פסקי דין על פרום אופיר | פסקי דין על גרין גלרי | פסקי דין על גרין עופר | פסקי דין על גרין חנה |

6583/99 א     01/05/2005




א 6583/99 פרום אופיר נ' גרין גלרי בע"מ, גרין עופר, גרין חנה




1
בתי המשפט
א 006583/99
בית משפט השלום חיפה
01/05/2005
תאריך:
כב' השופטת כ. ג'דעון

בפני
:
פרום אופיר

בעניין:
התובע
ר. בן שלוש ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. גרין גלרי בע"מ

2. גרין עופר

3. גרין חנה
הנתבעים
מ. דואק ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. ביום 25.3.98 הזמין התובע מנתבעת מס' 1 (להלן "החברה" ) דלתות וחלונות לדירתו שהיתה בשלב של בנייה ( הדלתות והחלונות ייקראו להלן ביחד "הדלתות" ). את התמורה בסך של 48,523 ₪ שילם התובע בחמישה צ'יקים שנפרעו. הדלתות היו דלתות המיובאות מחו"ל וזמן האספקה המשוער המוסכם, עמד על 90 יום.

כבר עם תחילת ביצוע העבודה, התגלעו מחלוקות בין הצדדים, באשר לחוסר התאמה במידות הפתחים של הדירה ולאופן התנהלות העבודה, אולם מקבלת אני את הטענה כי 75% מהמשקופים הותקנו בדירה על ידי מתקין מטעם החברה. יצויין כי תשובותיו של התובע בהקשר הזה היו חמקניות, בלתי ענייניות, ולא ניתן היה לדלות מהן תמונה ברורה לגבי היקף העבודה שבוצעה על ידי החברה. בנוסף, התובע נמנע מלזמן לעדות את המתקין מטעמו שביצע לטענתו את העבודה הנ"ל או חלק ממנה, ואף לא טרח להזכיר את קיומו בתצהיר עדות ראשית שלו.

2. מכל מקום, בשלב מסויים, שלח התובע לחברה מכתב בדבר ביטול ההזמנה ( ראה ת/6 ). לטענתו, המכתב נשלח בעקבות עיכוב שחל באספקת הדלתות. המכתב אינו נושא תאריך, אולם ממכתב התשובה של החברה שנשלח ביום 7.7.98 ( ת/7 ), ניתן להסיק כי מכתב הביטול נשלח על ידי התובע בשלהי חודש יוני תחילת יולי, קרי זמן קצר לאחר חלוף מועד האספקה המשוער, שחל ביום 25.6.98.

במכתב התשובה של החברה ( ת/7 ) נאמר:

" אנו בודקים את משמעות ביטול ההזמנה לגבי חברתנו ונודיעך בימים הקרובים לגבי החזר הכספים המגיעים לך בניכוי קנס בגין ביטול ההזמנה."

3. ביום 30.6.98, וכדברי נתבע מס' 2, סגרה החברה את משרדה הרשום ועברה לנהל את ענייניה מדירה פרטית במטרה לצמצם בהוצאותיה. בתאריך מסויים לאחר מכן, שלא הוכח מועדו, הפכה החברה לחדלת פרעון.

4. החברה לא החזירה לתובע כספים, על כן הגיש התובע את התביעה הנוכחית - המתייחסת רק לשלושה צ'יקים שנפרעו - כנגד החברה כחייבת העיקרית, נגד נתבע מס' 2 כמנהלה, ונגד נתבעת מס' 3 שהינה בעלת המניות העיקרית שבה.

להלן אדון בעילות התביעה כנגד כל אחד מהנתבעים.

5. התביעה כנגד החברה - נתבעת מס' 1

החברה - שהפכה לחדלת פרעון - לא התגוננה בהליך הנוכחי, על כן, קמה לתובע הזכות ליטול

פסק דין
נגדה.

6. התביעה כנגד נתבעת מס' 3

נתבעת מס' 3 ( להלן "הנתבעת" ) הינה בעלת המניות העיקרית בחברה, והתובע עותר לייחס לה את החוב המגיע לו מהחברה על ידי הרמת מסך ההתאגדות.

כלל הוא שערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות כעניין שבשגרה, בהתחשב בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת המושרש בשיטתנו, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת ( ראה ע"א 4606/90, תל מר בע"מ נ' איטה מוברמן ואח', פ"ד מו(5), 353, ע"א 407/89, צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ו-3 אח', פ"ד מח (5), 661). נסיבות אלה הותוו בפסיקה, ועוגנו בשלב יותר מאוחר, בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ( להלן "החוק" ).

7. בענייננו, התובע לא טרח להציג תשתית ראייתית כלשהיא לקיומן של נסיבות מיוחדות כאלה. הוא לא הציג תשתית עובדתית באשר להיקף ואופן פעילותה הפיננסי של החברה, אופן התנהלותה, היקף התחייבויותיה לעומת היקף הכנסותיה וזכויותיה, היקף העסקאות שלא קויימו על ידה לעומת היקף המחזוריות שלה, יכולת הפרעון של חובותיה וכו'. בנוסף, לא הוכח יסוד של הברחת נכסים, או עירוב נכסים, או כל תשתית אחרת שממנה ניתן להסיק כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת מנהליה או בעלי מניותיה של החברה.

לא די בעובדה שהחברה לא מילאה אחרי התחייבותה באספקת הדלתות בכדי להרים את מסך ההתאגדות. כפי שנאמר לעיל, סעד כזה הוא חריג לכלל, ועל העותר לו להוכיח כי מסך ההתאגדות שימש את בעלי השליטה בחברה למעשי מרמה או הונאה או לנטילת סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולת הפרעון של החברה וכדומה. אף אחד מהיסודות האלה לא הוכח בענייננו.

8. יתרה מכך, התובע לא דאג לחקור את הנתבעת על האמור בתצהירה. יצויין כי תצהירו של נתבע מס' 2 הוגש בשמו ובשם הנתבעת, שהינה גרושתו. בתצהיר הנ"ל מגוללים הנתבעים את נסיבות ביצוע ההזמנה על ידי התובע, העיכוב בהכנת הפתחים בדירת התובע שגרם לאיחור בביצוע ההזמנה מחו"ל, ושליחת מתקין מטעם החברה להתקנת המשקופים. בנוסף, מתארים הנתבעים בתצהירם הנ"ל את פעילותה של החברה עד סוף חודש 6/89, עמידתה בהזמנות שנטלה על עצמה, ואת מצבה הכלכלי כפי שהשתקף בדפי חשבון הבנק ( נ/2 ו- נ/3 ) שהוגשו על ידם.

ודוק, חרף העובדה שבישיבה מיום 18.4.04 ביקש ב"כ התובע לזמן את הנתבעת לחקירה, וחרף העובדה שהנתבעת אכן התייצבה בבית המשפט בשלב של שמיעת ההוכחות, אלא, שב"כ התובע לא זימנה לחקירה על דוכן העדים, ובכך, ויתר על חקירתה. לא רק שהויתור בנסיבות המקרה, מעמיד את גרסתה של הנתבעת בחזקת גרסה שלא הופרכה, אלא, שבסיכומיו, מנסה ב"כ התובע לבנות כל מיני קונסטרוקציות משפטיות, הן בעניין הלכת "המימון דק", והן בעניין חוסר ניסיונה של הנתבעת בניהול החברה, וזאת כאשר הנתבעת לא נשאלה ולו שאלה אחת בעניינים אלה, או בכל עניין אחר. להנחת תשתית עובדתית לקונסטרוקציות הנ"ל, מציג התובע תיאוריות והנחות שונות ( ראה למשל סעיפים 23 ו-24 וסעיף 82 לסיכומיו ) והחשוב מכך, הוא מבסס את מסקנותיו על מידע חלקי - חשבונות בנק חלקיים - שמן הסתם, אין בהם כדי לספק תמונה מלאה לגבי אופן פעילותה של החברה ו/או של מנהליה ו/או בעלי מניותיה. בעניין זה ראוי להפנות לע"א (תל-אביב-יפו) 2643/00, כץ מקס נ' טיצר סופט בע"מ, תק-מח 2002(4), 179 שבו נפסק:

" ...... גם אם נכון להסיק מסקנות כלשהן מדפי החשבונות, לא די בניתוח טכני כאמור, שכן אין לראות בדפי החשבון כמייצגים את התמונה הכוללת, כי אם חלק הימנה בלבד. כך, אין בדוחות המע"מ החודשיים, כשלעצמם, כדי ללמדנו על חוסנה הכלכלי של חברה ומקל וחומר על סבירות יכולתה לפרוע שקים מטעמה. על מנת לעשות כן, יש לבחון נתונים נוספים החיוניים למסקנה זו , למשל, שווי המלאי בחברה, שקים מעותדים שהיו ברשותה, חובות ספקים וזכויות קיימות שלה, שווי תיק לקוחות וכיוב'.

מכל מקום, גם בהנחה שמצבה הכלכלי של החברה היה מורכב וקשה בזמן נתון, לא מתבקשת מכאן המסקנה האוטומטית, לפיה פעלו המערערים בחוסר תום לב."

9. זאת ועוד, מעיון בדפי חשבון הבנק של החברה ( נ/2 ו-נ/3 ) עולה כי מאז ביצוע ההזמנה על ידי התובע, ועד לביטולה, חשבונה של החברה בבנק היה פעיל, וממסרים דחויים בסכומים גבוהים, עמדו לזכותה. תמורתם של ממסרים אלה עלו אף על יתרת החוב שלה. מצב דברים זה אינו יכול להצביע על ניהול חריג ולא ניתן להסיק ממידע חלקי זה על נטילת סיכונים כאלה ואחרים לגבי יכולת הפרעון של החברה בתקופה הרלוונטית.

10. לאור כל האמור לעיל, ומשלא עלה בידי התובע להצביע על נסיבות מיוחדות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות, לא ניתן להעתר לסעד זה.

11. התביעה נגד נתבע מס' 2

נתבע מס' 2 ( להלן "הנתבע" ) הינו גרושה של הנתבעת כאמור, ובמשך שנים עסק בהתקנת דלתות, הן כעצמאי והן כשכיר. בחברה עבד הנתבע כשכיר והיה מופקד על הצד הטכני של העבודה.

התובע טוען כי יש לראות בנתבע כמנהל, ולהטיל עליו אחריות אישית כנושא משרה בחברה.

12. לצערי, אף אם ניתן להתייחס לנתבע כנושא משרה בחברה, לא הוכח ביצועה של עוולה כלשהי על ידו, שבגינה יש להטיל עליו אחריות אישית.

הנתבע העיד כי עסק בצד הטכני ועבודתו התמקדה בביצוע העבודה של התקנת הדלתות. עדותו היתה רהוטה, עקבית, משכנעת, ולא נסתרה על ידי הצד השני. בעדותו תיאר הנתבע את התנהלות הדברים מול התובע, את המחלוקת שהתגלעה ביניהם, את הקשיים אליהם נקלעה החברה, ואת ניסיונות "ההבראה" שנעשו בכדי להושיע לה ( ראה עדותו בעמ' 18 ש' 15-25 בפרוטוקול ). אציין כי מקובלת עלי עדותו של הנתבע כי לא היה מעורב בתהליך החתימה על ההזמנה וניהול המו"מ עם התובע, להבדיל מעדותו של התובע בהקשר זה שהיתה מגמתית, ושלא יכלתי לתת בה אימון.

13. מכתב התשובה של החברה ( ת/7 ) אינו יכל ליצור חבות אישית כנגד הנתבע. המכתב נכתב על נייר פירמה של החברה, חתימתו האישית של הנתבע אינה מתנוססת עליו, ואין בו שום דבר המעיד על נטילת אחריות אישית על ידי הנתבע.

14. לאור כל האמור, לא השתכנעתי שהנתבע נהג במרמה או הציג בפני
התובע מצג שווא, או שביצע כל עוולה אחרת שיש בה כדי להטיל עליו אחריות אישית.

15. סוף דבר - התביעה כנגד נתבעת מס' 1 מתקבלת בזאת.

נתבעת מס' 1 תשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 36,978 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.8.98 ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ששולמה בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

16. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעים הנ"ל שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ה (1 במאי 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תדאג לשלוח

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.
כ. ג'דעון
, שופטת
הקלדנית: ברטה א.









א בית משפט שלום 6583/99 פרום אופיר נ' גרין גלרי בע"מ, גרין עופר, גרין חנה (פורסם ב-ֽ 01/05/2005)