פסקי דין על אביבה בן הרוש | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

33328-05/16 בל     03/05/2017




בל 33328-05/16 אביבה בן הרוש נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 33328-05-16

לפני:

השופט מירון שוורץ

נציג ציבור (עובדים): מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (מעסיקים): מר רביב סתיו

התובעת

אביבה בן הרוש
ע"י ב"כ: עו"ד מארון עילוטי


-

הנתבע


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אורנית פיכמן



פסק דין
1.
תביעתה של התובעת לקצבת נכות כללית, אשר התקבלה אצל הנתבע ביום 25.6.15, נדחתה על פי החלטת הנתבע מיום 29.7.15, מאחר שהתובעת אינה מבוטחת בביטוח נכות הואיל והיא הגיעה לגיל פרישה.


כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

2.
בכתב התביעה שהוגש בהליך זה, טענה התובעת כי יש לבטל את החלטת הדחייה משני טעמים:

א.
התובעת זכאית להיבדק בפני
ועדות רפואיות מאחר שקיימת תקופה רטרואקטיבית שהיא עשויה לקבל בגינה קצבת נכות כללית, הקודמת למועד בו הגיעה לגיל פרישה.
ב.
התובעת עשויה להיות זכאית לתוספת מכח החוק בגין נכות בקצבת הזקנה.

3.
בכתב הגנתו, טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה.

הנתבע טען כי בהתאם להוראות סע' 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), הרי ש"מבוטח" הוא תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה. לפיכך, בשים לב לגיל הפרישה של התובעת שהינו 62 שנים, בשנת 2011, ובהתאם להוראות סע' 195 וסעיף 196(ב) לחוק ולאור מועד הגשת התביעה, אזי התאריך המוקדם ביותר שיכול להיקבע לתובעת הוא ביום 25.4.14 ותאריך זכאות לגמלה מוקדם ביותר אפשרי לכאורה הוא ביום 25.6.14 – דהיינו לאחר הגיעה לגיל פרישה. לכן, טען הנתבע, התובעת אינה מבוטחת בביטוח נכות ואינה יכולה להיות זכאית לקצבת נכות כללית ולכן לא נבדקה זכאותה.

בפתח הישיבה שהתקיימה ביום 6.9.16, הוסיף הנתבע וטען (פרוט' עמ' 1 שורות 17-21) כי התובעת אינה זכאית לקצבת זקנה לנכה לפי סע' 251 לחוק, שכן קצבה זו מוקנית רק למי ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה. בהתאם להסכמת הצדדים, התווספה טענה זו לכתב ההגנה של הנתבע, כמפורט בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים.

4.
במסגרת אותה ישיבה, הודה ב"כ התובעת כי כל המועדים המפורטים בכתב ההגנה הם נכונים והודיע כי התובעת חוזרת בה מהטענה של תביעה רטרואקטיבית. מנגד, חזר ב"כ התובעת וציין כי ייתכן ואם התובעת תהיה זכאית לנכות באופן עקרוני, היא תהיה זכאית לתוספת לקצבת זקנה.

לאחר שהפנה בית הדין את ב"כ התובעת ל

פסק דין
בעניין דומה, ביקש ב"כ התובעת שהות בת 14 יום על מנת לשקול את המשך ההליכים.

5.
ביום 21.9.16 הודיע ב"כ התובעת כי התובעת מבקשת להמשיך בהליך, מאחר שהיא סבורה כי קיים שוני במצב המשפטי בין הליך זה לבין ההליך בתיק ב"ל 26687-12-13 ולפיכך מבוקש להורות על הגשת תצהירים.

6.
ביום 7.11.16 הגישה התובעת, בהתאם להחלטת בית הדין, תצהיר עדות ראשית, במרכזו טענה כי היא מצויה בדיונים עם הנתבע בעניין נכות כללית לפחות מאז שנת 2011, כאשר לאחר ערעורים שונים, נדחתה תביעתה בשנת 2012, ומאחר שמצבה הורע, היא הגישה בשנת 2015 את הבקשה לבדיקה מחדש, מושא הליך זה.

7.
הנתבע הודיע בתגובה כי אין מדובר בתביעה להחמרת מצב אלא בתביעות שונות אשר נדחו מעת לעת וכי בשום שלב לא אושרה לתובעת תביעה כלשהי. הנתבע הוסיף וציין כי מאחר שלא קיימת מחלוקת עובדתית בתיק, אין לנתבע שאלות לחקירת התובעת ולפיכך אין מקום לקיים ישיבת הוכחות בהליך.
עפ"י הסכמת הצדדים, נקבעה ישיבה בתיק לשמיעת סיכומי הצדדים.

תמצית טיעוני הצדדים בסיכומיהם -

8.
התובעת טענה כי יש להורות לנתבע להשלים את בדיקתה של התובעת בפני
ועדה רפואית מדרג ראשון לצורך קביעת זכאותה לנכות כללית. התובעת טענה כי בהליכים קודמים לרבות

פסק דין
שהורה על החזרת עניינה לוועדה רפואית, היא כבר היתה בגיל פרישה ולא הועלתה ע"י הנתבע כל טענה לעניין תחולת סעיפים 195 ו-196 לחוק. לפיכך, טוענת התובעת, קיימת מניעות והשתק כלפי הנתבע, מלטעון טענות אלה בהליך זה.

כן נטען, כי בשונה מפסק הדין בתיק בל 26687-12-13, אין מדובר בפני
יה ראשונה לנכות כללית כאשר התובעת כבר הגיעה לגיל זקנה.

9.
הנתבע חזר וטען בסיכומיו כי לא נפל כל פגם בהחלטתו מיום 29.7.16. הנתבע חזר וטען כי המועד המוקדם ביותר שיכול להיקבע לתובעת לזכאות לגמלה הוא מיום 25.6.14 דהיינו לאחר גיל פרישה.

הנתבע הוסיף וטען כי התובעת גם אינה יכולה להיות זכאית לקצבת זקנה לנכה, שכן בהתאם להוראות סע' 251 לחוק, מוקנית הזכות רק למי ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה.

הנתבע סקר בסיכומיו את התביעות אותן הגישה התובעת לנכות כללית, בשנים 2008, 2009, 2010 ו-2011, אשר נדחו כולן. תביעות אלו, הוגשו לפני הגיעה של התובעת לגיל פרישה. התביעה הנוכחית הוגשה בשנת 2015, לאחר שהגיעה התובעת לגיל פרישה. לפיכך, לא חל כל השתק מהעלאת הטענות שהועלו בכתב ההגנה.

10.
בתשובה לסיכומי הנתבע, טען ב"כ התובעת כי עניינה של התובעת הוחזר בשעתו לוועדה רפואית לעררים על פי

פסק דין
, בשנת 2012, לאחר הגיעה של התובעת לגיל פרישה ומכאן כי טענת ההשתק והמניעות צריכה להתקבל לשיטתו.

ב"כ התובעת הוסיף וציין כי בית הדין מתבקש להורות על אי תחולתו של סע' 251 לחוק, מכיוון שמדובר בסעיף מפלה אשר יוצר אפליה ברורה בין אנשים נכים אשר הגישו את תביעתם לפני גיל פרישה לבין אנשים נכים שהגישו תביעתם לאחר שהגיעו גיל פרישה.

11.
ביום 12.3.17 הגיש ב"כ התובעת הודעה לתיק, בה ביקש להדגיש כי הוא עומד על טיעוניו בעניין פסילת סע' 251 לחוק, בהיותו סעיף מפלה, וכי בהתאם להלכה הפסוקה אותה ציטט, אין באפשרותו להעלות טיעונים אלו בפני
בג"צ, מבלי שינסה לתקוף תחילה את ההוראה אותה הוא מבקש לבטל, בפני
בית דין זה.

12.
ביום 14.3.17 הגיש הנתבע הודעה בתגובה, לפיה יש לדחות את טיעוני התובעת לעניין פסילת סע' 251 אשר הועלתה לראשונה בסיכומי התשובה לסיכומי הנתבע. נטען, כי לא יעלה על הדעת שהתובעת תנהל הליך במסגרתו תבקש לקבוע כי היא זכאית לתשלום מכח סע' 251 לחוק, ובסיכומי התשובה תטען לראשונה כי יש לפסול את אותו הסעיף.
נטען כי מדובר בשינוי חזית בסיכומי תשובה שאין להתירו. כן נטען כי כלל לא נשמעו טענות בהליך באשר לכך שהסעיף מפלה ולא צורפו הצדדים הרלוונטיים. לפיכך, יש לדחות טענה זו על הסף.

13.
ביום 15.3.17 הגישה התובעת תשובתה לטענות הנתבע כאמור, ולפיה אין מדובר בהרחבת חזית שכן הטענה הועלתה על ידי התובעת במסגרת סיכומי תשובה לסיכומי הנתבע.

דיון והכרעה –
14.
כמפורט לעיל, תביעתה של התובעת צומצמה בפתח הישיבה שהתקיימה ביום 6.9.16, במסגרתה ציין בא כוחה כי הוא חוזר בו מהטענה של תביעה רטרואקטיבית אולם טוען כי ייתכן ואם התובעת תהיה זכאית לנכות באופן עקרוני, היא תהיה זכאית לתוספת לקצבת זקנה ולפיכך על הנתבע להשלים את בדיקותיה בוועדה רפואית מדרג ראשון לצורך קביעת זכאותה לנכות כללית.

המסגרת הנורמטיבית -
15.
סעיף 251 לחוק עניינו "מבוטח שקיבל קצבת נכות" וזהו נוסחו:

"(א)
ב
סעיף זה –
"קצבת נכות" – קצבה חודשית כמשמעותה בסעיף 199(1) וכן גמלה מיוחדת לעולה המשתלמת לפי הסכם מכוח סעיף 9;
"סכום קצבת זקנה" – סכום השווה לקצבה המשתלמת לפי הוראות סעיפים 244(א) ו-(ב) ו-248, וכן גמלת זקנה מיוחדת לעולה המשתלמת לפי הסכם מכוח סעיף 9;
"גמלה נוספת לנכה" – סכום השווה להפרש שבין קצבת נכות וסכום קצבת זקנה.
(ב)
מבוטח ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה, וסכום קצבת הזקנה שהוא זכאי לו נמוך מסכום קצבת הנכות האמורה, זכאי לקצבת הזקנה בצירוף גמלה נוספת לנכה (בסעיף זה – קצבת זקנה לנכה), ואולם תוספת התלויים תחושב בעד כל חודש בהתאם למספר התלויים בנכה באותו חודש כמשמעותם בסעיף 200(ג); קצבת הזקנה לנכה תעודכן בשיעורים ובמועדים שבהם מתעדכנת קצבת הנכות".

16.
פרק ט' לחוק עוסק ב"ביטוח נכות" וסימן א', סעיף 195 כולל הגדרות לצורך פרק זה. להלן יובאו ההגדרות בסעיף 195, הרלוונטיות לענייננו:

"מבוטח" - תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 65 שנים בגבר ו-60 שנים באשה הגיע לגיל הפרישה;

(תיקון
"נכה" - מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיימים בו כל אלה:
(1)
(נמחקה);
(2)
אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד, או שכושרו להשתכר כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר (לאי-כושר או להפחתת הכושר כאמור ייקרא בחוק זה – אי-כושר להשתכר); לעניין פרק זה יראו כנכה גם מי שהיה עובד קטין בתכוף לפני שנגרם לו אי-הכושר להשתכר;
(3)
אין לו הכנסה בפועל מעבודה או ממשלח יד או שהכנסתו כאמור אינה עולה על המפורט להלן, לפי העניין:
(א) לגבי מי שזכאי במשך תקופה ממושכת או בעל ליקוי חמור – 60% מהשכר הממוצע;
(ב) לגבי מי שאינו זכאי במשך תקופה ממושכת ואינו בעל ליקוי חמור – 45% מהשכר הממוצע;...."

"התאריך הקובע" - התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי- כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי- כושר להשתכר אלא בתקופה של
15 החודשים האמורים.

17.
סימן ב' לפרק זה, בסעיף 196, עוסק ב"תנאי הזכאות לגמלת נכות".

וזהו נוסחו:

"196.
(א) נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני יום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל או אם הליקוי שבשלו נגרם אי הכושר להשתכר, נגרם בישראל בהיותו קטין תושב ישראל.
(ב) הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע, ובלבד שאם במועד זה מקבל הנכה דמי מחלה ממעבידו או מקופת גמל כמשמעותה בסעיף 180, תתחיל הזכות בתום התקופה שבעדה שולמו דמי המחלה כאמור".

מן הכלל אל הפרט -
18.
העובדות שלהלן אשר אינן שנויות במחלוקת:


התובעת ילידת שנת 1949.
גיל פרישתה של התובעת בהתאם ללוח א', חלק א' לחוק, הוא 62 שנים, היינו התובעת הגיעה לגיל פרישה בשנת 2011.

התביעה לקצבת נכות לנתבע הוגשה ביום 25.6.15, היינו מספר שנים לאחר שהגיעה לגיל פרישה. לעניין זה נבהיר כי התובעת אמנם הגישה כטענתה תביעות קודמות לנכות כללית (האחרונה בשנת 2011), עמדה בפני
ועדות רפואיות ואף הוחזר עניינה לוועדה רפואית לעררים בהתאם ל

פסק דין
, אולם אלו נדחו כך שאף אחת מתביעותיה לקבלת נכות כללית לא התקבלה בסופו של דבר. בשים לב לכך, הרי שהתביעה שהוגשה בשנת 2015 (גם אם הוגשה על טופס של "בקשה לבדיקה מחדש למקבל קצבת נכות") הינה תביעה חדשה, אשר הוגשה כאמור זמן רב לאחר הגיעה לגיל פרישה. "התאריך הקובע" הינו לכל המוקדם
25.3.2014 (15 חודשים עובר למועד הגשת התביעה), ותאריך הזכאות לגמלה המוקדם ביותר האפשרי הוא 25.6.14 (90 ימים לאחר התאריך הקובע, בהתאם לסע' 196(ב) לחוק).

19.
במועד שבו תמו 90 הימים במהלכם היה על התובעת להיות באי כושר להשתכר מהתאריך הקובע לצורך עמידה בתנאי סעיף 196(ב), 25.6.14- היתה התובעת כבר לאחר "גיל פרישה". מבחינת החוק, במועד זה התובעת לא היתה "מבוטחת" בהתאם להגדרת "מבוטח" שבסעיף 195 וגם לא "נכה" בהתאם להגדרה בסעיף זה.

20.
כפי שקבע בית דין זה בתיק ב"ל 26687-12-13 גילה מלין – המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 12.11.14, ואושר ע"י בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 38970-12-14 גילה מלין – המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 2.6.16, על התובעת לכל הפחות לעמוד בתנאי סעיף 196(ב) לחוק לצורך קבלת "גמלה נוספת לנכה" בהתאם לסעיף 251.

21.
נוסיף ונציין כי סעיף 251(ב) קובע מפורשות כי מבוטח אשר יהא זכאי ל"גמלה נוספת לנכה" בנוסף לקצבת הזקנה, הינו
מבוטח ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת הזקנה ובתנאים נוספים המצויינים בו (סכום קצבת הזקנה לו זכאי, נמוך מסכום קצבת הנכות אליה מפנה סעיף 251(א)). תנאי זה, אינו מתקיים במקרה שלפנינו.

22.
לנוכח המפורט לעיל, הרי שהתובעת אינה יכולה להיות זכאית ל"תוספת לקצבת זקנה" כך שאין מקום לבחון ולו באופן תיאורטי את עצם זכאותה לקצבת נכות.

אשר לטענות הנוספות שהועלו בהליך -

23.
טענות התובעת בכל הנוגע ל"השתק" ו"מניעות" דינן להידחות. העובדה כי התובעת נבדקה בפני
ועדה רפואית לעררים במסגרת תביעה שהוגשה בשנת 2011, ועניינה הוחזר לוועדה הרפואית לעררים על פי

פסק דין
כך שנבדקה בפני
ה שוב בשנת 2012, לאחר הגיעה לגיל פרישה, אין לה דבר ולא חצי דבר עם התביעה החדשה לנכות כללית שהוגשה בשנת 2015. ההליכים הקודמים התקיימו במסגרת של תביעות שהוגשו לפני גיל הפרישה, גם אם בירורן נמשך לאחר מכן. ההליך הנוכחי, אשר נפתח בשנת 2015 לאחר הגיעה של התובעת לגיל פרישה, שונה בתכלית, ומכאן כי ההשוואה שעורכת התובעת, והטענות בדבר מניעות והשתק, לפיהן הואיל ולא נטענו טענות שכאלה בהליכים קודמים, מחוסרות כל בסיס ודינן להידחות.


באמרת אגב נוסיף ונציין כי בכל מקרה איננו סבורים כי יש בסיס לטענות מסוג השתק ומניעות במקרים כגון אלה, מקום בו עסקינן בתשלום זכויות מכח החוק ויש לבחון האם התקיימו התנאים הקבועים בו, אם לאו.

24.
טענות התובעת ולפיהן סע' 251 לחוק הינו סעיף מפלה ויש לפסול אותו, גם הן דינן להידחות. מדובר בטענה שהועלתה לראשונה במסגרת סיכומי התשובה של התובעת, כאשר אין לטענה שכזו או דומה לה כל רמז, לא בכתב התביעה, לא בתצהיר התובעת, לא בטיעוני ב"כ התובעת בדיון בתיק ואף לא בסיכומים, אלא הועלתה כבדרך אגב, בסיכומי התשובה.


נדמה כי צריך להיות מובן וברור כי טענות כלשהן, בוודאי טענות בדבר אפליה ופסילת חוק, יש להעלות במסגרת כתבי הטענות, כך שהצדדים יתכוננו לכך ויוכלו לנהל את ההליך בהתאם, בין אם בהעלאת טענות בעניין, הגשת תצהירים בנושא, צירוף צדדים רלוונטיים והגשת טיעונים מתאימים. מובן וברור עוד יותר, כי כאשר בוחר התובע להעלות טענה שכזו לראשונה במסגרת תשובתו לסיכומי הנתבע, הרי שמדובר בהרחבת חזית מובהקת, כיוון שאין לנתבע בהליך כל דרך להגיב לנטען, ולפיכך אין מקום להידרש לטענות אלה בהליך זה. במאמר מוסגר נוסיף ונציין, כי בקשת התובעת "להורות על אי תחולתו של סעיף 251" (פרוט' עמ' 6 שורה 10) יוצרת כשל לוגי באשר אינה עולה בקנה אחד עם עצם ההליך כאן, שעניינו היחיד הוא שאלת זכאותה "לתוספת מכח החוק בגין נכות בקצבת הזקנה" (סע' 5 סיפא לכתב התביעה), תוספת אשר מקורה הוא אותו סע' 251 אשר מבוקש להורות על אי תחולתו.

סוף דבר –
25.
בהעדר כל בסיס לתביעה המונחת לפנינו, התביעה נדחית.


אשר להוצאות – כבר בפתח ההליך, הופנה ב"כ התובעת לפסיקה שאוזכרה לעיל (פרוט' עמ' 1 שורה 22-23), וכך גם בסיום הישיבה מיום 28.2.17 (עמ' 6 שורה 25-27) אולם התובעת הודיעה כי היא עומדת על קבלת

פסק דין
בהליך זה. לטעמנו, מדובר בתביעה אשר אינה מעוררת שאלה של ממש אשר טרם הוכרעה בפסיקה, כך שאין מדובר אלא בהליך סרק. לפיכך, שקלנו חיובה של התובעת בהוצאות בהתאם. יחד עם זאת, בשים לב כי עסקינן בביטחון סוציאלי והגם כי יתכן שיש בכך כדי לעשות חסד עם התובעת, החלטנו שלא להשית עליה את הוצאות ההליך. לפיכך – אין צו להוצאות.

26.
לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ז' באייר תשע"ז (3 במאי 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





מר מימון אבוקרט
נציג עובדים

מירון שוורץ
, שופט
אב"ד

מר רביב סתיו
נציג מעסיקים







בל בית דין אזורי לעבודה 33328-05/16 אביבה בן הרוש נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/05/2017)