פסקי דין על אדיטה פוריס | פסקי דין על ניר קצירי | פסקי דין על אלי קצירי | פסקי דין על גלעד ליפקר-דגן |

37670-10/15 א     23/04/2017




א 37670-10/15 אדיטה פוריס נ' ניר קצירי, אלי קצירי, גלעד ליפקר-דגן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 37670-10-15 פוריס נ' קצירי ואח'

ת"א 65924-06-15 קצירי נ' פוריס





לפני
כבוד השופטת אפרת בוסני

ה
תובעת בת.א. 37670-10-15 והנתבעת בת.א. 65924-06-15
אדיטה פוריס
ע"י ב"כ עו"ד תומר פרסלר ואח'


נגד

ה
נתבעים:
1. ניר קצירי
2. אלי קצירי
הנתבע 2 ע"י ב"כ עו"ד אבי וייג
3. גלעד ליפקר-דגן
ע"י ב"כ עו"ד ליפקר-דגן


החלטה

1.
לפניי בקשה
ה
תובעת בת.א. 37670-10-15 והנתבעת בת.א. 65924-06-15 (להלן: "המבקשת") למתן

פסק דין
בהיעדר הגנה, כנגד הנתבע 1.

עניין לנו בשתי תובענות אשר על פי החלטת בית המשפט העליון (בש"א 3635/16 מיום 4.5.2016) נדונות במאוחד. הרקע העובדתי בבסיס שתי התובענות הוא אחד, כאשר בגדר ת"א 65924-06-15 התקבלה התנגדות המבקשת לביצוע שטר שהגיש הנתבע 1 בהוצאה לפועל וניתנה רשות להתגונן ובגדר ת.א 37670-10-15 נדונה תובענה שהגישה המבקשת כנגד הנתבע 1 ונתבעים נוספים בגין אותו מערך עובדתי.

הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה מפני התביעה בת.א. 37670-10-15 והמבקשת עותרת למתן

פסק דין
נגדו.

2.
לטענת המבקשת יש להעדיף את "כלל הידיעה" על "כלל ההמצאה" ולראות בנתבע 1 כמי שבוצעה לו מסירה כדין של התביעה. כתב התביעה נשלח למען הנתבע 1 המופיע בשטר המשכון שניתן לנתבע 1 על ידי המבקשת (נספח ז' לכתב התביעה) והתקבל על ידי הנתבע 2, אביו של הנתבע 1 (אישור משלוח דואר רשום צורף לבקשה). אביו של הנתבע 1 לא הציג אסמכתא המעידה כי הנתבע 1 אינו מתגורר בישראל או כי לא יידע את הנתבע 1 אודות התביעה, ולפיכך יש לראות בהמצאה זו כהמצאה לידי הנתבע 1.
בנוסף, טוענת המבקשת, נתבע 1 מיוצג בתביעה השטרית (ת.א. 65924-06-15) על ידי עו"ד וייג, אשר בפרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון בבקשה לאיחוד התביעות נרשם כמיצגם של הנתבעים 1-2. לטענת המבקשת משעו"ד וייג מייצג את הנתבע באחד מהתיקים המאוחדים הנתבע 1 יודע על התביעה נגדו וכן יש לראות בעורך דין וייג מורשה מטעם הנתבע 1 להמצאת כתבי טענות, ואת מענו כמען להמצאה לנתבע 1.

3.
הבקשה הועברה לתגובת הנתבע 2, שעל פי האמור בסעיפים 3 ו-4 לבקשה לאותה כתובת אליה נשלח כתב התביעה לנתבע 1 (רח' דודו דותן 12 נתניה) נשלחו מסמכי התביעה לנתבע 2 אשר קיבלם לידיו בכתובת זו.

4.
הנתבע 2 הגיש "הודעה בתצהיר מטעם הנתבע 2 עבור הנתבע 1" במסגרתו טען כי הנתבע 1, בנו הנו בן 28 שנים, אינו מתגורר בכתובתו מזה שש שנים ומאז חודש יולי 2015, קודם להגשת התביעה, מתגורר בארה"ב ולא קיבל את התביעה. לגוף העניין טוען הנתבע 2 כי כל המעשים נשוא כתב התביעה נעשו על ידו בלבד, וכי הנתבע נרשם "כבעל שיעבוד כקוף/בובה בלבד" ואין לו כל קשר למבקשת.

דיון והכרעה
5.
השאלה הטעונה בחינה בעקבות בקשת המבקשת

פסק דין
בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1 היא, האם ניתן לראות במסירת כתב התביעה לנתבע 1 באמצעות אביו (הנתבע 2) לכתובת בה מתגורר אבי הנתבע 1 המצאה כדין, כאשר בהתאם לתצהיר שהגיש הנתבע 2, הנתבע שוהה מאז חודש יולי 2015 בחו"ל.

לא ראיתי להידרש לבקשה בטענה כי יש לראות בעו"ד וייג מורשה להמצאה לנתבע 1. לטענת המבקשת עו"ד וייג מייצג את הנתבע 1 בתביעה בתיק 65924-06-15 (להלן: "התביעה השטרית") ואת הנתבע 2 בתביעה בתיק 37670-10-15 (להלן: "התביעה האזרחית")
והופיע בפרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון בבקשה לאיחוד הדיון בשתי התביעות כמיצגם של הנתבעים 1-2, ולפיכך יש לראות בו כמורשה להמצאת כתבי בי-דין בתביעה האזרחית שהוגשה כנגד הנתבע 1 ולאור אינטנסיביות הקשר בינו לבין הנתבע 1 בתביעה השיטרית בה הוא מייצגו של הנתבע 1 שאוחדה עם התביעה האזרחית, יש לראות בהמצאה לידיו כמייקמת את דרישת תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי. מבלי לקבוע מסמרות בנוגע לטענה לגופה, בכתב התביעה צוין מען הנתבע
1 ברח' דודו דותן 12 נתניה
ובבקשה נטען לביצוע המצאה לנתבע 1 באמצעות אביו, הנתבע 2, למענו של אביו (סעיפים 3-4). המבקשת אינה טוענת בבקשה לביצוע מסירה של כתב התביעה לנתבע 1 באמצעות משרד עורכי הדין וייג, ומשכך לא ראיתי להידרש לשאלה זו.

6.
אשר להמצאת כתב התביעה לנתבע 1, באמצעות אביו (הנתבע 2), אקדים ואומר, כי לשאלה האם ניתן לראות בה המצאה כדין יש להשיב בנסיבות המקרה בשלילה;

7.

העיקרון המנחה, על פי
תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984
(להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") הוא
כי ההמצאה תהיה ככל האפשר לנמען גופו. רבות נאמר בדבר חשיבותו של "כלל ההמצאה", ואף שהפסיקה ריככה את "כלל ההמצאה" והכירה בקיומן של נסיבות בהן תינתן עדיפות ל"כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה", אין זה המקרה (ראו למשל;
רע"א 1113/97
אסמעיל נ' סלימאן
(6.4.1997)) שם לא הייתה

מחלוקת כי פסק הדין היה בידי המבקש לפני שהוא הומצא לו בדרך הקבועה בתקנות והוא עשה שימוש בפסק הדין כשהגיש בקשה לבית משפט השלום להחזרת הערבות והתחייב לבצע את פסק הדין
;

בר"ם 1299/02

תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית
(27.5.2002)

).
הפסיקה קובעת כי הכרח הוא להוכיח כי נתקיימה ידיעה בפועל ולא ידיעה בכוח; ידיעה של מלוא הפרטים, ולא ידיעה חלקית ומקוטעת; ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלבנטית. בהתקיים ספק בשאלת הידיעה, אין להתבסס עליה (ראו; רע"א 11286-05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (8.7.2007);

רע"א 8467/06
עוקסה נ' בית הברזל טנוס
בע"מ פסקאות 13-14 (8.7.2010

);
רע"א 6858/06
מדינת ישראל נ' עטא אחמד אלקאדר
פסקה 4 (31.01.2006)).

במקרה דנן המבקשת לא הוכיחה ידיעה ממשית בפועל של הנתבע 1 על התביעה שהוגשה נגדו על מלוא פרטיה, וידיעת אביו של הנתבע 1 (הנתבע בעצמו) על ההליכים, למצער מעוררת ספק על ידיעתו של הנתבע 1 והיקפה, שאין בה די להוות תחליף להמצאה לנתבע 1.

8.
הנתבע על פי תצהיר אביו (הנתבע 2) הוא בן 28 שנים ומתגורר מחודש יולי 2015 בחו"ל, שלושה חודשים לפני שהוגשה נגדו התביעה
האזרחית. המבקשת לא סתרה זאת ולא הציגה תדפיס רישום משרד הפנים בנוגע למען מגורי הנתבע 1 ומועדי כניסותיו לישראל ויציאותיו מישראל, להפרכת האמור בתצהיר הנתבע 2. אף ששמיעתן של התביעה האזרחית והתביעה השטרית אוחדה, לא ניתן לקבוע כי מען הנתבע 1 בתביעה השטרית הוא אותו המען לצורך המצאת התביעה האזרחית נגדו, אשר מועד הגשתה מאוחר לתביעה השטרית וליציאת הנתבע 1 מהארץ על פי תצהיר הנתבע 2. בנוסף, המבקשת טוענת כי כתב התביעה הומצא לנתבע 1, באמצעות אביו, באותו המען המצוין כמען הנתבע 1 בשטר המשכון נשוא התביעה השטרית (רח' דודו דותן 12 נתניה). שטר המשכון הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ומען הנתבע 1, על פי הבקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל שעם קבלת התנגדות המבקשת הפכה לתביעה השיטרית, הוא רח' מוצקין 18 תל-אביב.

9.
תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:
"באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחר מבני משפחתו, הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשר שנים".

פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי כאשר מקום מגורי הנמען אינו בישראל, לא ניתן להסתמך על ההוראה שבתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהמציא לנמען שאינו מתגורר בישראל כתבי בי דין, באמצעות בן משפחה המתגורר בישראל (ראו; דעת הרב של כב' השו' זילברטל ברע"א 8204/16 נאורי גלמור נ' בר לב (גאידמק) (5.12.2016), לפיה השימוש בתקנה מחייב "באין אפשרות למצוא את הנמען בביתו" בישראל, היינו יש לפקוד את הכתובת בה מתגורר בעל הדין בישראל ורק אם הוא אינו נמצא שם ניתן להמציא את הכתב לבן משפחה).

המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית לכך שמקום מגורי הנתבע 1 הוא בישראל ובבית בו מתגורר אביו (הנתבע 2) אליו בוצעה ההמצאה וכן לכך שפעלה לאיתור הנתבע 1 ולהמצאת כתב בי דין לידיו באופן אישי. בנסיבות אלה, אין בידי המבקשת לעשות שימוש בתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי ולראות בהמצאה לאביו של הנתבע 2, המצאה כדין.

10.
מכל האמור, הבקשה נדחית.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ז, 23 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 37670-10/15 אדיטה פוריס נ' ניר קצירי, אלי קצירי, גלעד ליפקר-דגן (פורסם ב-ֽ 23/04/2017)