פסקי דין על מוחמד באסם אגבאריה | פסקי דין על ג'אברין עארף סעיד

48634-10/15 הפב     30/03/2017




הפב 48634-10/15 מוחמד באסם אגבאריה נ' ג'אברין עארף סעיד








בית המשפט המחוזי בחיפה



הפ"ב 48634-10-15 אגבאריה נ' סעיד ג'בארין



לפני כבוד השופט רון סוקול




המבקש
מוחמד באסם אגבאריה
ע"י ב"כ עוה"ד יואב ביין ואח'

נגד

המשיב
ג'אברין עארף סעיד
ע"י ב"כ עוה"ד תאופיק ג'אברין



פסק דין


1.
מוחמד באסם אגבאריה
היה הבעלים של 23/24 חלקים מחלקת מקרקעין המצויה ביישוב אום אל פאחם. לטענתו, הוא רכש גם את יתרת הזכויות בחלקה וביקש לרשמם על שמו. בשנת 2002 התברר לו כי עארף סעיד ג'אברין טוען כי רכש 1/24 חלקים מהחלקה שנים רבות לפני כן, ועל כן זכאי להירשם כבעלים בחלקה. לטובת עארף ג'אברין נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין.

2.
מחלוקת זו בנוגע לתקפן של העסקאות ולתחרות ביניהן הגיעה לפתחו של בית משפט זה בתביעה שהוגשה בת"א 993/08. כדי להביא לפתרון הסכסוך הסכימו הצדדים להעביר את ההכרעה במחלוקות שביניהם להליך בוררות בפני
שלושה בוררים. כן הסכימו כי הבוררים יכריעו במחלוקת על פי הדין המוסלמי.

3.
ביום 5.9.2015 ניתן פסק דינם של הבוררים, הקובע כי עארף ג'אברין הוא בעל הזכויות במקרקעין שבמחלוקת. בהליך הנוכחי עותר המשיב לאישור פסק הבוררות ואילו המבקש עותר לביטולו של פסק הבוררות.


המחלוקת העיקרית מתמקדת בטענות על דרך ניהול הבוררות, ניהול אשר פגע לטענת המבקש בזכויותיו והביא לפסק הדין לטובת המשיב.

רקע עובדתי
4.
חלקה 16 בגוש 20312 (להלן:
החלקה
) מצויה בכניסה ליישוב אום אל פאחם ומשתרעת על פני שטח של 13,222 מ"ר. בעבר הייתה החלקה בבעלות מספר בעלים משותפים מבני משפחת אגבאריה. הבעלים המשותפים בחלקה היו פואז חסן אגבאריה (להלן:
פואז
) ובנו ריאד פאיז אסעד אגבאריה (להלן:
ריאד
) (על כל אחד היו רשומים 5/24 חלקים בחלקה). כמו כן, היו בעלים בחלקה האחים חסן פאיז אסעד אגבאריה (להלן:
חסן
) ופארוק פאיז אסעד אגבאריה (להלן:
פארוק
) (על כל אחד היו רשומים 5/24 חלקים). בעלים נוסף היה מחמוד חאג' מוסה אגבאריה (שהחזיק ב- 4/24 חלקים) (ראו סעיף 9 לכתב התביעה בתיק 993/08).

5.
במהלך השנים רכשו המבקש, מוחמד באסם אגבאריה
(להלן:
מוחמד
) ואביו באסם מוחמד אגבאריה (להלן:
באסם
) חלקים נכבדים מהחלקה, וככל שניתן להבין הם הקימו עליה מבנה מסחרי.


עוד מתברר כי חלקים מהחלקה נרכשו גם על ידי אגבאריה מוחמד יוסף (להלן:
יוסף
) ואגבאריה מחמוד סאלח (להלן:
סאלח
) (כל אחד מהם רכש 5/24 חלקים). בשנת 2003 מכרו יוסף וסאלח את זכויותיהם בחלקה למוחמד.

6.
בעקבות כל אלו, וכעולה מנסח הרישום משנת 2008 שהוצג בתיק 993/08, היו בעלי הזכויות בחלקה; מוחמד (23/24 חלקים); פואז (1/48); וריאד (1/48). על זכויותיהם של פואז וריאד בחלקה נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב, עארף
ג'אברין (להלן:
עארף)
(הערה מיום 18.6.2002).

7.
בשנת 2008 הגיש מוחמד תביעה לבית משפט זה (תיק 993/08), בגדרה טען כי רכש את יתרת הזכויות מפואז וריאד ועל כן הוא זכאי להירשם כבעל מלוא הזכויות בחלקה. עוד טען כי ההסכם שמכוחו טוען עארף לרכישת הזכויות אינו תקף וחתימותיהם של פואז וריאד עליו מזויפות. התביעה הוגשה רק כנגד עארף.

8.
במסגרת הליכי התביעה, וסמוך למועד שמיעת הראיות, הושג בין הצדדים הסכם להעברת כל המחלוקות ביניהם להכרעה בבוררות. הצדדים חתמו על שטר בוררות
והגישו בקשה לעיכוב ההליכים בבית המשפט. ביום 11.3.2010 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים וההליכים עוכבו על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968.

שטר הבוררות
9.
בטרם נדון בטענות העולות בתיק זה, נפרט בקצרה את עיקרי ההסכמות שנכללו בשטר הבוררות.


שטר הבוררות נחתם בין מוחמד ואביו באסם מצד אחד, לבין עארף ובניו, ראמי עארף ג'אברין ואחסאן עארף ג'אברין, כלומר, לא רק בעלי הדין בתביעה. בשטר הבוררות הוסכם כי ימונו שני בוררים, שיח' האשם מחאג'נה וד"ר משהור פואז, אליהם יצטרף בורר נוסף שימונה על ידם.

10.
הצדדים הגדירו את השאלות שבמחלוקת שיועברו להכרעת הבוררים כדלקמן:

והואיל: וצד א' טוען כי הוא הבעלים של הנכס וכי הוא רכש את מלוא המקרקעין בחלקה 16 גוש 20312 ממר פארוק אלסעד וממר מחמוד אגבאריה ומוחמד אגבאריה וכי למעשה אין בינו לבין צד ב' כל יריבות, ומאידך צד ב' טוען כי הוא הבעלים של הנכס וכי הוא רכש אותו ממר פואז אלסעד וכי גבולות הנכס הינן בהתאם למפה המצורפת לשטר בוררות זה ומסומנת א' וכי טרם בוצע רישום הנכס על שם מי מהצדדים בטאבו;

והואיל: ושני הצדדים הגיעו לידי הסכמה סופית ומוחלטת ובלתי ניתנת לחזרה ו/או לביטול שלפיה יעבירו את ההכרעה בחילוקי הדעות שביניהם בשאלות הנ"ל ובכל סכסוך אחר הקיים ביניהם להכרעתם של הבוררים שמונו על ידם [...].

11.
בעניין הדין שיחול וסדרי הדין, הוסכם על ידי הצדדים כי הבוררים יכריעו בסכסוך על פי ההלכה המוסלמית (הסיפא למבוא לשטר). בסעיף 5 לשטר הוסכם כי "
הבוררים רשאים לקיים ישיבות בוררות אליהן יזמנו את הצדדים ו/או עדיהם הן ביחד והן בנפרד, והם רשאים לקבל לידיהם מסמכים בכתב שכל צד חפץ להגיש כראיה במהלך הבוררות
". עוד סוכם, כי הבוררים רשאים לשמוע כל צד בנפרד (סעיף 6(א)) וכי "
הבוררים לא יהיו כפופים להוראות הדין המהותי ולא לסדרי הדין ולדיני הראיות
" (סעיף 10).


נקבע כי על הבוררים ליתן את פסק דינם תוך 90 יום (סעיף 11) וכי "
הבוררים יהיו חייבים לנמק את פסק דינם ככל שהדבר נדרש ו/או מתחייב בנסיבות העניין
".

12.
על שטר הבוררות חתמו כל הצדדים. עו"ד י' עבד אלרזאק אישר את חתימות מוחמד ובאסם על השטר ועו"ד ג'בארין אישר את חתימות עארף ובניו ראמי ואחסאן ג'אברין.

13.
עם חתימת שטר הבוררות פנו הצדדים לבוררים המוסכמים, השיח' האשם מחאג'נה וד"ר משהור על מנת שימנו בורר שלישי ויקבעו מועדים לתחילת הבוררות.
הליכי בחירת הבורר השלישי על ידם התעכבו זמן רב ורק בחודש מאי 2010 נערכה ישיבה אליה זומנו הצדדים ובגדרה הודיעו הבוררים על מינויו של עו"ד ט' מחאג'נה כבורר שלישי.


בחלוף התקופה למתן הפסק, פנו הבוררים לבית המשפט בבקשה למתן ארכה למשך 90 ימים נוספים. בקשתם נענתה בהחלטה מיום 13.6.2010. בתום התקופה המוארכת שבו הבוררים וביקשו ארכה נוספת של 90 יום וגם זו נענתה בהחלטה מיום 12.9.2010.

14.
בעקבות החלטות אלו, ומיד לאחר שהבוררים הודיעו לצדדים כי בכוונתם לפסוק במחלוקת, הגיש מוחמד בקשה לבית משפט זה בה"פ 59177-10-10, בה עתר להצהיר כי הסכם הבוררות פקע בשל חלוף המועד למתן פסק הדין. עוד טען כי נפל פגם במינויו של עו"ד ט' מחאג'נה כבורר שלישי.


הבקשה הובאה להכרעה בפני
כב' השופט ע' גרשון. לאחר שמיעת הראיות, לרבות עדותו של הבורר שיח' האשם מחאג'נה, קיבל בית המשפט את הבקשה ובפסק הדין מיום 23.10.2014 הורה כי הסכם הבוררות פקע וכך גם
פקעה סמכות
הבוררים לפסוק במחלוקת (להלן:
פסק הדין בבקשת הפקיעה
).

15.
על פסק הדין בבקשת הפקיעה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8036/14), וביום 23.8.2015 ניתן פסק הדין ההופך את פסק דינו של השופט ע' גרשון. בית המשפט העליון קבע כי המועד למתן הפסק הוארך כדין ועל כן, סמכות הבוררים לא פקעה.

בית המשפט הוסיף כי גם התנהגות הצדדים מלמדת כי הסכימו להאריך את התקופה למתן הפסק. התנהגות זו כללה התייצבות של באסם לישיבות בוררות גם לאחר תום התקופה המקורית.


בעניין הטענה כי מי שהתייצב לפגישות היה באסם, אביו של מוחמד, וכי מוחמד לא התייצב, הוסיף בית המשפט ואמר (פסקה 11):

"
בהקשר זה אין בידינו לקבל את טענת המשיב כי אין לראות בפגישות אלה כישיבות בוררות, מן הטעם שאביו הוא שנכח בהן ולא הוא עצמו. הגם שהקרקע שבמחלוקת רשומה על-שם המשיב (
מוחמד – ר' ס'
), מן ההליכים שהתקיימו הן לפני השופט סוקול והן לפני בית המשפט המחוזי בהמרצת הפתיחה מושא הערעור דנן, עולה כי המשיב 2, אביו של המשיב, הוא הרוח החיה העומדת מאחורי ניהול ההליכים [...]
".

16.
עם קבלת החלטת בית המשפט העליון, שקיבל את הבקשה לרשות ערעור וקבע כי המועד למתן הפסק לא פקע, חתמו הבוררים על פסק הבוררות שהוכן עוד טרם הגשת הבקשה להצהיר על פקיעת הבוררות (עדות הבורר ד"ר
משהור עמ' 121 שורה 3).

17.
בפסק הדין פירטו הבוררים בקצרה את הליכי הבוררות. הם ציינו כי "
[...] קיימו מספר ישיבות, הן עם הצדדים והן עם עדים רלוונטיים אשר הופנו לשמוע את גרסאותיהם ע"י הצדדים ו/או הוזכרו בגרסאות הצדדים".
שמות העדים שהעידו, פרט לפארוק, לא צוינו. עוד נרשם כי
הבוררים
"[...] עיינו במסמכים רלוונטיים אשר מצאו לנכון לעיין בהם, ובדקו את האותנטיות של מסמכים אלה ע"פ שמיעת עדים ו/או אנשים הקשורים למסמכים אלה במישרין ו/או בעקיפין
". הבוררים לא פירטו את המסמכים בהם עיינו ולא ציינו מיהם האנשים שהעידו על המסמכים ועל האותנטיות שלהם. לבסוף רשמו כי
"[...] השביעו עדים ו/או נקטו בהליכים אחרים אשר מצאו לנכון [...]
".

18.
לגופן של טענות קבעו הבוררים, כי שוכנעו כי עארף רכש את הזכויות בחלקה מפואז באמצעות פארוק וכי פארוק פעל בעסקה כמיופה כוחו של פואז. ייפוי הכוח ניתן לפארוק, כך קבעו, בעל פה. הבוררים הדגישו כי שוכנעו שפארוק העביר את התמורה שקיבל מעארף לפואז.


הואיל ועארף רכש את המקרקעין בשנת 1982, כך קבעו, הרי "
לפי עקרונות ההלכה האסלאמית, אשר הבוררים הוסמכו לפסוק לפיה: בכל מקרה, זכותו של הרוכש הראשון גוברת על כל רוכש מאוחר
".

הבקשה לביטול הפסק
19.
בבקשתו לביטול פסק הבוררות מעלה מוחמד שורה של טענות, העוסקות באופן ניהול ההליך על ידי הבוררים. לטענת מוחמד, ההליך שהתנהל בפועל בפני
הבוררים לא היה הליך של בוררות במובן חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968. מוחמד טוען בעניין זה מספר טענות:

(א)
הבוררים לא זימנו אותו לכל ישיבה ולא אפשרו לו להשמיע טענותיו. זימונו של אביו לדיונים אינו תחליף.

(ב)
הבוררים כלל לא דנו בטענה העיקרית שהובאה לפתחם, הטענה כי הסכם המכר לפיו רכש המשיב את המקרקעין זויף.

(ג)
הבוררים התעלמו מעדויות וריאות ולא בחנו את כל הראיות שהובאו לעיונם, לא אפשרו זימון עדים רלבנטיים, במיוחד את ריאד ולא התייחסו לחוות הדעת הגרפולוגית בעניין החתימות.

(ד)
הבוררים ביססו את פסק דינם אך ורק על עדותו של פארוק, עדות שניתנה ללא נוכחות המבקש או מי מטעמו, ומבלי שנערך פרוטוקול דיון ראוי.

(ה)
בהליכי הבוררות כולם לא נוהל פרוטוקול ראוי ולא ניתן ללמוד על ההליכים שננקטו על ידי הבוררים.


מוחמד מבהיר כי בהתנהלותם ובסירובם של הבוררים לשמוע את כל הראיות, הם פעלו תוך חריגה מסמכות, ועל כן קמה עילה לביטול הפסק על פי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. לטענתו מתן הפסק ללא שמיעת כל העדים הרלבנטיים, מנוגד לדין המוסלמי, על פיו היה על הבוררים לפסוק. על כן קמה עילת ביטול גם על פי סעיף 24(4) לחוק הבוררות. לבסוף נטען כי התנהלותם של הבוררים מנוגדת לתקנת הציבור ועל כן עומדת עילה לביטול הפסק גם על פי סעיף 24(9) לחוק הבוררות.

20.
עארף מצדו מבקש לדחות את בקשת הביטול ולאשר את פסק הבוררים. לטענתו לא נפל כל פגם בפסק. הבוררים שמעו את באסם, שהיה הרוכש האמיתי של הזכויות בחלקה והיה הרוח החיה בעסקה ובכל ההליכים. עוד טוען עארף
כי מוחמד מנוע מלהעלות כל טענה בעניין מתן הזדמנות להביא את ראיותיו או להשמיע טענותיו. ככל שרצה להשמיע עדים או לצרף ראיות, היה יכול לעשות כן, ומשלא עשה כן, יש לראותו כמי שוויתר על כך.

עארף מציין כי בהתאם להלכה, יש לפרש את עילות הביטול על פי סעיף 24 לחוק הבוררות באופן מצמצם ודווקני. לטענתו בית המשפט בוחן רק האם הבורר חרג מכללי ניהול הבוררות המוגדרים בדיני הבוררות ובהסכם הבוררות, באופן המצדיק את ביטול פסק הבוררות. בענייננו הבוררים לא חרגו מהסמכויות שניתנו להם בשטר הבוררות ועל כן אין לבטל את פסק הבוררות.

עארף מדגיש כי רק במקרים חריגים ייטה בית המשפט לבטל פסק בוררות מחמת היותו נוגד את תקנת הציבור, כאשר בענייננו טענת המבקש בנדון נטענה בעלמא, ללא תשתית עובדתית כלשהי.

דיון והכרעה
21.

כפי שאפרט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי
יש מקום לקבל את הבקשה שהגיש מוחמד ולבטל את פסק הבוררות. שוכנעתי כי בהליכי הבוררות שנוהלו על ידי הבוררים נפלו מספר פגמים אשר מקימים עילה לביטול הפסק; הבוררים לא ערכו כל פרוטוקול, לא פירטו את הראיות שהובאו לעיונם ואת העדים ששמעו, התעלמו ללא הסבר מראיות שהיו בפני
הם ובכך מנעו ממוחמד אפשרות מעשית להביא את טענותיו, להשיב לעדויות ולהביא ראיות סותרות. בהעדר פירוט מניח את הדעת של ההליכים שננקטו על ידי הבוררים, לא ניתן כלל לבחון את התנהלותם ודי בכך כדי לקבוע כי יש לבטל את הפסק משום פגיעה בזכויותיו של מוחמד. עם זאת הגעתי למסקנה כי לא
נפל פגם בכך שהבוררים הסתפקו בזימונו של באסם לישיבות הבוררות.

נוכחותו של מוחמד בדיוני הבוררות
22.
טענתו הראשונה של מוחמד היא כי יש לבטל את פסק הבורר מאחר שנפגעה זכותו להיות נוכח בישיבות הבוררות ולטעון את טענותיו. נוכחותו אביו, כך נטען, אינה ממלאת את חובת הבוררים לזמנו לישיבות הבוררות, שכן מי שרכש את הזכויות בחלקה היה מוחמד ולא באסם, אביו.

23.
טענה זו דינה להידחות ממספר טעמים. כפי שראינו, שטר הבוררות נחתם בין שני צדדים. מצד אחד, התובע ואביו באסם, ומהצד האחר עארף ושני בניו, ראמי ואחסאן. בשטר הבוררות צוין כי "
צד א' טוען כי הוא הבעלים של הנכס [...]
". צד א' כולל הן את מוחמד והן את אביו באסם. מכאן שבאסם היה צד להסכם הבוררות ונוכחותו בישיבות הבוררות לא הייתה רק מכוח היותו אביו של מוחמד אלא מכוח היותו צד לבוררות.

24.
סעיף 1 לחוק הבוררות קובע כי הסכם בוררות מבטא הסכמה למסור סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם להכרעה בפני
בורר. כל אחד מהחותמים על הסכם הבוררות הוא צד להסכם, ולכן זכאי להיות מוזמן לישיבות הבוררות, להשמיע טענותיו והוא אף כפוף להכרעת הבורר (ראו ס' אוטולנגי
בוררות – דין ונוהל
75 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005); רע"א 3925/12
רונן נ' כהן
(17.6.2013)).


לכאורה עולה מכך כי היה על הבורר לזמן כל אחד מהצדדים להסכם לישיבות הבוררות וזימון רק אחד מבין שניים המהווים יחד צד, אינו ממלא את חובת הזימון (ראו המ' (חי') 4710/95
הנסיכה גיל אולמות אירועים בע"מ נ' קריב מערכות בניה (תל-אביב) בע"מ
(9.3.1997)).


אלא שלא תמיד הדבר כך. לעתים הסכימו הצדדים מפורשות, בין בהסכם הבוררות עצמו ובין לאחר מכן, להסמיך אחד מהם לייצג את חברו, לקבל זימונים בשמו או להופיע בשמו בישיבות הבוררות. לעתים ניתן ללמוד על הסכמה שכזו מנסיבות העניין ומהתנהגות הצדדים (ראו ס' אוטולנגי לעיל עמ' 75).

25.
מעיון בהסכם הבוררות בתיק זה ניתן לראות כי לא צוינו פרטי זימון או כתובות נפרדות של מוחמד ואביו באסם. שניהם נרשמו יחדיו כ"צד א'". בהסכם נרשם כי שניהם כ"צד א'" טוענים כי הם שרכשו את הזכויות.


יתרה מזו, בהליכים בבית המשפט בעניין ת"א 993/08 היה מעורב באסם והוא אף הגיש תצהיר עדות ראשית בשמו של בנו מוחמד. בתיק 59177-10-10 הוגשה הבקשה לביטול הליכי הבוררות ולהכריז על פקיעתם על ידי מוחמד. עם זאת, גם באסם אביו צירף תצהיר לבקשה ובו ציין מפורשות כי הסכם הבוררות נחתם גם בינו לבין עארף, וברור כי ראה עצמו כצד ישיר להסכם הבוררות (ראו סעיף 1.5 לתצהיר שצורף לבקשה וסעיף 4 לתצהיר).

26.
עוד מתברר כי מי שפנה לבוררים בשמם של מוחמד ובאסם היה באסם בעצמו (ראו פרוטוקול בתיק 59177-10-10 עמ' 67). באסם הציג עצמו כבעלים האמיתי של המקרקעין ומסר את גרסתם, שלו ושל מוחמד, לגבי רכישת הזכויות (עדות ד"ר משהור, עמ' 17-16).
שיח' האשם מחאג'נה העיד
כי "
מי שפנה אליי טלפונית זה באסם

ומי שאמר זה באסם, מי שהופיע אצלי זה באסם. אם באסם אמר לי, קודם כל אני לא מקבל כסף מאף אחד. הוא אמר לי שאני הבורר והוא בוטח אז אני אגיד לו תביא את מוחמד ומחמוד?
" (עמ' 67 שם). ובדומה העיד הבורר
ד"ר משהור, כי "
הוא
(באסם – ר' ס')
אומר לי אני הצד הראשון וראמי הצד השני, שמע את הצדדים ומה שאתה אומר זה מקובל
" (עמ' 17 לפרוטוקול בתיק 48634-10-15). הוא אף העיד, כי לא בדק מי הבעלים הרשום של המקרקעין, אך באסם אמר לו שהוא הבעלים האמיתי של המקרקעין (עמ' 16, 17 שם).

27.
מוחמד ידע על הליכי הבוררות וידע כי אביו מתייצב בשמו (ראו עדות מוחמד עמ' 35, 38 לפרוטוקול בתיק 59177-10-10). הוא אף אמר כי אביו עזר לו ויש לו עמו שיתוף פעולה (שם, עמ' 16).
ככל שמוחמד רצה ליטול חלק פעיל בבוררות, לא היה דבר שמנע ממנו לעשות כן. כאשר הוא נשאל על כך בעדותו לא היה לו הסבר ממשי מדוע לא עשה כן. לדבריו "
לא פניתי. אני לא יודע אפילו שיש בוררות. אף אחד לא התקשר ולא הזמין אותי ולכן לא הלכתי
". כאשר הקשו ושאלו אותו "
אבל אבא שלך לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש סיפר לך שיש בוררות ומה הוא אמר מה הם אמרו לו, וכל זה לא הזיז לך?
" ענה: "
לא
" (עמ' 41 שם). מוחמד אישר כי הסמיך את באסם, אביו, לדבר ולנהל את המשא ומתן בשמו (עמ' 43 לפרוטוקול בתיק 59177-10-10). רק בהמשך עדותו הוא הסביר כי הטעם האמיתי לאי נוכחותו בישיבות הבוררות, הוא מטעמי כבוד: "
אני אסביר לך, אצלנו במגזר בשביל הכבוד לאבא וגם לאנשים אחרים שהיו מבצעים את הגישור בינינו הם היו אנשים מבוגרים ואבא הלך לדבר איתם ולשבת איתם. זה לא יפה שאני בן 25 אלך לשבת איתם עם בן אדם בן 60 – 65. זה עניין של גיל. בגלל זה אבא שלי היה הולך לשבת איתם
" (עמ' 42 שם).

28.

התנהגותו של באסם, אף היא מצביעה על כך שהוא נהג כמייצג גם של מוחמד בבוררות. באסם נטל חלק פעיל בבוררות. באסם עדכן את מוחמד
אודות תוכן הישיבות (עמ' 35, 40 שם ועדות באסם עמ' 51, 54 שם). באסם לא ראה כל קושי בכך שהוא מייצג בבוררות את בנו, ולא ראה צורך מיוחד שמוחמד יופיע אף הוא בפני
הבוררים. כאשר נשאל בעדותו: "
והבן שלך לא אמר לך שהוא מעוניין להופיע בפני
הבוררים?"
,
הוא הבהיר כי "
[...] ואמרתי לו שאם הם יצטרכו אותך הם יזמינו אותך
" (עמ' 55 לפרוטוקול בתיק 59177-10-10).

29.
ניתן לקבוע כי מוחמד ראה בבאסם כמי שמייצגו בהליכי הבוררות, סמך עליו ולא ביקש בשום שלב להתייצב בעצמו. האמירה כי לא זומן על ידי הבוררים אינה יכולה להקים עילה לביטול, שהרי אין חולק כי ניתנה לו ההזדמנות להתייצב בפני
הבוררים והוא ויתר עליה. מוחמד ידע על הישיבות ולו רצה, יכול היה להתייצב בעצמו ולא לסמוך רק על אביו.


צד לבוררות שמעדיף להימנע מליטול חלק בישיבות וסומך כי דבריו יובאו על ידי אחרים, אינו יכול לבקש לבטל את פסק הדין ולטעון כי נפגעה זכותו להביא טענותיו בפני
הבורר. בעל דין שכזה מנוע מלבקש לבטל את פסק הדין בטענה כי הבוררות נערכה בהעדרו (ראו ס' אוטולנגי הנ"ל עמ' 1043, 1044). על כן ברי כי העובדה שבהליכי הבוררות התייצב רק באסם והבוררים לא זימנו אישית את מוחמד ולא שמעו את טענותיו באופן אישי, אינה מצביעה על פגם בהליך ואינה מקימה כל עילה לביטול פסק הבוררים. משבחר מוחמד לסמוך על אביו ולאפשר לו לייצגו, הוא מנוע מלטעון כי נפגעה זכותו להביא טענותיו בפני
הבוררים.

תקינות הליכי הבוררות
30.
הטענות העיקריות שמעלה המבקש עוסקות באופן ניהול הליך הבוררות. לטענתו, גם אם ניתנה לאביו הזדמנות להשמיע טענותיו, הרי שהבוררים לא התייחסו לעדויות, לא זימנו עדים ולא שמעו עדים רלבנטיים, התעלמו מחוות הדעת הגרפולוגית, ניהלו את הבוררות תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ותוך הפרה של תקנת הציבור.

31.
הליכי הבוררות בתיק זה התנהלו בפני
שלושת הבוררים אשר פעלו בהתנדבות (עדות ד"ר משהור עמ' 16). הצדדים הסמיכו את הבוררים לפסוק על פי הדין המוסלמי ופטרו אותם מלפעול על פי סדרי הדין והראיות הנהוגים בבתי המשפט. עוד ראינו כי בשטר הבוררות הוסמכו הבוררים לקיים ישיבות בוררות נפרדות עם כל צד, לשמוע עדים ולקבל מסמכים בעצמם ולמעשה הופטרו מכל מסגרת דיונית מחייבת.

32.
הבוררים ציינו בפסק הדין כי קיימו מספר ישיבות עם בעלי הדין ועם עדים רלבנטיים, בדקו מסמכים שמצאו אותם רלבנטיים להכרעה ובחנו את מהימנות המסמכים. אין בפסק הבוררים כל פרוטוקול של אותן עדויות שנמסרו על ידי עדים רלבנטיים שנשמעו, של המסמכים שנבדקו על ידי הבוררים או של הפעולות שננקטו על ידי הבוררים לבחינת מהימנותם של המסמכים. לא ברור גם אילו מסמכים עמדו בפני
הבוררים.

33.
כידוע, הסכמה של הצדדים לפטור את הבוררים מעמידה בסדרי הדין ודיני הראיות, ואפילו הסכמה שהבוררים יוכלו לקיים דיונים ללא נוכחות צד או אפילו ללא נוכחות כל הצדדים, אינה מסמיכה אותם לנהל בוררות הנסתרת מעיני הצדדים. ברע"א 2213/94
ענבר נ' שטאובר
, פסקה 2 (5.12.1994), אומר בית המשפט:

"בית משפט קמא ציין כי הבורר שמע את כל אחד מן הצדדים, ללא נוכחות הצד שכנגד. מובן שאין זו דרך נאותה לניהול בוררות, אלא שבמקרה דנן הסכימו לכך הצדדים מראש והסמיכו את הבורר בשטר הבוררין לעשות כן. כפי שציינה הערכאה הראשונה, אין משמעותה של הסמכה כאמור שהדברים שאמר כל צד לבורר ביחידות, יכולים להישאר נעלמים מבעל הדין האחר, וחובתו של הבורר היתה לפחות ליידע את כל אחד מן הצדדים מה אמר חברו ולאפשר לו להגיב על כך."



ברע"א 8692/14
יצחקוב נ' גילקרוב
(8.3.2015)
נאמר:

על דבר אחד מסכימים הכל – תוכן החקירות שביצע הבורר לא הובא לידיעת המשיבים. משכך, ואף אם נתנו המשיבים את הסכמתם כי חקירות העדים תערכנה בהעדרם, נשארו דברי העדים – ויותר מכל דברי המבקש וטענותיו – כנגד המשיבים, חבויים מעיניהם באופן שנמנעה מהמשיבים האפשרות להגיב באשר למה שנטען כנגדם ולהביא את ראיותיהם לסתירתו. אף אם הסכימו הצדדים על אופן התנהלות הבוררות כאמור, חובתו של הבורר היתה להביא לידיעת כל אחד מן הצדדים את שנטען כנגדו, על-מנת שזה יוכל לנהל את הגנתו ולשטוח לפני הבורר בתגובה את טענותיו, שמא תצטייר בפני
הבורר תמונה עובדתית חד-צדדית, בלא שזו נענתה בהצגת גרסתו של הצד שכנגד.

(ראו והשוו גם לרע"א 1531/14
אבו דעוף נ' אבו דעוף
, פסקה 15 (14.7.2014); ס' אוטולנגי הנ"ל, כרך 2, 610, 617, 618, כרך ב' 1032,1033).

34.
על מנת לשמור על זכותו של כל צד לבוררות להביא ראיות ולהגיב לראיות שהובאו בפני
הבוררים, נדרש הליך בוררות "שקוף"; בין אם מתקיימות ישיבות בפני
הצדדים ובין אם שומעים הבוררים את העדים או בעלי הדין בנפרד, הדברים צריכים להיות גלויים, להיות מועברים למי שלא נכח, ולאפשר לצדדים להתייחס לראיות ולטענות (רע"א 2213/94 הנ"ל, פסקה 2).

35.
ולענייננו, כדי ללמוד על הליכי הבוררות שהתנהלו ולדעת מה היו הטענות שנטענו ואילו ראיות ועדויות הובאו בפני
הבוררים, ביקשו באי כוחו של מוחמד לעיין בתיק הבוררות אצל הבוררים (ראו פרוטוקול הדיון בתיק 59177-10-10 מיום 2.1.2011). מתברר מעדותו של מחמוד אגבאריה, אחיו של מוחמד, כי הוא הופנה לעו"ד ט' מחאג'נה וצילם את כל תיק הבוררות (ראו דבריו בעמ' 60). ממסמכים אלו לא ניתן ללמוד אילו ראיות הובאו בפני
הבוררים, פרט לכתבי הטענות בתיק 993/08. בתיק הבוררות לא נמצא כל פרוטוקול או תמצית של הטענות והראיות שהובאו בפני
הבוררים.


ד"ר משהור בעדותו העיד כי עו"ד ט' מחאג'נה היה אמור לרשום פרוטוקול של הדיונים (עמ' 19). ד"ר משהור עצמו לא ערך רישומים (שם). פרוטוקול שכזה לא נמצא בין המסמכים שצולמו אצל עו"ד מחאג'נה. הפרוטוקול היחיד שהוצג היה פרוטוקול שרשם השיח' האשם מחאג'נה (ראו מכתבו של עו"ד ט' מחאג'נה מיום 23.6.2011). מדובר במסמך שנכתב בכתב ידו של השיח' מחאג'נה, בשפה הערבית, במהלך הישיבה הראשונה של הצדדים (ראו עדותו בעמ' 66,65). במסמך זה פורטו טענותיו של באסם וכן טענותיו של עארף סעיד (בתרגום לעברית רשום נואף). עוד נרשם מפיו של באסם כי שוחח עם עו"ד ו' עסליה ובאמצעותו קיבל את פרטיו של ריאד, וכי הוא מבקש שריאד יזומן להעיד.
באסם גם הפנה את הבוררים לחוות הדעת של הגרפולוג (לו קרא אנליסט קווים), ולפיה חתימות ריאד ופואז מזויפות.


מפיו של עארף נרשם כי יש לו מספר עדים לעסקת הרכישה, ובהם פארוק, מופדי, סולימאן אחמד, אבו תייסיר ופרג' אבו פרג'.
בתחתית הדף רושם הבורר כי יש לקבוע ישיבה עם מוחמד יוסף עבד אלרזאק, עם אחמד סאלח, לערוך בירור עם עו"ד וליד עסליה ולברר עם אמל.

36.
לגבי ישיבות או פגישות נוספות, ראיות או עדויות שגבו הבוררים, אין שום רישום נוסף (ראו פירוט מסמכי תיק הבוררות בתצהירו של מחמוד אגבאריה שהוגש בתיק 59177-10-10 ביום 6.1.2011).

37.
ד"ר משהור העיד כי אינו זוכר אם שמעו עדים כלשהם או קיבלו ראיות, וזכור לו רק כי נערכה פגישה עם פארוק (עמ' 19 שורה 23). לדבריו הוא ועו"ד מחאג'נה נפגשו עם פארוק בביתו (שם). ד"ר משהור העיד כי זכור לו רק שעו"ד ט' מחאג'נה היה עמו בפגישה (עמ' 20) אולם הוא לא זכר האם הבורר הנוסף, השיח' האשם מחאג'נה, היה נוכח באותה פגישה ולא זכר אם מי מבעלי הדין זומן או נכח בפגישה עם פארוק (עמ' 20). דבריו של פארוק לא נרשמו בשום פרוטוקול וד"ר משהור לא זכר האם מישהו ערך רישום של פרוטוקול או של תמצית העדות שמסר פארוק (שם).

38.
עוד עולה מחקירות הבוררים כי הם כלל לא עיינו בחוות הדעת הגרפולוגית. השיח' האשם מחאג'נה השיב כי אינו זוכר אם ראה את חוות הדעת וד"ר משהור הבהיר כי עשה מה שצריך אולם זכר רק את הפגישה עם פארוק (עמ' 73 לפרוטוקול בתיק 59177-10-10, ועדות ד"ר משהור עמ' 21).


גם עארף העיד כי לא נכח בשום דיון שבו נחקרו עדים ואף הוא עצמו לא נחקר על ידי הבוררים או מוחמד (עמ' 80 לפרוטוקול בתיק 59177-10-10). לדבריו, באחת הפגישות אליהן זומן הגיע עם בנו ראמי והשיב לשאלות הבוררים. פרט לכך לא ידע על חקירת עדים או ראיות שעמדו בפני
הבוררים (עמ' 79, 81).

39.
גם מפסק הבוררות לא ניתן ללמוד מיהם אותם עדים שנחקרו או שמסרו גרסה, ומהן אותן ראיות על פיהן סמכו הבוררים את פסק הדין.


פסק הדין לא מפרט את שמות העדים, לא מפרט את המסמכים שהוגשו, ופרט לעדותו של פארוק לא מוזכרות עדות כלשהי. בפסקה 9 לפסק הבוררות, שבה נומקה ההכרעה, נאמר:

"לאחר שמיעת עדים, אשר אישרו ו/או אימתו את דברי פארוק לפיהם הוא היה מיופה כח של דודו פואז ומכר להם חלקות אדמה בשם פואז כמיופה כח שלו (באותה דרך שבה הנתבע רכש את החלקה מפארוק), ולאחר השבעת פארוק, הבוררים הגיעו לכלל מסקנה כי הנתבע רכש את החלקה מפואז, ופארוק היה מיופה הכח של פואז".

40.
מיהם אותם עדים שאישרו או אימתו את עדותו של פארוק, איננו יודעים וכאמור, שני הבוררים לא זכרו שום עד נוסף פרט לפארוק. הבוררים גם נמנעו מלהתייחס למסמכי תיק 993/08, אשר כן הוגשו להם, ונמנעו מהתייחסות כלשהי לחוות הדעת הגרפולוגית שעמדה בפני
הם, נמנעו מלהתייחס לטענות המבקש כי הסכם המכר בין עארף לפואז וריאד זויף. אין שום התייחסות לטענה כי גם ריאד היה בעל זכויות בחלקה ולעובדה שפארוק הצהיר כי פעל בשמו של פואז בלבד.

41.
ראינו כי למעשה אין כל פרוטוקול של הליכי הבוררות והמסמך היחיד שנמצא הוא תמצית הפגישה הראשונה. עריכת פרוטוקול אינה כלולה בין הוראות חוק הבוררות ואינה מופיעה בשטר הבוררות.
עם זאת בתי משפט חזרו והבהירו את חשיבות עריכת הפרוטוקול גם בדיוני בוררות.
עריכת הפרוטוקול מאפשרת לצדדים לעקוב אחר הליכי הבוררות ולכלכל צעדיהם; מאפשרת חקירה יעילה של העדים, מאפשרת לבית המשפט לעקוב אחר תקינות ההליכים ולקיים ביקורת שיפוטית, רישום פרוטוקול מסייע לבורר עצמו להעריך את הטענות ולשקול את הכרעתו (ראו ס' אוטולנגי הנ"ל עמ' 632- 635 וכן רע"א 4226/15
מיראלי (מירלשווילי) נ' מיאלשווילי
(6.1.2016); רע"א 4912/09
מקסימוב נ' ריבלין
(2.12.2009); רע"א 5058/11
פורוש נ' דייטש
(10.8.2011); ע"א 266/83
עודה נ' טבעוני
, פ"ד לט(2) 632 (1985)). רישום פרוטוקול חשוב ואולי אפילו הכרחי כאשר מתקיימות מספר ישיבות וכאשר הבוררות נמשכת על פני זמן ארוך. חשיבות יתרה ישנה כאשר חלק מישיבות הבוררות מתקיימות ללא נוכחות הצדדים או חלקם (רע"א 9553/08
קיסר הנדסה ופיתוח בע"מ נ' י.ע.ז. חברה לבניה ופיתוח
(5.3.2009)).


ודוקו, רישום פרוטוקול אינו מחייב עריכת פרוטוקול כמו בהליך משפטי, שבו מוטלת חובת רישום כל דברי הצדדים (ראו סעיף 68א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984). די ברישום תמציתי של עיקרי הדברים שנשמעו בהליך (ס' אוטולנגי לעיל, עמ' 633; רע"א 4912/09 לעיל).

42.
הבוררים בענייננו לא ערכו כל רישום פרט לרישום תמצית בישיבה הראשונה. נטען כי עו"ד מחאג'נה היה אמון על עריכת הפרוטוקול (עדות משהור עמ' 19), אולם בפועל לא נערך כל רישום.
הלכי הבוררות לא היו קצרים אלא נמשכו על פני מספר ישיבות ועל פני תקופה ארוכה, שאף חייבה הגשת שתי בקשות למתן ארכה לסיום הליכי הבוררות. עוד ראינו כי פארוק נחקר בביתו בהעדרם של הצדדים וככל הנראה גם בהעדרו של אחד הבוררים. ברי שבנסיבות שכאלו מתחייבת עריכת פרוטוקול, או לפחות רישום תמצית העדות.

43.
עוד ניתן לראות כי הבוררים התעלמו מראיות ותצהירים שעמדו בפני
הם, מהליכי בית המשפט בתיק 993/08 וכלל לא התייחסו אליהם. התעלמות בורר מראיות שהוצגו בפני
ו מצדיקה ביטול פסק הדין מכוח סעיף 24(4) לחוק וכן על פי סעיף 24(10) לחוק (ראו רע"א 1407/09
michraz 95 reakty ltd

נ' שרם
(22.6.2009)).


כללי הצדק הטבעי בהליכים בפני
בורר, מחייבים לאפשר לצדדים להביא ראיותיהם ולהתייחס לראיות שהובאו. כן מחייבים כללי הצדק הטבעי את הבורר לשמוע עדויות ולעיין בראיות רלבנטיות אליהם הפנו הצדדים להליך (ס' אוטולנגי עמ' 1029 וכן רע"א 9808/02
כץ נ' מילמן
24.2.2004); רע"א 1531/14 הנ"ל; רע"א 3355/11
יבולים בשער הנגב (1999) בע"מ נ' שמש אדמה ומים (ש.א.מ.) אגרוביזנס בע"מ
(22.11.2012); רע"א 8508/16
רב בריח (08) תעשיות בע"מ נ' רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ (בפירוק)
(27.12.2016)).


יתרה מזו, הבוררים התעלמו גם מבקשות מפורשות של הצדדים להבאת עדים, כמפורט בפרוטוקול שערך שיח' האשם מחאג'נה בישיבה הראשונה, ומהערותיו של הבורר עצמו בדבר הראיות והעדויות שיש צורך לשמוע (שם).
נזכיר כי באסם הדגיש בפני
הבוררים את הצורך לשמוע את עדותו של ריאד, בעל המקרקעין אשר נטען כי חתם על הסכם למכירתם לעראף. ריאד אינו מתגורר בישראל אולם לא היה כל קושי לשמוע את גרסתו שכן בתיק ה"פ 59177-10-10 התייצב ריאד בבית המשפט ומסר את גרסתו בפני
השופט ברלינר במסגרת עדות מוקדמת. ריאד כפר בחתימת ההסכם ובמתן ייפוי הכוח לפארוק והעיד כי אם יישאו בהוצאותיו יהיה מוכן להגיע לעדות בפני
הבוררים (פרוטוקול מיום 9.11.2011).

44.
מעדותו של ד"ר משהור עולה כי כל שזכר מהפגישה אצל פארוק היה כי פארוק הניח ידו על הקוראן ובכך אימת את גרסתו (עמ' 21). מהי אותה גרסה שמסר פארוק לבוררים או לפחות לד"ר משהור ולעו"ד מחאג'נה, איננו יודעים, שכן לא נרשמה כל תרשומת מאותה פגישה.


דבריו של פארוק לא הובאו לידיעת מוחמד או באסם, לא ניתנה להם האפשרות להביא ראיות לסתור את גרסתו, להתייחס אליה, לטעון למהימנותה או לטעון לגבי משמעותה להכרעה במחלוקת.

45.
בהעדר כל תיעוד של דבריו של פארוק, כל שיש בפני
נו הוא פסק הבוררות, בו ציינו הבוררים כי פארוק אישר כי ביצע את עסקת המכר עם עארף בשמו של פואז, כמיופה כוחו. עוד ניתן ללמוד כי פארוק העיד שקיבל את ייפוי הכוח בעל פה. דומה כי גרסה זו אינה מספקת כדי להכריע בכל המחלוקות שהובאו להכרעה בפני
הבוררים. גם אם נקבל כי פארוק האמין בתום לב שפעל בשמו של פואז, אין בכך די כדי להבהיר את מכירת זכויותיו של ריאד, וכאמור לריאד היו 1/48 חלקים בחלקה. עוד צריך לזכור, כי בתיק 993/08 הציג עארף מסמך בדבר הרכישה אשר נחזה להיות חתום על ידי פואז וריאד. הסכם זה, שנערך בכתב יד בשפה הערבית, לא זכה לכל התייחסות של הבוררים. ודוקו, מוחמד ובאסם הציגו בבית המשפט ובפני
הבוררים את חוות הדעת של המומחה לכתבי יד, מר י' חג'ג', אשר הגיע למסקנה כי החתימות על הסכם המכר אינן חתימותיהם של פואז וריאד.

46.
הבורר, השיח' האשם מחאג'נה, אישר בעדותו בתיק 59177-10-10 כי קיבל לידיו את חוות הדעת, שמע את טענותיו של באסם בעניין חוות הדעת ואמיתות החתימות, וכי סבר שמדובר בראיה חשובה (עמ' 72-71). בפסק הבוררות כותבים הבוררים כי עיינו במסמכים רלבנטיים ובדקו את אמיתותם "
[...] ע"פ שמיעת עדים ו/או אנשים הקשורים למסמכים אלה במישרין ו/או בעקיפין
" (סעיף 2 לפסק). דומה שמדובר באמירה כללית שאין בה שום התייחסות לטענות בדבר אמיתות החתימות על הסכם המכר שבין עארף לפואז וריאד. לכאורה, העד היחיד שנחקר על ידי הבוררים, או לפחות על ידי חלק מהם, היה פארוק ולפי האמור בפסק הדין, הוא לא התייחס לאמיתות ההסכם אלא אך ורק לתפקידו כמיופה כוחו של פואז.

47.
צריך לזכור כי עארף טען בתצהיר שהוגש בתיק 993/08 ואשר הועבר עם כל מסמכי בית המשפט לבוררים, כי רכש את הזכויות מפואז וריאד על פי הסכם מכר מיום 25.8.1982. על המסמך שכונה הסכם המכר (סומן נ/1 לתצהירו של עארף בתיק 993/08) מופיעות חתימות הנחזות להיות חתימותיהם של פואז וריאד וכן חתימת העדים לחתימה, מר סעיד עבד פנדי ופארוק. שני הבוררים אישרו כי על פי הדין המוסלמי על הבורר לנסות ולשמוע את כל העדים הרלבנטיים (עדות הבורר שיח' האשם מחאג'נה, עמ' 71 לפרוטוקול בתיק 59177-10-10 ועדות ד"ר משהור בעמ' 20 שורה 12).

48.
אין בפסק הדין או בפרוטוקול שנרשם על ידי השיח' האשם מחאג'נה או בעדות בפני
י כל הסבר מדוע לא התבקשה עדותו של העד הנוסף לחתימה, מר סעיד עבד פנדי. גם אין הסבר מדוע לא נשמעה גרסת העדים הרלבנטיים האחרים. כל שידע ד"ר משהור להסביר היה, כי עשה מה שצריך (עמ' 21 שורה 31), אולם לא ניתן כל הסבר ולא הוצגה כל ראיה, מדוע העד היחיד שנשמע היה פארוק.


עוד נזכיר כי המסמך המכונה הסכם מכר אינו אלא אישור על קבלת הכספים עבור הזכויות בחלקה. במסמך נקבע כי יהוה אישור למכירה עד חתימת חוזה בפני
נוטריון.
לא ברור האם פארוק העיד על חתימת חוזה, ואין כל התייחסות למשמעות האמור במסמך, כאשר חוזה מפורט לא נחתם.

49.
ניתן לסכם פרק זה ולקבוע כי בהתנהלות הליכי הבוררות לא ניתנה למוחמד ולבאסם "
הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם
", וכי הימנעות הבוררים מאיסוף ראיות נוספות, חקירת עדים ומתן הזדמנות למוחמד ובאסם להגיב לדבריו של העד היחיד שנשמע, פארוק, והתעלמותם הבלתי מוסברת מהעדויות והראיות אליהן הופנו מקימה עילה לביטול הפסק.

50.
גם העובדה שהעד היחיד שעדותו נשמעה, פארוק, מסר את גרסתו רק בפני
שניים מהבוררים וללא נוכחות מי מבעלי הדין, מקימה עילה לביטול הפסק, בין מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות ובין מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות. הסכם הבוררות לא כלל כל הוראה המאפשרת לבוררים לדון בהרכב חסר (מותב קטוע) ועל כן, היה על הבוררים כולם להיות נוכחים בכל דיוני הבוררות ובמיוחד בישיבה היחידה שבה נשמעה עדותו של עד רלבנטי (ראו ס' אוטולנגי הנ"ל, עמ' 603, 604). העדרו של הבורר שיח' האשם מחאג'נה חמור במיוחד, שהרי כל פסק הבוררות מבוסס על גרסתו של אותו עד.

51.
משקבעתי כי נפלו פגמים בהליכי הבוררות המצדיקים את ביטול הפסק, אין צורך לדון בשאר הטענות שהעלה מוחמד. עם זאת, אעיר כי מוטב היה להימנע מהעלאת הטענה למשוא פנים של הבוררים. הבוררים קיבלו על עצמם לדון במחלוקת בהתנדבות, מתוך רצון להשכין שלום בין חברי הקהילה ותושבי היישוב. גם אם טעו באופן ניהול הבוררות, אין שמץ ראיה כי עשו זאת על מנת להעדיף מי מהצדדים על פני חברו או כי פעלו במשוא פנים תוך העדפת עארף או באי כוחו.

סוף דבר
52.
לאור כל האמור, אני מורה על ביטול פסק הבוררות מיום 5.9.2015 ודוחה את בקשתו של עארף ג'אברין לאישורו.


עארף ישלם למוחמד הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורכי דין בהליך זה בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום,
ג' ניסן תשע"ז, 30 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.













הפב בית משפט מחוזי 48634-10/15 מוחמד באסם אגבאריה נ' ג'אברין עארף סעיד (פורסם ב-ֽ 30/03/2017)