כך ד"ר מ' חשין, בציינו:
'המבחן העיקרי לקביעתו של שומר כשומר שכר, ייסוב את הוראת האחריות המוגברת בה נושא שומר שכר, בהשוואה לשומר חינם. השאלה היא, אם היחסים בין הצדדים... מצדיקים הטלת אחריות מוגברת... השאלה היא... אם בהיעדר הסכמה יהיה זה נכון וצודק, בנסיבות הענין, לחייב את השומר באחריות מוגברת" (במאמרו הנ"ל [6], בעמ' 167).
נמצא כי אחריות מוגברת כשומר בשכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת
'".

באותו מקרה הגיע בית משפט העליון למסקנה – לאחר שבחן את ההסדרים החוזיים הספציפיים – כי חברת השמירה אינה נחשבת לשומר שכן לא ניתן היה לקבוע שחברת השמירה החזיקה בנכס לגביו היא סיפקה את שירותי השמירה. ודוק באותו עניין הוסכם כי חברת השמירה תציב שומר קבוע באחד משערי המפעל ולגבי יתר השערים והיציאות תערוך סיור של אותו שומר לפרקי זמן שונים. לאור עובדות אלו נקבע כי אין שליטה של חברת השמירה על המפעל מאחר ולא הייתה שמירה היקפית כל העת (ראו קביעת בית המשפט העליון בסעיף 8 לפסק הדין). בענייננו – מקל וחומר -
אין לנתבעת כל חזקה בנכס. לנתבעת אין מפתחות לנכס או כל אמצעי אחר על מנת להשפיע ולשלוט בו. ההסכם בין הצדדים אינו מחייב
נוכחות שומר בכלל. נוכחות סייר היא רק במקרה בו מתקבלת התראה. לכן לא ניתן לומר כי הנתבעת היא "שומר" כמשמעות מושג זה בחוק השומרים.

עוולת הרשלנות

10.
התובעת טוענת כי הנתבעת חייבת לפצותה מכוח עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. לפיכך נבחן האם מתקיימים במקרה דנן יסודות עוולת הרשלנות המקימה אחריות מצד הנתבעת כלפי התובעת.

כעולה מן האמור מעלה הנתבעת העניקה שירותי מוקד וסיור לתובעת, במובן זה שעם קבלת אינדיקציה על פריצה באמצעות שיגור אות ממערכת האזעקה אל המוקד, סייר מטעם הנתבעת נדרש להתייצב בבית התובעת ולבדוק האם מתרחש במקום אירוע חריג / חשוד.
הנתבעת כחברה המעניקה שירותי מוקד חבה בחובת זהירות מושגית
כלפי ציבור לקוחותיה.
באשר לחובת הזהירות המושגית נקבע בפסיקה כי "חובה זו נקבעת על ידי בית המשפט לפי מבחן האובייקטיבי של צפיות האדם הסביר " (ראו: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר ואח', פ"ד לז(3) 757) וכן סבירות הסיכון שיצר המזיק (ע"א 80/88 אלסוחה ואח' נ' עזבון המנוח דהאן, פ"ד מד (3) 397).

החובה המושגית היא חובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כנגד סיכון צפוי. חברה שתפקידה לספק שירותי מוקד חבה חובת זהירות מושגית כלפי הלקוח, עמו היא קשורה בהסכם. בעצם חתימתו על הסכם זה, שם הלקוח את מבטחו בחברה ומצפה ממנה לנהוג כלפיו באחריות ובזהירות כפי שהייתה נוהגת חברת מוקד סבירה במצבה.

משקבעתי כי במקרה דנן חבה הנתבעת חובת זהירות מושגית, יש לבחון האם במקרה דנן חלה עליה גם חובת זהירות קונקרטית והאם חובה זו הופרה.

אין חולק כי ביתה של התובעת נפרץ ביום 3/5/14. עוד מוסכם כי מערכת האזעקה נדרכה ע"י התובעת יום קודם לכן. אין אף חולק כי במוקד לא נתקבלה כל קריאה במהלך יום 3/5/14 ולא ננקטה כל פעולה מאת הנתבעת לרבות שליחת סייר לבית התובעת. דבר הפריצה נתגלה לתובעת רק לאחר ששבה לביתה במוצאי שבת שחל ביום 4/5/2014. בבדיקה שנעשתה לאחר הפריצה התברר כי הפורצים נטרלו את התקשורת הקווית ממערכת האזעקה למוקד בפעולה פשוטה של ניתוק זרם בחשמל בבית.

יחד עם זאת, מן הראיות עולה כי הנתבעת ערכה בדיקת תקינות יומית של התקשורת בין המנוי ובין
המוקד. הבדיקות נעשו בשעה קבועה ביממה והיא 4:10 לפנות בוקר. מן הבדיקות עלה כי בוקר לפני הפריצה היה החיווי תקין. בבוקר שלאחר הפריצה בשעה 4:10 החיווי לא היה תקין. ויום לאחר מכן – לאחר שהמערכת תוקנה על יד הנתבעת בעקבות הפריצה – החיווי היה תקין.

מנהל הנתבעת העיד בחקירתו בבית המשפט באשר לאופן עבודת המוקד במקרים בהם לא מגיע חווי מהמערכת המותקנת בבית הלקוח למוקד והסביר כי הם אינם נוהגים להתריע על כך באופן מידי ללקוח או לשלוח סייר במקרה שאין חווי אלא אחת לחודש נערכת על ידי המוקד בדיקה לגבי אותם בתים או עסקים שבהם אין קריאות ומופק דו"ח שהסייר מקבל ולפיו הוא מבקר אצל אותם לקוחות ובודק את הסיבה להיעדר התקשורת (ר' עמ' 26 שורות 1-3). מנהל הנתבעת אישר כי יכולים לעבור ימים שלמים "שהמערכת שותקת" ושהסייר לא יגיע למקום לבדוק את פשר העניין. כן אישר שמערכת האזעקה והמוקד הם
באחריות הנתבעת (ר' עמ' 27 שורות 6-9).

על פי עדות בנו של מנהל הנתבעת ומנהל הנתבעת לא חלה לדעתם במקרה זה
– בו החיווי מראה חיווי לא תקין - חובה לשלוח סייר באופן מידי. בהתאם לעדותם
חיווי כזה נכנס לדו"ח תקלות חודשי אשר מחייב את הנתבעת לשלוח טכנאי על מנת לבדוק את התקלה. לטענת הנתבעת הטלת חובה לשלוח סייר על כל תקלה בחיווי מטילה מעמסה בלתי סבירה על הנתבעת. רק באזור בו נמצא ביתה של התובעת ישנם 1500 מנויים והיענות לקריאת תקלה או העדר חיווי יטיל מעמסה בלתי סבירה על הנתבעת. עוד נטען

כי לא כל תקלה בחיווי או העדר חיווי מקורו בפריצה. לעיתים מקור החיווי הלא תקין הוא בהפסקת חשמל כך שקווים המסופקים על ידי חברת הוט לא משדרים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אין בידי להסכים לטענות הנתבעת כאשר אני סבור
שמוטלת עליה חובת זהירות קונקרטית לברר באופן מידי את פשר העדר החיווי שמתקבל כתוצאה מבדיקה יזומה של אחד ממינויה. מאחר ובמקרה זה הנתבעת לא קיימה כל בירור בעניינה של התובעת על כך שביום 3/5/2014 בשעה 4:10 לא התקבל חיווי כלשהו מהמערכת הרי היא הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית.

ראשית, משאחד הסיבות האפשרויות להעדר חיווי מהמערכת נעוץ באפשרות של התפרצות קמה חובה על הנתבעת לפעול. לשם כך נשכרו שירותיה ומחדל של הנתבעת מלפעול במקרה זה מפר את חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת.
כפי שהראינו לעיל לשון ההסכם מחייבת א הנתבע לעקוב אחר על אותו המערכת ולא רק אות אזעקה. פעולה בעקבות העדר חיווי שנעשית לאחר ימים בהם המערכת שותקת או פעם בחודש אינה סבירה בעליל,
מסכלת את מטרת ההסכם ומנוגדת לו. המטרה היא שבעקבות העדר חיווי תפעל הנתבעת על מנת לסכל מעשי פריצה בעודם באיבם.

שנית, אין ממש בטענת המעמסה הבלתי סבירה המוטלת על כתפיה של הנתבעת במקרה כזה משלא הובאו נתונים עובדתיים על ידה לביסוס טענה זו. הנתבעת לא הביאה כל נתונים כמה בממוצע בחודש מתקבלות התראות על העדר חיווי מתוך 1500 המנויים.
יתרה מכך, לדעתי במקרה של התראה על העדר חיווי ניתן להקדים את הצעד של משלוח סייר בצעד נוסף שלא מטיל מעמסה בלתי סבירה והוא התקשרות ללקוח ובירור ראשוני עמו האם הוא נמצא בבית ומה פשר העדר החיווי. נקיטת צעד מקדים זה עשוי לצמצם את המקרים בהם מדובר בהתראת שווא.

שלישית, הנתבעת לאורך כל הדרך הדגישה וחזרה והדגישה כי אין זה סביר כי תמורת דמי המנוי החודשי בסך של כ- 100 ₪ אן כ- 3 ₪ ליום היא תיחשב כשומרת או מאבטחת. עם טענה זו הסכמתי כאמור לעיל אך מאידך אין משמעות הדבר שהנתבעת פטורה מכל מעש. הנתבעת ניסתה לצמצם עד מאוד את התחייבותה החוזית ולרוקנה מתוכן עד שכמעט לא נותר דבר ממנה. לעניות דעתי בכל אותם מקרים בהם יש חשש לקיומה של התפרצות עליה לפעול ואין להבחין בין מקרה בו התקבלה התראה מהפעלת מערכת האזעקה לבין מקרה בו מתקבלת התראה על העדר חיווי.
הטלת חובה מעין זה אף מתיישבת עם תכליתו של ההסכם שנכרת בין הצדדים והוא טיפול בהתראות למיניהם המעידים על חשש לפריצה בניסיון למזער את הנזק למנוי כתוצאה מההתפרצות.

עריכת חישובים כלכליים על ידי הנתבעת היא חרב פי פיות. מצד שני בגין 1500 מנויים מקבלת הנתבעת סכום חודשי לא מבוטל של כ- 150,000 ₪ ובסכום זה היא יכולה להעסיק יותר משתי מוקדניות וסייר אחד כפי שנעשה בפועל על ידה.

רביעית, בנו של מנהל הנתבעת - המשמש כסייר אצל הנתבעת - העיד כי בכל משמרת יש שתי מוקדניות וסייר אחד המטפלים בכ – 1500 הלקוחות שבאזור טבעון (ר' עמ' 19 שורות 1-18). מנתונים אלו עולה כי הנתבעת התרשלה בכך שהקצתה מעט סיירים (1 במספר) ל – 1500 לקוחותיה. ברי כי
אין ביכולתו של אותו סייר בודד לטפל
בכלל אירועי הפריצה המתרחשים באותו אזור, במיוחד, במקרה בו מתרחשים מספר אירועים במקביל – מצב שבהחלט סביר כי יקרה.

חמישית, קביעה דומה ניתנה על ידי חברתי כבוד השופטת ברסלב בת"א (חיפה) 5767-0908 עדן אור תאורה בע"מ נ' כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ [פורסם בנבו] .
בהקשר זה ניתן אף להפנות להוראות משטרת ישראל בדבר התנאים להפעלת מוקד בכל הקשור לעסקים זאת לצורך קבלת רישיון עסק. אמנם בענייננו מדובר בדירת מגורים אך יחד עם זאת הסטנדרטים שנקבעו שם חלקם יפה לדירת מגורים. בין יתר התנאים שנקבעו שם נקבע כי 11 (ה)(1) כי בעת קבלת התראה על האזעקה יבדק מהות האירוע ויפנה ניידת במידת הצורך. לעומת זאת סעיף 11(ה)(2) קובע כי חלה חובה על המוקד להודיע "למנוי, כאשר מתעורר בו חשד שהמערכת אינה או נוטרלה" (התנאים פורסמו באתר אינטרנט
http://www.mokedinfo.co.il/page.php?actions=show&instance_id=3&id=42
).

מן האמור עולה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות
הקונקרטית כלפי התובעת שעה שהתעלמה מכך שלא נתקבל דיווח מבית התובעת למוקד ביום 3.5.14, לא יידעה את התובעת על כך ואף לא שלחה סייר למקום לבדוק פשר העניין.

הקשר הסיבתי

11.
משקבעתי כי הנתבעת הפרה את חובתה הקונקרטית כלפי התובעת אבחן את שאלת הקשר הסיבתי. לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בנושא זה הגעתי למסקנה שהתובעת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התרשלותה לאירוע הנזק הנטען על ידה.

על מנת שאקבע קיומו של קשר סיבתי היה על התובעת להוכיח שאילו שלחו סייר בעקבות ההתראה על העדר חיווי בעת ביצוע הבדיקה היזומה הייתה הפריצה מסוכלת או שהוא היה ממזער את הנזק. ידוע כי התראה על העדר חיווי התקבלה ביום 3/5/2014 בשעה 4:10. ברור כי הפריצה אירעה לפני שעה זו. מאידך על פי הראיות שהובאו הפריצה אירעה ביום 2/4/2014 בשעות הערב. בנו של מנהל הנתבעת העיד כי כשהגיע לביתה של התובעת ובדק את רישומי המערכת גילה כי המערכת נפלה ביום שיש (יום 2/5/2014 היה יום שישי) בשעות הערב. עוד מסר כי הראה נתונים אלו לתובעת (ראו עמ' 21 ש' 19 – 22). עדות זו תואמת את עדות התובעת בעמ' 10 ש' 3 – 7. למותר לציין כי קיימת חשיבות כמה זמן אירע הפריצה לפני הבדיקה היזומה. האם אירעה 5 דקות לפני כן? האם שעה? האם ארבע שעות לפני כן? תשובה לשאלה זו היא מכרעת לעניין הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי. אם הפריצה אירעה לדוגמא 4 שעות לפני הבדיקה השגרתית לא מן הנמנע כי
הסתיימה תוך חצי שעה
- שעה ואז ההתראה שבאה כשלוש שעות לאחר מכן לא הייתה מועילה שכן הפורצים כבר עזבו מן הסתם את הזירה והנזק נגרם. לאור העובדה כי הפריצה אירע ביום 2/5/2017 בשעות הערב ואילו הבדיקה היזומה הייתה ביום 4/5/2017 בשעות לפני הבוקר (שעה 4:10) אין קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לבין הנזק הנטען.

על התובעת
מוטל הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי ובמקרה זה
לא הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות הנתבעת לנזק שנטען כי אירע.

12.
בנוסף אין קשר סיבתי בין הנזקים שנגרם לאזעקה עצמה ולסוללה – נזקים הנתבעים בכתב התביעה כאשר
מבוקש פטור מתשלומם – לבין התרשלות הנתבעת.
יש לציין כי הנזק למערכת האזעקה נגרם בעקבות הפריצה ללא קשר להתנהלות הנתבעת במקרה דנן.
על פי מהותו של ההסכם הנתבעת נכנסת לפעולה רק לאחר שמעשה פריצה כבר החל ולא לפניו. מעשי הפריצה כולל בשלביו הראשוניים חבלה למערכת האזעקה ולכן אין בידי הנתבעת למנוע זאת.
לפיכך, גם אם היה נשלח סייר הוא אינו יכול היה למנוע נזק למערכת האזעקה אלא מטרתו למזער נזקים על ידי הנסת הפורצים או לכידתם.

13.
לאור האמור לעיל לא ניתן להטיל אחריות על הנתבעת בהעדר קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים
(גניבת התכשיטים ועוגמת נפש) לבין התרשלות הנתבעת. בנוסף אין קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו למערכת האזעקה עצמה לבין התרשלות הנתבעת. לכן מטעם זה דין התביעה להידחות.

סוגיית הנזק

14.
גם בעניין הנזק התובעת כשלה ולא הוכיחה את תביעתה.
הראיה היחידה שהביאה התובעת להוכחת נזקיה היא
רשימת תכשיטים שנערכה בכתב ידה שלצד כל תכשיט נרשם ערכו (נספח ט לתצהיר התובעת). ואולם, התובעת לא הציגה כל ראיה שתתמוך ברשימת התכשיטים שערכה בכתב ידה ובכלל זה חוו"ד שמאי, קבלות, חשבוניות, רשימת סוקר של חב' ביטוח, תמונות של התכשיטים וכיוצא בזה.
התובעת נשאלה בחקירתה מדוע לא צרפה קבלות בנוגע לתכשיטים והשיבה כי המדובר בתכשיטים שעברו בירושה(עמ' 15 שורות 5-7). גם אם אכן מדובר בתכשיטים יקרים שעברו בירושה עדיין התובעת הייתה יכולה לצרף תמונות שלה עונדת את התכשיטים להוכחת נזקיה בצירוף חוות דעת שמעריכה את שווים ואולם התובעת לא עשתה כן ומשכך לא הוכיחה ולו בבדל ראיה את שווי התכשיטים שנגנבו מביתה באירוע הפריצה.

15.
אף נסיבות עריכת הרשימה מטילות דופי באשר לאמיתות הנכלל בהן: בחקירתה טענה התובעת כי ערכה את הרשימה ביחד עם ביתה באותו ערב בו גילתה הפריצה (ר' עמ' 11 שורות 19-26). בהמשך חקירתה שינתה גרסתה והעידה כי הרשימה נעשתה מס' שנים לפני אירוע הפריצה נשוא התביעה במטרה לתת אותם מתנה ל – 3 ילדיה (ר' עמ' 15 שורות 13-25). אולם מעיון ברשימה עולה כי היא נושאת תאריך 2.4.15, דהיינו כחודש לפני האירוע – כך שלא ברור האם נערכה בעקבות הפריצה או ללא קשר לפריצה ומתי?

זאת ועוד, במכתב ב"כ התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום פיצויים בגין הפריצה נדרש סכום של 50,000 ₪ בגין התכשיטים (ר' נספח ד'1 לתצהיר התובעת).
מאידך, בכתב התביעה האמירה סכום זה לסך של 111,200 ₪ ללא מתן הסבר סביר.

מכל הנימוקים הנ"ל הגעתי למסקנה כי נזקיה של התובעת לא הוכחו כדבעי. למעלה מהצורך אציין כי גם אם נזקים אלו היו מוכחים כדבעי לא ניתן לפסוק יותר מהתקרה המוסכמת בהסכם נ/5 שהיא בסך של
6060 ₪ (101 ₪
x
60). אולם על מנת שבית משפט יפסוק סכום זה על התובע להראות מה גובה נזקיו דבר שלא נעשה על ידי התובעת.

התוצאה

16.
לאור כל האמור לעיל דינה של התביעה להידחות. בנסיבות העניין בשים לב לעובדה כי קבעתי שהנתבעת התרשלה אך יחד עם זאת לא הוכח קיומו של קשר סיבתי ולא הוכח כדבעי הנזק הנתבע הגעתי למסקנה שהאיזון הנכון הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.


ניתן היום,
כ"ד אדר תשע"ז, 22 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 17706-09/14 ברינה שרפשטיין נ' גל גיורא 007 בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/03/2017)