פסקי דין על דורון בריבו | פסקי דין על יצחק בריבו | פסקי דין על גבריאל בריבו ניתן ואח' |

8600-07/13 פ     23/03/2017




פ 8600-07/13 מדינת ישראל נ' דורון בריבו, יצחק בריבו , גבריאל בריבו ניתן ואח'




לך






בית משפט השלום בבאר שבע
ת"פ 8600-07-13 מדינת ישראל
נ' בריבו ואח'


כ"ה אדר תשע"ז
23 מרץ 2017





בפני
כב' השופט רון סולקין


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשמים
1. דורון בריבו

2. יצחק בריבו
– ניתן גזר דין
3. גבריאל בריבו – ניתן גזר דין

נוכחים:
תובע –
עו"ד מחמד אלעבוד
סניגור 1 – עו"ד מיטל דנינו
נאשם 1 – בעצמו
[בית המשפט מזהה הנאשם 1]
<#1#>
פרוטוקול לנאשם 1

עד מטעם ההגנה לעניין העונש, מר אמיתיי גבאי, ת.ז. 037194511, מזווה, מוזהר כדין ומעיד:
ח.ר.
אני קצין במילואים בדרגת רס"ן ואני משמש כמפקד של הנאשם במילואים.
כתבתי לבית המשפט תסקיר ויש לי את הזכות לעמוד פה ולייצג את דעתי האישית לגבי האפשרות לתת מחילה לבן אדם על מחילה חד פעמית, למרות שאני מודע לכתב האישום. מתוקף תפקידי והיכרותי כמ"פ שלו בצבא והמחויבות שנחשפתי אליה – בצוק איתן האחרון היינו 32 יום ביחד.
אנחנו ביחידת חילוץ והצלה. אנחנו תופסים כוננות של כל גזרת עוטף עזה ונותנים מענה אבטחתי, וחילוצי לכל מרחב האוכלוסייה של צפון עוטף עזה וכל גזרת אשקלון. המילואים אינטנסיביים ולא רואים בית. לעזוב משפחה וילדים בעיקר בסיטואציה הזו זה לא קל. בכל זאת, אני באופן אישי בפלוגה, אין קצינים בכלל, ולמצוא אנשים שבאים מיוזמתם ותורמים.
אנחנו נקראים די הרבה למילואים, בערך כל שנה 30 יום, יש גם תעסוקות מבצעיות, בקו מצריים ובקו ערבה. תעסוקות מבצעיות של צוק איתן. להיות במשימה ולתת הרבה מעבר ממה שמצופה – תרומה לחיילים ועזרה לחיילים עד לרמת הפרט הכי קטן שחסר, גם אם זה להביא לאזרחות ולהירתם כדיי לתרום למען החיילים שחסר. זה ראוי לשבח. אני עומד פה כי אני חושבת שבן אדם צריך לקבל הזדמנות שנייה ברגע שהוא מודה ומבין את העבירה. צריך לתת הזדמנות אנחנו כחברה. יש משפחה שעומדת מאחורי הסיטואציה הזאת. אם המשפחה הזאת תתפרק אנחנו נראה את זה כחברה בצורה קיצונית ומשפיעה לרעה עלינו והחוכמה שלנו כחברה חזקה זה לתמוך ברגעים האלה ולהראות את הדרך ובגלל זה אני פה ומבקר אותם והבית שלי פתוח וגם שלהם. בחיי אני עובד במשרד ראש הממשלה.

ח.נ.
אין

ח.ח.
אין

עד מטעם ההגנה מר דוד אלזם, ת.ז. 022230049, מזוהה, מוזהר כדין ומעיד:
ח.ר.
אני גם הגעתי לפה כדיי לבוא ולתאר מי זה דורון ואני מכיר אותו ואני אדבר על ההכרות שלנו – היא רבת שנים. אני חושב שזה תפקיד שלנו לבוא ולבקש מחילה בפרט כשהוא הודה והוא יודע בדיוק איפה הוא טעה ואני מאמין שמה שאני אגיד ומה שהעד הקודם אמר יסייע לו בהקלה כמה שיותר. ושבימ"ש ימחול לו ויסלח לו כי ככה אני חושב שנוהגת חברה מתוקנת. מקומו של דורון לא צריך להיות אחרי סורג ובריח. את דורון אני מכיר כתושב אופקים, אותו ואת בני משפחתו, את אמו ואביו. אנחנו גדלנו ביחד בעיר אופקים, מאז שאני נולדתי שם. הייתי מפקד של דורון במשך שנתיים ושמשתי כסגן מפקד כלא באוהלי קידר כאחד התפקידים והוא שימש כאחראי רישום.
הייתי משרת 25 שנה בשב"ס.
דורון שימש אחראי רישום וזה תפקיד תובעני עם אחריות עצומה, תפקידו היה לגבש חוו"ד, לגבש תסקירים לאסירים, אם זה לבימ"ש, זה לוועדות שחרורים וחופשות, כל חוו"ד שדורון היה מביא אליי – אני הייתי מאשר וחותם בעיניים עצומות. השילוב של דורון על התפקיד הזה היה מדהים הוא תמיד ידע לשלב את התרומה והמקצועיות בהומור. תמיד היית יודע שדורון מגיע למשרדים, הייתי תמיד בראש שקט איתו. הוא תמיד ידע לשלב מקצועיות יחד עם הומור. חבל מאוד שאחרים לא מגיעים ומציגים את דורון, כאלה שעבדו איתו, כל מילה שאני אומר היא חתומה. דורון בתפקיד שלו ידע להיות לויאלי, הוא תרם שעות רבות, הוא היה אדם נעים הליכות ואדם שתמיד ידע לאוזן קשבת. גם לגביי אסירים, ידע להזמין אותם לראיונות, לגבש חוו"ד ולעזור אם צריך. מי כמו דורון יודע מה זה להיות בצד השני – בכלא של בית סוהר. את המשפחה ואת הילדים אני מכיר גם כשהיו קטנים המשפחה היא מאוד חמה. אני חושב שדורון צריך להיות עם משפחתו ואני חשוב שהוא יכול לתרום לחברה יותר מאשר מאחורי סורג ובריח. לדעתי זה לא יועיל בפרט כשהוא כבר מודע והוא כבר יודה והוא הודה בחלק מהדברים, אני לא יודע. הוא יכול לתרום לחברה יותר מאשר מאחורי סורג ובריח.

ח.נ.
אין

ח.ח.
אין

סניגור:
אלו עדי.

תובע:
התביעה הגישה את טיעוניה לעונש בכתב ואין לה מה להוסיף עליהם לאור העדויות שנשמעו.

סניגור טוענת לעונש:
לא בכל יום אני זוכה לקבל לקוח שעובר תהליך כל כך ארוך ומועיל כפי שאני זוכה עם הנאשם בפני
נו. התיק הזה החל לפני כארבע שנים ובפני
בימ"ש מונחים מספר תסקירים. הראשון שאני אתייחס אליו והוא הרציני – נערך לפני כשנתיים וחצי.
מפאת צנעת הפרט אני לא אציין כל מה שכתוב.
התסקיר הראשון סוקר את המשפחה הגרעינית ואת הפרטים המלווים שגרמו או חלק מהם הביאו לעיצוב האישיות של הנאשם שבפני
נו. מה שבעיקר אני אתן עליו את הדגש – בתסקיר מלבד הסיפור אודות משפחתו, על התפיסה הראשונית של לקיחת האחריות בעובדות כ"א. בטרם אדרש לכך, אבקש לציין כי עוד בימי החקירה מדובר במי שלקח אחריות, שיתף פעולה בצורה מלאה והודה במיוחס לו.
הביע צער וחרטה במועד החקירה. ההודיה אינה מהפה ואל החוץ אלא כהכרה בטעות, בחוסר שיקול הדעת, אם יורשה לי לומר בטיפשות רבה שליוותה את אותה תקופה קצרה מאוד. בכ"א בהם נעברו העבירות ואני רואה את זה כעבירה אחת כי מדובר בעוד עבירות דומות.
אני לא רוצה לגרום לאי נעימות משפחתית, אני אבקש מבימ"ש לשים לב בין השורות לאמור בנוגע לתפיסת הנאשם את בני משפחתו והרצון להרשים אותם בכל דרך. אבקש להפנות באופן ספציפי לעמוד הרביעי לפסקה השלישית, שכך החל התהליך של הבירור העצמי שהוביל למבוכה הרבה שבדמות כתב האישום. מאדם שומר חוק, מאדם שעובד עם שירות החוק, הפך להיות אדם שעובר על החוק. אי אפשר להתעלם מהאמור בכ"א. מדובר בעבירות שהן חמורות, עבירות שלא היינו מצפים אותן מאדם כגון זה – שירת בצורה נאמנה, מוצלחת, ראויה, בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ההגירה. הוא זכה לתשבחות רבות. מכאן אני רואה את התפנית. מאותו יום של התסקיר הזה הנאשם שבפני
נו החליט ללכת ולהתעמת באופן אמיתי עם האמת שלו עם הדברים שהובילו אותו לעבור עבירות שכאלו. לעמוד בפני
בני משפחתו, ילדיו שירתו 5 שנים. הילד שצריך להיות גאה באביו ואב דאגה בבנו שצריך לעמוד בבית משפט ולהתבזות, שילד צריך להירתם למשימה של הצלת אביהם ובני משפחה. אני לא אוהבת להאשים אף אחד, כמישהו עובר גיל 18 יש לו אחריות על עצמו.
התיק הזה הסתבך, כך אני רואה אותו.
ממעידה זה הפך להיות כ"א חמור מאוד. לקיחת האחריות היא אמיתי ואני לא יכולה להתעלם, אני אל יכולה להאשים את אחיו שגיסתו נפטרה ומכאן מתחילה מסכת פורעת חוק. תחילת הסיפור שגיסתו נפטרה ואחיו שהיה איתו בכ"א, זה מתחיל מאותו עובד שעובד אצלו, מרצון טוב לעזור וטשטוש גבולות בין מותר לאסור. עד ליום האחרון עם אותה גברת שמבקשת עזרה וידו לא משגת לעזור לה. העזרה שהיא מקבלת היא בדמות עבירה יחד איתה.
אני רוצה להתייחס לתסקיר מתאריך 25.11 – יש הרתמות, מחויבות וחיבור רגשי לתהליך הטיפול. קצינת המבחן כבר אז ממליצה על עונש צופה פני עתיד בדמות של"צ ואפשרות להמשיך ולהגיע לשירות המבחן. בזמן הזה דורון משתלב באופן אחראי, רציני, איך הם הגדירו אותו כמבוגר אחראי בקבוצות האלה, אני מפנה לתסקיר מיום 11.1.2017. למרות כל השינויים הרבים שעברה הקבוצה הוא מהווה גורם משפיע, הוא אפילו שימש בתפקיד מעודד תוך כדיי התבוננות עצמית.
אני סבורה ששירות המבחן הוא גוף אובייקטיבי, מקצועי, באים בפני
ו מאות ואלפים בפני
אותם גורמים שיודעים לאבחן האם מדובר בהליך שהוא כן ואמיתי או איזושהי הרתמות משפטית ופה קובעת קצינת המבחן בצורה מאוד ברורה את ההתרשמות שהיא לאורך זמן רב, על שיתוף הפעולה. יתרה מכך, הרושם מתחזק ככל שחולף הזמן – הרושם מתחזק כי מדובר באדם שהשינוי מהותי והיה הכרחי לבירור המאפיינים שהובילו אותו לעבור את העבירות. שירות המבחן אומר שהוא לא סיים ומבקש להעמידו בצו מבחן, לתת עונש מוחשי בדמות של"צ מורחב 300 שעות. הם לא מבקשים רק עונש צופה פני עתיד. אני אקדים ואומר שצריך לבחון האם הבקשה היא ריאלית והאם כתב האישום הזה מאפשר את העתירה של שירות המבחן ואני סבורה שכן. המאשימה בהגינות בהסדר שהצגנו בפני
בימ"ש קבעה את המתחם בין 0 ל-15 חודשים. ז"א שגם המאשימה הבינה בטיעונים לעונש אנחנו ראינו שהם עותרים למלוא התקופה שבאפשרותם לעתור לה. ההסדר הושג בטרם קראנו את התסקירים הרבים, בטרם ההליך הטיפולי הממושך אותו הנאשם עבר. להתעלם מכל התקופה הממושכת זה לא נכון בעיניי. חברי הציגו שיש מדיניות ענישה – ואנחנו מבקשים את מלוא הסל שניתן לקבל. אני סבורה שנכון היה לשקול מחדש ובזהירות נדרשת ורבה ותוך כדי איזון אמיתי בין אינטרס ציבורי לזה של הנאשם ולא לבקש 15 חודשים רק על סמך פסיקה ספציפית שגם אותה נאבחן, אלא לבחון מי האיש שעומד בפני
נו. לא אותו אדם שעבר את העבירות בשנת 2013. אין ספק שחומרת העבירה נגזרת מהמעמד של אותה אישיות ציבורית ואותו תפקיד בו הוא נמצא. חברי הסתמך על פס"ד לחייאני. אני אבקש לאבחן אותו. בטרם אעשה זאת אני מבקשת להתייחס
לאישומים – באישום הראשון ישנם אנשים שזוכים מהעבירה אותה מבצע הנאשם ואף אחד מהם לא מקבל כתב אישום. גם בעניינו של רונן פישר, יאיר ביטון לא מבקש משהו ספציפי מרונן פישר וגם הוא נאשם יחדיו בכ"א איתו. מי שנהנה מאותם פירות של עבירה "זוכה" לקבל כתב אישום. זה לא מה שקורה לאנשים באישום הראשון. כל האנשים שנהנים מאותם עבירות אף אחד לא מקבל כ"א. אנחנו רואים שאחיו כן קיבלו כ"א ואחרים שזכו מין ההפקר לא מקבלים כ"א.
[לאחר הפסקה]

סניגור טוענת לעונש:
ישנו כתב אישום שהוגש זה עתה, גם כאשר אדם לא עובד בתפקיד ציבורי והוא שותף לעבירה יש כ"א ואם צריך אני אמציא את זה לבימ"ש. כפי שציינתי אם אני מאבחנת את כתב האישום אנו רואים שני אנשים נוספים – אחיו, נגזר עליהם עונש בדמות של"צ ואי הרשעה.
על מנת שאני אוכל לסכום את מתחם הענישה אבקש לתת מספר דוגמאות שמשקפות את הלך הרוח הפסיקה
ת"פ 44608-08-16 מדינת ישראל
נ' עומרי נרקש קבע מה המתחם ענישה בעבירת סרסרות בין צופה פני עתיד לבין מאסר בפועל בן 9 חודשים. בימ"ש מתייחס להגנה מין הצדק לגבי התנהלות.
בתפ"ח 26879-11-12 מדינת ישראל
נ' בן שטרית, כב' השופט זלוצובר – זה מקרה דומה הגברת מבקשת לסחוט מישהו והיא לא מקבלת כתב אישום.
אני כן מבקשת ואני אתייחס בעניין הפרת אמונים – היום במסגרת הסדרים מותנים זה טרם אושר אבל פרח לרנר זה בהסדר מותנה בגין הפרת אמונים. תיק 639-01-10, שוטרת במהלך טיפול מדבר שהפיצוצייה הייתה שייכת לאחיה והיא נמנעת מחקירה משמעותית ותפיסת סרטוני אבטחה וזה היה קושר את הפיצוצייה לאירוע וזה הסתיים בהסדר מותנה. ישנה גב' נוספת פמ"צ 1476/15 גברת שעבדה בעירייה ומחטטת לחבריה במחשבים בזכות הסיסמה שניתנה לה בעבודתה.
בעבירות שוחד אין מחלוקת שהיום הפסיקה היא מאוד ברורה. בעניין הזה בימ"ש מחוזי במרכז לוד של אדם שמקבל שוחד וגם משתמש במאגרי המידע שם הוא באמת בגלל עבירת שוחד נשלח למאסר בפועל לתקופה קצרה של שמונה חודשים. הפסיקה היום מאוד ברורה – מי שמקבל טובת הנאה דינו מאסר מאחורי סורג ובריח.
בבית הדין למשמעת ישנה נאשמת שמוציאה 40 בדיקות שהיא רוצה להחליט מי תעבוד אצלה במשק בית ובבית של חברתה. אחרי זה היא מבררת בנוגע לבעלה ושל אדם המתגורר בשכנות אליה. הנורא מכל – שבאו והעידו לזכותה שמדובר בתרבות ארגונית. לכן גם בימ"ש מאוד לא מקבל את הטענה של אותם אנשים שבכירים במשטרה של התרבות לחטט במחשב, העונש שהיא מקבלת זה נזיפה חמורה והורדה בדרגה אחת למשך תקופה קצובה בת 18 חודשים.
בימ"ש חיפה 2559/07 נידון אדם למאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים וכמובן שבדקו את העניין של עבודות שירות אם יימצא מתאים. גם בעניינו שחברי ביקש ללמוד מהי מדיניות הענישה הנכונה בתיק הזה כשהוא מפנה לפס"ד לחייאני הרי שלא מדובר בכלל באותו מין וסוג של השוואה – בעניין לחייאני כל מי שקורא את עובדות כתב האישום הריי שעולה בבירור שיש קבלת טובת הנאה בדמות שוחד. השופט עומד על האבחנה בין אנשים שניהלו הליך משפטי בדמות הוכחות לבין מי שלקח אחריות.
ישנם מאסרים על תנאי בעבירות דומות של הפרת אמונים, נכון שבעניינו של לחייאני זה נגמר בסוף במאסר בפועל, הרי שהעניין כאן לא דומה. הסכומים אצל מר לחייאני – תפקידו היה ראש העיר ואותם אנשים היו בעלי עסקים בעיר שהייתה צריכה לבחון. אני סבורה שלא ניתן להשוות לתיק הזה. ניתן לקחת ציטוטים שמתאימים לכאן ולכאן.
אני אבקש להתקדם בעניין שאני סבורה שהוא החשוב מכל שלבימ"ש ניתנה סמכות כמעט בלתי מוגבלת להחליף את עקרון ההלימה משיקולי שיקום. אני מפנה למאמר של אורן גזל. כותב המאמר טוען שעל הנאשם להראות סיכוי של ממש שישתקם או פוטנציאל משמעותי לשיקום ואז בימ"ש רשאי להחליף בין עיקרון ההלימה לשיקולי שיקום. אני סבורה שהבירור למה שהוביל את האדם למעשה הזה היה נכון, אנחנו מדברים על אדם שניהל אורח חיים נורמטיבי ילדים למופת ולדוגמה.
מצבו הכלכלי היה רע באותה תקופה. הם נאלצו למכור את הבית והיו קרובים להישאר ללא קורת גג.
אם היה מדובר בדפוס עביירני אמיתי שאנחנו מכירים שמופיע באולמות אלה, היינו מצפים לטובת הנאה כלכלית, אין בתיק הזה. היו האזנות סתר, חקירות, שקל לא הגיע לכיסו בתמורה להתנהגותו העוברת חוק.
אני אמשיך ואומר כשפונה אליו אותה גברת ומבקשת שייתן לה כסף, הוא אומר שאין לו כסף לעזור לה ומכאן זה מתגלגל ונולד האישום ה-8. בזהירות רבה אומר, ואני יכולה להגיש גם את הודעתה במשטרה, אבל אני חושבת שאפשר לוותר על זה, הגברת ידעה לאן היא הולכת וזה עולה בברור שזו אין פגישתה הראשונה. אותה גברת בפירוש ואין מחלוקת על כך – היא ידעה לאן היא הולכת והיא מכירה את זה ומספרת כי עבדה בעבר בעבודה דומה ואני חושבת שזוהי נסיבה מהותית לקולא בעניין זה. העובדה שהנאשם בחר שלא לנהל הוכחות, לחסוך זמן שיפוטי יקר, לקיחת אחריות אמיתי במעמד החקירה, על התנאים המגבילים הארוכים בהם הוא שהה. אני סבורה שהטיפול בשירות המבחן בירר מה הם גורמי הסיכון. אנחנו לא מפחדים לשחרר אותו לרחוב – זה לא אדם שיבצע עבירות נוספות. הפסיקה שמאפשרת שלא לשלוח אותו מאחורי סורג ובריח. המלצת שירות המבחן והאנשים המכובדים שהפסידו חצי יום עבודה והיה חשוב להם, אחד מהם הגיע מספר פעמים כי היה חשוב לו להגיע.
אני אבקש להיעתר להמלצת שירות המבחן ובאם לא ייעתר לבקשתנו לשלוח את הנאשם לממונה לבחון אפשרות של עבודות שירות בתיק זה בטרם ייגזר דינו.

דברו האחרון של הנאשם

הנאשם:
בראש ובראשונה אני רוצה להודות לבימ"ש על כך שהפנה אותי לשירות המבחן. אני ידוע שזה לא טיפול אבל זה זער לי ושמו לי מראה מול העיניים להבין בדיוק איפה המקום שלי, היכן הטעויות שלי. המעמד הזה קצת קשה לי.
במהלך השנים הגעתי עד כדיי כך להרס משפחתי וכמעט לגירושים.
כשאתה מקבל סתירה כזאת ואתה מחפש לעבוד ואין עבודה כי אף אחד לא יקבל ובצדק מישהו שמנהל תיק פלילי במיוחד בעבירות בהן אני מורשע. זה מגיע למתח בבית. אם זה עם ילדיי ואם זה עם אישתי. כעת עברנו את זה ושירות המבחן עזר לי גם להבין בדיוק את טעויותיי.
אני לא יודע איך הגעתי לעבירות האלה אני לא מהעולם הזה ואני לא במקום הזה. עברתי שמה ואני מודה לשירות מבחן שהוציא אותי משמה. אני לא אחזור לשמה. אני בחמש שנים האחרונות הולך עם ראש על הרצפה ואני מתבייש במה שעשיתי.
כיום אני נהג מונית, מונית נגישה.
אני נשוי ואב לשלושה ילדים. שניים מהם כאן באולם בימ"ש ואישתי כאן, ילדה נוספת היא בת עשר בבית ספר. אישתי עובדת באופקים.
אני רוצה להתחנן, אני לא רוצה להגיע מאחורי סורג ובריח אני מכיר את הצד הזה. במהלך המעצר שלי עברתי 8 ימים קשים והיה לי סיוט ואני פחדתי וגם היום אני מפחד להגיע למקום הזה. אני מבקש סליחה ומחילה. אני לא יודע איך לבקש את זה.
הילד הגדול הוא גר בחדרה והוא עובד בבר, הוא היה חמש שנים לוחם ביחידת כפיר.
גל, היותר קטן, הוא היום חייל בפיקוד העורף איפה שאני משרת במילואים והוא המפקד שלי.

<#7#>
החלטה
למתן גזר דין ליום כ"ז אייר תשע"ז – 23.5.2017, שעה 14:45.

הודע לנאשם מועד הדיון וכי לא יקבל הזמנה נוספת. כן הוזהר הנאשם, כי במידה שלא יתיצב רשאי בית המשפט להוציא כנגדו צו הבאה. בנוסף, הובהר לנאשם כי בית המשפט רשאי להמשיך בהליכים כנגדו גם בהעדרו.
<#8#>
ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תשע"ז,
23/03/2017
במעמד הנוכחים.
רון סולקין
, שופט







פ בית משפט שלום 8600-07/13 מדינת ישראל נ' דורון בריבו, יצחק בריבו , גבריאל בריבו ניתן ואח' (פורסם ב-ֽ 23/03/2017)