פסקי דין על מנדל בורקו בע"מ | פסקי דין על שלמה ויזמן

56770-01/14 א     22/05/2017




א 56770-01/14 מנדל בורקו בע"מ נ' שלמה ויזמן








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 56770-01-14 מנדל בורקו בעמ נ' ויזמן ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כבוד השופטת סיגלית מצא






התובעת:







הנתבעים:
מנדל בורקו בע"מ
, ח.פ. 510501067
על-ידי ב"כ עו"ד א' לוין



נגד


1. שלמה ויזמן
, ת.ז. 023022916
(ניתן

פסק דין
)
2. טירן שרביט, ת.ז. 034805911
3. אברהם טולדנו, ת.ז. 054333372
4. נדב חיים טולדנו, , ת.ז. 036804458
על-ידי ב"כ עו"ד מ' דינציס








פסק דין



א - ההליך
בפני
י תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום חוב שיצרה חברה בשם "דרים רהיט בע"מ" (להלן: "דרים רהיט").
התובעת הנה חברה העוסקת בייבוא ושיווק עצים, אשר סיפקה, בין היתר, עצים לחברת דרים רהיט. הנתבעים כיהנו כדירקטורים של דרים רהיט.
אין חולק כי ביום 8.1.2008 חתם כל אחד מהנתבעים, לדרישת התובעת, על כתב ערבות בו התחייב לשאת בחובה של דרים רהיט, בנוסח הבא:
"אני הח"מ ... בעל ת.ז. .... המתגורר ב .... ערב בזאת אישית לכל החיובים של דרים רהיט בע"מ .... כלפי החברה מנדל בורקו בע"מ
הנובעים מקניית סחורה מכל מין וסוג שהוא על ידי החייב מהחברה מנדל בורקו בע"מ
. ערבות זו מתייחסת לחיובים כספיים של החייב בגין קניית סחורה אשר טרם נפרעו וכן לחיובים שייווצרו בגין קניית סחורה בעתיד על ידי החייב. ערבותי זו מתייחסת גם להפרשי הצמדה, לריבית, להוצאה, שכר טרחת עו"ד ולדמי נזק שיחויב בהם החייב בשל החיובים הנ"ל".
ביום 15.6.2008 פורקה השותפות. בהתאם להסכם פירוק השותפות, נותר הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע") בעל מניות ודירקטור יחיד בחברת דרים רהיט. עוד הוסכם כי הנתבע יהיה אחראי לפעילות החברה וחובותיה, כולל כלפי צדדים שלישיים.
אין חולק כי במועד פירוק השותפות לא היו לדרים רהיט חובות כלפי התובעת.
ואולם, בשנת 2013 נוצר חוב, אשר בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה כנספח א' לכתב התביעה, עמד ביום 30.5.2013 על סך 76,251 ₪. הכרטסת מתייחסת לסחורה שסופקה על-ידי התובעת לדרים רהיט בתקופה שבין ינואר למאי 2013.
יצוין כי הנתבע אינו חולק על כך, שככל שקיים חוב, עליו לשאת בו.
בהחלטתו מיום 26.6.2015 דחה בית המשפט את בקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע בכל הנוגע לסכום של 35,000 ₪. ביחס ליתרת החוב ניתנה לנתבע רשות מותנית להתגונן, כשהתנאי הוא כי יפקיד 30,000 ₪ בקופת בית המשפט:
" ... אני קובעת כי רשות להתגונן ביחס ליתרת סכום התביעה, תינתן למבקש מספר 1
רק בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט סכום של 30,000 ₪, תוך 30 יום. ....
אי הפקדת הסכום במועד תביא לדחיית בקשת המבקש מספר 1 ולמתן

פסק דין
משלים על יתרת סכום התביעה. הסכום נקבע על כ-75% מיתרת החוב לאחר מתן פסק הדין החלקי."
ביום 20.7.2015 נחתם

פסק דין
חלקי כנגד הנתבע ביחס לסכום בגינו לא ניתנה רשות להתגונן (35,000 ₪).
הנתבע לא הפקיד את הסכום עליו הורה בית המשפט (או כל סכום אחר) כתנאי למתן רשות להתגונן ביחס ליתרת סכום התביעה, וביום 10.9.2015 ניתן נגדו

פסק דין
על מלוא סכום החוב.
בהחלטה מיום 26.6.2015 ניתנה לנתבעים מספר 2-4
(להלן: "הנתבעים") רשות להתגונן.
יצוין כי בין התובעת לבין הנתבע נכרת הסדר תשלומים מכוחו הוא משלם מדי חודש 1,500 ₪ על חשבון החוב. נכון להיום שילם הנתבע 33,000 ₪.
מאחר וקצב התשלום איטי, עומדת התובעת על מימוש כתבי הערבות של הנתבעים, ומכאן התביעה שבפני
י.
ב – המסגרת הנורמטיבית
סעיף 15(א) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), הדן בזכותו של הערב לבטל את כתב הערבות שנתן להבטחת חיוביו של החייב כלפי הנושה, קובע כדלקמן:
"ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול."
על סעיף זה אומר ד"ר רוי בר-קהן בספרו "ערבות" (שירז הוצאה לאור בע"מ, תשס"ו-2006, ע' 322-3) כי:
"זכות הערב לפי סעיף 15(א) לחוק נובעת מהרצון לאפשר שימוש נרחב וגמיש במוסד הערבות כבטוחה זולה ויעילה, תוך התאמתה למצבים מסחריים נפוצים.... בסעיף ניכר רצון לאזן בין האינטרסים הנוגדים המעורבים. מחד גיסא, אינטרס הצפייה של הנושה, אשר מצפה כי האשראי שהעניק לצורך יצירת החיובים העתידיים יגובה בערבות, ומאידך גיסא, אינטרס הערב כחייב משני להשתחרר מערבות כזו, כל עוד היא לא גובשה בעקבות יצירת החיוב. האיזון אותו עורך הסעיף הנו באמצעות הכרה בתוקפה של ערבות לחיוב עתידי, תוך מתן אפשרות לערב להשתחרר מערבותו לחיוב כזה, כל עוד לא נוצר, אך תוך חיובו של הערב בפיצוי לנושה, אם נגרם נזק כתוצאה משחרור הערב."
הערב זכאי, אם כן, להשתחרר מערבותו לחייב כלפי הנושה כל עוד לא נוצר חוב ואין לכפות עליו להמשיך לערוב לחייב. לעניין זה ר' פסק הדין שניתן בע"א 628/89 בנק הפועלים בע"מ נ' טרוסו ישראל בע"מ (1989) (פורסם בנבו):
"אין לכפות חיוב של ערבות על אדם כאשר אין הוא רוצה בכך והחיוב עוד לא נוצר. אין הם זכאים להגביל ערבותם או להפקיע אותה לגבי חוב שכבר היה קיים באותו היום."
סעיף 15(א) לחוק הערבות אמנם מדבר על הודעה בכתב שנתן הערב לנושה על ביטול הערבות, ואולם בפסיקה יש הדים לדעה כי מדובר בדרישה ראייתית ולא מהותית. לדיון בשאלה זו ר' פסק הדין שניתן בת"א (ק"ג) 505/97 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' רומא מילן רהיטים בע"מ (פורסם בנבו). יצוין כי גם בפסק הדין שניתן בע"א 628/89 (עניין טרוסו לעיל) לעיל דובר בהתנגדות להרחבת ערבות עתידית בין שותפים לעסק אשר ניתנה בעל פה.
בע"א 127/89 שושנה ליברמן נ' צבי כהן (25.1.1998) נדונה טענה לביטול ערבות בעל פה, כאשר הערב טען כי הנושה הבטיח להחזיר לו את כתב הערבות כאשר ישוב ארצה, ובפועל לא עשה כן. בית המשפט העליון קיבל את הטענה להפטר הערב, תוך שקבע כי:
"הכלל הוא כי 'בעריכת הסכם הערבות... נהנים המתקשרים מן החופש הרחב ביותר בהתאם לעקרון היסודי של דיני החוזים'. (ש. גנוסר, חוק הערבות תשכ"ז-1967, פירוש לחוקי חוזים
[המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי, תשל"ט, 31]). על פי עקרון זה אין כל מניעה שהנושה, שקיבל את הערבות לטובתו, יחליט מטעמיו ושיקוליו, לוותר על ערבותו של הערב, מתוך הסכם ישיר בין השניים. הערבות נושאת אופי חוזי ולכן יכולה היא לפקוע גם על פי הודעה בעל-פה בלבד של הנושה. החזרת כתב הערבות לידי הערב עצמו, איננה תנאי לפקיעתה."
לבסוף, בע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (פורסם בנבו, 06.06.2013), נדון תוקפו של מכתב ששלח הערב והתקבל אצל הנושה בכל הנוגע לביטול הערבות והחזרתה לערב. בית המשפט קבע כי הערבות בוטלה, למרות שכתב הערבות לא הוחזר והנושה לא ידע על מכתב ההודעה.
ומכאן לענייננו.
ג - דיון והכרעה
כאמור, כנגד הנתבע ניתן

פסק דין
ביום 10.9.2015.
הנתבע מספר 2 לא התייצב לדיון בתביעה ותצהירו נמשך מתיק בית המשפט. משכך, דין התביעה כנגד הנתבע מספר 2 להתקבל במלואה.
הנתבע מספר 3, אברהם טולדנו, העיד כי ביקר פעמיים אצל התובעת בבקשה לקבל לידיו את כתב הערבות עליו חתם, ללא הועיל. כדבריו:
"הייתי אצל התובעת, הייתה שם פקידה מבוגרת, פניתי אליה ועכשיו אני נזכר שראיתי את מיכל, הפקידה אמרה לי שזה נמצא בכספת והיא לא יכולה לעזור לי ושאבוא ביום אחר והיא תכין לי את זה. חזרתי אחרי שבועיים – שלושה ואז פגשתי את מיכל, היא אמרה שהמפתח של הכספת אצל אבא שלה. עברה איזו תקופה, עברתי תאונה, נחתכו לי האצבעות ולא ניגשתי אליה יותר. כל מי שביקשתי ממנו, שלחו לי את זה ..." (ע' 13, ש' 25 – ע' 14, ש' 4).
כן הציג הנתבע מספר 3 מכתב מיום 15.6.2008 (נ/6) המופנה "לכל מאן דבעי", ובו בקשה לביטול כתב הערבות עליו חתם לטובת דרים רהיט. לדבריו, שלח את המכתב לכל הספקים והבנקים בפני
הם חתם על כתב ערבות, וכולם שלחו לו את כתב הערבות עליו חתם – למעט התובעת.
עדותו של הנתבע מספר 3 בפני
י זהה לעדותו בבקשת רשות להתגונן בישיבת יום 8.2.2015:
"ש. מי מסר הודעה לתובעת?
ת. אני אישית לקחתי לפקידה ונתתי לה מכתב ביד, וחילקתי לכל אלה שחייבים להם כסף. והגענו איתם ל-0 עם כל הסוחרים שעבדנו איתם כולל הבנק. והיא אמרה לי גם שהכספת סגורה ולא נותנים במקום, אלא אחרי כמה ימים ישלח לי. כולם שלחו לי את האישורים של מכתב הערבות. כולם שלחו לי יעד פירזול חוף פירזול." (ע' 6, ש' 20-24).
"ש. אתה יודע למי מסרת את זה?
ת. כן, הייתה פקידה מבוגרת שיושבת שם בדלפק." (ע' 7, ש' 3-4)
עדותו של הנתבע מספר 3 אמינה עליי. אני סבורה כי נהג בצורה אחראית, הן במסגרת הסכם פירוק השיתוף (כעולה מהוראותיו) והן לאחריו, כעולה מהמכתב נ/6 וביקוריו בחצרי התובעת. עדותו אמנם עומדת בסתירה לעדותה של גב' מיכל כהן-בורקו, אשר העידה כי לא ידעה כי השותפות פורקה (ע' 18, ש' 8-13). ואולם, לא מן הנמנע כי הפקידה אליה פנה הנתבע מספר 3 שכחה להעביר לגב' מיכל כהן-בורקו את פנייתו או כי שכחה כי ביקש כי יוחזר לו כתב הערבות. מכל מקום, אני מאמצת את עדותו של הנתבע מספר 3 וקובעת כי מששלח את המכתב נ/6 וביקר פעמיים בחצרי התובעת בבקשה להשבת כתב הערבות, עמד בנטל המוטל עליו להודיע על ביטול הערבות.
ודוק: ערב זכאי לבטל את ערבותו. משפנה הנתבע מספר 3 לתובעת, בין בכתב ובין בעל פה, וביקש לקבל את כתב הערבות עליו חתם, היה עליה להחזירו לה. כאמור, אין חולק כי במועד פירוק השותפות לא חבה דרים רהיט לתובעת. משכך, אני דוחה את התביעה בכל הנוגע לנתבע מספר 3.
שונה הדבר בכל הנוגע לנתבע מספר 4, מר נדב טולדנו, בנו של הנתבע מספר 3. הנתבע מספר 4 לא טען וממילא לא הציג מכתב ששלח לספקי דרים רהיט ובו דרישה לביטול כתב הערבות שחתם לטובת דרים רהיט. הנתבע מספר 4 אף לא העיד כי לא היה במשרדי התובעת, אלא חיכה ברכב עת אביו נכנס וביקש את כתב הערבות (ע' 7, ש' 8-18).
מכאן כי הנתבע מספר 4 לא נקט בכל פעולה אקטיבית לביטול כתב הערבות, ולא טען כי הודיע לתובעת על רצונו לבטל את הערבות – לא בכתב ולא בעל פה. יתכן כי הנתבע מספר 4 הסתמך על פעולותיו של הנתבע מספר 3, אביו, אולם המכתב שהציג הנתבע מספר 3, נ/6, מתייחס רק לנתבע מספר 3. בתצהירו של הנתבע מספר 3 או בעדותו, לא טען הנתבע מספר 3 כי בעת ביקוריו אצל התובעת ביקש את כתב הערבות של הנתבע מספר 4.
אסיים בשתי הערות:
האחת, הנתבע טען כי התבקש לחתום על כתב ערבות חדש לאחר פירוק השותפות. לעניין זה הוא מסתמך על כתב הערבות שלו, בו הוספה הספרה "0" במקום המיועד למספר החודש, כך שבמקום 8.1.2008 נרשם 8.10.2008. לא מצאתי כל תימוכין לטענה זו. מבחינת כתב הערבות המקורי ניכר כי מדובר בתוספת שהוסיף מאן דהוא, בעט בצבע שונה, על כתב הערבות המקורית. משכך, לא מדובר בכתב ערבות חדש.
השנייה, לא נעלמו מעיני קביעות בית המשפט בהחלטתו מיום 26.6.2015 בעניין ידיעתה לכאורה של התובעת בדבר הליך פרוק השותפות של דרים רהיט והנימוקים שעמדו בבסיס קביעות אלה. התרשמותי הייתה שונה, כמפורט בפסק דיני. מכל מקום, מדובר בהחלטת ביניים אשר אינה מחייבת ומבוססת על ראיות שעמדו בפני
בית המשפט באותו שלב מקדמי.
משכך, דין התביעה כנגד הנתבע מספר 4 להתקבל.
מורם מהאמור, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעים מספר 2 ו-4.
התביעה כנגד הנתבע מספר 3 נדחית ללא צו להוצאות.
הנתבעים מספר 2 ו-4 ישלמו יחד עם הנתבע מספר 1 את חובה של דרים רהיט כלפי התובעת, בניכוי הסכומים ששילם עד כה הנתבע.
הנתבעים מספר 2 ו-4 ישלמו לתובעת הוצאותיה בסך 3,300 ₪.
בשים לב לאופן ניהול ההליך על-ידי הנתבעים, ישלמו הנתבעים מספר 2
ו-4 לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 11,700 ₪.


ניתן היום,
כ"ו אייר תשע"ז, 22 מאי 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 56770-01/14 מנדל בורקו בע"מ נ' שלמה ויזמן (פורסם ב-ֽ 22/05/2017)