פסקי דין על רפאל-חיים בן דוד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

15111-08/16 בל     19/04/2017




בל 15111-08/16 רפאל-חיים בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 15111-08-16

לפני:

כב' הנשיאה
ורד שפר

המערער

רפאל-חיים בן דוד

ע"י ב"כ: עו"ד יוסף בן משה


-

המשיב


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד



פסק דין
1.

זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר שהתכנסה ביום 10.05.16 (להלן: "הוועדה") וקבעה בהחלטתה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.
רקע

המערער יליד 1961, סובל מליקויים שונים, שבגינם
נקבעו לו, על ידי וועדה רפואית, נכות רפואית זמנית בשיעור של 79%, על פי שקלול הדרגות הבאות:

נכות בשיעור 10% בגין תגובה הסתגלותית לפי פריט ליקוי 34(א)(2) לרשימת הליקויים.

נכות בשיעור 10% בגין יתר שומנים בדם לפי פריט ליקוי 3(ב) לרשימת הליקויים.

נכות בשיעור 65% בגין סכרת עם סיבוכים לפי פריט ליקוי 14(6)(א) לרשימת הליקויים.

נכות בשיעור 25% בגין מחלת לב לפי פריט 9(1)(ג)(
ii
) לרשימת הליקויים.


המערער ביקש לקבוע את אי כושרו, ופקיד התביעות קבע
כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

המערער הגיש ערר על הקביעה הנ"ל, וועדה לעררים שהתכנסה בעניינו ביום 05.07.15 דחתה את הערר, תוך שהותירה את הקביעה האמורה
על כנה.

כנגד קביעה זו הוגש ערעור שנדון בתיק
15921-09-15
שם ניתן

פסק דין
ביום 18.02.16 (להלן: "פסק הדין") ובו הוחזר עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב.

בעקבות פסק הדין, הוועדה התכנסה ביום 10.05.16 ושבה ודחתה את הערר.

על החלטתה זו נסב הערעור שבפני
.

3.
במסגרת סיכומי טענותיו, ביקש ב"כ המערער להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. לטענתו, הוועדה טעתה בהחלטתה עת קבעה שהמערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. הוועדה אומנם ציינה כי שקלה את ההשפעה של הליקויים על כושר העבודה, ואולם בפועל לא נימקה כיצד החלטתה מתיישבת עם הסימפטומים מהם סובל המערער. החלטת הוועדה, ולפיה המערער מסוגל לבצע עבודות של חרושת קלה אינה מתיישבת על העובדה שהמערער סובל מרעד בידיים וברגליים.

4.
ב"כ המשיב מנגד, התנגד להחזרת עניינו של המערער לוועדה, משלגישתו לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה, באשר הוועדה התייחסה ללשון פסק הדין מכוחו התכנסה ויישמה אותו. טרוניית המערער כי הוועדה רק ציינה כי "שקלה" את מכלול הליקויים של המערער אולם לא עשתה זאת בפועל -
אינה במקומה ובהחלט ניתן להבין
כל שיקול ושיקול של הוועדה בכלל, ואת המכלול בפרט.

במידה ובית הדין יסבור כי הוועדה לא יישמה את פסק הדין, הרי שלא מוצדק להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.

דיון והכרעה -
5.
בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של ועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק
דין, הרי שהשאלה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם
מילאה הוועדה אחר ההוראות שבפסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי:
"משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין" (ראו,
דב"ע נא/01-29
מנחם פרנקל
- המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע כד 160).

6.
בפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה נרשם כדלקמן -
"
הגענו להסכמה לפיה, עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר), באותו הרכב, על מנת שתפעל בהתאם להלכת מוהרה ותדון בהשפעת כל ליקוי וליקוי על כושרו של המערער וכן תדון בהשפעתם המצטברת של כל הליקויים על כושרו של המערער להשתכר, כששימת לבה של הוועדה מופנית לכך שבהתאם להלכת מוהרה נקודת המוצא היא שדרגת נכותו הרפואית של המערער מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר, ומכאן ככל והוועדה תחליט לסטות מאותה דרגה עליה לנמק את החלטתה.
הוועדה תזמן את המערער באמצעות בא-כוחו להופיע בפני
ה
".

7.
החלטת הוועדה מושא הערעור:
א.
עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבתה מראה שרשמה מפי המערער את התלונות הבאות –
"
מזה שנתיים לא עובד, הייתי מורה במקצועות קודש, מאז אירוע הלב עבדתי חצי שנה עד התדרדרות במצבי והפסקתי לעבוד. היום מצבי קשה יותר. לא יכול לדעתי לעבוד כלל. קושי ללכת בגלל כאבים בשתי רגליים ויותר רגל ימין. פעם אף נפלתי, כאבי ראש לא ישן בלילה בכלל, מזה 3 חודשים יובש בפה, רעד בידיים וברגליים. עו"ד מוסיף: יש 79% נכות רפואית, יש לו 100% אי כושר אובייקטיבית, מבקש לראות את האדם כפי שהוא. אינו מסוגל לעבוד בהתחשב בגילו
".



ב.

הוועדה סיכמה את ממצאיה כדלקמן
"
בן 55 אובחן כסובל מתגובה הסתגלותית, יתר שומנים בדם, גאוט, סכרת עם סיבוכים, נכות לבבית.
בהתאם להחלטת בית הדין הוועדה שקלה מחדש את נושא כושר עבודתו, לפני הועדה עמדה גם העובדה כי הליקוי הלבבי, אחוזי הנכות הגיעו לרמה של 25%, הליקוי העיקרי שנשאר הוא ליקוי סכרתי עם 65%. הועדה שקלה לפיכך כל ליקוי בנפרד והשפעתו על כושר עבודתו, ובמיוחד את הליקוי הסכרתי על סיבוכיו וכמובן את השפעת הליקוי הלבבי על כושר עבודתו, הסימפטומים רשומים בפרוטוקול. הועדה גם שקלה את השפעתם המצטברת של סך כל הליקויים על כושר עבודתו והשפעת התרופות אותם לוקח וגילו של העורר. לאחר עיון במסמכים לצורך העניין קובעת הועדה שלמרות הליקויים העורר מסוגל לעבוד יום מלא בתנאים שיפורטו להלן. סך כל אחוזי הנכות הרפואיים אינם משקפים את רמת כושר עבודתו מהנימוקים שפורטו לעיל. יש לציין שבמסמכים הרפואיים וגם דו"ח כושר השתכרות אינם ממליצים על יום עבודה חלקי.
כאמור לאחר דיון בכל הנושאים שהועלו קובעת הועדה כי מסוגל לעבוד עבודה שאין בה מאמץ פיזי מיוחד ללא לחץ נפשי ועם אפשרות לארוחות סדירות, בעבודות מסוג חרושת קלה, עבודות הרכבה אריזה ומיון ולחילופין עבודות משרדיות ופקידותיות קלות שאינן דורשות הכשרה מקצועית מיוחדת, ולפיכך דוחה הועדה הערר
".

ג.
כאמור, הוועדה התבקשה בהתאם לפסק הדין לבחון את קביעתה מחדש תוך התייחסות להשפעתם המצטברת של כל הליקויים שנקבעו למערער על כושרו להשתכר, כשבתוך כך הופנתה תשומת לב הוועדה להלכה הפסוקה, ולפיה יש לצאת מתוך נקודת המוצא שדרגת אי הכושר האובייקטיבית של המערער היא בשיעור של 79% (דרגת הנכות הרפואית), ומתוך נקודת מוצא זו, היה עליה לבחון אם נכון לסטות ממנה, בשל כך שהנסיבות האישיות של המערער מצדיקות קביעת דרגת אי כושר בשיעור שונה.
לאחר שעיינתי בהחלטת הוועדה נחה דעתי כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין שהופנו אליה.
עיון בפרוטוקול הוועדה מראה שהוועדה, שכללה רופא שיקום ומומחה שיקום, והייתה, כמובן, באותו הרכב כפי שהייתה עובר למתן פסק הדין, ציינה כי
עיינה בפסק הדין האמור.
הוועדה שמעה את טיעוני ב"כ המערער ושוחחה עם המערער והתרשמה שוב ממצבו הרפואי בעיקר בתחום הלב והסוכרת. שלא כנטען על ידי ב"כ המערער, הוועדה הביאה בחשבון את מכלול הליקויים מהם סובל המערער, והשפעתם של אותם ליקויים על מצבו התפקודי של המערער. לאחר שהוועדה התרשמה מהופעתו של המערער בפני
ה, קבעה כי המערער "
מסוגל לעבוד יום מלא
". הוועדה פירטה את התנאים וסוגי העבודות שהמערער מסוגל לבצע, ובהתאם קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר. החלטת הוועדה לקבוע כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר, וזאת חרף דרגת הנכות הרפואית הזמנית בשיעור של 79% הובהרה לדעתי היטב על ידי הוועדה, וזאת בהינתן מצבו התפקודי של המערער, ולפיו "
מסוגל לעבוד עבודה שאין בה מאמץ פיזי מיוחד ללא לחץ נפשי ועם אפשרות לארוחות סדירות, בעבודות מסוג חרושת קלה, עבודות הרכבה אריזה ומיון ולחילופין עבודות משרדיות ופקידותיות קלות שאינן דורשות הכשרה מקצועית מיוחדת, ולפיכך דוחה הועדה הערר
".
החלטת הוועדה בהקשר זה מתיישבת אף היא עם הליקויים ופרטי הליקוי שנבחרו והוזכרו לעיל, שעל פיהם המערער "
מסוגל לעבודה שאיננה דורשת מאמץ גופני מיוחד
" (פריט ליקוי 9(1)(ג)(
ii
) לרשימת הליקויים), כאשר הנכות הנפשית
מגבילה באופן קל עד בינוני את כושר העבודה (פריט ליקוי 34(א)(2) לרשימת הליקויים).

ויודגש, כי עצם הנכות שנקבעה למערער בגין מחלת הסוכרת, וודאי שאין בה, כפי שנטען על ידי ב"כ המשיב, כדי לחייב את המסקנה כי המערער איבד יותר מ – 50% מכושרו להשתכר.
הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה, וזאת אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה, מה שלא מתקיים כאמור בעניינו של המערער, ולא מצאתי ממש בטענת ב"כ המערער, לפיה מסקנות הוועדה אינן מעוגנות בממצאיה הרפואיים או מנומקות כדין.

8.
סיכומו של דבר, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה - דין הערעור להידחות.
הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.

9.
במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על

פסק דין
זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ז, (19 אפריל 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







בל בית דין אזורי לעבודה 15111-08/16 רפאל-חיים בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/04/2017)