פסקי דין על רמזי דאניאל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

7653-03/16 בל     28/03/2017




בל 7653-03/16 רמזי דאניאל נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 7653-03-16



לפני
כב' השופט ד"ר טל גולן
– אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר ג'ואד אגבריה
נציג ציבור (מעסיקים) מר רביב סתיו


התובע:

רמזי דאניאל
, ת.ז. 050998111
ע"י ב"כ: עו"ד עסאם סארג'י


-

הנתבע:


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יוחאי אלרון


פ ס ק
ד י ן


1.
מבוא וסקירת ההליכים בתיק – עניינה של התביעה שלפנינו הינו בהכרה בליקוי ממנו סובל התובע לטענתו בכתף שמאל על דרך תורת המיקרוטראומה, וזאת לאור הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
תביעת התובע לנתבע
להכיר בליקוי בכתף ככזה הנובע מתנאי עבודתו נדחתה
על ידי הנתבע ביום 24.8.2015, וזאת מהנימוק שלא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה, וכן מהנימוק שהליקוי ממנו סובל התובע נובע ממצב תחלואי טבעי שאינו קשור לתנאי עבודתו, וכי אין המדובר במחלת מקצוע. מכאן התביעה שבפני
נו.

2.
ביום 30.1.2017 התקיימה ישיבת הוכחות בהליך, במהלכה העיד בפני
נו התובע. לאחר הדיון סיכמו הצדדים בכתב.
נבהיר כבר עתה, כי התובע התייחס בכתב התביעה לאירוע נטען ביום 12.12.2014, אולם הלכה למעשה גדר המחלוקת בין הצדדים נוגע אך ורק לשאלה האם יש באופי העבודה שמתואר על ידי התובע, כדי לענות על התנאים הנדרשים ובהתאם לתורת המיקרוטראומה על מנת להצדיק את מינויו של מומחה רפואי מטעם בית הדין (ראו בהקשר זה הבהרת בא-כוח התובע בדיון המוקדם שנערך בהליך ביום 10.10.2016, עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 11-9, וכן סעיף 2 לסיכומי התובע).


3.
התשתית הנורמטיבית –
תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הינו "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל (ארצי) 7807-10-12 ג'בור – המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 14.1.2014).

4.
בעב"ל (ארצי) 18324-05-14 חג'יאג – המוסד לביטוח לאומי

, ניתן ביום 2.3.2016, שב וחזר בית הדין הארצי לעבודה על עיקר ההלכות
אשר התוו את הדרישות להכרה בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, וכך נפסק על ידו:

"
תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת
"מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה"...
על פי הפסיקה כמובא לעיל, על הטוען לקיומה של עילת המיקרוטראומה להוכיח קיומם של שלושה יסודות:
תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות;
קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה;
קביעה לפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני.
הוכחת קיומו של היסוד הראשון – תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות, היא תנאי להעברת עניינו של המבוטח למומחה (יועץ רפואי) לבחינת הקשר הסיבתי ומנגנון הפגיעה (ר' סעיף 16 לפסק הדין בעניין אסתר נוח, וכן עניין חקניזרי).
עוד נקבע כי אותן תנועות חוזרות ונישנות אינן חייבות להיות זהות כי אם
"זהות
במהותן" באופן כזה שהינן "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר."

5.
באשר לפעולה מסוימת ממגוון פעולות, אשר יש בה כדי לגרום למחלתו של מבוטח בעבודתו, הרי שנפסק לא אחת כי
ניתן לעיתים לבודד פעולה מסוימת ולהתייחס אליה כראיה להנחת תשתית עובדתית, וזאת בלבד שהוכח הקשר הסיבתי בין אותה פעולה למחלה. ביחס לכך
חזר בית הדין הארצי לעבודה, וציין בעב"ל (ארצי) 9262-07-14 ישראל – המוסד לביטוח לאומי

, ניתן ביום 3.12.2015, כדלקמן:

"תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודת [עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי
(20.12.2007)],
אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב].
אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, ויש לאבחן בין פעילות החוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה [עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי
(28.7.2002)].
יחד עם זאת, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי
(17.8.2006)].
ראו גם: עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי
– אסתר נוח
(22.12.2014).
"

6.
לעניין נטל ההוכחה הנדרש במקרה בו הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המיקרוטראומה, נפסק כי הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי באותו עניין מוטל על המבוטח: "לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית"
(
עב"ל (ארצי) 744/08 המוסד לביטוח לאומי
– עזרן, ניתן ביום 27.1.2011
).

7.
מן הכלל אל הפרט – הכרעת בית הדין בתובענה – לאחר ששמענו את עדותו של התובע, ועברנו על כלל המסמכים הקיימים בתיק, שוכנענו כי דין התביעה להידחות, וזאת אף מבלי להיזקק למינוי מומחה רפואי, וזאת מהטעם כי התובע לא הקים בפני
נו תשתית עובדתית לצורך הוכחת עילת המיקרוטראומה.

8.
מעדותו של התובע בפני
נו עלה כי עבודתו כרופא שיניים התאפיינה בגיוון רב, והוא עשה מספר רב מאוד של פעולות ומשימות ביום עבודה ממוצע. בהקשר זה, מקובלת עלינו עמדת הנתבע, ולפיה כלל הפעולות
הצריכו תנועות רבות ושונות, תוך כדי שהתובע נעזר במכשירי עבודה שונים
, וכאשר כתף שמאל שלו הופעלה בצורה שונה ומגוונת
(ראו ביחס לכך גם בסעיפים 15-9 לסיכומי הנתבע)
.

9.
כך ובין היתר, התובע פירט בפני
נו כי הוא
טיפל במרפאתו, כעובד יחיד וללא כל עזרה של מזכירה או אסיסטנט/ית, גם בעניינים מנהלתיים וגם בעניינים חשבונאיים

(עמ' 9 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 9-7).
התובע גם אישר שהוא השתמש במגוון הכלים הנדרשים לרופא שיניים: "
אני עובד עם כל המכשירים שצריך במרפאת שיניים, זו מראה, צבת עקירה, פינצטות, מכשירי הידוק שמהדקים את הסתימות, יש הרבה מאוד מכשירים שמונחים על ידי והם על השולחן לידי ובתוך מגירות
" (עמ' 10 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 4-2)
. התובע אף ציין במפורש, כי במסגרת זו, כל אחד מהכלים דרש תנוחה ותנועה אחרת שלו
(עמ' 10 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 12-10)
:

"ש:
נכון שכל פעם שאתה צריך להשתמש בכלי אחר, בין אם זה זונדה, צבת עקירה או כל מכשיר אחר, אתה משנה את התנוחה שלך, גם של הגוף וגם של הכתף?
ת:
נניח, אני יודע? לא כל דקה אני צריך מכשיר, לפעמים במשך שעה אני לא צריך להוציא מכשיר לפעמים צריך להוציא כל 5 דקות צריך להוציא מכשיר, זה תלוי בהתאם לטיפול ולסוג הטיפול.
"

10.
התובע אף הודה בחקירתו הנגדית, כי הוא היה עושה מגוון של פעולות במהלך הטיפול בשיניים – שימוש בחומרי הרדמה, ניקוי השן, שימוש במקדחה ועוד
(עמ' 12 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 21-1)
.
התובע הודה עוד, שהוא ביצע את מגוון הפעולות שמבצע רופא שיניים – "עבודה של גשרים וכתרים, מוציאים שיניים, שמים שיניים, משחיזים ומתקינים כתרים" (עמ' 9 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 20-19).
לא בכדי צוין גם בסיכומי התובע, כי "התובע אומנם ביצע טיפולים שונים" (סעיף 14 לסיכומים), הגם שהוא טען כי לגבי כתף שמאל, התקיימה תנועה חד-גונית – טענה שאינה מקובלת עלינו, וכפי שנפרט בהמשך פסק הדין. הנה כי כן, לא ניתן לקבל את הטענה שהיתה פעולה חוזרת ונשנית של התובע (וגם לא בכתף שמאל), שכן בהתאם לסוג הטיפול, והמכשיר הספציפי שבו הוא השתמש באותה העת, הוא היה משנה את התנוחה והתנועה שלו.

11.
באשר לפעולת החישוף של רקמת העור מסביב לשן, שביחס אליה תלה התובע את עיקר יהבו כבסיס לטענת המיקרוטראומה בכתף
שמאל
(ראו בהקשר זה סעיף 6 לתצהירו של התובע, וכן
בדיון המוקדם שנערך בהליך ביום 10.10.2016, עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 17-13
), הרי שגם בה אין כדי לבסס את עילת המיקרוטראומה.

12.
ביחס לפעולה ותנועה זו, התובע טען כי הוא ביצע פעולה משולבת של כתף ויד שמאל, כאשר הוא היה מחזיק מראה שאיתה הוא היה חושף את הרקמות הרכות הנמצאות בפה מסביב לשן, וכאשר בעזרת יד ימין הוא היה מבצע את הטיפול הספציפי הנדרש, בשיניו של המטופל. ודוק – גם ביחס לפעולה זו, התובע הודה כי כתף שמאל היתה נעה בגבהים שונים ובזוויות שונות
(עמ' 11 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 9-2. דגשים לא במקור)
:

"
אני נמצא במצב ישיבה והמטופל נמצא במצב חצי שכיבה, אני אמור וכדאי להשתמש במראה על מנת להיכנס לתוך הפה של המטופל ואני חייב להקיף את המטופל מצד שמאל למעלה ולהיכנס לפה שלו עם המראה, כשהיד שלי למעלה עם הכתף למעלה, כדי לא להפריע למטופל ועם היד להתרחק ממנו, וזה תלוי באיזה אזור של הפה אתה עובד, לפעמים אני עובד מלמעלה ולפעמים למטה, היד השמאלית שלי מתנדנדת כל הזמן למעלה, למטה ולפעמים היא בגובה יותר, תלוי באיזה צד של הפה אתה נמצא, שמאל, ימין, למטה או למעלה, והיא לא תוכל להישאר יציבה לאורך חצי שעה או שעה במצב אחד
".

13.
יצוין גם, כי אזור הטיפול בפיו של המטופל, היה נמצא אף הוא, בכל פעם, במקום אחר: "
... לאזור שבה צריך לבצע את הטיפול, למטה, למעלה, שמאלה ימינה תלוי
"
(עמ' 11 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 21-20). בנוסף, לעתים כתף
שמאל
היתה סטטית במשך זמן רב, ולעתים היא היתה נעה – אך בצורה ובאופן שונה בכל פעם: "אני מרים את היד, מחזיק את המראה כדי לחשוף את השן, כמובן עם הרמת היד השמאלית, תלוי בהתאם לאזור העבודה בפה, ולפעמים היא נשארת שעה מורמת ולפעמים היא מתנדנדת. אי אפשר להשאיר אותה שעה בצורה ובתנוחה אחת" (עמ' 10 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 17-14). לבסוף,
גם הערתו של התובע כי "
... יש הרבה מאוד מכשירים שמונחים על ידי והם על השולחן לידי ובתוך מגירות
"
(עמ' 10 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 4-3) ממילא סותרת את טענתו בסעיף 6 לתצהירו, כי הכלים היו נמצאים בארון מאחוריו, וכי לשם הוצאתם הוא נזקק לפעולה סיבובית של כתף שמאל.

14.
לסיכום נושא זה, לא שוכנענו כי התובע ביצע פעולות חוזרות ונשנות עם כתף שמאל כדי לבסס את עילת המיקרוטראומה. מסקנה זו טובה ונכונה גם לגבי פעולת החישוף של פה המטופל עם מכשיר שהוחזק ביד שמאל של התובע – פעולה השתנתה מעת לעת.

15.
עוד נעיר, כי לשיטתנו גם לא הוכחו שעות וימי עבודתו הנטענים של התובע כרופא שיניים. כך למשל, בסעיף 6 לתצהירו טען התובע שהוא עבד בממוצע 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום – קרי, בהיקף עבודה של כמשרה מלאה. אולם, התובע הסתייג מטענה זו בחקירתו הנגדית, וציין כי קיים קושי לאמוד במדויק את שעות וימי עבודתו: "
אני בתור עצמאי, כפי שכולם יודעים, עצמאי יכול לעבוד לפעמים 10 שעות ולפעמים שעתיים. בממוצע עד 1997 עבדתי בערך אולי 10 שעות ביום ולאחר מכן לפעמים עבדתי שעתיים ביום ולפעמיים 8 שעות, בממוצע של 4-5-6 שעות, תלוי בהיקף העבודה
" (עמ' 7 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 21-18), וכן "... עבדתי לפעמים 7 ימים בשבוע ולפעמים 4 ימים ולפעמים 3 ימים בשבוע, תלוי בהיקף העבודה" (עמ' 8 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 3-2).

16.
מייד לאחר מכן, ולאחר שהודה בעצמו כי לא ניתן להעריך במדויק את היקף עבודתו
כרופא שיניים
, עוּמת התובע בהמשך חקירתו הנגדית עם העובדה שבשנת 2010, הוא דיווח למס הכנסה על היקף עבודה שהוא ממילא קטן בהרבה ממשרה מלאה, היות שהוא דיווח על הכנסות בשיעור של 37,473 ₪, ובשנת 2012 הוא דיווח על הכנסות בשיעור של 30,013 ₪.

17.
על כך השיב התובע את התשובה הבאה: "מה שהיה במס הכנסה זו לא ההכנסה שלי.... אולי גם לאשתי לא אצהיר לגבי ההכנסה שלי. לאף אחד אני לא אגיד על ההכנסה שלי... גם לך לא אגיד כמה הרווחתי בשנת 2012 וגם לאף אחד אני לא אגיד. הצהרתי אז הצהרתי... אתה מסכים שההכנסה הזו היא אינה ההכנסה שאני מצהיר עליה? אם אתה מייחס את ההכנסה שלי לזמן עבודה מסוים, אני אומר לך שזמן העבודה שלי היה הרבה יותר ממה שאתה מייחס לי ומההכנסה שלי" (עמ' 8 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 22-6).

18.
תשובה זו, בכל הכבוד, איננה מתקבלת על הדעת, מכמה טעמים. ראשית, לא ניתן לקבל את הטענה של התובע שהצהרתו למס הכנסה למעשה אינה נכונה, שכן "זו לא ההכנסה שלו"; שנית, עצם הימנעותו של התובע לענות כדבעי ובצורה מפורטת לסוגיה זו, בחקירתו הנגדית, מעלה יותר מחשש כי טענתו לגבי שעות וימי העבודה אינה מדויקת. ממילא, הנטל בעניין זה היה מוטל על התובע, והוא לא הרים אותו – לא באמצעות עדויות, ראיות (כגון יומן מרפאה – אשר נקבע ונוהל על ידי התובע [עמ' 8 לפרוטוקול דיון ההוכחות, שורות 25-24] וכד'), או בכל דרך אחרת. ביחס לכך נזכיר את ההלכה, ולפיה אי-הבאת עד ו/או ראיה רלוונטית פועלת לחובת הצד שנמנע מהצגתם, ואשר היה לו אינטרס לעשות כן.

19.
עוד נציין ביחס לכך, כי עדות צד בהליך היא עדות יחידה של אדם מעוניין (ראו סעיף 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). קבלה של גרסת התובע על סמך עדות יחידה זו, וכפי שקבע בית המשפט העליון, מחייבת משנה זהירות והנמקה מפורטת (ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733). עוד נקבע ביחס לכך, כי "יכול היה בית המשפט להכריע בענין גם על יסוד עדות יחיד של בעל דין או של בעל ענין בדבר, אולם זאת בתנאי שהשתכנע כי ניתן לתת אימון בדבריו וכי יכול היה לנמק בפרוטרוט מדוע הוא רואה להסתפק בעדות יחידה כאמור" (ע"א 224/78 חמשה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 90). במקרה שבנדון, לא שוכנענו כאמור לעיל מעדותו של התובע, כי יש לקבל את עמדתו ביחס להיקף המשרה הנטען (ראו ביחס לכך גם בסעיף 7 לסיכומי הנתבע).

20.
לסיכום – דין התביעה להידחות וכך הננו מורים.

21.
הוצאות – כמקובל בהליכי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

22.
ערעור – ניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 ימים מיום קבלתו, לבית הדין הארי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ז (28 מרץ 2017
)
, בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.







נציג ציבור
(עובדים)

ד"ר טל גולן
שופט

נציג ציבור (מעסיקים)







בל בית דין אזורי לעבודה 7653-03/16 רמזי דאניאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/03/2017)