פסקי דין על אחמד חמודה | פסקי דין על עמאר חמודה | פסקי דין על די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ

11147-10/13 א     09/04/2017




א 11147-10/13 אחמד חמודה, עמאר חמודה נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 11147-10-13 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ
נ' חמודה ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני




בפני

כבוד השופטת
אורית וינשטיין


המבקשים:

1. אחמד חמודה

2. עמאר חמודה

ע"י ב"כ עוה"ד מחמוד דלאשה



נגד


המשיבה:

די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ערן וינר
ממשרד ארדינסט, בן נתן ושות'




החלטה


הבקשה ותמצית טענות המבקשים:
1.
המבקשים, ה"ה אחמד ועמאר חמודה
(להלן יכונו יחד – המבקשים), הגישו בקשה במסגרתה עתרו לסעדים הבאים:
א.
ביטול פסק הדין שניתן נגדם בתובענה דנן ביום 12.2.2015 וכן את ההחלטה מיום 27.12.14 במסגרתה הוריתי על מחיקת כתב ההגנה של המבקשים;
ב.
הארכת מועד להגשת הבקשה דנן והארכת מועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים הספציפי עד למועד הגשתו בפועל יחד עם הבקשה דנן;
ג.
להורות על עיכוב ההליכים עד למתן החלטה אחרת.
2.
באשר לעניין גילוי המסמכים, טוענים המבקשים כי
הם המציאו לידי בא כוחם ד'אז, עו"ד ראפי מסאלחה (להלן – עו"ד מסאלחה) את המסמכים לצורך ביצוע הליך גילוי המסמכים בסוף חודש נובמבר 2014, לרבות פנקסי חשבוניות, דוחות ופנקסי מע"מ ולצורך זה פנו לרואה החשבון מטעמם ובהתאם המציאו את כל המסמכים הנ"ל גם כן לעו"ד מסאלחה.
3.
באשר לפסק הדין שניתן נגדם – טוענים המבקשים כי כאשר נודע להם בתחילת שנת 2015, במועד שאינו זכור להם במדויק, כי ניתן פסק הדין נשוא הבקשה, פנו לעו"ד מסאלחה על מנת לברר בעניין זה, וזה האחרון הודיעם כי יגיש ערעור על פסק הדין בתוך 45 ימים ויבקש את פסלותו של מותב זה וכן טען בפני
הם כי באופן וודאי פסק הדין יבוטל.

לאחר מכן, מתארים המבקשים בבקשתם פניות שנשלחו לעו"ד מסאלחה ב-
whatsapp
למן תחילת חודש מרץ 2015 ובמהלכו, ועל פני החודשים אפריל, מאי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ודצמבר של שנת 2015, בהם ביקשו לברר מה עלה בגורל הערעור ועיכוב ההליכים, כאשר עו"ד מסאלחה מרגיעם כי הערעור הוגש וטרם ניתנה החלטה בעניינם. זאת בנוסף, לפניות טלפוניות רבות לעו"ד מסאלחה שלא נענו.
4.
המבקשים טוענים עוד כי להפתעתם בחודש אפריל 2016 הוגשה נגדם התראת פשיטת רגל ולאחר קבלתה הם התקשרו לעו"ד מסאלחה, אשר אמר להם שלא להתייחס לעניין וכי "אין סיכוי שפסק הדין לא יבוטל". ניסיונות לתאם פגישה עם עו"ד מסאלחה לא צלחו עד אשר בתאריך כלשהו, שלא צוין בבקשה מחמת שאינו זכור למבקשים, הצליחו בדרך לא דרך ליצור קשר טלפוני עם עו"ד מסאלחה ותיאמו עמו מועד לפגישה. אלא שגם לפגישה זו, על פי הנטען, לא הגיע עו"ד מסאלחה ואף חדל לענות לפניות הטלפוניות של המבקשים.
5.
בין לבין, מתארים המבקשים ניסיון שנערך על ידם, באמצעות עורך דין בשם מרון, לנהל משא ומתן לפשרה עם המשיבה, די. בי. אס שירותי לווין (1998) בע"מ (להלן – המשיבה או
yes
) – שלא צלח. עוד ובנוסף, טוענים המבקשים כי המשיכו במאמצים להוציא את החומר נשוא תיק התביעה מעו"ד מסאלחה לרבות פנקסי החשבוניות והקבלות, הדוחות למס הכנסה ועוד, ורק מספר ימים לפני מועד הגשת הבקשה הצליחו להוציא חלק נכבד מהחומר שהיה אצל עו"ד מסאלחה ופנו לבא כוחם הנוכחי, עו"ד מחמוד דלאשה
, שפעל להגשת הבקשה דנן ולצירוף כל המסמכים לבקשה.
6.
טענת המבקשים היא כי עו"ד מסאלחה התרשל בטיפול בעניינם בתובענה דנן ובשל כך ניתן נגדם פסק הדין ללא ידיעתם, כביכול, וכי הם כלל לא ידעו מה עליהם לעשות שכן סברו לתומם כי אכן הוגש ערעור על פסק הדין כפי שאמר להם עו"ד מסאלחה וכי פסק הדין יבוטל.
7.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי הותרת פסק הדין על כנו תביאם לקריסה כלכלית שכן הרווח מהעסק שהפעילו, אינו משתווה לעשירית מהסכום בו חויבו בפסק הדין.
המבקשים מעלים במסגרת הבקשה טענות (סעיפים 35-47 לבקשה) לגוף התביעה, לרבות כי הפעם הראשונה שרכשו ממיר שיש בו כדי לפצח את הקידוד של
yes
היתה בעקבות פנייתו של החוקר מטעם המשיבה וכי לא זכור להם שמכרו ממירים שכאלה מעבר לכך, ולא פיתחו שיטה לפריצת מערכת השידורים של
yes
.
זאת ועוד, נטען כי המשיבה הפריזה בתביעתה וזאת נוכח העובדה כי עסקם של המבקשים היה "עסק חדש שקיימת גם תחרות בשוק" וכי אלמלא לחצו של החוקר מטעם המשיבה לא היה נמכר לו ממיר כאמור שמפצח את הקידוד של
yes
וכי ממילא רכשוהו מהשטחים. גם הציוד שנמצא בעסקם היה ציוד שנרכש באופן חוקי מספקים שונים בג'נין ומהשטחים, וכי לא היו להם מנויים לשירות כלשהו
שנמכר על ידם של ערוצי
yes
, וכי אמרו זאת לחוקר מטעם המשיבה אך ורק על מנת להשיג לקוח.
8.
טיעונם המשפטי של המבקשים בבקשה דנן נשען על טענתם בדבר רשלנותו של עו"ד מסאלחה ולגישתם, בתי המשפט נוהגים
בליבראליות בביטול פסקי דין מן הסוג הנדון ועל כן יש להורות על ביטולו. מאחר ולמבקשים טענות הגנה ענייניות מפני תביעת המשיבה ומאחר ש"הפרוצדורה אינה מיטת סדום", יש מקום לאפשר להם להתגונן מפני התביעה חרף העובדה שחלף המועד לכך.
9.
בנוסף, טוענים המבקשים כי

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, כאשר קיים פגם בהמצאה כדין למבקש ביטולו – יש לבטלו
בלא בחינה של סיכויי ההצלחה בתביעה. על בית המשפט לבטל את פסק הדין מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סד"א) מחובת הצדק, מאחר והיה פגם בהליך שהביא למתן פסק הדין, וזאת מאחר ולא ידעו על המתרחש בתובענה וסברו שעו"ד מסאלחה מייצגם נאמנה.
המבקשים מוסיפים בסייפת בקשתם כי בכוונתם לתבוע את עו"ד מסאלחה או להגיש הודעת צד ג' נגדו או להגיש תלונה נגדו בלשכת עורכי הדין או לנקוט נגדו בכל הליך אחר.
לחילופין, נטען כי יש לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט אף אם לא היה פגם כאמור, מאחר ולמבקשים הגנה טובה מפני התביעה.


תמצית טענות המשיבה ביחס לבקשה:
10.
המשיבה מתנגדת לבקשה על כל חלקיה ומבקשת להותיר את פסק הדין ואת ההחלטה בדבר מחיקת כתב ההגנה על כנן, תוך חיוב המבקשים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכומים ריאליים ומשמעותיים לאור עמדתה בדבר חוסר תום הלב מצד המבקשים בהגשת הבקשה, לאור התנהלותם הפסולה בהגשת הבקשה ממניעים פסולים וזרים תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט.
11.
המשיבה טוענת כי פסק הדין ניתן שנתיים ימים לפני הגשת הבקשה לביטולו והינו חלוט. פסק הדין ניתן בעקבות ההחלטה שהורתה על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעים מכוח תקנה 122 לתקנות סד"א, בעקבות הפרות חוזרות ונשנות של הנתבעים את הצווים שניתנו לגילוי מסמכים ולאחר שהמשיבה הוכיחה את תביעתה.
12.
המשיבה טוענת כי בבקשת הביטול אין כל התמודדות עניינית עם ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה והיא מתמצית בהעלאת טענות והאשמות שונות כנגד עו"ד מסאלחה. מן הבקשה עולה כי המבקשים ידעו על פסק הדין כבר בתחילת שנת 2015 ולא עשו דבר בקשר לכך במשך כשנתיים – לא באמצעות ערעור על ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה ולא בדרך של בקשה לביטול

פסק דין
. המבקשים התעלמו מהחלטות של בית המשפט, לא קיימו אותן ואף לא שילמו את החוב הפסוק, התעלמו מהוצאות משפט שהושתו עליהם אף בטרם ניתן פסק הדין.
13.
המשיבה מציינת כי בעקבות התנהלותם זו של המבקשים נאלצה לפתוח בהליכי פשיטת רגל נגד המבקשים, וגם לאחר מכן, והגם שהחליפו ייצוג עוד בחודש יוני 2016 לא טרחו להגיש את בקשת הביטול עד לחודש ינואר 2017. המשיבה טוענת כי בקשת הביטול הוגשה רק לאחר שהליכי פשיטת הרגל החלו להתקדם ונקבע מועד לדיון בבקשת כינוס נכסים לחודש פברואר 2017.
14.
לעמדת המשיבה, יש לדחות את הבקשה הן מפאת האיחור הרב בהגשתה, כאשר לא קיים בה כל נימוק המצדיק איחור קיצוני שכזה. המבקשים אף ביקשו לכפות על בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הדין כאשר הגישו אותה עוד בטרם ניתנה להם ארכה להגשתה. לצורך קבלת ארכה היתה על המבקשים להצביע, בהתאם לתקנה 528 לתקנות סד"א, על טעם מיוחד להארכת המועד – וזאת לא עשו. רשלנות של עורך הדין אין בה כדי להוות נימוק לאיחור של שנתיים ימים בהגשת בקשה לביטול

פסק דין
, כאשר המבקשים ידעו כי ניתן נגדם

פסק דין
ולא נקטו בכל הליך משפטי לביטולו, גם לאחר שהחלו הליכי גבייה נגדם על ידי המשיבה.
המסמכים שצורפו לבקשת הביטול – הודעות ה-
whatsapp
שנשלחו והתקבלו מעו"ד מסאלחה אין בהם כל עדות לכוונה לבקש ביטול פסק הדין אלא רק כוונה להגיש ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה בדבר מחיקת כתב ההגנה.
15.
טענה לרשלנות של עורך דין, גם אם היה בטענה זו ממש, אין בה כדי להצדיק ביטולו של

פסק דין
, לא כל שכן שעה שהבקשה לביטולו מוגשת באיחור כה רב, וכאשר המבקשים לא טרחו כלל לצרף את עו"ד מסאלחה כמשיב לבקשה נוכח הטענות המופנות כלפיו. יתר על כן, המבקשים אף הודו בבקשה כי ידעו על פסק הדין בתחילת שנת 2015, ידעו על סד הזמנים בו עליהם לפעול ביחס לפסק הדין – ולא עשו דבר, וכבר בחודש אפריל 2016 קיבלו התראת פשיטת רגל בעקבות פסק הדין – משמע ידעו כבר אז כי פסק הדין לא בוטל וכי המשיבה פועלת לגביית חובם כלפיה על פי פסק הדין, ועדיין חלפו חודשים רבים עד שהגישו את הבקשה דנן.

טענה ל"כשל בייצוג" אינה עולה כדי טעם המצדיק על פי הדין את ביטול פסק הדין, ורק נסיבות שהן חיצוניות למבקש או בא כוחו יהוו טעם לבירור טענה לביטול

פסק דין
. לכל היותר, עומדת למבקשים זכות תביעה כלפי עו"ד מסאלחה, אך הם לא עשו דבר גם בעניין זה.
16.
ממילא, למבקשים אין כל הגנה אמיתית מפני התביעה, שהיא תביעה מבוססת ומגובה בראיות המלמדות על הפרת זכויותיה של המשיבה ברגל גסה על ידי המבקשים. כתב ההגה שהוגש על ידי המבקשים אין בו אלא הכחשה גורפת של כלל טענות המשיבה בכתב התביעה ואף הטענות שהועלו על ידי המבקשים בבקשה דנן, נטענו בלשון רפה לנוכח הראיות שהוצגו על ידי המשיבה ולאור המסמכים הרבים שנתפסו על ידי כונסי הנכסים בבית העסק של המבקשים, המעידים על כך שהמבקשים מכרו במסגרת עסקם ממירים מפרים רבים.
הטענה כי נמכרו אך ורק שני ממירים מפרים לחוקר מטעם המשיבה היא טענה חדשה וכבושה, שלא הועלתה כלל בכתב ההגנה, אלא להיפך. על כן, אין מקום לאפשר למבקשים לערוך מקצה שיפורים על ידי העלאת טענות חדשות ומופרכות במסגרת הבקשה דנן, וממילא אין בטענות אלו כדי לגבש הגנה כלשהי למבקשים.
17.
המבקשים לא העלו כל טענה במסגרת בקשתם ובה נימוק לביטול ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה. משניתן

פסק דין
ובית משפט זה קם מכיסאו, אין הוא מוסמך עוד לבטל החלטות ביניים שניתנו על ידו, לרבות ההחלטה למחיקת כתב ההגנה.
הבקשה לביטול פסק הדין אין בה אלא ניסיון פסול מצד המבקשים לעקוף את הליכי הערעור שהיה עליהם לנקוט ביחס להחלטה על מחיקת כתב ההגנה. משלא הוגש ערעור על ההחלטה בדבר מחיקת כתב ההגנה – אין בית המשפט שנתן את ההחלטה מוסמך לשבת כערכאת ערעור על החלטתו שלו, והמבקשים אינם מצביעים על מקור סמכות לבית המשפט "לבטל" את ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה, שניתנה לאחר קבלת עמדות הצדדים ומתן ארכות חוזרות ונשנות על ידי בית המשפט.
משכך, ובהעדר כל נימוק לביטול ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה – הרי שאין כל מקום לדון בבקשה לביטול פסק הדין.
18.
המבקשים טוענים טענות שווא באשר למידת ידיעתם על מחדליהם בגילוי המסמכים, בשים לב לעובדה כי היו נוכחים בעצמם באולם בית המשפט בישיבת קדם המשפט מיום 19.11.14, במהלכה הסביר בית המשפט בפרוטרוט למבקשים כיצד עליהם למלא אחר הצו לגילוי מסמכים.

המבקשים הגישו את הבקשה דנן אך ורק בשל הליכי פשיטת הרגל ובשל הבקשות למתן צו כינוס נכסים, שננקטו נגדם על ידי המשיבה בבית המשפט המחוזי בנצרת.

מועד ההגשה של הבקשה דנן תוזמן היטב לפני הדיון שנקבע בבקשות למתן צו כינוס נכסים ובמטרה לדחותו, ועל כן מדובר בשימוש לרעה בהליכי בית משפט. המבקשים נהגו גם בחוסר תום לב עת הסתירו מבית משפט זה את עובדת קיומם של הליכי פשיטת רגל המתנהלים נגדם ואת מועד הדיון בבקשות לכינוס הנכסים.
19.
זאת ועוד, מהבקשה עצמה עולה כי חודשים לפני הגשת הבקשה דנן לא כפרו המבקשים בחובם כלפי המשיבה, הכירו בהליכי הפש"ר וכוונתם היתה "לנסות ולסלק את חובם" לפני ביצוע הליכי הגבייה. במכתב שהופנה אל ב"כ המשיבה על ידי עו"ד מרון מטעם המבקשים לא דובר כלל על ביטול פסק הדין. המשיבה מוסיפה ומפרטת בתגובתה את הסתירות הקיימות בגירסת המבקשים כעולה מהבקשה עצמה ונספחיה.
20.
המבקשים אינם רשאים לאחר שנתיים ויותר ממועד מתן פסק הדין נגדם להתנהל כאילו מאומה לא אירע ולהגיש לפתע לבית המשפט גילוי מסמכים מאוחר, ולצפות כי יהא בכך כדי לרפא את מחדליהם שזכו לביקורת בהחלטה על מחיקת כתב ההגנה.
21.
היעתרות לבקשה תגרום נזק של ממש למשיבה, מאחר ולפי החלטת בית המשפט מיום 5.3.15, השיבו כונסי הנכסים למבקשים ביום 4.5.15, כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין, את המסמכים והמחשבים הניידים שנתפסו בעסקם של המבקשים במסגרת ביצוע הסעדים הזמנים שניתנו למשיבה, ואשר נועדו גם לשרת את ההליך העיקרי בתובענה.

המשיבה הניחה כי פסק הדין הינו חלוט והיא לא תידרש עוד להגיש ראיות ולהוכיח תביעתה ועל כן לא שמרה על מלוא הציוד והמסמכים הרבים שנאספו במסגרת ההליכים בתיק זה, ובכך שינתה מצבה לרעה ואין מקום לתת למבקשים לצאת נשכרים ממחדליהם.
22.
גם בשל עיקרון סופיות הדיון ראוי לדחות את הבקשה. קיימת חשיבות בהגנה על זכותו של בעל דין להסתמך על

פסק דין
חלוט שניתן לטובתו, ולאור השיהוי הניכר והבלתי מוצדק בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין והעובדה שהמשיבה הסתמכה על פסק הדין החלוט ונקטה כבר בהליכים להוצאתו לפועל – הרי שמדובר במקרה מובהק בו יש לתת עדיפות לעקרון סופיות הדיון על פני טענות המבקשים.
הדיון בבקשה:
23.
טרם שאפנה למהלך הדיון בבקשה, יצוין כי בהחלטתי מיום 15.2.17 ניתנה למבקשים זכות תשובה על תגובת המשיבה, וזאת עד ליום 26.2.17.

אלא, שעל אף החלטתי זו והאפשרות שניתנה למבקשים להשיב למשיבה – בחרו שלא להגיש כל תשובה.
24.
בדיון שהתקיים ביום 3.4.17 חזר ב"כ המבקשים על האמור בבקשה וטען, במענה לשאלת בית המשפט, כי המבקשים לא יכולים היו לצרף את עו"ד מסאלחה כצד לבקשה, ואף הוסיף וטען כי המבקשים לא יכולים היו להגיש תביעת רשלנות מקצועית כנגד עו"ד מסאלחה עד כה, מאחר ולגישתו רק לאחר הכרעה בבקשה לביטול פסק הדין יתגבש הנזק כנגד עו"ד מסאלחה.
25.
ב"כ המשיבה חזר אף הוא על עיקרי טענות המשיבה בתגובתה והדגיש כי לא בכדי לא הוגשה תביעה כנגד עו"ד מסאלחה, שכן המבקשים לא כפרו בחובם כלפי המשיבה כפי העולה מן ההתכתבות לצרכי פשרה שצורפה לבקשה לביטול פסק הדין, וכי הגירסה המוצגת בבקשת הביטול הומצאה לצרכי הבקשה בלבד.
26.
אף כי ב"כ המשיבה נכון היה לוותר על חקירת המבקשים על תצהיריהם, עמד ב"כ המבקשים על חקירת המצהיר מטעם המשיבה, ובנסיבות אלו – נחקר מר עמאר חמודה
ונחקר המצהיר מטעם המשיבה, מר אריק לשם.

בסיום חקירות המצהירים, סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל-פה.
דיון והכרעה:
א.
רקע ההליכים שבין הצדדים:
27.
המשיבה, העוסקת בהספקת שירותי טלוויזיה באמצעות לווין תחת סימן המסחר "
yes
"
הגישה ביום 6.10.2013 תביעה נגד המבקשים בשל פגיעה בזכויותיה הקנייניות. המשיבה טענה בכתב התביעה כי המבקשים הפעילו בית עסק בשם "לוויני עכו", במסגרתו פיתחו שיטה לפריצת מערכת ההצפנה של שידורי המשיבה והפיצו את שידורי המשיבה לאלפי מנויים על ידי הספקת חיבורים "פיראטיים" לשירותי השידור של המשיבה, באופן בלתי חוקי ועל ידי עקיפת מערכות ההצפנה והקידוד של המשיבה.

כפי שפירטתי בהרחבה בהחלטת המחיקה, המשיבה הגישה את התביעה בעילות מתחום הקניין הרוחני והנזיקין ועתרה לסעד של צו מניעה קבוע, צו עשה, מתן חשבונות ולסעד כספי בסכום של מיליון ₪ (לצרכי אגרה).

במקביל להגשת התביעה הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד לה נעתר כבוד השופט ע. זרנקין וכן ניתן צו למינוי תופסי וכונסי נכסים זמניים לצורך תפיסת הציוד בעסקם של המבקשים ששימש להפרת זכויות המשיבה. לאחר דיון במעמד הצדדים הסכימו המבקשים להותיר את הסעדים הזמניים על כנם.
28.
המבקשים הגישו כתב הגנה ביום 1.1.2014, אשר אין בו גרסה עניינית מטעמם ביחס לטענות כלפיהם אלא כולל הוא רק הכחשה גורפת של המבקשים את כל הטענות בכתב התביעה.
29.
בהחלטת המחיקה ניתן תיאור בפרוטרוט של מהלך העניינים בהליכים המקדמיים בין הצדדים, למן השלב שהתובענה הועברה לשמיעה בפני
מותב זה (ראו סעיפים 10-27 להחלטת המחיקה).

באופן ספציפי תוארה התנהלות המבקשים ובא כוחם בכל הקשור והמתייחס לצו לגילוי ועיון במסמכים שניתן ביום 13.7.2014, לביצוע עד ליום 1.9.2014, ושהמועד לביצועו הוארך עד ליום 3.11.2014.
30.
בין לבין, ומחמת שהמבקשים לא צייתו לצו לגילוי מסמכים, ביקשה המשיבה כי אורה על מחיקת כתב ההגנה של המבקשים לפי תקנה 122 לתקנות סד"א.

לבקשה ראשונה כאמור שהוגשה מטעם המשיבה ביום 6.10.2014 נדרשו המבקשים להגיב, ולאחר שלא הגיבו במועד הוריתי, בשנית, על הגשת תגובה עד ליום 30.10.2014, שאם לא כן ייחשבו כמי שמסכימים לבקשה.

עו"ד מסאלחה מטעם המבקשים הגיש לבסוף תגובה ביום 30.10.2014 וטען, בין היתר, כי עקב מצב רפואי שלו נעדר מעבודתו ולכן התעכב ביצועו של צו גילוי המסמכים. עו"ד מסאלחה ביקש כי יוארך המועד להשלמת הליכי גילוי המסמכים עד ליום 3.11.2014, וניתנה החלטה בהתאם.
31.
עו"ד מסאלחה הודיע לבית המשפט ביום 4.11.2014 בדבר מסירת גילוי המסמכים ולפיכך נתבקשה המשיבה להודיע האם עומדת היא על בקשתה למחיקת כתב ההגנה.
32.
המשיבה הודיעה כי עומדת היא על בקשתה מאחר והמבקשים עשו פלסתר את צו בית המשפט ולאחר פרק הזמן שחלף מהמועד שנקבע להשלמת הליכי הגילוי – כל שנמסר הוא מכתב לאקוני חתום על ידי ב"כ המבקשים ד'אז, עו"ד מסאלחה וכי התעלמו מדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים.
33.
דיון בבקשה למחיקת כתב ההגנה נקבע ליום 19.11.2104. בדיון נכחו המבקשים בעצמם. במהלך הדיון עצמו הבהרתי לעו"ד מסאלחה ולמבקשים עצמם מה נדרש מהם לעשות בכדי לקיים כראוי את צו הגילוי והעיון במסמכים. הובהר כי נדרש לגלות את המסמכים בתצהיר ערוך כדין, לפרט את כל המסמכים שברשותם ובשליטתם של המבקשים או שהיו ברשותם או בשליטתם במועדים הרלבנטיים לתובענה וכן הובהר כי תצהיר גילוי המסמכים צריך להתייחס גם למסמכים אשר אינם נמצאים פיזית בבית העסק של המבקשים אלא גם בידי גורמים אחרים לרבות רואי חשבון או יועצי מס או כל גורם אחר האמון על ניהול עסקם של המבקשים. בסיום הדיון ניתנה על ידי החלטה ברוח ההסברים שניתנו למבקשים ולעו"ד מסאלחה והוארך המועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים כאמור עד ליום 30.11.2014 ונקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ולשמיעת הראיות בתובענה.
34.
ביום 3.12.2014 הוגשה על ידי המשיבה בקשה שניה למחיקת כתב ההגנה ובה נטען כי המבקשים ממשיכים להתעלם מהחלטות וצווים של בית המשפט. לאחר שניתנה זכות תגובה למבקשים, במסגרתה נטען על ידי עו"ד מסאלחה כי הם "עמלו קשות" על איסוף המסמכים בהתאם להחלטה מיום 19.11.2014 וכי עד ליום 14.12.2014 יועבר תצהיר גילוי המסמכים, ועל אף התנגדות המשיבה – הארכתי, שוב, את המועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים עד ליום 14.12.2014.

ביום 15.12.2104 הודיעה המשיבה לפיה המבקשים עדיין לא מילאו אחר הוראות בית המשפט ובהתאם לכך עתרה להפעלת הסנקציה שלפי תקנה 122 לתקנות סד"א.
35.
על רקע כל האמור, אשר פורט ביתר הרחבה בהחלטת המחיקה – ניתנה, ויש לומר בלית ברירה - ההחלטה המורה על מחיקת כתב ההגנה של המבקשים.

התוצאה האופרטיבית של הטלת הסנקציה לפי סעיף 122 לתקנות סד"א היא שהמבקשים נחשבו כמי שלא הגישו כתב הגנה. תקנה 97(א) לתקנות סד"א קובעת כי נתבע שלא הגיש כתב הגנה "
יתן בית המשפט או הרשם

פסק דין
שלא בפני
ו על יסוד כתב התביעה בלבד"

. לפיכך, ניתן היה ליתן

פסק דין
נגד המבקשים כבר במסגרת החלטת המחיקה. עם זאת, בנסיבות התובענה דנן, שאינה תובענה לסכום קצוב ונוכח הסעדים שנתבקשו בה, הפעלתי את סמכותי לפי תקנה 97(א) לתקנות סד"א והוריתי למשיבה להביא ראיות להוכחת תביעתה טרם שיינתן

פסק דין
. בהחלטת המחיקה קבעתי מועדים להבאת ראיות כאמור על ידי המשיבה. מאחר ולא היה בפני
כל טעם מיוחד לא היה מקום לזימון המבקשים לדיון בהבאת הראיות מטעם המשיבה, ולאחר שהוגשו ראיות המשיבה ונבחנו על ידי – ניתן פסק הדין.
36.
בפסק הדין ניתנו צווי מניעה קבועים, ניתן צו עשה להשמדת הציוד ששימש או סייע בידי המבקשים בהפצת או מכירת השידורים והתכנים של המשיבה ובפיצוח הקידוד של מערכות הקידוד וההצפנה שלה וכן להסרה מדף הפייסבוק של עסקם של המבקשים ומכל פרסום שלהם את סימני המסחר הרשומים של המשיבה. בנוסף, פסקתי למשיבה פיצוי סטטוטורי בסך 700,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים של המשיבה ובסך של 100,000 ₪ בגין הפרת סימני המסחר הרשומים של המשיבה. כמו כן, הושתו על המבקשים 10,000 ₪ הוצאות משפט ו- 40,000 ₪ שכר טרחת עו"ד.

עוד יש לציין כי בקשה שהוגשה על ידי המשיבה ביום 16.2.15 ל"תיקון טעות סופר" במסגרתה טענה המשיבה כי בטעות נקבע פיצוי סטטוטורי של 700,000 ₪ שעה שסכימת סכומי הפיצוי שנדרשו בכתב התביעה מגיעה כדי 900,000 ש"ח – נדחתה, תוך שהבהרתי כי קיים כפל פיצוי בסעיפים מסוימים בכתב התביעה ובפסק הדין נפסק הפיצוי הסטטוטורי תוך ניטרול כפל הפיצויים שנתבעו.
37.
אין כל מחלוקת, ואף לא יכולה להיות כל מחלוקת, כי החלטת המחיקה, פסק הדין וכן ההחלטה בבקשה לתיקון טעות הסופר – נשלחו כולן לבאי כוח הצדדים, כפי העולה מהנתונים המצויים בתיק במערכת נט המשפט.

יתר על כן, לא נשמעה מפי המבקשים כל טענה בדבר אי קבלת החלטת המחיקה או פסק הדין. למעשה, המבקשים מודים בבקשתם (ראו סעיף 2 לבקשה) כי נודע להם על פסק הדין בתחילת שנת 2015.
ב.
התשתית המשפטית:
38.
כאמור, המבקשים עותרים במסגרת הבקשה דנן להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין מיום 12.2.2015 (להלן – פסק הדין) וההחלטה למחיקת כתב ההגנה מיום 27.11.2014 (להלן – החלטת המחיקה) כמו גם למסירת תצהיר גילוי המסמכים מטעמם וכן מבקשים את כי אורה על ביטול פסק הדין והחלטת המחיקה ועל עיכוב הליכי הגבייה נגדם ואקבל את גילוי המסמכים כעת.
39.
תקנה 201 לתקנות סד"א, שעניינה "ביטול החלטה על פי צד אחד" קובעת:


"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

תקנה 528 לתקנות סד"א עוסקת ב"הארכת מועדים", וזו לשונה:
"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."
40.
ההלכה הפסוקה קובעת כי דרישת קיומו של "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד לעשיית דבר שנקבע בחיקוק מקורה בעקרון סופיות הדיון ובצורך להקפיד על לוחות זמנים בקיומו של הליך שיפוטי, צורך שהינו כורח המציאות על מנת שניתן יהיה לנהל מערכת שיפוט תקינה וסדירה.

ראו: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובניה בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים, פ"ד נה(4) 198.
41.
אין בנמצא "רשימה סגורה" של נסיבות העולות כדי "טעם מיוחד" ומן הראוי לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו, תוך התייחסות גם לסיכוייו הלכאוריים של המבקש בתובענה.
עם זאת, ההלכה הפסוקה הגדירה "טעם מיוחד" ככזה הנובע מקיומן של נסיבות חיצוניות למבקש או לבא כוחו, שאינן בשליטתו של המבקש או בא כוחו, ואשר הן שגרמו לאיחור בעשיית המעשה.

בהתאמה, נקבע בפסיקה כי נימוקים לאיחור בעשיית המעשה, אשר נעוצים בבעל הדין או בבא כוחו , אין בהם כדי להקים צידוק להארכת המועד.

ראו: רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (28.4.2008);

בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209;

רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלסט תעשיות 1967 בע"מ (21.2.2015).
42.
יתר על כן וככלל, מקום בו נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד, הרי ש"טעות אנוש" אין בה כדי לשמש כטעם עצמאי ונפרד לצורך זה ולא תוכל היא לשמש אלא כנסיבה מקלה בבחינה אל מול טעם עצמאי אחר. וגם אם נאמר כי בני אנוש עלולים לטעות, בהיותם אנושיים, הרי שמי שראוי שיישא בתוצאת הטעות – הוא הטועה מבין שני בעלי הדין.

ראו: בש"א 5778/94 מדינת ישראל נגד ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח', פ"ד מ"ח (4) 872, 879).
43.
יצוין גם, כי בפסיקה התגברה ההכרה בחשיבות החוקתית של זכות הגישה לערכאות ובעקבותיה רוככה במשך השנים הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד", כך שטעויות אנוש שאין מקורן ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, אפשר ויהיה כדי לאפשר הכרה בהן, בנסיבות המתאימות, כמקימות "טעם מיוחד" להארכת מועד.

ראו: בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (203.2012);

בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.
ג.
מן הכלל אל הפרט:
44.
ראשית, יש לבחון את בקשת המבקשים להארכת מועד. אציין, כי העובדה שהמבקשים עשו דין לעצמם ולא מצאו לנכון להגיש תחילה בקשה להארכת מועד ורק לאחר קבלת החלטה בעניין הארכת המועד – לטעון לעניין העילות לביטול פסק הדין והחלטת הביטול, אין בה כדי לשנות את סדר הדברים הנכון או להשפיע על שיקול הדעת שהפעלתו נדרשת לצורך בחינת השאלה המקדמית בדבר קיומו או העדר קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד.
45.
שנית, יש לאבחן בין בקשה להארכת המועד המתייחסת לביטול החלטת המחיקה וכתוצאה להארכת מועד לביצוע גילוי המסמכים לבין בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין.

המבקשים לא דקו פורתא בעניין זה בבקשתם, אך יש להבהיר את האבחנה המהותית הקיימת בין החלטת המחיקה לפסק הדין בעניין זה, אבחנה – אשר לה משמעות באשר לאפשרות לבקש את ביטול החלטת המחיקה או ביטול פסק הדין.
46.
באשר להחלטת המחיקה: אין כל מקור חוקי המקנה למבקשים את האפשרות לפנות לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטת המחיקה.

החלטת המחיקה ניתנה לאחר שהוגשה הבקשה השניה במספר מטעם המשיבה להפעלת הסמכות למחיקת כתב ההגנה לפי תקנה 122 לתקנות סד"א, לאחר שניתנו למבקשים הן זכות התגובה והן ארכות נוספות, תוך כדי הדיון בבקשה הראשונה למחיקת כתב ההגנה ותוך כדי בחינת הבקשה השניה למחיקת כתב ההגנה – לקיום צו גילוי המסמכים.

החלטת המחיקה איננה, בשום צורה ואופן, החלטה שניתנה במעמד צד אחד. החלטת המחיקה היא החלטה שניתנה בידיעת שני הצדדים לאחר מתן זכות התגובה והתשובה לתגובה כדרישת תקנה 241 לתקנות סד"א, וכאמור – אף לאחר דיון במעמד הצדדים בבקשה הראשונה שהוגשה, ולאחר מתן ארכות למבקשים על מנת שיבצעו סופסוף את גילוי המסמכים כדין.
47.
עיון בבקשת המבקשים מעלה כי לא קיימת בה טענה לפי החלטת המחיקה ניתנה, כביכול, במעמד צד אחד.

משאלו הם פני הדברים, הרי שלא יכולה כלל להתבקש בקשה לביטול החלטת המחיקה לפי תקנה 201 לתקנות סד"א – מאחר ואין עסקינן ב"ביטול החלטה על פי צד אחד".

משניתנה החלטת המחיקה, הדרך היחידה בה יכולים היו המבקשים לתקוף החלטה זו היא באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט העליון. אלא שהמבקשים לא פעלו כך.
48.
על כל פנים, וכאמור לעיל, מאחר ובית משפט זה אינו מוסמך לדון בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטת המחיקה או להארכת מועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים, מחמת שאין בסיס בדין לבקשה לביטול במצב דברים בו לא מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, הרי שמניה וביה אין בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטת המחיקה, לא כל שכן להארכת מועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים. היה על המבקשים לפנות לבית המשפט העליון בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המחיקה – וזאת לא עשו.

לפיכך, אני קובעת כי המבקשים לא היו רשאים לעשות דין לעצמם ולבצע גילוי מסמכים לאחר שניתנה החלטת המחיקה. ממילא, המבקשים אף לא טרחו לצרף תצהיר מטעם רואה החשבון שלהם על מנת להוכיח את עיתוי מסירת המסמכים על ידם לרואה החשבון ולעו"ד מסאלחה. משנמנעו המבקשים מהבאת עדותו של עד מתבקש – פועל מחדלם זה לחובתם.
זאת ועוד, אני קובעת כי בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטת המחיקה – נדחית על הסף.
49.
באשר לפסק הדין: ספק בעיני, אם ניתן להתייחס לפסק הדין כאל "החלטה על פי צד אחד" במשמעות השגרתית של תקנה 201 לתקנות סד"א.

כפי שהובהר לעיל, משנעתרתי לבקשת המשיבה למחיקת כתב ההגנה הרי שהמבקשים נחשבו למן אותו מועד כמי שלא הגישו כתב הגנה. המבקשים לא טענו כלל כי לא קיבלו לידם את החלטת המחיקה. למעשה, משקוראים את הבקשה דנן, עולה ההתרשמות כי המבקשים התחמקו ממתן התייחסות כלשהי להחלטת המחיקה והמועד שבו הגיעה לידיעתם.
50.
לאחר שניתנה החלטת המחיקה, ועל אף שהוריתי בסייפת ההחלטה הנ"ל למשיבה להגיש ראיותיה לצורך מתן פסק הדין, לא נערכה כל פנייה מצד המבקשים בעניין זה, ולא התבקשה כל בקשה במשמעות סעיף 97(ב) לתקנות סד"א לזמנם לדיון בעניין ראיות המשיבה, טרם מתן פסק הדין.

תקנה 97 לתקנות סד"א העוסקת ב"נתבע שלא הגיש כתב הגנה" קובעת:
(א)
נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם

פסק דין
שלא בפני
ו על יסוד כתב התביעה בלבד; היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין; היתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן

פסק דין
ללא שמיעת עדות – יעביר את התביעה לבית המשפט.
(ב)
הנתבע לא יוזמן לדיון, אף אם נדרש התובע להביא הוכחה, אלא אם כן בית המשפט הורה על כך מטעם מיוחד שרשם. "
51.
משילוב תקנות 122 ו- 97 לתקנות סד"א ניתן להסיק כי מקום בו ניתנה החלטה בעניין מחיקת כתב הגנה, לאחר מתן זכות תגובה ותשובה כדין, הרי שלא ניתן להתייחס להחלטת המחיקה כאל החלטה רגילה המתקבלת במעמד צד אחד. בהתאמה, איני סבורה כי ניתן להתייחס ל

פסק דין
שניתן כתוצאה ממחיקת כתב הגנה, לאחר שנדרש התובע להביא ראיות להוכחת תביעתה – כאל

פסק דין
רגיל שניתן במעמד צד אחד.
52.
אך גם אם נניח לטובת המבקשים ולצורך העניין כי עסקינן ב

פסק דין
שניתן "על פי צד אחד", הרי שנסיבות המקרה שלפני מלמדות במיוחד כי אין כל בסיס להארכת המועד להגשתה של הבקשה לביטולו.
53.
ראשית, וכאמור לעיל, המבקשים ידעו על מתן פסק הדין נגדם בתחילת שנת 2015 – במועד אותו לא ציינו באופן ברור ומפורש.

מנספח א' לבקשה, תכתובות

whatsapp
אשר נטען כי היא בין המבקשים או מי מהם לבין עו"ד מסאלחה, עולה כי תחילת התכתובת היא ביום 26.2.2015, ובה מתבקש אדם בשם "אבו אחמד" להרגיע את המבקשים ולהודיע אם בקשתם לבית המשפט העליון הוגשה.

יוצא אפוא, כי אם ב- 26.2.2015 כבר מבקשים המבקשים לברר מה אירע בעניין הגשת ערעור לבית המשפט העליון, הרי שסביר להניח כי ידעו על פסק הדין עוד קודם לכן ושוחחו בעניין זה עם עו"ד מסאלחה. אך גם אם אניח כי יום 26.2.2015 הוא המועד בו נודע למבקשים על פסק הדין – הרי שהיה על המבקשים להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 ימים, עד לא יאוחר מסוף חודש מרץ 2015, וזאת לא עשו.
54.
המבקשים הגישו את הבקשה להארכת המועד ואת בקשת הביטול ביום 16.1.2017 – למעלה משנתיים לאחר מתן החלטת המחיקה וכמעט שנתיים לאחר מתן פסק הדין.
המבקשים מבקשים לבסס את בקשתם להארכת המועד על נימוק אחד ויחידי – טענה לכשל בייצוג ולרשלנות של עו"ד מסאלחה בטיפול בעניינם במסגרת התובענה, הן בהגשת תצהיר גילוי המסמכים והן בהגשת ערעור על החלטת המחיקה ובהגשת בקשה לביטול פסק הדין.
55.
לאחר עיון בכל טענות המבקשים הקיימות בבקשה בעניין הארכת המועד – אני קובעת כי לא קיים בבקשת המבקשים נימוק כלשהו העולה כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הבקשה לביטולו. אנמק.

ראשית, יש לציין כי נימוק סדור ומפורט בעניין הארכת המועד המבוקשת – לא קיים בבקשתם של המבקשים. ב"כ המבקשים למעשה "שלח" את בית המשפט לתור אחר הנימוק להארכת המועד – אשר בסופו של דבר מתגלה כנימוק זהה לנימוק לצורך ביטול פסק הדין, קרי: רשלנותו הנטענת של עו"ד מסאלחה.
56.
שנית, וזה העיקר – הנימוק בדבר רשלנותו הנטענת של עו"ד מסאלחה אין בו כדי להקים את היסוד הנדרש להארכת המועד.

המבקשים לא טרחו לצרף כלל את עו"ד מסאלחה כצד לבקשה, וזאת על אף שהעלו טענות חמורות ביותר כלפיו אשר יש מקום לפגוע בזכויות של עו"ד מסאלחה.

בית משפט זה אינו נדרש לקבוע ממצאי עובדה בשאלה האם אמנם התרשל עו"ד מסאלחה בטיפול בעניינם של המבקשים, אם לאו, בוודאי כאשר המבקשים לא טרחו כלל לצרף את עו"ד מסאלחה כצד לבקשת הביטול. עניין זה צריך היה שיוכרע בתביעת רשלנות מקצועית או בכל הליך מתאים אחר שהיה על המבקשים לנקוט כלפי עו"ד מסאלחה. אלא שכחלוף שנתיים ממועד מתן פסק הדין ועל אף כל טרוניות המבקשים כלפי עו"ד מסאלחה – לא מצאו הם לנכון עד כה לנקוט בהליך כלשהו כנגדו, לא תביעת רשלנות מקצועית, לא תלונה ללשכת עורכי הדין ואף לא תלונה למשטרה וזאת על אף שגם הועלתה נגד עו"ד מסאלחה טענה חמורה לזיוף חתימתו של המבקש 2 על תצהיר גילוי מסמכים.
ראו לעניין זה עדותו של המבקש 2 בחקירתו הנגדית מיום 3.4.207 שורות 16-28.
57.
זאת ועוד, בפני
בית משפט זה הובאה במסגרת חקירתו הנגדית של המבקש 2 העובדה כי המבקש 2, מר עאמר חמודה, הינו בעל רישיון עריכת דין – ראו עדותו עמוד 4 לפרוטוקול מיום 3.4.17 שורות 16-16 ובעמוד 9 שורות 27-31 ובעמוד 10 שורות 1-12:
"לביהמ"ש
ש.
אתה אומר לביהמ"ש שעו"ד מסאלחה התרשל ולא הגיש תצהיר גילוי מסמכים, היית בדיון בנובמבר 2014 ושמעת אותי מסבירה איך צריך להגיש התצהיר, מה צריך להיות כלול בו ושאתם צריכים לחתום עליו את זה אתה זוכר?
ת.
את האמת לא.
ש.
אבל קיבלתם את פרוטוקול הדיון הנכון?
ת.
את הפרוטוקול לקח עו"ד מסאלחה.
ש.
מתי קיבלת את רישיון עריכת הדין?
ת.
לא עבדתי בזה אף פעם. קיבלתי את הרישיון ב- 2012-2013.
ש.
אתה מבין שהחלטות בימ"ש צריך לקיים אם קיבלת רישיון?
ת.
נכון.
ש.
אמרתי בדיון שיש לחתום על תצהיר גילוי מסמכים עד 30.11. וידעת שעד 30.11. לא חתמתם על תצהיר נכון?
ת.
נכון.
ש.
אז למה אתה אומר בכלל שאתם מבחינתם לא ידעת שההחלטות לא מקוימות, היית בדיון, שמעת את מה שנאמר על ידי בית המשפט ושמעת את המועד שזה נקבע, ובוודאי שאם למדת משפטים ובמועד הדיון אתה עם רישיון עריכת דין אתה יודע מה המשמעות שלא נותנים תצהיר גילוי מסמכים, את זה ידעת נכון?
ת.
נכון. "
58.
כפי שפורט לעיל, המבקשים נכחו בדיון שהתקיים ביום 19.11.2014 בעניין בקשת המשיבה למחיקת כתב ההגנה, שמעו את כל הסברי בית המשפט באשר לאופן בו עליהם לקיים את הצו לגילוי מסמכים – כל זאת, כאשר המבקש מס' 2 הינו עורך דין בעצמו, וגם אם אינו עוסק במקצוע, כטענתו, בוודאי שמבין הוא היטב מהי החובה המוטלת עליו ועל אחיו בעניין אופן, מתכונת והיקף מתן תצהיר גילוי מסמכים.
59.
גם אם סברו המבקשים, כפי טענתם, כי עו"ד מסאלחה הגיש ערעור לבית המשפט העליון, הרי שמשחלף זמן ולא קיבלו כל תשובה עניינית ממנו, וזאת על אף שידעו כי יש להגיש ערעור תוך 45 יום
- היה עליהם לברר בעצמם באמצעות מרכז המידע של בתי המשפט מה עלה בגורל ערעורם לעליון ולפעול בהתאם.

יתר על כן, בחקירתו הנגדית של המבקש 2 הסתבר כי ממילא לא היתה כל אינדיקציה להגשת ערעור לבית המשפט העליון, ראו עמוד 4 שורות 16-26, ועמוד 5 שורות 1-3:
"ש.
אתה עורך דין?
ת.
כן. לא עובד במקצוע עדיין.
ש.
אתם טוענים בבקשת הביטול שחשבתם שעו"ד מסאלחה הגיש על פסק הדין ערעור לביהמ"ש העליון?
ת.
כן.
ש.
ואני שואל אותך, האם נדרשת לשלם אגרה או להפקיד ערבון כנהוג במקרים בהם מגישים ערעור לבית המשפט?
ת.
שילמנו במעטפה לעו"ד מסאלחה שכ"ט עו"ד.
ש.
האם שילמת אגרה לבית המשפט העליון?
ת.
הוא לא אמר לי, הוא אמר שכחלק משכ"ט עו"ד הוא משלם את זה.
ש.
קיבלת קבלה על אגרה?
ת.
לא.
ש.
וגם לא שילמת ערבון?
ת.
גם לא."
60.
הרושם שנוצר בעקבות חקירתו הנגדית של המבקש 2 בבית המשפט ביום 3.4.17 היא כי לא ניתן ליתן אמון בטענות המבקש מס' 2, אשר ניסה כל העת להרחיק את עצמו ואת אחיו מכל עניין הקשור לאירועים הנוגעים לניהול התובענה בבית המשפט ומטרתו היתה להשליך את כל האשמה על כתפי עו"ד מסאלחה.

בין אם קיימת רשלנות מצד עו"ד מסאלחה ובין אם לאו, ואיני קובעת דבר בעניין זה – ברי כי המבקשים עצמם היו מודעים היטב לחובתם לציית להחלטות בית משפט, ועל אף שנכחו בדיון מיום 19.11.14 וקיבלו הסבר מפורט – אין מחלוקת כי לא חתמו על תצהיר גילוי מסמכים, כפי שהודה המבקש 2 בחקירתו הנגדית בבית המשפט, ראו עמוד 9 שורות 1-25:
"

ש.
אנו עוד לפני פסה"ד ואנו בהליך של גילוי מסמכים, אנו יודעים שהיית פה ושמעת שביהמ"ש הורה על הגשת תצהיר גילוי מסמכים, אתה טוען שעו"ד מסאלחה זייף תצהיר גילוי מסמכים ואתה לא חתמת על תצהיר גילוי מסמכים?
ת.
נכון.
ש.
אתה גם אומר שרק ב- 2017 חתמת אצל עו"ד דלאשה על תצהיר גילוי מסמכים נכון?
ת.
ראיתי את החתימה שהיא לא שלי.
ש.
אני חוזר ושואל אם רק ב- 2017 אתה חתמת על תצהיר גילוי מסמכים אני מבין מכך שידעת שאתה מפר את החלטת בית המשפט מנובמבר 2014?
ת.
לא. אני מכבד החלטות בית המשפט, אבל כל הזמן נאמר לי שזה בטיפול עו"ד מסאלחה.
ש.
ביהמ"ש אמר לך לחתום על תצהיר?
ת.
לא.
ש.
אתה לא זוכר שאמר?
ת.
לא.
ש.
מציג לך את הפרוטוקול מיום 19.11.14, השתתפת בדיון הזה?
ת.
כן.
ש.
אחרי שמדברים על התצהירים שלכם, ביהמ"ש מציין שעליכם להשלים הליכי גילוי המסמכים עד ליום 30.11.14 (עמ' 7) וכל זה לא קיימת, אתה יודע שלא קיימת כי אתה צריך לחתום על התצהיר נכון

?
ת.
אוקיי, זו החלטה כן.
ש.
אז הטענה שלך בסעיף 21 לתצהירך כאילו לא ידעת על אי הגשת גילוי המסמכים ואם היית יודע היית פועל אחרת אינה נכונה אתה מסכים איתי?
ת.
את השאלה לא הבנתי תחזור שוב.
ש.
לאחר שאני מראה לך את ההחלטה מיום 19.11.14, ואחרי מה שאתה אומר בדיון, האם אתה עדיין עומד על האמור בסעיף 21 לתצהירך?
ת.
כן. על תצהיר גילוי מסמכים אני לא חתמתי, את ההחלטה הזו עשה עו"ד מסאלחה."
61.
מכאן יוצא, כי אם ניתן לקבוע קיומה של רשלנות – הרי שבוודאי ניתן לקבוע כי רשלנות כזו קיימת מצידם של המבקשים, אשר לא טרחו כלל לקיים את החלטת בית המשפט בדבר חתימה על תצהיר גילוי מסמכים, על אף נוכחותם בדיון מיום 19.11.14, על אף שידעו כי לצורך הגשת ערעור יש להפקיד עירבון ולשלם אגרה, על אף שלא ראו מסמך, כתב בי-דין של ערעור לבית המשפט העליון ולא טרחו לברר כלל באמצעים אחרים העומדים לרשותו של כל בעל דין – קרי באמצעות מרכז המידע של בתי המשפט – מה עלה בגורל הערעור לבית המשפט העליון.
62.
מכל האמור עולה גם בבירור כי הנסיבות הנוגעות לאי הגשת בקשה לביטול

פסק דין
במועד נעוצות כולן בהתנהלות המבקשים ובא כוחם – ונסיבות כאמור אין בהן משום "טעם מיוחד".

ראו לעניין זה דברי כבוד השופט

גרוניס
ברע"א 8810/11

מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ

(7.2.2012):

"מן התצהיר שתמך בבקשה לא ניתן לדעת מתי נודע לנציגה של המבקשת בארץ על דבר מתן פסק הדין. כאשר מוגשת בקשת ביטול דוגמת זו של המבקשת, חובה על המבקש לפרט במדויק מתי נודע לו על כך שניתן

פסק דין
. אין להסתפק באמירה שנודע "לאחרונה". יתרה מזו, ובכך העיקר, אין להפריד לענייננו בין המבקשת לבין פרקליטה הקודם. טענותיה של המבקשת נגד הפרקליט הקודם צריכות להיות מוצגות במסגרת הליך אזרחי שהמבקשת רשאית, כמובן, להגיש נגד אותו פרקליט (ראו,
בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו
(1) 772, 774 (1972);
ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו
(3) 738, 744-743 (1992)); אין כל סיבה שהצד שכנגד, היינו המשיבים דכאן, הם הנתבעים בתובענה, יידרשו לחזור עתה להליך האזרחי שנסתיים מבחינתם עוד בשנת 2008. מבחינת המשיבים ההליך נסתיים שלוש שנים לפני הגשתה של בקשת הביטול".


דברים אלו יפים, אחד לאחד לענייננו.
63.
זאת ועוד, ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי גם בחינת סיכוייהם של המבקשים להצליח בבקשת הביטול ואף בתובענה עצמה, אין בה כדי להוביל לתוצאה אחרת.

סיכוייה של בקשת הביטול נבחנים גם הם לאור הטענה בעניין רשלנותו הנטענת של עו"ד מסאלחה – וכל האמור לעיל בעניין זה, נכון ותקף גם לצורך בחינת בקשת הביטול עצמה.

ובאשר לסיכויי ההגנה של המבקשים מפני התובענה – אלו נבחנים רק על סמך החומר המצוי בפני
בית המשפט, וחומר זה מתמצה בכתב ההגנה שהוגש ובטענות שנטענו על ידי המבקשים במסגרת בקשת הביטול.

כפי שכבר ציינתי בהחלטת המחיקה, כתב ההגנה שהוגש מטעמם של המבקשים אין בו כל גרסה מלבד שלילת טענות התביעה. סוג כזה של "טיעון" בכתב הגנה אומר דרשני ומעיד על קלישות טענות הנתבעים עד כדי איונם.

גם הטענות המופיעות בבקשת הביטול, אשר נועדו לבסס את הגנת המבקשים – לא נראה כי יש בהן ממש.
ראשית, מלבד טענות בעלמא מצד המבקשים לפיהן מכרו רק שני ממירים המפרים את זכויות המשיבה לחוקר מטעם המשיבה – לא הובאה כל ראיה ממשית לכך. שנית, טענה לפיה "הנטען על ידי התובעת לא היה ולא נברא שכן לא פיתחו המבקשים שיטה כלשהי לפריצתה של מערכת השידורים של

yes
ואין להם אפשרות כזו וכאמור מלבד הממירים הנ"ל

[לחוקר מטעם המשיבה – א.ו.] לא זכור להם שנמכרו ממירים עם קובץ שנאפשר פריצתם של תחנות

yes
שנרכש מג'נין בשטחים"

[כך במקור – סעיף 43 לבקשה] – ספק רב אם יש בה כדי להקים ולו הגנה לכאורית למבקשים מפני התביעה.
64.
אל מול טענות אלו של המבקשים, אשר קשה לומר כי מקימות הן טענת הגנה מפני התביעה – הוצגו על ידי התובעת ראיות ממשיות וכבדות משקל להוכחת טענותיה בתובענה, לרבות לביסוס סכום הפיצוי הסטטוטורי שנפסק בפסק הדין, בשים לב לנסיבות העניין הנדון. ראו תצהירי העדות שהוגשו על ידי המשיבה ביום 19.1.2015, אשר על בסיסם ולאחר בחינתם ניתן פסק הדין.
65.
אשר על כן, וכאשר אין מחלוקת כי עסקינן בבקשה לביטול

פסק דין
לפי שיקול דעת בית המשפט, ולא בבקשה לביטול

פסק דין
מחובת הצדק – הרי שאני קובעת כי המבקשים לא עמדו בנטל המונח על כתפיהם הן באשר להוכחת קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת הביטול והן באשר להוכחת סיכוייהם בבקשת הביטול או בהתגוננות מפני התביעה, גם אילו היה פסק הדין מתבטל.

התנהלותם של המבקשים, עולה כדי רשלנות עד כדי הזנחת עניינם. זאת, בהתעלמם מהחלטות ברורות של בית המשפט, אשר נמסרו לידם, כאשר במשך שנתיים ימים ישבו בחיבוק ידיים ולא עשו דבר, עד אשר החלו הליכי פשיטת רגל נגדם על ידי המשיבה; כאשר אין עסקינן במבקשים שאינם מבינים את ההשלכות המשפטיות של התנהלותם זו שכן המבקש 2 הינו עורך דין בהשכלתו, וכאשר לא טרחו כלל לפעול כנגד עו"ד מסאלחה ובחרו רק להטיח בו האשמות, בלא שטרחו לצרפו להליך על מנת שתישמע עמדתו.

ברי כי האינטרסים של סופיות הדיון וההגנה על זכויות המשיבה ראוי להם, בנסיבות המתוארות לעיל, כי יגברו באופן מובהק על כל טיעון של המבקשים לעניין זכות הגישה לערכאות.

אכן זכות הגישה לערכאות ראויה להגנה, אך ראוי גם כי הטוען לה ומבקש את מימושה – יכבד את החלטות הערכאה השיפוטית, ולא רק יבקש לבוא בשעריה מבלי לפעול על פי צוויה.
סוף דבר:
66.
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה שהוגשה על ידי המבקשים – להידחות על כל חלקיה, בין אם על הסף ובין אם לגופה, כפי שפורט לעיל.

המבקשים לא הוכיחו קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת על ידם, אשר הוגשה כחלוף שנתיים ממועד מתן החלטת המחיקה ופסק הדין.

המבקשים לא הוכיחו את סיכוייהם בבקשת הביטול ואף לא בהגנה מפני התביעה.

אין לקבל את תצהיר גילוי המסמכים שהמבקשים צירפו, בלא כל היתר בדין, לאחר שניתנה החלטת המחיקה.

אין כל בסיס בדין, לפיכך, לכל עיכוב בהליכי הגבייה כנגד המבקשים.
67.
לאור כל האמור לעיל, המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך כולל של 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תודיע טלפונית לבאי כוח הצדדים אודות מתן החלטה זו ותשלח את העתק ההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ז, 09 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.












א בית משפט מחוזי 11147-10/13 אחמד חמודה, עמאר חמודה נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/04/2017)