פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח בע"מ | פסקי דין על סלמאן אל הואשלה | פסקי דין על עטיה הואשלה |

44719-06/15 תאמ     23/04/2017




תאמ 44719-06/15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' סלמאן אל הואשלה, עטיה הואשלה








בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 44719-06-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ואח' נ' אל הואשלה ואח'




תיק חיצוני:




בפני
כב'
הרשמת הבכירה עידית כלפה




התובעת:

(והנתבעת שכנגד)

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבייתר רייבי


נגד


הנתבעים:

(הנתבע 2 התובע שכנגד)

1. סלמאן אל הואשלה
2. עטיה הואשלה
ע"י ב"כ עו"ד עמרי יוספי




פסק-דין

1.
תביעה ותביעה שכנגד שיסודן באירוע תאונתי מיום 4.9.14 בו היו מעורבים רכבי הצדדים, כאשר כל צד טוען כי נהג הרכב האחר חצה את הצומת בו ארעה התאונה חרף הופעת האור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו.

נהג רכב התובעת (להלן: "הפיאט") מר אבו באדר איאד, טוען כי הגיע לצומת המדוברת על מנת לפנות שמאלה, עצר בשל אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, כשהוא עומד בנתיב הימני מבין שני הנתיבים הפונים שמאלה, ראה שהרמזור מתחלף לירוק והחל לנסוע כשהוא מבחין ברכב (שאינו רכב הנתבעים) במצב עמידה בנתיב הימני שממול, ואילו רכב הנתבעים (להלן: "המאזדה) מגיח מהנתיב השמאלי שממול והפגיעה מתרחשת.

נהג המאזדה, מר סלמאן אלהואשלה, הנתבע 1, טוען מנגד, כי הגיע אל הצומת מכיוון העיר דימונה וראה ממרחק של 50 מ' כי האור ברמזור ירוק. כשהגיע לרמזור בנתיב השמאלי והאור עדיין ירוק, הבחין ברכב הפיאט העומד לפני הפניה שמאלה בצומת, החל לעבור את הצומת ופתאום משמאלו הגיח רכב הפיאט וההתנגשות ארעה חרף ניסיונו לבלום ולברוח.

יצוין כי הצדדים אינם חלוקים בכל הנוגע לגובה הנזקים ברכבים, כפי שהם באים לכלל ביטוי בחוות הדעת השמאיות.

2.
לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי נהגי הרכבים המעורבים נושאים באחריות משותפת להתרחשות התאונה, וכי נהג המאזדה נושא באחריות המירבית לתאונה, בשיעור 65%, בעוד שנהג הפיאט נושא באחריות בשיעור 35% להתרחשות.


מסקנה זו מתקבלת לנוכח מצרף הראיות והנסיבות לפיהן גרסת נהג הפיאט היא המסתברת ביותר ולפיכך נהג המאזדה הוא שחצה את הצומת ברמזור אדום, ואולם הראיות והנסיבות מלמדות אף על תרומה ממשית של נהג הפיאט להתרחשות התאונה.

מטעם התובעת העידו בפני
נהג הפיאט, מר אוראל קרעי, מי שהינו שותף בעסק שרכב הפיאט בבעלותו, ובוחן התנועה, מר ג'ובני יצחק.
מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1, נהג המאזדה, ומר אלהואשלה עאדל, נוסע ברכב המאזדה וקרוב משפחתו של הנתבע 1.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3.
הבוחן מטעם מבטחת הפיאט, מר ג'ובני, העיד בנוגע לחוות דעתו, לפיה ברמת ההסתברות הגבוהה ביותר נהג המאזדה ביצע מחטף רמזור וכי לפי הנסיבות וכן לפי עדויות הנהגים, האפשרות ההפוכה, דהיינו כי נהג הפיאט הוא שביצע מחטף רמזור איננה אפשרית.


מקובלת עליי עדות הבוחן בנקודה זו, עדות המתיישבת אף עם יתר הנסיבות והראיות, הבוחן ניתח את סבב מופעי הרמזורים בתוכנית הרמזורים הרלבנטית ולפיה לאחר סיום האור הירוק בכיוון נסיעת המאזדה מתקבל אור ירוק בכיוון נסיעת הפיאט, לאחר 6 שניות, ומאחר שנהג המאזדה טוען כי חצה את הצומת בנסיעה רציפה באור ירוק, אכן נתונים אלה מתיישבים יותר עם המסקנה המסתברת כי נהג המאזדה ביצע מחטף רמזור, כשם שתומכים בכך ראיות ונסיבות נוספים כדלהלן, כאמור.


אמנם, במצב בו אין רכבים במופע מספר 4 ברמזור, קיים מצב בו לאחר תום האור הירוק בכיוון נסיעת הפיאט מקבל נהג המאזדה שוב אור ירוק, באופן שעשוי לאפשר עקרונית מחטף רמזור ע"י נהג הפיאט.

אולם, הראיות שהוצגו, לרבות עדות הנתבע 1 בבית המשפט, אינן תומכות כלל באפשרות זו, ובמקרה הנדון היא איננה מסתברת, כפי שיובהר להלן.


כאן המקום לציין כי לאחר ששמעתי חקירת הבוחן שוכנעתי כי הסתמך על תכנית רמזורים רלבנטית ליום האירוע, והבוחן אף ציין מהלך עדותו כי הביא עמו לחקירה את מלוא החומר, לרבות התכנית, עדות שלא נסתרה, גם משלא הוצגה ע"י הנתבעים תכנית אחרת.

4.
בכל הנוגע לעדויות הנתבעים, נהג המאזדה וקרוב משפחתו מר אלהואשלה עאדל, מצאתי את עדויותיהם סתורות ונתגלו בהן בקיעים שאינם מאפשרים לתת בהן אמון.

כך, בכל הנוגע לעדות הנהג, הנתבע 1, משעומת עם קיומו של דו"ח פעולה, המצוי בתיק המשטרה, בו מציין השוטר שהגיע למקום כי דיבר אתו, השיב הנתבע 1 בתשובות מתחמקות ואף טען כי איש לא דיבר אתו. זאת, כאמור בניגוד לדו"ח הפעולה. משנשאל האם הגיעו המשטרה ואמבולנס למקום, טען כי אינו זוכר שכן היה מטושטש ובלחץ, אולם באותה נשימה העיד כי מהמקום הוסעו הוא ועאדל הביתה, באופן עצמאי, ללא מעורבות גורם רפואי, עובדה שאינה מתיישבת עם טענה כי היה במצב רפואי שאינו מאפשר לו לזכור האם שוחח עם שוטר במקום.

הנתבע 1 אף העיד כי היה לו ביטוח, חרף העדר מעורבותה של מבטחת בהליך ואף עדותו כי בדרכו טרם הגעה לצומת עקף משאית ומסיבה זו היה בנתיב השמאלי, וכן עדותו כי ממקום התאונה הוסעו עאדל והוא ע"י אחיו של הנתבע 1, נסתרו בעדותו של עאדל, אשר העיד כי עקפו רכב פרטי ולא משאית וכי אחיו הוא זה שהגיע לאסוף אותם ממקום התאונה.
משעומת עאדל עם עדות הנתבע 1 שינה עמדתו והשיב כי ייתכן, כי אינו זוכר משאית אך הנתבע 1 עקף רכבים, ולעניין הנסיעה ממקום התאונה תיקן והוסיף כי היו חברים שלו שם וכי אחיו הגיע באותו רכב עם אחיו של הנתבע 1 לאסוף אותם.
גם עאדל בעדותו טען כי לא שוחח עם איש במקום התאונה, חרף הגעתה של המשטרה.

עולה כי אכן עשו הנתבע 1 ועאדל בעדותם ניסיון להרחיק ולנתק עצמם מכל שיח לאחר האירוע, כפי הנראה לנוכח תוכנו של דו"ח הפעולה, כפי שיפורט להלן.

5.
בתיק המשטרה שהוגש מצוי דו"ח פעולה שנערך ע"י רס"מ אוחנה אורן, אשר הגיע למקום התאונה, תיאר ותיעד את פרטי הטיפול באירוע וציין כי נהג רכב המאזדה טען בפני
ו כי לא שם לב לרמזור.
המדובר בתיעוד ניטראלי מפורט שהוגש במסגרתו של תיק המשטרה ואשר חרף קיומו העיד הנתבע 1 כי כלל לא דיבר עם איש לאחר התאונה.

אמנם, הנוסע ברכב הפיאט לא הובא ע"י התובעת למתן עדות, וברגיל היה הדבר פועל לחובתה, אולם בנקודה זו, בהינתן הדיווח המידי ממקום האירוע בידי גורם ניטראלי, ואשר לא נסתר בכל ראיה, ואף התחזק נוכח עדותו המתחמקת של הנתבע 1 בנושא זה, לרבות טענתו כי לא דיבר עם איש, כמו גם הראיות הנוספות הקיימות, לא מצאתי כי העדרו של העד מכריעה את הכף כנגד יתר הראיות, ולרבות דו"ח הפעולה.

יצוין, כי באופן התואם את האמור בדוח הפעולה, עוד בטופס ההודעה לתובעת אשר נחתם יום לאחר התאונה, נכתב כי הנתבע 1 נסע באור אדום והודה בפני
השוטר.
יוער, כי אמנם העולה מטופס ההודעה, כמו גם מעדותו של מר קרעי, כי הנתבע 1 אמר לשוטר כי נסע באור אדום בעוד שבדוח הפעולה צוין כי לא שם לב לרמזור, אולם שוכנעתי כי ההודאה בפני
שוטר מיד לאחר תאונה בצומת מרומזר, כפי שארעה, כי לא שם לב לרמזור, משמעותה בנסיבות העניין כהודאה בנסיעה ברמזור אדום.

6.
בעדותו בבית המשפט, מאשר למעשה נהג המאזדה את גרסת נהג הפיאט, שכן אישר כי ראה את רכב הפיאט עומד, לפני הרמזור וכי לפני הגעתו לצומת ראה רכבים עומדים מולו. זאת, יצוין, בניגוד לעדותו במשטרה שם טען כי פעם ראשונה ראה את הפיאט כשהוא כבר יצא אל הצומת, והוא היה קרוב לכניסה לצומת.

עדות זו מאשרת את טענת נהג הפיאט כי לא ייתכן שביצע מחטף רמזור, שכן נהג המאזדה בעצמו מאשר כי עמד טרם כניסתו לצומת.

יתר על כן, אף בהתעלם מעדות זו, ככל שאכן היתה מתבצעת גניבת רמזור ע"י נהג הפיאט (כאמור לעיל, במקרה של היעדר דרישה במופע 4), נדרש היה הנתבע 1 לצפות בחילופי האורות ברמזור שבכיוון נסיעתו, מאדום לירוק.
נהג המאזדה העיד כי ראה את האור הירוק ברמזור רק במרחק של 50 מ' מהרמזור, כאשר לטענתו נסע באופן רציף באור הירוק. לא סביר כי נהג המאזדה לא הביט ברמזור כלל אלא רק עד שהגיע כה סמוך לרמזור ולא הבחין בחילופי האורות ברמזור עוד קודם לכן ועדות זו כי הביט ברמזור וראה כי האור בו ירוק רק ממרחק כה קצר מעידה אף היא על העדר תשומת לב מספיקה לדרך.

מנגד, בהחלט בלתי סביר כי נהג הפיאט ייצא פוזיטיבית לחציית הצומת ברמזור אדום, זאת לאחר שנעמד בעצמו בשל אותו אור אדום ברמזור.

אמנם, נטען כי רכב נסע משמאל לרכב הפיאט, שלא נפגע על אף התהפכות רכב הפיאט כתוצאה מההתנגשות, אולם אין לשלול את האפשרות כי רכב זה הקדים את רכב הפיאט בחציית הצומת ועל כן חמק מהמגע, או לחילופין פיגר אחריו, בלם ובכך חמק מהפגיעה, ולפיכך אין בכך כדי לשנות מהמסקנה המתקבלת.
כנגד זאת, עולה דווקא השאלה כיצד לא נפגעו הרכבים שנסעו לפני רכב המאזדה, כפי טענת הנתבע 1 ועאדל, ככל שהמדובר במחטף רמזור ע"י רכב הפיאט, שכן הם הרכבים הראשונים שחוצים.

7.
עם זאת וחרף האמור לעיל, עלו מספר תהיות בכל הנוגע לאחריותו התורמת של נהג הפיאט להתרחשות, המובילות למסקנה כי יש לייחס לו אחריות חלקית.

כידוע, הלכה היא כי על אף הזכות לחציית צומת בחסות האור הירוק ברמזור, על הנהג החובה לנקוט משנה זהירות ולשים לבו אל המתרחש בצומת ובסביבתה.

לא ברור כיצד לא הבחין נהג הפיאט ברכב המאזדה המתקרב, לנוכח קיומו של שדה ראיה רחב ולאור טענתו כי הבחין ברכב העומד בכיוון נסיעת רכב המאזדה, בנתיב הימני.
נהג הפיאט לא העיד כי ניסה לבלום או לברוח אף כי העיד כי קלט את רכב המאזדה מתקרב אליו, שניות לפני התאונה. עוד עלה מעדותו כי הנוסע ברכב לא ישב לצד הנהג בשל חומר שהיה מונח במושב הקדמי, שיכול והפריע את שדה ראייתו.
הנוסע ברכב הפיאט לא הובא למתן עדות ובנקודה זו ניכרת וודאי חשיבות עדותו.

מצרף ראיות ונסיבות זה מוביל למסקנה כי תרומת התובע להתרחשות הינה בשיעור של 35%.

8.
לאור כל האמור לעיל בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 21,497 ₪ (המהווים 65% מהנזק המוכח), וכן אגרת המשפט בסך 413 ₪, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,773 ₪.

בתביעה שכנגד תשלם הנתבעת לתובע סך של 5,110 ₪ (המהווים 35% מהנזק המוכח), וכן אגרת המשפט בסך 375 ₪, שכר העד מר אלהואשלה עאדל בסך 350 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪.

מרישומי תיק בית המשפט עולה כי לא שולמה אגרת המחצית השניה בשתי התובענות, ולפיכך אלה ישולמו בתוך 30 יום.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ז, 23 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 44719-06/15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' סלמאן אל הואשלה, עטיה הואשלה (פורסם ב-ֽ 23/04/2017)