פסקי דין על זולפיה דוידוב | פסקי דין על אלכסנדר גרשקוביץ | פסקי דין על זהבית מורדוך |

56157-01/13 א     14/05/2017




א 56157-01/13 זולפיה דוידוב נ' אלכסנדר גרשקוביץ, זהבית מורדוך








בית משפט השלום בבאר שבע


ת"א 56157-01-13 דוידוב נ' גרשקוביץ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
38

בפני

כבוד השופטת
נעם חת מקוב


תובעת

זולפיה דוידוב



נגד


נתבעים

1.
אלכסנדר גרשקוביץ
2. זהבית מורדוך




החלטה


בקשה שנייה של הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם ככל שהתביעה תידחה.

טענות הצדדים
לטענת הנתבע, התובעת חויבה בהוצאות בסכום של 750 ₪ ולא שילמה אותן ולאחר מכן בדיון ביום 6.6.16 חויבה בהוצאות בסכום של 5,000 ₪ ואף אותן לא שילמה. התובעת לדבריה שלה מתקיימת מקצבת נכות בלבד ועל כן לא תוכל לשלם הוצאות לנתבע אם תחויב בהן ועל כן יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה.
לטענת הנתבע, גרסתה של התובעת בתצהיריה בעייתית ורוויית סתירות ועל כן סיכויי התביעה נמוכים.
התובעת בשל חסרון הכיס אף אינה מיוצגת ועל כן ראוי לחייבה בהפקדת ערובה.
הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התובענה ולחלופין לחיוב התובעת בהפקדת ערובה בסכום של כ – 60,000 ₪ בהתאם לגובה הנזק לו טענה התובעת בתחשיב הנזק שהגישה.
לטענת הנתבעת, לאחר שהתובעת הודתה כי אינה יכולה לשלם את ההוצאות בהן חויבה, יש מקום לדחות את התביעה ולאפשר הגשתה רק לאחר שההוצאות תשולמנה.
הנתבעת מציינת כי קיומה של התביעה גורם לה נזקים, מעבר לעוגמת נפש, שכן הדבר מכביד עליה במישור הפיננסי מול מוסדות שונים.
הנתבעת טוענת כי עלה מהתנהלות ההליך עד כה כי סיכויי התביעה קלושים.
לתובעת היו גרסאות שונות לעניין מועד התרחשות התאונה.
התאונה עצמה, אשר לטענת התובעת התרחשה בבית הנתבעת ובעת שהתובעת הייתה מועסקת על ידי הנתבע, מוכחשת על ידי שני הנתבעים.
המל"ל לא הכיר בתאונה כתאונת עבודה משום שלא הוכחה כזו לאחר חקירה.
התובעת עבדה בבתים רבים בתקופת עבודתה ואין כל ראיה כי אירעה לה תאונה בבית הנתבעת.
על כן לטענת הנתבעת יש מקום לדחות את התביעה, או למצער לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת אם תידחה התביעה.
התובעת בתגובתה טוענת כי כתוצאה מהפגיעה בעבודה נגרמה לה נכות של 100% כפי שקבע המל"ל ואף כי יכולה הייתה בגילה לעבוד היא נאלצת לחיות מקצבת נכות של 3,100 ₪.
לטענת התובעת, יש לתביעתה סיכוי יותר מסביר ואין ממש בטענת הנתבעים כי שינתה את גרסתה.
ככל שקיימת סתירה כלשהי היא נובעת מחוסר הבנה או טעות בתום לב, בהתחשב בכך שהתובעת עולה חדשה ואינה דוברת עברית רהוטה.
לטענת התובעת, אם תחויב בהפקדת ערובה, לא תוכל לשלמה ותאלץ לוותר על תביעתה והדבר יגרום עיוות הדין, כשייתכן וזו כוונת הבקשה.
על כן מבקשת התובעת כי בית המשפט ידחה את הבקשה.
בתשובתו טוען הנתבע כי אין לקבל עמדת התובעת לפיה עקב קשייה הכלכליים היא יכולה לעשות ככל שליבה חפץ ולהתנהג בצורה רשלנית ולא סבירה, כשלדיון האחרון הגיע הנתבע במיוחד מחו"ל והדיון התבטל בשל התנהלות התובעת.
הנתבע מפנה לפסיקה שונה שעניינה חיובם של דלי אמצעים בהקשרים שונים, אולם אציין כי אין מדובר בפסיקה בבקשות לחיוב בהפקדת ערובה.
הנתבעת בתשובתה חוזרת על הטענה כי אחת מן המטרות של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 היא מניעת תביעות סרק ומפנה לרע"א 2795/10 ד"ר פיטוסי נ. מדינת ישראל.
הנתבעת חוזרת על טענתה כי מדובר בתביעת סרק.
הנתבעת מציינת כי מעבר לספקות בנוגע לקיום התאונה, מועדה ומקום התרחשותה, אף הנזק הנטען מוטל בספק שכן עולה כי לתובעת היו בעיות רפואיות משמעותיות שנים רבות לפני התאונה הנטענת.
הנתבעת מפנה להתנהלות התובעת בהליך זה, כשהתיק היה קבוע לשמיעת הראיות בנובמבר 2015 ונדחה לבקשת התובעת ביום הדיון בשל מחלתה.
התיק נקבע לשמיעתה ראיות ליוני 2016 ושוב לא ניתן היה לקיים את הדיון משום שבא כוחה של התובעת ביקש להשתחרר מן הייצוג בשל מחלוקת עם התובעת.
מכל אלה טוענת הנתבעת כי ראוי לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה
11.
עיון בפסיקה מראה כי אי תשלום הוצאות, כשמצטרף לשיקולים אחרים, יכול לגרור חיוב בהפקדת ערובה, אולם נוכח המגמה שלא לחסום את הגישה לערכאות מחמת עוניו של התובע, אי תשלום הוצאות מחמת עוני לא תמיד יגרור חיוב כזה.
כך למשל ברע"א 6353/12 אברהם נ. יגרמן ואח' (להלן: "עניין יגרמן") קבע כב' הש' זילברטל (לאחר שציין כי בית המשפט המחוזי קבע כי הסיכוי של חלק מן התביעה אינו קלוש) כי במקרה כזה, יחויב התובע בהפקדת ערובה רק במקרים בהם הוכחה התחמקות מתשלום ההוצאות או נסיבות מיוחדות אחרות.
בפסקה 8 להחלטה נאמר:

"המשיבים טענו עוד כי יש משמעות לעובדה שהמבקש לא עמד בתשלום הוצאות שנפסקו בעבר לזכותם. לשיטתי, ככלל, לא ראוי שעניין זה יובא בחשבון השיקולים הצריכים לסוגיה. השיקול האמור לא נזכר, למיטב ידיעתי, בפסיקת בית משפט זה בנוגע למרכיבי שיקול הדעת הראויים עת נשקלת הפעלת התקנה. בפסיקת בתי הדין לעבודה מוזכר כי ניתן לחייב תובע במתן ערובה כאשר מדובר במי שלא פרע חיוב קודם בהוצאות משפט (ראו, למשל,
ע"ע 1064/00
קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ

[פורסם בנבו]
פד"ע לה, 625 (2000)). אלא שנוכח "הכלל ... שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד" (
רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון איברהים פ"ד נח

(5) 865, 869 (2004)), חיוב במתן ערובה נוכח אי תשלום הוצאות שנפסקו בעבר, שיכול לנבוע מחסרון כיס, אינו ראוי בדרך כלל (אם כי יתכנו מקרים של התחמקות מתשלום הוצאות, או נסיבות דומות אחרות, שיוכלו להצדיק חיוב בערובה להוצאות, אך יש להוכיח קיומן של הנסיבות המיוחדות, מה שלא נעשה בענייננו).
12.
ברע"א 3462/14 גנאם נ. מדינת ישראל נקבע בע' 6 להחלטה:

"השיקולים העיקריים ששימשו עד כה כטעמים להפעלת הסמכות הנדונה, המעוגנת בהוראת
תקנה 519

לתקנות, היו אי ציון כתובתו של התובע בכתב התביעה ועובדת הימצאות התובע מחוץ לגבולות המדינה. כלומר, הדגש הוא על קשיים "טכניים" מעשיים שיעמדו בפני
הנתבע, למקרה שתפסקנה לזכותו הוצאות והוא יבקש לממש את זכייתו. כאשר אין מדובר בסיכון מסוג זה "חיוב התובע בערובה יהיה חריג ונדיר" (עניין
יגרמן
, בפסקה 7). לאמור לעיל משנה תוקף כאשר מדובר בתובע נכה התובע את המדינה, שתוכל לשאת על כתפיה הרחבות את הוצאות ניהול ההליך. מצב שונה עשוי להתקיים כאשר מדובר בנתבע שמתקשה במימון ההתדיינות ושהפגיעה בו אם לא יוכל לממש את ההוצאות שתפסקנה לטובתו תהיה משמעותית.
"
13.
אכן בענייננו, הנתבעים אינם המדינה ובית המשפט ער לפגיעה שעלולה להיגרם להם אם לא יוכלו לממש הוצאות שתיפסקנה, עם זאת, נראה כי שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון, הוא השלב אליו הגיע ההליך.
בשלב הנוכחי, חלק ניכר מן ההוצאות בניהול ההליך כבר הוצאו על ידי הנתבעים, לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים והוגשו תצהירי הצדדים.
ראה בהקשר זה בעניין יגרמן שם נקבע בפסקה 9 להחלטה כדלקמן:

"... כאשר לפנינו הליך שהגיע לשלב מתקדם, ויש להניח שבחלק הארי של ההוצאות כבר נשא הנתבע, הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות, שכן בשלב זה לא יהיה באי הפקדת הערובה כדי לחסוך לנתבע את הוצאותיו. ..."
14.
ברע"א 5488/16 נתנאל נ. רישן בניין והשקעות בע"מ ואח', נדחתה בקשת רשות הערעור על ההחלטה לחייב בהפקדת ערובה ובית המשפט בפסקה 10 להחלטה קבע כדלקמן:

"... ככלל, ככל שסיכויי התביעה להתקבל נמוכים יותר, ומצבו הכלכלי של התובע ירוד יותר, כי אז תגבר נטייתו של בית המשפט לצוות על מתן ערובה. אכן, אין לחייב אדם בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד, ואין להגביל את זכות הגישה לערכאות אך ורק למי שידו משגת. כידוע, משמעות אי-הפקדת ערובה להוצאות הנתבע עלולה להיות דחייתה של התביעה ולא מחיקתה, ולפיכך מחוייב בית המשפט להפעיל את סמכותו בהקשר זה בזהירות, במתינות ובשום שכל."
15.
עם זאת, בהמשך הדברים, בפסקה 11 להחלטה הובהר כי:

"... הרי שלא נטען לפנַי, כמו גם לפני בית המשפט המחוזי, כי החיוב במתן ערובה ימנע מאבנר את אפשרות הגשת התביעה. בנסיבות אלו, באיזון שבין האינטרסים השונים, אין הצדקה להתערב ולשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי."
16.
מן הצד השני, ברע"א 1572/14 עזר נ. אמריקה ישראל בע"מ ואח' קבע בית המשפט בפסקה 6 להחלטתו, כי :

"... ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע לברר תביעתו לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע בשל עוניו ... עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה ... עם זאת, לצורך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו, נקבע כי כשסיכויי התביעה נמוכים או כשמדובר בתביעת סרק ניתן לחייב את התובע בהפקדת ערובה. ... ויודגש, גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק [ראו:
רע"א 5104/10

בן דוד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.11.2010)].".
17.
כלומר, מן הצד האחד, אין מקום ליתן חסינות לדלי האמצעים מפני חיוב בהפקדת ערובה, אולם מן הצד השני יש לקחת בחשבון הן את השאלה אם אכן החיוב ימנע בירור ההליך והן את השאלה אם יש תוחלת לשמיעת ההליך, כלומר אם מדובר בהליך סרק שאין טעם בשמיעתו.
18.
בענייננו, נראה כי חיוב התובעת בהפקדת ערובה, בסבירות גבוהה ימנע ממנה את ניהול ההליך.
בכל הנוגע למהות התביעה, אף כי ציינתי בהחלטתי הקודמת כי לא ניתן לומר כי מדובר בהליך סרק, אני סבורה כי ככל שהתובעת תייצג את עצמה בהליך זה, הרי שספק רב אם יהיה טעם בשמיעתו, מאחר שהוא מעורר קשיים לא מעטים.
בהקשר זה אציין כי התובעת פנתה לקבל ייצוג מן הלשכה לסיוע משפטי ואף קיבלה ייצוג, אולם הייצוג בוטל מן הטעם שהתובעת לא שילמה את ההוצאות בהן חויבה ובשל הסיכוי כי עקב כך תחויב בהפקדת ערובה (תשובת הסיוע המשפטי צורפה לבקשת התובעת מיום 9.2.17).
19.
על כן ובטרם תינתן החלטה בבקשות הנתבעים, אאפשר לתובעת לפנות שוב ללשכה לסיוע משפטי על מנת לבחון אם הלשכה מוכנה לייצג את התובעת במקרה שלא תחויב בהפקדת ערובה.
אאפשר לתובעת אף להודיע במקרה שהלשכה תסרב לשנות את החלטתה מיום 5.2.17 בעניין הפסקת הייצוג, אם ביכולתה לקחת ייצוג אחר.
התובעת תודיע לבית המשפט אם יש לה ייצוג, בין על ידי הלשכה לסיוע משפטי ובין על ידי גורם אחר לא יאוחר מיום 20.7.17.
20.
בהתאם להודעת התובעת, תינתן החלטת בית המשפט בבקשות הנתבעים.
21.
התיק יובא לעיוני ביום 21.7.17.


ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 56157-01/13 זולפיה דוידוב נ' אלכסנדר גרשקוביץ, זהבית מורדוך (פורסם ב-ֽ 14/05/2017)