פסקי דין על אוסאמה זבידה | פסקי דין על שלי מרים שטיק | פסקי דין על הכשרה היישוב חברה לביטוח | פסקי דין על נעה נח |

21666-07/16 תאמ     29/04/2017




תאמ 21666-07/16 אוסאמה זבידה נ' שלי מרים שטיק, הכשרה היישוב חברה לביטוח, נעה נח








בית משפט השלום בקריות


ג' אייר תשע"ז, 29 אפריל 2017

תא"מ 21666-07-16 זבידה נ' שטיק ואח'

לפני
כב' הרשמת הבכירה ליאת דהן חיון


תובע

אוסאמה זבידה
באמצעות ב"כ עו"ד מונדר דראושה



נגד


נתבעים

1.שלי מרים שטיק
2.הכשרה היישוב חברה לביטוח
3.נעה נח
באמצעות ב"כ עו"ד מג'יד אברהים



פסק דין


לפניי תובענה כספית ע"ס 14,670 ₪ שעניינה דרישת התובע לחיוב
הנתבעים
בגין נזקי רכוש לרכב אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שבעקבותיה הוכרז הרכב כ"אובדן כללי".

להלן
בקליפת אגוז טענות הצדדים;

לגרסת התובע-
ביום 30.11.15 עת נסע מכיוון יקנעם לעראבה, לפתע חש חבטה ברכבו, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים, אשר הדפה אותו אל הנתיב הנגדי ולאחר מכן אל מעקה הבטיחות עשוי בטון הנמצא בשול הנתיב הנגדי.
כתוצאה מהתאונה נפגע רכבו וניזוק בהתאם לנזקים המתוארים בחוות דעתו של השמאי אשר צורפה לכתב התביעה ולפיה נגרם לרכב נזק בחלקו האחורי. כמו כן, מבקש התובע לחייב את הנתבעים בגין הנזקים
אשר נגרמו בחלקו הקדמי וכן חלקו הצדי של הרכב, כנזק משני לתאונה. לאור שווי הרכב אל מול עלות התיקון הוכרז הרכב כ"אובדן כללי" ומכאן תביעה זו. לגרסת התובע, התאונה נשוא תביעה זו הינה התאונה היחדה בה היה מעורב אותה עת, ומשכך הנתבעים הם
האחראים לכל נזקי הרכב.

לגרסת הנתבעים-
דין התביעה להידחות במלואה. לטענתם אין חולק שאכן התקיימה תאונה בין הרכבים נשוא התביעה תוך שאף מסכימים הם
כי האחריות לקרות הנזק האחורי מונחת לפתחם
אולם לטענתם, עובר לתאונה בין הצדדים, היה רכב התובע מעורב בתאונה אחרת , אשר בה נגרם נזק בחלקו הקדמי והצדי שמפאת חומרתו , היה גורם לכך כי הרכב בכל מקרה יוכרז
כאובדן כליל, ומשכך, הנזק נשוא תאונה זו "נבלע" בנזק הקודם
, ודין התביעה כנגדם להידחות .

דיון והכרעה;
לאחר שעיינתי בכתבי טענות על נספחיהם ,שמעתי את עדויות הצדדים וטענות באי כוחם ועיינתי בתמונות הנזק
ותמונות ממקום התאונה ,מצאתי
כמקובלת ומהימנה עליי את גרסת הנתבעים ולפיה עובר למועד התאונה היה רכב התובע מעורב בתאונה נוספת , ומשכך דין התביעה להידחות במלואה שעה שלא הוכחו נסיבות התאונה והנזקים שנגרמו בעקבותיה, והכל מהנימוקים כדלקמן:

1.
אין מחלוקת שרכב הנתבעים פגע ברכב התובע וגרם לו לנזקים במוקד האחורי. המחלוקת במקרה דנן נסובה סביב טענת הנתבעים ולפיה עובר למועד התאונה , היה מעורב רכב התובע בתאונה נוספת עם צד ג', אשר אינה קשורה על התאונה דנן, ובעקבותיה , ניזוק בפגיעה קשה, אשר היא שהובילה להכרזה על הרכב כאובדן כללי.
היינו – לטענת הנתבעים, הנזק הקשור עם התאונה הראשונה (להלן: "התאונה הראשונה") "בולע" את הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה (להלן: "התאונה השנייה") ומכאן שדין התביעה להידחות.
התובעים מכחישים את טענת הנתבעים לעניין קרות תאונה נוספת ו/או נזקים שאינם קשורים עם התאונה דנן.

2.
במחלוקת בין הצדדים, סבורני שהדין
עם הנתבעים ובהתאמה כי דין התביעה להידחות; הכרעתי זו נסמכת על שלוש
סיבות עיקריות: ראשית, סתירה בין מסמכי התובע לבין גרסתו. שנית, שיקולי מהימנות והתרשמותי הישירה מעדויות הצדדים. שלישית, היעדר הוכחת מרכיב הנזק על ידי התובע .ולבסוף, סבירותם של הגרסאות אל מול עדותו של התובע. אפרט הסיבות בקצרה להלן;

3.
ראשית, מצאתי כי המסמכים שהגיש התובע בצירוף לכתב תביעתו אינם תומכים בגרסתו אלא אף נהפוך הוא- פוגעים במהימנותה.
הן בכתב התביעה והן במעמד הדיון טען התובע כי הנזק לרכבו נגרם כתוצאה מפגיעת הנתבעת בחלק האחורי של רכבו אשר הדפה אותו אל הנתיב הנגדי תוך שכתוצאה מכך פגע רכבו בקיר בטון. זאת כפי שהעיד:
ש
. זה אומר שאתה פגעת בקיר ולא ברכב, תציג לי את התמונות של הנזק מקדימה
ת
. אני אומר לך שהיא דחפה אותי והיה קיר. אני אמרתי שהיה קיר.
(ראה עמ' 3 ש-
4
לפרוטוקול).

אולם, אל מול גרסה זו של התובע, עיון במסמכים שהגיש בצירוף לכתב תביעתו, מלמדים אחרת.
תחילה, מעיון בטופס ההודעה אותו מסר התובע לחברת הביטוח , ואשר אין מחלוקת כי זוהי גרסתו הראשונית במסגרתה מתאר הוא את נסיבות התאונה, כתב התובע: " תוך כדי נסיעה רכב צד ג' לא שמר מרחק ופגע בי מאחור".
ודוק, בגרסה זו לא ציין התובע בשום שלב כי כתוצאה מהפגיעה נהדף רכבו וניזוק פגיעות נוספת אשר אינן קשורות עם המוקד האחורי.
זאת ועוד, באותו הטופס, תחת סעיף "תיאור הנזק" מציין התובע אך ורק כי נגרמה לו פגיעה בחלקה "אחורי". לכך יש להוסיף כי אף בציור המצורף מסומן חלקו האחורי של הרכב, ללא כל ציון פגיעות בחלק הקדמי ו/או הצידי של הרכב;
זאת ועוד, מעיון בדו"ח השמאי מטעם התובע מתייחס השמאי אך ורק לנזק האחורי של הרכב ואין התייחסות לנזקים נוספים. בחוות הדעת מציין השמאי בתיאור המקרה כדלקמן:" רכב צד ג' לא שמר מרחק ופגע עם חלקו הקדמי בחלקו האחורי של הרכב. ללא הדיפה
" (ההדגשה אינה במקור ל.ד-ח).

סיכומו של דבר כי המסמכים שהגיש התובע לא רק שלא תמכו בגרסתו, כי אם סתרו
אותה ביחס לטענתו ולפיה , עקב פגיעת הנתבעת ברכבו נהדף אל הצד השני ורכבו נפגע פגיעות נוספות.

4.
שנית, עסקינן במצב בו בפני
בית המשפט מונחות שתי גרסאות סותרות. מן המפורסמות כי במצבים כגון דא, מכריע בית המשפט במחלוקת שבין הצדדים, בין היתר על יסוד התרשומותו הישירה מן הצדדים (ולכך ראה דבריי כבוד השופט בייסקי בע"א 260-82)
משכך, ומבלי לפגוע באמור לעיל, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים , מצאתי כי מהיימנה עליי גרסת הנתבעים אשר מתיישבת
עם הראיות שהובאו לפניי, זאת לעומת מהימנות התובע והעד מצידו אשר עומדת בספק.
לאור שמיעת עדותו, מצאתי את גרסת התובע כלא אמינה כלל
עיקר שכן נמסרה באופן מהוסס, שאינו רציף, אינו הגיוני ואף מקים סתירות רבות (כפי שאפרט בהמשך). כמו כן, גרסת העד מטעם התובע, גם היא, אינה אמינה, קטועה, מהוססת, מבולבלת ונדרש לו זמן רב לחשיבה ארוכה בטרם מתן תשובה, תוך שתשובותיו קצרות, אינן ברורות ומלוות בטיפוף אצבעות על שולחן העדים.

כך למשל עלו סתירות בעדויות התובע והעד מטעמו :
4.1
בעמוד 3 לפרוטוקול, שורה 15-16 לשאלת ב"כ הנתבעים על רכב ראשון בשיירה, עונה התובע כי "אולי היה טנדר שעומד קילומטר אחרי זה". זאת בניגוד לדו"ח החקירה מטעם הנתבעת 2, שם טוען התובע "הייתה תאונה נוספת בכביש במרחק 300 מטר.."

4.2
בעמוד 4 לפרוטוקול, שורה 1 טוען התובע "נסעתי ישירות למוסך..". אמרה זו בניגוד לאמרת העד מטעמו, בעמוד 5, שורה 12 "הנענו את הרכב והלכנו הביתה..".

4.3
בכתב התביעה (סעיף 4) טוען התובע כי נסע ב"נסיעה ישרה". טענה אשר רק בהמשך, בתצהירו (סעיף 4) מתחדדת ומשנה פניה ל"נסיעה ישירה" ובתוספת הערות בנוגע לעיקול אשר בו התרחשה התאונה.

4.4
בסעיף 5 לכתב תביעתו, טוען התובע לנזקים כתוצאה מהפגיעה "בדלת מטען, מגן אחורי ופח אחורי ופנים וחלק אחורי של רכבו". נזקים אלו מאמת השמאי בחוות דעתו. בתצהירו מוסיף התובע נזקים בסעיף 12 "..והנזק מקדימה נגרם מהדחיפה על הקיר ולכך הנזק בפינה של צד שמאל"..

5.
חולשה נוספת בגרסת התובע לעניין נסיבות התאונה, מצאתי דווקא בעדותו לעניין התנהלותו טרם קרות התאונה.
אין כל חולק בין הצדדים כי התאונה ארעה ביום גשום ובכביש מסוכן. כך למשל העיד התובע.
"הכביש לא ישר, יש סיבוב , מסוכן, התאונה היתה בסיבוב" (ראה עמ' 2 ש-2 לפרוטוקול).
חרף זאת ואל מול תנאי הדרך עליהם העיד בעצמו, מצאתי כי התובע לא נהג בזהירות המתבקשת ושתואמת את תנאי הדרך. הדבר עלה בין היתר מעדותו לפיה היה "במהירות 50 קמ"ש". לפיכך, סבורני כי שעה שהתובע נהג שלא בזהירות המתבקשת, עולה הסבירות כי כתוצאה מכך איבד גם הוא את שליטתו ברכב, דבר שהוביל לקרות התאונה הראשונה, אליה נקלעה בצר לה הנתבעת 1.

6.
לעומת גרסת התובע, אשר כאמור לעיל לא נתתי בה אמון כלל ועיקר, מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת והעד מטעמה במלואן , תוך שמצאתי אותן מהיימנות ומתיישבות עם נזקי הרכבים; הן הנתבעת והן העד מטעמה הצהירו
כי בשעת התאונה רכב התובע כבר היה צמוד לקיר הבטון שבנתיב הנגדי, וכתוצאה מההחלקה על סטה רכבם לנתיב הנגדי של הכביש
ופגע ברכבו העומד של התובע. מוסיפים הנתבעת 3 והעד מטעמה ומצהירים
כי לא היה איש ברכב התובע עת התאונה (דבר המעיד על קרות תאונה קודמת בין רכב התובע לרכב צד ג').
כאמור גרסת הנתבעת והעד מטעמה היו גרסאות קוהרנטיות
וסדורות המתארות את
באופן זהה את אופן התרחשות התאונה תוך ששניהם הצהירו כי לפני רכב התובע היה רכב צד ג'
נוסף שעזב את המקום בסמוך לשעת התאונה ומיקומו היה קודם לרכב התובע. מקובלת עליי גרסת הנתבעים לפיה התובע לא הוכיח תביעתו, לא הוכיח את הדיפת רכבו תוך נסיעה וכן לא הוכיח התובע את פגיעת הרכב בקיר כתוצאה מהתאונה והנזקים המשניים שנגרמו.
סיכומו של דבר, כי בסתירה שבין גרסאות הצדדים, מצאתי את עדיות הנתבעים כמהימנות עליי, וזאת בניגוד לגרסתו של התובע והעד מטעמו. בהתאמה ניתן לכך משקל הולם בהכרעתי.


7.
שלישית, התובע סמך את תביעתו על עוולת הרשלנות. מכאן, שאף אם הייתי מקבלת גרסתו לנסיבות קרות התאונה, עדיין מוטל עליו הנטל להוכחת שיעור הנזק שנגרם לרכבו, ולא פחות חשוב מכך, הקשר הסיבתי בינו לבין האירוע הנזיקי עצמו. בנטל זה לא עמד התובע, ומכאן שגם מטעם זה מצאתי כי יש לדחות התביעה.
בעוד, שאין מחלוקת בין הצדדים שרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור, אין די בכך בכדי שאורה על קבלת התביעה וזאת
כאשר לא הוכחו הנזקים הקשורים עם הכרזת הרכב כאובדן כללי; בכתב התביעה
ובחוות דעת השמאי שצורפה אין התיחסות לנזקים אשר נגרמו לרכב ושמקורם אינו במוקד האחורי. כל זאת כאמור תוך שאף לגרסת התובע אין מחלוקת שהרכב נפגע במוקדים נוספים, לרבות בחלקו הקדמי.

8.
אציין, כי ככל ובחוות הדעת הייתה התייחסות גם לנזקים הנוספים שנגרמו לרכב התובע , ניתן היה לאמוד את גודלם ועלות תיקונם ביחס לעלות תיקון המוקד האחורי אל מול שווי הרכב ומכאן להגיע למסקנה האם הפגיעה האחורית , בשים לב לשווי הרכב, היא זו שהביאה את השמאי להכריז עליו כאובדן כללי.
בנסיבות דנן, ובשים לב לקביעתי לעיל ולפיה נגרמו לרכב נזקים מתאונה קודמת, ושעה שאין כל פירוט לגביהם, לא מן הנמנע , כי נזקים אלה בכל מקרה היו מביאים את השמאי למסקנה ולפיה יש להכריז על הרכב כאובדן כללי , ומשכך למעשה, נזקי התאונה דנן "נבלעו"
בנזקי התאונה הקודמת.

מכאן , לכל היותר ניתן לקבוע
שהנזק האחורי הצטרף לנזק הקדמי והצידי ואינו הגורם הבלעדי להשבתת הרכב כי אם הנזקים האחרים מעידים על השבתת הרכב, נזקים אשר לא נתמכו בהוכחות, צילומים או דו"חות מקצועיים. משכך, דה-פקטו ,התובע לא הוכיח
תביעתו גם
באשר להיקף הנזק.

סוף דבר;
מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה ולפיה התובע לא הוכיח הן את אופן התרחשות התאונה והן את הנזקים הקשורים
עם הפגיעה בחזית האחורית של הרכב , ומשכך , לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו , ובהתאמה דין התביעה להדחות במלואה
וכך הנני מורה.

התובע
יישא בהוצאות הנתבעים בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו
תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק.

ניתן היום,
ג' אייר תשע"ז, 29 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 21666-07/16 אוסאמה זבידה נ' שלי מרים שטיק, הכשרה היישוב חברה לביטוח, נעה נח (פורסם ב-ֽ 29/04/2017)