פסקי דין על טארק שוכרי אדעיס | פסקי דין על חליל גורג רינאוי

12592-05/15 א     17/05/2017




א 12592-05/15 טארק שוכרי אדעיס נ' חליל גורג רינאוי








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 12592-05-15 שוכרי אדעיס נ' רינאוי




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד סגנית הנשיא

יעל ייטב


ה
תובע

טארק שוכרי אדעיס


נגד


ה

נתבע

חליל גורג רינאוי




החלטה


מבוא
1.
בפני
בקשתו של הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו, בסכום של 75,000 ₪, כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי").
2.
התובע, תושב חוץ, הגיש תביעה לפינוי הנתבע ולסילוק ידו, בטענה כי הוא הבעלים של חלקת קרקע המצויה בשכונת שועפט בירושלים (הידועה כגוש 10 חלקה 5 תת חלקה 6). בכתב התביעה פורט כי הנתבע מתגורר בתת חלקה הסמוכה לחלקה שבבעלות התובע. עוד פורט כי לאחר שהנתבע קיבל היתר לבנייה בחלקתו, ביקש להשתמש בחלקתו של התובע לצורך אחסון ואיסוף כלי עבודה. בין הצדדים הוסכם על מתן אפשרות שימוש בחלקתו של התובע לתקופה קצרה, בתמורה לתשלום דמי שכירות. ביום 21.1.15 שוחח ב"כ התובע עם הנתבע וסוכם ביניהם שהנתבע יפנה את החלקה בתוך שבועיים. מאז אותה שיחה, ולמרות פניות חוזרות ונשנות, סירב הנתבע לפנות את החלקה.
3.
הנתבע טען מנגד בכתב הגנתו כי לתובע אין כל זיקה לחלקה. הנתבע ביאר כי הוא קיבל הרשאה לשימוש מהבעלים האמיתי של החלקה, מר איאד עזיז אדעיס, על פי הסכם שכירות ביניהם. עוד נטען כי הנתבע עומד בתנאי הסכם השכירות ומשלם את דמי השכירות במועדם. הנתבע הוסיף כי ככל שלתובע יש תלונות נגד הבעלים של החלקה עליו לפנות בהליך מתאים של פירוק שיתוף.

הבקשה וטענות הצדדים
4.
בבקשה שהגיש להפקדת ערובה, טען הנתבע כי התובע הוא תושב ארה"ב, אשר הגיש תביעת סרק נגדו, שסיכוייה להתקבל קלושים. אשר לסיכויי התביעה בואר בבקשה כי לתובע אין כל זכות או זיקה במקרקעין, והוא לא צירף לכתב תביעתו כל מסמך המעיד על זכויותיו. נטען שככל שיש לתובע טענה באשר לזכויותיו עליו להעלותה נגד הבעלים, בתביעה לפירוק שיתוף, או בתביעה אחרת. עוד נטען כי אין יריבות בין התובע לנתבע, וכי אין לתובע עילת פינוי נגדו. אשר ללוח התביעות שהוגש על ידי התובע במסגרת גילוי המסמכים, נטען כי כל שניתן ללמוד ממנו הינו כי התובע אינו בעל הזכויות היחיד במקרקעין, וכי אחרים תובעים אף הם זכויות בקרקע.
5.
בבקשה פורט כי לתובע אין נכסים או סכומי כסף בארץ, ועל כן יקשה על הנתבע לגבות ממנו את הוצאותיו הכבדות בגין ההליך במקרה שהתביעה תידחה. עוד נטען כי התובע לא ציין כתובת ברורה בארץ.
6.
התובע טען בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה בראש ובראשונה מהטעם שלא צורף תצהיר לתמיכתה. לגופה של בקשה טען התובע כי הנתבע עצמו הודה בדיון כי יש לתובע זכויות בחלקה, ועל כן היה מוכן להפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט, הודעה המצדיקה את קבלת התביעה במלואה. לעניין זה הפנה התובע ללוח התביעות המעודכן המצוי בידיו של פקיד ההסדר, שבו רשום כי החלקה רשומה על שם אביו של התובע. נטען כי לוח התביעות היה בידיעת הנתבע, אשר טען כי אמנם יש לתובע זכויות, וכי עליו לפעול בדרך של הגשת תביעה לפירוק שיתוף.
7.
התובע הוסיף וטען כי האדם שממנו שכר הנתבע את החלקה, על פי טענתו של הנתבע, אינו רשום כבעל זכויות בלוח התביעות, שמו אף לא נזכר בהסכם החלוקה, ועל כן לא ברורה זיקתו לחלקה. נטען כי על הנתבע להעלות את טענותיו כלפי אותו משכיר כביכול, וכי עצם העובדה שלא הגיש נגדו הודעת צד ג' מעידה על כך שהכוונה הינה לנשל את התובע מזכויותיו בחלקה במרמה, ושלא כדין.
8.
התובע פירט מהם נכסי המקרקעין בארץ שיש לו זכויות בהם, וטען כי ניתן להיפרע מהם ככל שיחויב בהוצאות.
9.
בתשובתו טען הנתבע כי אמנם לא צורף תצהיר לבקשתו, שכן הבקשה מבוססת על טיעונים משפטיים ועל האמור בכתבי הטענות של הצדדים ובפרוטוקול הדיון. נטען כי לא הייתה כל הודאה מצדו של הנתבע בזכויות כביכול שיש לתובע במקרקעין.
אשר לרשימת הנכסים שפירט התובע, נטען כי הזכויות הן על פי לוח תביעות, בלתי מאושר ובלתי גמור, שאינו מהווה הוכחה לבעלות. זאת ועוד, שמו של התובע כלל לא מופיע בלוח התביעות.

דיון והכרעה
10.
כפי שנפסק לא אחת, החלטה על הפקדת ערובה מחייבת עריכת איזון נאות בין זכות הגישה לערכאות, לבין זכותם הקניינית של הנתבעים להעמיד לרשותם אמצעים לגבות הוצאות שייפסקו לטובתם ככל שיזכו במשפט. באיזון הנדרש יש לבחון הן את סיכויי התביעה, בשים לב לטענות התובע, וכן את טענות ההגנה המועלות על ידי הנתבעים.
11.
בענייננו מדובר כאמור בתובע תושב חוץ, אשר מענו העדכני לא צוין בכתב התביעה, ועל כן מתקיים לגביו החריג שהוכר בפסיקה בנוגע לחיובם של תושבי חוץ במתן ערובה.
12.
כפי שסוכמה ההלכה בעניין זה על ידי כב' הנשיא א' גרוניס
לעניין תובעים שאינם תושבי ישראל, ברע"א 6590/10 עיזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל (מיום 28.5.12)-


"התובעים, בהיותם תושבי האזור, נחשבים תושבי חוץ לצורך תקנה 519 לתקנות סדר הדין (ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865, 869 (2004) ... כאשר מדובר בתביעה של תושב חוץ קיימת נטייה לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע. עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ אינה מצדיקה, כשלעצמה, הפקדת ערובה. על בית המשפט לבחון שיקולים רלוונטיים נוספים מלבד מקום מגוריו של התובע, למשל את סיכויי התובענה. שיקול מרכזי נוסף הינו מצבו הכלכלי של התובע... הלכה היא, כי אם התובע הזר אינו מצליח להצביע על נכסים בישראל קיים צידוק לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע... מן העבר השני, על בית המשפט ליתן משקל לזכות הגישה לערכאות של התובע. זכות זו הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי, בודאי ככל שמדובר באזרח או תושב ישראלי... בענייננו, התובעים כלל לא התייחסו למצבם הכלכלי בתגובתם לבקשת המדינה להפקדת ערובה. אף לא נעשה מצידם כל ניסיון להצביע על נכסים בישראל מהם תוכל להיפרע המדינה אם תידחה התביעה. בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא משקבע כי יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות המדינה בהליך".

13.
התובע אמנם הפנה לרשימת נכסים המצויים בארץ, אשר מהם ניתן לטענתו להיפרע ככל שהתביעה תדחה וככל שייפסקו הוצאות לטובת הנתבעות, ואולם נוכח טיבן וטבען, זכויות שאינן רשומות על שם התובע, בלוח התביעות, שאינו סופי, ונוכח העדר כתובת בארץ ובחו"ל, ספק האם ניתן יהיה להיפרע מהן ככל שהתביעה תידחה והתובע יחויב בהוצאות (ראו לעניין זה גם את רע"א 1120/17 קסיקבייב נ' בלו בבנד, (מיום 27.2.17).
14.
אשר לסיכויי התביעה, בשלב זה, שהוא שלב לכאורי, אין מקום לקבוע מסמרות באשר לסיכויי התביעה, ואולם אינני סבורה שיש מקום לקבוע כי סיכויי התביעה קלושים. התובע הציג כאמור לוח תביעות המצוי בידי פקיד ההסדר שבו מוזכר אביו כבעל הזכויות. עוד הציג הסכם חלוקה לכאורה התומך לטענתו בבקשתו (מבלי שצירף תרגום למסמך). מעבר לקיומן של זכויות לכאורה, על פי ההלכה הפסוקה רשאי גם אחד מבעלי הזכויות בחלקה להגיש תביעת פינוי, מבלי לצרף את כלל השותפים, ומבלי לנקוט בהליך של פירוק שיתוף (ראו

לעניין זה למשל רע"א 1475/94
בושאר נ'
פרידלנדר, (מיום 13.9.94), ובר"ע (מחוזי י-ם) 1028/09 מטות נ' עיזבון מזרחי (מיום 18.10.09), ובנסיבות האמורות לא מדובר בעילת תביעה מופרכת.
15.
בשקלי את כלל השיקולים אלו מול אלו, מצאתי שיש לחייב את התובע בהפקדת ערובה לשם הבטחת הוצאות הנתבע ככל שהתביעה תידחה, וככל שהתובע יחויב בהוצאות, בסכום של
15,000 ₪.

סיכום
16.
לפיכך אני מורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, שאינה מוגבלת בזמן, בסכום של 15,000 ₪. סכום זה משקף לטעמי את סיכויי התביעה, מצד אחד, ואת עלות ההוצאות הצפויות לנתבע בניהול התביעה, מצד שני.
17.
הערובה תופקד לא יאוחר מיום 1.7.17.

ככל

שהערובה לא תופקד במועד, ולא תינתן ארכה להגשתה, תדחה התביעה, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.









ניתנה היום,
כ"א אייר תשע"ז, 17 מאי 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 12592-05/15 טארק שוכרי אדעיס נ' חליל גורג רינאוי (פורסם ב-ֽ 17/05/2017)