פסקי דין על ניצן שירי | פסקי דין על בנק מזרחי- טפחות | פסקי דין על דוד ברקאי | פסקי דין על עו"ד שמואל סלפוי- כונס הנכסים | פסקי דין על מדינת ישראל- עירית הרצליה |

1124/11 עמק     16/03/2017




עמק 1124/11 ניצן שירי, בנק מזרחי- טפחות נ' דוד ברקאי, עו"ד שמואל סלפוי- כונס הנכסים, מדינת ישראל- עירית הרצליה







המבקשים: 1. ניצן שירי

2. בנק מזרחי- טפחות
- נ ג ד -
המשיבים: 1. דוד ברקאי

2. עו"ד שמואל סלפוי- כונס הנכסים

3. מדינת ישראל- עירית הרצליה


החלטה

1. בפני
י בקשת המבקשים להארכת מועד לביצוע צו הריסה שניתן במסגרת גזר הדין בתיק זה מיום 14.1.15 כנגד המבקשת 1, של חריגות הבניה בנכס בכפר שמריהו נשוא הליך זה (להלן- הנכס).
2. מועד ביצוע גזר הדין נדחה מספר פעמים. בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי ביום 18.12.16 הארכתי את מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.3.17, תוך שקבעתי כי בנסיבות העניין קיים "טעם" להארכת המועד, בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן- החוק).
3. בין יתר הטעמים להארכת המועד מניתי, את חיסרון הכיס המשמעותי שייגרם למבקשת 1 לו תבוצע ההריסה, ואת הסכמת המשיבה 3- עירית הרצליה- המאשימה, למתן הארכת מועד על מנת לאפשר למבקשת 1, בהתאם להודעתה שנתמכה בעדותו של אדריכל מטעמה, להגיש בקשה נוספת לקבלת היתר, בקשה שנטען כי היא אמורה להיות מוגשת בקרוב (הדיון הקודם בבקשה התקיים ביום 7.12.16 ).
4. ביום 19.2.17 הגישה המבקשת 1 בקשה נוספת להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, תוך שהיא מציינת כי לאחרונה, ביום 9.2.17, הוגשה בקשה על ידה לקבלת היתר, בקשה הכוללת תוכנית לשינויים בנכס.
5. לבקשת המבקשת 1 הצטרף גם המבקש 2 שטען, בין היתר, כי לאור העניין המשמעותי שיש לו בנכס, זכות קניינית בנכס נשוא הליך זה, מכח משכנתא מדרגה ראשונה הרשומה לטובתו על המקרקעין בהן נמצא הנכס, הרי שיש לאפשר לו להצטרף להליך ולבקש גם בשמו הארכת מועד לביצוע צו ההריסה.
6. לטענת המבקש 2, הנכס נשוא הליך זה, שחלקו מיועד להריסה בהתאם לגזר הדין, משמש עבורו כבטוחה היחידה לפירעון הלוואה שעליה נרשמה משכנתא, בסך של למעלה מ- 17.5 מליון ₪. ביצוע צו ההריסה יגרום לטענת המבקשת 2, לירידה משמעותית בערך הנכס, דבר שיותיר אותה "בפני
שוקת שבורה" כלשונה בגביית חובה.
7. ביום 26.2.17 נתתי הארכת מועד לביצוע הצו עד להחלטה אחרת. בתאריך 8.3.17 התקיים דיון בבקשת המבקשים. בדיון היו נוכחים המבקשים, המשיבים ובאי כוחם.
8. בדיון חזרה המבקשת 1 על בקשתה ועל כך שלאחרונה הוגשה בקשת ההיתר במשרדי המשיבה 3. המבקשת 2 פירטה בדיון, את טיבה של תוכנית השינויים שהוגשה, את ההבדל בינה לבין התוכניות הקודמות שהוגשו, ואת הסיכוי שלה עתה להתקבל.
9. התברר, כי בהתאם לתוכנית שהוגשה, חלק מהשטחים בנכס לא יוכשרו והם מסומנים להריסה, ואולם לטענת המבקשת 2 אין לבצע על אתר את הריסתם, מכיוון שהריסה זו עלולה להשפיע על חלקים אחרים במבנה, ולפיכך יש לבצע את ההריסה באופן מבוקר ע"י מהנדס.
10. לדברי ב"כ המבקשת 2 הסדרת חריגות הבניה תעלה מאות אלפי ₪ "ואף למעלה מכך" (פרוטוקול הדיון מיום 8.3.17 עמוד 3 ש' 2 ) אך התועלת לערך הנכס תהיה משמעותית מאוד, כך שההוצאה בגין ההכשרה הינה כדאית.
11. ב"כ המבקשת 2 טען כי "הבנק מוכן לשים כספים (לשם הסדרת חריגות הבניה- י"ב), אך כמו כל גוף ציבורי, הוא צריך לראות שהבקשה להיתר שינוי הוגשה ולראות מה בדיוק צריך לעשות, ואז הוא יעשה הכל כדי להשביח את הנכס ויוכל לגבות את ההלוואה למשכנתא ולהיפרע ממנה" (שם, ש' 7-9 ).
12. לטענת ב"כ המבקשת 2, בתוך חצי שנה תתקבל החלטה לעניין בקשת ההיתר, ולאחר מכן נדרשת עוד חצי שנה למלא אחר התנאים (עמוד 4 ש' 13-14 ).
13. ב"כ המשיבה 3 טען, כי בשלב זה קשה להעריך את סיכויי הבקשה החדשה שהוגשה, ואולם ציין את הייחודיות הקיימת בבקשה זו לעומת הבקשה הקודמת שנדחתה. השוני בבקשה הנוכחית לעומת הקודמת הינו, שבקשה זו מסמנת חלקים המיועדים להריסה, אותם חלקים במבנה שאינם תואמים את התוכניות ושממילא לא ניתן להכשירם. עיון "לא מקצועי בבקשה", כדברי ב"כ המשיבה 3 העלה, כי חלק מהמבנה שסומן להריסה, נקבע להריסה גם במסגרת גזר הדין שניתן כנגד המבקשת 1.
14. ב"כ המשיבה 3 התנה את הסכמתו למתן ארכה לביצוע צו ההריסה בכך שתופקד ערבות בנקאית שתראה "רצינות" כדבריו בכוונה למצות את ההליך, ותנאי נוסף הינו הריסת החלקים שגם בבקשה החדשה לא יוכשרו והם מיועדים להריסה.
15. ב"כ המשיבה 3 ער היה לטענות המבקשת 2, כי הריסה עתה של הטעון הריסה עלול לפגוע במבנה, ואולם לטענתו, המהנדס שנתן את האישורים לתוכנית הבניה, יוכל להצביע על החלקים בנכס שניתן כבר עתה להרוס בהתאם לגזר הדין.
16. ב"כ המשיבה 3 טען כי ככל שהבקשה להיתר של המבקשת 1 הוגשה כדין, תתקבל החלטה "כבר בתקופה הקרובה" (עמוד 8 ש' 6 ).
17. ב"כ המשיב 1 והמשיב 1 בעצמו טענו אף הם. גזר הדין המחייב את ההריסה של חריגות הבניה ניתן גם כלפיו. המשיב 1, כעולה מטענותיו בדיון הקודם שהתקיים ביום 7.12.16 , אינו מעוניין בהארכת המועד לביצוע הצו והוא מבקש להרוס על אתר את הטעון הריסה בהתאם לגזר הדין שניתן בעניינו.
18. בעניין זה פתחה המבקשת 1, בהליך בבית משפט השלום בהרצליה (ה"פ 54777-12-16. נדון בפני
חברי כב' הש' גלעד הס ) בו דרשה כי בית המשפט יאסור על המשיב 1 לבצע את גזר הדין שניתן על ידי. הליך זה נפתח בהתאם להחלטתי מיום 18.12.16, כי אין בידי כבית משפט לעניינים מקומיים, סמכות להורות למשיב 1 שלא לבצע את גזר הדין שאני עצמי נתתי כנגדו.
19. בדיון בפני
י טען ב"כ המשיב 1 כי המשיב 1 "לא שש להרוס את הבית" מכיוון שהושקעו בו סכומים רבים, כ-9 מיליון ₪ כספי הלוואה מהמבקש 2.
20. בפי המשיב 1 טענות רבות כנגד המבקש 2. לטענתו, המבקש 2 לא עשה די בכדי להקטין את נזקיו, כך לדוגמא לו הנכס היה מושכר יכלו להיכנס מאות אלפי ₪ שהיה בהם בכדי להקטין את החוב. כמו כן לטענתו, החוב תופח בשל ריביות שהמבקש 2 מטיל (ההלוואה שנלקחה הייתה במקור על סך של כ- 10 מיליון ₪ ואילו עתה החוב צמח כדי 17.5 מיליון ₪ ועוד היה נטויה). המבקש 2 לטענתו, יכול לעצור את תפיחת הריביות ע"י הפסקת גביית ריבית.
21. בדיון טען ב"כ המשיב 1 טען בין היתר, כי הוא יהיה מוכן שלא לעמוד על הריסת הבניה בהתאם לגזר הדין "אלא אם תהיה אפשרות להתקדם בהכשרה של הנכס והבנק יקבל על עצמו את המחוייבות" (עמוד 9 ש' 9-10 ) אף המשיב 1 טען בדיון כי "אני רוצה להודיע שברגע שתהיה התחייבות מיידית לשלם את ערבות ההיתרים, אני לא אעמוד על חובתי שלא להרוס את הנכס" (עמוד 10 ש' 3-4 ).

דיון והכרעה
22. הטעמים שעמדו בבסיס החלטתי מיום 18.12.17 מתקיימים גם היום ואף ביתר שאת. כיום אנו נמצאים לאחר הגשת בקשה מחודשת מטעם המבקשת 1, בקשה שהפעם מתייחסת גם לחלקים בנכס שלא ניתן להכשיר אותם, והם מסומנים להריסה.
23. ב"כ המשיבה 3 יהיה נכון להיעתר לבקשת הארכה בכפוף לתנאים כאמור לעיל. לטענת ב"כ המשיבה 3, ניתן היה לקבל החלטה ראשונית בבקשה זו כבר בתקופה הקרובה.
24. אשר על כן, אני מאריך את מועד ביצוע הצו השיפוטי עד ליום 1.7.17 הן בקשר לגזר הדין שניתן כנגד המבקשת 1 והן בקשר לגזר הדין שניתן כנגד המשיב 1.
25. הארכת מועד זו תהיה כפופה לתנאים הבאים.
26. גזר הדין כנגד המבקשת 1 ניתן ביום 14.1.15, היינו לפני מעל שנתיים. גזר דין זה לא בוצע עד היום, אכן, בהתאם להארכות שיפוטיות שניתנו לו.
27. ואולם, חלוף הזמן מעת מתן גזר הדין והימשכות הליכי אישור חריגות הבניה זמן רב (ויש להניח שיעבור זמן נוסף מעת קבלת אישור תוכנית השינויים, אם אכן היא תתקבל בסופו של דבר, ועד לביצוע ההתאמות וההריסות בפועל,לעמדת ב"כ המבקשת 2 המדובר בסדר גודל של שנה לפחות, לדעת אחרים, כגון המשיב 1, זמן רב מכך), מצריך הפקדת בטוחה מטעם המבקשים כי אכן ההריסה תבוצע בסופו של דבר.
28. לפיכך, המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית או תשלום מזומן בסך של 20,000 ₪, להבטחת ביצוע הריסת חריגות הבניה בהתאם לגזר הדין בעניינה של המבקשת 1. הפקדה זו תבוצע בתוך 21 ימים מהיום ותהווה תנאי לקבלת עיכוב הביצוע האמור בסעיף 24, היינו, אם לא תבוצע ההפקדה בתוך זמן זה, הרי שעיכוב ביצוע גזר הדין יסתיים בתוך 21 יום מהיום.
29. תנאי נוסף הינו כדלקמן.
30. היה ותאושר אישור ראשוני בקשת ההיתר ותוכנית השינויים שהגישה המבקשת 1, ותוגש בקשה נוספת להארכת מועד לצורך ביצוע תוכנית השינויים, הרי שלא תינתן ארכה נוספת ללא הסרת חריגות הבניה בהתאם לגזר הדין, אותן חריגות, שבכל מקרה לא ניתן להכשירן בהתאם לתוכנית ההיתר.

בקשת המבקשת 2 לעיון חוזר בהחלטות שניתנו
31. המבקשת 2 הצטרפה כמבקשת נוספת להליך זה.
32. המבקשת 2 מבקשת אף היא לדחות את ביצוע צו ההריסה, מכיוון שהיא חוששת כי ביצוע צו ההריסה יגרום לכך כי ערך הנכס נשוא הבקשה ירד באופן דרמטי, וכך יקשה עליה להחזיר את סך ההלוואה שניתנה על ידה במסגרת משכנתא על הנכס, בשיעור של כ- 17.5 מיליון ₪.
33. כאמור בהליך הקודם, המשיב 1 עמד על זכותו לבצע מיידית את גזר הדין שניתן כנגדו בעניין תיק עמ"ק 108/14.
34. לאור כוונתו זו של המשיב 1, הגישה המבקשת 1 כאמור, הליך של המרצת פתיחה בבית משפט זה אשר במסגרת זו דורשת המבקשת 1 לאסור על המשיב 1 לבצע את גזר הדין שנתתי בעניינו במסגרת תיק עמ"ק 108/14.
35. המבקשת 1 פתחה בהליך נפרד בהתאם להחלטתי מיום 18.12.16 כי אין בסמכותי לאסור על המבקש 1 שלא לבצע את גזר הדין אותו אני עצמי נתתי כנגד המבקש 1.
36. לאור חששם המשותף של המבקשים לביצוע מיידי של גזר הדין ע"י המשיב 1 ביקשה המבקשת 2 שהצטרפה להליך זה, כי בית המשפט יעיין מחדש בגזר הדין שניתן על ידו במסגרת תיק 108/14 ביום 28.9.14. לטענתה, לא ניתן היה להורות למשיב 1 להרוס את חריגות הבניה, מכיוון שביום מתן גזר הדין המשיב 1 כלל לא התגורר בנכס, מכיוון שהנכס נמצא בהליך של כינוס נכסים. לטענת המבקשת 2, המשיב 1 הסתיר עובדה זו מבית המשפט, ולו בית המשפט היה מודע לעובדה זו, הוא לא היה מצווה על המשיב 1 במסגרת גזר הדין, להרוס את חריגות הבניה.
37. כמו כן, ביקש המבקש 2 כי בית המשפט יעיין גם בהחלטה שנתתי ולפיה אין בידי בכובעי כבית משפט לעניינים מקומיים, את הסמכות למנוע מהמשיב 1 לבצע את גזר הדין שנתתי.
38. אני סבור כי דין בקשותיו של המבקש 1 בעניין זה להידחות.
39. ראשית, נראה כי לאור הצהרות המשיב 1 וב"כ בדיון בפני
י מיום 8.3.17 הרי שהוסר החשש של המבקשים כי המשיב 1 יבצע על אתר את גזר הדין כנגדו.
40. ב"כ המשיב 1 הודיע בדיון כי "אנחנו כתבנו בתגובה שאנחנו לא ששים להרוס, אלא אם תהיה אפשרות להתקדם בהכשרה של הנכס והבנק יקבל על עצמו את המחוייבות" (עמוד 9 ש' 9-10 ) אף המשיב 1 טען בדיון כי "אני רוצה להודיע שברגע שתהיה התחייבות מיידית לשלם את ערבות ההיתרים, אני לא אעמוד על חובתי שלא להרוס את הנכס" (עמוד 10 ש' 3-4 ).
41. כאמור לעיל, ב"כ המבקשת 2 הודיעה כי "הבנק מוכן לשים כספים (לשם הסדרת חריגות הבניה- י"ב), אך כמו כל גוף ציבורי , הוא צריך לראות שהבקשה להיתר שינוי הוגשה ולראות מה בדיוק צריך לעשות, ואז הוא יעשה הכל כדי להשביח את הנכס ויוכל לגבות את ההלוואה למשכנתא ולהיפרע ממנה" ( עמוד 3 ש' 7-9 ).
42. לאור הצהרת המבקש 2, דומה כי ניתן לראות באמירות המשיב 1 וב"כ הצהרות מחייבות, לא לעמוד על חובתו לבצע מיידית את גזר הדין, בוודאי עד לאחר מתן החלטה ראשונית בבקשת המבקשת 1 לביצוע השינויים ולמתן היתר, שהרי ברור כי המבקש 2 שהתחייב לשלם בגין הכשרת החריגות, לא יוציא כל הוצאות מטעמו, עד שלא תתקבל החלטה ראשונית המאשרת את בקשת ההיתר.
43. ואולם, עניין זה מונח לפיתחו של בית המשפט בה"פ 54777-12-16.
44. שנית, גם לגופו של עניין יש לדחות את בקשת המבקש 2.
45. המבקש 2 הופיע ביום 8.3.17 לראשונה עם בא כוחו.
46. ואולם, המשיב 2 כונס הנכסים של הנכס נשוא הליך זה, מטעם המבקש 2 היה מודע לכל ההליכים שהתנהלו הן בעניינה של המבקשת 1 והן בעניינו של המשיב 1. המשיב 2 השתתף בחלק מהדיונים בעניינה של המבקשת 1.
47. לו סבר המבקש 2 כי אין לתת גזר דין כנגד המשיב 1 המורה על הריסת חריגות הבניה היה עליו בעצמו או באמצעות שליחו הוא המשיב 2 שהיה מודע להליכים והשתתף בחלקם כאמור, להתייצב לישיבת ההוכחות ביום 28.9.16 בה ניתן גזר הדין כנגד המשיב 1 ולטעון אז ושם את טענותיו.
48. לו סבר המבקש 2 כי המדובר בגזר דין שגוי, היה עליה לשקול לבדוק אפשרות להגיש ערעור על גזר דין זה בפני
ערכאה מוסמכת או להגיש בקשה רלבנטית במסגרת הליך זה- אך הוא לא נהג כך.
49. המשיב 2, ידו הארוכה של המבקש 2 השתתף בדיון בעניין הבקשה לעיכוב הביצוע ביום 7.12.16 ולא העלה כל טענה כנגד גזר הדין. אכן, הועלו טענות על ידו לעיכוב ביצוע גזר הדין, כצד שעלול להיפגע מביצוע גזר הדין, אך לא נטענה כל טענה כנגד עצם מתן גזר הדין כנגד המשיב 1.
50. בדיון בתאריך 7.12.16 השתתפה אף נציגת המבקש 2 גב' אבישר רוט, שאף השתתפה בדיון האחרון ביום 8.3.17 ולא טענה כל טענה בעניין גזר הדין שניתן כנגד המשיב 1.
51. המבקש 2 לא ערערה כנגד ההחלטה מיום 18.12.17.
52. לסיכום, לא ניתן כיום להשיג על גזר הדין שניתן ביום 28.9.17, כאשר היו למבקש 2 הזדמנויות רבות להשמיע את עמדתו בהליכים השונים שהתנהלו הן כנגד המבקשת 1 והן כנגד המשיב 1.
53. ואולם גם לגופו של עניין אין ממש בטענות המבקש 2.
54. ניתן היה לצוות במסגרת גזר דין על המשיב 1, להרוס את חריגות הבניה.
55. סעיף 204 לחוק הינו סעיף עונשין הקובע את העונשים שיש להטיל על המבצע עבודות בלא היתר, בסטיה בהיתר וכו'.
56. סעיף 205 לחוק קובע כי-
"הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 204, רשאי בית המשפט, בשעת גזר הדין-
(1) לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתוכנית, ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט.....
(3) לתת לנשפט כל צו אחר שייראה לבית המשפט, בקשר לדך או לבניין שבהם נעברה העבירה, לרבות צו לשינוי מבנה...צו איסור שימוש וצו להתאמת הבניה או השימוש להיתר או לתוכנית..."
57. ומי הם אלו שניתן להאשים אותם בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204 לחוק?
58. סעיף 208 מונה סדרת אנשים שניתן להגיש כנגדם כתב אישום, וביניהם: בעל היתר לביצוע העבודה (ס"ק 1 ), בעל המקרקעין (ס"ק 3) , מי שהוחזק כבעל המקרקעין (ס"ק 4 ), המבצע בפועל של העבודות האסורות (ס"ק 6 ), המשתמש בפועל במקרקעין (ס"ק 7). כמו כן, ניתן להאשים גם את האחראי לעבודה או לשימוש לרבות, האדריכל, המהנדס המתכנן, הקבלן הראשי ועוד (ס"ק 8 ).
59. הנה כי כן, ניתן להאשים בעבירות המנויות בסעיף 204 סדרת נאשמים שונים, ולאחר הרשעה, לצוות על כל אחד מהם, להרוס את הבניה האסורה בהתאם לסעיף 205 לחוק.
60. אין כל חובה לצוות על הריסת חריגות הבניה רק כלפי מי שמתגורר בפועל בנכס, כך שאין כל ממש בטענת המבקש 2 לפיה גזר הדין בעניינו של המשיב 1 ניתן שלא כדין.
61. לסיכום, הוחלט כאמור בסעיפים 24 ו-28 לעיל.

ניתן והודע, י"ח אדר תשע"ז, 16 למרץ 2017 בהעדר הצדדים

_________________
יוסי ברכיה
, שופט

1
ב ת י ה מ ש פ ט

בית משפט השלום (עניינים מקומיים הרצליה)

בפני

כב' השופט יוסי ברכיה

תאריך: 16.3.17
מס' תיק: 1124/11 ניצן שירי
ואח' נ' מדינת ישראל ואח'








עמק בית משפט לעניינים מקומיים 1124/11 ניצן שירי, בנק מזרחי- טפחות נ' דוד ברקאי, עו"ד שמואל סלפוי- כונס הנכסים, מדינת ישראל- עירית הרצליה (פורסם ב-ֽ 16/03/2017)