פסקי דין על יוסי מזרחי | פסקי דין על מיכאל ג'רדי | פסקי דין על גיל ג'רדי | פסקי דין על אסתר ג'רדי |

3673/02 א     26/04/2005




א 3673/02 יוסי מזרחי נ' מיכאל ג'רדי, גיל ג'רדי, אסתר ג'רדי




1
בתי המשפט
א 003673/02
א 3673.1/02
א2077/03
בית משפט השלום רמלה
בתיק עיקרי: 003673/

26/4/2005
תאריך:
כב' השופטת אסתר נחליאלי - חיאט

בפני
:
תובע בת.א 3673/02
נתבע שכנגד בת.א 3673.1/02 ובת.א 2077/03
(להלן: "התובע")
יוסי מזרחי

בעניין:

סגי-זקס יורם

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
נתבע מס' 1
ותובע שכנגד בת.א 3673.1/02
נתבע מס' 2
ותובע שכנגד בת.א 3673.1/02
(להלן: "הנתבעים")

תובעת בת.א 2077/03
(להלן: "גב' גרדי")
1 . מיכאל ג'רדי
2 . גיל ג'רדי
3. אסתר ג'רדי
גרונדשטיין אלי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

ענינן של שלוש התביעות שנובעות מסכסוך שכנים מתמשך, מדבר בעיקרו באירוע אלים מיום 27.4.02, אלא שלסכסוך יש גם עקבות אחרים, בענינים שאינם נובעים רק מיחסי שכנות, ויאמר כבר עתה כי אין זו התקרית הראשונה בין השכנים הללו וכי להם עבר שענינו סכסוכים שונים לרבות תלונות במשטרה, התנגדויות לבניה, וגם בית המשפט לתביעות קטנות כבר נדרש למערכת היחסים הסוערת הזו...
השכנים הללו הלעיטו אותי בפרטים רבים על מערכות יחסים ביניהם, במסמכים אינספור, ועמדו על כך שתנתן הכרעה בענינם חרף רצוני לפשר בין השכנים כי סבורה אני שנכון היה לסיים בפשרה מערכת יחסי שכנות שכנראה תמשך גם לאחר סיום תיק זה.
אלא שתחת אישור פשרה נדרשתי לדון בענינם ולברור את מסקנותי מתוך החומר הרב והפרטים הרבים שכאמור הוצגו בפני
, וזאת במקום להפנות את האנרגיות של השכנים לפסים חיוביים של יחסי שכנות טובה.
כאמור, התובע והנתבעים הם שכנים בעלי חלקות סמוכות.
על פי הנטען בכתב התביעה (ת.א 3673/02) ביום 27/4/02, בעקבות סכסוך מתמשך [לאחר ויכוח שהתגלע] בין התובע לנתבע 2, ולאחר שהנתבע מס' 2 השליך על התובע אבנים, תקפו הנתבעים את התובע בחצר ביתו, היכו אותו בכל חלקי גופו וגרמו לו נזק גוף.
בכתב ההגנה מכחישים הנתבעים את גרסת התובע, וטוענים כי היה זה התובע שהביא לאירוע האלים. לטענתם, התובע רוקן את מי הבריכה שבחצריו (בריכה שלטענתם נבנתה ללא היתר כדין) המים הציפו את דרך הכניסה לביתם, ומנעו מהם ומאורחיהם, שהוזמנו באותו יום לביתם, להכנס לבית ולצאת ממנו.
הנתבע 2 העיר לתובע, כי בעבר עת רוקן את הבריכה נגרמה הצפה ועל כן ביקש שלא ירוקן את המים באותו יום. לשמע ההערות הללו צעק התובע, גידף וקילל את הנתבעים בקולי קולות והשליך אבן על הנתבע 2, הכל אירע עת היו בביתם אורחים כאמור. הנתבע 1 ניסה להרגיע את התובע, אך התובע קילל גם אותו, ירק עליו והלם באגרופיו על ראשו.
עוד טענו הנתבעים בכתב ההגנה (טענה שלא נזכרה בכתב התביעה שכנגד ולא בכתב התביעה של הגב' ג'רדי) שהתובע היכה את גב' ג'רדי והם נחבלו עת באו לעזרתה, ועל כן תבעו הנתבעים פיצויים מהתובע, והוסיפו לתביעה עילות שעל בסיסן מבקשים הם לחייב את התובע, בגין מטרד ליחיד, הפרת הסכמים והתחייבויות, עילות, שנראה כי נועדו להסיט את הדיון מאירוע התקיפה.
ת.א 3673/02 ו- 2077/03
אין חולק שבין התובע לנתבעים, קיים סכסוך ישן ומתמשך.
נראה כי גם אין מחלוקת שכתוצאה מהאירוע נגרם לתובע נזק גוף וכי הוא אושפז לאחר האירוע למשך שלושה ימים כך עולה מהתעודה הרפואית שצורפה. אלא, שכל צד מטיל על רעהו את האחריות לפרוץ האלימות בין המשפחות.
אומר כי לאחר ששמעתי את הצדדים ועינתי בחומר הראיות, אני מעדיפה את גרסת התובע על גרסת הנתבעים וגב' ג'רדי. עדות הנתבעים, ובמיוחד זו של הנתבע 1, לא היתה אמינה בעיני, דבריהם לא היו סבירים והיו רצופים באי דיוקים מהותיים. הנתבעים ניסו גם לבסס את גרסתם על אי דיוקים של התובע, שבעיני היו הם קלים, ועל עדותה של אשת התובע (כגון סדר הפעולות שעשתה שעה שבאה לעזרת בעלה שהוכה על מפתן ביתה- האם קשרה קודם את הכלב, או שמא לא קשרה אותו עת באה לכיוון הדלת), במקום להתרכז באירוע גופו.

גרסאות הנתבעים
הנתבעים הציגו שלוש גרסאות שונות לאירועי אותו יום, אלא שאף אחת מהן לא עומדת במבחן המציאות, ובנוסף הן גם סתרו זו את זו.
מחד, טוענים הנתבעים כי התובע הוא שהתחיל במעשה האלימות שעה שהיכה את הנתבע 1 בראש, ירק עליו מעבר לגדר והשליך אבן על הנתבע 2.
מאידך, טוענים הנתבעים שהחבלות שספג התובע נגרמו לו עת ניסו הנתבעים להפריד בין התובע לגב' ג'רדי, כשהכה אותה כשבאה לדבר על לב אשתו.
ולסיכום טענו כי החבלות נגרמו לו מהסורגים של ביתו בעת שהכה את הגב' ג'רדי.
על פי הגרסה הראשונה רק הנתבעים נחבלו, עת 'הגנו על עצמם'. אינני מקבלת את הגירסה, אלא שאף אם היתה נכונה הגרסה, אין בכך להצדיק את החבלות שנגרמו לתובע ושבעטין אושפז בבית חולים. היה מקום לפנות למשטרה (כפי שכבר עשו הנתבעים בעבר, כמוזכר בסיכומיהם) ולא להכות את התובע עד זוב דם.
אלא שגרסתם אינה מבוססת על העובדות שהוצגו בפועל. הנתבעים הציגו צילום של האבן ש"נזרקה" על הנתבע 2, ולא ברור לי כיצד הותירה אבן הגיר שזרק התובע, כנטען, סימן על השביל, למרות שלטענתם נשטפה דרך הגישה לביתם במי הבריכה.
האירוע האלים אירע בפתח ביתו של התובע, ולא ברור מה עשו הנתבעים בפתח ביתו. גם אם צעק התובע כטענת הנתבעים, לא היה מקום לנקוט בדרך של מכות כדי להפסיק את הצעקות.
משהבינו הנתבעים כי אין בגרסה זו כדי להצדיק את המכות שהפליאו בתובע, נולדה הגרסה השניה, לפיה, הגב' ג'רדי, אשת הנתבע 1 ואמו של הנתבע 2, סרה לביתו של התובע כדי לדבר עם אשתו שתפיג את המתח ותשכנע אותו לחדול מהצעקות. אז לטענתם, תקף אותה התובע, הכה אותה, הפיל אותה וגרם לה לחבלות. הנתבעים ניסו להגן עליה מהתקיפה ובעת שניסו להפריד ביניהם נפגע התובע.
הנתבעים והגב' ג'רדי טוענים בתביעה שכנגד ובת.א 2077/03 כי נגרמו להם נזקי גוף כתוצאה מהתנהגותו האלימה של התובע.
כאמור לא מצאתי ממש בגרסה זו.
הנתבע 1 טוען כי "אפילו לא ראיתי שאשתי עלתה בגרם המדרגות. אם הייתי רואה הייתי מונע ממנה כי הוא אדם מסוכן. היינו 3 אנשים והוא תקף אותנו. אשתי עברה מאחורי גבי ולכן לא ראיתי שהיא הלכה לתובע" (עמ' 17 שורות 23-25).
והנה, בלי ליתן הסבר כיצד הבחין פתאום שאשתו עזבה את הבית, כבר היה בביתו של התובע כדי "להגן" על גב' ג'רדי. גם לא ברור לי כיצד הלכה הגב' ג'רדי לבית התובע אם לא ניתן היה לעזוב את הבית בשל הצפת מי הבריכה, כטענת הנתבעים.
גרסה זו גם לא מתיישבת עם סימני החבלה שעל גופו של התובע. הפגיעות בתובע היו קשות. אין הדבר יכול להתיישב עם הטענה של הנתבעים שהיוו אך חוצץ בין התובע לבין גב' ג'רדי, וכי התובע נחבל מהקיר עת התפרע.
הנתבע 1 אף הגדיל והעיד כי "אני נהדפתי אחורנית. לא היה לי מגע עם התובע" (עמ' 17 שורות 20-21). החבלות שנותרו לתובע מלמדות אחרת.
לעומת האמור מצאתי חיזוקים לגרסת התובע,
חיזוק לגרסתו של התובע למדתי מעקירת הדלת ושבירת המשקוף. תחילה טענו הנתבעים כי הדלת כלל לא נפרצה (סעיף י' רבתי לכתב ההגנה), וכי התובע החליף את הדלת ללא קשר לאירוע. אלא שבישיבת ההוכחות העידה גב' ג'רדי כי הדלת "נפרצה מכל המהומה שהיתה מסביב" (עמ' 14 ש' 14), והנתבע 1 העיד כי "אני לא יודע אם הדלת נשברה באירוע. אני יודע שהמשקוף נשבר" (עמ' 15 שורות 16-17).
מבט בתמונות של הדלת והמשקוף (נ/2) מגלה כי אכן הדלת נעקרה והמשקוף נשבר.
אינני מקבלת את גרסת הנתבעים (המאוחרת- א.נ.ח) לפיה הדלת נשברה כתוצאה מהתפרעות התובע, ואני מעדיפה את גרסת התובע לפיה הנתבע 2 פרץ את דלת הבית של התובע בטרם תקף אותו.
הפניה המאוחרת לקבלת טיפול רפואי
הנתבע 1 טען כי פנה לבית החולים באותו היום, אך נאמר לו שאם הוא "רוצה שהתעודה הרפואית תשמש כראיה בביהמ"ש אני צריך לקבל הפניה מהמשטרה, וכשהגעתי למשטרה אותה ברוריה כבר הלכה הביתה. לכן חזרתי למחרת" (עמ' 16 שורות 17-22), אם כך כיצד זה התקבל התובע לבית החולים באותו יום?
גם אשת הנתבע 1, גב' ג'רדי, העידה כי "נכון שאף אחד מאיתנו לא הלך לבית החולים באותו יום" (עמ' 14 שורה 17), גם מתצהירו של הנתבע 1 עולה כי פנה לבית חולים רק למחרת היום "למחרת פניתי לבי"ח "איכילוב"" (סעיף 23 לתצהיר).
הפניה לרופאים יום-יומיים לאחר האירוע תואמת לעובדה שרק כשנודע לנתבעים שהתובע פנה לבית החולים (עמ' 14 שורות 4-7), הגיעו אף הם לבדיקות רפואיות.
ההסבר שנתנה הגב' ג'רדי לפנייה 'המאוחרת' לקבלת טיפול רפואי, מאחר שהרגישה כאבים רק למחרת היום (עמ' 14 שורה 6), אינה מתישבת עם גרסתה, לפיה התובע הפליא בה מכותיו וגלגל אותה מהמדרגות.
אדגיש כי לא הוצגו בפני
תמונות מהפגיעה של הגב' ג'רדי, ועדותה לא נתמכה בדברי הרופא שלטענתה ראה את החבלות שנגרמו לה.
אי יכולת של הנתבע מס' 1 להכות את התובע- ניתוח בכתף
הנתבעים טענו כי לנתבע 1 לא היתה יכולת להרביץ לתובע מאחר שעבר ניתוח בכתף, לא מצאתי כל ראיה התומכת בגירסה. בפועל אומר כי מהראיות שהוצגו בפני
עולה כי גם אם עבר ניתוח הרי לא נמנע ממנו להרביץ לתובע. הניתוח בכתף גם לא מנע מהנתבע 1 , כך לגרסתו, 'למשוך' את גב' ג'רדי ואת הנתבע 1 מהמכות של התובע (עמ' 15 שורות 19-21) ואפילו לחלץ את שניהם יחדיו.
זה המקום לומר כי אינני סבורה שהתנהגותו של התובע היתה תקינה, ואולם בהתייחס לאירוע התקיפה עצמו, מעדיפה אני את גרסתו, בין היתר, בשל החיזוקים האוביקטיביים כמתואר לעיל.
לא נעלם מעיני כי התובע העלים פרטים שלא היטיבו עם גרסתו, ואולם, אשר למעשה התקיפה עצמו, מצאתי את גרסתו של התובע מהימנה ונתמכת בראיות אובייקטיביות, עקירת הדלת ושבירת המשקוף, תמונות מאשפוזו, צילומי החבלות והשריטות שנותרו לו, והעובדה שאירוע התקיפה התרחש בחצריו, על מדרגות ביתו.
אומר כי אינני מבססת מסקנותי על עדותה של אשת התובע, שלא הוכח כי היתה עדה לאירוע התקיפה, הגם שאין לי ספק כי היא היתה עדה לעיקרי הדברים.
בנסיבות אלו, מצאתי לאמץ את גרסת התובע ביחס לאירוע התקיפה, ואני קובעת כי אירוע התקיפה היה באחריותם של הנתבעים.
ראשי הנזק
כאב וסבל-
במסגרת שיקולי לקביעת פיצוי באב נזק זה הבאתי בחשבון את העובדה שבמסגרת סכסוך השכנים שעבר לפסים פיסיים נכנסו הנתבעים ללא היתר לחצרי התובע, פצעו אותו וגרמו לו לחבלות עד כי נזקק לאישפוז בבית חולים ולמעקב, ואני מחייבת את הנתבעים לפצות את התובע באב נזק זה בסכום של 20,000 ₪.
הפסד שכר לעבר ונזק למוניטין
התובע טוען שלא עבד תקופה של 25 יום וכי נגרמו לו נזקים כלכליים בעטיה של התקיפה, אלא שהתובע לא הוכיח נזקיו.
הוא לא צרף תלושי שכר שיש בהם להצביע על הפסד שכר כטענתו, כל שצרף הוא אישור רו"ח על הכנסות שנתיות, איני רואה באישור ראיה לטענותיו.
התובע לא הצביע על נזק ישיר שנגרם לו באותה תקופה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 4-7), וגם לא הוכיח כל פגיעה במוניטין. טענותיו נטענו בעלמא "ברגע שאני לא מופיע לפגישות המוניטין שלי נפגע. זה חוזים שהפסדתי. הייתי אמור באותה תקופה להתחיל עבודה חדשה ולא יכולתי. אני לא יודע באיזה סכום העבודה" (עמ' 10 ש' 10-13). ברור כי טענות מהסוג הזה יש להוכיח באמצעות ראיות של ממש, למשל, אנשים שנשאו ונתנו עמו, ראיות של ממש על העבודה אותה עמד להתחיל, אך אלה לא הוצגו, ולא אוכל לקבל הפסדים תיאורטיים. אומר גם כי ראיתי מידת הפרזה בטענותיו, לפיכך אני דוחה את תביעת התובע לפיצוי באב נזק זה.
עלות תיקון דלת ביתו של התובע-
משקבעתי כי הדלת נפרצה כתוצאה מהתנהגותם האלימה של הנתבעים, ומשצורפה קבלה (מיום 3.5.02) על תשלום של 7,500 ₪ בגין "דלת כניסה ראשית דו כנפית כולל פירוק דלת ישנה" אני מחייבת את הנתבעים לפצות את התובע בעלות החלפת דלת הכניסה הראשית, בין אם התובע השתמש בדלת זו במרתף שבביתו ובין אם לאו.

ת.א 3673.1/02
כפי שהקדמתי ואמרתי, נראה לי כי לידתה של תביעה זו נועדה להסיט את הדיון מהתקיפה, ואולי, כך קיוו הנתבעים, ליתן הסבר למעשיהם האלימים.
אשר לתקיפה, משקבעתי כי הנתבעים הם שתקפו את התובע הרי אין לפצותם על נזקים נטענים שקרו להם, ויאמר בנוסף כי אלו כלל לא הוכחו.
לענין כליאת שווא, לטענת הנתבעים כאשר התובע בנה את ביתו, חסם בחודש יולי 1997 או במועד סמוך לכך את ביתם של הנתבעים, ובכך נמנע מהם להיכנס לביתם ולצאת ממנו במשך כ- 12 שעות, דבר שגם מנע מבן הנתבעים להגיע ללימודיו.
גם אם הייתי מקבלת את גרסת הנתבעים, לא הובהר לי איזה בן לא הגיע ללימודיו, שהרי הנתבעים/התובעים שכנגד הם אב ובנו, ולא הבנתי אם הבן שנמנעה ממנו יציאה לאוניברסיטה הוא הנתבע 2 או בנו של הנתבע 2 או בנו של הנתבע 1...גם אם אניח שמדובר בנתבע 2, סבורה אני כי הטענה לא הוכחה, וגם הצילומים שצורפו לא עזרו להוכחת הטענה של כליאת שווא לפיה התובע מנע כל אפשרות של יציאה מפתח הבית בבחינת "אין בא ואין יוצא", ולפיכך - אני דוחה את הטענה.
אשר לגניבת פיגומים, ראשית אומר כי כלל לא הוכח שהתובע לקח את הפיגומים של הנתבעים, אבל למעלה מכך אומר כי האשמה כה חמורה שבה משולבים יסודות פליליים כמו גניבה, מחייבת רמת הוכחה גבוהה יותר מזו הנדרשת במשפט אזרחי,
"במשפט אזרחי, אשר בו נטענות טענות חמורות הגובלות בהאשמות פליליות ובפגיעה בשמו הטוב של אדם, יש לדרוש ראיות רבות יותר ומוצקות יותר מהמקובל במשפט אזרחי רגיל אשר בו מסתפקים במאזן ההסתברויות" (ע"א 6465/93 אליהו כהן נ' יוסף לנגרמן ואח' תק-על 95(2), 1323 ,עמ' 1326; ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ(1) 589, 603 ; ע"א 262/64 כהן נ' אשד, פד"י יט(1) 414 , 416).

הנתבעים לא רק שלא הרימו את הנטל הנדרש במשפט אזרחי ממילא לא עמדו בנטל ההוכחה המוגבר כאמור, ועוד אומר כי המספרים שנטענו אינם מגובים בראיות של ממש ולא במסמכים, ועל כן אינני מקבלת הטענה .
אשר להיתרי הבניה, גם טענה זו לא הוכחה. לא הובהרה עילת התביעה ועל מה מבססים הנתבעים את טענתם כי חלה חובה על התובע לחתום על אישורים שנדרשו להם ברשויות השונות. זאת ועוד, הם לא הוכיחו שהסיבה האחת והיחידה לעיכוב הבניה נעוצה בתובע, ובחוסר שיתוף פעולה שלו.
בפני
הנתבע הוצג מכתב מעירית ראשל"צ, ולפיו חסרו חתימותיהם של התובע ואשתו אך גם של השכנה זיוה אלזה. וכך לפנינו סיבה נוספת לאי קבלת היתרי בניה. יאמר כי הנתבע השיב ש"זיוה אלזה לא צריכה לחתום לי. בעלה חתם, הוא חשב שזה מספיק..." אך הוא מוסיף".. אתמול בלילה הלכתי אליה כדי שתחתום לי" (פרוטוקול מיום 1.9.04 עמ' 18 שורות 22-23), רואות עיני כי התובע לא היה המניעה הקונקלוסיבית לאי מתן היתרי הבניה, ומשצורף המכתב מעירית ראשל"צ (סומן תש/3), הכולל תניות נוספות, למדה אני כי צדק התובע בטענותיו.
אשר למזגן, הנתבעים טענו שהתקנת מזגן מפוצל מחוץ לביתו של התובע מהווה מטרד ליחיד מאחר שהמנוע שהותקן מחוץ לבית גורם לרעש בלתי סביר, אך לא השכילו להציג חוות דעת כראיה לטענתם. אמנם הם טענו שעל התובע היה להביא חוות דעת מטעמו שתתמוך בטענה שהרעש מהמנוע הוא בגדר הרעש המותר, ומשלא עשה כן יש לחייבו בגין המטרד, אך אין לי אלא לדחות את הטענה שהרי המוציא מחברו עליו הראיה, ונסיונות הנתבעים להפוך את סדר הנטלים לא יכול להצליח, ומשכך יש לדחות גם טענה זו.
לטענת העדר ניקוז מתאים של מי הבריכה, דינה להדחות, בהעדר חוות דעת מתאימה לתמיכה בגרסתם, אין הם יכולים לטעון טענה ולצפות שבעצם הטענה יש משום העברת הנטל . ברור כי משנטענה טענה שהניקוז אינו תקין היה על הנתבעים להוכיחה, ומשלא עשו כן דין הטענה להדחות.

אשר לפרוייקט הבנייה בהר חברון , גם טענה זו, כקודמותיה נטענה בעלמא ללא כל הוכחה. הנתבעים לא הוכיחו כי התובע הציג מצג כזב בפני
יזמי הפרוייקט. גם אם חברו התובע והנתבע 1, להגשה משותפת לבניה בהר חברון, אין בכך ללמד כי מחדליו הרשלניים והבלבדיים של התובע הם הגורם לכשלון, וכי רק בשל מעשה או מחדל של התובע דחו יזמי הפרוייקט את הצעתם. לא הובהר על איזה בסיס נשענת עילה זו. ואומר כי דווקא מהמכתב שצורף (תש/1) עולה כי אין ממש בטענות אלו ועל כן יש לדחותן.
לענין מצלמות טלויזיה, גם כאן לא ברור לי על מה מתבססת התביעה. אכן, מודה התובע כי בביתו מותקנות מצלמות טלויזיה, אלא שהן מופנות לחזית ביתו להגנתו ואין הן מופנות כלל לעבר חזית בית הנתבעים.
לטעמם של הנתבעים אישור קיומן של המצלמות מהווה הוכחה לתביעתם, ולא היא. כפי שציינתי לעיל, נטל הראיה להוכיח את טענותיהם מוטל על הנתבעים, ומשאלה לא הוכחו אין לי אלא לדחותן. במאמר מוסגר אומר כי דווקא הנתבעים עצמם הציגו תמונות שצילמו בחצר ביתו של התובע, כך שלא ברורה טענתם עת הם בעצמם מצלמים את התובע ולא ראיתי ראיה הפוכה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שכנגד על כל רכיביה.

סוף דבר
הנתבעים ישלמו לתובע סך של 20,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת אותם לשלם לתובע סך של 7,500 ₪. הסכום ישא זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 3673/02 ועד התשלום בפועל.
אני דוחה את התביעה שכנגד וכן את התביעה בת.א. 2077/03.
הנתבעים ישלמו הוצאות אגרה לתובע ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
התובעת בת.א. 2077/03 תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, סכום שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום י"ז בניסן תשס"ה (26 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת








א בית משפט שלום 3673/02 יוסי מזרחי נ' מיכאל ג'רדי, גיל ג'רדי, אסתר ג'רדי (פורסם ב-ֽ 26/04/2005)