פסקי דין על רפאל בן נתן | פסקי דין על מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור | פסקי דין על ליאורה דבורה שמיר |

32165-12/14 א     24/05/2017




א 32165-12/14 רפאל בן נתן נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור, ליאורה דבורה שמיר








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 32165-12-14 בן נתן נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אמיר סלאמה


תובעים

רפאל בן נתן


נגד


נתבעים

1.מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור

2.ליאורה דבורה שמיר




פסק דין



האם זכאי התובע לסעד המחייב את הנתבעת מס' 1 לבנות קירות מסביב למגרש כדורסל המצוי באזור מגוריו, על רקע טענותיו למטרד רעש, הנובע משימוש שנעשה במגרש זה?
האם זכאי התובע לסעדי משנה, לרבות הגבלת שעות הפעילות במגרש, והחלת איסורים שונים בנוגע לשימוש בו?
האם זכאי התובע לסעד כספי על רקע טענותיו למטרד רעש?
אלה עיקר הסוגיות העומדות להכרעה בהליך זה.

כללי

1.
התובע הוא הבעלים של בית צמוד קרקע המצוי בפרדס חנה.
במרחק של כ- 100 מטרים מבית התובע מצוי בית הספר "מרחבים", המנוהל ע"י הנתבעת מס' 2 (להלן – "בית הספר" ו- "הנתבעת", בהתאמה).
בצמוד למבנה בית הספר, מצוי מגרש כדורסל (להלן – "המגרש"). מדובר במגרש מקורה אך נטול קירות, המשמש את תלמידי בית הספר במסגרת פעילות בית ספרית, וכן את כלל תושבי השכונה בה מצוי המגרש, מחוץ לשעות בית הספר.
הנתבעת מס' 1, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן – "המועצה"), היא הבעלים והמחזיקה במקרקעין עליהם מצויים בית הספר והמגרש.

2.
לטענת התובע, למן המועד בו הוקם המגרש (בסביבות שנת 2011), השתנו חייו וחיי שכניו, כתוצאה ממטרד רעש חמור הנוצר כתוצאה מהפעילות במגרש.

נטען כי המטרד נוצר עקב פעילות בית הספר, בעיקר ממערכת רמקולים, בה נעשה שימוש במגרש לצורך מגוון פעילויות; כתוצאה מעצם השימוש במגרש לפעילות ספורטיבית ואחרת במסגרת הלימודים, וכתוצאה משימוש שנעשה במגרש ע"י כלל הציבור, מחוץ לשעות פעילות בית הספר.

התובע טוען כי המטרד קיים ברוב שעות היממה, הן בשעות פעילות בית הספר והן מחוץ לשעות הלימודים, עד שעות לילה אוחרות, כאשר המגרש פתוח גם בסופי השבוע, וכאשר במגרש ישנה תאורה עד השעה 23:00, המאפשרת פעילות בו עד שעה זו.

על רקע זה מתאר התובע פגיעה קשה ביותר באיכות חייו, בכל שעות היממה.

3.
במסגרת הליך זה, ביקש התובע לקבל סעד המורה למועצה להקים קירות מסביב למגרש (ולמעשה להפוך אותו לאולם), דבר שלשיטתו נחוץ והכרחי, לצורך פתרון בעיית הרעש.

נוסף לכך, ביקש התובע לקבל מספר סעדי "משנה": הנמכת עוצמת הרמקולים ומערכת ההגברה במגרש; שינוי מיקום הרמקולים באופן שלא יופנה לבית התובע; סגירת המגרש לאחר שעות הפעילות המקובלות בבית הספר; והימנעות מהפעלת תאורה במגרש בשעות הלילה.

לבסוף, התובע ביקש לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 70,000 ₪ בגין טרדה ועוגמת נפש הרבה, שנגרמו לו כתוצאה ממטרד הרעש הבוקע מהמגרש.

4.
המועצה סבורה כי התנהלותה בנדון היתה תקינה.

לשיטתה, תלונותיו של התובע ביחס לרעשים הבוקעים מהמגרש זכו למענה הולם, בין היתר לאחר שהוכנה עבורה חוות דעת של מומחה רעש, ממנה עלה שהרעש הבוקע מהמגרש אינו עולה על הקבוע בחוק ובתקנות.

עוד נטען, כי לפנים משורת הדין נקטה המועצה בשורה של צעדים, לרבות פנייה לבית הספר בבקשה להנמיך את עוצמת הרמקולים המופעלים במגרש; שינוי כיוון הרמקולים; תליית שלט המבהיר את שעות הפעילות המותרות במגרש
; והגבלת שעות התאורה במגרש.

לטענת המועצה, הפתרון המוצע כיום ע"י התובע אינו מחוייב המציאות; הוא אינו הכרחי או נחוץ לטיפול בטענותיו בעניין הרעש (שממילא אינו עולה על המותר, לשיטתה); והוא כרוך בעלויות גבוהות מאוד, והכל על חשבון תושבי פרדס חנה.

5.
גם הנתבעת, מנהלת בית הספר, סבורה שהתנהלותה בנדון היתה תקינה לחלוטין.

לשיטתה, הסעד בדבר "סגירת" המגרש באמצעות קירות, כלל אינו מופנה או נוגע אליה ואילו יתר סעדי "המשנה" אינם נחוצים או רלוונטיים יותר. הנתבעת סבורה כי בכל הנוגע לפעילות בית הספר, השימוש במתקן הוא סביר לחלוטין, והרעשים הבוקעים ממנו כרוכים באופן טבעי בפעילות רגילה של בית הספר, וכלל אינם מהווים מטרד.

ההליך שלפניי

6.
משלא צלח ניסיון להביא את הצדדים לפשרה בשלב קדם המשפט, נקבע התיק להוכחות.

7.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובע הוגש תצהיר שלו, וכן תצהירים של שלושה שכנים (בשלב שמיעת הראיות ויתר התובע על אחד התצהירים, נוכח אי התייצבות המצהירה). כחלק מראיותיו הסתמך התובע על חוות דעת בתחום הרעש, אשר לשיטתו מוכיחה שהרעשים הבוקעים מהמגרש במהלך היממה חורגים מגדר המותר על פי הדין, וכן על תקליטורים ותמונות אליהם אתייחס בהמשך.

מטעם המועצה הוגשו תצהירים של מהנדס המועצה (מר אריה רפפורט), ושל מנהל מחלקת הפיקוח במועצה (מר אייל שני). המועצה הסתמכה, בין היתר, על חוות דעתו של מומחה בתחום הרעש (מר ינון כוכבי).

מטעם הנתבעת הוגש תצהירה.

8.
לאחר שמיעת הראיות בתיק וחקירת המצהירים, הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

דיון והכרעה

9.
לאחר ששמעתי את הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

עיקרי המחלוקות

10.
מטיעוני הצדדים עולה כי אלה הן עיקרי המחלוקות ביניהם:

א.
האם הפרו הנתבעות, או מי מהן, חובות חקוקות הקבועות בדין ובעיקר בחוק למניעת מפגעים והתקנות שהותקנו מכוחו.
ב.
האם ביצעו הנתבעות, שתיהן או מי מהן, עוולה של מטרד ליחיד.
ג.
האם זכאי התובע לסעד של "סגירת" המגרש באמצעות קירות, ו/או ליתר סעדי המשנה שנתבקשו על ידו, לרבות לפיצוי כספי.

הטענה להפרת חובות חקוקות

11.
הטענה להפרת חובות חקוקות מבוססת, בראש ובראשונה, על חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, ועל התקנות מכוחו.

12.
סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים קובע כדלקמן:
"לא

יגרום

אדם

לרעש

חזק

או

בלתי

סביר
,
מכל

מקור

שהוא,

אם

הוא

מפריע, או

עשוי

להפריע,

לאדם

המצוי

בקרבת

מקום

או

לעוברים

ושבים".


מכוח סעיף זה (ומכוח האמור בסעיף 5 לחוק), הותקנו שני דברי חקיקת משנה ביחס לרעש:
א.
תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992 (להלן – "תקנות מניעת רעש");
ב.
תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן-1990 (להלן – "תקנות רעש בלתי סביר").

13.
טענות התובע בנדון, נוגעות לשני
דברי חקיקת המשנה הנ"ל.

אשר לתקנות למניעת רעש, נוגעות טענותיו לשימוש ברמקולים במגרש.
אשר לתקנות למניעת רעש בלתי סביר, נוגעות טענותיו לעוצמת הרעשים הבוקעים מהמגרש ולמשך הזמן בו הם קיימים.

הטענה בנוגע לשימוש ברמקולים

14.
לטענת התובע, השימוש שעושה בית הספר ברמקולים במגרש, מהווה הפרה של הדין החל בנדון, ועולה כדי הפרת חובה חקוקה.

15.
בטרם נבחן האם התובע הוכיח כי השימוש ברמקולים נוגד את הוראות הדין, נציין בקצרה כי מחומר הראיות בנדון (אליו אתייחס בהרחבה בהמשך), עולה כי בית הספר עושה שימוש, מדי פעם, במערכת "בידורית" (מעין מערכת הגברה) שיכולה להתחבר לרמקולים (בדרך כלל מדובר בשניים במספר). מערכת זו משמשת לצורך אירועים שונים, לרבות טקסים ממלכתיים, אירועים חד פעמיים, וכיוצא באלה.


16.
ההוראה הרלוונטית בנדון מצויה בסעיף 3(א) לתקנות מניעת רעש, הקובע כדלקמן:
לא

ישיר

אדם
,
לא

יצעק

ולא

יפעיל

כלי

נגינה
,
מקלט

רדיו

או

טלוויזיה

ולא

יקים

רעש

באמצעות

פטיפון
,
רמקול
,
מגביר

קול

או

מכשירי

קול

כיוצא

באלה

בין

השעות


14:00 ל -16:00 ובין

השעות 07.00 ל-23.00 למחרת
,
באזור

מגורים

באחד

מהמקומות

האלה
:

(1)
תחת

כיפת

השמים
;

(2)
במקום

שאינו

תחת

כיפת

השמים
,
אולם

אינו

סגור

מכל

צדדיו

כלפי

חוץ
,
או

שדלתותיו
,
חלונותיו

או

פתחיו

האחרים

אינם

סגורים

כולם
;

(3)
בבנין

שיש

בו

יחידות

מגורים (להלן
–
בנין

מגורים).

17.
יאמר מיד – טענת התובע לפיה האמור בסעיף זה משמעו איסור גורף להפעיל "מוזיקה רועשת ברמקולים" בכל שעות היממה (סעיף 9 לסיכומיו), כלל אינה נכונה. לשון הסעיף ברורה, וממנה עולה כי האיסור להקים רעש באמצעות רמקול, מגביר קול או כיוצא באלה, חל בין השעות 14:00 ל- 16:00, ובין השעות 23:00 ל- 7:00.

18.
ניתוח חומר הראיות מעלה כי התובע לא הוכיח שהשימוש ברמקולים במגרש, נוגד את האמור בסעיף 3(א) לתקנות מניעת רעש.

אשר לפרק הזמן שבין 23:00 עד 7:00, התובע לא טען כי נעשה שימוש ברמקולים בשעות אלה (וגם ברור שהדבר אינו כך, הואיל והשימוש ברמקולים במגרש נעשה אך ורק במסגרת פעילות בית הספר, וברי שבית הספר אינו פעיל בשעות האמורות).

אשר לפרק הזמן שבין 14:00 ל- 16:00, חומר הראיות מעלה כי השימוש אותו עושה בית הספר ברמקולים במגרש, אינו חל בשעות האמורות. מחומר הראיות עולה כי בית הספר עושה שימוש במערכת "בידורית" בטקסי "פתיחת בוקר"; בטקסים רשמיים וממלכתיים כגון טקסי זיכרון; בטקס פתיחת שנה; בטקס סיום כיתות ו'; ולעתים גם בהפסקות (ראה עדות הנתבעת בעמוד 47 לפרוטוקול שורות 25-28, ועמוד 48 שורות 17-18).
באף אחד מאלה לא הוכח כי נעשה שימוש ברמקולים בין השעות 14:00 ל- 16:00, כאשר פעילות בית הספר ממילא מגיעה לסיומה בשעה 15:15.

עוד יצויין, כי גם מעדות התובע ומחוות הדעת בתחום הרעש שהוגשה מטעמו, לא עולה כי השימוש ברמקולים נעשה בשעות המצוינות בסעיף 3(א) לתקנות למניעת רעש.

19.
סיכומה של נקודה, התובע כלל לא הוכיח שהשימוש ברמקולים במגרש, אינו עולה בקנה אחד עם תקנות למניעת רעש.

חריגה מהרעש המותר

20.
פן נוסף לטיעוני התובע ביחס להפרת החוק למניעת מפגעים והתקנות מכוחו, נוגע לעוצמות הרעשים הבוקעים מהמגרש ולמשכם.

בהקשר זה חלות תקנות רעש בלתי סביר.

21.
התקנות האמורות מגדירות רעש בלתי סביר, בהתאם לאמות מידה מדויקות וזאת לפי עוצמת הרעש (בדציבלים) ומשך הרעש. מבלי להיכנס לדקויות התקנות ופרטיהן, אציין כי הגדרת רעש בלתי סביר מוכתבת ע"י שלושה פרמטרים עיקריים, המקיימים ביניהם יחסים הדדיים: עוצמת הרעש, משך הרעש, ומיקום הרעש בשעת היממה. עוד נתון שנלקח בחשבון, הוא מהות המבנים החשופים לרעש.
כעיקרון, ככל שעוצמת הרעש חזקה יותר, נדרש משך היחשפות קצר יותר לצורך הגדרתו כרעש בלתי סביר, וככל שמדובר בשעות הלילה, כך תפחת הדרישה בעניין עוצמת הרעש ומשכו לצורך הגדרתו כרעש בלתי סביר.
הנתונים המדויקים להגדרת רעש בלתי סביר, מופיעים בתוספת הראשונה לתקנות רעש בלתי סביר.

22.
ברי כי הנטל להוכיח שהרעש הבוקע מהמגרש מהווה רעש בלתי סביר בהתאם לתקנות האמורות, מוטל לפתחו של התובע.

ככלל, ההוכחה בנדון היא עניין שבמומחיות, והתובע אכן צירף לראיותיו חוות דעת של מומחה רעשים (מר עמוס יפה).

מנגד, הנתבעות הסתמכו על חוות דעתו של מר ינון כוכבי מאיגוד ערים, לשמירת איכות הסביבה (שרון-כרמל).
ראוי לציין כי אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את עורך חוות הדעת של הצד שכנגד.
ניתוח חוות הדעת מעלה, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח שרמת הרעש הבוקע מהמגרש היא בגדר הבלתי סביר, כהגדרת התקנות. יצוין, כי למסקנה זו מגיעים גם אם מתעלמים מחוות דעתו של כוכבי, ומסתמכים רק על חוות הדעת מטעם התובע.

23.
מחוות דעתו של מר עמוס יפה (מומחה התובע), עולה כי נעשו מדידות של הרעשים שבקעו מהמגרש בארבעה תאריכים – 26.5.14; 27.5.14; 29.5.14 ו- 30.5.14, בהם נמדדו שבעה "אירועי רעש".

ניתוח ממצאי מדידות הרעשים מעלה כי אף אחד מהנתונים שהתקבלו חורג מהמותר על פי תקנות רעש בלתי סביר (למעט אחד, אליו אתייחס מייד). בכדי לסבר את האוזן, נציין כי מרבית המדידות הצביעו על רמת רעש של פחות מ- 50 דציבל, רמה שאינה יכולה להוות רעש בלתי סביר בשים לב לסוג המבנה בו עסקינן (ראה תוספת ראשונה לתקנות, והטבלה הנוגעת לכך בחוות דעתו של מר יפה).

24.
למעשה, בסופו של יום, המומחה יפה הצביע על נתון אחד בלבד – זה שהתקבל ביום 30.5.14, משעה 13:33 עד 16:05, בו הוא מדד מפלס הרעש של 66.2 דציבל.

אלא שאין בנתון זה כדי להוכיח שמפלס הרעש הבוקע מהמגרש עולה כדי רעש בלתי סביר.

מדובר בנתון בודד ויחיד מתוך 7 "אירועי רעש"

שנמדדו ע"י מר יפה, כאשר יתר הנתונים עמדו באמות המידה של התקנות.
אכן, מהתקנות עולה כי רמת רעש של עד 60 דציבל מותרת, כאשר משך החשיפה עולה על שעה אך אינו עולה על שלוש שעות, ואילו לגבי אירוע הרעש הבודד מיום 30.5.14 דובר ברמת רעש של 66.2 דציבל. אלא שמדובר בחריגה של 6 דציבל בלבד, כאשר משך אירוע הרעש היה פחות משלוש שעות, וספק רב אם נתון בודד שכזה מוכיח רעש בלתי סביר, הבוקע בדרך כלל מהמגרש.

במילים
אחרות, לא ניתן לגזור מאירוע רעש בודד, בו היתה חריגה, שהיא לכל היותר גבולית, כדי ללמד שהרעש האופייני הבוקע בדרך כלל מהמגרש הוא בלתי סביר, כאשר רוב נתוני המדידה של המומחה עמדו בקנה אחד עם האמור בתקנות.

25.
חיזוק למסקנה לעיל מוצאים בחוות דעתו של המומחה מר ינון כובבי.

חוות דעת זו הוכנה ע"י ביום 19.9.11, וזאת לבקשת המועצה על רקע תלונותיו של התובע בנדון.

מחוות דעת זו, עולה כי רמת הרעש שנמדדה, עולה בקנה אחד עם המותר על פי התקנות, וזאת גם כאשר דובר ברעש שכלל שימוש במערכת הכריזה במגרש.

אכן, מר כוכבי ביצע מדידה בתאריך אחד בלבד, אולם מדובר עדיין במדידה השוללת קיומו של רעש בלתי סביר, והמצטרפת למרבית המדידות של מומחה התובע, אשר הצביעו על רמת רעש העומדת בדרישות התקנות.

26.
המסקנה היא שהתובע לא הצליח להוכיח, ברמה הנדרשת, כי רמת הרעש הבוקעת מהמגרש עולה על המותר, כפי הקבוע בתקנות רעש בלתי סביר.

חוק העזר העירוני

27.
מקור נוסף ממנו ביקש התובע לשאוב חובה חוקית שהופרה לשיטתו, היה חוק עזר לפרדס חנה-כרכור (מניעת רעש), תשכ"א – 1960, אשר בסעיף 1(א) שבו קבע כדלקמן:

"לא יקים אדם בתחום המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור ולא יניח ולא יגרום שיוקם, בין השעות 13:00-16:00 ובין השעות 23:00-6:00 רעש חזק או ממושך או חוזר ונשנה, שיש בו משום הפרעה לאדם הגר, העובד או המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים, בין שהרעש נעשה בכלי נגינה, ברמקול, בצפירה, בקריאות או בהקשות וכיוצא באלה, ובין שהוא נעשה בכל אופן אחר."

28.
גם בעניין זה לא הצליח התובע להוכיח שהרעש הבוקע מהמגרש אינו עומד בקנה אחד עם אמות המידה הקבועות בסעיף הנ"ל.

29.
אשר לפרק הזמן שבין 23:00 עד 6:00 כלל לא הוכח שבוקע מהמגרש רעש כלשהו, לא כל שכן, רעש חזק, ממושך או חוזר ונשנה.

30.
ביחס לפרק הזמן שבין 13:00 – 16:00, עולה מחומר הראיות שבשעות אלה מתקיימת מדי פעם פעילות במגרש, אך לא הוכח כי פעילות זו עולה כדי רעש חזק, ממושך או חוזר ונשנה.

בהקשר זה יצויין כי הסעיף הנ"ל בחוק העזר העירוני אינו מגדיר מהו "רעש חזק, ממושך או חוזר ונשנה". נראה כי
הגדרת רעש כחזק, ממושך או חוזר ונשנה, צריכה לעמוד בקנה אחד עם הגדרת רעש "בלתי סביר" בהתאם לחוק מניעת מפגעים והתקנות מכוחו, או לחלופין עם הגדרת מטרד, כקבוע בפקודת הנזיקין.

כפי שראינו לעיל, לא הוכח שהרעש הבוקע מהמגרש חורג מדרישות הדין בנדון.

כפי שנראה מייד, לא הוכח שהרעש הבוקע מהמגרש מהווה מטרד ליחיד.

לאור זאת, ובשים לב לחומר הראיות שינותח להלן ביחס לעוולת המטרד, אין לומר כי התובע הוכיח הפררת חובה חקוקה בכל הנוגע לחוק העזר העירוני האמור.

מיטרד ליחיד

31.
האדן הנוסף ששימש לטענות התובע בדבר הטלת אחריות על הנתבעות (לצד הטענה להפרת חובה חקוקה), מבוסס על עוולת מיטרד ליחיד.

32.
לטענת התובע, השימוש במגרש,
הן בשעות פעילות בית הספר והן מחוץ לשעות אלה, מהווה מטרד ליחיד, דבר המתבטא באופן הבא (סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית):

-
רעש הבוקע מהפעלת מערכת ההגברה בשעות פעילות בית הספר;
-
רעש הנובע מעצם הפעילות הבית-ספרית במגרש, לרבות "הקפצות כדורים על רצפת המתקן";

-
פעילות ספורטיבית ענפה במגרש, בשעות הצהריים ולאחר שעות פעילות בית הספר, לרבות בסופי שבוע, בחגים ובקיץ, עת מושכר המגרש לגורמים פרטיים לצרכי קייטנה. בהקשר זה הפנה התובע, בין היתר, לסדנת קצב, כולל "מעגלי מתופפים" שהתקיימו בקיץ של שנת 2015, ואשר תועדו על ידו ביום 19.7.15 (סעיף 35 לתצהירו). התובע אף צירף תקליטורים ובהם הקלטות שבוצעו על ידו בזמנים שונים, הממחישות את הרעש הבוקע מהמגרש.

כללי

33.
סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש), קובע כדלקמן:
"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם."

פסק הדין המנחה בנדון ניתן במסגרת ע"א 44/76 אתא נ' שוורץ, שם נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים:

"שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק, ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת. לענין הפרעה חולפת אך מובן הוא כי החשיבות של יסוד הזמן נמצאת ביחס הפוך לחוזק ההפרעה, היינו במידה וגדלה עצמתה של ההפרעה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה של התופעה... שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית ולא כקלת ערך, נמדדת על פי אמת המידה של הזכות של הנפגע לעשות שימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. אין בפני
נו אמת מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת הפגיעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מהו סביר בנסיבות המקום והזמן, בחינתה של הסבירות נעשית על פי אמת מידה אובייקטיבית, היינו על ידי הערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי."

ועוד
נאמר שם:
"טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם, הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה – כל אלה הם גורמים בעלי חשיבות הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם...אך מובן מאליו שהאינטרסים של המחזיקים במקרקעין, השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח, גם כאשר כל אחד מהם אינו חורג מן השימושים המותרים, מתחייבת על כן מעין התאמה ואף פשרה – המותירה מקום לפעלו של כל צד, ובלבד שאינו חורג מעבר לסביר ואינו מגיעה כדי "הפרעה ממשית".

34.
אם נסכם:

-
עוולת מטרד ליחיד דורשת קיומה של הפרעה ממשית;
-
בחינת קיומה של הפרעה ממשית נעשית על פי אמת מידה אובייקטיבית, ביחס ליכולת לעשות שימוש סביר במקרקעין או להפיק הנאה סבירה מהם. משמע, אין די בהפרעה אותה חש הנפגע במישור הסובייקטיבית, גם אם לפי תחושתו מדובר בהפרעה ממשית.
-
לעיתים דורשת בחינת קיומה של העוולה, איזון בין זכויות מתנגשות של בעלי מקרקעין הנמצאים זה לצד זה.

חומר הראיות ביחס לטענת המטרד

מיקום המגרש ביחס לבית התובע

35.
המגרש, כאמור, הוקם בסביבות שנת 2011, והוא נועד לשרת הן את בית הספר, והן את תושבי השכונה מחוץ לשעות בית הספר.

התובע מתגורר בבית צמוד קרקע. המיקום של הבית ביחס למגרש נראה בצילום אווירי שהוגש וסומן נ/1 וכן בנספח "ב" לתצהיר התובע. המרחק המדוייק לא הוברר במהלך שמיעת הראיות, ואולם מהעדויות נראה כי מדובר במרחק של כמה עשרות מטרים, עד 100 מטר, המפרידים של המגרש לבין הבית.

המגרש צמוד לבית הספר, כאשר בית הספר עצמו מצוי בתוך סביבת מגורים, מצידו האחד בנייני מגורים, ומצדו האחר בתים צמודי קרקע, ביניהם גם בית התובע.

עוד עולה מתמונה נ/1 ומנספח "ב" לתצהיר התובע, כי בין בית התובע לבין המגרש, קיימת מעין חורשת עצים.


היסטוריית התלונות של התובע


36.
נראה כי למן מועד הקמת המגרש, היו בפי התובע תלונות ביחס אליו, אותם הוא הפנה לגורמים שונים, לרבות למועצה.

כך למשל, ביום 3.2.11 פנה התובע לראש המועצה (נספח "יג/2" לתצהירו), והתלונן על כך שבית הספר עושה שימוש ברמקולים בשטח פתוח, דבר שלשיטתו אסור על פי חוק, ללא קשר לרמת הרעש בדציבלים. את המכתב חתם התובע במילים הבאות: "המבנה הקיים של אולם הספורט הוא ברכה לילדים ומספיק הרעשים שהוא מייצר 24 שעות ביממה ואנחנו לא זקוקים לרמקולים כדי להעצים את הרעשים ולהפר את השלווה במקום ואת השקט שיש באזור שלנו."


ביום 31.5.11 פנה התובע באמצעות בא כוחו למהנדס המועצה (נספח "יג3" לתצהירו), וטען כי המגרש מתופעל ככיתת לימוד לכל דבר ועניין, וכי הלימודים מתבצעים בו באמצעות מערכת כריזה. עוד נטען שם, כי החל מהשעה 14:00 ועד השעה 22:00 פוקדים את המגרש ילדים המשחקים בו תוך כדי צעקות, מריבות ומעשי ונדליזם.

ביום 9.11.11 פנה התובע, ביחד עם אחרים, במכתב לראש המועצה (נספח "ג" לתצהירו), התלונן על רעשים בבוקר בשל ניגון מוזיקה; על רעשי כדורים בצהריים; ועל רעשים בערב של "כל מיני ארחי פרחי" המשחקים במגרש.
ביום 27.11.11 פנה התובע באמצעות בא כוחו למועצה, כשהוא שב ומעלה את טענות בעניין מטרד רעש מהמגרש, בין היתר בשל השימוש במערכת הגברה.
גם בהמשך (לרבות בשנים 2012 ו- 2013) פנה התובע למספר גורמים, בין אם למועצה ובין אם לאחרים, והתלונן על מטרד רעש, לרבות הבוקע מהרמקולים.

37.
ניתן לומר כי נקודת הכובד בפני
ותיו של התובע למועצה נגעה לשימוש ברמקולים במגרש.

התובע גם טען לעניין רעשי לוואי כתוצאה מפעילות במגרש בשעות הלימודים ולאחר מכן.

פעולות בהן נקטה המועצה

38.
המועצה לא נותרה אדישה לפניות התובע, וביצעה מספר פעולות, לרבות:

-
הזמנת חוות דעת של מומחה רעש (זו שנערכה על ידי ינון כוכבי, לגביה פורט לעיל);
-
הפניית בקשה לבית הספר להנמיך את עוצמת הרמקולים, לצמצם את היקף השימוש בהם, ולהפנות את כיוון הרמקולים כך שלא יופנו לבית התובע.
-
התקנת שלט במגרש, המבהיר למי שמבקש לעשות שימוש במגרש שלא במסגרת פעילות בית הספר, מהן שעות הפעילות (בין היתר צוין שם הפעילות במגרש אסורה בין השעות 14:00 – 16:00 ובין השעות 23:00 עד 7:00).
-
התקנת מערכת תאורה, אשר גורמת לכיבוי אורות אוטומטי במגרש בשעות הלילה. בהקשר זה יצויין כי במהלך שמיעת הראיות עלתה אי בהירות ביחס לשאלה האם כיבוי האורות מתחיל בשעה 22:00 או בשעה 23:00. אף שאין חשיבות רבה לשאלה זו, אציין כי מחומר הראיות עולה כי בשלב ראשון המערכת כיבתה את האורות בשעה 23:00 (כפי שגם מצויין בשלט שהותקן במגרש), ואילו בשלב מאוחר יותר שינתה המועצה את שעת הכיבוי לשעה 22:00.

39.
התובע לא סתר את ביצוע הפעולות הנ"ל מטעם המועצה, אם כי ביחס להנמכת עוצמת הרמקולים והפנייתה באופן שלא יכוון לביתו, הוא טען כי השינוי נעשה למשך מספר שבועות, וכי הדבר הביא לשיפור מסויים בתקופה זו (ראה למשל עודות בעמודים 23 ו 28-29 לפרוטוקול).

מהות השימוש במגרש והרעש המיוצר כתוצאה ממנו

40.
לשיטת התובע, תלונותיו והתייחסות המועצה להם לא הביאו לתוצאה המיוחלת, כאשר מטרדי הרעש הבוקעים מהמגרש המשיכו מאז ועד היום.

לשם הוכחת הדבר, הסתמך התובע על עדותו הוא, ועל עדות שניים משכניו – מר שלמה ארביב ומר יוסי זריהן, אשר מסרו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בפני
י. כמו כן הסתמך התובע על תקליטורים המתעדים לדבריו את הרעש.

41.
בעוד שמעדותו של התובע עולה כי הוא אכן חש טרדה מהפעילות במגרש, בין בשעות הלימודים ובין מחוץ לשעות הלימודים, הרי שהרושם הברור שהותירה עדותו בפני
י, היה של מגמתיות רבה ושל העצמת הדברים.

תיאורי התובע בעדותו התאפיינו בנחרצות יתר ובאמירות בלתי מסוייגות, כגון "אין יום שאין רעש מהמגרש הזה, אם זה בבוקר, אם זה בצהריים, ואם זה בערב" (עמ' 23 שורה 30); או "כל יום היתה הפרה של רעש" (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 3).


דוגמה נוספת למגמתיות הרבה (מדי) שהיתה בתיאורי התובע, ולאופן המוגזם בו הוא מסר את דבריו, ניתן למצוא בדברים הבאים בעדותו (עמ' 26 לפרוטוקול):

"ש. חוץ מהנושא של הטקסים, מתי אתה שומע את הרעשים מהמגרש שלך מבית הספר?

ת. שאלה טובה

ש. שאלה אחרת, מתי אתה שומע את הרעשים מהמגרש של בית הספר?

ת. אתן לך סקירה של שבוע: בית ספר מגיע רב בית בשעה 6:45 או 7:00, אם יש משהו שהולכים לעשות בו אירועים מוציאים את הרמקולים החוצה ואת הספסלים ואני כבר יודע שהולך להיות לי יום רע מאוד. בשביל להנציח את האירוע אני מתקשר למוקד או למשטרה, יש לי עשרות פניות כאלה, וזה בשביל להנציח ושתהיה לי הוכחה להראות שאני סובל."

42.
אכן, ניכר שהמגרש והפעילויות בו גורמות לתובע חוסר שביעות רצון, בלשון המעטה, דבר שבא לידי ביטוי בהפניית תלונות רבות לגורמים שונים, הגשת תלונות למשטרה, התקנת מצלמות ואמצעים אחרים לצורך תיעוד הפעילות במגרש, ועוד. אלא שלצד זה לא ניתן היה להשתחרר מהרושם שאין הלימה בין מידת ועוצמת הרעש שנוצרה כתוצאה משימוש במגרש, לבין האופן בו הגיב התובע לדברים, האופן בו הוא פעל נוכח הפעילות במגרש והאופן בו הוא מסר את הדברים בעדותו לפניי.
כאשר נתבקש התובע לאשר שיש פעילות במגרש אשר לא מפריעה לו השיב: "המגרש ברגע שנכנסים אליו 2-4 ילדים וצורחים ומקללים זה רעש ואני לא מסוגל לשמוע את הרעש הזה, תוסיפי לזה את הרמקולים, תוסיפי לזה צרחות של המורים, תוסיפי לזה כדור, והנה מתכון לאופטלגין כל היום. בצהריים אני שם אטמי אזניים כשאני רוצה לישון בין 14:00 – 16:00" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 2-5).
הנה כי כן, התובע לא יכול היה לאשר שיש פעילות כלשהי במגרש אינה מפריעה לו, כאשר דבריו בנדון כלל לא היו משכנעים.


כאשר נתבקש התובע לפרט על אילו טקסים הוא התכוון בתצהירו כמייצרים רעש, הוא השיב:

"יום הזכרון, יום השואה, יצחק רבין ז"ל, שבועות וכל הטקסים של המדינה. הם עושים הכנות שבוע-שבועיים לפני ואז זה יוצא שבועיים והטקס.

ש. אתה לא מגזים בתיאור שלך?

ת. לא מוגזם, הכל מוקלט, תאריך ושעה, מה המנהלת ומה המורה לבשה."

43.
בהקשר זה ניתן להוסיף שהתובע נקט לאורך השנים בפעולות לא "שגרתיות", לרבות השמת מנעול על שער הכניסה למגרש, כאשר בעדותו אישר כי ייתכן שהוא עשה זאת תוך שהוא נועל אנשים שהיו במגרש באותה העת (עמ' 30, שורה 4); תליית שלטים גדולים על קירות בית הספר (כגון: "לא צריך לצעוק לחנך צריך לחנך לא לצעוק"; והתקנת ציוד לרבות מצלמה המופנות כל העת למגרש.

44.
אל מול עדות התובע בנדון, עמדה עדות הנתבעת, מנהלת בית הספר, אשר ככלל אציין כי הותירה רושם חיובי.


מעדותה של הנתבעת עולה התמונה הבאה לגבי היקף השימוש במגרש במהלך שעות פעילות בית הספר:
-
אחת לשבוע מתקיים טקס פתיחת שבוע במגרש. בשנת הלימודים תשע"ה נעשה שימוש במערכת "בידורית" במהלך הטקס האמור, אולם בשנה שלאחר מכן הופסק השימוש במערכת זו.
-
בחורף כמעט ולא מתקיימים טקסים במגרש, אלא אם מזג האוויר מאפשר זאת.
-
במהלך שנת הלימודים ישנם בממוצע כ- 15 ימים בהם מתקיימת פעילות בית ספרית שונה, כגון יום ספורט, חלוקת "לב זהב" לתלמידים וכיוצא באלה.
-
בטקסים רשמיים וממלכתיים עושים שימוש בשני רמקולים המופנים לכיוון הקהל, כאשר מדובר בין 5-7 טקסים בשנה, שנמשכים כ- 45 דקות בממוצע.
-
בעבר היתה פעילות של תנועות נוער, לרבות שימוש במגרש, כאשר כיום אין פעילות שכזו.
-
יום הלימודים מסתיים בשעה 15:15, כאשר עד לשעה זו ישנם חוגים שונים במגרש, כגון חוג כדורעף בימי רביעי וחוג כדורגל פעמיים בשבוע, חוגים שלא כרוכים בשימוש במערכת כריזה.
-
אשר לשימוש במערכת "בידורית",
הרי שנעשה בה שימוש בטקס יום ראשון בבוקר (שנמשך כ- 15-20 דקות); ובממוצע בין פעם לפעמיים בשבוע. כאמור, ביחס לרמקולים, עושים בהם שימוש בטקסים רשמיים.

45.
מעדותה של הנתבעת, אשר היתה כאמור אמינה עליי, עולה כי הפעילות שעושה בית הספר במגרש, היא פעילות אופיינית לפעילות בית-ספרית – טקסי בוקר; הפסקות בין שיעורים; שיעורי ספורט וחוגים עד השעה 15:15. בפעילות זו עושים, פעם או פעמיים בשבוע, שימוש במערכת הגברה, ובטקסים ממלכתיים עושים שימוש בשני רמקולים.

46.
אשר לפעילות מחוץ לשעות בית הספר, משמש המגרש את הקהילה, כאשר לרוב מדובר בילדים המשחקים במגרש.

מר שלמה ארביב, העד מטעם התובע, נשאל לגבי הרעש המיוצר כתוצאה מפעילות זו, וכך השיב (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 18-19):

"יש שם כדורגל, כדורסל, יש שם ילדים שמשחקים, כדורגל, אופניים, משחקים ביניהם, רעש כללי.

ש. אלה הרעשים שאתה מדבר עליהם, שילדים משחקים?

ת. כן.

ש. רעש של הילדים משחקים, איזה שעות?

ת. מאחורי בית הספר, לפעמים עד 22:00 בלילה.


כאשר נשאל מר ארביב מדוע הרעש הזה אינו סביר בעיניו השיב כדלקמן (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 11-13)):

"באים ומשחקים כדורגל אין לי בעיה, אני לא יכול להגיד לאנשים לא לשחק. אבל אם זה ילדים שעושים צעקות, רבים, נתלים על הגדרות, אם אין שקט אתה מרגיש את הפעילות, זה לא רגוע."
העד זריהן מטעם התובע התייחס לפעילות לאחר שעות הלימודים, כאשר לדבריו ילדים "ממשיכים לשחק אחרי הצהריים או שעושים חזרות, סופי שבוע, חגים, קיץ" (עמ' 15 לפרוטוקול).

47.
ביחס לרעש המיוצר בפעילות מחוץ לשעות הלימודים, ראוי גם להפנות את תשומת הלב לעדותו של מר אייל שני, מנהל מחלקת פיקוח במועצה, אשר מסר תצהיר ונחקר בבית המשפט. עד זה ציין כי על פי רישומי המועצה התקבלו 4 תלונות ביחס לנפגעי רעש מהמגרש, בתאריכים 2.5.14, 15.6.14, 27.6.14 ו- 2.7.15, כאשר בעקבות פניות אלה הגיעו פקחים מטעם המועצה אשר לא מצאו במקום רעש חריג.

האם הוכח קיומה של מטרד ליחיד?

48.
כאמור לעיל, עוולת מטרד ליחיד דורשת הוכחת קיומה של הפרעה ממשית לשימוש במקרקעין או להנאה מהם, וזאת על פי אמות מידה אובייקטיביות, כאשר בנדון יש לתת את הדעת לאיזון שיכול להעלות בין זכויות ואינטרסים מתנגשים.

49.
סבורני שהתובע לא הצליח להוכיח כי מתקיימים התנאים להכרה בקיומה של עוולת מטרד ליחיד, בהתאם אמות המידה הנ"ל.

בעוד שניתן לומר שהמגרש והפעילות המתבצעת בו גורמים לתובע הפרעה סובייקטיבית, ייתכן אף לא מבוטלת, הרי שאין די בכך, שכן הפרעה סובייקטיבית לא תסכון, אלא נדרשת הפרעה של ממש לפי אמות מידה אובייקטיביות.

50.
מחומר הראיות שנסקר עולה כי הפעילות שנעשית במגרש בשעות הלימודים אינה חורגת מגדר הרגיל והסביר ביחס לפעילות בית-ספרית. המגרש משמש לטקסי בוקר, שיעורי ספורט ולטקסים ממלכתיים. כאשר מתכנסים במגרש ילדים לצורך פעילות שכזו, ברי כי נוצרים רעשים, ואולם לא הוכח כי מדובר ברעשים, מבחינת היקפם ומשכם, חורג מגדר הסביר או הרגיל.

גם ביחס לחוגים המתקיימים במגרש עד השעה 15:15, הכוללים כדורגל וכדורעף, לא הוכח כי הרעש הנוצר כתוצאה מכך חורג מהרעש שכרוך, מיניה וביה, בסוג פעילות שכזו.

ביחס לשימוש במערכת הגברה: התמונה הראייתית שנפרשה בפני
י מצביעה על שימוש מדוד, הכולל שימוש במערכת בידורית בטקסי יום ראשן בבוקר, ושימוש ברמקולים בטקסים ממלכתיים, כשאר גם באם לא הוכח כי מדובר ברעש חריג.

51.
אשר לרעש שנוצר מפעילות מחוץ לשעות הלימודים, הרי שגם ביחס אליו אין לומר שהתובע הוכיח קיומה של הפרעה ממשית לפי אמות מידה אובייקטיביות.
חומר הראיות מלמד כי המגרש אכן משמש למגוון פעילויות לאחר שעות הלימודים, לעיתים עד השעה 22:00, לרבות משחקי כדורגל, כדורסל, וכיוצא באלה, אך לא הוכח שהרעש הבוקע כתוצאה מפעילויות אלה, הוא כה עצום, חריג או ממושך, עד שיש בו כדי לגרום להפרעה של ממש ליכולתו של התובע לעשות שימוש סביר במקרקעיו.


52.
אין די בכך שמבחינת התובע מדובר ברעש בלתי נסבל.
התובע, למרבה הצער, הוא נכה צה"ל, שככל הנראה מרבה לשהות בביתו על רקע זה. כפי שעולה מעדות התובע, מבחינתו שניים עד ארבעה ילדים המשחקים במגרש (המצוי במרחק של כ- 100 מטר מביתו) מייצרים רעש בלתי נסבל, אולם ברי, כי לפי אמות מידה אובייקטיביות אין המדובר בהפרעה ממשית לשימוש סביר.
נראה כי התובע מחפש שקט מוחלט, תוך איסור גורף לעשות שימוש במערכות הגברה; איסור שימוש במגרש מחוץ לשעות הלימודים; ובכלל הפחתה עד כמה שניתן של הפעילות במגרש בשעות הלימודים. על רקע זה הוא מנהל מאבק ארוך שנים מול המועצה.
בעוד שניתן להבין רצון זה, הוא אינו יכול לבסס קיומה של עוולת מטרד ליחיד.

53.
לצד כל אלה, יש לזכור כי אל מול זכותו של התובע לעשות שימוש סביר במקרקעיו, עומד האינטרס הציבורי לעשיית שימוש במגרש. מדובר במגרש המשמש, בראש ובראשונה, תלמידי בית ספר, ובנוסף משמש את תושבי השכונה לפעילות שונה. בהיבט זה קיים אינטרס ציבורי מובהק בהפעלת המגרש ובשימוש בו, כאשר פעילות זו כרוכה, מעצם טבעה, ביצירת רעשים כאלה ואחרים.

כאמור, לא הוכח שרעשים אלה חורגים מגדר הסביר ביחס לפעילויות מסוג זה.

54.
התובע ביקש להוכיח את מידת ההפרעה הנובעת משימוש במגרש, לצד עדותו הוא (אותה כאמור מצאתי כמגמתית מאוד, מוגזמת ומופרזת), על ראיות "חיצוניות", לרבות:

-
עדותם של שני השכנים.
-
תקליטורים (נספח ט"ז לתצהיר התובע) בהם מצולם המגרש (לרוב באמצעות מצלמות אבטחה שהתקין התובע בביתו), ואשר בחלקם מתועדים גם הקולות הבוקעים מהמגרש.
-
תמונות המתעדות אירועים שונים במגרש (נספחים י"ד ו- ט"ו לתצהיר התובע).

דא עקא, אין בראיות אלה כדי לשנות את המסקנה לעיל, ולפיה התובע לא הוכיח קיומו של מטרד רעש.

55.
לא מצאתי בעדות שני השכנים שהובאו למתן עדות מטעם התובעת, הוכחה לקיומו של מטרד רעש. ניכר ששני השכנים ניסו לסייע לתובע, אולם מלבד העובדה שגם עדותם היתה מגמתית ומופרזת, לא היה בה הוכחה של ממש לקיומה של הפרעה ממשית הכרוכה בשימוש במגרש, והעולה כדי מטרד ליחיד.

56.
אשר לתקליטורים; מדובר ב- 23 במספר, המכילים כל אחד מספר קבצים (לעתים שניים, לעתים שלושה ולעתים יותר).
לאחר צפייה בתקליטורים, אשר בחלקם כללו שמע, לא אוכל לומר שתוכנם מוכיח קיומו של מטרד רעש. לבטח לא באופן, בהיקף ובמידה שמתוארים מפי התובע.
התקליטורים מתעדים פעילויות שונות שנעשו במגרש בשעות ובתאריכים שונים. מדובר בפעילויות כגון משחקי כדור, פעילויות ספורטיביות, פעילות של ילדים בהפסקות, אירועים שונים שהתקיימו במגרש וכיוצא בזה.

כלל לא התרשמתי כי הפעילויות המתועדות בתקליטורים חורגת מגדר הסביר, הן ביחס לפעילות בית-ספרית, והן ביחס לפעילות קהילתית לאחר שעות בית הספר, וזאת בשים לב לנראה בתקליטורים, וכן בעדות הנתבעת, שפורטה לעיל.

גם בתקליטורים בהם נשמעים קולות, לא התקבל רושם לקולות או רעשים חריגים במידה לא סבירה, או כאלה היכולים להוות כדי מטרד של ממש. בהקשר זה אציין כי התקליטור בו רואים פעילות של מה שנראה כחוג תיפוף, כאשר ניתן אמנם לשמוע קולות של תיפוף וכלי הקשה; אולם לא ניתן לומר כי מדובר בקולות חריגים העולים כדי הפרעה ממשית. מה עוד שמדובר בתיעוד של אירוע בודד.
אשר לתקליטור נוסף בו נראים ילדים זורקים חפצים (ככל הנראה אבנים) על חלונות, במה שנראה כסוג של מעשה קונדס (שייתכם שגובל בונדליזם)
-
מדובר בתיעוד של אירוע בודד, שעל פני הדברים לא התרחש בתוך המגרש, אשר חרף היותו אירוע בלתי רצוי כשלעצמו, הוא אינו נוגע למטרד רעש, ואינו מוכיח הפרעה ממשית שיש במגרש לשימוש בנכס התובע.
עוד אוסיף כי בתקליטורים המכילים שמע, לא ניתן לדעת מהי העוצמה האמיתית של הקולות, כפי שהיא נשמעת מביתו של התובע, שכן נראה כי דווקא תקליטורים אלה לא הוסרטו באמצעות מצלמות האבטחה המקובעות בבית התובע, אלא ממצלמה ניידת כלשהי, וגם לא ניתן לדעת האם עוצמת הקול בתקליטור לא עברה הגברה או עיבוד כלשהם.

שאר התקליטורים (הרוב) מתעדים אירועים שגרתיים, אשר אינם מוכיחים, כלל ועיקר, פעילות חריגה או מטרד ממשי.

57.
אשר לתמונות שצורפו לתצהיר, מדובר בתמונות המתעדות אירועים או הכנות לאירועים במגרש, אולם שוב, אין בהן כדי להוכיח שהפעילות במגרש מהווה מוטרד ממשי ומתמשך לתובע.

58.
סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל להוכיח קיומו של מטרד ליחיד כתוצאה משימוש במגרש, בהתאם לאמות המידה הקבועות בסעיף 44 לפקודת הנזיקין.

הסעדים המבוקשים

צו עשה – "סגירת" המגרש באמצעות קירות

59.
הסעד העיקרי אותו ביקש התובע לקבל הוגדר בסעיף 78(א) לכתב התביעה, ובמסגרתו ביקש התובע "ליתן לנתבעת 1 צו עשה אשר יורה לה לבנות, לאלתר, קירות ומגנים אקוסטיים מסביב למגרש הספורט נשוא תובענה זו, זאת על מנת להשיב את המצב ששרר טרם הקמת מגרש הספורט לקדמותו.."

60.
אכן, פקודת הנזיקין מאפשר מתן צו עשה כאמור (סעיף 72 לפקודה).

ברם, תנאי הכרחי למתן צו הוא ביסוס קיומה של עוולה.

61.
כפי שראינו לעיל, התובע לא הוכיח קיומן של עוולת הפרת הוראה חקוקה ו/או עוולת המיטרד, וזאת ביחס לקיומו של מטרד רשע או מטרד אחר מהמגרש.

משכך, ברי כי לא מתקיים הבסיס למתן צו עשה כמבוקש.

62.
למעלה מהנדרש אציין, כי גם אם היה מוכח שהרעשים הבוקעים מהמגרש עולים כדי הפרת חובות חקוקות (כגון חוק למניעת מפגעים והתקנות מכוחו), או שהם עולים כדי עוולת מטרד ליחיד, ספק אם היה מקום להורות על מתן צו עשה כמבוקש.

בהקשר זה ראוי להזכיר את הוראת סעיף 74 לפקודת הנזיקין, הקובעת כדלקמן:
"בית

המשפט

לא

יתן

ציווי
,
אם

הוא

סבור

שהפגיעה

או

הנזק

שנגרמו

לתובע

הם

קטנים

וניתנים

להערכה

בכסף

ולפיצוי

מספיק

בתשלום

כסף
,
ומתן

ציווי

יהיה

בו

משום

התעמרות

בנתבע
,
אך

רשאי

הוא

לפסוק

פיצויים
.
"

63.
סעיף 74 לפקודה מלמד, כי כאשר בצווי עשה עסקינן, הרי שגם אם מוכחת קיומה של עוולה לפי הפקודה, הניזוק לא בהכרח יזכה בסעד מסוג צו עשה.

נראה כי במתן צווי עשה, גם אם מוכחת קיומה של עוולה, יש מקום לערוך איזון ושקלול בין אינטרסים מתחרים, כאשר ישנם מקרים בהם חרף קיומה של עוולה, יתקיימו אינטרסים אשר יגברו על זכותו של הניזוק לקבל צו עשה.

טול למשל מקרה בו אדם סובל ממטרד בדמות לכלוך הנצבר על קירות ביתו כתוצאה מפעילות של מפעל סמוך.
בהנחה שאותו לכלוך עולה כדי מטרד ליחיד, ובהנחה שהוא לא מלווה בפגיעה אחרת (כגון פגיעה בריאותית וכו'), ברי כי אין לתת לתובע סעד המורה על סגירת המפעל, בין היתר משום שהפגיעה שתיגרם כתוצאה מכך (לרבות גדיעת פרנסתם של עובדי המפעל), תעלה לאין ערוך על הנזק שייגרם לתובע אם המפעל ישאר על כנו, נזק שניתן לריפוי באמצעים פחותים בהרבה מאלה של סגירת המפעל.

הדוגמה לעיל היא קיצונית אמנם, אולם יש בה כדי להמחיש את העיקרון לפיו בטרם מתן צווי עשה מכוח עוולה נזיקין, יש לערוך שקלול של אינטרסים, מעין "מאזן נוחות".

64.
במקרה דנן הסעד המבוקש ע"י התובע כרוך בבניית קירות מסביב למגרש, ולמעשה הפיכתו לאולם. סעד שכזה כרוך, בעיקר, בהשקעה כספית לא מבוטלת, אשר מטבע הדברים תבוא על חשבון כספי ציבור, והיא גם בעלת השלכה בהיבט התכנוני.

ביחס להשקעה הכספית הכרוכה בהקמת קירות נחלקו הדעות, כאשר לשיטת התובע מדובר בהשקעה של כ- 470,000 ₪ (לא כולל מע"מ, וזאת בהתאם לחוות דעת שמאי מקרקעין וקונסטרוקטור שהוגשה מטעמה, ואילו לשיטת המועצה מדובר בהשקעה של מעל שני מיליון ₪ שתהיה כרוכה בביצוע עבודות הבניה (וזאת בהתאם לעדות מהנדס המועצה).

מבלי לקבוע מסמרות במחלוקת זו ברי כי מדובר, לכל הדעות, בהשקעה כספית של כמה מאות אלפי שקלים, אשר תבוא כאמור על חשבון כספי ציבור.

זאת ועוד; מהנדס העירייה עמד בתצהירו על השלכות נוספות, כמפורט להלן בסעיף 19 לתצהירו:

"מדובר, לכל הדעות, בעלות גבוהה מאוד ובסעד שהוצאתו אל הפועל תגרע בצורה משמעותית מתקציב המועצה ותיצור נטל כספי נכבד על קופת הרשות. כמו כן יביא הדבר לשינוי סדר העדיפויות של המועצה כפי שנקבע על ידה ואף לגרום לגירעון בתקציב המועצה. כמו כן,
הקמת אולם סגור בבית ספר מרחבים שלכות רוחב (כך במקור – א.ס.) שתחייב הקמת אולמות סגורים בכל בתי הספר ברחבי הרשות, ומדובר בעלויות של עשרות מיליוני שקלים, דבר שהמועצה לא תוכל לעמוד בו.


דברים אלה, עליהם לא נחקר מהנדס המועצה, מלמדים כי למתן צו עשה כמבוקש יכולות להיות השלכות רוחב (הנוגעות לאינטרס ציבורי), מעבר לעלות הכספית הכרוכה בביצוע הצו.

65.
בשים לב להשלכות של מתן צו עשה, כמפורט לעיל, ספק אם קיומו של מטרד רעש, מבחינת מהותו, אופיו ועוצמתו, ובהמשך לחומר הראיות עליו עמדתי לעיל, מצדיק את מתן הצו שנתבקש על ידי התובע.

גם אם היינו הולכים כברת דרך עם התובע, ויוצאים מהנחה שהמגרש מייצר מטרד רעש המפריע לו ליהנות משלווה בהיותו בביתו, ספק אם מדובר במטרד בעוצמה, היקף או אופי
המצדיקים מתן צו עשה על כל הכרוך בכך.

זאת ועוד, ככל שהיה מתקיים כאן מעשה עוולה נזיקי, נראה כי ניתן היה לרפא את מעשה העוולה על ידי פסיקת פיצוי כספי, או למצער על ידי נקיטה באמצעים דרסטיים פחות מאשר מתן צו עשה על כל השלכותיו.

66.
בטרם סיכום חלק זה, שתי הערות אגב:

-
במסגרת סיכומיו, עתר התובע למתן צו עשה בהיקף מצומצם יותר, המתבטא בבניית קיר אקוסטי. צו עשה שכזה לא נדרש בכתב התביעה (הנתבעים התנגדו להרחבת חזית בנדון), וגם בחוות הדעת מטעם התובע (הן בתחום הרעש והן בתחום הקונסטרוקציה), אפשרות שכזו לא עלתה על הפרק.
-
התובע הפנה לכך שיש בתחום שיפוטה על המועצה אולמות ספורט סגורים, אולם עצם נתון זה אינו מצדיק מתן צו עשה כפי שהתבקש על ידי התובע.


67.
לסיכום, ספק רב אם הוכחת עוולה של הפרת הוראה חקוקה או מטרד ליחיד, היתה צריכה להביא למתן צו עשה כמבוקש.

סעדי משנה

68.
לצד צו עשה כאמור, ביקש התובע בסעיף 78(ב) לכתב התביעה את סעדי המשנה הבאים:

-
להנמיך את עוצמת הרמקולים ומערכות ההגברה;
-
לשנות את המיקום בו מוצבים הרמקולים באופן שלא יופנה כלפי בית התובע;
-
לסגור את המגרש לאחר שעות הפעילות המקובלות בבית הספר;
-
להימנע מהפעלת תאורה בשעות הלילה.

69.
משנקבע לעיל שהתובע לא הוכיח קיומן של עוולות נזיקיות עליהם התבססה התביעה (הפרת חובה חקוקה ו/ו מטרד ליחיד), אין הוא זכאי לסעדי המשנה המבוקשים.

70.
מעבר לנדרש אציין כי ספק אם התובע היה זכאי בכל מקרה לסעדי המשנה הנ"ל.

-
אשר לסעד הנוגע להנמכת עוצמת הרמקולים ו/או שינוי מיקום הרמקולים, מדובר בסעדים כללים, אמורפיים ובלתי מוגדרים, אשר בשל דרך הגדרתם ספק אם היה מקום לתת אותם. לא ברור באיזה מידה ביקש התובע להנמיך את עוצמת הרמקולים, שכן הוא לא הגדיר עוצמה או מידה מסויימים בנדון. כך גם לגבי שינוי מיקום הצבת הרמקולים.
בהקשר זה ניתן להוסיף כי חומר הראיות מצביע על כך שממילא ניתנו הנחיות מצד המועצה להנמכת עוצמת הרמקולים ושינוי כיוונם, הנחיות שמיושמות דרך כלל, כעולה מעדותה של הנתבעת.
-
אשר לסגירת המגרש לאחר שעות הפעלות, מדובר, הלכה למעשה, בצו מניעה השולל את אפשרות השימוש במגרש לאחר שעות פעילות בית הספר. נזכיר כי מדובר במגרש המיועד לרווחת הציבור כולו, סגירתו תמנע מכלל הציבור לעשות בו שימוש, ובכך תיגרם פגיעה באינטרס ציבורי מובהק. בנסיבות העניין, גם אם היה מוכח קיומן של עוולת הפרת חובה חקוקה ו/או עוולת מטרד, ספק אם היה מקום להורות על מתן צו מניעה גורף שכזה, מהטעמים שפרוטו לעיל ביחס לצו העשה.
-
אשר להימנעות מהפעלת תאורה בלילה, הרי שמחומר הראיות עולה כי התאורה נכבית בשעות הלילה (בין בשעה 22:00 או 23:00), כך שממילא לא היה מקום למתן צו שכזה.

סעד כספי

71.
התובע ביקש פיצוי בסך 70,000 ₪ "בגין הטרדה הרבה שנגרמה לו, בגין הרעש הבלתי סביר, בגין הטרדת מנוחתו והפגיעה בבריאותו, להתרוצצויות לתיקון ולסילוק המטרד (סעיף 76 לכתב התביעה).

72.
משלא הוכח קיומן של עוולת הפרת חובה חקוקה ו/או ממטרד ליחיד, אין התובע זכאי לסעד הכספי המבוקש.

73.
למעלה מן הנדרש, אציין כי מדובר בנזק לא ממוני בעיקרו ובמהותו. בהקשר זה הטענה היא להפרעה ו/או חוסר נוחות או מטרד נפשי כתוצאה מהרעש, תחושות אשר ייתכן שהן קיימות אצל התובע בפן הסובייקטיבי, אבל אין די בהן, כמפורט לעיל, על מנת להקנות לו פיצוי כספי בגינן (זאת כאמור כאשר הרושם שהתקבל מעדות התובע היה של הגזמה והאדרת תחושות אלה שקיימות אצלו).

אשר לפן הממוני של הנזק הנטען (לרבות התייחסות, כללית למדי, להוצאות בעין לצורך תיקון מטרד הרעש, כולל בניית חומה מסביב והתקנת חלונות אוטמי רעש), הרי שאלה כלל לא הוכחו בראיות של ממש.

סוף דבר

74.
מכל המקובץ לעיל ,אני מורה על דחיית התביעה.

75.
התובע ישא בהוצאות בסך 5,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות, סכום שישולם בתוך 30 ימים שאם לא
כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.



ניתן היום,
כ"ח אייר תשע"ז, 24 מאי 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 32165-12/14 רפאל בן נתן נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור, ליאורה דבורה שמיר (פורסם ב-ֽ 24/05/2017)