פסקי דין על עימאד ג'רושי | פסקי דין על עקאף ג'רושי | פסקי דין על צביקה שעשע |

90807/05 בש     28/03/2005




בש 90807/05 עימאד ג'רושי, עקאף ג'רושי, צביקה שעשע נ' מדינת ישראל




בעניין:
1



בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו





ב"ש90807/05

ב"ש90796/05



בפני
:כב' השופט כבוב חאלד


28/03/2005





העוררים:
1. עימאד ג'רושי
- ת.ז 024793481

2. עקאף ג'רושי
-
ת.ז
036755981
ע"י ב"כ עו"ד זילברברג



3. צביקה שעשע
- ת.ז 002796889
ע"י ב"כ עו"ד חימי










נ
ג
ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד תאר










החלטה

זהו ערר על החלטת ביהמ"ש השלום ברחובות (כב' סגה"נ השופטת אסתר שטמר) בב"ש 2092/05 מיום 22.2.05 לפיה הורה ביהמ"ש על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק פ' 1221/05.

כנגד העוררים הוגש בביהמ"ש קמא כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של: קשירת קשר לביצוע פשע; סחיטה באיומים; החזקת נשק והחזקת סכין. עפ"י המפורט בעובדות כתב האישום העוררים קשרו קשר לסחוט חוב מהמתלונן שהיה חייב לאחר, ולצורך כך הצטיידו באקדח וסכין. העוררים כפו על המתלונן להתלוולת אליהם, הובילוהו והסיעוהו עמם לפרדס ושם איימו עליו שאם לא יחזיר את הכסף אותו הוא חייב "לא יצא חי". על מנת להפחיד את המתלונן, הובילוהו אל בור שהיה חפור באדמה ואיימו כי יקברו אותו באם לא יחזיר את החוב לאלתר תוך איום באקדח וסכין. משיב 3 סתר למתלונן על פניו – ובסמוך לאחר מכן החזירוהו לביתו על מנת ליתן לו הזדמנות לארגן הכסף.

ביהמ"ש קמא קבע קיומן של ראיות לכאורה תוך שהוא מתבסס בראש ובראשונה על הודעתיו של המתלונן במשטרה שנגבו ממנו במספר הזדמנויות. יחד עם זאת, ולצד הודעותיו של המתלונן, ביהמ"ש בחן ממצאים נוספים שלגישתו היה בהם כדי לחזק את גרסתו של המתלונן אודות האירוע נשוא כתב האישום, כך למשל איכון הטלפון הסלולרי של עורר 2 אשר יש בו כדי ללמד על כך שעורר זה שהה בשדה פתוח בשעת האירוע. מה גם ביהמ"ש קמא נתן חשיבות ללחצים שהופעלו על המתלונן מגורמים חיצוניים (נעם חכימה) שכיום הוגש כנגדו כתב אישום בגין הדחה בחקירה, שאיים על המתלונן מפני הפללת עוררים 1-2.

ב"כ העוררים 1-2, עו"ד זילברברג
, טען בפני
במסגרת הערר כי כל כולה של התשתית הראייתית מתבססת על הודעותיו של המתלונן, ומשניתן יהיה להצביע על סתירות, הפירכות ושקרים בהודעות אלו יש בכך כדי לקעקע את התשתית הראייתית עליה התבסס ביהמ"ש קמא. ב"כ העוררים ציין לעניין השימוש בנשק – כי בהודעותיו של המתלונן מתגלות סתירות כך שתחילה מסר "עימאד הוציא אקדח" ובהודעה מאוחרת יותר ציין "בנוסף לזה צביקה הוציא". לעניין מקום האירוע המתלונן ציין כי זה היה בפרדס בין נס ציונה לנצר סירני, אך לעומת זאת בדו"ח זכ"ד מיום 8.2.05 ציין כי האירוע היה בכפר אהרון. המתלונן גם מסר גרסאות שונות לגבי גובה החוב שלו.

לגבי זיהוי עורר 1, גם כאן ציין עו"ד זילברברג
כי הודעותיו של המתלונן אינן מצביעות וודאית על זהותו של עורר זה. המתלונן לא ידע לומר את שמו של העורר באופן החלטי כמו שלא ידע להצביע על זהותו באופן החלטי כאשר נערך לו מסדר זיהוי תמונות, וציין "זה הכי קרוב מיתר התמונות"

לעניין חלופת המעצר


מוצעת אותה חלופה עבור שני העוררים זו שהוצעה בביהמ"ש קמא - מעצר בית בביתו של עבד אל כרים ג'רושי שהינו אדם מכובד הממלא גם תפקיד מגשר אשר מוכן לפקח על העוררים. באשר לעורר 2 מדובר בכזה שאין לו שום הסתבכות קודמת עם החוק, עברו נקי, ואין כלל חשש לגביו.


ב"כ עורר 3, עו"ד חימי
, ציין בטיעוניו כי אין מדובר במתלונן תמים ומן הישוב, אלא מדובר בכזה ששיתף בעבר פעולה עם המשטרה בקשר לתיק אחר, משכך המשטרה נותנת לו גיבוי. עוד ציין ב"כ העורר לעניין החלטת המעצר, כי ביהמ"ש התעלם מקביעה חשובה ובעלת השלכה לא מבוטלת, כך ציין ביהמ"ש: "למרות הסתירות בין ידיעותיו השונות של המתלונן, ולמרות התמיהות העולות מכך שהוא בוחר מדי פעם להאשים אדם זה או אחר מבין השלושה..."
לגישתו של ב"כ העורר יש בהתרשמות זו של ביהמ"ש כדי להצביע על קושי ניכר בקיומן של ראיות לכאורה.

לעניין נסיבותיו האישיות של העורר - מדובר בכזה שהוא אב לחמישה ילדים, בעל מסעדה. מוצעת חלופת מעצר של מעצר בית בביתו תחת פיקוח אשתו או בבית גיסתו ברשל"צ.

ב"כ המדינה, עו"ד וקסלר, טענה מנגד כי גם אם קיימות סתירות מסוימות בהודעותיו השונות של המתלונן אך עדיין מדובר באותו גרעין של ה"סיפור".
מדובר במתלונן החושש לחייו מפני העוררים ואחר (חכימה) שכבר הוגש כנגדו כתב אישום בגין שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

באשר לטענת הקושי בזיהוי משיב 1, המתלונן ידע לומר את שמו של העורר עוד מההתחלה, ועדיין אין בעובדה כי מאוחר יותר התבלבל בין השמות "עימאד" ל - "ריאד" כדי להשפיע על שאלת הזיהוי כי בכל מקרה נערך מסדר זיהוי תמונות, ובהודעה מיום 8.2.05 המתלונן ציין לגבי תמונה מספר 6 אותה הוא זיהה לפני כן כזו שהיא "הכי קרוב" ציין "אני מזהה אותו בוודאות...". ב"כ המדינה הוסיפה לציין התנגודתה לגבי חלופת מעצר משום חשש למסוכנות העוררים ולשיבוש מהלכי משפט.

דיון בערר


לאחר שבחנתי את הראיות עליהן נסמכה המשיבה בבקשת המעצר עד תום ההליכים, ועל בסיסה ניתנה החלטת המעצר כאמור, מצאתי לקבוע כי התשתית הראייתית קושרת את כל המשיבים כפי שקבע ביהמ"ש קמא, אך יחד עם זאת אין לומר שמוצקותה של תשתית זו שווה היא לגבי כל העוררים, הכל כפי שיפורט בהמשך.

כמו כן, כבר בשלב זה מוצא אני לציין שמצאתי לאבחן בין המשיבים 1 ו-3 לבין המשיב 2לא רק לגבי מוצקות התשתית הראייתית אלא גם לגבי האפשרות של חלופת מעצר, הכל כפי שיפורט בהמשך.
באשר לתשתית הראייתית:

א.
הודעתו הראשונה של המתלונן

: בהודעתו זו מיום 24.1.05 פירט המתלונן את אירוע הסחיטה ע"י העוררים, וכך ציין: " אמרו לי כנס לרכב ונסעו לפרדס...ושם עימאד הוציא אקדח ועאקף הוציא סכין.. אימו עלי לשם את הכסף וצביקה אמר לי שהוא רוצה לדפוק בי ולהרביץ והראו לי בור ואמרו לי שזה צריך להיות הקבר שלי...".

ב.
בהודעתו של המתלונן מיום 8.2.05

, לאחר העימות שנערך לו עם עורר 2, ציין לשאלת החוקר כי האדם השלישי "אני חושב ששמו עימאד". עוד באותו יום לאחר שנערך למתלונן מסדר זיהוי של תמונות, ולשאלת החוקר מיהו האיש שזיהית את תמונתו, השיב המתלונן: "עימאד ג'ארושי, הוא היה הנהג ברכב המאזדה". המתלונן גם נתן הסבר מדוע ציין במהלך מסדר הזיהוי כי תמונה 6 "הכי קרובה"
וזאת כי התמונה נראתה לו ישנה מלפני הרבה שנים, אך בסמוך לכך ציין והדגיש: "האדם שמצולם בתמונה 6 הוא בוודאות עימאד ג'ארושי..".

ג.

בהודעתו של המתלונן מיום 3.2.05, ציין כי נועם חכימה התקשר אליו, והזהיר אותו מפני הפללת "הג'ארושים" וכך אמר לו: "תעשה הכל כדי לא לסבך את החברה הג'רושים.. הוא אמר לי כי אם לא
הם ידאגו לזה שזה לא יעבור לך בשקט..." גם מתמליל הקלטות לשיחות שנערכו בין המתלונן לאותו נועם חכימה ניתן ללמוד על השתלשלות העניינים בין המתלונן לבין העוררים, כאשר משיחות אלה ניתן ללמוד על טיב מערכת היחסים, וכן ניתן להתרשם מאוירת האיום והפחד שהפגין המתלונן מהעוררים שארבו לו לצורך תשלום חובות.

ד.
החששות והפחדים שהפגין נועם חכימה

: עפ"י העולה מזכ"ד שערך רס"ר רוני מיום 1.2.05, כמו גם בזכ"ד מיום 31.1.05, ולאחר שכבר הושמעה לזה חלק מהשיחה המוקלטת שנערכה בינו לבין המתלונן, סירב למסור כל פרט אודות האירוע ו/או אודות המעורבים וציין כי איננו מעוניין להיות עד בתיק זה ואינו רוצה להיות צד לכל "הסיפר". גם בעלת הבית בו התגורר המתלונן, הפגינה חששות ופחד מכל האירוע וסירבה למסור הודעה כלשהי בנדון, בשים לב כי עפ"י הודעת המתלונן הייתה זו בעלת הבית אשר הודיעה לו כי מחכים לו בחוץ.

ה.
עפ"י איכון הטלפון של עורר 2

, גם כאן ניתן למצוא חיזוק גיאוגראפי באשר לקרות האירוע, כך שעפ"י איכון הפלאפון של עורר 2 נמצא כי זה שהה בשדה פתוח (פרדס שדה הדר) במועד הרלוונטי עפ"י המפורט בכתב האישום.

5.
א.
ביהמ"ש קמא התייחס בהחלטתו לסתירות המצויות בהודעות המתלונן (והדבר בולט לגבי סכומי הכסף שאותם הוא חב לד"ר זיס ולשותפו אילן פרי, פעם ציין שמדובר בסכום של 33,000 דולר + מע"מ, פעם אחרת ציין שהוא נדרש לשלם 70,000 דולר, בהזדמנות אחרת הוא מציין את הסכום של 40,000 דולר, ובסופה של חקירה הוא מתייחס לסכום של 5000 דולר ובהמשך אף 3000 דולר), אך הסתירות נובעות גם לחלקם של העוררים במעשים כפי שפורטו על ידי המתלונן דוקא.
ביהמ"ש קמא בהחלטתו קבע שניתן לארוג תמונה עובדתית מוצקה מן העדויות השונות של המתלונן, ודומה שבענין זה אין הדברים
כה פשוטים – והם יתבררו בהמשך בפני
המותב שישמע את התיק העיקרי

ב.
ביהמ"ש קמא הוסיף וציין שהתרשמותו הינה ממתלונן שחשש מאוד מפני העוררים, עד כדי כך שהוא היה נכון לשנות מגירסתו ובלבד שלא יפגע על ידי העוררים, גם לאחר מעצרם של אלה.

בענין זה דומה שראוי להפנות להודעותיו של המתלונן כפי שיפורטו בהמשך, ואשר למערכת היחסים החברית ששררה בינו לבין העורר מס' 2 שאותו הוא מציין דווקא כמי שהינו חברו משך תקופה ארוכה, כמי שבילה בביתו מספר רב של פעמים, כמי שהיה בקשר כמעט יום יומי איתו, כמי שבביתו נהג להתארח ולאכול – ואף לאחר העימות ביניהם
ציין בפני
חוקר המשטרתי שלא נעים לו מהעורר מס' 2 משום ההיכרות רבת השנים איתו.
היכרות זו כמו גם דברי המתלונן על מערכת היחסים החברית שהיתה בינו לבין העורר 2 אינה מתיישבת עם קביעת ביהמ"ש קמא שהמתלונן חשש מאוד מהעורר.

ג.
ביהמ"ש קמא לא ייחס בהחלטתו כל משקל לאישיות הבעייתית ולמורכבות שיש בהסתמכות על גירסתו של המתלונן.
המתלונן בהודעתו הראשונה שנמסרה ביום 24.1.05 בעמ' 1, מפרט ומגולל אודות מעשיו הפליליים בעבר הלא רחוק, פרשיית העוקץ לה היה שותף שבמסגרתה הונה אחרים בסכום של כ- 200,000 ₪, בריחתו מהארץ לאחר מכן, חזרתו לארץ בשלב מסויים, חשיפת הפרשה בתכנית כל-בוטק, מסכת הקשרים שפיתח עם גורמים בעולם העברייני עד אשר מציין הוא בהודעתו זו שזכה לקבל הגנה וחסות ממספר משפחות עבריינים לרבות משפחת אוחנה, משפחת אברג'יל ומשפחת ג'רושי.
עוד מגולל המתלונן באותה הודעה על עיסוקו בתווך בסחר באיברים, כאשר לטענתו הוא אך הפסיד כספים מעיסוקו זה, אך כפי שיפורט בהמשך היו אלה המתלוננים ד"ר זיס ושותפו אילן פרי שטענו במשטרה על תרגיל ההונאה שמסגרתו הוציא מהם המתלונן סכום של 33,000 דולר שנמסרו לידיו במזומן, כמו כן שילמו עבור כרטיסי הטיסה של התורמים הפוטנציאליים – כך שגם בנקודה זו, גירסתו של המתלונן מעלה יותר מאשר סימן שאלה באשר לחלקו
בפרשה, ובאשר לביצוע עבירות פליליות דוקא על ידו.

ד.
בהמשך באותה הודעה בעמ' 3 החל משורה 7, מציין המתלונן שהיה זה דוקא ד"ר זיס ואילן פרי אשר חיפשו אותו, איימו עליו, הטרידו אותו ואת בני משפחתו ושני אלה נחקרו על ידי המשטרה, הכחישו כל קשר למעשה האיום כלפי המתלונן, ד"ר זיס טען שנפל קורבן למעלליו של המתלונן אשר הוציא ממנו במירמה כספים, סירב להחזיר את הכספים על אף שאותם תורמים שנשלחו על ידו סירבו לבצע את חלקם בעיסקה.

ה.
גם באשר לחלקם של העוררים בארועים נשוא כתב האישום, מציין המתלונן שהיה זה העורר
מס' 3 שהיה דומיננטי מבין השלושה, הוא זה שנשא על גופו אקדח, הוא זה ששלף את האקדח ואיים באמצעותו על המתלונן, הוא זה שסטר לו והיכה אותו, הוא זה שהוציאו מהרכב והצביע לעבר אותו בור ואמר לו שסופו יהיה באותו בור אם לא ישלם את הכסף. כאשר לטענת המתלונן, בשלב זה, היה העורר מס' 2 בתוך הרכב, ולא נטל חלק בארועים.

אין זו אף זו, המתלונן מציין מפורשות שמשירד העורר מס' 2 מהרכב, הפסיק העורר מס' 3 את מעשיו, החביא את הנשק, ולא המשיך לתקוף את המתלונן.

עינינו הרואות שדווקא גירסתו של המתלונן כפי שזו נמסרה, מקלה עם העורר מס' 2, ואיננה עולה עם גירסתו הראשונה לפיה כל השלושה הטילו עליו פחד ומורא.

ו.
סתירה בולטת נמצאת בין הודעתו הראשונה של המתלונן לבין גירסתו שנמסרה בעימות כאשר בהודעתו הראשונה מציין הוא מפורשות שהעורר מס' 2 היה מצויד בסכין אותה הצמיד לגופו של המתלונן, בעוד שבמהלך העימות לא ציין המתלונן כלל ועיקר קיומה של הסכין.
גם כאשר הפנה חוקר המשטרה את תשומת ליבו של המתלונן להעדרה של הסכין, וגם כאשר העורר מס' 2 הטיח במתלונן שהוא מתלונן שעה שהוא מדבר על סכין, לא מצא המתלונן לתקן את גירסתו, ונותר בגירסתו המאוחרת לפיה לא היתה סכין.

ראיתי את המזכר שקיים בתיק החקירה שנערך על ידי השוטר רוני סגאוקר מיום 3.2.05, שנערך מיד לאחר העימות בו ציין המתלונן שלא היה לו נעים מהעורר מס' 2 לפיכך לא פירט לגבי חלקו ולגבי החזקת הסכין, אך דומה שהסבר זה אינו יכול להניח את הדעת דוקא נוכח הדברים הקשים והחמורים שהטיח המתלונן בעורר מס' 2 במהלך העימות (שנפלה בו טעות לגבי תאריך עריכתו, צויין בדו"ח שזה נערך ביום 3.1.05 בעוד שבפועל הוא נערך ביום 3.2.05), ומהם ניתן ללמוד על העדר חשש ופחד של המתלונן מאותו מעמד, כאשר הוא ציין מספר פעמים לגבי חלקו של העורר מס' 2 מבלי לציין ולו פעם אחת שהעורר מס' 2 החזיק סכין.

ז.
מזכר שמצוי בתיק מיום 9.2.05 שנערך על ידי אגף המודיעין, ועניינו מידע שנמסר על ידי המתלונן עוד במהלך חודש מאי 2004 על מעשי האיומים ונסיונות הסחיטה להם הוא נתון דוקא מצידם של ד"ר זיס ואילן פרי, אך דבר לא נעשה על ידי המשטרה בנדון מסיבות שלא הובהרו לביהמ"ש.

ח.
עיינתי גם בדברי המתלונן בעמ' 4 לעימות מיום 3.2.05 עם העורר מספר 2, לגבי קשריו של המתלונן עם המשטרה, מידי יום ביומו במהלך החודשים האחרונים, כאשר לדבריו המשטרה הכינה אותו במהלך תקופה זו לגבי תחום שבו הוא עוסק, לגבי הדמויות הפועלות באותו תחום, ומידע נוסף שנמסר על ידו שנותר עלום, כאשר המתלונן אינו טורח להבהיר למה הוא התכוון.

אם המתלונן אכן היה בקשר יומיומי עם המשטרה בתקופה הרלבנטית, נשאלת השאלה כיצד זה הוא לא היה מצויד במכשיר הקלטה ביום הארוע, ומוזרה עוד יותר העובדה שביום 30.1.05 הדגיש המתלונן שנערכה פגישה בינו לבין שניים אחרים, אודות החוב נשוא הפרשה הנוכחית, הפגישה נערכה בביתו של אחד בשם אייל כהן, בנוכחות אחר בשם עלי ג'רושי, (שניים אלה נחקרו על ידי המשטרה), והמתלונן בחר ביודעין שלא להצטייד במכשיר הקלטה.

ט.
ראיתי עוד להדגיש את טענתו של המתלונן שבתום אותה פגישה שנערכה בביתו של אייל כהן, התקשר המתלונן לביתו של העורר מס' 2, ביקש לשוחח איתו אך זה ביקש לנתק איתו כל קשר.
התנהגות העורר מס' 2 כפי שניתן ללמוד מדברי המתלונן דוקא, מציבה סימן שאלה לגבי מידת מעורבותו של עורר מס' 2 במעשי הסחיטה הנטענים, מה עוד שלדברי המתלונן במהלך אותה פגישה נדרש הוא לשלם סך של 3000 דולר בלבד לצורך כיסוי החוב בגין כל הפרשה.

י.
לבסוף ראיתי להתייחס לגירסה שנמסרה על ידי העורר מס' 2, במהלכה אמנם הכחיש את המפגש שנערך ברכב של עורר מס' 1, ומוכן אני להניח שמפגש כזה אכן נערך כך קבע ביהמ"ש קמא וכך גם אני התרשמתי מחומר הראיות שנבחן על ידי, אך העורר מס' 2 חזר מספר פעמים רב על גירסתו שלא נטל כל חלק במעשי הסחיטה, שמעולם לא נהג להסתובב עם סכינים, מעולם לא איים על מאן דהוא, לא סחט כסף ממאן דהוא.
זאת ועוד, העורר מס' 2 חזר מספר
רב של פעמים על אותה טענה בדבר חוסר ההגיון במעשי הסחיטה שכוון דוקא למי שנחשב כחברו, למי שביקר בביתו מספר רב של פעמים.
העורר מספר 2 חזר וציין מספר פעמים שהוא עובד לפרנסתו בעבודות שמירה ומשתכר סך של כ- 4000 ₪.

6.
יחד עם זאת אני מסכים עם קביעתו של ביהמ"ש קמא, לפיה אין בסתירות אלו כדי להשמיט את גרעין התשתית הראייתית המבססת את אשמתם הלכאורית של העוררים 1 ו-3. די והותר לענייננו בהודעותיו של המתלונן יחד עם הממצאים הנוספים שבוארו לעיל כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה ברמה הנדרשת.

סופו של דבר, מוצא אני לקבוע קיום תשתית ראייתית מספקת לגבי כל העוררים, אך יחד עם זאת להוסיף ולציין שתשתית זו נסדקת בכל הנוגע לעורר מס' 2 עד אשר מוצא אני לקבוע שמצוקתה אינה מספקת לשלילת חלופת מעצר כפי שהחליט ביהמ"ש קמא.

7.
באשר לעילת המעצר

, משהוכח קיומן של ראיות לכאורה, הרי שקימת עילת מעצר ואין חולק על כך כי המבצע עבירות כגון אלה שלכאורה ביצעו המעוררים יש בהן כדי להעיד על מסוכנות רבתי.


בבואי לבחון קיומה של חלופת מעצר
, נתתי דעתי לעברם הפלילי של העוררים 1 ו- 3:

עורר 1:
לעורר זה הרשעות קודמות בעבירות סמים, נשיאת סכין ולחובתו תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן שנתיים וחצי בתיק אחר.

עורר 3:
לעורר זה עבירות קודמות בעבירות נשיאת נשק, איומים והחזקת סכין ולחובתו עומד ותלוי מאסר על תנאי בר הפעלה בן חצי שנה בתיק אחר.

בתי המשפט עמדו במספר רב של החלטות על כך שבעבירה של סחיטה ואיומים גלומה מטעם טיבה ואופיה מסוכנותו של הנאשם, ובד"כ עבירות של סחיטה ואיומים בהם מפיל הנאשם את חיתתו על קורבנו, אינם מקימות לחלופת מעצר (ראה בש"פ 7683/99 חנניב נ. מדינת ישראל
בש"פ 5435/03 קייסי נ. מדינת ישראל
, בש"פ 7322/03 עמר נ. מדינת ישראל
, בש"פ 11271/03 מדינת ישראל
נ. אלפרון).
יחד עם זאת, על ביהמ"ש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו, על פי חלקו של כל נאשם בארועים נשוא כתב האישום, ולבחון גם את נסיבותיו של כל נאשם.

כמו כן ביהמ"ש מחוייב בכל מקרה ומקרה לבחון קיומה של חלופת מעצר שפגיעתה בזכויות היסוד של הנאשם היא פחותה ביחס לאפשרות של מעצר מאחורי סורג ובריח, ובמקרה זה אין ביהמ"ש זה פטור מחובתו זו. לא מצאתי בחלופת המעצר המוצעת לגבי העוררים 1 ו- 3 חלופה שיש בה להשיג את מטרת המעצר, כל זאת נוכח חלקם בארועים כמפורט בראיות שבתיק החקירה, אך גם משום עברם הפלילי הכל כפי שפירט ביהמ"ש קמא.

אשר על כן, אני דוחה את הערר בעניינם של
העוררים 1 ו - 3 .

8.
שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לעורר מספר 2.
מניתוח התשתית הראייתית עולה שחלקו של עורר זה אינו כחלקם של יתר העוררים, הכל כפי שפירטתי.
בעניינו מצאתי לאמץ את גירסת המתלונן כפי שזו באה לידי ביטוי בעימות שנערך בינו לבין העורר ולא את גירסתו הראשונית, כל זאת משום שהסברו של המתלונן לסתירות בגירסתו באשר לחלקו של העורר – אינו הסבר סביר, ולבטח אין שום הצדקה להעדיפו על פני גירסתו כפי שזו נמסרה במהלך העימות שעה שפירט והדגיש את חלקו של כל אחד ואחד מהעוררים (אף שביקש לציין שהיה זה עורר מספר 3 שהחזיק בנשק ולא עורר מספר 1).

9.
גם עובדת היותו צעיר בימים יליד שנת 1985 מבדילה אותו מיתר המעורבים בפרשה, מקל וחומר כאשר מדובר במי שאין לחובתו הרשעות קודמות, למי שלא נטען לגביו שהסתבך עם רשויות החוק בעבר.
אין דינו של נאשם צעיר בימים נעדר כל עבר פלילי, שחלקו במסכת הארועים אינה שוות ערך לחלקם של האחרים, ולוטה היא בערפל הכל כפי שפורט לעיל, כדינם של נאשמים
שחלקם דומיננטי, שעברם הפלילי מכביד, שאין זה מעצרם או מאסרם הראשון.
לפיכך הוריתי עוד בישיבה הקודמת על הגשת תסקיר מעצר אודות העורר מספר 3 לצורך בחינת חלופת מעצר לגביו.

שירות המבחן הגיש תסקיר ממנו עולה כי העורר עובד כמאבטח במפעל בקיבוץ "נען" שם מועסק גם אביו בתפקיד ניהולי, סיים 12 שנות לימוד ובידו תעודת בגרות מלאה והשגיו הלימודיים טובים.

שרות המבחן הציע חלופה של מעצר בית בבית דודו של העורר, עבד אלקרים ג'רושי אדם בעל מעמד נכבד ביישובו ובקהילתו - שאינו עובד ומוכן לפקח עליו משך כל שעות היום, התחייב לדווח למשטרה על כל הפרה.

שירות המבחן העריך שרמת הסיכון הנשקפת מהעורר אינה גבוה, התרשם לחיוב מהחלופה ומיכולת הפיקוח - ועל כן המליץ על שחרור העורר. נוכח כל האמור לעיל מצאתי להורות על שחרור העורר בתנאים כדלקמן:

1.
ערבות עצמית ע"ס 60,000 ₪.

2.
ערבות צד ג' ע"ס 60,000 ₪ שתיחתם ע"י דודו עבד אלקרים ג'רושי.

3.
הפקדה במזומן ע"ס 15,000 ₪.

4.
העורר ישוחרר בתנאים של מעצר בית מוחלט למשך חודשיים, בביתו של דודו עבד אלקרים ג'רושי, בכפר ג'ואריש, וזה יפקח עליו לסירוגין עם אשתו - משך כל שעות היממה. בתום חודשיים יוכל העורר להגיש בקשה לעיון חוזר להקלה בתנאי השחרור אם מעבידו יהיה נכון לקבלו חזרה לעבודה, ובתנאי פיקוח של אביו במהלך העבודה.

5.
נאסר על העורר ליצור כל קשר בין בישיר ובין עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה.

6.
ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ (לביצוע תוך 24 שעות).

7.
הובהר לעורר שהפרה כלשהי של תנאי השחרור, תביא למעצרו עד תום ההליכים.

8.
בהעדר ערבויות תעמוד החלטת ביהמ"ש קמא בעינה.



ניתנה היום, יום שני 28 מרץ 2005, במעמד הצדדים.




_____________
כבוב חאלד
, שופט






בש בית משפט מחוזי 90807/05 עימאד ג'רושי, עקאף ג'רושי, צביקה שעשע נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/03/2005)