פסקי דין על א.חי ישראל וקמי בע"מ | פסקי דין על שמואל מלכה | פסקי דין על מלכה מימון | פסקי דין על מלכה לוסי | פסקי דין על אלקים פרלה | פסקי דין על אלקים אבי |

2159/00 עא     23/03/2003




עא 2159/00 א.חי ישראל וקמי בע"מ נ' שמואל מלכה, מלכה מימון, מלכה לוסי, אלקים פרלה, אלקים אבי




1


בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

עא 002159/00



בפני
כב' הרכב השופטים:
יהושע גרוס
סגן נשיא שופט-אב"ד
אסתר קובו
שופטת
מיכל רובינשטיין
שופטת

23/03/2003



בעניין:
א.חי ישראל וקמי בע"מ



באמצעות באת-כוחה עו"ד גב' ברנט רונית
.

המערערת

נ ג ד


1 . שמואל מלכה

2 . מלכה מימון

3 . מלכה לוסי

4 . אלקים פרלה

5 . אלקים אבי



באמצעות בא-כוחם עו"ד צמיר זאב
.

המשיבים


פסק דין


השופטת מיכל רובינשטיין
:

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת א. גת) בת.א. 3400/96 בו נדחתה תביעתה של המערערת, חברת א.ח.י. ישראל וקמי בע"מ (להלן: "החברה") לקבל תשלום של 52,331 ₪ מהמשיבים בגין התקנת שני גגות רעפים, שהוזמנו על ידם.

2. העובדות :

המערערת הנה חברה העוסקת באחסנת מוצרי עץ ובהקמת גגות רעפים. בתביעתה בבית משפט השלום תבעה מהמשיבים סך של 52,331 ₪, המהווים את יתרת חובם של המשיבים, בגין התקנת שני גגות רעפים שלטענתה, הוזמנו אצלה על ידם.

בכתב ההגנה, שהוגש על-ידי המשיבים נטען כי יש למחוק את התביעה נגדם מחמת העדר יריבות בין הצדדים, שכן לטענתם, לא ניהלו כל מו"מ ולא היו בקשר עסקי כלשהו עם החברה, וכן משום הכחשתם מחוסר ידיעה את האמור בתביעה האמורה של החברה.

3. פסק הדין של בית משפט השלום:

בית המשפט ציין כי על אף כתב ההגנה, שהגישו המשיבים, ובו כאמור, הייתה הכחשת התביעה, לא הביאה המערערת ראיות בדבר אישיותה המשפטית מלבד תצהירו של מר כהן (ת/1), ומר חודאי (ת/2) בהם נאמר כי המערערת היא חברה העוסקת באחסנת מוצרי עץ, ובהקמת גגות רעפים. לדברי בית משפט, הוכחת תאגיד כאישיות משפטית יש לעשות ע"י המצאת מסמכי הרישום של התאגיד, דבר שלא נעשה במקרה זה.

משיב 1, שהיה הרוח החיה מאחורי הזמנת הגגות הכחיש שהכיר את המערערת, ולדבריו היכרותו עם מר כהן (להלן: "מנהל המערערת") נעשתה באמצעות קבלן הבניין, שרלי. מחקירתו הנגדית של מנהל המערערת נראה כי המשיב 1 כלל לא ידע שההתקשרות שלו היא עם חברה בע"מ, שכן לא הוצאו כל הזמנה או חשבוניות ע"י המערערת, וכן אלו לא הוצגו בפני
בית המשפט, על אף שמנהל המערערת הבטיח לעשות כן. כך אף דינן של הקבלות שהוצאו לעבודה זו, כטענת מנהל המערערת.
כל שיש הוא מסמך הסכם לביצוע העבודות, ועליו מופיע שמו של מנהל המערערת בלבד (נ/1). לדברי בית משפט אם הסיכום היה שהמערערת תבצע את העבודות, הרי ששמה היה מופיע על המסמך האמור, אך אין זה כך.

לנוכח כל האמור, קבע בית המשפט, כי משלא הוכחה יריבות בין המשיבים למערערת, יש למחוק את התביעה. בצד כך ציין בית המשפט כי גם אם התביעה לא הייתה נמחקת מחמת חוסר יריבות, הרי שסכומי התביעה לא הוכחו ע"י המערערת, שכן בכתב התביעה ובתצהיר מופיעים סכומים שונים.
לטענת המשיבים לפיה סכום החוב שולם במלואו למעט סך של 3,964$, שהוסכם שהקבלן יכסה באמצעות הספקת עצים ורעפים, הוסיף בית משפט וקבע כי נטל השכנוע לגבי טענה זו מוטל על המשיבים, אולם המשיבים לא עמדו בו. לפיכך, אם לא הייתה נמחקת התביעה, הייתה זכאית המערערת רק לסכום זה, אך כאמור לא הוכחה יריבות בין הצדדים ולפיכך נמחקה התביעה.

4. בערעור חזרה המערערת על הטענות, שהובאו על-ידה בבית משפט קמא, ובין היתר טענה כי די היה בהצגת קבלות וחשבוניות מס בהן מופיעות שמה של המערערת, בתצהירים שהוגשו ובעדויות שנשמעו, כדי ללמד על כך, ועל העסקה שנערכה בין הצדדים, ולא היה צורך בהצגת מסמכי הרישום. עוד נטען על ידה כי על היריבות בין המערערת למשיבים ניתן היה ללמוד לאור האמור במסמך נ/1. מסמך זה ערוך בכתב ידו של המשיב 1 ואינו חתום על ידי מנהל המערערת או מי מהמשיבים. ככזה, אין המדובר בחוזה או בהסכם, ואין להסיק מכך שההסכם נחתם בין מנהל התובעת למשיבים. בהמשך לטענה זו, נאמר כי מנהל המערערת ערך את ההסכם עבורה, כאורגן החברה, לכן אף בעדותו העיד בגוף ראשון, שכן דרכן של חברות בע"מ לפעול באמצעות אורגנים מטעמם וכשמדובר בחברות קטנות ו/או משפחתיות נוטה בית המשפט לראות במעשי בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. במקרה דנן המערערת הנה חברה קטנה וככזו יש לראות במעשי ובדברי בעלי החברה את מעשי החברה עצמה. לעניין סכום החוב נטען על-ידי המערערת כי היא הוכיחה את טענותיה בדבר החוב וגובהו, וכי למעשה טעותו של מנהל המערערת הייתה טעות חישובית בלבד. בצד כך, לדבריה הוסכם על תשלום של 53$ למ"ר, לא כולל מע"מ.

5. דיון :

לאחר ששמענו טענות הצדדים ועיינו בעקרי הטיעון, המסקנה היא כי יש לדחות את הערעור, אולם שלא מנימוקיו של בית משפט השלום.
כאמור, בפסק הדין, קבע בית המשפט כי המערערת לא הוכיחה את היותה תאגיד, וכי בפועל לא נקשר כל הסכם בין המערערת לבין המשיבים, לפיכך, קבע כי "כאשר לא הוכחה כל יריבות בין התובעת (המערערת כאן - מ' ר') לנתבעים (המשיבים כאן - מ' ר') נמחקת התביעה".

מקובלת עלי טענת המערערת כי אין כל קשר בין שאלת היריבות לבין היותה של המערערת תאגיד בעל אישיות משפטית, ואכן לעניין זה די היה בהבאת ראיות בדבר חשבוניות, קבלות והצהרות מנהלי החברה על עסקיה של החברה. עם זאת, בכך אין כדי להושיע את המערערת, מכיוון שעדיין היה עליה להוכיח את היריבות בינה לבין המשיבים, ובעניין זה, אין מקום להתערב בממצאיו של בית משפט קמא.

לענייננו יפים הדברים הבאים, שנכתבו בעניין זה:

"נהוג לכנות במונח 'יריבות' את היחס בין בעלי דין מתנגדים באותו משפט. יריבות מתקיימת, רק כאשר לבעל דין אחד, התובע או המבקש, יש עילת תביעה כנגד בעל הדין האחר, הנתבע או המשיב, כשהם צדדים נגדים, כגון תובע או מבקש, מזה, ונתבע או משיב, מזה. לכל זכות בת אכיפה משפטית יש מי שמחויב בקיומה, מזה, ויש הזכאי על פיה, מזה, ובין זה לזה מתקיימת 'יריבות'. לא זו אף זאת, באין יריבות תימחק התובענה כנגד הנתבע או המשיב, אשר התובענה אינה מגלה עילה כלפיו. ...עילת התביעה כל כולה עניין שבזכות מהותית..."(מ' קשת, לעיל, בעמ' 471).

בענייננו, תובעת המערערת כספים, שלטענתה חבים לה המשיבים בשל עסקה, שנערכה בין הצדדים, להתקנת שני גגות רעפים. היינו, המערערת תובעת זכות, בהתאם להסכם, שלטענתה נכרת בין הצדדים. הסכם זה, לטענת המשיבים, לא היה מעולם, וטענת המערערת "לפיה כתב תביעתה 'נסמך על הסכם' ו/או כי 'הסכם הביצוע נכרת' אינו נכון בעליל, ואין לטענה זו שום בסיס עובדתי בחומר הראיות" (ס' 1 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבים).

המשיבים, בכתב הגנתם, הסבירו כי המשיב 1, נטל על עצמו לטפל בכל הנושאים הקשורים לעבודות בניה במגרשים, שהיו בבעלות המשיבים 2-5. בין היתר, ביום 20.9.91, ערך התקשרות עם אדם בשם שרלי, שהציג עצמו כקבלן בניין (להלן: "הקבלן"), והלה התחייב לבנות עבור הנתבעים 2-5 יחידות דיור במגרשים האמורים על המשתמע מכך. קרי, לרבות עבודות נגרות, רצפות, והתקנת רעפים. לטענתם כבר בתחילת ביצוע העבודה, הועברו הכספים לקבלן. ההסכם שנחתם בין הצדדים, צורף לכתב ההגנה, והעתקו, צורף לתצהירו של המשיב 1 (מוצג נ/3).

עיון בהסכם האמור מעלה כי בסעיף 2 בו נאמר כי התחייבותו של הקבלן כוללת אף את הדברים הבאים: "ב) ביצוע עבודת נגרות גגות + רעפים ל-2 השלדים...".

המערערת טוענת להסכם בעל-פה, שנחתם בין המשיב 1, לבינה, וזאת בהתבסס על מו"מ, שנוהל בין הצדדים, ובנוכחות סמי קדושים, וג'ורג' (יוסף) בן ישי (ראו תצהירו של מנהל המערערת, מוצג ת/1, בסעיף 3).

עיון בתצהירו של המשיב 1, מעלה תמונה, השונה במקצת מטענת המערערת. בהתאם לכך, ובהמשך לאמור לעיל, הקבלן, התחייב לסיים את עבודות הבניה עד ליום 15.3.92 (כתב ההתחייבות הוגש לבית המשפט, מוצג נ/4), ומשלא עשה כן, הפגיש בין מנהל המערערת לבינו, והציגו בפני
ו "כקבלן משנה מטעמו לצורך ביצוע עבודות הגג" (ס' 9 לתצהיר).
כדי לייעל את עבודות הבנייה, העביר המשיב 1 למנהל המערערת, ולמר חודאי, שהגיע מטעמו של מנהל המערערת, שיקים בסכום כולל של 25,000$, והדבר קיבל ביטוי במסמך שכותרתו: "ביצוע -הצעת מחיר על חומרים", מוצג נ/1.
לדבריו "דרשתי ממקבלי התשלומים הנ"ל שיחתמו בצד רישום ביצוע התשלומים עג' מוצג נ/3 (הוא מוצג נ/1 - מ'ר') וכן שינפיקו לי קבלות בהתאם, אך הם נמנעו מלעשות כן, בנצלם את תמימותי תוך ששכנעו אותי כי הכל מבוסס על אמון הדדי" (ס' 11 לתצהיר).


לטענת המשיב 1, עם השלמת עבודות הגג, נפגשו הקבלן, מנהל המערערת והוא עצמו, במשרדו של מנהל המערערת, והוסכם כי הנתבעים מופטרים מתשלום 3,964$ הנותרים, והללו יועברו למנהל המערערת, באמצעות אספקת עצים ורעפים בשווי יתרת החוב האמורה על-ידי הקבלן.
במקביל, החזיר הקבלן למשיב 1, את סכום הכסף, שהלה העביר למנהל המערערת, סך של 25,000$, בשקים שהוצגו לפירעון, אולם לא כובדו.

כאמור, חוזר דיוננו לשאלה, האם בשלב כלשהו, נכרת הסכם בין המערערת לבין המשיבים?
בתצהירו של מנהל המערערת נאמר כי בין הנתבע 1 לבין מנהל המערערת "נוהל משא ומתן שבסופו סוכם בע"פ בנוכחות העדים: סמי קדושים וגורג (יוסף) בן ישי..." על הזמנת הגגות, והמחיר (ס' 3 למוצג ת/1).
בעדותו בבית המשפט נשאל מנהל המערערת על עדים אלו, ומתשובותיו לא עלתה תשובה חד משמעית וברורה. לדבריו, הפועל שלו, סמי קדושים תיווך בינו לבין קבלן הבנין, משה וקנין וג'ורג' בן ישי (להלן: "בן ישי"), שהיו שותפים. לדבריו, בן ישי פנה אל הפועל שלו, וביקש שיבצע עבורו את העבודה עבור המשיבים. בסופו של דבר, נפגשו הוא והמשיב 1, בביתו של בן ישי, וסיכמו את הדברים ביניהם, וכך נולד המסמך נ/1, שמבחנתו, לא היווה "כלום והוא (המשיב 1 – מ.ר.) בסה"כ כתב לעצמו מה שאנחנו אמורים לבצע בגג" (עמ' 7-8 לפרוטוקול דיון מיום 7.12.97).
כאמור, בנקודה זו, תואמים דבריו של מנהל המערערת את גרסתו של המשיב 1, ואכן התיאום בין הצדדים נעשה, באופן כזה או אחר, באמצעות הקבלן או שותפיו. במובן זה, לא ברור כיצד מבקש מנהל המערערת, שנסיק כי נולד הסכם חדש? הלא מרוח הדברים
עצמם לרבות המסמך, כפי שפורט לעיל, עולה כי ההתקשרות וההסכם נעשו באמצעות קבלן הבניין.

לדידי, בנקודה זו, צדק בית משפט קמא, במסקנתו כי "מחקירתו הנגדית של מר כהן עולה כי נתבע 1 ניהל מו"מ עם מר כבן ובשום שלב לא הובאה כל ראיה כאילו ידע נתבע 1 שההתקשרות שלו היא עם חברה בע"מ ... מר כהן לאורך כל חקירתו הנגדית דיבר בלשון ממנה השתמע כי נתבע 1 התקשר איתו ולא עם התובעת..." (ע' 27 לפסק-הדין).

כמו כן, הסבריו של המשיב 1 באשר לתשלום שניתן למערערת אינו בלתי סביר, מה גם, שהוגש תצהיר נוסף שלו, שלא נסתר ע"י המערערת, ובו גולל המשיב 1 את מערכת היחסים בינו לבין הקבלן ושותפיו, והתומך בכך, שבשל העיכובים נאלץ להוציא כספים מעמו כדי לזרז את עבודת הבנייה (מוצג ת/3). במצב זה, לסברתי, אף אם הוציאה המערערת קבלות עבור המשיב 1, עדיין אין בכך, כדי לקבוע כי נוצרה בין הצדדים יריבות. קבלות אלו מראות כי בוצע תשלום ע"י המשיב 1, למערערת, הא ותו לא. בהקשר זה, יש לשאול, מהי הסיבה שיש לקבל את גרסת מנהל המערערת כי הוא קיבל שקים, לא לפקודתו, שאותם הפקיד בחשבונה של המערערת, ומכאן להסיק על העסקה שנוצרה בין הצדדים (ע' 9 לפרוטוקול דיון מיום 7.12.97) על פני גרסתו של המשיב 1, שאמר כי הוא שילם במזומן ובשקים לפקודתו של מנהל המערערת, ומכל הסכומים ששילם קיבל את הקבלות ת/4 ות/5 (שעליה אף לא נכתב תאריך...)? (ראו ע' 23-24 לפרוטוקול דיון מיום 23.5.99).

6. לסיכום, לאור האמור נראה כי לא הוכחה על-ידי המערערת כי ההתקשרות הייתה עמה וכי נכרת הסכם מחייב, ולכן בנסיבות העניין, אין מקום לקבל הערעור, והוא נדחה.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום.



הערבון שהופקד יועבר למשיבים על חשבון ההוצאות האמורות.

__________________
מיכל רובינשטיין
, שופטת

השופט יהושע גרוס
, אב"ד - סגן נשיא :
אני מסכים.

_______________
יהושע גרוס
, אב"ד
סגן נשיא

השופטת אסתר קובו
:
אני מסכימה.

_______________
אסתר קובו
, שופטת


לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת רובינשטיין.


ניתן היום 23.03.2003 בהעדר.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.


______________ ________________ __________________
יהושע גרוס
, אב"ד אסתר קובו
, שופטת מיכל רובינשטיין
, שופטת
סגן נשיא








עא בית משפט מחוזי 2159/00 א.חי ישראל וקמי בע"מ נ' שמואל מלכה, מלכה מימון, מלכה לוסי, אלקים פרלה, אלקים אבי (פורסם ב-ֽ 23/03/2003)