פסקי דין על מוחמד סלים עבד אלכרים סלמאן | פסקי דין על אמנה מחאג'נה | פסקי דין על מוחמד מחאג'נה ואח' | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון | פסקי דין על עיריית אום אל פחם |

61554-02/16 א     04/05/2017




א 61554-02/16 מוחמד סלים עבד אלכרים סלמאן, אמנה מחאג'נה, מוחמד מחאג'נה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון, עיריית אום אל פחם








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"א 61554-02-16 סלמאן ואח'
נ' ולבניה עירון ואח'

בפני

כבוד השופטת
רבקה פוקס

התובעים
1
.
מוחמד סלים עבד אלכרים סלמאן
2
.
אמנה מחאג'נה

3
.
מוחמד מחאג'נה

4
.
מחמוד מחאג'נה

5
.
חמזה מחאג'נה

6
.
פאטמה אגבאריה

7
.
חאלד מחאגנה

8
.
עמאד מחאג'נה

9
.
חנאן אמארה
10
.
ארוא מחאג'נה

11
.
ראויה מחאג'נה

12
.
ח'ולוד מחאג'נה
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד לוטפי


נגד

הנתבעות
1. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון
ע"י ב"כ עו"ד רסמי דקה

2. עיריית אום אל פחם
ע"י ב"כ עו"ד מוסטפא קבלאוי



פסק דין

1.
בפני
י תובענה במסגרתה עותרים התובעים (בני משפחה אחת) לחייב את הנתבעות בפיצויי הפקעה בסך של 166,454 ₪, בעטיה של הפקעה שביצעו הנתבעות בשנת 1994 במקרקעין, שבבעלותם.
מאחר והקרקע שהופקעה קטנה מ-40% משטח המקרקעין הרשום, טוענות הנתבעות כי התובעים אינם זכאים לפיצויי הפקעה ועל כן, דין התביעה להידחות.
ויודגש, התביעה שהוגשה עניינה בפיצוי, כפי האמור בכתב התביעה וכפי המפורט בעקבות כתב התביעה בסיכומי התובעים, כדלקמן:
"בהתאם לחוות דעת השמאי לצורכי חישוב פיצויי ההפקעה החישוב נעשה לפי הפרמטרים הבאים:
א.
השטח שהופקע לדרך הנו 2,183 מ"ר
ב.
שווי מטר חקלאי נכון למועד הקובע 21/6/1994 הנו 25$
ג.
שער הדולר 3.05 ₪
25$
x
2,183 מ"ר
x
3.05 ₪ (שער דולר במועד הקובע) = 166,454 ₪"
הרקע:
2.
עסקינן במקרקעין הידועים כגוש 20337, חלק מחלקה 13, ששטחם 20,843 מ"ר, הממוקמים בקרבת כביש 65, בסמוך לכביש הכניסה לשכונת אלעראיש, בצד המערבי של העיר אום אל פחם (להלן: "הקרקע או החלקה או המגרש").
3.
לטענת התובעים ההפקעה נעשתה בשנת 1994 לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") (פרסום מיום 24.2.1994), ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), וכן בהתאם לתוכנית ענ/207 שהודעה בדבר אישורה פורסמה בילקוט הפרסומים 4162 התשנ"ד (להלן: "ההפקעה"). יצוין כי על החלקה חלות תוכניות נוספות כגון תוכנית ג/400, תוכנית ע/נ 283 ותוכנית ע/נ 525.
על החלקה רשומה הערה על הפקעת חלק מהחלקה לטובת נתבעת מס' 2 (עיריית אום אל פחם
) מיום 28.7.94, לפי פרסום בילקוט הפרסומים מס' 4228 מיום 7.7.1994.
4.
לטענת התובעים, על מנת ליצור גישה לשכונת אלעראיש נפרצה בחלקה שבבעלותם דרך (להלן: "הדרך"), בצורה ערטילאית, כלשונם, אשר חצתה את החלקה לשני חלקים ובכך נמנעת גישה רציפה בקרקע. לשיטתם, הדרך נפרצה ברוחב של בין 22 ל-25 מטר במקום 16 מטר כפי שתוכנן במקור, דרך העפר שלא נסללה כראוי, ועד היום לא נעשו בה עבודות אספלט. עוד טוענים התובעים כי בעקבות עבודות חפירה וחציבה שנעשו נוצרו צוקים בגובה של 13 מטרים, מבלי שהנתבעות בנו קירות מגן המונעים סכנת נפילה מהצוקים או התמוטטות.
5.
דא עקא, שבסופו של יום, עילת התביעה עניינה פיצוי על הפקעה, כלומר הכפלה של ערך לדונם במספר הדונמים שהופקעו, ולכך אדרש.
6.
התובעים טוענים כי ההפקעה חילקה את החלקה לשניים, וגרמה לירידת ערך משמעותית, אך מאחר ולא תבעו ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, הם זכאים לפיצויי הפקעה כלשונם מהמטר הראשון של ההפקעה, גם בנסיבות בהן החלקה נותרה ללא שינוי ייעוד, בייעוד חקלאי.
התובעים צירפו לכתב התביעה את חוות דעתו של אמיר חורי, שמאי מקרקעין וסטטיסטיקאי, לפיה הוא מאשר כי הופקע שטח של 10.5% מכלל החלקה, ועל כן, יש לפצות את התובעים בגין החלק שהופקע – לפי שטח של 2,183 מ"ר כפול 25 דולר לדונם, ובסך של 166,454 ₪, בהתאם לחישובים שפורטו בחוות הדעת (להלן: "חוות דעת התובעים").
7.
יצוין, כי בהחלטה שניתנה על ידי מיום 8.6.16, במסגרתה נקבע התיק לקדם משפט ראשון, הוריתי כי התובעים יוכלו להשלים הגשת חוות דעת מטעמם תוך 30 יום, בשים לב להסתייגות הנתבעות מחוות דעתם. בהודעת התובעים מיום 14.8.16 השיבו התובעים כי הם מבקשים להסתמך בתביעתם אך על חוות הדעת של אמיר חורי, שהוגשה מטעמם עם כתב התביעה.
8.
הנתבעת מס' 1 (הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון
) הגישה כתב הגנה וטענה, בין היתר, כי הדרך נסללה על פי תוכנית מאושרת שלוותה בייעוץ של מומחה תנועה ותחבורה.
באשר לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים נטען כי היא כללית ואינה נשענת על כללי שומה הנוהגים בחישוב פיצויי הפקעה. עוד טוענת נתבעת 1 כי התובעים אינם זכאים לפיצויי הפקעה מאחר והשטח המופקע פחות מ-40% משטח החלקה הרשום, ועל כן ניתן היה להפקיע את אותו חלק ללא מתן פיצוי.
לטענת נתבעת 1 אם סברו התובעים כי הם זכאים לתבוע פיצוי בגין פגיעה בחלקה עקב אישור תוכנית לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, היה עליהם להגיש תביעה תוך שלוש שנים מיום אישור התוכנית בהתאם למתווה הקבוע בסעיף 197(ב) לחוק התכנון והבנייה. משהחמיצו את המועד, אין בכך כדי להעניק להם את הזכות לתבוע פיצויים בגין פגיעה בחלקה.
נתבעת 1 הגישה חוות דעת של שמאי מקרקעין, עומר מטר, לפיה גודל השטח שהופקע אינו עולה על 40% משטח החלקה המקורי ועל כן התובעים אינם זכאים לפיצויי הפקעה. בנוסף עורך חוות הדעת מצא כי התובעים אינם זכאים לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה מאחר והפיצוי לא נתבע במועד קרי, בחלוף 3 שנים מיום תחילתה של התוכנית הפוגעת אשר נכנסה לתוקף בשנת 1997.
9.
נתבעת מס' 2 הגישה כתב הגנה וטענה כי התביעה אינה מגלה עילה כלפיה בנסיבות בהן סמכות ההפקעה היא בידי נתבעת 1. עוד נטען כי עילת התביעה התיישנה או לחילופין הוגשה בשיהוי ניכר.
10.
ביום 16.11.16 במהלך דיון שהתקיים בפני
י הוסכם כי הצדדים יגישו סיכומים בשאלה האם יש מקום לפסוק פיצויי הפקעה בהליך אם לאו, כפי הדרישה היחידה שבכתב התביעה, כאשר ב"כ התובעים הצהיר בדיון כי "אנו מבקשים פיצוי על הפקעה ולא על ירידת ערך" (עמ' 2 לפרוטוקול).
טענות הצדדים בסיכומים:
11.
בסיכומים חוזרים התובעים על טענותיהם בדבר הנזק שנגרם להם בעקבות ההפקעה החלקית, ומעלים טענה – שכבר עתה יש להדגיש כי לא נטענה בכתב התביעה ולא בחוות הדעת שצורפה על ידם, לפיה זכאותם לפיצוי קמה מכח "הגנת היתרה", המעניקה לבעל קרקע זכות לתבוע פיצוי כאשר שווי יתרת המגרש הנותר, שלא הופקע, נפגע בעקבות ההפקעה החלקית.
התובעים מפנים לסעיף 190(א)1 סיפא לחוק התכנון והבנייה, המעניק הגנה לבעל המקרקעין שלא יופקעו המקרקעין שבבעלותו אם בעקבות ההפקעה יפחת שוויה של יתרת הקרקע. התובעים טוענים כי הפסיקה קבעה שעל הגוף המפקיע להימנע במקרה זה מההפקעה, או להפקיע את כל החלקה ולפצות את הבעלים על כך.
באשר לטענה בדבר ירידת ערך טוענים התובעים כי על פי חוות הדעת שהגישו קיימת ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, לאור הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מההפקעה, ומאחר ולא תבעו ירידת ערך הם זכאים לפיצוי בגין ההפקעה החל "מהמטר הראשון", אפילו אם ההפקעה הינה 10.5% מכלל החלקה, כך לפי שיטתם שלא נתמכה בכל טיעון משפטי מוכח.
לאור האמור, טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצויי הפקעה בסך של 166,454 ₪ בהתאם לחישוב שנעשה על ידי השמאי בחוות הדעת שהוגשה מטעמם, וזאת בעטיו של החלק שהופקע.
12.
נתבעת 1 חוזרת בסיכומיה על טענתה העיקרית כי מאחר וע"פ חוות דעת התובעים השטח שהופקע הוא בשיעור של 10.5% מכלל החלקה, הרי מדובר בשטח המופקע ללא תשלום פיצויים וזאת לפי סעיף
190(א) לחוק התכנון והבנייה ולפי סעיף 2(ב) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור התשכ"ד – 1964.
13.

באשר לפיצוי בגין ירידת ערך ופגיעה במקרקעין, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, טוענת הנתבעת 1 כי התובעים חזרו מטענה זו בישיבת קדם המשפט ביום 16.11.16, ובכל מקרה מדובר בתביעה שהתיישנה מאחר והמועד האחרון להגשתה הוא עד 3 שנים מכניסת התוכנית הפוגעת לתוקף. מעבר לכך טוענת נתבעת 1 כי לתביעה מעין זו יוחד הליך ספציפי שמתברר בפני
הוועדה המקומית ועל כן, בית המשפט אינו הפורום המוסמך לדון בה.
14.
נתבעת 1 מתנגדת להעלאת טענת "הגנת היתרה" כפי שנעשה בסיכומי התובעים, וטוענת כי מדובר בשינוי חזית שעה שעילה זו לא נזכרה בכתב התביעה, לא בחוות הדעת ולא בטיעונים בעל פה.
מעבר לנדרש, טוענת נתבעת 1 כי היתרה - המהווה כ-90% משטח החלקה לא נפגעה והשימוש בה לא נפגע. ניתן לנצל את היתרה באותו אופן שנוצלה בטרם ההפקעה.
עוד טוענת נתבעת 1 כי המועד להעלות טענה מעין זו הוא בשלב ההתנגדות לתוכנית על כן, כאשר למעלה משני עשורים נמנעו התובעים מהגשת התנגדות לתוכנית או מלהעלות טענה נגד ההפקעה, יש לראותם כמי שזנחו טענותיהם בעניין.
לחילופין טוענת נתבעת 1 כי התובעים לא הוכיחו כי התוכנית או ההפקעה גרמו לכך שיתרת החלקה אינה ניתנת לניצול סביר או שנפגע שוויה של יתרת החלקה. יתרה מזאת, טוענת הנתבעת 1 כי בחוות הדעת מטעם התובעים נמצא כי השווי של יתרת החלקה לפני ההפקעה הוא השווי לאחר ההפקעה.
לאור כל האמור, טוענת הנתבעת כי התובעים לא זכאים לפיצוי בגין ההפקעה.
15.
נתבעת 2 הצטרפה לטענותיה של נתבעת 1 בסיכומים.
דיון והכרעה:
16.
עסקינן בחלק מחלקה שהופקע לצורך סלילת דרך גישה לשכונת אלעראיש בהתאם לפקודת הקרקעות ולחוק התכנון והבנייה.
גם על פי חוות הדעת מטעם התובעים, אין חולק כי גודל השטח שהופקע מכלל החלקה הוא 2,183 מ"ר מתוך שטח כולל של 20,843 מ"ר ועל כן שיעור ההפקעה בחלקה עומד על 10.5%.
17.
עוד יודגש כי על פי כתב התביעה – התובעים עותרים לפיצוי אך ורק בגין החלק שהופקע, ללא כל אזכור לכימות פיצוי בגין ירידת ערך לא עקב התוכנית ולא עקב ההפקעה.
18.
הכלל הוא כי הפקעת קרקע מקימה בצידה זכות לפיצויים, כפוף לחריגים המנויים בדין.
סעיף 20(2)(א) לפקודת הקרקעות מתנה זכות לפיצוי, כך שהרשות המפקיעה מוסמכת להפקיע, ללא תשלום פיצויים לנפקע, למצער עד 25% מכלל הקרקע, מקום בו מטרת ההפקעה היא בין היתר סלילת דרך חדשה, כבענייננו. כלל זה מהווה כאמור חריג לעיקרון שלפיו אין הפקעה ללא תשלום פיצויים.
סעיף 190(א) לחוק התכנון והבנייה המפנה לסעיף 20 לפקודה הדן בהפקעה שבידי ועדת תכנון ובנייה מקומית, קובע בפסקת משנה (1) את שיעור השטח הפטור מחובת תשלום הפיצוי מרבע ל-40 אחוז ומרחיב את המטרות הציבוריות שלשמן רשאית הוועדה המקומית להפקיע שטח קרקע ללא תשלום פיצויים.
ר' ע"א 6421/07 מיכאל נגל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גני אפק (פורסם בנבו) מיום 4.9.15 שם נקבע כי:
"מכאן, שמותר לוועדה המקומית להפקיע, ללא תשלום פיצויים לנפקע, עד 40% מכלל הקרקע שבבעלות אחת, המהווה שטח אחד, או יחידת קרקע אחת, ובלבד שהשטח המופקע יועד בתכנית שמכוחה מבוצעת ההפקעה – לצרכי ציבור המנויים
בסעיף 190(א)(1)
לחוק".
מכאן עולה, שכאשר הוועדה המקומית מפקיעה פחות מ-40 אחוז או למצער פחות מ-25% מהמגרש, למטרות המנויות בסעיף, אין זכאות לפיצויי הפקעה.
כאמור, מחוות הדעת שהוגשה, גם זו שמטעם התובעים, השטח שהופקע עומד על שיעור 10.5% מכלל החלקה ועל כן, אין התובעים זכאים לפיצוי עקב ההפקעה.
19.
בהקשר זה אפנה לספרו של אריה קמר – דיני הפקעת מקרקעין, כרך ראשון (מהדורה שביעית), אשר מתייחס לחריגי תשלום הפיצויים במקרה של הפקעה שאינה מזכה בפיצויים, לפי פקודת הקרקעות או לפי חוק התכנון והבנייה.
חריגים אלו מצויים בסעיף 20(2)(ג) לפקודת הקרקעות ובסעיף 190(א)(2) לחוק התכנון והבנייה. באלה הנתונים, לא ניתן לחייב את הוועדה המקומית (נתבעת 1) או נתבעת 2 בתשלום פיצויים בגין הפקעה העומדת על 10.5% מכלל החלקה למטרות האמורות בחוק.
20.
התובעים בסיכומיהם, ככל שניתן להבין את טיעוניהם, מבקשים להסתמך על הסיפא של סעיף 190(א)(1) אשר קובעת כי: "...לא יופקע חלק ממגרש, בתשלום או ללא תשלום, אם כתוצאה מכך יפחת שוויה של יתרת המגרש".
מדובר בטענה שלא נטענה בכתב התביעה או בחוות הדעת מטעם התובעים, ובמסגרתה חרף האמור, טוענים התובעים כי זכותם לקבל פיצוי בעקבות ההפקעה קמה להם מכוח "הגנת היתרה" המעניקה לבעל המקרקעין זכות לתבוע פיצוי כאשר שווי יתרת המגרש נפגע בעקבות ההפקעה החלקית וזאת כפיצוי על ההפקעה "מהמטר הראשון", כטענתם.
21.
המצב המשפטי לפי סעיף 190(א)(1) לחוק קובע כי הפקעה חלקית שפוגעת בשוויה של יתרת המגרש היא אסורה, ועל כן לרשות המפקיעה עומדות שתי אפשרויות. הראשונה היא לוותר על רצונה להפקיע חלק מהמגרש או להפקיע את כל המגרש ולשלם פיצויים על כל המגרש. טענה זו של בעל המגרש לפיה שווי יתרת המגרש נפגע בעקבות ההפקעה החלקית היא "הגנת היתרה".
התובעים אינם טוענים להפקעת כל המגרש אלא לפיצוי בגין ההפקעה בשיעור 10.5% אך זאת מהמטר הראשון, כלשונם.
22.
הסעיף האמור, אם כן קובע שבמקרים מסוימים תחול על הרשות המקומית החובה להפקיע את מלוא המגרש ולשלם פיצויים בהתאם על כל המגרש או לוותר על ההפקעה. כך נקבע בע"א 6539/09 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "לב הגליל" נ' כמאל מוחמד נסאר (פורסם בנבו) מיום 4.4.12):
"...בהפקעה בה חלה הפחתת שוויה של יתרת המגרש תיאלץ הרשות המפקיעה לבחור בין ויתור על ההפקעה לבין הפקעת המגרש כולו. במקרה בו בוחרת הרשות באופציה של הפקעת המגרש כולו יהיה עליה לשאת במלוא הפיצויים לנפקע, ולא תתאפשר הפקעה ללא תמורה של 40% מהמגרש, כקבוע
בסעיף 190(א)(1)
רישא, וזאת בהתאם להלכת

ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריית אתא נ' הולצמן, פ"ד נה
(4) 629 (2001)".
ובהמשך,
"...
סעיף 190(א)(1)
לחוק קובע כי "לא יופקע חלק ממגרש, בתשלום או ללא תשלום, אם כתוצאה מכך יפחת שוויה של יתרת המגרש". המשמעות היא שהפקעה חלקית, אשר פוגעת בשווייהּ של יתרת המגרש – אסורה; על המדינה לוותר כליל על רצונה להפקיע ולוּ חלק מן המגרש, או להפקיע את כל המגרש ולשלם פיצויים בהתאם. טענה זו של בעל המגרש, לפיה שווייהּ של יתרת המגרש נפגע בעקבות ההפקעה החלקית, מכונה "הגנת היתרה"... קבלת טענת הגנת היתרה משמעה שהרשות צריכה הייתה מלכתחילה להפקיע את כל המגרש. לא היה מקום לפצל את המגרש לשניים, כך שחלקו יופקע וחלקו יישאר בבעלות פרטית. זו משמעותה של טענת הגנת היתרה...

".
התובעים בעתירתם אינם מבקשים שמלוא שטח המגרש יופקע, מעבר לחלק שהופקע בשיעור של כ-10.5% ועל כן עתירתם לפיצוי על 10.5% "מהמטר הראשון" כלשונם, לא נהירה כלל ועיקר.
23.
עוד אציין, גם לו אתייחס לטענה לפיצוי על ירידת ערך ביתרת המגרש, אף שלא כומתה בכתב התביעה, דין התביעה להימחק. ודוק, דומה כי העלאת הטענה להגנת היתרה עומדת בסתירה לחוות דעתו של השמאי מטעם התובעים שם נמצא כי ערכו של יתרת המגרש לא השתנה בעקבות ההפקעה. בפסיקה נקבע כי – "...יש לבחון את האיסור על הפחתת שווי היתרה על פי היחס בין שוויה היחסי של היתרה טרם ההפקעה לבין שוויה לאחר ההפקעה..." (ע"א 6539/09 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "לב הגליל" נ' כמאל מוחמד נסאר (פורסם בנבו) מיום 4.4.12, ר' גם

בג"ץ 189/83 סלים בילדינגס בע"מ נ' עיריית ירושלים – הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד לז(
3) 215, 223 (1983)).
24.
עיון בחוות הדעת של התובעים אם כן מעלה כי חרף טענות התובעים בדבר הפחתת שווי יתרת המגרש, נמצא כי השווי למטר ביתרת המגרש לפני ההפקעה הוא השווי לאחר ההפקעה ועומד על 25$ למטר (עמ' 13 לחוות הדעת).
מכאן שנשמט הבסיס לטענת התובעים בדבר הגנת היתרה הקבועה בסעיף 190(א)(1) סיפא לחוק התכנון והבנייה, גם בטענה לפיצוי על ירידת ערך ביתרת החלקה.
25.
בהקשר זה אציין כי ב"כ התובעים ביקש להסתמך בטיעוניו על עע"מ 4955/07 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה נ' קרן תורה ועבודה (פורסם בנבו) מיום 26.10.10. באותו מקרה ביקשה המשיבה (קרן תורה ועבודה) ביטול ההפקעה או הפקעת המקרקעין שבבעלותה בשלמות, כנגד תשלום פיצויים בגין מלוא שטח החלקה. בית המשפט העליון דן בפרשנות הסיפא של סעיף 190(א)(1) לחוק בהקשר של סמכותה של הרשות המקומית להפקיע, כשהוכח כי נגרמה פגיעה מסויגת בשווי המגרש הנותר. השופטת ע' ארבל (אליה הצטרף כב' השופט א' ריבלין) קבעה כי יש לקרוא לתוך הגנת היתרה דרישה של סבירות קרי, הגנת היתרה תחול במקרים בהם לא ניתן לנצל באופן סביר את יתרת הקרקע ולא כל פגיעה אחרת, גם כאשר יישקל פיצוי, כשתוכח פגיעה כלשהיא.
26.
בענייננו, כפי שצוין לעיל, אין לומר כי חלה הגנת היתרה בנסיבות בהן מחוות דעת של התובעים ניתן ללמוד כי שוויה של יתרת המגרש שנותר הוא ללא שינוי לאחר ההפקעה. על כן, אין לומר כי נגרמה פגיעה בשווי של המגרש הנותר, גם מקום שאין טענה לפגיעה בלתי סבירה ביתרה עד כדי הוראה לרשות לנקוט בדרך של ויתור על ההפקעה בכלל או הפקעת המגרש כולו ומתן פיצוי על כל המגרש – טענה שכלל לא נטענת ע"י התובעים.
בחוות דעת התובעים לא צוין כי יתרת המגרש אינה ניתנת לניצול סביר ולא כומת כל פיצוי כספי על כל פגיעה אחרת פחותה יותר שנגרמה, כנטען, וזאת תוך הדגשה כי התובעים הודיעו ביום 14.8.16 כי חוות הדעת שהוגשה מטעמם עם כתב התביעה, עליה בלבד יסתמכו בתביעתם.
27.
התובעים, אם כן, לא תובעים פיצוי בגין פגיעה ביתרת המגרש, לא בכתב תביעתם ולא בחוו"ד שהוגשה – בה אין כימות לנזק שכזה; בכך כשלו בדרישה לפיצוי כספי ללא עתירה וללא חוו"ד, כאשר הפיצוי הנדרש בתביעה הוא לפי מספר הדונמים שהופקעו במכפלת השווי לכל דונם, ונוסחה זו בלבד.
28.
מכאן שאין תחולה להגנה הקבועה
בסעיף 190(א)(1)
לחוק ואין כאמור מקום לפצות את התובעים בגינה.
29.
עוד אחזור ואציין, שבדיון שנערך ביום 16.11.16 חזר ב"כ התובעים וטען כי התובעים אינם דורשים פיצוי על ירידת ערך, ועל כן, גם מטעם זה אין להידרש לרכיב זה.
30.
לאור כל האמור, אני סבורה כי בנסיבות בהן הופקע חלק מהחלקה בשיעור של 10.5% ומשאין מקום לפסיקת פיצוי לפי סעיף 190(א)(1) סיפא לחוק התכנון והבנייה – דין
התביעה להימחק.
31.
סעיף 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה שבנסיבות בהן גם אם יוכיחו התובעים תביעתם, לא יזכו בסעד המבוקש, דין תביעתם להימחק, במיוחד כשניתנה לצדדים לשטוח טענותיהם בסיכומים שהוגשו בעניין זה.
ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 136:
"אם התובענה נעדרת עילה יש מקום למוחקה על הסף, כדי שלא לנהל הליך סרק ועקר. הכל כאשר מדובר בתובענה שהפגמים בה אינם ניתנים לתיקון.
...
ה. אמצעי חמור זה יש לנקוט רק במקרים בהם ברור, שהתובע אינו יכול בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה ואף אם תינתן לו רשות לתקנו..." וכך גם בהמשך.
32.
בעניין זה אציין כי בפני
י לא רק שלא הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה, אלא שב"כ התובעים עתר לאחרונה ביום 9.4.17 ולאחר שהוגשו סיכומים כאמור, לניהול הוכחות הלכה למעשה על בסיס כתב התביעה הקיים וחוו"ד שהוגשה, משמע, שגם תיקון אַיִן.
33.
בנסיבות אלה, אני מוחקת את התביעה, כאמור, ומחייבת את התובעים לשלם הוצאות לכל אחת ואחת מהנתבעות בסך כולל של 2,500 ₪.

ניתן היום,
ח' אייר תשע"ז, 04 מאי 2017, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 61554-02/16 מוחמד סלים עבד אלכרים סלמאן, אמנה מחאג'נה, מוחמד מחאג'נה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון, עיריית אום אל פחם (פורסם ב-ֽ 04/05/2017)