פסקי דין על טוב ישועה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

19984-12/14 בל     15/05/2017




בל 19984-12/14 טוב ישועה נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 19984-12-14


15 מאי 2017

לפני
:

כב' השופטת
מירב קליימן

ה
תובע:
טוב ישועה
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן
-

ה
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירנה פישר




פסק דין


עניינו של הליך זה בתקיפת החלטת הנתבע מיום 9.11.14, אשר דחתה את תביעת התובע לגמלת סיעוד בשל הכנסות גבוהות.
ביום 6.11.2014 הגיש התובע תביעה לקבלת גמלת סיעוד. ביום 9.11.2014 נדחתה תביעתו של התובע ומכאן ההליך שבפני
. וכך נכתב בהחלטה –

"אנו מביאים לידיעתך כי התביעה לגמלת סיעוד נדחית עקב הכנסות גבוהות. על פי סעיף
224 ד' (1) לחוק אחד התנאים לקבל את גמלת הסיעוד הוא שהכנסות התובע (כולל הכנסות בן/בת זוג, אם יש), אינן עולות על הסכום הקבוע בתקנות. על פי המידע שבידינו הכנסתך (בממוצע) לחודש היא: 39,274 הכנסה זו עולה על הסכום הקבוע בתקנות. לפיכך, לא נבדקו תנאי הזכאות הנוספים הקבועים בחוק".

עיקרי העובדות וטענות הצדדים הדרושות להכרעה
1.
התובע, חולה אלצהיימר, הינו חסוי. ביתו, גב' טובה יהושע (להלן: "גב' יהושע")
הינה אפוטרופא עליו, ביחד ולחוד, על פי צו מיום 19.10.2014 (נספח ב' לכתב התביעה).

2.
בשנת 2003 נישא התובע לגב' מזל צפר (להלן: "גב' צפר").

3.
במועד הנישואין חתמו הצדדים על הסכם יחסי ממון בין בני הזוג, המסדיר את העניינים הרכושיים ביניהם (נספח ג' לכתב התביעה).

4.
אין חולק כי התובע וגב' צפר הינם נשואים ומתגוררים יחד בדירה ברחוב הראשונים 1 בפתח תקווה. כך גם אין חולק כי בני הזוג חיו יחד במועד הגשת התביעה לגמלת סיעוד.

5.
לטענת התובע, גב' צפר אינה נושאת בכל הוצאה הקשורה אליו וככל שהיא מוציאה הוצאות לטובתו, הרי שהיא מקבלת החזר עבור הוצאותיה, באמצעות ילדיו. עוד טוען התובע כי בדו"ח מטעם בתו, שהוגש לאפוטרופוס הכללי נכתב כי הכנסותיו הן הפנסיה מהמשטרה וקצבת הזקנה, ללא אזכור הכנסותיה של בת זוגו.

6.
משכך, ולאור ההפרדה הרכושית הגמורה הקיימת בין בני הזוג, המאיינת כל ערבות הדדית כלכלית בין השניים, אין מקום לבחון את זכאותו לגמלת הסיעוד יחד עם הכנסות בת הזוג ויש להורות לנתבע לקבוע את זכאותו לגמלה על בסיס הכנסותיו בלבד.

7.
בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי אין מקום ליתן משמעות שונה למעמד "בן זוג" בנוגע לבחינת הזכאות לגמלת סיעוד כאשר הרציונל העובר כחוט השני בבחינת בן הזוג במערכת הגמלאות הסוציאלית מבקשת לבדוק האם מדובר ביחידה כלכלית אחת, המחזיקה "משק בית משותף". מהראיות שהובאו בהליך, כך לטענת התובע, עולה בבירור כי לא מתקיימת תלות כלכלית בין התובע לבת זוגתו החיה עימו ולא ניתן לראות בשניים כיחידה משפחתית כלכלית אחת. הוכח בהליך, כי התובע ובת זוגו חולקים את ההוצאות הציבוריות שלהם כמו שותפים החולקים יחדיו דירה, אך בהוצאות האישיות, אין בת הזוג מסייעת לתובע ואינה ערבה לו כלכלית.

8.
לטענת הנתבע, פקיד התביעות בחן את הכנסות בני הזוג בשנת 2014 ובדיקתו העלתה כי ההכנסות החודשיות של התובע ובת זוגו עמדו על סך ממוצע של 22,274 ₪. הסכם הממון עליו נתלה התובע בטיעונו אינו רלבנטי שכן בתקופה הרלבנטית חיו בני הזוג בצוותא ואין לתובע מקור חוקי להסתמך עליו בטענותיו. בנוסף, אין לקבל את טענות התובע בסיכומיו, אשר מסתמך על פסיקה שאינה רלבנטית, שעה שהוכח כי בענייננו מדובר בבני זוג הגרים יחד בבית ומנהלים חשבון משותף. מדובר ב"שותפים לחיים" בבני זוג נשואים וביחידה משפחתית אחת.

9.
מוסיף הנתבע כי גב' צפר אישרה בעדותה בהליך את גובה הכנסותיה ומשכך, בדין נדחתה תביעת התובע על ידי פקיד התביעות, אשר החלטתו ניתנה בהתאם להוראות החוק והתקנות.

ניהול ההליך
10.
הפלוגתא שנקבעה בתיק בהחלטת כבוד השופטת טרכטינגוט מיום 8.7.2016 הינה: "האם יש להחשיב את הכנסות בת הזוג לעניין הזכאות לגמלת סיעוד".

11.
ביום 10.1.2017 התקיים בפני
דיון הוכחות בהליך, במהלכו נחקרו העדות מטעם התובע, גב' יהושע וגב' צפר. לתיק הוגשו סיכומים בכתב וכעת בשלה העת להכרעה.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
12.
סעיף 224 (ד) (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995
(לעיל ולהלן גם: "החוק") קובע:
"הזכות לגמלת סיעוד ושיעורה מותנים במבחני הכנסה שיקבע השר בתקנות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה; בתקנות אלה ייקבעו שיעורי הגמלה בהתאם למבחני הכנסה וכללים לחישוב ההכנסה, לרבות מבחנים וכללים לסוגי מבוטחים"
13.
תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (מבחני הכנסה לקביעת הזכות לגימלת סיעוד ושיעורה), התשמ"ח-1988
(לעיל ולהלן גם: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"(א) גימלת סיעוד תשולם לתובע בשיעור שנקבע בסעיף 127פד(א) ו-(ב) לחוק, אם הכנסתו החדשית אינה עולה על הסכום הבא, לפי הענין –
(1) ליחיד – סכום השווה לשכר הממוצע;
(2) למי שיש עמו בן זוג – סכום השווה לפעם וחצי השכר הממוצע;
(3) למי שיש ילד – סכום נוסף השווה למחצית השכר הממוצע בעד כל ילד.

(ב) גימלת סיעוד תשולם לתובע בשיעור של 50% מהשיעור שנקבע בסעיף 127פד(א) ו-(ב) לחוק, אם הכנסתו החדשית עולה על הסכום כאמור בתקנת משנה (א), אך אינה עולה על הסכום הבא, לפי הענין –
(1) ליחיד – סכום השווה לפעם וחצי השכר הממוצע;
(2) למי שיש עמו בן זוג – סכום השווה לפעמיים ורבע השכר הממוצע;
(3) למי שיש ילד – סכום נוסף השווה לשלושה רבעים מהשכר הממוצע בעד כל ילד".

14.
תקנה 3 לתקנות מפנה לפקודת מס הכנסה לבחינת הכנסתו של אדם, כאשר תקנה
5 לתקנות קובעת כי תובע שיש לו בן זוג, תצורף הכנסתו בתקופה הקובעת גם ההכנסה שהייתה לבן זוגו באותה תקופה. תקנה 1 לתקנות מגדירה "בן זוג": "בן זוגו של התובע הגר עימו".

15.
התובע, הלכה למעשה, מבקש מבית הדין לקבוע כי אין לראות בו ובבת זוגו יחידה משפחתית כלכלית אחת ועל כן יש לבחון את תביעתו לקבלת גמלת סיעוד כיחיד.

16.
בענייננו, כאמור, אין חולק כי גב' צפר היא בת זוגו של התובע, נשואה לו ומתגוררת עימו. השאלה שיש לשאול במקרה זה האם הטענה בדבר הפרדה רכושית וכלכלית הקיימת בין בני הזוג, מנתקת את קיומה של ההנחה בדבר קיום משק בית משותף בין בני זוג, באופן לפיו אין לראות בגב' צפר כבת זוגו של התובע בהתאם לתקנות.

ליתר דיוק, טענת התובע אינה להפרדה כלכלית מלאה אלא להפרדה בהוצאות האישיות של כל אחד מבני הזוג ובכלל זה להפרדה בהוצאותיו הרפואיות, באופן שיש בו כדי להעיד על העדר ערבות כלכלית.

17.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיות העומדות לפני ובעדויות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת פקיד התביעות, אשר במסגרת בחינת הכנסת התובע לקח בחשבון אף את הכנסת בת זוגו החיה עימו, בהתאם להוראות החוק והתקנות. אבהיר החלטתי.

18.
ראש וראשון מדובר בבני זוג, אשר הוכח בפני
כי ניהלו משק בית משותף. כשנשאלה הגב' יהושע מי שילם חשבונות בדירה אותה חלקו התובע וגב' צפר השיבה (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 28-32):

"ש. מי מהם שילם חשבונות?

ת. הם עשו מן חשבון משותף. הם היו לוקחים למשל שמים סכום מסוים כל אחד היה שם 1500 או 2000 שקל ומתוך זה הם היו משלמים מיסים ודברים הציבוריים יותר. רק את הדברים הללו. גם הכלכלה היו לוקחים מהסכום הזה חצי חצי. כל הדברים האישיים זה כל אחד בנפרד".
(הדגשות שלי, מ.ק).

19.

וכך השיבה גב' צפר כאשר נשאלה בעניין החלוקה בהוצאות משק הבית (ר' עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-19) –

"ש. תסבירי בבקשה לעניין ההוצאות בבית הזה. מי משלם חשבונות?

ת. אז ככה – משנת 2003 אחרי החתונה, היינו אמורים להיות יחד. אבל פשוט קרה משהו שהוא החליט שלו שלו ושלי שלי אין להביא מתנות ולא כלום. לא להוציא שום אגורה. החלטתי זהו כל אחד שלו ואני שלי. כמובן שהוצאות כל ההוצאות זה שלו. 1,500 ₪ שטובה הפקידה לי כל חודש לבנק עבור כלכלה, חשמל ומים. כל השאר זה הן מטפלות. תרופות וכל מה שצריך הן דואגות לו. כמובן אני מכינה אוכל ורוחצת כל מה שצריך. מטיילים. הכל חוץ מכסף.

20.
קיומו של הסכם ממון (נספח ג' לתצהיר גב' יהושע) הקובע כי רכוש של כל אחד מבני הזוג מלפני הנישואים יישאר שלו, אין בו כדי לפגוע בקיומו של 'משק בית משותף' ואין בו כדי להעיד כי בני הזוג אינם מתנהלים כיחידה כלכלית אחת. מה עוד שבהסכם הממון מצוין בפירוש בסעיף 9 כי: "הוצאות המחיה והחזקת הבית יהיו כפי שיוחלט מפעם לפעם בין הצדדים". כך שדווקא הסכם הממון אינו מעיד כי הייתה הפרדה כלכלית בין בני הזוג ואין בו כדי לתמוך בטענות התובע בהליך.

21.


עוד הוכח בפני
כי את הוצאות הבית, הכלכלה והבילוי המשותף חלקו בני הזוג (ר' סעיף 5 לתצהיר גב' צפר, סעיף ג' לתצהיר יהושע). מדובר אם כן בבני זוג החולקים קופה משותפת, אשר בעניינים מסוימים, הנוגעים בעיקרם לענייניו האישיים - רפואיים של התובע, נשמרה בין בני הזוג הפרדה (ראו סעיפים ג'
וה' לתצהיר גב' יהושע) בהתאם לרצונם.

22.
בעניין זה אכן הוכח בהליך כי בהוצאות האישיות של התובע, הכוללות הוצאות רפואיות, ביגוד והלבשה כולל טיטולים, שירותי מועדון לתשושי נפש ושכר מטפלת / עובדת זרה, נושאים ילדיו של התובע (סעיף ה' לתצהיר גב' יהושע שלא נסתר ועדותה בפני
).

23.
אלא שלטעמי, אין בהסדר פנימי מוסכם זה בין בני הזוג, בעניין העדר תמיכה כלכלית בתחום מסוים האחד ברעהו, כדי לקבוע כי אין לראות בהם בני זוג או כדי להקים מקור חוקי לדרישת התובע לבחינתו באופן עצמאי, במסגרת בקשתו לגמלת סיעוד, ללא בחינת הכנסות בת זוגו. הדבר אינו עולה או מתאפשר מהוראות החוק והתקנות המסדירות את זכאות המבוטח לקבלת קצבת סיעוד.
24.
אין בידי לקבל את טענת התובע בהקשר זה, לפיה אין לראות בגב' צפר בת זוג לפי התקנות, כאשר לא הוכח ואף לא נטען כי אין לראותם כמי שמנהלים חיי זוגיות. גב' צפר העידה בפני
נו כי בכוונתה לגור עם התובע עד ליום מותה וכי, לטענתה, מדובר בזוגיות לכל דבר ועניין, הכל – חוץ מענייני כספים (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 3-19).

25.

התובע מבקש להקיש מחוק הבטחת הכנסה לענייננו. נבחן טענתו. סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 קובע כי: "מי שיש לו בן זוג, תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו, זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע" (הדגשות שלי, מ.ק). ואכן, בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב – 1982 (להלן: "תקנות הבטחת הכנסה") נקבע מתי תיבחן בנפרד זכאותו של כל אחד מבני הזוג לקבלת הגמלה. הוראה חוקית כזו אין בהוראות החוק ובתקנות בעניינה של בחינת הזכאות לגמלת סיעוד.

26.
באורח זה, אף אין בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ התובע, העוסקים בבחינה כלכלית של התא המשפחתי בעת בחינת הזכאות להבטחת הכנסה, כדי לתמוך בטענות התובע בהליך.

27.
כך למשל בב"ל 50521-07-11, חנה רובין נ' המוסד לביטוח לאומי
, פסק דינה של כבוד השופטת יהלום מיום 3.2.2013 (להלן: "עניין רובין") אליו מפנה ב"כ התובע בסיכומיו, נקבעה זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם לתקנה 7 (2) (ג) לתקנות הבטחת הכנסה, כאשר בהתאם לראיות שהובאו באותו מקרה הוכח כי מתקיימים תנאי תקנה 7(2). דברי אלה יפים אף באשר לע"ע 132/99, גבריאל ונונו נ' שירות התעסוקה, פס"ד מיום 2.5.2001, אשר אף באמור בו אין כדי לסייע לתובע בטענותיו, שכן שם דובר במקרה בו ניתן

פסק דין
למזונות ולא היה חולק כי בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, כאשר גם באותו מקרה נבחנה תביעתו של המבוטח לקבלת הבטחת הכנסה.

28.
בעניין תנאי הזכאות לגמלת סיעוד, כאמור, לא מצאתי בחוק או בתקנות הוראה מחריגה שכזו ואף לא ברור בעיני האם אכן מדובר ברציונל זהה כפי שטוען ב"כ התובע בסיכומיו.

29.
משכך, שעה שלא מצאתי מקור חוקי עליו נסמך התובע בתביעתו ויתרה מכך ואף אם נלך לשיטתו של התובע לפיה קיימת אפשרות לבחון הגדרת בן זוג לעניין קצבת סיעוד לפי המבחן הכלכלי הנוהג לבחינת היחידה המשפחתית, ולא כך היא בעיני, הרי שהוּכח בפני
כי התובע מנהל משק בית משותף עם אשתו החיה עימו, להוציא פרמטר מסוים עליו החליטו בני הזוג, כמפורט לעיל.

סוף דבר
30.


לאור כל האמור לעיל, כדין דחה הנתבע את תביעת התובע לגמלת סיעוד בשל עילת הכנסות גבוהות ולא מצאתי עילה להתערב בה.

31.
כמקובל בהליכים מעין אלו, אינני עושה צו להוצאות.

32.
זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום לבית הדין הארצי מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ז, (15 מאי 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 19984-12/14 טוב ישועה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 15/05/2017)