Google

בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ - גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ, שי כהן, שלמה פרץ

פסקי דין על בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ | פסקי דין על גלסופט הנדסת תוכנה | פסקי דין על שי כהן | פסקי דין על שלמה פרץ |

39866-05/15 א     23/05/2017




א 39866-05/15 בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ נ' גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ, שי כהן, שלמה פרץ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 39866-05-15 בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ
ואח' נ' גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ
ואח'





לפני
כבוד השופט עדי הדר

ה
תובעת והנתבעת שכנגד:
בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יובל אזגי


נגד

ה
נתבעים
/תובעים שכנגד
:
1. גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ

2. שי כהן
שניהם ע"י ב"כ עו"ד בני לרנר

נתבע שכנגד
שלמה פרץ



החלטה

1. לפני בקשה לדחיית התביעה בגין התיישנות.

2. התובעת הגישה במאי 2015 תביעה כספית נגד הנתבעים על סך של 1,118,565 ₪ בגין הפרת הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 7/5/07 שעיקרו בניית אתר במרשתת עבור התובעת.

3. התובעת טענה כי הנתבעים לא הצליחו להקים האתר במשך תקופה ארוכה וזמני המסירה נדחו לתקופה שלמעלה משנתיים וכי בספטמבר 2009 נתבע 2 הבטיח כי האתר ימסר, אולם ניתק קשר.

4. הנתבעים טענו בתגובה כי מנהל התובעת הוא שגרם להתארכות משך הקמת האתר שכן ביקש להוסיף למערכת מאפיין נוסף, אולם הם עמדו גם במטלה הנוספת ורק בחלוף שנתיים וחצי פנתה אליהם התובעת במכתב ולאחר חמש שנים וחצי נוספות ממועד שליחת המכתב, הגישו התביעה ולכן טענו כי יש לדחות התביעה נגדם בגין התיישנות.

5. הנתבעת 1 הגישה בנוסף תביעה שכנגד על סך של 600,000 ₪ בגין סכומים שלטענתה הנתבעים שכנגד
חבים לה על פי ההסכם.

6. בנוסף להגשת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, הנתבעים הגישו הבקשה דנן לדחייה על הסף בגין התיישנות התביעה.

7. המבקשים טענו שהתאריך שנקבע להשלמת ביצוע העבודה בחוזה הוא 45 יום ממועד החתימה על ההסכם ביום 21.6.07 ודחו טענה אפשרית של המשיבה לפיה סוכם מועד נדחה להקמת האתר. עוד טענו כי לא ננקב מועד שכזה ואף להפך. טענת המשיבה הייתה כי הובטח לה שהאתר ימסר במועד המוסכם.

8. עוד נטען כי בשום מקום בכתב התביעה, לא נטען ע"י "המשיבה שבאיזשהו שלב היא האמינה ש"האתר המשפטי" הושלם, אלא טוענת את ההפך" וכי ביום
10.8.08 כתב נציג המשיבה למבקשת "עכשיו הכל בסדר עם חיפוש, אין לי טענות...".

9. המשיבה טענה בתגובתה כי ביום 1.3.09 שולם לנתבע הסך של 12,993 ₪ "דבר המעיד כי עוד במהלך שנה זו, כטענת התובעת, עדיין ניסה הנתבע להביא את המערכת לכלל שימוש ולא הצליחה במשימתו זו". עוד נטען כי התשתית העובדתית שנויה במחלוקת ולכן יש להותיר הדיון בטענת ההתיישנות לשלב ההוכחות. לעניין מועד יצירת עילת התביעה נטען כי "המועד בהסכמה למסירת המערכת, וזאת עד לחודש אוג' 2009 ולפיכך, משלא נמסרה המערכת כשהיא תקינה וראויה לשימוש בחודש זה, קמה לתובעת עילת תביעה".


10. כ"ה-ראייה", התובעת צטטה ממכתב הנתבע מיום 15.6.08 בו כתב "אני תקווה, כי פגישה כמבוקש על ידנו תיערך בהקדם על מנת להביא את הפרוייקט לסיומו הטוב, המהיר והיעיל" (ההדגשות במקור – ע.ה.) וציינה כי ממועד זה אין התיישנות. לגבי המכתב מיום 10.8.08 שצטטו המבקשים, נטען כי כותבו לא היה מוסמך לכתוב אותו, הוא כתב הדברים "מבלי לבדוק המערכת לעומקה"
וכי המכתב מסויג על פי המשכו.

11. המבקשים טענו בכתב התשובה לתגובה כי ה"ה-ראיה" הינה מכתב ה"עוסק בכלל בפרוייקט אחר ולא בפרוייקט נשוא התובענה דנן". המבקשים שבו וביקשו לדחות התביעה ולחלופין לדון תחילה בנכונות הטענות כי אכן המועד החוזי "נדחה בהסכמה לאחר 20.5.08".

12. ביום 21.3.16 התקיים דיון בתיק לפני המותב הקודם (כבוד השופט מאור) ובסופו לא ניתנה החלטה בבקשה והצדדים נדרשו להשלים הליכים מקדמיים ולהגיש תצהירים וכך עשו.

13. לאחר שהוגשו תצהירי התובעת, שבו המבקשים וביקשו לדחות התביעה מחמת התיישנות מכיוון שמצאו בראיות התובעת "ראיות הפוכות ! שלוש הודאות בעל דין, לכך שמועד המסירה של האתר לא נדחה כלל ועיקר והינו 21.6.07".המבקשים טענו כי ראיות אלה, שהגישה המשיבה סותרים טענתה לגבי דחיית מועד המסירה ההסכמי וכי על פי ראיות אלה, מועד המסירה היה בשנת 2007.

14. בימ"ש (מותב זה) העיר לגבי הקושי בטענה כי הבקשה להתיישנות נשארה תלויה ועומדת וכי היה עליהם להגיש בקשה למתן החלטה, אך קבע כי ככל והמבקשים עומדים על הבקשה היא תידון לאחר קבלת תגובת המשיבה. המבקשים טענו בתגובה כי לא נפל כל מחדל מצדם שכן לא היה עליהם לבקש החלטה וכי "כעת, לאחר שכלל הראיות בתיק" הם סבורים שהתיק "בשל לפסיקה בשאלת ההתיישנות" וכי עומדים על הבקשה.

15. המשיבה הגישה תשובה לבקשה, טענה לשיהוי בהגשתה, וחזרה על טענותיה בתגובה הקודמת.

16. המבקשים הגישו תגובה לתשובה בה טענו כי המשיבה שבה על תגובתה הקודמת "והעתיקו אותה מילה במילה" ללא התייחסות לטענה להודאות בעל דין שהמשיבה עצמה הגישה בראיותיה. המבקשים טענו כי התשלום בספטמבר 2009 הנזכר בשתי התגובות של המשיבה היה "בהתאם להסכם" וכי אין ללמוד ממחדל המשיבה לשלם התמורה במועד כי המערכת לא נמסרה.

17. לעניין המכתב מיום 15.6.08 נטען כי ההתייחסות לכך שהפרויקט לא הסתיים נוגעת לכך שהמשיבה לא סיימה להעלות חומרים למערכת. מכיוון שהתמורה העיקרית של המבקשת מהמיזם הייתה קבלת חלק מהתקבולים שיניב המיזם, היה לה עניין שהמשיבה תסיים להעלות החומרים לאתר.

18. ביום 11.1.17 התקיים דיון בו קבע בימ"ש כי ימתין 10 ימים לקבלת עמדת המשיבה בטרם יחליט בבקשה לדחיית התביעה על הסף. המשיבה ביקשה ארכה להגשת הודעתה ובימ"ש העיר בהחלטה בבקשה למתן אורכה כי מצפה להודעה קצרה ולא למקצה שיפורים.

19. למרות האמור לעיל, כאשר המשיבה הגישה הודעתה התברר כי התעלמה מהחלטת בימ"ש כעולה מנוסח ההחלטה שניתנה ביום 3.2.17 לאחר שבימ"ש עיין בהודעת המשיבה :
"התובעת, תחת להגיש הודעה האם עומדת על התביעה, הגישה טיעונים שמקומם היה להיות חלק מהתגובה לבקשה לדחיית התביעה.
כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, ב"כ הנתבעים הביע בדיון חששו שכך יהיה, ואכן חששו
התאמת.
בימ"ש מוחק תוכן ההודעה למעט התשובה לפיה התובעת עומדת על התביעה.
מכיוון שלא נדרשה תגובת הנתבעים, אין צו להוצאות בגין הניסיון לבצע מקצה שיפורים.
התיק קבוע להחלטה בבקשה לדחיית התביעה בשל התיישנות."

20. ביום 12.2.17 בימ"ש קבע בהחלטה נוספת כי לפנים משורת הדין, למרות שהמשיבה לא ביקשה זאת, יאפשר למשיבה לחקור מי שחתם על תצהיר התמיכה בבקשה לדחיית התביעה בעניין
הצהרתו כי עילת התביעה נולדה ביום 22.6.07 ובעניין הצהרתו כי המכתב של המבקשת מיום 15.6.08 עוסק בפרויקט אחר.

21. ביום 27.3.17 התקיים דיון נוסף בו נחקר מר שי כהן
ובסוף הדיון בימ"ש הורה לצדדים להגיש סיכומיהם.

22. המבקשת שבה על טענותיה בבקשה וטענה כי על בימ"ש להכריע מה היה המועד למסירת המוצר ביוני 2007 או באוגוסט 2009 ? וככל שהמועד הוא יוני 2007 מתי נודע למשיבה על קיום ההפרה ? המבקשים הפנו לראיות המשיבה עצמה שכוללות מכתבים של המשיבה לפיהם היא טענה כי ההפרה החלה בשנת 2007. לעניין התשלום שבוצע בשנת 2009, המבקשים טענו כי אינו מבסס הטענה להמשך פעילות, אלא לדחיית מועד תשלום. לעניין מכתבו של מר כהן מיום 15.6.08 המבקשים טענו כי גם אם המבקשת לא סיימה הפרויקט באותו מועד, אין בכך כדי לשנות העובדה שהמשיבה ערה להפרת ההסכם כבר מאמצע שנת 2007. לעניין חקירתו של מר כהן, נטען כי כלל לא נשאל על מועד המסירה.

23. המשיבה טענה בסיכומיה כי לא רק שהמכתבים שיצאו תחת ידה לא מבססים הטענה להתיישנות, אלא "ההפך הגדול מכך". המשיבה טענה כי מתוכן המכתבים עולה כי המשיבה עומדת על קיום ההסכם וכי "עילת התביעה צומחת לה רק לאחר שהאתר לא נמסר". כמו כן נטען שלמשיבה עילת השבה שקמה רק עם ביטל החוזה. לעניין הטענה שטענותיה בסיכומים מועלות לראשונה, נטען כי אין למנוע מבעל דין מלהעלות טיעונים נוספים גם אם לא עלו בתגובתו "ואשר עלו בהודעתה לבימ"ש". לעניין חקירת מר כהן נטען כי עדותו רצופת אי אמת וכי מעדותו עולה כי האתר לא נמסר.

24. המבקשת השיבה לסיכומי המשיבה בכך שהמבקשת לא הביאה כל ראיה לדחיית המועד ההסכמי וכי תובעת סכומים בגין נזקים שצמחו לה לפני אוגוסט 2009.


דיון והכרעה


25. ההלכה הפסוקה מורה כי "על בית המשפט לנקוט זהירות רבה בבואו לדחות תביעה על הסף שמא תיפגע מעבר למידה הראויה זכות הגישה לערכאות" (רע"א 7473/14 עלומים נ' זרובבלי) (פורסם בנבו). עוד נפסק כי "כאשר ההכרעה בטענת ההתיישנות כטענת סף תביא לסיום ההתדיינות בתביעה כולה, יש מקום לדון כטענה מקדמית ואילו כאשר ההכרעה בשאלה זו כרוכה בבירור העובדתי-ראייתי הנדרש ממילא לצורך בירור התביעה עצמה, כי אז מוטב שלא להכריע בה כטענת סף (ראה שם)."

26. חוזקה של הבקשה שלפני בפשטותה, התבססות על הודאות עורכי דין מטעם המשיבה שציינו כי
מועד הפרת ההסכם יסודית בין הצדדים הוא בשנת 2007. ניסיונות המשיבה לתרץ הודאות אלה בתגובותיה וסיכומיה ולייצר מבנים משפטיים מפותלים של פיצול תביעות לחלקים ולתקופות דינם להידחות.

27. מפאת חשיבותן להלן פרוט הודאות המשיבה.

28. ההודאה הראשונה – מכתב מנהל משיבה 1 מיום 29.11.09 שחוזר על הגרסה לפיה מועד מסירת האתר היה המועד הנקוב בחוזה ולא צוין במכתב מועד נדחה כלשהוא שסוכם כביכול לפני כתיבת המכתב, לרבות המועד הנטען בתגובת המשיבה, דהיינו 20.5.08.

29. ההודאה השנייה – מכתב ב"כ המשיבה מיום 21.4.10 שמציין כי התנהלות המבקשים מהווה הפרה יסודית "זאת בפרט לאור התקופה הארוכה והמתמשכת שבה נמשכה הפרה זו, המתקרבת לשלוש שנים" (ההדגשה במקור-ע.ה.). גם מכתב זה לא מזכיר כלל את אותו מועד נדחה, דהיינו, 20.5.08, או שהחוזה שונה באופן כלשהוא, כטענת המשיבה.

30. ההודאה השלישית – ביום 3.6.10 נשלח מכתב כמעט זהה לחלוטין בו חזר ב"כ המשיבה על הקביעות הקודמות.

31. מכאן שלשיטת ב"כ המשיבה בשנת 2010 ההסכם הופר באופן יסודי כבר בשנת 2007. די בכך כדי לקבוע שהגשת התביעה בגין הפרת ההסכם שהחלה בשנת 2007 בחלוף שבע שנים מחייבת דחיית התביעה.

32. אילו ביקשה המשיבה למחול למבקשת על ההפרה, או
לשמור לעצמה הזכות להגיש התביעה בחלוף יותר משבע שנים ממועד ההפרה היסודית, היה עליה לעגן זאת בכתובים, או לכל הפחות, לטעון להגעה להסכמה על הארכת המועד להגשת תביעה. אולם, המשיבה לא טענה כי סוכם שתעמוד לה הזכות להגיש תביעה גם בחלוף שבע שנים ממועד ההפרה היסודית.

33. תחת זו , טענה כי המועד למסירת המוצר הוארך. הצדדים הקדישו חלק ניכר מטיעוניהם בסוגיה זו, אך אין היא מעלה או מורידה, כאשר המשיבה מציינת בשנת 2010 שההפרה הייתה בשנת 2007. גם אם בימ"ש יאמץ טענת המשיבה לכריתת הסכם פשרה בהתנהגות, או בעל פה, לעניין הארכת המועד למסירת המוצר, אין בכך כדי להואיל למשיבה לעניין תחילת מניין תקופת ההתיישנות. זאת, מכיוון שגם בעיני ב"כ המשיבה בשנת 2010, לא רק שהסכם כזה לא מוזכר כלל במכתביו, אלא שאין הוא מנקה במכתביו המבקשת מטענת המשיבה כי המבקשת הפרה יסודית ההסכם בשנת 2007.

34. חקירת נציג המבקשת גם היא לא שינתה מאום מאבן הרחיים שתלה ב"כ המשיבה על כתפי המשיבה במכתביו משנת 2010 בהם קבע שהמבקשת הפרה ההסכם יסודית בשנת 2007.

35. ניסיון נוסף ומאוחר של המשיבה, שלא הופיע בתגובותיה לבקשות, לנתץ את אבן הרחיים, היה על ידי פרוק הסעדים הנובעים מהפרת ההסכם שהחלה בשנת 2007 לסעדים שונים ולהפרות שונות. אין לקבל ניסיון זה שמרוקן מתוכן המגבלה שהטיל המחוקק על זכות הגישה לערכאות. 36

36. המועד הנדחה כביכול למסירת המוצר, שיתכן שהוא מועד של הפרה נוספת של ההסכם, לא מפסיק מניין התקופה, וכך גם אין מקום לפרק הסעדים לפיצוי לחוד ולהשבה לחוד. לשם כך, נקבע כי על תובע לבקש פיצול סעדים.

37. במאמר מוסגר יצוין כי גם אם יש לקבל טענה זו, ואין לקבלה, אזי גם לשיטת המשיבה, חלק מהתביעה התיישן ויש לדחותו ועל המשיבה היה להגיש תביעה חדשה לגבי הרכיבים שלא התיישנו כביכול.

38. ניסיון
נוסף של המשיבה להתגבר על המועד שבו לשיטתה בשנת 2010 הופר ההסכם יסודית, היה על ידי העלאת הטענה שההפרה היא נמשכת ומכיוון שלא ביטלה ההסכם, היא הייתה רשאית כביכול להגיש התביעה אף במועד מאוחר יותר מהמועד בו הוגשה. לו תתקבל עמדה משפטית זאת, תרוקן מתוכן מגבלת ההתיישנות.

39. גם משיקולי צדק, אין מקום לנסות באופן יצירתי להושיע המשיבה מהודאות שהיא הוציאה מתחת ידיה. לא הובא כל הסבר לאפס המעשה משנת 2010, המועד האחרון שיש בו תיעוד להתכתבות בין הצדדים, ועד 2015, עת הוגשה התביעה. אפס המעשה והעדר כל פנייה במשך יותר מחמש שנים, בולטים במיוחד כאשר בין הצדדים יש תכתובת ענפה ביותר בשנת 2008 .בין הצדדים התנהל הליך משפטי בתיק אחר וניתן רק לשער שהמשיבה נזכרה בטענותיה בתיק זה בשנת 2015 עקב התפתחות חיובית או שלילית באותו הליך אחר. ברי שאם תחושת העוול וחוסר הצדק הייתה מפעמת במשיבה, היא לא הייתה ממתינה יותר מחמש שנים באפס מעשה.

סוף דבר

40. אשר על כן, בימ"ש קובע כי מניין השנים לעניין תחילת תקופת ההתיישנות החל בשנת 2007 במועד אותו ציינה המשיבה עצמה כמועד הפרת ההסכם יסודית, וכל האירועים והסיכומים שהתרחשו, ככל שהתרחשו, לאחר מכן, לא הפסיקו את מניין תקופת ההתיישנות ולכן מקבל את בקשת המבקשים ומורה על דחיית תביעת המשיבה בגין התיישנות.

41. מכיוון שהמבקשים הסכימו כי אם תדחה תביעת המשיבה, תדחה גם תביעתם, דוחה גם תביעת המבקשים.

הוצאות

42. שני הצדדים העלו טענות דיוניות, אולם בימ"ש לא הכריע
במחלוקת על בסיס טענות אלה, אך יביאן בחשבון לעניין סוגיית ההוצאות. אין חולק כי המבקשת העלתה בקשתה לסילוק על הסף במועד. גם אם חדלה בכך שלא עמדה על מתן החלטה בבקשה לפני הגשת תצהירים, אין הדבר מעלה או מוריד, לעניין הצורך במתן הכרעה כבר כעת, בין אם הודאות המשיבה לגבי מועד הפרת ההסכם נכללו בכתבי דין לפני הגשת הראיות ובין אם לאו.

43.
גם אם בימ"ש דן בסופו של דבר בטענות המשיבה שהועלו לאחר הגשת תגובותיה, אין להתעלם מהפרה ביודעין של החלטות בימ"ש בעניין זה כפי שפורט בהרחבה קודם לכן, ועל בימ"ש להביא בחשבון התנהלות זו בעת קביעת ההוצאות.

44. אשר על כן, מחייב המשיבה לשלם למבקשים שכ"ט ב"כ בסך של 30,000 ₪.




ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"ז, 23 מאי 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 39866-05/15 בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ נ' גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ, שי כהן, שלמה פרץ (פורסם ב-ֽ 23/05/2017)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים