פסקי דין על שמואל ברוך | פסקי דין על אברהם סלמה | פסקי דין על יאיר בנזירי | פסקי דין על אלי פוברסקי

8377-04/17 תאח     05/04/2017




תאח 8377-04/17 שמואל ברוך, אברהם סלמה, יאיר בנזירי נ' אלי פוברסקי








בית משפט השלום בירושלים


תא"ח 8377-04-17 סלמה ואח' נ' פוברסקי










מספר בקשה:
1

בפני

כבוד השופטת
מרים קסלסי


המבקשים

1
.
שמואל ברוך

2
.
אברהם סלמה

3
.
יאיר בנזירי


ע"י ב"כ עוה"ד אלי לוק

נגד


המשיב

אלי פוברסקי



ע"י ב"כ עוה"ד זנזורי


החלטה


בפני
בקשה למתן סעד זמני לעיכוב כל פעולה של פינוי שנקט בה המשיב, בעצמו או בעזרת משטרת ישראל.
אקדים ואומר כי אני דוחה הבקשה, באשר שוכנעתי כי המבקשים הם לא יותר מפולשים עזי מצח,
שההינו לשקר לבית המשפט במצח נחושה, וכי פלישתם היא פלישה טריה, המאפשרת לבעל הזכות במקרקעין לנקוט בסעד עצמי, כאמור בסעיף 18 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969,
הכל כמפורט להלן.

1.
המבקשים מתגוררים בבית המצוי ברח' יפו 180, גוש 30076 חלקה 111. ביום 3/4/17 ניסו אנשים מטעם המשיב לפנות את הבית מתכולתו. משטרה שנזעקה למקום החתימה את המבקש 2 על התחייבות להתפנות ביום 6/4/17.
2.
ביום 4/4/17 הוגשה תביעה ובקשה לצו עיכוב למנוע מהמשיב פינויים, "עד שלא ידון בית המשפט בצו פינוי מסודר על פי נסיבות מקרה זה לאחר חופשת פסח זה".
בתצהיר הנלווה לבקשה הצהירו שלושת המבקשים כך:
הם גרים בנכס "מאז אוגוסט האחרון", הם שילמו מים וחשמל, "בעלי הנכס הקודמים הסכימו כי זה מבורך וזה חסד במגזר החרדי", ו"כל השכונה שמחה על כך" "כי זה היה מאורת סמים".
לטענתם יש להם זכות של דייר מוגן, ומבוקש "לעכב הפינוי ולקבוע פינוי בצו מסודר היה ויתברר שאנו לא בעלי זכות מגורים של דייר מוגן".
3.
בדיון במעמד צד אחד ביום 4/4/17 העיד אברהם סלמה
כך:
"במשך שנים רבות הבית הזה היה נטוש, היה מאורת סמים ובלגנים, בעלי הבית הקודמים גרים בצמוד לנכס...הם ידעו שאנחנו שם וראו אותנו בבית כנסת בשבת, הם השאירו לנו חשמל מים והכל זרם".
4.
בדיון במעמד שני הצדדים ביום 5/4/17 (לא ניתן צו ארעי במעמד צד אחד), התייצבו המשיב, בא כוחו שרכש 2/3 מהנכס בנאמנות עבור המשיב ואחרים,
עו"ד שמואל בר סלע, אשר עובד אצל המשיב וכן עו"ד פלדי המייצג את הבעלים שמכרו הנכס נשוא הבקשה. בדיון הוצגו מסמכים ותמונות, וכן העידו ונחקרו העדים מטעם המשיב. לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות מתברר כי לא היה שמץ של אמת בשום אחת מטענות המבקשים.
5.
בעלי הנכס הם שתי נשים וגבר (יורשים), איש מהם לא מתגורר בצמוד לנכס כפי שנטען ואף לא בקרבתו (ראו נסח רישום והסכמי מכר).
על פי עדותו של עו"ד פדלי שנמצאה מהימנה עלי, לא רק שבעלי הנכס לא גרו בו, או צמוד אליו, הם מעולם לא פגשו את המבקשים, לא הרשו להם להתגורר בנכס, הנכס כלל לא היה נטוש, אלא היה מושכר במשך שנים רבות, עד למכירתו, המוכרים הם אנשים חילוניים, לא ביקרו בבית הכנסת כנטען על ידי המבקש וכלל לא נמנים על המגזר החרדי. המוכרים לא פגשו מעולם את המבקשים, ואף המבקשים עצמם לא ידעו לנקוב בשם מי מהם או תיאורו.
עדותו של יאיר בניזרי בפני
סתרה את התצהיר שחתם עליו. בתצהיר נטען במאוחד על ידי כל המבקשים כי הם מחזיקים בדירה מחודש אוגוסט, ואילו בפני
טען כי הוא בדירה "בסביבות שלושה חודשים" (פרו' עמ' 6 ש' 25). בתצהיר הצהיר כי
6.
לענין משך החזקת המבקשים בנכס
– עו"ד שמואל בר סלע העיד בפני
כי בדצמבר 2016 הנכס היה ריק, עו"ד פדלי העיד בפני
כי עד לדצמבר 2016 הנכס היה מושכר לאותה דיירת במשך שנים, עד שיצאה ממנו בשל הרצון למכור הנכס. האדריכל מנדלקרן מסר מכתב בו הוא מאשר כי בתאריך 4/12/16 ביקר בנכס לשם עריכת צילומים ומדידות כחלק מתהליך הכנת היתר בניה לנכס וכי בעת ביקורו הנכס היה נטוש ומוזנח ולא ראוי למגורים.
האדריכל מנור בר טוב
מסר אישור בכתב לפיו בתאריך 22/12/16 ביקר בנכס יחד עם עורך הדין שמואל בר סלע, הנכס היה ריק מאדם וצילומים שערך במסגרת הכנת העבודה ואשר הוצגו בפני
מוכיחים זאת.
התמונות הוצגו בפני
בניזרי וזה אישר כי אכן מדובר בצילומים של הנכס נשוא הבקשה, אם כי הוא עצמו לא ראה את הנכס במצב כזה.
(עמ' 6 ש' 32).
עו"ד פדלי העיד כי בתחילת פברואר 2016 הגיע לנכס יחד עם המשיב, בידיו היו מפתחות והנכס היה ריק ולא היתה כל עדות למגורי אדם.
עוד העיד כי לפני כשבוע וחצי מישהו מטעם הקונים אמר שיש מישהו שמסתובב בשטח הנכס, הוא שלח את אחת המוכרות, שהגיעה למקום יחד עם מעסיקה ודיווחה כי לא ראתה משהו חריג.
7.
כידוע בטרם ינתן סעד זמני יש לבחון
שלושה עניינים מרכזיים: קיומה של עילת תביעה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בחינת מאזן הנזקים הצפוי לכל אחד מבעלי הדין, תום הלב של המבקשים והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין ואין בו פגיעה במידה העולה על הנדרש.
8.
בשוקלי העדויות והמסמכים שהוצגו בפני
, אני מגיעה למסקנה כי למבקשים אין זכות בנכס, הם אינם בגדר ברי רשות, אלא פולשים שפלישתם טריה, הם לא הצהירו אמת, הפגיעה בהם אם יסולקו מוקדם ממה שציפו, מוערכת בדמי שכירות אותם יאלצו לשלם במקום אחר, אם לא ימצאו קורת גג אחרת ללא תשלום, נזקי הנתבע כמי שמבקש לבנות ולמצות הפוטנציאל הכלכלי הטמון בנכס גבוהים עשרות מונים והדברים ברורים ואינם צריכים ראיה.
המשיב זכאי לפנות המבקשים מכוח סעיף 18 (ב) לחוק המקרקעין, מבלי שנזקק לצו פינוי, ואף אם הוא היה יוזם הגשת בקשה, אני מניחה שבנסיבות הענין היה ביהמ"ש נעתר לה.

עם כל הצער על המצב אליו הגיעו המבקשים, ישועתם לא אמורה להגיע מצדו של מי שרכש את הנכס במיליוני שקלים ומבקש למצות הפוטנציאל העסקי הטמון בו, כי אם מהמדינה ורשויותיה או למצער מעמותות חסד למיניהן, הניסיון לכפות "חסד" על המשיב לא צלח.

9.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשים בהוצאות בסך 1,000 ₪ כל אחד לחוד.
10.
ב"כ המבקשים ביקש כי במידה והבקשה תידחה תעוכב ההחלטה עד הגשת ערעור.
במענה לכך אני קובעת כי היה והמבקשים יפקידו עד ליום 7/4/17 שעה 13:00 , בקופת בית המשפט סך של 2,000 ₪ כל אחד ובסך הכל 6,000 ש"ח, תעוכב החלטתי עד מתן החלטה אחרת של ביהמ"ש המחוזי, או עד חלוף מועד הגשת בקשת רשות הערעור, אם זו לא תוגש.


מזכירות תמציא ההחלטה בפקס לב"כ הצדדים ותוודא הגעתו טלפונית. ב"כ המשיב ידאג אף הוא למסירה אישית.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ז, 05 אפריל 2017, בהעדר הצדדים, בשעה 22:40











תאח בית משפט שלום 8377-04/17 שמואל ברוך, אברהם סלמה, יאיר בנזירי נ' אלי פוברסקי (פורסם ב-ֽ 05/04/2017)