פסקי דין על מוניר ח'לאילה | פסקי דין על מרום משגב יזום ובניה | פסקי דין על חיים וילדר |

890-12/11 א     26/04/2017




א 890-12/11 מוניר ח'לאילה נ' מרום משגב יזום ובניה בע"מ, חיים וילדר








בית משפט השלום בעכו



ת"א 890-12-11 ח'לאילה ואח' נ' מרום משגב יזום ובניה בע"מ

26 אפריל 2017






בפני

כבוד השופטת
ג'ני טנוס


תובע


(נתבע שכנגד)

מוניר ח'לאילה
ע"י עו"ד חאזם ח'לאילה


נגד


נתבעת


(תובעת שכנגד מס' 1)


תובע שכנגד מס' 2

מרום משגב יזום ובניה בע"מ


חיים וילדר
שניהם ע"י עו"ד דני שימרן




פסק דין


בפני
י תביעה כספית ותביעה שכנגד בעקבות ביצוע עבודות בניה.

נתוני רקע ותמצית טענות הצדדים:
1.
התובע, מר מוניר חלאילה, הינו קבלן לעבודות בניין (להלן - "התובע"). הנתבעת, מרום משגב יזום ובניה בע"מ
, הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודות בניה (להלן - "הנתבעת").

אין מחלוקת, כי בין הצדדים נחתם הסכם לפיו התחייב התובע לבצע לפי הזמנת הנתבעת עבודות בניה של מרפסות וממ"דים בבניין מגורים בקריית מוצקין (להלן - "ההסכם").

2.
לטענת התובע, בגין כל העבודות שביצע לפי ההסכם מגיע לו סכום של 321,108 ₪, אך הנתבעת שילמה לו על חשבון העבודות סכום של 249,658 ₪ בלבד, כך שיתרת חובה כלפיו עומדת על 71,451 ₪, כמפורט בדף ריכוז התשלומים שצורף כנספח א' לכתב התביעה.

התובע הוסיף, כי ביצע לפי בקשת הנתבעת עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם, בסכום כולל של 164,225 ₪, כאשר בגין חלק מהעבודות הנוספות בהיקף של 40,000 ₪ נחתם בשלב מאוחר יותר הסכם נוסף בין הצדדים, ואילו בגין שאר העבודות הנוספות לא נחתם הסכם כלשהו והדברים סוכמו בעל-פה בין הצדדים.

התובע טען בנוסף, כי הנתבעת מימנה בעצמה עבודות בסכום של 66,850 ₪ אותו יש לנכות מיתרת החוב. בהתאם לאמור לעיל, על הנתבעת לשלם לו סכום של 4,600 ₪ מכוח ההסכם (לאחר ניכוי סכום של 66,850 ₪), ועוד סך של 164,225 ₪ בגין עבודות נוספות, וביחד סך של 168,825 ₪.

לסיום טען התובע, כי כל פניותיו אל הנתבעת לסילוק החוב לא נענו ונדחו בטענות חסרות בסיס – ומכאן התביעה.

3.
הנתבעת בתורה הכחישה את טענות התובע כי נותרה חייבת לו סכום כלשהו וטענה כי לא זו בלבד ששילמה לו את מלוא התמורה בגין העבודות שביצע אלא שילמה לו סכומים ביתר. לגרסתה, בגין העבודות שבוצעו מכוח ההסכם מגיע לתובע סך של 230,490 ₪, כמפורט בחשבון הסופי שצורף לכתב ההגנה ולתביעה שכנגד.

אשר לעבודות הנוספות, הנתבעת טענה כי התובע זכאי לתשלום בסך של 24,635 ₪ בגין עבודות נוספות. בהתאם לכך, הסכום הכולל שהתובע זכאי היה לקבל בגין העבודות לפי ההסכם ובגין העבודות הנוספות עומד יחד על סכום של 255,125 ₪.

לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע סכום של 240,260 ₪, כך שיתרת חובה בגין מכלול העבודות כולל העבודות הנוספות, עומדת על 14,865 ₪.

4.
הנתבעת יחד עם מנהלה, מר חיים ולידר (להלן – "מנהל הנתבעת") הגישו נגד התובע כתב תביעה שכנגד ובו טענו, כי התובע לא סיים את העבודה במועד שנקבע בהסכם, שכן הלה אמור היה להתחיל את העבודה ביום 10.4.2011 ולסיימה תוך 4 חודשים, היינו עד ליום 10.8.2011, אך בפועל התובע הפסיק לעבוד באופן חד-צדדי, והנתבעת נאלצה להשלים חלק מהעבודות בעצמה ולתקן ליקויים שנתגלו בעבודתו, כך שהעבודה הסתיימה רק ביום 10.10.2011, בפיגור של 60 ימים. עיכוב זה בסיום העבודה מזכה את הנתבעת בפיצוי מוסכם של 600 ₪ ליום, כפי שנקבע בהסכם, ובגין כל תקופת העיכוב בפיצוי של 36,000 ₪.

בנוסף לכך נטען, כי הנתבעת זכאית לשיפוי מאת התובע בגין חומרים, ציוד וכלי עבודה שסיפקה לו בסכום כולל של 59,000 ₪. כמו כן, על התובע לפצות את הנתבעת בגין גניבת שני שיקים של מנהל הנתבעת, זיוף חתימתו עליהם בתור מושך השיקים, ומשיכת סכום של 12,300 ₪ שלא כדין מחשבון הבנק שלו – מעשים שבגינם הוגשה נגדו תלונה למשטרה.

לטענת הנתבעת ומנהלה, מהסכומים הנ"ל יש להפחית סכום של 14,865 ₪ שהנתבעת נותרה חייבת לתובע כאמור לעיל, כך שהסכום שעליו לשלם להם עומד על 92,435 ₪.
5.
התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובו הכחיש את טענות הנתבעת ומנהלה לגבי שווי העבודות והאיחור בסיום העבודה וכן לגבי הטענה בדבר גניבת שיקים וזיוף חתימת מנהל הנתבעת עליהם.

דיון והכרעה:
6.
בהסכמת הצדדים בית המשפט מינה את המהנדסת הגר כהן כמומחית מטעמו (להלן - "המומחית"). המומחית ביקרה בבניין, עיינה במסמכים שהומצאו לעיונה, ונתנה חוות דעת בה התייחסה לשאלות ולנושאים שנתבקשה לדון בהם.

לאחר מכן, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. מטעם התביעה הוגש תצהירו של התובע, ומטעם ההגנה והתביעה שכנגד הוגש תצהירו של מנהל הנתבעת.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לתן

פסק דין
על סמך החומר הקיים בתיק ללא צורך בחקירת המצהירים וללא צורך בהגשת סיכומים.

בפרקים הבאים אדון בנושאים שבמחלוקת, ואפתח במחלוקת הנסבה על היקף העבודות שבוצעו מכוח ההסכם.

העבודות לפי ההסכם:
7.
לעניין זה טען התובע, כי העבודות מסתכמות בסך של 321,108 ₪, ואילו הנתבעת טענה כי עבודות אלו מסתכמות בסך של 230,490 ₪ (כל הסכומים ללא מע"מ).

מעיון בהסכם ניתן לראות כי מהות העבודות שעל התובע היה לבצע ועלות ביצוען פורטו תחת הפרק המתייחס לתשלום התמורה שעמדה על סך של 220,000 ₪ (ללא מע"מ) בגין כלל העבודות - סכום שאינו תואם אף לא אחד מהסכומים להם טענו הצדדים (כזכור, התובע טען כי עלות העבודה על פי ההסכם עמדה על סך של 321,108 ₪ בעוד שהנתבעת טוענת כי עלות העבודות עומדת על 230,490 ₪).

פער זה בין הסכומים נובע ככל הנראה מהיות ההסכם לאקוני ולא מפורט דיו, כפי שגם המומחית ציינה בחוות דעתה. זאת משום שההסכם לא התבסס על כתב כמויות מסודר שיהווה מקור להשוואה בין הכמויות והמחיר לכל יחידה שהיוו בסיס לסכומים הנקובים בהסכם לבין הכמויות שבוצעו והסכומים ששולמו בפועל.

8.
בכל אופן, בהתייחס למחלוקת זו שוכנעתי לקבל את גרסת הנתבעת ולהעדיפה על גרסת התובע. הטעם העיקרי לכך נעוץ בעובדה כי הנתבעת צירפה את החשבון הסופי אשר מפרט את הכמויות שבוצעו ואת המחיר בגין כל עבודה ועבודה. לפי מסמך זה, התובע ביצע ממ"דים בסכום של 176,940 ₪ ומרפסות בסכום של 53,550 ₪, וביחד סכום של 230,490 ₪.

לעומת זאת, התובע לא פירט הכיצד הגיע לסכום של 321,108 ₪ ולא צירף כתב כמויות מטעמו. מעבר לכך, על אף שכתב הכמויות מטעם הנתבעת צורף לכתב התביעה שכנגד, לא מצאתי בכתב ההגנה או בתצהירו של התובע התייחסות עניינית ופרטנית לגבי הכמויות הספציפיות או לגבי המחירים ליחידה שצוינו בו.

לפיכך, אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי העבודות שבוצעו מכוח ההסכם הסתכמו בסכום של 230,490 ₪ (ללא מע"מ).

העבודות הנוספות:
9.
התובע טוען, כי העבודות הנוספות שביצע מסתכמות בסך של 164,225 ₪, ולעניין זה צירף לתביעתו ולתצהירו טבלה שכוללת את פירוט העבודות הנוספות שבגינן הוא זכאי לטענתו לסכום הנ"ל.

לעומת זאת, הנתבעת טוענת כי העבודות הנוספות עומדות על סך של 24,635 ₪, כמפורט בפרק הרלוונטי מהחשבון הסופי.

10.
מאחר שאין מחלוקת כי התובע אכן ביצע עבודות נוספות, השאלה שעומדת לדיון כעת היא מהי עלות העבודות הנוספות, והאם עבודות אלו נכללו בחשבון הסופי של הנתבעת?

המומחית בדקה את טענות הצדדים לגבי העבודות הנוספות והגיעה למסקנה כי חלק מהעבודות הנוספות להן טוען התובע נכללו כבר במסגרת העבודות על פי ההסכם ולכן הוא אינו זכאי לתשלום נוסף בעדן. אולם, בגין חלק אחר התובע זכאי לתשלום נוסף בגין הפרשי כמויות ועבודות שונות בסך של 20,586 ₪.

במסגרת תצהיר עדותו הראשית הסתייג התובע ממסקנתה הנ"ל של המומחית וטען כי מגיע לו יותר ממה שקבעה בחוות דעתה. יחד עם זאת, בתצהיר פורטו השגות כנגד חלק בלבד מממצאי המומחית בחוות הדעת, ולא כנגד כלל הממצאים. לפיכך, לא מצאתי לנכון לקבל את טענות התובע לגבי עבודות נוספות שלא אושרו על ידי המומחית ושלגביהן לא הובאה התייחסות פרטנית בתצהירו.
11.
אדון להלן בנושאים שבמחלוקת:

כמות הבטון
- המומחית ציינה בחוות דעתה כי בהתאם לכתב הכמויות שצורף לכתב ההגנה הנתבעת שילמה עבור 80 קוב בטון בעוד שבפועל מדובר ב-87 קוב, ולכן על הנתבעת לשלם לתובע הפרש בסכום של 8,750 ₪ בגין 7 קוב בטון בעלות של 1,250 ₪ לקוב.

התובע חלק בתצהירו על קביעתה הנ"ל של המומחית והצהיר כי סיפק בפועל 92 קוב בטון. התובע צירף לתצהירו דף ריכוז כמויות הבטון שסופקו לאתר העבודה בקריית מוצקין ואשר תומך בטענתו לגבי כמות הבטון שסופקה בפועל. לעומת זאת, מנהל הנתבעת לא חלק על תוכן מסמך זה ולא התייחס בתצהירו להשגותיו של התובע בנדון. לפיכך, אני מקבלת את טענת התובע בנוגע לכמויות הבטון וקובעת כי הוא סיפק בפועל 92 קוב, ולכן הוא זכאי לתשלום נוסף בגין ההפרש, מעבר למה שאישרה המומחית בחוות דעתה, בסכום של 6,250 ₪ עבור 5 קוב בטון לפי 1,250 ₪ לקוב.

בניית בלוקים וחגורות בטון בקומה הראשונה
- המומחית קבעה בחוות הדעת כי לא קיבלה הסבר לגבי המקום בו נעשתה בניה זו על מנת לחשב כמויות שבוצעו.

לעניין זה טען התובע כי הוא ביצע את העבודה ולכן מגיע לו תשלום בגינה. אולם, התובע לא מסר כל פירוט בקשר אליה, ולכן אני מצטרפת לקביעתה של המומחית ולא מאשרת כל תשלום בקשר לרכיב בניה זה.

במאמר מוסגר יצוין, כי גם אניח כי עבודה זו אכן נעשתה, הרי שבפרק הקודם אישרתי כבר את כל כמויות הבטון להן טען התובע.

חיפוי מרפסת
- המומחית קבעה בחוות דעתה כי רכיב עבודה זה היה לה "לא ברור", ולכן לא אישרה בגינו תוספת תשלום.

התובע הסביר בתצהירו כי הוא ביצע עבודות חיפוי אבן בשטח של 35 מ"ר ובעלות של 350 ש"ח למ"ר, היינו בסכום של 12,500 ₪. נוכח הבהרה זו, ולנוכח העובדה כי מנהל הנתבעת לא חלק בתצהירו על טענת התובע בנדון, אני מאשרת תשלום סכום של 12,500 ₪ בגין רכיב עבודה זה.

החלפת חלון ממ"ד שנפל
- המומחית קבעה בחוות דעתה כי אין ביכולתה להתייחס לטענת התובע כי החליף חלון בממ"ד לאחר שהחלון הקודם נפל.
התובע הסביר בתצהירו כי נתבקש לבצע עבודה זו, ואילו מנהל הנתבעת לא חלק בתצהירו על טענה זו. לפיכך, אני מאשרת לתובע תשלום בגין רכיב עבודה זה בסכום של 2,000 ₪.

הפרש בגין חלונות ודלתות
- המומחית קבעה כי התובע לא הציג פירוט מספק, ולכן לא אישרה רכיב זה לתשלום.

התובע ציין בתצהירו כי מדובר בסט ממ"ד, היינו חלון ודלת עם משקופים. גם לגבי רכיב זה מנהל הנתבעת לא התייחס בתצהירו, ולכן אני מאשרת תשלום בגינו בסכום של 4,500 ₪.

אגב כך אוסיף, כי בסעיף 1.1.030 לחשבון הסופי שנערך על ידי הנתבעת אושר לתובע תשלום עבור 3 סטים של ממ"דים בעלות של 4,500 ₪ לכל סט. אך מאחר שאין מחלוקת כי בוצעו 4 ממ"דים (ראו סעיף 1.1.170 לחשבון הנ"ל), אזי ברור כי התובע זכאי לתשלום בגין הסט הרביעי.

תוספת תשלום עבור עבודות פנים בממ"ד
: המומחית נתבקשה לבדוק האם מספר הממ"דים שהתובע טוען כי ביצע, תואם למספר הממ"דים שבוצעו בפועל, וזאת לאור טענתו כי בנה ממ"ד נוסף בקומת העמודים של הבניין וביצע בו עבודות פנים שכללו יציקת רצפה, ריצוף, צביעת קירות פנים והתקנת דלת בעלות מוערכת של 27,000 ₪.

לאחר בדיקה קבעה המומחית, כי בפועל בוצעו ארבעה ממ"דים בארבע קומות וממ"ד נוסף בקומת העמודים שבקומת הקרקע המשמש כמחסן. המומחית הבהירה, כי התובע אמור היה לבנות את קירות המחסן כחלק מתהליך בניית יתר הממ"דים, שכן קירות הממ"דים בקומות העליונות אמורים להיבנות בצורה רציפה מהקרקע. כתוצאה מבניית הקירות שהחלה בקומת העמודים (בקומת הקרקע), נוצר חלל סגור המשמש כיום את דיירי הבנין כמחסן. המומחית הוסיפה, כי תוספת התשלום שהתובע דורש בגין המחסן היא עבור יציקת רצפה, ריצוף, צביעת קירות פנים והתקנת דלת, ורכיבים אלה נבדקו על ידה במסגרת סעיף 4.1 לחוות דעתה.

לאחר ששקלתי את הדברים, שוכנעתי לדחות חלק זה של תביעת התובע. כפי שהובהר מקודם, התוספת בסכום של 27,000 ₪ לה טוען התובע היא בגין עבודות פנים שבוצעו במחסן. המומחית בדקה את כל התוספות להן טען התובע בטבלה אשר ערך, אך פרט לרכיבים ספציפים עליהם חלק התובע ואשר נדונו לעיל, התובע לא חלק בתצהירו על יתר הרכיבים. כך למשל, בכל הנוגע לעבודות הריצוף התובע לא העלה כל טענה כנגד המסקנה אליה הגיעה המומחית. כך הוא הדבר לגבי עבודות הצבע.
מכל מקום, שומה היה על התובע לפרט מהי דרישתו בגין כל אחד מרכיבי העבודה הנ"ל ולא להסתפק בציון סכום כללי של 27,000 ₪ - סכום שעולה על המחיר המוסכם לבניית ממ"ד, אף שמדובר בדרישה המתייחסת רק לעבודות הפנים של הממ"ד.

זאת ועוד, לא מצאתי התייחסות ספציפית לעבודות אלו בטבלה שהתובע ערך בגין מכלול התוספות להן הוא טוען, ולכן גם מטעם זה יש לדחות את טענתו לתוספת תשלום בגין המחסן.



לסיכום
- מעבר לתוספת התשלום שאושרה על ידי המומחית בחוות דעתה, בסכום של 20,586 ₪, אני מאשרת לתובע תשלום נוסף בסך של 25,250 ₪, ובסה"כ: כך שבגין מכלול העבודות הנוספות על הנתבעת לשלם לתובע סך של 45,836 ₪.

יתרת החוב של הנתבעת:
12.
בעוד התובע טוען כי הנתבעת שילמה לו על חשבון העבודות סך של 249,658 ₪, טוענת הנתבעת כי שילמה סך של 240,260 ₪ בלבד.

אין בפני
י הסבר ברור לפער בגרסאות הצדדים בנוגע לגובה התשלום, ובפרט שהתובע מאשר קבלת סכום גבוה מזה שהנתבעת ציינה. גם השוואה בין התשלומים שכל אחד מהצדדים פירט במסמכים מטעמו, אין בה כדי לסייע בהסרת חוסר הבהירות ולהסביר את הפער בסכומים שכל אחד מהם ציין. זאת בעיקר משום שטבלת התשלומים שהתובע ערך אינה כוללת את כל הרכיבים שהנתבעת פירטה בחשבון הסופי שלה, ובכל מקרה הסכומים שפורטו בה אינם מגיעים לסכום שהוא עצמו אישר כי קיבל מהנתבעת.

ייתכן שפער זה נובע מהעובדה כי הנתבעת לא כללה בחישוביה המפורטים בחשבון הסופי את סכום שני השיקים שלטענתה נגנבו ממנהלה בסך של 12,300 ₪ (ראו דיון בהמשך). אומנם סכום השיקים אינו תואם את הפער בין הסכומים הנ"ל, ברם לא מן הנמנע כי סכום השיקים יחד עם נתונים אחרים שלא הובהרו לבית המשפט גרמו לפער האמור.

בנסיבות העניין, אני מאמצת את גרסת התובע לגבי גובה התשלום ששולם לו על ידי הנתבעת.

זה המקום לציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת שילמה לתובע מע"מ אם כי לא בגין כל הסכום ששולם לו עד כה. לגרסת הנתבעת, היא שילמה מע"מ אך בגין סכום החשבוניות שהונפקו לה על ידי התובע. כך או כך, יש להניח כי סכום המע"מ ששולם נכלל כבר בסכום הנ"ל שהנתבעת אישרה את תשלומו, והחשבון הסופי מטעמה תומך במסקנה זו.

13.
על יסוד המפורט לעיל, אני קובעת כי יתרת החוב של הנתבעת היא כדלקמן:
תשלום בגין העבודות לפי ההסכם (כולל תוספות שסוכמו מראש) – 230,490 ₪
תשלום בגין עבודות נוספות לפי חוות הדעת והמסקנות אליהן הגעתי בפסק הדין – 45,836 ₪
תשלום מע"מ בגין העבודות הנ"ל (16% לפי מה שהתובע ציין) – 44,212 ₪
בניכוי הסכום ששולם עד כה – (249,658 ₪ -)
70,880 ₪ כולל מע"מ.

דיון בתביעה שכנגד
:
14.
הנתבעת ומנהלה הגישו תביעה שכנגד כנגד התובע. מפאת הנוחיות אדון בכל אחד מרכיבי התביעה שכנגד בנפרד.

פיצוי יומי בגין איחור בביצוע העבודות:
15.
לטענת הנתבעת, בהתאם לאמור בהסכם על התובע היה לסיים את העבודה תוך 4 חודשים ממועד תחילת ביצוע העבודה, קרי עד ליום 10.8.2011, ובגין כל יום של איחור התחייב התובע בתשלום פיצוי מוסכם של 600 ₪ ליום. הנתבעת הוסיפה, כי התובע סיים את העבודה רק ביום 10.10.2011, היינו באיחור של 60 ימים, ולכן על התובע לפצות אותה בסכום כולל של 36,000 ₪.

התובע הכחיש טענה זו של הנתבעת והוסיף כי הוא סיים את העבודות שבועיים טרם חלוף המועד המוסכם למסירה.

16.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את טענת הנתבעת בדבר תשלום פיצוי יומי מוסכם. ראשית כל, משום שהנתבעת לא הביאה כל ראיה ממנה ניתן לראות מתי סיים התובע את העבודות.

שנית כל, מעיון בחשבון הסופי מטעם הנתבעת ניתן לראות כי תחילת העבודה הייתה ביום 1.6.2011, ומאחר שסוכם בין הצדדים כי משך העבודה יהיה ארבעה חודשים, אזי סיום העבודה ביום 10.10.2011 (לפי טענת הנתבעת), אינו חורג באופן ממשי מפרק הזמן שנקבע מלכתחילה לסיום העבודה.

זאת ועוד, אין לשכוח כי התובע ביצע עבור הנתבעת ולבקשתה עבודות נוספות שדבר ביצוען לא נלקח בחשבון בעת חתימת ההסכם לצורך קביעת פרק הזמן לסיום העבודות. ממילא לא נטען על ידי הנתבעת ומנהלה כי הצדדים סיכמו על ביצוע העבודות הנוספות בפרק הזמן המקורי שנקבע בהסכם, ולכן אין מקום לבוא בטרוניה כלפי התובע שלא סיים את כל העבודות, כולל העבודות הנוספות, בפרק הזמן שנקבע בהסכם.

אשר על כן, אני דוחה את טענתה הנ"ל של הנתבעת.

תשלום עבור חומרים וציוד:
17.
לטענת הנתבעת, מאחר שהתובע הפסיק את העבודה באופן חד-צדדי היא נאלצה להשלים חלק מהעבודות בעצמה ולתקן ליקויים שבוצעו על ידי התובע. בנוסף לכך, שילמה הנתבעת עבוד חומרים וסיפקה לתובע חומרים, ציוד וכלי עבודה בסכום כולל של 59,000 ₪ (לא כולל מע"מ). התובע בתורו הכחיש את הטענה בדבר הפסקת העבודה באופן חד-צדדי, אך אישר כי הנתבעת נשאה בתשלומים בגין חומרים וציוד בסכום של 66,850 ₪ (כולל מע"מ).

18.
הוספת מע"מ (כשיעורו אז) לסכום שהנתבעת ציינה, מביא לסכום של 68,440 ₪. ומכאן, שהפער בסכומים הוא לא משמעותי.

בנסיבות העניין, ולאור הפירוט שהנתבעת ערכה בחשבון הסופי לגבי התשלומים בהם נשאה, אני קובעת כי היא זכאית לתשלום בסכום של 68,440 ₪ כולל מע"מ.

פיצוי בגין גניבת שיקים:
19.
הנתבעת טענה כי הגישה כנגד התובע תלונה במשטרה ביום 28.9.2011 בגין גניבת שני שיקים של מנהלה, זיוף חתימתו עליהם ומשיכתם מחשבון הבנק שלא כדין בסכום של 12,300 ₪ (סכום שני השיקים). התובע בתורו מכחיש טענה זו וטוען כי השיקים שולמו לו כדין והופקדו לחשבון הבנק של אחותו.

20.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים בנדון, נחה דעתי לדחות רכיב תביעה זה, שכן הנתבעת לא הוכיחה טענה זו. הנתבעת צירפה העתק משני שיקים בסכום כולל של 12,300 ₪ לפקודת גב' ח'לאילה פאטמה, שזמן פירעונם הוא לחודש ספטמבר 2011. מעניין לציין בהקשר זה, כי השיקים הוצגו לפירעון ולא חוללו בשל אי התאמה לחתימתו של מנהל הנתבעת. זאת ועוד, חרף טענתה בדבר גניבת השיקים וזיוף החתימה עליהם, הנתבעת לא פירטה מהיכן נגנבו השיקים, מתי גילתה לראשונה כי נגנבו, הכיצד גילתה את מעשה הגניבה הנטען, ומה עלה בגורל התלונה אשר הגישה כנגד התובע. כמו כן, הנתבעת לא הציגה חוות דעת או ראיה אחרת אשר תומכת בטענתה בדבר זיוף כתב ידו וחתימתו של מנהלה.

לפיכך ובהעדר הוכחה מינימאלית בדבר גניבת השיקים או זיוף חתימת מנהל הנתבעת עליהם, אני דוחה רכיב תביעה זה.

אחרית דבר:
21.
אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 70,880 ₪ כולל מע"מ.

כמו כן, אני מקבלת את התביעה שכנגד בחלקה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת סך של 68,440 ₪ כולל מע"מ.

קיזוז הסכומים מביא לתוצאה כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 2,440 ₪ כולל מע"מ. סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

22.
אשר להוצאות – נוכח היתרה הזניחה שנותרה לתשלום, ולאור זאת שטענות הצדדים נתקבלו ונדחו בהתאמה, לא מצאתי הצדקה לפסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
ל' ניסן תשע"ז, 26 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 890-12/11 מוניר ח'לאילה נ' מרום משגב יזום ובניה בע"מ, חיים וילדר (פורסם ב-ֽ 26/04/2017)