Google

רון סבג - שמואל מישוק עו"ד, א.ר.נ. ניהול נכסים בע"מ, ציון אליה

פסקי דין על רון סבג | פסקי דין על שמואל מישוק עו"ד | פסקי דין על א.ר.נ. ניהול נכסים | פסקי דין על ציון אליה |

3747-10/16 רעא     19/01/2017




רעא 3747-10/16 רון סבג נ' שמואל מישוק עו"ד, א.ר.נ. ניהול נכסים בע"מ, ציון אליה





בית המשפט המחוזי בבאר שבע

רע"א 3747-10-16

כבוד השופט גד גדעון
19 בינואר 2017

בפני

המבקש:

רון סבג

ע"י ב"כ עו"ד ליאור מרקוביץ'
נגד

המשיבים:

1. שמואל מישוק עו"ד
– כונס נכסים
ע"י ב"כ עו"ד אליהו בוסקילה

2. א.ר.נ. ניהול נכסים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אלדד שורק

3. ציון אליה

החלטה

1. זוהי החלטה בבקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד באשדוד (כב' ס. הנשיא, הש' גיל דניאל), מיום 23.08.16 (ע"ר 26668-05-16), אשר במסגרתו התקבל ערעורו של המשיב מס' 1, על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת מירב גולדנר) מיום 13.04.16 (תיק מס' 25-00902-09-9). במסגרת פסק הדין בוטל חיובו של המשיב מס' 1, בתשלום דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל, בגין מכירת נכס מקרקעין בכינוס נכסים, ותחתיו חוייב המבקש בתשלום דמי הסכמה האמורים.

2. המבקש (להלן, גם: "הזוכה") הינו הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, אשר נפתח לצורך גביית חוב מן החייב - המשיב מס' 3 (להלן, גם: "החייב"). במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בתיק האמור, מונה המשיב מס' 1 (להלן, גם: "כונס הנכסים") ככונס נכסים לצורך מכירת נכס מקרקעין של החייב במושב בית אלעזרי (להלן: "הנכס"). הנכס האמור נמכר למשיבה מס' 2 (להלן, גם: "הרוכשת"), באישור כב' רשם ההוצאה לפועל (החלטה מיום 8.4.10).

אין חולק על כך שבהסכם המכר לא פורטה כל הוראה מפורשת, לעניין תשלום דמי הסכמה בגין מכירת הזכויות בנכס, כאשר כונס הנכסים כלל לא היה ער בעת עריכת הסכם המכר, לדרישה לתשלום דמי הסכמה.

הרוכשת שילמה את סכום התמורה הקבוע בהסכם המכר, וכונס הנכסים העביר את התמורה לזוכה, מבלי ששולמו דמי ההסכמה אשר נדרשו בגין העסקה, ואשר סכומם עמד אז על כ - 201,000 ₪.

משהתברר לצדדים, כי יש צורך בתשלום דמי הסכמה, וכי הדבר מונע את השלמת העסקה, נחלקו בשאלה, על מי חלה החובה לשלם את דמי ההסכמה הנדרשים בגין העסקה לרמ"י - הרוכשת טענה, כי החובה לשלם את דמי הסכמה חלה על מוכר הזכויות בנכס, ואילו כונס הנכסים טען בתחילה, כי החובה חלה על הרוכשת, ובהמשך לאחר שנדרש להציג אסמכתאות, השתנתה עמדתו, והוא סבר כי "... מבחינה משפטית קיימת חובה על המוכר לשלם...", אם כי הותיר ההכרעה בעניין לשיקול דעת כב' הרשמת (נספח מב/10 לבקשת הרשות לערער). כונס הנכסים פנה אל הזוכה, בדרישה להשיב לקופת הכינוס סך של 182,000 ₪ אשר שולמו לו, לטענת הכונס, בטעות, נוכח האמור, ואולם הזוכה סירב לכך.

על רקע זה הוגשו שתי בקשות: בקשת הרוכשת לחייב את כונס הנכסים בתשלום סכום השווה לדמי הסכמה הנדרשים (כאמור, כ – 201,000 ש"ח), ובקשת כונס הנכסים למתן הוראות לזוכה, להשיב לקופת הכינוס את הסכום ששולם לו בטעות, לטענת כונס הנכסים.

בהחלטתה מיום 13.4.16, קיבלה כב' הרשמת, את בקשת הרוכשת, וחייבה את כונס הנכסים בתשלום מלוא דמי ההסכמה בגין העסקה לרמ"י. נקבע בהחלטתה לעניין זה: "הכונס, ברוב הגינותו, מודח כי בשגגה ובחוסר תשומת לב העביר כספים לזוכה טרם ששולמו מלוא הוצאות הכינוס. תוצאת האמור הינה כיום כי לא ניתן להשלים את העברת הזכויות בנכס ע"ש הרוכשת אלא בכפוף לתשלום למנהל. ברי, כי העיכוב בביצוע האמור, מהווה נזק משמעותי לרוכשת. במצב דברים זה, נראה כי ההתנהלות כונס הנכסים עונה על תנאי סעיף 58 לחוק ההוצל"פ בדבר התנהלות לקויה בהליך הכינוס והכונס לא טען להצדק סביר כלשהו המהווה הגנה לטובתו."

לעניין בקשת כונס הנכסים לחייב את הזוכה להשיב כספים מקופת הכינוס, קבעה כבוד הרשמת: "... נראה כי טיבן ומהותן של טענות אלו אינן בסמכותו של מותב זה וכי מקומה של "תביעת" הכונס כנגד הזוכה להתברר בפני
ערכאה המוסמכת לכך...".

במסגרת הערעור שהגיש כונס הנכסים, על החלטת כב' הרשמת, טען הוא, בין היתר, כי טעתה בכך שלא הכריעה במחלוקת שבינו לבין הזוכה, וכי היה מקום לחייב את הזוכה להשיב את הכספים לקופת הכינוס, מכח הוראת ס"ק 20 (ב) לחוק ההוצאה לפועל. כן טען, כי לא היה מקום לחייבו באופן אישי מכוח סעיף 58 להוצאה לפועל, משום שלא קמה לסברתו, בנסיבות העניין, עילה להפעלת "... הסנקציה הקיצונית שבחיוב אישי של כונס נכסים...". זאת, בין היתר, משום שניתן לטענתו, לפתור את הקושי שנוצר, בחיוב הזוכה להשיב את הכספים שהועברו אליו בטעות, על יסוד הוראת ס"ק 20 (ב) לחוק.

יצוין, כי במהלך הדיון בערעור, הודה ב"כ הזוכה כי "נכון שלפי החוק דמי הסכמה על המוכר ...", אך הוסיף מיד, כי במסגרת ההתמחרות הבהיר כונס הנכסים שחובת תשלום דמי ההסכמה, תוטל על הרוכשת (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון בפני
בית משפט השלום).

בית משפט השלום הנכבד קיבל כאמור את הערעור, על שני חלקיו. בפסק דינו נקבע, כי לא היה מקום להפנות את כונס הנכסים לנקוט הליך נפרד, לצורך חיוב הזוכה בהשבת הכספים שהועברו אליו בטעות, שכן לא הייתה כל מניעה להפעלת סמכותה של כבוד הרשמת, על פי סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל, לצורך תיקון הטעות. לעניין חיובו האישי של כונס הנכסים על יסוד סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, נקבע בפסק הדין, כי לא התמלאו התנאים המפורטים בסעיף לצורך כך, שכן, הגם שהוכח שכונס הנכסים טעה בהעבירו את מלוא כספי התמורה אל הזוכה, הרי שלא הוכח ולא נקבע בהחלטת כבוד הרשמת, כי נגרם בפועל נזק כתוצאה מהטעות האמורה, בהינתן היכולת לתקן את התקלה ולמנוע את הנזק, בחיוב הזוכה, בהשבת כספים לקופת הכינוס. בפסק הדין, נדחו טענות הזוכה שהופנו כלפי החלטות קודמות של רשמות ההוצאה לפועל, אשר מהן נלמד כי חובת התשלום דמי הסכמה מוטלת על מוכר הנכס. טענות אלה נדחו, באשר לדעת בית המשפט, הן משיגות על החלטות קודמות המבוססות על הסכם המכר ועל הוראות הדין, אשר עליהן לא הוגש ערעור. כן נדחתה טענת הזוכה, לפיה התרשל כונס הנכסים בניסוח הסכם המכר, כאשר מתוך מהלכי המו"מ עלה לדעת הזוכה כי צריך היה להטיל במסגרת ההסכם את חובת תשלום דמי ההסכמה, על הרוכשת.

3. בבקשת הגשת הערעור טען הזוכה בין היתר, כי פסק הדין פגע בו פגיעה בלתי מידתית, תוך הפרת זכויותיו הדיוניות והמהותיות, בין היתר, בכך שנמנע ממנו להביא ראיות להוכחת טענתו בדבר חובתה של הרוכשת, לשלם את דמי ההסכמה, ולעניין התרשלותו של כונס הנכסים בעת ניסוח הסכם המכר. זאת, באשר לא פירט בהסכם את חובתה הנטענת של הרוכשת, אשר לטענת הזוכה, הובהרה לו כמו גם לרוכשת, בשלב ההתמחרות. כן טען כי התנהלותו הלקויה של כונס הנכסים, הצדיקה חיובו על פי הוראת סעיף 58 לחוק, כפי שקבעה כבוד הרשמת בהחלטתה. עוד טען לעניין זה, כי שגה בית המשפט כאשר קבע, כי הזוכה טען בעניין זה, נגד החלטות קודמות של כבוד הרשמת, אשר עליהן לא ערער. לטענת הזוכה, שגה בית המשפט כאשר הטיל עליו את חובת התשלום דמי ההסכמה, מבלי שבדק לעומק את מצב קופת הנאמנות. הזוכה טען, כי בית המשפט שגה בהסתמכותו על סעיף 20 לחוק הוצאה לפועל, שכן לסברתו, לא קבעה כב' הרשמת, כי הכספים הועברו לזוכה בטעות אלא רק ציינה את הודאת כונס הנכסים בהתרשלות בנקודה זו, כבסיס לחיובו על פי סעיף 58 לחוק. הזוכה טען, כי כפי שקבעה כב' הרשמת, טענה לתשלום כספים בטעות, אינה יכולה להתברר לפני רשם הוצאה לפועל, במסגרת סמכותו על פי סעיף 58 לחוק.

כונס הנכסים סמך ידיו בתשובתו, על פסק דינו של בית משפט השלום, והוסיף וטען, כי שגתה כבוד הרשמת בהחלטתה מושא הערעור, כאשר חייבה אותו בתשלום, על יסוד הוראת סעיף 58 לחוק, כאשר, על אף שמדובר בסעיף אשר על פיו מופעלת סמכות שיפוטית של הוצאה לפועל, לא נוהל ההליך בפני
כבוד הרשמת כנדרש, בין היתר משלא נשמעו ראיות, ולא התבררו כראוי הטענות לעניין התרשלות כונס הנכסים. עוד טען, כי אין מקום ליתן לרוכשת רשות ערעור, שכן לא מתקיימת בנסיבות חשיבות משפטית וציבורית, העשויה להצדיק דיון בעניין בפני
ערכאה שלישית.

הרוכשת האריכה בתשובתה, בתיאור הליכי כינוס הנכסים וההתדיינות בפני
כבוד הרשמת, וטענה, על יסוד תיאורה האמור, להתנהלות קלוקלת - הן של כונס הנכסים, אשר לטענתה התרשל מאוד בהתנהלותו במסגרת הליכי הכינוס; והן של הזוכה, אשר עשה לטענתה דין לעצמו, עת נמנע מתשלום דמי ההסכמה, או מהשבת שווים לקופת הכינוס, חרף פסק דינו של בית משפט השלום. לטענתה, צדק בית המשפט בקביעתו, כי טענות הזוכה לפיהן חלה חובת תשלום דמי ההסכמה על הרוכשת, משיגות על החלטות קודמות של כב' רשמות ההוצאה לפועל, שעליהן לא הוגש ערעור.

הרוכשת שבה וטענה, כי על פי הוראות הדין כמו גם הוראות הסכם המכר, מוטלת חובת תשלום דמי ההסכמה על המוכר, אשר הזוכה בא בנעליו לעניין המכירה בכינוס נכסים, ועל כן, כאשר לא הוחרגה חובה זו מחובות המוכר בהסכם, אין להטילה על הרוכשת. עוד טענה, כי מקום טענותיו של הזוכה כלפי כונס הנכסים במישור ניסוח הוראות ההסכם, בתובענה נפרדת, ולא במסגרת הליך על פי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל. הרוכשת טענה גם, כי יתר טענות הזוכה בבקשת בקשות הערעור אינן רלוונטיות להליך, אשר תחילתו כזכור, בפני
יה של הרוכשת אל כב' הרשמת, בבקשה לחיוב כונס הנכסים, כאשר לסברתה אין הזוכה מנוע מנקיטת הליכים עצמאיים נגד כונס הנכסים.

4. סבורני, כי אין ליתן לזוכה רשות ערעור בגין הטענות שפורטו בבקשה. זאת, באשר מעבר לכך כי המדובר בהליך לפני ערכאה שלישית, לאחר שטענותיו של הזוכה נדונו לגופן ונדחו על ידי בית המשפט השלום הנכבד, הרי שגם לגוף הדברים, אינני רואה מקום להתערב בפסק הדין.

ראשית, אכן עולה בבירור מהחלטות קודמות של כב' רשמת ההוצאה לפועל, כי לא מצאה לשנות מהוראות הדין והסכם המכר, לעניין תשלום דמי ההסכמה (ר' מש/16 ו- מש/18, המצורפים לתשובת הרוכשת), דהיינו, דמי ההסכמה צריכים היו לשיטתה, להיות משולמים מתוך קופת הכינוס, ולהיגרע מן התמורה אשר הועברה אל הזוכה. אין חולק, כי הזוכה לא נקט הליך ערעורי בגין החלטות אלה.

גם לגוף העניין, נראה כי אין בפי הזוכה כל טענה שיכולה הייתה לבסס החלטה של כבוד הרשמת, לחייב את הרוכשת בתשלום דמי ההסכמה. זאת, כאשר ב"כ הזוכה אישר מפורשות במסגרת הדיון בערעור, כי על פי הוראות הדין ועל פי הסכם המכר, מוטלת חובת תשלום דמי ההסכמה בגין מכירת הנכס על מוכר הנכס ולא על הרוכשת, ומשמעות הדבר כי התשלום צריך היה להיגרע מחלקו של הזוכה בתמורה. הזוכה טען בהקשר זה רק, כי מפרוטוקול הדיון בהתמחרות נלמד, כי כונס הנכסים התכוון להטיל את התשלום על הרוכשת. דא עקא, מעבר לכך שספק, אם ניתן להבין מפרוטוקול ההתמחרות, את שמבקש להבין ממנו הזוכה, הרי שמשעה שהסכם ההתמחרות לא הטיל את חובת התשלום על הרוכשת, כי אם, במפורש או במשתמע, על מוכר הנכס, הרי שלא היה בסיס לחיובה של הרוכשת, בתשלום דמי ההסכמה, במסגרת ההליכים לפני כבוד הרשמת.

טענת הזוכה, בדבר התרשלות של כונס הנכסים בניסוח ההסכם, לא יכולה הייתה להתברר בפני
כבוד הרשמת במסגרת הבקשה שבה דנה, אשר הייתה כזכור בקשת הרוכשת שעילתה הייתה שונה בתכלית, וכאשר הזוכה לא נקט מצדו על הליך בעניין.

אשר לחיוב הזוכה בהשבת חלק התמורה שהועבר אליו בטעות – נוכח אמור, ברי כי חלק התשלום אכן הועבר לזוכה על ידי כונס הנכסים בטעות, באשר נועד לתשלום דמי ההסכמה. המדובר אפוא, בבירור, בסכום ששולם בטעות, ועל כן, לא הייתה כל מניעה לחייב את הזוכה בהשבתו, נוכח הוראת סעיף 20 (ב) לחוק הוצאה לפועל, המורה כי "שולם סכום כסף בטעות, תוך כדי הליכי ההוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לפי בקשת צד מעונין, לתת כל צו לתיקון הטעות".

נכונה קביעת בית משפט השלום הנכבד, שלפיה, בנסיבות אלה, ובהנחה, כי הסכום ששולם לזוכה ביתר, בטעות, אכן יושב לקופת הכינוס, הרי שלא צפוי להגרם לקופת הכינוס נזק במובן האמור בס' 58 לחוק, וודאי לא במלוא סכום דמי ההסכמה, ומשכך, לא היה מקום לחיובו האישי של כונס הנכסים ע"פ הוראת החוק האמורה.

5. לפיכך, נדחית הבקשה למתן רשות ערעור.

המבקש ישלם לכל אחד מן המשיבים הוצאות בגין דחיית הבקשה, בסך 7,000 ₪.
ניתן בהיעדר הצדדים היום כ"א טבת התשע"ז, 19 בינואר 2017.
גד גדעון
, שופט


1 מתוך 6








רעא בית משפט מחוזי 3747-10/16 רון סבג נ' שמואל מישוק עו"ד, א.ר.נ. ניהול נכסים בע"מ, ציון אליה (פורסם ב-ֽ 19/01/2017)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים