פסקי דין על מירית דהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

43113-10/15 בל     23/05/2017




בל 43113-10/15 מירית דהן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

ב"ל 43113-10-15
23 מאי 2017
לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
- דן יחיד -
התובע
:

מירית דהן
ע"י ב"כ עו"ד לימור עמית פנקר



-

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי
,
ע"י ב"כ עו"ד ילנה צ'וקלר
פסק דין
החלטה זו עניינה עתירה להכיר במצבה הנפשי בתובעת כ"פגיעה בעבודה" על פי עילת המיקרוטראומה.

רקע עובדתי
1.
התובעת ילידת 1960. מתגוררת בבאר-שבע, נשואה ואם לשני ילדים בגירים.

2.
התובעת עבדה כטכנאית רדיותרפיה בבית החולים "סורוקה" מחודש 12/84 ובמשך כמעט 30 שנה. בתפקידה זה המשימה המרכזית שאותה ביצעה התובעת מידי יום, במשך כל היום, היתה ביצוע הקרנות לחולי סרטן. העבודה בוצעה על ידי התובעת בצוות המונה 2-3 עובדים.

3.
ביום עבודה שגרתי ביצעה התובעת הקרנות ל 25-30 מטופלים ביום. כל הקרנה ארכה בין 10 ל-15 דקות. החדר שבו ביצעה התובעת את עבודתה שכן בקומת מרתף, ללא חלונות וכך במשך שנים ארוכות מידי יום הועסקה התובעת ללא חשיפה לאור שמש.

4.
האוכלוסייה שלה נתנה התובעת את השירות היא אוכלוסייה של מטופלים חולי סרטן המצויים במצב רפואי קשה, חלקם אף במצב סופני. במסגרת העבודה התקיימו שיחות בין הצוות המטפל לחולים.

5.
לתובעת לא היה מעקב באשר לגורלם של החולים שבהם טיפלה והמפגש עם החולים נעשה בתקופה קשה בחייהם. משכך, גם אם הבריאו החולים ממחלתם, לתובעת לא היתה כל ידיעה על כך.

6.
לדברי התובעת, בשלב מסוים, שנים מספר לפני התמוטטותה הנפשית, נפטרו שני שכנים שלה
אשר טופלו על ידה. דבר זה החל להציף אצל התובעת שאלות בקשר לתועלת ומהות עבודתה.

7.
התובעת אינה מעשנת ועל כן לא נטלה הפסקות עישון במהלך יום העבודה וזאת בניגוד לעובדים אחרים. לתובעת היו לפחות שתי הפסקות במהלך יום העבודה, אחת בבוקר ואחת בצהריים.

8.
נוכח המלצות רפואיות בתקופה שמחודש 3-9/13 הופחת היקף עבודתה של התובעת ל-50% משרה. החל מיום 1.10.13 נוכח הוראות רופא תעסוקתי הפסיקה התובעת את עבודתה.

9.
ביום 1.7.14 פנתה התובעת למוסד בתביעה להכיר במצבה הנפשי כ"פגיעה בעבודה". ביום 26.11.14 דחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק:

"על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך כטכנאית רדיוטרפיה, ואשר הביאו לפגימה הנפשית לה את טוענת. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".


כנגד החלטה זו עותרת התובעת בתביעה שבפני
.

10.
מטעם התובעת העידה היא עצמה, ואילו מטעם הנתבע העיד מר אלי רגב אשר שימש כרנטגנאי ראשי במכון האונקולוגי (להלן: מר רגב).

11.
בדיון ביום 3.4.16 הסכימו הצדדים בעניין התשתית העובדתית (כמפורט בסעיפים 1-8 לעיל). הצדדים נותרו חלוקים אך בשאלה המשפטית - האם יש להכיר בפגיעה הנפשית ממנה סובלת התובעת כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

טענות הצדדים
12.
לטענת התובעת, יש לראות בכל טיפול הקרנה בחולה משום אירוע תאונתי זעיר אשר גרם לה
פגיעה זעירה ואשר הצטברותן מהווה תשתית עובדתית לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה וזאת בניגוד למתח מתמשך אשר לא הוכר בפסיקה כפגיעה על פי תורה זו.

13.
לטענת הנתבע, בעבודת התובעת לא אירעו אירועים חריגים או מיוחדים אלא מדובר בעבודה רגילה הנוהגת במקום העבודה. משכך טוען הנתבע, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להצביע על קיומם של אירועים חריגים, ובהעדר אירועים חריגים לא ניתן על פי הפסיקה להכיר במצבה של התובעת כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

המצע המשפטי
14.
הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובעות:

"'תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251
בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

15.
על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי", שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומה.

16.
לתורת המיקרוטראומה מספר יסודות ובהם:

(1)
קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;
(2)
חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה (ראו עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה פד"ע ל"ו 213, 221; דיון נ"א/0-116 המוסד - כמיליה חורי פד"ע כ"ה 25).

כאמור, היסוד הראשון מצריך כי התובע יוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (ראו דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד פד"ע י"ט 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד (לא פורסם); בג"ץ 4690/97 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג(2), 529; להלן: פרשת כרם). זיהוי כל אירוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף (ראו ש. קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה בעמ' 99 (1994)).

17.
דרך המלך להוכחת הפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה היא שכאשר מביא מבוטח ראיות שמהן עולה כי יתכן שהיו פגיעות זעירות, על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי (דיון מח/0-11 המוסד - אשר חליוא פד"ע י"ט, 379).

בשלב האמור, הטרום-רפואי, די בכך שהתובע יראה כי הייתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה". פעולות שכל אחת מהן הייתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה ולו לכאורה.

18.
לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראו עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529; עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף פד"ע ל"ה 463; דב"ע תשן/0-232 המוסד - רבוס חסאן, פד"ע כ"ג 31).
השאלה, אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת יישום הילכת המיקרוטראומה, היא שאלה שבעובדה.

הכרעה
19.
בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בפרשת כרם נדרש לשאלה העומדת בבסיס תביעה זו.
בית המשפט העליון קבע כי לצורך הכרה כפגיעה בעבודה יש צורך בקיום "תאונה". וכך קבע:

לדעתי, לא בכדי קבע המחוקק את דרישת התרחשותה של "תאונה". המצב האופטימלי הוא, שכל אדם יפוצה על כל פגיעה גופנית או נפשית שנגרמה לו בכל דרך שהיא, אך בשל מגבלות תקציביות אין אלה הם פני הדברים. אף שחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] הינו חוק סוציאלי, אין החוק מכסה את כולם, אלא רק את אלה העומדים בקריטריונים שנקבעו בו. בבואנו לפרש את החוק עלינו להקפיד ולשמור על המסגרות שהציב המחוקק לשם תשלום התגמולים. המחוקק הגדיר "תאונת עבודה" תוך שימוש במילה "תאונה", ללמדנו, כי לא כל אירוע שאירע לעובד במהלך עבודתו יזכהו בתגמולים, אלא רק זה שיש לראותו כ"תאונה"
(בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם; 25.3.1999; להלן: פרשת כרם; הדגשה שלי - י.א.ש.)


בית המשפט העליון אימץ דרישה זו של תאונה גם במקרה של מיקרוטראומה:

"ניתן לסכם ולומר, כי בית
-
הדין לעבודה, בפסיקתו בעבר, יצר קטגוריות אחדות לשם הכרה בפגיעות שונות בעבודה כתאונות עבודה, אך הקפיד לשמור על דרישת ה"תאונה" שמציב החוק. בבסיסה של תורת המיקרוטראומה, כמו גם בבסיסו של מבחן "האירוע החריג", עומדת התפיסה, כי אין לייתר את דרישת ה"תאונה" לצורך הכרה בפגיעה בעבודה, כ"תאונת עבודה" המזכה בתגמולים. על
-
פי תורת המיקרוטראומה מתמלאת דרישת ה"תאונה" על
-
ידי אותו רצף של תאונות זעירות, ואילו כשמדובר במחלה קונסטיטוציונלית, מתמלאת דרישה זו על
-
ידי קיומו של "אירוע חריג" שקדם לפרוץ המחלה. בית
-
הדין לעבודה פסק, כי דרישת ה"תאונה" אינה מתמלאת כאשר מדובר במתח נפשי מתמשך
.

בסוקרו את תורת המיקרוטראומה אימץ בג"ץ את קביעת בית הדין הארצי כי תורת המיקרוטראומה לא באה לוותר על עקרון הפתאומיות הנדרש בתאונה.

"
על-
פי תורת המיקרוטראומה, לא רק נזק שאירע כתוצאה מתאונה אחת ייחשב כ"תאונה", אלא גם נזק שאירע כתוצאה מהצטברותן של פגיעות זעירות אחדות שגרמו כולן יחד לנזק הסופי. [...] בית-
הדין לעבודה אימץ תורה זו, וציין כי היא באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. באחד מפסקי-
הדין הראשונים בעניין זה נאמר:

"...תורת ה'פגיעות המצטברות' או כפי שיש ומכנים אותן, 'הפגיעות הזעירות',
micro-trauma
, באה בעיקר, כדי לאפשר לבתי-
המשפט לקדם את מטרת החוק באותם מקרים שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מיצה, או לא מיצה בעיתו את הנדרש בהקשר להכרזה על מחלה כ'מחלת מקצוע', ולא במקום מבחן ה'פתאומיות'
"
(הדגשה שלי י.א.ש.).

20.
התובעת טוענת כי אין לראות בעבודתה משום מתח מתמשך אלא כהצטברות אירועים פוגעניים כאשר כל מפגש עם מטופל מהווה פגיעה זעירה. לדבריה, תנאי עבודתה אשר כללו ביצוע הקרנות לחולים המצויים במצב רפואי קשה כשחלקם אף במצב סופני וכאשר לא ניתן לה כל מידע בנוגע למצבם לאחר ההקרנות, האם הבריאו אם לאו, בהתווסף לכך כי העבודה בוצעה בחדר בקומת המרתף, ללא חלונות וללא אור שמש, מהווה מצבור של אירועים תאונתיים חוזרים ונשנים שיש לראות בכל אחד מהם משום פגיעה זעירה. לטענתה, עניינה מהווה מקרה ייחודי שבו ניתן לאבחן פגיעות נפשיות חוזרות ונשנות על פני יום העבודה.

21.
שקלתי את טענות התובעת ולא מצאתי כי ניתן לראות בכל מפגש עם חולים או טיפול שנתנה להם משום פגיעה נפשית שניתן להגדירה כ"תאונה". עבודתה של התובעת, שאין חולק שאינה קלה והיא כרוכה בקושי נפשי ובמתח ולעיתים גם מתסכלת, היא שגרתית ומתמשכת ולא ניתן לראות במפגש עם מטופל כ"פגיעה זעירה". לא מצאתי כי ניתן לראות בעבודת התובעת כשונה מעבודתם של בעלי מקצועות אחרים המבצעים פעולות בתנאי מתח, כגון פקיד קבלת קהל המצוי במפגשים טעונים עם הלקוחות, שלא לציין את עבודתם של אחיות, רופאים, עורכי דין ובעלי מקצועות רבים הנדרשים לעבודה תחת לחצים רבים.

לכך יש להוסיף כי על פי העובדות המוסכמות בין הצדדים, שנים מספר לפני התמוטטותה הנפשית של התובעת, נפטרו שני שכניה ממחלת הסרטן והדבר החל להציף אצל התובעת שאלות בנוגע לתכלית ומהות עבודתה. מכאן, כי המתח לעניין עבודתה סבב את התובעת מעבר לפעולות ההקרנה שביצעה והמפגשים עם המטופלים ועולה כדי מתח מתמשך בעבודה.

משמצאתי כי יש לראות בתנאי עבודתה של התובעת כעבודה בתנאי מתח מתמשך ולא כאירועים תאונתיים חוזרים ונשנים, לא ניתן לקבל את תביעתה.

22.
לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ז,
(
23 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







בל בית דין אזורי לעבודה 43113-10/15 מירית דהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/05/2017)