פסקי דין על א.א.פ | פסקי דין על מדינת ישראל- משטרת ישראל | פסקי דין על ערן קוניו |

27295-05/17 רעא     15/05/2017




רעא 27295-05/17 א.א.פ נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל, ערן קוניו








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



רע"א 27295-05-17 פ.
נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל
ואח'










בפני

כבוד השופט
צבי ויצמן


מבקש

א. א. פ.


נגד


משיבים

1. מדינת ישראל- משטרת ישראל
2. ערן קוניו



החלטה

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' הש'
מ. בן ארי
) מיום 9.5.17 שלא להורות למשיבה 1, מדינת ישראל (להלן –
המשיבה
) להודות באחריותה השילוחית למעשים המיוחסים למשיב 2 (להלן –
המשיב
) בכתב התביעה.

להלן נזכיר בקצרה את עניינו של נדון,
לו נדרשנו בבקשה קודמת שהוגשה ע"י המבקש (וראו רעא (מרכז) 13522-08-16
- א. א. פ. נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל
,(2017).

1.
המבקש הגיש תביעה נזיקית כנגד המשיבה
וכנגד המשיב, שוטר אשר על פי הנטען תקף את המבקש במכשיר טייזר.

2.
בכתב הגנתה
ציינה המשיבה כי היא "אחראית בגין פעולות שוטריה ככל שנעשו בתחום ההרשאה והסמכות שהוקנתה להם" (סע' 9 לכתב ההגנה המתוקן) ואולם היא לא הגישה הודעת הכרה בחסינות לגבי המשיב.

ביום 2.3.16 הודיעה המשיבה כי על אף שהיא תייצג את המשיב בתביעה אין בדעתה להגיש, בשלב זה, הודעת הכרה בחסינות בעניינו. המשיבה לא נימקה את טעמי סירובה להגיש הודעת חסינות.

3.
בשל העובדה שהמשיבה הודיעה על ייצוג המשיב, מחד גיסא, ועל כך שאינה מגישה הודעת הכרה בחסינותו, מאידך גיסא, הגיש המבקש בקשה להורות למשיבה לגלות ולפרט את נימוקיה לאי הגשת הודעת הכרה בחסינות המשיב וכן לגלות את תנאי ההסכם שנחתם בין המשיבים, ככל שנחתם. לטענת המבקש, המשיבה בחרה שלא להגיש הודעת הכרה בחסינות על מנת שנטל הראיה להוכחת חריגתו של המשיב מהתנהלות רגילה יעבור לשכמו של המבקש וראוי לחייבה לנמק החלטתה כשם שהיא מחויבת לנמק כל החלטה שעניינה הכרה בחסינות.

המשיבה התנגדה למבוקש וטענה כי אין למבקש כל זכות עמידה בכל הקשור להחלטת המדינה שלא להכיר בחסינות עובדה וזאת כעולה מהוראת סע' 7
לפקודת הנזיקין
(נ"ח).

4.
בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 21.7.16, דחה את בקשת המבקש. בקשות רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו לערכאת המחוזי (רעא (מרכז) 13522-08-16 מיום 2.2.17) ולבית המשפט העליון (רע"א
1574/17 מיום 23.3.17) נדחו אף הן.

5.
קודם להחלטות ערכאות הערעור ואחר שהופרד יצוגו של המשיב והמשיבה הבהירה כי לא תייצגו, ביקש המבקש לחייב את המשיבה להודיע האם היא מכירה באחריותה השילוחית למעשיו של המשיב. המשיבה התנגדה אף לבקשה זו והבהירה כי אינה מכירה באחריותה .

בית משפט קמא בהחלטה מנומקת ומפורטת דחה את בקשת המבקש תוך שהוא מבהיר כי המבקש לא הצביע על מקור סמכותו של בית המשפט להורות כמבוקש וכי מעת שבחר המבקש להגיש תביעתו הן כנגד המשיב והן כנגד המשיבה הרי שעליו להוכיח תביעתו כנגדם ואין אפשרות לכפות על המשיבה להודות באחריותה למעשיו של המשיב עוד טרם בירור התביעה לגופה (ראו החלטה מיום 28.9.16).

6.
אלא שלטענת המבקש, אחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא מיום 28.9.16 ובמסגרת הליך בקשת רשות הערעור שהתקיים לפני בית המשפט העליון בנוגע לטענתו הנזכרת לעיל של המבקש לפיה יש מקום לחייב את המשיבה לפרט את נימוקיה לאי מתן חסינות למשיב, ציינה המשיבה בתגובתה כי – "המדינה עומדת מאחורי אחריותה השילוחית למעשי העובד, שכן אין מדובר במעשה פרטי..." .


שב, אפוא, המבקש וטען לפני בית משפט קמא כי יש באמור בכדי ללמד על הודאתה באחריותה השילוחית למעשי המשיב, המשיבה התנגדה למבוקש והבהירה שכוונת הדברים שנאמרו בהליך שהתקיים לפני בית המשפט העליון, הייתה כי האחריות השילוחית של המשיבה קמה ועומדת כל עוד לא חל הסייג הנזכר בהוראת סע' 7 (א)
לפקודת הנזיקין
לפיו מעשי המשיב נעשו מתוך כוונה לגרום נזק למבקש או תוך כדי שיוויון נפש לגרימתו, בדיוק כפי שהובהר בכתב הגנתה המתוקן.

7.
בית משפט קמא בהחלטתו מיום 9.5.17 שב ודחה את טענת המבקש בהבהירו כי ניתנה על ידו החלטה בסוגיה זו וכי לא מצא כל שינוי נסיבות המצדיק את שינויה וכמו כן הוסיף והבהיר –


"
לגופו, עדיין לא שוכנעתי כי מעת שהתובע עצמו צירף את השוטר (המשיב – צ.ו) כצד לתביעה, שעה שבכתב ההגנה (הכוונה לכתב ההגנה המקורי שהוגש כנגד כתב התביעה המקורי במסגרתו
נתבעה המשיבה בלבד – צ.ו) לא הייתה כל טענה לתחולת הסייג, הרי כיום צריך לחייב את מי מהנתבעים להכיר מראש באיזו אחריות. לא כך הדבר כאשר מנהלים תיקי נזיקין. מובן כי את עמדתי פירטתי בהרחבה בהחלטה שניתנה, ויתרה מכך ערכאות נכבדות מבית משפט זה נתנו דעתן למחלוקת. בכך תם הדיון בנושא. ביהמ"ש לא ייתן את פסק הדין בשלב קדם המשפט, אלא לאחר ששמע ראיות"

על החלטה זו מבקש המבקש את רשות הערעור כאשר עיקר טענתו היא כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ראה בהודעתה של המשיבה בבית המשפט העליון משום שינוי נסיבות ובכך יצר למעשה מצב בו המשיבה טוענת דבר והיפוכו בשתי ערכאות שונות – לפני בית המשפט העליון היא מכירה באחריותה השילוחית ואילו בבית משפט קמא היא מסייגת אחריות זו.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת הצד שכנגד.

8.
ראשית דבר ידועה ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה המבררת אלא אם כן היא מנוגדת לדין או יש בה משום עיוות דין כלפי המבקש (וראו לעניין זה, כדוגמה
-
רע"א 4890/16
טריניטי מערכות מחשבו בע"מ נ. הוצאה מוכרת בע"מ
(2016); רע"א 6015/16
פלונית נ' ד"ר מיכאל הרלינג
(2016); רע"א 2829/14
לבנת נ' אדלר
,(2014ׂ)).
לא מצאנו כי החלטת בית משפט קמא בנדון עולה נמנית על החלטת חריגות אלו, היפוכם של דברים – עסקינן בהחלטה מנומקת
המצטרפת להחלטות קודמות מנומקות ומבוססות שניתנו ע"י בית משפט קמא באותו ענין או בסוגיות הקרובות לו – על חלקן הוגשו בקשות רשות ערעור שנדחו ועל חלקן לא הוגשו כלל בקשות רשות לערער (וראו כדוגמה החלטת בית המשפט מיום 28.9.16 הנזכרת לעיל).
כמו כן אין מדובר בהחלטה אשר יש בה להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בשלב זה של ההליך ואין לכאורה כל מניעה שהמבקש יטען טענותיו הנזכרות בהליך ערעורי אחר מתן פסק הדין.

9.
ואולם דין הבקשה להידחות אף לגופה, כעולה מהחלטתו, בית משפט קמא קיבל את הבהרתה ופרשנותה של המשיבה באשר לדברים שנאמרו ע"י המשיבה בבית המשפט העליון לפיה היא אינה מכחישה את עצם האחריות השילוחית אלא אם יסתבר כי חל הסייג הנזכר בסע' 7 (א)

לפקודת הנזיקין,
למעשה הדברים פשוטים וברורים וכמעט שאי אפשר לפרש הדברים בדרך אחרת – לו אכן
הייתה המשיבה מקבלת על עצמה אחריות שילוחית ללא הסתייגות הדעת נותנת כי הייתה מכירה בחסינות המשיב, מעת שלא עשתה כן ברי שעצם ההכרה באחריות השילוחית
מסויגת ע"פ הוראות הדין, כמפורט בסע' 7 (א)
לפקודת הנזיקין
) ומתוך שכך צדק בית משפט קמא בדחייתו את בקשת המבקש לחייב את המשיבה להודות באחריותה השילוחית ללא כל סייג.

10.
העולה מן האמור - הבקשה נדחית.
כיוון שלא נדרשתי לתגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.

11.
ניתן לפרסום ללא פרטי שמו של המבקש.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ז, 15 מאי 2017, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 27295-05/17 א.א.פ נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל, ערן קוניו (פורסם ב-ֽ 15/05/2017)