פסקי דין על עזבון המנוח מוסטפא אחמד ג'בארין ז"ל | פסקי דין על עומר מוסטפא ג'בארין | פסקי דין על מוחמד מוסטפא ג'בארין | פסקי דין על מדינת ישראל – פקיד הסדר המקרקעין | פסקי דין על מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל | פסקי דין על מדינת ישראל – לשכת רישום המקרקעין חיפה ואח' |

66719-09/16 א     02/05/2017




א 66719-09/16 עזבון המנוח מוסטפא אחמד ג'בארין ז"ל, עומר מוסטפא ג'בארין, מוחמד מוסטפא ג'בארין נ' מדינת ישראל – פקיד הסדר המקרקעין,מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, מדינת ישראל – לשכת רישום המקרקעין חיפה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 66719-09-16 המנוח ג'בארין ז"ל ואח'
נ' מדינת ישראל ואח'

לפני כבוד השופטת תמר נאות פרי




התובעים / המבקשים


עזבון המנוח מוסטפא אחמד ג'בארין ז"ל
באמצעות יורשיו:
1. עומר מוסטפא ג'בארין
2. מוחמד מוסטפא ג'בארין
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד בשיר ואח'


נגד

הנתבעים / המשיבים
1. מדינת ישראל – פקיד הסדר המקרקעין

2. מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
3. מדינת ישראל – לשכת רישום המקרקעין חיפה
הנתבעות 1-3 ע"י פרקליטות מחוז חיפה

4. כמאל כמאל
5. וג'יה כמאל
6. אדיב כמאל
7. אנואר כמאל
8. ראמי כמאל
9. כרים עראף
הנתבעים 4-9 ע"י ב"כ עוה"ד מג'די חליאלי



החלטה בבקשות מס' 20 -21

בפני
י בקשת הנתבעים 4-9 (להלן: "הנתבעים") לחייב את התובעים (להלן: "התובעים") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
רקע כללי -
בתיק העיקרי מתבררת תביעת התובעים כנגד הנתבעים, וכנגד שלושה אורגנים נוספים של המדינה ואשר יכונו להלן ביחד: "המדינה".
לטענת התובעים, בכתב התביעה העיקרי, הם זכאים להירשם כבעלים של חלק מגוש 20432 חלקה 47 (להלן: "המקרקעין").
בעיקרם של דברים טענות התובעים בתביעה העיקרית, הינן הבאות:
התובעים הינם יורשיו של המנוח מוסטפא אחמד ג'אברין ז"ל (להלן: "המנוח"). לטענתם, לפני שנים רבות התקיימו הליכים משפטיים במסגרת הליך ההסדר שמספרו 497/אום אל פחם (להלן: "הליך ההסדר") לגבי החלקה. בשלב מסוים ניתן בהליך ההסדר

פסק דין
כנגד המנוח, בהיעדרו. ב

פסק דין
זה נקבע כי החלקה (אשר בזמנו כונתה חלקה 6) – תירשם בחלקה על שם המדינה ובחלקה על שם המנוח. המנוח הגיש בקשה לביטול פסק הדין (בקשה מס' 12/69) ובית המשפט קיבל את הבקשה, מאחר ושוכנע כי המנוח לא זומן כדין לדיון שבו ניתן פסק הדין בהיעדר וקבע בהחלטתו מיום 25.6.1969 כי פסק הדין מבוטל וכי יקבע דיון מחודש בחלק מהתביעה אשר התייחס לאותה חלקה 6.
ממשיכים וטוענים התובעים, כי במהלך כל השנים לא נקבע אותו "דיון מחודש" ולכן הם סברו כי הנושא הוסדר והחלקה נרשמה על שם המנוח.
אלא, שלטענת התובעים, רק בחודש ספטמבר 2016 נודע להם כי המקרקעין נותרו רשומים על שם המדינה וכי המדינה, באמצעות רשות מקרקעי ישראל, מבקשת לבצע עסקאות בחלקה, או בחלק ממנה, וזאת בניגוד לזכויות שאמורות היו להיות למנוח בחלקה.
עוד ביקשו התובעים, בעת הגשת התובענה בתיק העיקרי, ליתן צו מניעה זמני המופנה כלפי המדינה והנתבעים ואשר אמור למנוע כל דיספוזיציה במקרקעין הרלבנטיים.
למען דיוק, ולהשלמת התמונה, יובהר כי בשלב הראשון, הוגשה התביעה רק כנגד המדינה, בדרישה למנוע כל דיספוזיציה לגבי המקרקעין, בד בבד עם הגשת הבקשה למתן צו המניעה הזמני. אלא שהתברר כי כבר בוצעו עסקאות לגבי המקרקעין והמדינה כבר חתמה על חוזים למול הנתבעים, בכל הנוגע לשטחים בהם עסקינן. אין צורך לפרט כעת באשר לטענות של הצדדים בכל הנוגע למועד חתימתן של העסקאות ביחס למועד תחילת ההליכים בתיק - ורק ייאמר כי לאחר שהתברר שנחתמו העסקאות – צורפו הנתבעים להליך. או אז, המשיך הדיון בבקשה למתן הסעד הזמני, ומצאתי לנכון לתת צו מניעה זמני רק בכל הנוגע לאפשרות להעביר את המקרקעין לצדדים שלישיים נוספים מעבר לנתבעים (וזאת במסגרת החלטה מיום 24.1.2017, להלן: "הצו הזמני").
על ההחלטה לגבי הצו הזמני הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון - והיא נדחתה ביום 5.4.2017 (רע"א 1824/17, מפי כב' השופט סולברג).
הבקשה הנוכחית ועמדות הצדדים -
לאחר דחיית הקשת רשות הערעור על ידי בית המשפט העליון, הגישו הנתבעים את הבקשה הנוכחית לחיוב התובעים בהפקדת ערובה (ביום 19.4.2017).
טענות הנתבעים
- בבקשה נטען כי סיכויי התובענה קלושים, תוך הפנייה לדברים שנאמרו במסגרת הדיונים שהתקיימו עד כה במסגרת בירור הבקשה למתן סעד זמני, כאשר הועלו טענות בדבר התיישנותה של התביעה, לחילופין – בדבר שיהוי ניכר המצדיק את דחייתה, הועלו טענות בדבר היעדר עילה כנגד הנתבעים (באשר הם רכשו את הזכויות מהמדינה ואינם יריבים "ישירים" של התובעים), הועלו טענות בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט, ועוד.
יוער כבר עתה, כי אין בבקשה כל טענה בדבר מצבם הכלכלי של התובעים, ובסעיף 6 לבקשה צוין כי היא אינה נתמכת בתצהיר הואיל והיא נסמכת רק על כתבי בית הדין ועל טיעונים משפטיים.
תשובת התובעים
- לשיטתם עילת התביעה מבוססת, ויש לדחות את טענות הנתבעים בכל הנוגע להתיישנות או שיהוי וכיוצ"ב טענות. עוד מפנים התובעים לכך כי אחד מהתנאים למתן הצו הזמני היה הפקדת סך של 30,000 ₪ וכי הם אכן קיימו תנאי זה והפקידו את הסכום כאמור. לשיטתם, יש לקחת הפקדה זו בחשבון במסגרת מכלול השיקולים, ובוודאי שיש בהפקדה כדי להוות ערובה לפיצוי מי שנגדו ניתן הצו למקרה ויהיו לו נזקים.
תגובת הנתבעים
– בתגובה שהוגשה לתשובה, חזרו למעשה הנתבעים על הטענות כפי שפורטו בבקשה, כאשר הם מפנים בעיקר לאמירות שמופיעות בהחלטה לגבי הצו הזמני, ולשיטתם - הדבר מלמד על כך שסיכויי התביעה בתיק העיקרי אינם גבוהים ומחייבים להיעתר לבקשה.
דיון והכרעה –
שקלתי את טענות הצדדים ומסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.
הלכה היא כי, ככלל, השימוש באמצעי של הפקדת ערובה, על פי תקנה 519 לתקנות, ייעשה במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וזאת לאור זכותו החוקתית של תובע לגשת לערכאות ולהתדיין עם בעל הדין היריב וזכות הקניין שלו, גם כאשר מדובר בתובע, שהינו מעוט יכולת (רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלים, פ"ד מד(1) 647, 650; רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845; רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח איברהים ז"ל, פ"ד נח(5) 865; רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל (18.10.2007); רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (16.1.2013)).
בבע"מ 1171/16 פלוני נ' פלוני (18.2.2016) נפסק, בין היתר, כי:
"אכן, החלטה בדבר הפקדת ערובה כתנאי לניהולו של הליך בערכאה הדיונית אינה קביעה של מה בכך, והכלל הוא כי הסמכות לקביעה מעין זו, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, תופעל במתינות, בזהירות ובריסון, כדי שלא יינעלו דלתות בית המשפט בפני
בעל דין, ובפרט בפני
מי שידו אינה משגת, ומנגד, כי יובטחו הוצאות הצד שכנגד כאשר נראה כי סיכויים ההצלחה בהליך נמוכים (וראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 12, תשע"ו-2015), 679; רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (2014), בפסקה 7). ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, (מה' 2, תשס"ח-2008) 47-46, נדרש לנושא זה באספקלריית חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, והוא מציין כי תקנה 519
עומדת במבחן החוקתיות, אך על בית המשפט לשקול את זכות הגישה לערכאות ו"מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרת התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבית המשפט לשם הגנה על זכויות" (עמ' 47). עוד ראו ד' שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות (תשס"ז), 112; יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי (תשע"ה-2015), 139-136."


תקנה 519 לתקנות, על פי לשונה, אינה קובעת אמות מידה או תנאים להחלתה, ומכאן – שהשיקולים להפעלתה הינם פרי יציר הפסיקה. בתי המשפט היתוו מספר שיקולים מרכזיים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בבואו לצוות על מתן ערובה, והם: תושבות חוץ של התובע או אי-ציון מען עדכני בכתב התביעה, סיכוי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד (רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, פסקה 7 (13.11.14), רע"א 5488/16
נתנאל נ' רישן בנין והשקעות (17.7.16)).
כב' השופט עמית, בבר"ע 1793/07 (מחוזי חיפה) י.ב.ג.ל. ניהול נ' נמרוד בכר (8.7.2007) התייחס לרכיבים הדורשים בחינה, וקבע כך (פסקה 10 ואילך):
"לגבי המבקש – המשיבים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, שהם עלולים להיתקל בקשיים בגביית הוצאות המשפט מהמבקש, אם תידחה התביעה. המשיבים לא טענו שהמבקש
נמצא בקשיים כלכליים או שאין ביכולתו לעמוד בתשלום הוצאות המשפט. לאור מטרות התקנה כפי שהוגדרו בפסיקה, עולה השאלה אם רשאי בית המשפט לחייב בהפקדת ערובה גם כאשר אין חשש לחוסנו הכלכלי של התובע או לגביית ההוצאות שיושתו עליו אם תידחה תביעתו, אך מנגד, יש חשש של ממש שמדובר בתביעת סרק שסיכוייה קלושים.

לתקנה 519 שתי תכליות – הבטחת הוצאות הנתבעים במקרה בו סיכויי התביעה קלושים ומניעת הגשת תביעות סרק. לטעמי, על מטרות אלו להתקיים יחדיו ובמצטבר ולא סגי בהתקיימותו של אחד התנאים בלבד. התקיימותה של כל אחת מהתכליות היא תנאי הכרחי להפעלת תקנה 519 אך לא תנאי מספיק. בית המשפט לא מחייב תובע בערובה מחמת עוניו בלבד, ובית המשפט לא מחייב תובע בערובה רק מאחר שסיכויי התביעה קלושים. המחוקק העמיד מנגנונים אחרים שנועדו לחסום תביעות סרק או תביעות שסכומן מופרז. המסננת העיקרית למניעת תביעות סרק מצויה בתקנות 100-101 לתקנות סד"א, שמאפשרות סילוק תביעות בטענות סף כמו התיישנות, תביעה טורדנית או קנטרנית, היעדר עילה וכיו"ב. האגרה המשתלמת עם הגשת התביעה, מגבילה את זכות הגישה לערכאות, ומטרתה, בין היתר, למנוע הגשת תביעות שסכומן מופרז (בכפוף לאפשרות לקבל פטור מאגרה). כלים נוספים למניעת הליכי סרק הם הטלת הוצאות משפט ופסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה, ובמקרים קיצוניים וקשים ניתן לשקול
סעד של צו חוסם נגד בעל הדין הטרדן – לדיון מקיף בסוגיה ראה החלטתו של כב' הרשם מרזל בבשג"צ 4748/06 שלמה שקד נ' גב' רוית תפוחי רכזת בכירה לקרן הנשיא –לשכת נשיא המדינה תק-על 2006(3) 1449 (2006).

כאמור, אחת המטרות של תקנה 519 היא למנוע הגשת תביעות סרק, אך בכך לא סגי. הרציונל שבבסיס התקנה הוא, שאם מדובר בתביעת סרק, יושתו על התובע הוצאות שאם לא ישולמו, יפגע הנתבע. לכן, לצד החשש כי מדובר בתביעת סרק, יש להוכיח כי יקשה על התובע לשלם את ההוצאות שיושתו עליו אם תידחה התביעה. הפקדת הערובה על ידי התובע מבטיחה את הוצאות הנתבע. היא גם מעידה על רצינות התובע בתביעתו, מידת האמון שהוא רוכש לתביעתו ונכונותו לשאת בהוצאות בגין ההליך.

מאחר שהחיוב להפקיד ערובה פוגע בזכות הגישה לערכאות ובזכות הקניין של התובע, קיומו של חשש שהתובע לא יעמוד בתשלום הוצאות המשפט, הוא תנאי הכרחי לתחולתה של התקנה. לכן, כאשר הנתבע לא מוכיח כי קיים חשש שהתובע לא יוכל לשאת בהוצאותיו, אזי גם אם סיכויי התביעה קלושים, לא מתקיימים התנאים הדרושים להחלת תקנה 519 - ראה גם בר"ע (מחוזי תל-אביב) 2045/02 עו"ד לזרוביץ שלמה נ' סירונה דנטל סיסטם ג.מ.ב.ה. תק-מח 2003(2) 3695 (2003).

לאור האמור לעיל, ומשלא טענו המשיבים, וממילא לא הוכיחו כי יש חשש שיקשה עליהם לגבות מהמבקש את הוצאותיהם אם התביעה נגדם תדחה, אין לחייב את המבקש בהפקדת ערובה ויש לקבל את הערעור בנקודה זו. עם זאת, וככל שהמשיבים יוכיחו בהמשך הדרך כי קיים חשש כאמור לגבי המבקש, איני רואה מניעה כי בית משפט קמא יחזור וידון בבקשתם וייחייב את המבקש בהפקדת ערובה."


(ההדגשות אינן במקור).
מכאן, שהמדובר בכמה תנאים שיש לבחון באופן מצטבר.
במקרה הנוכחי, הנתבעים בעצמם, בעמ' 2 לבקשה בפסקה 3, מציינים כי במסגרת איזון האינטרסים לצורך הכרעה בבקשה כגון דא, על בית המשפט לשקול כמה שיקולים לרבות בנוגע למצבו הכלכלי של התובע והאפשרות שתהיה לגבות ממנו הוצאות, אם תידחה התביעה ואף מפנים לארבעה פסקי דין אשר מונים את השיקולים כאמור. אלא שבסעיף 4 לבקשה ממשיכים וטוענים הנתבעים כי במקרה הנוכחי יש טעמים מיוחדים המחייבים להורות לתובעים להפקיד ערובה
"אף ללא כל קשר למצב הכלכלי של התובעים"
ומונים את טיעוניהם באשר לכך שסיכויי התובענה קלושים.
לא מצאתי כי המקרה הנוכחי חריג עד כדי כך שניתן לוותר על שקילת הנתונים בדבר מצבם הכלכלי של התובעים. אני מסכימה כי המצב הכלכלי כאמור מהווה רק אחד מיני מגוון של שיקולים וכי משקלו היחסי יכול שישתנה בין מקרה למקרה, אך לא אוכל לקבל את הטענה לפיה אין צורך להציג בכלל טיעונים לגבי רכיב זה. אזכיר, כי בבקשה אין כל התייחסות לגבי מצבם הכלכלי של התובעים ואף לא צורף תצהיר לבקשה.
במצב דברים זה, אין בפני
י נתונים בכל הנוגע למצבם הכלכלי של התובעים ונמנעת מבית המשפט האפשרות מלבצע את האיזון הנדרש, לאור כל המצוטט מעלה מהפסיקה והספרות הרלבנטיים.
לכן, הבקשה נדחית, אם כי ללא צו להוצאות.
אני מזכירה לצדדים כי התיק קבוע לישיבה ליום 6.6.2017.

ניתנה היום, ו' אייר תשע"ז, 02 מאי 2017, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 66719-09/16 עזבון המנוח מוסטפא אחמד ג'בארין ז"ל, עומר מוסטפא ג'בארין, מוחמד מוסטפא ג'בארין נ' מדינת ישראל – פקיד הסדר המקרקעין,מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, מדינת ישראל – לשכת רישום המקרקעין חיפה ואח' (פורסם ב-ֽ 02/05/2017)