פסקי דין על נואף חוסני ריזק אגבאריה | פסקי דין על כמאל ריזק עבד אל קאדר אגבאריה | פסקי דין על פקיד ההסדר - רשם המקרקעין נצרת – ניתן פסק דין | פסקי דין על סעאדה חליל צאלח אגבאריה ואח' |

42511-02/15 א     18/05/2017




א 42511-02/15 נואף חוסני ריזק אגבאריה נ' כמאל ריזק עבד אל קאדר אגבאריה, פקיד ההסדר - רשם המקרקעין נצרת – ניתן

פסק דין
, סעאדה חליל צאלח אגבאריה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 42511-02-15 ריזק אגבאריה נ' אל קאדר אגבאריה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
דניאל פיש


התובע

נואף חוסני ריזק אגבאריה

ת.ז. 021238860
ע"י ב"כ עו"ד טאטור-יונס טייב



נגד


הנתבעים

1. כמאל ריזק עבד אל קאדר אגבאריה

ת.ז. 0212141168
2. פקיד ההסדר - רשם המקרקעין נצרת – ניתן

פסק דין
3. סעאדה חליל צאלח אגבאריה ת.ז. 55144109
4.מוחמד רג'א אגבאריה ת.ז. 21215140
5. פואד נאיף אגבאריה ת.ז. 21216494



פסק דין


פתח דבר

1.
התובע הגיש תביעה למתן צו הצהרתי המורה לפקיד הסדר המקרקעין לתקן את לוח הזכויות ולרשום את הזכויות בחלקה 42 גוש 20411 (להלן-חלקה 42) כך שיירשמו
2/5 חלקים מחלקה 42 על שם יורשי המנוח חוסני ריזק אגבארייה ז"ל (להלן-המנוח חוסני), אביו של התובע, ואילו את 3/5 חלקים מחלקה 42 על שם יורשי המנוח ריזק עבד אלקאדר אגבארייה ז"ל (להלן-המנוח ריזק), סבו של התובע ואביו של המנוח חוסני.

2.
יש לציין כי התובענה הוגשה תחילה בדרך של המרצת פתיחה ואולם בהמשך להחלטה מיום 2.7.15 הוגש כתב תביעה והתובענה עברה לפסים של תביעה אזרחית רגילה. יש עוד לציין כי התביעה הוגשה תחילה גם כנגד פקיד ההסדר- מדינת ישראל, אך לאור הסכמת הצדדים הוריתי ב

פסק דין
חלקי מיום 29.2.16 על דחיית התביעה כנגדה. אוסיף כי בהודעת התובע על ההסכמה לדחות את התביעה כנגד פקיד ההסדר, ציין ב"כ התובע כי בדחיית התביעה כנגד פקיד ההסדר לא תהיה כל מניעה להבאת ראיות או הסתמכות על מסמכים שהיו בפני
פקיד ההסדר לצורכי הוכחת התביעה. עוד הובהר כי ככל שבית המשפט יכריע במחלוקת הקניינית בין הצדדים מתחייב התובע לרשום במידת הצורך את העסקה במרשם המקרקעין בהתאם לדין. כמו כן, צורפו נתבעים 3 – 5 והומצאו להם כתבי התובענה לפי דיווח שהתקבל ביום 19.3.15 אולם הם לא השתתפו בהליך.

3.
התובע הינו אחד מיורשיו של המנוח חוסני אגבארייה ז"ל
ואחד מיורשיו של חוסני בעיזבון המנוח ריזק עבדאלקאדר אגבאריה, אביו של המנוח חוסני. הנתבע 1 הוא אחד מיורשיו של המנוח ריזק והנתבעים 3, 4 ו-5 הם הרשומים היום כבעלי 3/5 מהזכויות בחלקה 42 (כ"א 1/5).

כתבי הטענות

כתב התביעה

4.
הטענה העומדת בבסיס התביעה היא כי פקיד ההסדר החליט בעניין חלקה 42 מבלי שהביא בחשבון את שתי תזכורות התביעה שהוגשו בפני
ו בחלקות 26 ו-27 (מספרים ישנים, היום בהתאמה: 42 ו-43) לבית המשפט המחוזי בתיק/ 650 אום אל פחם ביחד ולא העמיד לבחינה והכרעה את הזכויות של התובע בחלקה 42 (26 ישן), לא הביא את דבר ההחלטה לידיעתו של התובע או לידיעת יורשיו של המנוח חוסני או לידיעת המנוח ריזק, אביו של המנוח חוסני, ולא התייחס לחלוקת השטח כפי שבאה לידי ביטוי בשלושה הסכמי רכישה שנטען כי נחתמו בשנים 1947-1948 בין הצדדים הבאים: (1) המנוח ריזק אגבאריה וצאלח עבד אל קאדר אגבאריה
(2) המנוח חוסני ורג'א עבד אל קאדר אגבארייה (להלן-רג'א) (3) המנוח חוסני ונאיף עבד אל קאדר אגבארייה (להלן-נאיף)-(שלושת ההסכמים ייקראו להלן -הסכמי הרכישה). נטען כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו מתייחס לזכויותיו של המנוח חוסני, ובעקבותיו התובע, לזכויות מכוח שלושת הסכמי הרכישה הנ"ל בחלקה 42. עוד נטען כי עילת התביעה קמה לתובע רק ביום 18.1.15 עם היוודע כל העובדות המהותיות שמקימות את עילת התביעה ולכן חלה הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן-חוק ההתיישנות).

5.
נטען כי המנוח חוסני הקים בחייו את ביתו בחלקה 42 (חלקה 22 מנדטורי)- במיקום הנמצא בחלקה מס' 26 מס' חדש 42- וכי פקיד ההסדר התרשל בכך שלא בדק את המצב בשטח לאמיתו.

6.
התובע עותר בהליך דנן לקבל

פסק דין
כנגד הנתבעים המורה על תיקון הרישום של הזכויות בחלקה 42 כאשר 2/5 מהזכויות באותה חלקה יירשמו על שם יורשיו של המנוח חוסני בהתאם לחלוקה של ירושת המנוח ריזק כפי שנקבע בפסק הדין
של בית הדין השרעי משנת 2008 ולא לפי החלוקה שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין שניתן בתיק
650/אום אל פחם. התובע עותר לסעד נוסף בתוך הסעד העיקרי בתובענה והוא תיקון החלוקה של ירושת המנוח ריזק, וכפועל יוצא של המנוח חוסני, כפי שנקבעה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתיק
650/ אום אל פחם משנת 1967.

7.
נטען כי התובע ויתר יורשיו של המנוח חוסני לא היו מיוצגים בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק 650/אום אל פחם וכי לא קיבלו הסברים אודות זכויותיהם. עוד נטען כי סוגיית גודל הנכס שנרכש מכוח שני הסכמי רכישה, שנחתמו בין המנוח חוסני ל- רג'א ובין המנוח חוסני ל-נאיף, לא זכתה לדיון והתייחסות בית המשפט המחוזי בתיק 650/אום אל פחם. נטען כי הזכויות של המנוח חוסני מכוח אותם שני הסכמי רכישה ושל המנוח ריזק, מכוח הסכם הרכישה שנחתם בינו לבין צאלח בעניין הזכויות בחלקה 42, לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם המנוח ריזק ולא על שם המנוח חוסני. התובע הוסיף כי החזקתם של המנוח ריזק בחייו ושל יורשיו לאחר מותו והחזקת המנוח חוסני ויורשיו לאחר מותו בכל המקרקעין נשוא המחלוקת בהליך זה
היתה רציפה מאז השלמת העסקאות והמסירה בפועל בשנים 1947 ו- 1984. לטענתו, המנוח ריזק והמנוח חוסני ויורשיהם לאחר מותם נהגו בכל הנכס (הזכויות בחלקה 43 ואלה הנטענות בחלקה 42) מנהג בעלים מבלי שהועלתה טענה כלשהי נגד כך על ידי המוכרים על פי שלושת הסכמי הרכישה.

8.
התובע הבהיר כי לפי עמדתו אביו המנוח חוסני רכש בשני הסכמים נפרדים את כל זכויותיהם של רג'א ונאיף בחלקה 22, המספר המנדטורי, וכי המנוח ריזק רכש בהסכם אחר את כל זכויותיו של צאלח באותה חלקה וכי בשלושת הסכמי הרכישה רשום כי גבולות החלקה הם "אלחאכורה" וכי כל אחד משלושת המוכרים מכר "חמש קיראטים פחות חמישית הקיראט". כאשר על פי טענת ב"כ התובע חמישית מהשטח הינו 901 מ"ר ולכן קיראט שווה ל- 1,877 מ"ר.

9.
התובע עוד הסביר כי בפני
פקיד ההסבר הונחו שלוש תזכורות תביעה נוגדות: האחת, מטעם האפוטרופוס לנכסי נפקדים משנת 1962 בעניין החלקות 42 ו- 43 (26 ו- 27 זמני), השנייה, מטעם הנתבעים 1 ו- 3 - 5 משנת 1962 בעניין החלקות 42 ו- 43 (26 ו-27 זמני) והשלישית מטעם יורשי המנוח חוסני משנת 1965 בעניין 43 (27 זמני).
לטענת התובע, אילו ידעו יורשי המנוח חוסני על קיום הזכויות של המנוח ריזק ב- 2/5 בחלקה 42, היו מיישמים את האמור בפסק הדין של בית הדין השרעי משנת 2008 ורושמים את הזכויות כפי שעשו ביחס לזכויות ביחס לחלקה 43 ביום 14.7.14.




כתב ההגנה

10.
הנתבע 1,
בכתב ההגנה מטעמו טען כי מדובר בתביעה לזכות אובליגטורית במקרקעין שהתיישנה בחלוף יותר מ- 42 שנים ממועד רישום הזכויות בחלקה 42 ויותר מ- 45 שנים ממועד מתן פסק הדין בתיק 650/אום אל פחם. הנתבע 1 טען עוד כי יש לדחות את התביעה מחמת השיהוי הניכר בהגשתה, אשר גרם לטענתו לנזק ראייתי ופגיעה בניהול הגנתו. נטען עוד כי התובע לא צירף כצדדים להליך את כל מי שעלול להיפגע מההכרעה בתביעה; בהקשר זה טען הנתבע 1 כי היה על התובע לצרף את יורשי המנוח ריזק, יורשיהם של הנתבעים 3-5 שרשומים כבעלי הזכויות בחלקה 42 ואת אחיו ואחיותיו של התובע שעליהם מבקש להחיל חלוקה לפי הדין השרעי המפחיתה מהזכויות שנקבעו בתיק 650/אום אל פחם.

11.
הנתבע 1 טען עוד כי התובענה אינה מגלה עילה לסעד המבוקש, משום שהתובע לא צירף לתובענה שום אסמכתא שיש בה כדי להעיד על כך שהמנוח חוסני רכש כביכול את זכויות המנוחים רג'א, סאלח ונאיף בחלקה 42. יתרה מזו, נטען, התובע לא צירף אסמכתא כי הוא ו/או מי מיורשי המנוח חוסני טענו לזכויות בחלקה 42 ו/או הגישו תזכורות תביעה בעת הסדרת הזכויות בחלקה. עוד נטען כי מאסופת המסמכים הבלתי מסודרת שצירף התובע עולה כי התובע בחר שלא לפרט את גבולות החלקה כפי שהם מפורטים בהסכמים עליהם הוא סומך את יהבו וזאת בידיעה כי פירוט גבולות החלקה המופיע בהסכם עלול לפגוע בטענותיו בדבר הזהות בין החלקות 42 ו-43. נטען כי עילות תיקון פנקס המקרקעין הנן מצומצמות ביותר כאשר סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן-פקודת ההסדר) מתווה את המקרים בהם ניתן לשנות את הרישום ואין בטיעוני התובע כדי לענות על דרישות הסף הקבועות בפקודה כדי להכשיר את התיקון לו עותר ברישום הזכויות בחלקה 42. עוד נטען בהקשר זה כי התובע סומך את התביעה על טיעונים חילופיים סותרים מעצם מהותם אחד את השני. בהקשר זה נטען כי טענת התובע למרמה שבגדרה הושג הרישום בחלקה 42 נטענה באופן סתמי ללא פירוט כנדרש בדין ולכן דינה להידחות. אשר לטענה החילופית בדבר "רישום לא כשורה" נטען כי אין בתביעה כדי לענות על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לקיום רישום כאמור, גם לאור הפרשנות המרחיבה שניתנה למונח זה. הנתבע 1 טען עוד כי התובע לא הציג ולו ראשית ראיה כדי להצביע על הקשר בין ההסדר של חלקה 43 לחלקה 42 ולא הצביע על פסול כלשהו באופן עריכת ההסדר או כי נפלה טעות בהיסח הדעת. נטען עוד כי התובע גם לא הביא ראשית ראיה לכך כי הרישום בחלקה 42 מקורו בטעות סופר או בהשמטה מהפנקס ולכן לא קמה לו עילה מכוח הוראת סעיף 95(א) לפקודת ההסדר. בגין כל אלה, נטען כי דין התביעה להידחות על הסף.

12.
לגופה של התביעה, טען הנתבע 1 כי המנוח ריזק היה הבעלים או הזכאי להירשם כבעלים של הזכויות בחלקה 42 וזאת לאחר שקיבל מאחיו, הנתבעים 3-5, את זכויותיהם בחלקה, כאשר הנתבעים 3-5 מעולם לא העלו טענה כלשהי בדבר זכויותיהם בחלקה 42 והגישו, יחד עם המנוח ריזק, תזכורת תביעה הנוגעת לחלקות 42 ו-43 (חלקיות זמניות 26 ו-27) והתובע הגיש בשם אביו המנוח חוסני תזכורת תביעה הנוגעת לחלקה 43 (27 זמנית) בלבד, מבלי להזכיר את חלקה 42. הנתבע 1 טען עוד כי הנתבעים 3 -5 העבירו את זכויותיהם בחלקה 42 לאחיהם המנוח ריזק ולא כפי שנטען על ידי התובע וכי המנוח ריזק העביר בחייו לבנו הנתבע 1 400 מ"ר מזכויותיו בחלקה 42. מכל מקום, נטען כי המנוח חוסני לא רכש זכויות כלשהן בחלקה 42 והנתבע 1 הכחיש את הטענה כי המנוח חוסני הקים את ביתו בחלקה 42 (זמנית 26). אשר להסכמים עליהם סמך התובע את טיעוניו, נטען על ידי הנתבע 1, כי הסכמים אלה אינם מבטאים כטענת התובע רכישה בחלקות 42 ו-43 ביחד וכי פירוט גבולות המקרקעין נשוא ההסכמים מלמד כי המנוחים עשו הפרדה בין חלקה 42 לחלקה 43 וכי מעיון בהם ניתן ללמוד על השוני באופן תיאור גבולות החלקה בין ההסכמים שבין המנוח חוסני והמנוחים רג'א ונאיף לבין ההסכם בין המנוח ריזק והמנוח סאלח. עוד נטען כי בגוף ההסכמים שבין המנוח חוסני למנוחים רג'א ונאיף צויין מפורשות כי החלקה הנמכרת גובלת בשטח חלקתו של המנוח ריזק ובניו דבר השומט את הבסיס של טענת התובע כי המנוח חוסני קנה זכויות רג'א ונאיף בחלקה 42.

13.
אשר להליך בתיק 650/אום אל פחם נטען כי התובע ישב בחיבוק ידיים מבלי לחלוק או לערער על קביעות פסק הדין וכי סוגיית שטח הנכס לא קשורה לאותו הליך ולא הייתה צריכה להידון במסגרתו.

14.
הנתבע 1 טען כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק ההתיישנות ודין טענותיו של התובע בהקשר זה להידחות.
לכתב ההגנה צירף הנתבע 1, בין היתר, יפוי כוח בלתי חוזר שניתן על ידי המנוח ריזק לטובת בנו הנתבע 1.




תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים

15.
מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית של התובע מיום 6.9.15. התובע מסר בתצהירו כי הוא אחד מיורשיו של המנוח חוסני וכי הגיש את התביעה מבלי לצרף את יתר היורשים לפי סעיף 122(ג) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. התובע הצהיר כי בהליך ההסדר ובשל טעות פקיד ההסדר, החלקה מס' מנדטורי 22 נרשמה כשתי חלקות נפרדות 42 ו-43 כאשר בפועל היא חלקה אחת שלא פוצלה והייתה בבעלותם המשותפת של המנוח חוסני שלו 2/5 מהמקרקעין ואילו 3/5 החלקים האחרים שייכים למנוח ריזק. התובע הצהיר עוד כי פקיד ההסדר הוא זה שרשם את כל הפרטים בתזכורות התביעה עם הגשת שני הסכמי הרכישה בחלקה מס' מנדטורי 22 והוא זה שהכין אותן והגיש אותן לבית המשפט. התובע מסר עוד שכאשר הוא הגיש תזכורת תביעה בעניין הזכויות הנטענות בחלקה 43 הוגשו מנגד תזכורות תביעה סותרות בעניין אותן הזכויות באותה חלקה מטעם הנתבעים. עוד מסר התובע כי בעת הרישום ולאחריו לא ידע ולא הוסבר לו כי יש מספרים אחרים חדשים ושונים למקרקעין וכי יש שינוי בחלקות והוא לא ידע כי עליו היה להגיש תזכורת תביעה משלימה של הזכויות בחלקה מס' מנדטורי 22 ולכן לא ידע כי היה עליו להגיש בקשה לתיקון לוח הזכויות. התובע הצהיר כי אביו המנוח חוסני וסבו המנוח ריזק הם הבעלים של כל הזכויות בכל מקרקעין הנקראים "אל חאכורה" וכי המקרקעין הנ"ל לא חולקו ונשארו חלקה אחת לא מפוצלת ועובדו במשותף ונוצלו לצורכי בניה מזה יותר מ-60 שנה וכי לא היה מי שהתנגד לחזקה שלהם בחלקה זו. התובע הצהיר גם כי אביו המנוח חוסני רכש את כל הזכויות במקרקעין של שני הדודים שלו שהם רג'א ונאיף כפי שכתוב בשני הסכמי רכישה נפרדים כאשר כל אחד מהדודים רג'א ונאיף מכר למנוח חוסני בנפרד את כל הזכויות במקרקעין המגודרים בגבולות ובגודל השטח המצויין מפורשות ב "5 קיראטים פחות 1/4 קיראט" של כל אחת מהזכויות של שני הדודים רג'א ונאיף. התובע הצהיר כי לא ידע ולא ברור לו מכוח מה נרשמו זכויות בשטח 15/240 בחלקה 43 על שם אחמד מחמוד חאג' צאלח בשנת 1973 וכי מעולם לא הוצג בפני
ו מסמך המלמד על זהות המוכר של אותו שטח. התובע עוד הצהיר כי לא ראה כל החלטה של פקיד ההסדר וכי לא זומן לבירור או להשמעת טיעונים לפני ההחלטה של פקיד ההסדר לפיה פוצלו הזכויות בחלקה מס' 22 מנדטורי לשתי חלקות נפרדות (42 ו-43). התובע הוסיף והצהיר כי המנוח ריזק והמנוח חוסני, ולאחר מותם חליפיהם, הם היחידים שהחזיקו בכל המקרקעין בחלקה מס' מנדטורי 22 (כל השטח 4509 מ"ר) מזה עשרות שנים באופן רצוף ונהגו בהם מנהג בעלים באופן בלעדי. כמו כן, הצהיר התובע כי מאז העברת החזקה במקרקעין מידי הדודים רג'א ונאיף למנוח חוסני ומידי צאלח למנוח ריזק בשנים 1947-1948, לא הושמעה ולא היתה כל התנגדות של מי מהבעלים הרשומים לבעלות, לחזקה, לבניה או לעיבוד בחלקות 42 ו-43 ולא הושמעה כל טענה נגד 3 הסכמי הרכישה הנ"ל כך שתוקפם לא היה שנוי במחלוקת. התובע הצהיר עוד כי הוא ושאר יורשי המנוח חוסני לא היו מיוצגים בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתיק/650 אום אל פחם וכי במעמד הדיון לא הוסבר להם מה הן זכויותיהם וכי סוגיית גודל השטח והחזקה לא עלו במהלך המשפט אז. בהקשר זה הוסיף התובע כי במהלך שנת 2008 לקראת הדיון בהליך שהתנהל בבית הדין השרעי בבאקה אלגרבייה התחיל להתעורר אצלו החשד בעניין גודל השטח וחלוקת הזכויות במקרקעין והחשד התחזק עם בדיקת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2014 לאחר שרכש את זכויותיו של פואד ריזק ז"ל בחלקה 43. הוצהר עוד כי העובדות כולן נתגלו לתובע לאישורן אך ביום 18.1.15 וכי לפני מועד זה התובע, ולמיטב ידיעתו אף אחד מהיורשים של בעלי הזכויות באותם מקרקעין, לא הבחין בשוני בין מה שרשום במרשם המקרקעין אודות מצב הזכויות לבין החזקה בפועל באותן זכויות מקרקעין. התובע הוסיף והצהיר כי אביו המנוח חוסני הקים בחייו את הבית הראשון של משפחתו על חלקה 42 כאשר אז לא הייתה הפרדה בין החלקות 42
ו-43 כך שלא ייתכן כי התובע לא תבע את הזכויות במקרקעין שעליהם הקים המנוח חוסני את ביתו בעודו בחיים. התובע מסר עוד כי הוא גדל באותו בית שהקים המנוח חוסני בחלקה 42 וכי יורשיו המשיכו להחזיק ולהתגורר בו, לאחר פטירתו בשנת 1957, לרבות נכון למועד הגשת תזכורת התביעה מטעמם. לעניין הטענה להעברת חלק מזכויותיו של המנוח ריזק לנתבע 1-כאמל אגבאריה- התובע הצהיר כי מעולם לא הוצג לו לפני תחילת ההליך דנן יפוי כוח כלשהו בעניין.

16.
מטעם הנתבע 1 הוגש תצהירו של הנתבע 1 שהינו כאמור בנו של המנוח ריזק ודודו של התובע. הנתבע 1 הצהיר כי המנוח ריזק הוא הבעלים או הזכאי להירשם כבעלים של חלקה 42
וזאת לאחר שקיבל מאחיו צאלח, רג'א ונאיף את זכויותיהם בחלקה וכאשר אלה האחרונים מעולם לא העלו טענה בדבר זכויותיהם בחלקה 42 והגישו תזכורת תביעה הנוגעת לחלקות 42 ו-43. עוד הוצהר כי 3 המנוחים רג'א, צאלח ונאיף העבירו לאחיהם המנוח ריזק בחייו 400 מ"ר מזכויותיו בחלקה 42 והמנוח ריזק מעולם לא הכיר בזכויות הנטענות של המנוח חוסני בחלקה 42. הוצהר עוד כי פירוט גבולות המקרקעין נשוא הסכמי הרכישה מלמדים כי המנוחים עשו הפרדה בין החלקות 42 ו- 43 ולא כפי שהתובע מנסה להציג את הדברים. עוד הוצהר כי התובע ידע כי תזכורת התביעה שהגיש התייחסה רק לחלקה 43 כאשר לאורך השנים הוא, אחיו, אחיותיו ואימו בנו על חלקה 43, הזמינו מפות ותשריטים לקבלת היתרי בנייה לבתיהם, עשו ביניהם ויתורים ואף ניהלו ביניהם תביעות הקשורות לזכויות בחלקה 43.



סיכומי טענות הצדדים

17.
התובע, בסיכומיו שב וטען כי הליך ההסדר בחלקה 42 לא הגיע להכרעה שיפוטית וכי בבית המשפט המחוזי לא הוצגו כל תזכורות התביעה הסותרות בנכס ביחס למלוא הזכויות הקנייניות בו. נטען כי החלטת פקיד ההסדר לפצל את חלקה מס' מנדטורי 22 לשתי חלקות (42 ו- 43) נתקבלה ללא הנמקה ותוך התעלמות מהשטח המוגדר בשלושת הסכמי הרכישה לעיל ומבלי שנשמעו טענות התובע בעניין. התובע חזר וטען בעניין זכויותיהם של המנוחים ריזק וחוסני בחלקה 42 מכוח 3 הסכמי הרכישה הנ"ל בהתאם לדין הדתי המוסכם על כל יורשי המנוחים חוסני וריזק. התובע טען כי יש לדחות את טענת הנתבע 1 לפיה הזכויות בחלקה 42 הועברו למנוח ריזק מבעלי הזכויות אחיו רג'א, נאיף וצאלח וטען כי מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב וכנגד מנהג הצדדים מאז כריתת אותם 3 הסכמי רכישה שתוקפם אינו שנוי במחלוקת. בהקשר זה הפנה התובע להודאת המנוח ריזק בבית המשפט בשנת 1967.
לעניין יפוי הכוח הנוטריוני שהציג הנתבע 1 טען התובע כי לא הוצג המסמך המקורי מבלי שהנתבע 1 הצביע על נימוק או סיבה להימנעותו מהצגת המסמך המקורי. כמו כן נטען בהקשר זה כי מספר החלקה הנקוב ביפוי הכוח הנוטריוני שונה ממספר החלקות נשוא התביעה. עוד נטען כי יש לשלול את תוקפו של אותו יפוי כוח נוטריוני שהוצג על ידי הנתבע 1 מאחר ולא הוברר מדוע המסמך לא הוצג קודם לכן מאז שנת 1967 ולא נעשתה פעולת רישום על פיו. נטען כי התובע ושאר יורשי המנוח ריזק לא ידעו על רישום זכויות בחלקה 42 על שם המנוח ריזק ואילו כן ידעו היו ממהרים לרשום את הזכויות על שמם ב-2/5 כפי שעשו כן ברישום זכויותיהם בחלקה 43 מכוח פסק הדין השרעי שניתן ביום 4.2.14. התובע שב וטען להתקיימות התנאים של סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

18.
לטענת התובע, עדותו של הנתבע 1 אינה אמינה לעומת העדות שלו שהיתה אמינה וכי הוא הוכיח חזקה, עיבוד של למעלה מ- 50% משטח חלקה 42 באופן רצוף במהלך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק וזכות בעלות בקרקע מכוח הסכמי הרכישה הנ"ל שתוקפם אושר בבית המשפט המחוזי בשנת 1967. נטען עוד כי חישוב השטח הנכון העולה מההסכמים אינו זהה לרישום, בנוסף לפרוטוקול בית המשפט המחוזי בתיק/ 650 אום אל פחם שם הודה נציג האפוטרופוס והכיר בתוקפם של 3 הסכמי הרכישה הנ"ל וחזר בו מתזכורת התביעה המתייחסת לשתי החלקות 42 ו-43 כך שיש לבטל את צו הנוהל בחלקה 42.

19.
התובע טוען עוד כי עצם הגשת תזכורת התביעה על ידי 4 הנתבעים ללא גילוי דבר קיומם של 3 הסכמי הרכישה הנ"ל מהווה שתיקה המגיעה לדרגה של מרמה ובנסיבות התקיימו תנאיו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות. לאור האמור טוען התובע כי הרישום בפנקסי המקרקעין היום אינו משקף באופן נכון את מצב הדברים לאישורו ולכן יש לתקן את הרישום כמבוקש בתביעה.

סיכומי טענות הנתבע 1

20.
בסיכומיו חזר הנתבע 1 על טענות השיהוי וההתיישנות כפי שפורטו בכתב ההגנה; בהקשר זה הוסף כי במהלך חקירתו הודה התובע כי הוא חתום על מפה שממנה ניתן ללמוד כי ידע על מהות זכויותיו בחלקה 43 מבלי לעורר ולו שאלה אחת מדוע החלק שלו, כביכול, מחלקה 42 אינו כלול. נטען כי דברים אלו חזרו על עצמם במספר הליכים משפטיים שניהל התובע. הנתבע 1 הפנה בהקשר זה לתצהירו של התובע שצורף במהלך שמיעת הראיות (נ/2) ולטענותיו של התובע במסגרת הליך שנוהל בבית משפט השלום בחדרה ת"א 4443/07 וההחלטה שניתנה באותו הליך מיום 8.1.08 (נ/6). הנתבע 1 מוסיף וטוען כי התובע לא סיפק ולו הסבר אחד מדוע לא תבע את הזכויות הנטענות בחלקה 42 עת חידוש ההליכים ופרסום לוח הזכויות בחלקה 42 בשנת 1961 או במועד בדיקת הגבולות של החלקה שנערכה ב-23.10.1961 ומדוע לא תבע את חלקה 42 כפי שתבע את חלקה 43. נטען עוד כי התובע לא פירט מדוע שתק וישב בחיבוק ידיים נוכח פרסום לוח התביעות ב- 12.12.63 ו- 4.11.65, החקירה הפומבית מיום 29.8.66 שבעקבותיה החליט פקיד ההסדר לרשום את החלקה 42 כפי שנרשמה, או מול פרסום לוח הזכויות באותה חלקה ביום 30.5.73 במועצה המקומית אום אל פחם. נטען כי ניסיונו של התובע לטעון כי לא ידע על מה חתם עת הגיש את תזכורת התביעה מטעמו, אינו יכול לעמוד משני טעמים והם: הפעולות שננקטו לפירסום לוח הזכויות בחלקה 42 וכי התובע לא הצליח לסתור את החזקה לפיה ידע על מה חתם, ולו בראשית ראיה.

21.
הנתבע 1 הוסיף בסיכומיו טענת השתק, לפיה התובע מושתק היום מלטעון לזכויות בחלקה 42 כאשר בהליך שהתנהל בתיק 650/אום אל פחם משנת 1967 לא העלה טענה בעניין החלקה. הנתבע 1 חזר וטען כי התובע לא צירף לתביעה את כל הצדדים שעלולים להיפגע מההכרעה בה וכי מטעם זה יש לדחות את התביעה. הנתבע 1 הוסיף וטען כי ההליך של תביעה לפסק הצהרתי אינו ההליך המתאים לבירור טענותיו שכן היה עליו להגיש ערעור על פסק הדין שניתן בתיק 650/אום אל פחם, הליך של בקשה לביטול אותו

פסק דין
או הליך של ערעור על החלטת פקיד ההסדר שהמועד הקבוע בדין להגשתו בנסיבות חלף מזמן.

22.
נטען עוד כי התובע בחר במודע לא להתייחס למיקום החלקות 42 ו- 43, לקורדינטות, ולא לגבולות של החלקות על פי 3 הסכמי הרכישה שצירף לתובענה ולא עשה השוואת נתונים בין אלו המופיעים באותם הסכמים לאלו הנוגעים לחלקות 42 ו-43 או למצב השטח ולא התייחס לשמות הגובלים ושטח החלקה. בהקשר זה הוסיף הנתבע 1 וטען כי התובע לא הוכיח או ביאר מהו "קיראט" וכיצד הוא מכמת אותו. נטען איפוא
כי ההסכמים שצירף התובע לכתב התביעה, אינם נוגעים לחלקה 42 והתובע לא הצליח להוכיח אחרת.

23.
הנתבע 1 חזר על הטענה לפיה התובענה אינה מגלה עילה לסעד המבוקש שכן אין בטיעוני התובע כדי לענות על דרישות הסף הקבועות בפקודת ההסדר להכשרת תיקון לוח הזכויות בחלקה 42. נטען שוב כי טענת המרמה שהעלה התובע בכתב התביעה נטענה באופן סתמי ללא פירוט כנדרש בדין ואין בה כדי לפתוח היום את הליכי ההסדר מחדש. עוד נטען כי אין בטיעון החלופי של התובע לפיו מדובר ב"רישום לא כשורה" כדי לענות על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה למונח זה אף במשמעותו המרחיבה שניתנה לו.

24.
נטען כי עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שלא ניתן לקבוע ממצאים על פיה, לא ניתן לייחס לה מהימנות רבה והייתה מהוססת וכי היא הפכפכה ולוקה בסתירות. עוד נטען כי התובע לא צירף ראיות כלשהן המעידות כי חלה טעות או בלבול ברישום שביצע פקיד ההסדר הנוגע לחלקה 42 כשם שלא הגיש או העיד מומחים או עדים שיעידו כי המנוח חוסני קיבל זכויות בחלקה 42. נטען עוד כי התובע בחר שלא להעיד את אימו שידעה בזמן אמת אודות ההסכמים ובחר שלא לפנות לאף אחד מהיורשים של המנוח חוסני כדי לתמוך בתביעתו. עוד נטען בהקשר זה כי התובע לא צירף את התשריטים שצורפו לתזכורת התביעה בנוגע לחלקה 43 כאשר בגוף תזכורת התביעה מצויין במפורש שקיים תשריט. בהקשר זה הוסף כי התובע לא הביא ולא ראשית ראיה לכך כי נהג מנהג בעלים בחלקה 42 ולא חלק על כך הנתבע 1 מחזיק בחלקה 42 בשלמות מכוח היותו יורשו של המנוח ריזק.




דיון

25.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובחנתי את הראיות שהונחו בפני
, לרבות שמיעת העדים שהעידו בתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות הן מחמת התיישנות והן לגופה.

26.
אין חולק כי עסקינן בסידור זכויות הקניין במקרקעי גוש רישום 20411/אום אל פחם (להלן-הגוש) שהחלו בשנת 1946 כאשר לוח התביעות של הגוש פורסם בתאריך 28.7.47. בתעודת עובד הציבור (להלן-התע"צ) שצורפה לתשובת המדינה להמרצת הפתיחה, ואשר לא נסתרה, תוארו בהרחבה הליכי ההסדר הרלוונטיים; כי בעת החקירה הפומבית של התביעות בגוש ואשר נערכה ביום 24.3.48 החליט פקיד ההסדר לרשום את הבעלות בחלקה מס' 22 בלוח הזכויות של הגוש על שם: ריזק, רג'א, סאלח ונאיף- ילדי עבד אלקאדר עבדאללה חסן. עוד תואר כי לוח הזכויות של הגוש לא פורסם אז ולכן סידור זכויות הקניין בגוש לא הסתיים בתקופת המנדט וחודש בשנת 1961, כך שבדיקת הגבולות של מקרקעי הגוש החלה בתאריך 23.1.1961. תואר כי לוח התביעות הנוסף והמחודש של הגוש פורסם בתאריכים
12.12.63 ו- 4.11.65
ועל פיו הוגשו 3 תזכורות תביעה כפי שתואר בכתב התביעה- דהיינו, תזכורת תביעה משנת 1961 שהגיש המנוח ריזק בה תבע
2/5 חלקים מחלקות מס' זמני 26 ו- 27 בגוש ותזכורת תביעה שהוגשה בידי צאלח, נאיף ועזבון המנוח רג'א אגבארייה במסגרתה תבעו את יתרת החלקות מס' זמני 26 ו-27 כ"א מהם 1/5. תזכורת תביעה נוגדת הוגשה בשנת 1965 בידי התובע יחד עם שאר ילדי המנוח חוסני, בה נתבעו זכויות בחלקה מס' 27 בלבד (חלקה 43 היום). על פי המתואר, בעת החקירה הפומבית של הגוש שנערכה בלשכת ההסדר בתאריך 29.8.66 החליט פקיד ההסדר לרשום את הבעלות בחלקה 42 (מס' זמני 26) בלוח הזכויות של הגוש על שם עיזבון המנוח ריזק 2/5 חלקים, צאלח 1/5, נאיף 1/5 ועזבון המנוח רג'א 1/5. על פי התע"צ, תזכורות התביעה הסותרות באשר לזכויות בחלקה 43 (מס' זמני 27) הועברו להכרעת בית המשפט המחוזי בחיפה ונדונו בתיק 650/אום אל פחם (ת/20 להמרצת הפתיחה) במסגרתו ניתן

פסק דין
ביום 28.12.67 שלפיו נרשמה הבעלות בחלקה 43 בלוח הזכויות של הגוש שפורסם ביום 31.5.73, לאחר שהוקרא במועצה המקומית אום אל פחם ביום 30.5.73.

27.
טענותיו של התובע נוגעות איפוא להליך הסדר שהסתיים ברישום עוד בשנת 1973, דהיינו מלפני יותר מ-40 שנה מיום הגשת התביעה דנן (שהוגשה בשנת 2015). בענייננו המועד הקובע להיווצרות עילת התביעה הוא, לכל המאוחר, מועד פרסום לוח הזכויות בשנת 1973 ומשע
סקינן בתובענה הנוגעת למקרקעין מוסדרים שכפופה להתיישנות מקץ 25 שנים בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק ההתיישנות, אקבע כי התביעה התיישנה.

28.
טענת התובע להתקיימות התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק ההתיישנות העוסק ב"התיישנות שלא מדעת" לא הוכחה. הטענה כי רק ביום 18.1.15 נודע לתובע על החלטת פקיד ההסדר באופן ממשי, נטענו באופן סתמי ללא פירוט וללא ביסוס תשתית מינימאלית המצדיקה דחייה של תחילת תקופת ההתיישנות כפי שנטען על ידי התובע מכוח הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובעת בזו הלשון:

"
נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה
".

29.
מאחר
שסעיף 8 לחוק ההתיישנות
הוא חריג לכלל ההתיישנות, נטל ההוכחה כי התקיים כלל הגילוי המאוחר רובץ על הטוען לו. הסעיף כולל ארבעה תנאים: קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע; העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה; העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו; והתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף אילו נקט זהירות סבירה.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות
כולל את מבחן הסבירות, המבקש לבחון את ידיעתו בפועל ובכוח של התובע, שעליו להראות כי נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, היכולת לגלות את העובדות נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי כאשר בפסיקה נקבע, כי די בחשד המתעורר אצל תובע ואף חשד בכוח (צריך היה לחשוד), על מנת להתחיל את מרוץ ההתיישנות ולבטל את השעיית המרוץ לפי

סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
זהו המבחן המכונה מבחן "קצה החוט" (ראו: ע"א 8880/13 וינשל נ' מ"י (30.8.16) והאסמכתאות המפורטות שם).

30.
על רקע האמור אני קובע כי התובע לא יוכל להיכנס בגדר החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות משלא הוכיח התקיימותם של התנאים הקבועים בו. לטענת התובע, עילת התביעה קמה לו רק ביום 18.1.15 עם היוודע כל העובדות המהותיות שמקימות את עילת התביעה ולכן יש לדחות את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעים. בתצהיר העדות הראשית מטעמו הצהיר התובע כי במהלך שנת 2008, לקראת הדיון בהליך שהתנהל בבית הדין השרעי בבאקה אלגרבייה, התחיל להתעורר אצלו החשד בעניין גודל השטח וחלוקת הזכויות במקרקעין והחשד התחזק עם בדיקת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2014 לאחר שרכש את זכויותיו של פואד ריזק ז"ל בחלקה 43. התובע הצהיר עוד כי העובדות כולן נתגלו לו לאישורן רק ביום 18.1.15 וכי לפני מועד זה התובע, ולמיטב ידיעתו אף אחד מהיורשים של בעלי הזכויות באותם מקרקעין, לא הבחין בשוני בין מה שרשום במרשם המקרקעין אודות מצב הזכויות לבין החזקה בפועל באותן זכויות מקרקעין. על הדברים חזר התובע בחקירתו הנגדית (ש' 4 ו-5 בעמ' 16 לפרוט'). מעבר למה שנטען, התובע לא הוכיח כי מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה. במילים אחרות, התובע לא הוכיח כי פרסום לוח הזכויות בשנת 1973 והחלטת פקיד ההסדר לרשום את הזכויות בחלקה 22 מס' מנדטורי כפי שנרשמו תוך חלוקתה לשתי החלקות 42 ו- 43 כבר בשנת 1973 נעלמו מעיניו וכי לא יכול היה במהלך מעל 40 שנים לדעת על כך באמצעות נקיטה של אמצעי זהירות סבירים.
די בעצם העובדה כי התובע הגיש את תזכורת התביעה בשנת 1965 (ת/33) המתייחסת לפי מה שנרשם בה לחלקה מס' 43, מעשה שאינו עולה בקנה אחד עם טענתו שלא ידע אודות חלוקת חלקה מס' מנדטורי 22 לשתי החלקות 42 ו-43, אך הפוגעת בכל מקרה בגירסתו כי לא ידע אודות הליכי ההסדר בחלקה, כדי לשלול את טענתו להתקיימות התנאים הקבועים בהוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. שכן, התובע ידע על הליך ההסדר הרלוונטי בזמן אמת ובוודאי יכול היה לדעת על החלטת פקיד ההסדר עם פרסום לוח הזכויות בשנת 1973 ולהבחין בזכויות שנרשמו בחלקות 42 ו-43 וזאת בזהירות סבירה ביותר.
בהקשר זה אוסיף כי בלוח הזכויות שפורסם בתום הליך ההסדר בשנת 1973 (נספח יב לתע"צ), והוקרא ביום 30.5.73 במועצה המקומית אום אל פחם, צויינה חלקה 42 ובצידה, בין היתר, השטח של החלקה. בנסיבות, נוכח פרסום לוח הזכויות בתום הליך ההסדר שבו נטל התובע חלק, הטענה כי התובע לא ידע על החלטת פקיד ההסדר בכל הנוגע לזכויות בחלקה 42 ולעצם "קיומה" של חלקה 42, אינה מתקבלת על הדעת והתובע אינו יכול ליהנות מהוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

31.
בנוסף לאמור, טענותיו של התובע למרמה או ניסיון מרמה מצד מי מיורשיו של המנוח ריזק בכך שהגישו תזכורת תביעה הנוגדת את תוכן הסכמי הרכישה שנחתמו בין המנוח חוסני ורג'א ובין המנוח חוסני ונאיף מבלי להעלות טענה באשר לתוקפם בפני
פקיד ההסדר, דינן להידחות משלא הוכחו ברמת ההוכחה הדרושה בדין לטענת תרמית (ראו
רע"א 5436/02 מ"י נ' עבוד ואח', נז(2) 721 (להלן-עניין עבוד))
וכפועל יוצא נדחית הטענה לתחולתו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות.

32.
לאור המפורט אקבע כי התביעה התיישנה ומטעם זה דינה להידחות.
מעבר לנדרש אציין כי הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות גם לגופה וזאת כפי שאנמק להלן.
התביעה אינה מגלה כל עילה לתיקון המרשם. בהתאם להוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התכ"ט-1968 רישום הזכויות בפנקסי המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו ובהתאם להוראת סעיף 81 לפקודת ההסדר, רישום זכויות בפנקס המקרקעין לאחר קיום הליכי הסדר מבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה הוראה אחרת בעניין. "הזכות הסותרת" הנבלעת ברישום לאחר הליכי ההסדר מכוח סעיף 81 לפקודת ההסדר כוללת את זכותו של מי שלא הגיש תזכורת תביעה לגבי החלקה במהלך הליכי ההסדר וכל טענות שהיו לו לגבי הזכויות בחלקה ויכול היה לתבוע אותן במהלך הליך ההסדר. תקיפת הרישום בפנקסי המקרקעין נעשית רק בעילות המפורטות בהוראות סעיפים 93-97 לפקודת ההסדר ואשר לפי ההלכה הפסוקה יש לפרש אותן בצמצום רב לאור המשקל הרב המיוחס לסופיות המרשם (ראו: ע"א 2449/00 עיזבון המנוח יוסף מוסטפא ז"ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 519 בעמ' 524-525 והאסמכתאות המופיעות שם; ע"א 1545/92 אל הוזייל ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 534). עוד ראוי לציין כי הליכי ההסדר הינם

in rem
כך שאי ידיעתו הסובייקטיבית של התובע עליהם, נוכחותו או אי נוכחותו ביישוב במהלך הליכי ההסדר ומצבו הרפואי או רמת השכלתו, כל אלה אינם עולים כדי עילות לתיקון לוח הזכויות לפי סעיפים 93-97 לפקודת ההסדר, כך גם טעות של פקיד ההסדר אין די בה כדי לבסס עילה לתיקון לוח הזכויות (ראו: ע"א 3250/00 עיזבון המנוח סלים חסארמה ז"ל נ' מ"י, פ"ד נ"ז(1) 7; עניין עבוד שלעיל; ע"א 72/89 ערטול ואח' נ' נויסר ואח', פ"ד מה(4)7 והאסמכתאות שם).

33.
בהינתן הוראות הפקודה הנ"ל, במקרה דנן היה על התובע להוכיח את אחת העילות הקבועות בפקודת ההסדר לתיקון הפנקס והוא לא עמד בנטל ומכאן דין תביעתו להידחות גם לגופה; עילת התביעה של התובע לתיקון הפנקס כפי שהובאה על ידו בכתב התביעה היא קיומה של תרמית
בהגשת תזכורת תביעה מבלי להתייחס לזכויותיו של חוסני בחלקה 42 על פי 3 הסכמי הרכישה. כשמדובר בעילת מרמה ובייחוד בהקשר של ביטול הליכי הסדר ו

פסק דין
הסדר בעקבותיהם, הרי שיש להציג תשתית עובדתית מפורטת וברורה ביחס לאותו מעשה מרמה נטען ולשאת בנטל הוכחה כבד במישור הראייתי וכי לא מספיק שטענה שכזו תיטען בעלמא (ראו עניין עבוד בעמ' 726).
בענייננו, טוען התובע טענות סתמיות וכלליות כנגד התנהלותם של מי מהנתבעים במהלך הליכי ההסדר מבלי כל פירוט מינימאלי כיצד בוצע אותו מעשה מרמה נטען.

34.
בנוסף לאמור לעיל, התובע לא הצליח להוכיח את הטענות שהעלה נגד הרישום הברור והמפורש בתזכירי התביעה שהוגשו לגבי מספרי החלקות וכי לא ידע על מה חתם ומושתק היום במסגרת הליך זה להעלות טענות בעניין אי הבנה את פרטי ההליך וזכויותיו כפי שהוגדרו בתיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתזכורות התביעה הסותרות (650/ אום אל פחם). התובע גם לא צירף את שאר יורשי המנוח חוסני לתביעה כמתחייב מהדין וכפי שהתחייב לעשות בדיון שהתקיים ביום 2.7.15 (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.15) ונמנע מלהביא להעיד לפחות אחד מהיורשים הנוספים של המנוח חוסני כדי לתמוך בגרסתו.
בעדותו של התובע בפני
י הוא לא הצליח להסביר בצורה משכנעת מדוע השתהה כל כך הרבה שנים ועדותו לא הותירה רושם מהימן. בין היתר, עדותו לא עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו, כאשר בתצהיר טען שלא ידע כי חלקה 22 חולקה למספרים חדשים וכי בכולה ניתנו למנוח חוסני זכויות לעומת זאת, בחקירה השיב לשאלת ב"כ הנתבע כי בתזכורת התביעה שהגיש רשם שיש בית אחד על החלקה וזה הבית שלו וכי לא תבע את הזכויות בחלקה שבית אביו המנוח נמצא עליה. דברים אלו סותרים את הטענה כי לא ידע על חלקה 42 בתקופת הליך ההסדר.

35.
די במפורט לעיל כדי להביא לדחיית התביעה הן על הסף והן לגופה. התובענה נדחית והתובע ישלם לנתבע 1 שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום,
כ"ב אייר תשע"ז, 18 מאי 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 42511-02/15 נואף חוסני ריזק אגבאריה נ' כמאל ריזק עבד אל קאדר אגבאריה, פקיד ההסדר - רשם המקרקעין נצרת – ניתן

פסק דין
, סעאדה חליל צאלח אגבאריה ואח' (פורסם ב-ֽ 18/05/2017)