פסקי דין על נורית פיינגולד | פסקי דין על מיכאל בירם

31283-07/16 רעא     28/03/2017




רעא 31283-07/16 נורית פיינגולד נ' מיכאל בירם








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


רע"א 31283-07-16 פיינגולד נ' בירם




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
4

בפני

כבוד השופט
ד''ר מנחם רניאל


מבקשים

נורית פיינגולד


נגד


משיבים

מיכאל בירם




החלטה

המבקשת הגישה בקשה לצירוף ראיות לבקשת רשות ערעור זו, המוכיחות את עילת הפסילה של השופטת מירב קלמפנר-נבון שדנה ונתנה ביום 16.6.16

פסק דין
בערעור שהגיש המשיב על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 12.3.16. לטענת המבקשת, נודע למבקשת על עילת הפסילה (מעורבות השופטת מטעם המשיב בשלב פתיחת תיקי ההוצאה לפועל), שאותה היא מבקשת להוכיח באמצעות ראיות אלה, רק בשלב הגשת הבקשה לרשות ערעור. על כן היא מבקשת במסגרת הבקשה לרשות ערעור להגיש מסמכים שלטענתה המשיב ניסה להסתירם. עוד ביקשה המבקשת להגיש מסמכים המוכיחים שקביעות של השופטת בפסק דינה אינן נכונות, כגון הקביעה שלא הוגשה התנגדות במסגרת תיק הוצאה לפועל.

לטענת המבקשת, הראיות שהן תצהיר המבקשת ונספחיו, נדרשות על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בבר"ע, שכן נעשה נסיון להסתיר את עילת הפסילה, שהתגלה לאחר שניתן פסק הדין. על כן, לשיטת המבקשת, אין טעם או עילה צודקת למנוע את צירוף תצהיר המבקשת על נספחיו, בנסיבות בהן ברור כי המשיב היטעה כאשר טען בערעור שהליך בתיק אזרחי 2029/06 הינו הליך חדש, וכי כביכול לא הוגשה התנגדות, וכאשר השופטת קבעה שלא הוגשה התנגדות, לאחר שניהלה דיון בהיעדר אובייקטיביות מוחלט, בנסיון להסתיר את עילת הפסילה שנחשפה לאחר שניתן פסק הדין נשוא הבר"ע (סעיף 44 לבקשה). עוד נטען, כי הפסיקה התירה צירוף ראיות בשלב של ערעור גם במקרים בהם אי צירופם נבע ממחדל המערער, אם הם דרושים על מנת שבית המשפט יכריע בערעור (סעיף 45 לבקשה).

המשיב לעומת זאת טוען, שהמבקשת פעלה בזדון ובאופן מכוון על מנת ליצור מצג שווא לפיו נפל דופי בהתנהלות השופטת, תוך הסתרת מידע ומסמכים מעיני בית המשפט קמא, והטעיית בית משפט זה בטענות סרק כאילו רק לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט קמא התגלו מסמכים וראיות חדשות המוכיחות לטענת המבקשת שנפל דופי בהתנהלות השופטת, וכי אחת הקביעות העובדתיות של פסק הדין אינה נכונה. נטען, כי המסמכים והראיות שהמבקשת מבקשת להציג עתה היו בידיעתה ובשליטתה ובידיה לאורך כל הדרך, והיא בחרה שלא להעלות את המסמכים ואת הטיעונים בפני
בית המשפט קמא כצעד טקטי שנכשל. לטענתו, אין הבקשה להגשת ראיות בערעור עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה המאפשרים הגשת ראיות נוספות בערעור, שבעקרון אמור לבחון את פסיקתו של בית המשפט קמא על פי הראיות שבפני
ו.

לבקשה להוספת ראיות צורף תצהיר המבקשת. להסיר ספק, מכיוון שנטענו טענות עובדתיות על ידי המבקשת, הן בבקשתה והן בטיעונה בפני
י, שלא הוכחו אף לכאורה בתצהיר המבקשת, אתייחס רק לטענות העובדתיות שהוכחו לכאורה בתצהיר או בעדות, ולא לאף טענה עובדתית שלא הוכחה. לאחר ישיבה שבה נחקרה המבקשת עצמה על תצהירה, ובסופה ביקשה להפסיק את החקירה מכיוון שאינה מרגישה טוב, והחקירה הופסקה, משכה המבקשת את תצהירה, והגישה במקומו, לפי אישורי, את תצהיר בנה ירון פיינגולד.

עיקר השאלה העובדתית שבמחלוקת בין הצדדים בבקשה זו הוא האם ידעה המבקשת על המסמכים שאותם היא מבקשת להגיש עכשיו בעת הדיון בפני
בית המשפט קמא, כטענת המשיב, או שהמבקשת לא ידעה על המסמכים עד לאחר מתן פסק הדין, ולכן יש הצדקה להגשתם במסגרת הליכי הערעור. לצורך כך יש להבהיר מהי ידיעת המבקשת. כמובן, שמה שהמבקשת עצמה יודעת, נמצא בידיעת המבקשת. אבל, גם מה שנמצא בידיעת באי כח המבקשת נמצא בידיעת המבקשת. זה כתוב במפורש בסעיף 2 לחוק השליחות – "
שלוחו

של

אדם

כמותו,


ופעולת

השלוח,


לרבות

ידיעתו

וכוונתו,


מחייבת

ומזכה
,
לפי

הענין,


את

השולח"
(וראו: ע"א
983/14
זוהרה

כחילי

נ
'
נגלה

חדיש (
ניתן 20.7.14)
. העובדה שחלק מהידיעות של המבקשת נמצא במוחם של באי כח המבקשת אינה משנה את המסקנה שמה שיודעים באי כח המבקשת או מי מהם, נמצא בידיעת המבקשת, על כל המקומות שבהם מאחסנת המבקשת את ידיעותיה. גם ההיפך נכון. אי ידיעת באי כח המבקשת על מסמך או על עובדה, כאשר המבקשת יודעת על עובדה זו, אינה מביאה למסקנה שהמבקשת לא יודעת, משום שהמבקשת יודעת.

אמרתי דברים ברורים אלה, משום שלמקרא תצהירה של המבקשת, שנמשך, ותצהיר בנה הזהה לו, עולה כאילו הדרישה היא שכל יחידות המבקשת ידעו הכל – גם המבקשת, גם בנה, גם בא כוחה הקודם, גם כל אחד מבאי כוחה הקיימים. כך אפשר להבין מסעיפים 8, 10,12 לתצהיר, כי לבאי כוחה של המבקשת נודע על המסמכים, רק לאחר פסק הדין, כאשר פנו וצילמו את מסמכי תיקי ההוצאה לפועל. זאת, מבלי שבתצהיר ייאמר כלל שהמבקשת לא ידעה על המסמכים. ההתייחסות היחידה שהיתה לכך בתצהיר היתה בסעיף 11, שם נאמר, שבמועד הדיון בערעור, 14.6.16, "באי כוחה של נורית לא ידעו כי הש' קלמפנר-נבון היא שייצגה את המשיב כנגד נורית בהליך ביצוע המחאת המליון ובהליך התנגדות לו, שהתקבלה. אף אני לא זכרתי ואינני יכול לזכור עובדה זו, בחלוף למעלה מעשור שנים, כי הש' קלמפנר היא אשר ייצגה את המשיב".
כלומר, באי כוחה של המבקשת לא ידעו, ובנה של המבקשת לא זכר, אבל לגבי המבקשת לא נאמר דבר.

אציין, כי תצהיר זה הוגש כאמור לאחר ישיבה בה נחקרה המבקשת, שנקבעה לאחר החלטתי מיום 2.11.16, לפיה "מקריאת טענות הצדדים והראיות שהגישו לא ברור אם הראיות שמבקשת המבקשת להגיש בשלב הערעור לא היו בידיעתה, בשליטתה ובידיה בעת ניהול ההליכים בבית המשפט קמא, להבדיל מהטענה שהראיות לא היו בידי באי כוחה. ההתייחסות היחידה של המבקשת לנושא זה בתצהירה היתה שעובדת הייצוג נשתכחה מהמבקשת (סעיף 9 לתצהיר), אף כי היא זוכרת ששוחחה עמה אישית (סעיף 10 לתצהיר). בנסיבות אלה אני מוצא שמן הראוי להעיד את המבקשת, ולשאול אותה שאלות בחקירה נגדית." למרות החלטה זו, אין בפני
י שום תצהיר שלפיו המבקשת לא ידעה על המסמכים, הם לא היו בשליטתה ולא היו בידיה.



המבקשת ביקשה לצרף את נספחים 2-13, 18-20, 23-25, 42-43 לבר"ע, על מנת להוכיח מה שנאמר לעיל שהיא מבקשת להוכיח. אין ספק שנספחים אלה היו ידועים לבא כח המבקשת, אם לא למבקשת עצמה, לפני הדיון בבית המשפט קמא, או שאינם קשורים לענין, או שיש לדחות את הבקשה לגביהם, כדלקמן:
נספח 2 הוא בקשה לביצוע שטר בתיק 02-38376-05-4.
נספח 2 א' הוא בקשה לביצוע עיקול בטרם ביצוע אזהרה, שהוגשה על ידי עו"ד קלמפנר-נכון בשם המשיב.
נספח 3 הוא אזהרה בהוצאה לפועל בתיק זה.
נספח 4 הוא פניית בא כח המבקשת, עו"ד ניב זר, בשם המבקשת לקבלת מסמכים מעו"ד קלמפנר-נבון, מיום 30.12.05.
נספח 5 הוא בקשת עו"ד דורון זר, בשם המבקשת לביטול הודעת אזהרה ולחילופין התנגדות לביצוע שטר. אין ספק, שבשלב זה ידעה המבקשת, באמצעות בא כוחה, ובעצמה בחתימתה על תצהיר מיום 1.1.06, שאליו צורפה בקשת הביצוע, שכאמור בבקשה, עו"ד קלמפנר-נבון מייצגת את המשיב.
נספח 6 הוא החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 5.1.06 לעכב את ההליכים ולהעביר את ההתנגדות לבית משפט השלום.
נספח 7 הוא הודעה על צירוף מסמך לבקשת ההתנגדות, שהוגשה על ידי ב"כ המבקשת ביום 18.1.06, כשבה מצוינת עו"ד קלמפנר-נבון כמייצגת את המשיב. גם בשלב זה ידעה אפוא המבקשת על מעורבותה של עו"ד קלמפנר-נבון.
נספח 8 הוא החלטה מיום 18.1.06 על מתן רשות להתגונן.
נספח 9
הוא בקשת המשיב בת"א 2029/06 על ידי עו"ד קלמפנר-נבון כנגד המבקשת לעיקול מקרקעין מיום 26.1.06.
נספח 10 הוא החלטה להעביר לתגובת ב"כ הנתבעת מיום 29.1.06 עליו תרשומת של עו"ד זר, ב"כ המבקשת, מאותו יום, לעו"ד קלמפנר בבקשה לקבל פרטים. גם עתה עדיין ידעה המבקשת על מעורבותה של עו"ד קלמפנר.
נספח 11 הוא בקשה לתיקון כתב תביעה שהוגשה על ידי המשיב ביום 24.4.06 כנגד המבקשת, כשעו"ד קלמפנר אינה מייצגת עוד את המשיב. מסמך זה אינו מוכיח את מעורבותה של עו"ד קלמפנר, ולמעשה אינו מוכיח דבר במסגרת הבקשה לרשות ערעור. כך גם נספחים 12,13, שהם בקשות נוספות לביצוע שטר כנגד המבקשת, ממרץ 2006, כשהמשיב אינו מיוצג על ידי עו"ד קלמפנר. אין בפני
י שום ראיה לכך שהמבקשת לא ידעה שיש נגדה תיקים נוספים בהוצאה לפועל על אלה שידעה לפני מרץ 2006.
נספחים 18-20 הם פרטים כלליים של 3 תיקי ההוצאה לפועל, מנובמבר 2014 כשבכולם אין עו"ד קלמפנר מעורבת, ואין להם שום תרומה להכרעה בבקשה לרשות ערעור. נספחים 23-24 הם דף חשבון לתיק הוצל"פ 02-16109-06-3 ופרטי התיק, מיום 13.7.16, שאין בהם שום תרומה לטענות המבקשת בדבר מעורבות השופטת, ואין שום סיבה לכך שלא הופקו לפני הדיון בבית המשפט קמא.
נספח 25 הוא החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 28.12.15 בתיק 02-38376-05-4 בבקשה להחייאת התיק. אין בנספח זה שום תרומה לטענות המבקשת בדבר מעורבות השופטת, או טענה אחרת.
נספחים 42-43 הן החלטות של השופטת קלמפנר-נבון, מיום 23.1.13 ומיום 15.3.12 ומיום 30.5.11 בעניינים שבהם צד לדיון היה המשיב. אין בפני
י שום ראיה לדרך שבה הגיעה המבקשת להחלטות אלה, וממילא אין גם שום הסבר מדוע לא יכלה להגיע להחלטות אלה לפני הדיון.

תצהיר בנה של המבקשת שגם אותו מבקשים לצרף, מפרט את הנספחים ומוסיף עליהם את האמור בסעיף 27, שבדיעבד נודע לב"כ המבקשת כי יד עלומה העבירה את המחאת המליון מתיק 02-38376-05-4 לתיק 02-16109-06-3. לא הוסבר בתצהיר הזה מדוע הדבר נודע רק בדיעבד, ומדוע לא ניתן היה לדעת אותו לפני הדיון בבית המשפט קמא.

פרטים נוספים המופיעים בתצהיר בנה של המבקשת הם בדבר תחושות באי כח המבקשת בזמן הדיון בפני
בית המשפט קמא, על כך שהשופטת כביכול אינה נייטרלית. אין ספק, שבאותה עת, במהלך הדיון בפני
בית המשפט קמא, היה בידי המבקשת לבקש את פסילתה של השופטת, אם אכן התנהגותה העלתה עילת פסילה. אין בדברים אלה, אפילו אם הם נכונים שום דבר חדש, שלא היה בפני
באי כח המבקשת, עבור המבקשת, לפני מתן פסק הדין.

להסיר ספק, המבקשת לא ביקשה לצרף העתק התנגדות שאותה הגישה בתיק 02-16109-06-3.

עולה מן האמור לעיל, שהן המבקשת, בחתימתה על תצהיר התומך בהתנגדות, והן בא כוחה עו"ד זר, ידעו היטב כבר בשנת 2006, שמי שמייצג את המשיב היא בשלב זה עו"ד קלמפנר-נבון. לא עוד אלא, שכפי שהעיד בנה של המבקשת בעמ' 16 שורה 26, עורכי הדין החדשים של המבקשת, המייצגים אותה היום פנו לעו"ד זר לבקש את המסמכים, כשהמבקשת קיבלה את הבקשה לחדש את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, בשנת 2015 לפני הדיון בבית המשפט קמא. אמנם, ב"כ המבקשת טענה בעמ' 20 שהמסמכים לא צולמו ולא התקבלו מעו"ד זר אלא על ידי המבקשת ובתה בתיק ההוצאה לפועל, אך לטענה עובדתית זו אין שום הוכחה, והיא סותרת את עדותו של מר פיינגולד. על כן אני קובע שבתחילת ייצוגם של באי הכח החדשים של המבקשת את המבקשת, הרבה לפני הדיון בבית המשפט קמא, היו בידיהם כל המסמכים המצביעים על מעורבותה של השופטת בענייני המשיב.

המסקנה היא שכל דברי המבקשת אודות הטעיה מצד המשיב באי חשיפת המסמכים, דינם להידחות. הטעיה היא מצב שבו יש פערי ידע בין הצדדים. לא היו פערי ידע בין הצדדים. המבקשת הכירה את המסמכים שבידי המשיב, בין בעצמה ובין באמצעות באי כוחה. על כן איננו עוסקים במצב שבו היה נסיון להסתיר את עילת הפסילה, שהתגלה רק לאחר מתן פסק הדין, אלא במצב שבו עילת הפסילה היתה בידי המבקשת עוד לפני מתן פסק הדין, והיא לא העלתה אותה.

אפשר שהמבקשת ידעה שזה המצב העובדתי, ולא כפי שהציגה בבקשתה, ולכן טענה שהפסיקה התירה צירוף ראיות בשלב ערעור, גם אם אי צירופם נובע ממחדל המערער, אם הם דרושים על מנת שבית המשפט יכריע בערעור. היא הבינה בעצמה שלכל הפחות מדובר במחדל שלה באי הגשת המסמכים. על כן אבחן את השאלה האם במצב שבו המסמכים היו בידיה ובידיעתה בעת הדיון, יש מקום להתיר הגשת הראיות בערעור.

תקנה 457 קובעת כי בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בכתב ובעל-פה בפני
בית המשפט לערעור. ואולם, אם בית המשפט בערכאה הקודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן

פסק דין
, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט לערעור להתיר הבאת ראיות נוספות. די באמור בתקנה, על מנת להבין מה שמצוטט בדרך כלל מפסקי הדין, שהכלל הוא שאין להגיש ראיות נוספות בהליך הערעור, ושאם בית המשפט לערעור סבור שדרושה הצגת מסמך כדי לאפשר מתן

פסק דין
או מכל סיבה חשובה אחרת, הוא רשאי להתיר את הבאת הראיות. בפסיקה נקבעה מקבילית כוחות הכוללת בין היתר את תום הלב של המערער המבקש להביא ראיות נוספות. ככל שהדברים אמורים בתום הלב של המבקשת באי הצגת הראיות בפני
בית המשפט קמא, לא מצאתי הסבר המניח את הדעת להימנעות זו.

הראיות בדבר מעורבותה של השופטת בענייני המשיב אמורות לשרת את הטענה בדבר פסילת השופטת, שעל פי ע"א 3230/14 פלוני נ' קיבוץ מעברות ניתן להעלותן במסגרת ערעור על פסק הדין, אם הן מועלות לאחר פסק הדין. ואולם, גם כאשר מועלות טענות פסלות לאחר פסק הדין, יש להעלותן מיד לאחר שנודעה עילת הפסלות. אין אדם רשאי לשמור בידו את טענת הפסלות ולהמתין לפסק הדין, על מנת להעלות את טענת הפסלות לאחר מכן, אם פסק הדין לא ימצא חן בעיניו. על כן, ככל שעילת הפסלות היתה ידועה למבקשת, וכך קבעתי, לפני שבית המשפט קמא פסק את פסיקתו, מופחתת מאוד האפשרות של בית המשפט שלערעור לקבל את טענת הפסלות. על כן, בנסיבות אלה החשיבות של המסמכים, בהינתן ידיעת המבקשת עליהם עוד לפני ההליך בבית המשפט קמא, וחשיבות העדויות בדבר התנהגותה של השופטת במהלך הדיון, כאשר היה בידי המבקשת לבקש את פסילתה על אתר, אינה גבוהה מספיק על מנת להצדיק את הגשת הראיות הנוספות בשלב הערעור.

אני ער לכך, שיש שיפרשו את החלטתי כהיתר לשופט לפסוק בתיק שבו ייצג צד לדיון. פרשנות זו אינה נכונה. אין זה היתר. שופטת שיודעת שזה המצב צריכה לפסול עצמה ללא בקשת הצדדים. אם היא לא עושה זאת, בין משום שסברה שחלף זמן רב ובין משום שלא זכרה שייצגה, או מטעם אחר, על הצדדים לבקש את פסילתה, מייד כשהם יודעים על עילת הפסילה, לקבל ממנה החלטה מנומקת, ובמידת הצורך לערער עליה. המקרה שבפני
י שונה. אין ראיה שהשופטת ידעה שלפני 10 שנים ייצגה את המשיב. לעומת זאת, יש ראיות שהמבקשת ידעה שהשופטת ייצגה, אבל לא העלתה טענה זו בפני
ה, על מנת לקבל את החלטתה, אלא לאחר שקיבלה את פסק הדין. גם אם היה על השופטת לפסול את עצמה אילו נודע לה שייצגה את המשיב, היה על המבקשת לבקש זאת במועד, על פי תקנה 471 ב'.

על כן, איני מקבל את הבקשה להצגת ראיות נוספות בערעור שנועדו להראות שיש עילה לפסול את השופטת קלמפנר-נבון. לגבי הטענות האחרות, ידועה לי השקפה של מלומדים, לפיה תעודה ציבורית, דהיינו מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע או רשומה של מעשה כאמור של בית משפט או הוצאה לפועל, ניתן להגיש כראיה לא רק אם הוגשה במסגרת ההליך בבית משפט קמא, אלא גם אם היא מוגשת לראשונה במסגרת הליכי הערעור. בשל הספק אם השקפה זו נכונה, ובלי לקבוע מסמרות בעניין זה, אקבל במסגרת הבקשה לרשות ערעור את דפי החשבון בהוצאה לפועל, והחלטות בית משפט או ההוצאה לפועל, גם אם לא באו בפני
בית המשפט קמא.

הוצאות לחובת המבקשת יחושבו במסגרת ההחלטה בבקשה או פסק הדין.

המבקשת תגיש עד יום 9.4.17 בקשת רשות ערעור מתוקנת שאינה כוללת תצהיר ואת המסמכים שדחיתי את
הבקשה להגשתם. לאחר מכן תינתן החלטה בדבר המשך ההליך.





ניתנה היום, א' ניסן תשע"ז, 28 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 31283-07/16 נורית פיינגולד נ' מיכאל בירם (פורסם ב-ֽ 28/03/2017)