פסקי דין על עופרה יעל תעיזי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

45480-03/13 בל     29/03/2017




בל 45480-03/13 עופרה יעל תעיזי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 45480-03-13


29 מרץ 2017

לפני
:

כב' השופטת
רוית צדיק

ה
תובעת
עופרה
יעל תעיזי
ע"י ב"כ: עו"ד בר אליעזר
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל




פסק דין
1.
השאלה הדרושה להכרעתי בהליך זה הינה האם כדין פעל המוסד לביטוח לאומי
(להלן- הנתבע) עת שלם את קצבת הגב' יעל תעיזי
ז"ל (להלן- התובעת) בעד 12 החודשים אשר קדמו לחודש בו הוגשה תביעתה.

טענות התובעת
:
2.
התובעת עבדה כמורה במשרד החינוך במשך 30 שנים. בשנת 2005 החלה לסבול מהפרעה בריאותית אשר הלכה והחמירה ובשנת 2015לאחר הגשת תביעתה לבית הדין הלכה לעולמה בשל מחלתה.

3.
במהלך החמרת מחלתה ובמשך מספר שנים פנתה התובעת
לגורמים רפואיים שונים אשר לא הביאו לידיעתה את הגורמים למחלת הריאות בה לקתה. הרופאים המומחים בתחום מחלות הריאה סברו כי היא סובלת ממחלה אוטואימונית, אשר הגורמים לה אינם ידועים.

4.
בשנת 2008 הבחין בעלה של התובעת בפרסומת של לבנת פורן במסגרתה הוצע לאנשים הסובלים מבעיות רפואיות להגיע לקבלת חוות דעת בעניין הזכויות הסוציאליות הנובעות מהמחלה. התובעת ובעלה פנו למשרדי לבנת פורן ושם נמסר להם כי לתובעת לא מגיעות זכויות בשל מחלתה. בסוף שנת 2009 הבחין בעלה של התובעת ב

פסק דין
לפיו יתכנו מקרים בהם קיים קשר סיבתי בין פגיעה בריאות לחשיפה לגירים.

5.
ביום 6.12.10 פנו התובעת ובעלה לבא כוחם שם נמסר להם כי יתכן וקיים קשר בין מחלת התובעת לחשיפתה לגירים במהלך עבודתה. בחודש ינואר 2011 הגישה התובעת תביעתה לנתבע וביום 7.11.11 הוכרה תביעתה על ידי הנתבע. לתובעת נקבעה נכות זמנית בשיעור של 60% החל מיום 21.8.05 ונכות רפואית צמיתה בשיעור של 100% החל מיום 2.1.11. עוד קבע הנתבע כי לאור הוראת 296 לחוק
התובעת תשולם גמלה החל מחודש ינואר 2011 בלבד. על כן פנתה התובעת לבית הדין כנגד החלטת הנתבע אשר למרות קביעתו כי תחולת הנכות הינה משנת 2005 ומאחר והתביעה הוגשה בחודש ינואר 2011 , תשולם הגמלה מחודש ינואר 2010 בלבד.

6.
ב"כ התובעת הפנה לעב"ל 48273-04-13 יוספה יניב נ' המוסד לביטוח לאומי
שם נקבע כי הוראות סעיפים 7-9 לחוק ההתיישנות יחולו בדרך היקש על אף הוראת 296 לחוק הביטוח הלאומי.

פסק דין
זה ניתן בהסכמת הנתבע ובמסגרתו הוחזר התיק אל בית הדין האזורי לבחינה עובדתית האם מתקיימים תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. מ

פסק דין
יוספה יניב עולה כי הנתבע מכיר בתחולת הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות על הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. עוד הפנה ב"כ התובעת לעבל(ארצי) 370-09 האני שחאדה נ' המוסד לביטוח לאומי
שם נדחתה לגופה טענת התובע משום שהוכח כי ידע את מלוא עובדות עילת התביעה במועד מוקדם יותר על כן לא הוכחו יסודות סעיף 8 לחוק ההתיישנות אולם , בית הדין קבל את העיקרון לפיו תחולת הוראת סעיף 8 חלה על הוראות חוק הביטוח הלאומי. על כן בהעדר ידיעה לקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לתנאי עבודתה, יש להחיל את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

7.
מכלול העדויות אשר נשמעו בהליך זה מלמד כי התובעת עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות מאחר ונעלמו מהתובעת העובדות המהוות את עילת התביעה. מדובר בעובדות מהותיות היורדות לשורשו של עניין, העובדות נעלמו מהתובעת מסיבות שאינן תלויות בה ולא יכלה למנוע אותן אף בנקיטת זהירות סבירה כל זאת שעה שעובדה מהותית המהווה את עילת התביעה נעלמה מהתובעת והיא שאלת הקשר הסיבתי בין עבודתה כמורה ובין המחלה ממנה סבלה היא. הידיעה על אפשרות לקשר סיבתי הגיעה לידיעת התובעת רק לאחר שבעלה הבחין ב

פסק דין
המכיר בקשר סיבתי מסוג זה. מדובר בעובדות מהותיות היורדות לשורשה של התביעה ולא היו בידיעת התובעת. כמו כן העובדות נעלמו מעיני התובעת מסיבות שלא היו תלויות בה מאחר ולא יכלה לדעת על קיומו של קשר סיבתי אפשרי. לתובעת לא היה כל ידע ברפואה ולכן לא יכלה לדעת כי עבודה ממושכת עם גירים עשויה להוביל למחלה בה לקתה. בנוסף, התובעת נפגשה עם מורים רבים בכנסים והשתלמויות ולא פגשה מורה שנגרמה לו פגיעה כפגיעתה. כמו כן פנתה למספר גורמים רפואיים אשר כעולה מעדות בנה ובעלה לא קבלה תשובה לסיבה למחלתה אלא כי מדובר במחלה אוטואימונית.

8.
מאחר ומחלת התובעת לא הוגדרה כאחת המחלות המתפתחות על רקע תעסוקתי אי ידיעת הרופאים על קשר סיבתי רפואי הינה עובדה אשר לא הייתה תלויה בתובעת אלא בסיבות אובייקטיביות. גם לאחר שפנתה התובעת למשרדי לבנת פורן לקבלת ייעוץ משפטי כפי שהעניקו במועד זה משרדי לבנת פורן, הובהר לתובעת כי אין קשר בין המחלה ממנה סובלת היא ובין תנאי עבודתה. התובעת נקטה בזהירות סבירה עת התייעצה עם רופאיה אשר לא ידעו על קשר סיבתי בין תנאי עבודתה למחלה ממנה סובלת היא, ואף פנתה לגורם שנחזה כגורם מוסמך על ידי האדם הסביר( משרדי לבנת פורן) שם ניתן לה ייעוץ משפטי
כי אין למחלה כל קשר לעבודתה, על כן נקטה היא בזהירות סבירה ובהתאם לכך עומדת היא בתנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

טענות הנתבע
:
9.
הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח בלאומי הינו מחסום הקבוע בחקיקה ראשית אשר על הנתבע לפעול לפיו. ההלכה הפסוקה קבעה כי מדובר בהוראה מחייבת ואין הנתבע רשאי לשלם גמלה תוך חריגה "ממחסום קשיח" הקובע 12 חודשים. נוסף על כך שיקול הדעת אשר ניתן לנתבע בעבר בעניין זה בוטל במסגרת תיקון 19 לחוק על כן, כיום אין לבחון את הנסיבות שגרמו לשיהוי. בעניין זה הפנה הנתבע לעב"ל 1921/09 שמואל חיים נ' המוסד לביטוח לאומי
.

10.
גמלאות המוסד לביטוח לאומי
הינן גמלאות על פי חוק ומותנות בהוכחת
זכות ואינן זכות קניינית של המבוטח. בפסק הדין בעניין עב"ל 57861-01-11 אסתר לוזול נ' המוסד לביטוח לאומי
, נקבע העדר
קיום זכות קניינית לתשלום קצבה כאשר הזכאות אינה קמה עלפי תנאי החוק.

11.
אשר להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, בעניינה של התובעת לא מתקיימות הנסיבות
המאפשרות את הארכת תקופת ההתיישנות על פי כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. יורשי התובעת לא הוכיחו מדוע לא ניתן היה במועד בו חלתה התובעת או סמוך לאחר מכן ובזהירות סבירה לברר את העובדות. לא הובהר מדוע הפעולות בהן נקטו בשנת 2011 לא נעשו קודם לכן. ככל שיורשי המנוחה עומדים על טענתם כי נגרם להם נזק מאחר והוטעו על ידי משרדי לבנת פורן, פתוחה בפני
הם הדרך להגיש תביעה נזיקית בהליך אזרחי.

12.
מתצהירו של בעלה של התובעת ומעדותו עולה כי היו מודעים לזכויות, ידעו כי יש אפשרות כי קיים קשר בין מחלת התובעת לבין עבודתה עם זאת לא פנו ישירות לנתבע בתביעה מתאימה אלא פנו למשרדי לבנת פורת לאחר מכן לבא כוחם ולבסוף הגישו את התביעה בשנת 2011. מכך עולה כי נסיבות מקרה זה אינן בגדר כללי הגילוי המאוחר כנזכר בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

13.
התובעת ידעה ובררה את הקשר בין מחלתה לבין זכאותה לקבלת דמי פגיעה וגמלת נכות מהנתבע. יחד עם זאת, בזהירות סבירה יכלה לפנות למשרדי הנתבע במועד, לקבלת מלוא המידע בדבר זכויותיה ולפחות להיוועץ בחוות דעת נוספת, חוות דעת משפטית מעו"ד הבקיא בתחום. ככל והייתה פונה לקבלת ייצוג משפטי עוד בשנת 2005 סביר להניח כי תביעה זו לא הייתה באה לעולם.

14.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע מבחן אובייקטיבי. משידעו התובעת ובני משפחתה על תנאי עבודתה, לא הייתה כל מניעה אובייקטיבית לברר , בסמוך לאחר פרוץ המחלה, את הקשר הסיבתי בין מחלת התובעת לבין תנאי עבודתה. על כן בנסיבות אלו אין עילה לעצירת מרוץ הזמן על פי הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. עילת התביעה
להכרה במחלת התובעת כפגיעה בעבודה הייתה קיימת ויכלה להתגלות כבר בשנת 2005.

15.
בעניין

פסק דין
יוספה יניב אליו הפנה ב"כ התובעת,

פסק דין
הוחזר על ידי בית הדין הארצי אל בית הדין האזורי לבחינת השאלה העובדתית האם נעלמו מהמערערת העובדות המהוות את עילת התביעה. בית הדין האזורי דן בשאלה זו , דחה את התביעה וקבע כי אילו נקט המנוח בזהירות סבירה יכול היה לגלות את הקשר האפשרי בין תנאי עבודתו למחלה ממנה סובל הוא. נוסף על כך, הפסיקה אינה דורשת כי המבוטח יברר את החשד . גם כאשר לא מתעורר חשד נבחנת השאלה האם התובעת או בני משפחתה צריכים היו
לחשוד בקיומו של קשר סיבתי או התרשלות. בעניינה של התובעת לא הוכח כי לא הייתה אפשרות במאמץ סביר לדעת את העובדות המהוות את עילת התביעה. בעלה של התובעת הודה כי עלה אצלו חשד כבר בשנת 2008 אך נמנע מלעשות את הדרוש ובפרט נמנע מלפנות לנתבע. לפיכך, במאמץ סביר היה ביכולתו להגיש את התביעה שנים קודם לכן ולא רק בשנת 2011.

16.
התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא הייתה יכולה
באמצעים סבירים לגלות את העובדות שלבסוף הוכיחה לצורך תביעתה. לפיכך, לא מתקיימת כל סיבה לסטות מהוראת סעיף 296 לחוק.

17.
תכלית סעיפי השיהוי ותכלית הגמלה נדונה רבות בפסיקה כאשר נקבע כי תכלית הגמלה הינה להבטיח קיום מינימאלי בכבוד ולא נועדה היא לפצות על זמן עבר. לפיכך מבוטח המשתהה בהגשת תביעה , אינו יכול לצפות לקבל סכומי כסף רבים כפיצוי על הפגיעה , אלא במסגרת הקבועה בסעיפי החוק.

דיון והכרעה
:
18.
השאלה הדרושה להכרעה בהליך זה הינה כאמור האם בדין פעל הנתבע עת אשר לתובעת תשלומי גמלה למשך שנה אחורנית מיום הגשת תביעתה או שמא כטענת התובעת היה על הנתבע להחיל
את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958( להלן – חוק ההתיישנות) על הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי(נוסח משולב), התשנ"ה- 1995(להלן- חוק הביטוח הלאומי) ובהתאם לכך לשלם גמלאות החל משנת 2005 ואילך.

19.
סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע
כי:
"(א)
כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב)(1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".

20.
ההלכה הפסוקה קבעה לעניין הזכאות לגמלה את הדברים הבאים: "
החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד בהתנהגותו זכויות או מניעות. בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון על-פיהן התנהגותו של גוף ציבורי כדוגמת המוסד לביטוח לאומי
אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק, על כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד. על המוסד מוטלת החובה לפעול על פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק"
(ראו-עב"ל 1352/10 שקולניקוב נ' מהמוסד, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

21.

עוד נקבע כי מאחר שגמלאות המוסד מטרתם ליתן מענה לצרכי קיום שוטף, ולא לצרכי עבר, יש להגיש תביעה למוסד תוך שנה מהיום בו נוצרה העילה (סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי.
בעבל (ארצי) 45477-09-11 שלמה מלכה - המוסד, (13.8.14)) נפסק כי:
"
באשר למועד בו נוצרה עילת התביעה, לצורך סעיף 296 לחוק, נקבע בפסיקה כי עילת התביעה היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לזכות על פי חוק הביטוח הלאומי (דב"ע נה 198-0 נעים עמרי - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע ל, 9). לעניין זה יפים דבריו של השופט צור בעב"ל 1096/04 המוסד לביטוח לאומי
- מוריס בדעאן (28.11.06):
"תביעה לגמלה יש להגיש תוך פרק זמן קבוע "מהיום בו נוצרה עילת התביעה", כנאמר בסעיף 296(א) לחוק. המושג "עילת תביעה" אינו מוגדר בחוק אך פשוטו של מקרא ומושכלות ראשונים מלמדים כי "עילת תביעה" בקשר לארוע מזכה בגמלה הן הנסיבות העובדתיות המצמיחות את הזכות לתבוע גמלה, לאמור - ארוע הפגיעה או התאונה. סעיף 296 לחוק יוצר קשר בין מועד היווצרות העילה (התאונה או הפגיעה) לבין מועד הגשת התביעה. קשר זה חיוני ומובן שהרי הגמלה נועדה להעניק לנפגע פיצוי כספי על הנכות שנגרמה לו ופשיטא שתביעה לגמלה יש להגיש בתכוף ככל האפשר למועד בו נוצרה "עילת התביעה", היינו - ארוע הפגיעה. בהתאם לאותו עקרון, אם מוגשת תביעה לגמלה לאחר המועד הקבוע, מוגבלת הזכאות לתשלום למפרע מכח סעיף 296(ב) לתקופה קצובה (בענייננו 48 חודשים וכיום 12 חודשים). זוהי מצוות החוק ואותה עלינו לכבד".

22.
נוסף על האמור לעיל נפסק בעניין עב"ל 57366-09-11 אסתר שקד – המוסד
[פורסם בנבו] מיום 25/2/15, שם נדונה שאלת השיהוי שנקטה אלמנת המנוח עת המתינה לפס"ד של בית הדין
לעניין הכרתו כנפגע בעבודה כי:
"ניתן בהחלט לסבור שהמנוח ז"ל יכול היה להתייעץ עם גורם משפטי או אחר במועד, כשם שעשתה אשתו מאוחר יותר, ולהגיש את התביעה להכרה בפגיעה בעבודה במועד. לרשות מבוטחי המוסד עומד גם הסיוע המשפטי, חינם אין כסף, שניתן להיוועץ בו. גם המידע בדבר הקשר בין מחלת הסרטן לחשיפה לאסבסט ולחומרים מסוכנים אליהם נחשף המנוח, אינו נחלתם של אנשי הרפואה בלבד. בנסיבות אלה, עם כל הצער שבדבר, איננו מתרשמים שהמנוח או המערערת, אילו נקטו בזהירות סבירה, לא יכלו לגלות את הקשר האפשרי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלתו במועד. איננו מתעלמים מכך שאנשים מן הישוב, אפשר שאין בידם תמיד הכלים להגיע לאותם מקורות מידע, אך החוק פועל במסגרות מסוימות המכתיבות את סדרי ההתנהלות, ואין זה נכון להתעלם מן המסגרות הנורמטיביות וביניהן סעיף 296 לחוק, השוללות במקרים מסוימים תחולה רטרואקטיבית של תשלום גמלה, גם אם אין ספק שהיא מגיעה לזכאי גם קודם לכן".

23.
דומה כי דברים אלו יפים ומתאימים לנסיבות מקרה זה בו לא ברור מדוע לא עלה בידי התובעת ובני משפחתה לפנות אל הנתבע לבירור זכאות התובעת לקצבה סמוך לפרוץ המחלה. כמו כן לא ברור מדוע לא פנתה התובעת לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי מעו"ד לבירור זכויותיה חלף פנייתה למשרדי לבנת פורן. התובעת ובני משפחתה יכלו למנוע את השיהוי בהגשת התביעה ככל שהיו פונים בזהירות סבירה לבירור זכויות התובעת אצל גורם מוסמך כגון קבלת ייצוג משפטי כפי שאכן נעשה בשנת 2010. לא הובהר מדוע או מהי המניעה בעטיה לא עשתה כן התובעת סמוך לפרוץ המחלה.

24.
לאור ההלכה הפסוקה ותכלית תשלום הגמלה וכן הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי אשר יצרה קשר ברור בין היווצרות העילה לבין הזכאות לתשלום הגמלה, על מנת להעניק למבוטח פיצוי כספי תכוף ככל שניתן למועד הפגיעה, ושעה שאין הגמלה באה לענות על צרכי העבר אלא על צרכיו השוטפים של המבוטח, אין בטענות התובעת לעניין חוסר יכולתה לגלות את הקשר בין המחלה ממנה סבלה לבין תנאי עבודתה כדי להורות על הענקת גמלה מעבר למועד הקבוע בסעיף 296 לחוק.

25.
חרף האמור לעיל, ועל מנת לעשות מלאכתי שלמה אדון בטענת ב"כ התובעת לעניין תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות על נסיבות מקרה זה. סעיף 8 לחוק ההתיישנות הדן בהתיישנות שלא מדעת קובע כי:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

על פי ההלכה הפסוקה בנושא זה נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח אם התמלאו התנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק ההתיישנות:
"משהועלתה על ידי הנתבע טענת התיישנות, והתובע מבקש להיבנות מאחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות, עליו הנטל לטעון ולהוכיח קיומן של העובדות, המצדיקות חריגה כאמור" ... ואשר למידת ההוכחה אמר בית-המשפט העליון דברים אלה: " על התובע, המבקש הפעלתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, להוכיח לא רק כי נעלמו ממנו העובדות, המהוות את עילת התובענה, אלא גם שני רכיבים נוספים, והם, כי העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו רכיביו תלויות וכן שאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן ...."
(ראו- דב"ע נב-217-3 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ

[פורסם בנבו] פד"ע כ"ז 3).

26.
מהאמור לעיל עולה מפורשות כי תנאי לתחולת הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות בדבר "התיישנות שלא מדעת" הוא כי הטוען להתיישנות חייב להראות שהעובדות נעלמו מעיניו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלו. עם כל הצער שבדבר אינני סבורה כי בנסיבות מקרה זה, לו נקטה התובעת בזהירות סבירה לא יכלה לגלות את הקשר האפשרי בין תנאי עבודתה למחלה ממנה סבלה ולכל הפחות היה בידה לפנות לנתבע לברר האם קיים קשר מסוג זה, וזכאותה לגמלה כפי שהשכילה לעשות בשנת 2011.

27.
יתרה מכך, בעלה של התובעת העיד כי בשנת 2009 היה מודע לפרסום בנושא ולאפשרות כי יתכן וקיים קשר בין המחלה ממנה סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה אולם, מאחר והיה עסוק בטיפול בתובעת לא התפנה לנושא(עמ' 6 לפ' ש' 12-8). מעדות בעלה של התובעת עולה מפורשות כי למעשה אין תחולה להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות בנסיבות מקרה זה, שעה שלא הוכח כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובעת מסיבות שלא היו תלויות בה ואשר בזהירות סבירה , כפי שפורט לעיל, לא יכלה למנוע אותן.

28.
טרם סיום אציין כי לא נעלמה מעיניי תחושת ההחמצה אשר חשים בני משפחת התובעת שעה שכל חייה נשאה בתשלומי ביטוח אולם, הלכה פסוקה היא כי יתכנו מצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש זכותו בשל הגשת תביעתו באיחור כאשר הזכות מותנית בעשיית מעשה תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק (ראו-בעב"ל (ארצי) 1112/01 נוגידאת ראתב - המוסד לביטוח לאומי
, [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 18.5.03). על כן, קצרה ידי מלהושיע לתובעת והתוצאה המתקבלת היא כי בדין פעל הנתבע באשרו את תשלום הקצבה לתקופה של 12 חודשים עובר להגשת התביעה.


לפיכך ועל יסוד האמור לעיל, דין התביעה להידחות.


בשם לב לסוג ההליך, לא ניתן צו להוצאות.


לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.


ניתן היום, ב' ניסן תשע"ז, (29 מרץ 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.















בל בית דין אזורי לעבודה 45480-03/13 עופרה יעל תעיזי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/03/2017)