פסקי דין על ל.מ.רויאלטי | פסקי דין על ליאור מרקוביץ | פסקי דין על שלמה יעקב שטיינמץ | פסקי דין על עו"ד יחזקאל ביניש | פסקי דין על עו"ד עמיאל מקובסקי | פסקי דין על וליד טנוס שמעון חייט אמין אדיב מוסא |

5228-02/17 עא     28/05/2017




עא 5228-02/17 ל.מ.רויאלטי בע"מ, ליאור מרקוביץ, שלמה יעקב שטיינמץ נ' עו"ד יחזקאל ביניש, עו"ד עמיאל מקובסקי, וליד טנוס שמעון חייט אמין אדיב מוסא








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


28 מאי 2017
ע"א 5228-02-17 ל.מ. רויאלטי בע"מ
ואח' נ' ביניש ואח'

ע"א 4225-02-17 מקובסקי נ' ל.מ. רויאלטי




בפני

כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם
כב' השופטת עירית הוד
כב' השופט ערפאת טאהא


מערערים

1
.
ל.מ. רויאלטי בע"מ

2
.
ליאור מרקוביץ

3
.
שלמה יעקב שטיינמץ


נגד


משיבים

1.עו"ד יחזקאל ביניש
2.עו"ד עמיאל מקובסקי
3.וליד טנוס

4. שמעון חייט
5. אמין אדיב מוסא




פסק דין


כב' השופט ערפאת טאהא

בפני
נו שני ערעורים עיקריים וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט שכיב סרחאן) מיום 27/12/16.

העובדות

1.
אדם בשם פכרי מוסא מוחמד אבו חמדה (להלן: "פכרי") הוא הבעלים הרשום של 2/12 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 3 בגוש 30616, בשטח כולל של כ- 64 דונם, המצויים בשכונת שועפאט בירושלים (להלן: "החלקה"). זכויותיו של פכרי בחלקה נרשמו בשנת 1966 בעקבות הליך הסדר במקרקעין, מבלי שנרשם בנסח מספר תעודת הזהות שלו. ייאמר כבר עכשיו, כי התברר ששני בני אדם שונים הזדהו בשם פכרי מוסא מוחמד אבו חמדה, כאשר לכל אחד מהם הוצאה תעודת זהות ישראלית שונה. אחד מאותם שני בני אדם מחזיק גם באזרחות אמריקאית.

2.
ביום 20/3/06 חתם פכרי
בעל האזרחות האמריקאית על ייפוי כוח בלתי חוזר לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין"), שלפיו הוא מייפה את כוחו של עוה"ד עספור מנצרת למכור לאמין אדיב מוסא
, המשיב מס' 6 (להלן: "אדיב מוסא"), את זכויותיו בחלקה. התברר עוד, כי אדיב מוסא מחזיק בייפוי כוח בלתי חוזר נוסף משנת 2009 החתום בידי פכרי השני, ולפיו פכרי מייפה את כוחו של עוה"ד וליד טנוס, המשיב מס' 7 (להלן: "עו"ד טנוס"), למכור לאדיב מוסא את זכויותיו בחלקה.

3.
אין מחלוקת כי פכרי, הבעלים הרשום של חלק מהחלקה, הוא אדם נפקד כמשמעות מונח זה בחוק נכסי נפקדים, התש"י – 1950 (להלן: "חוק נכסי נפקדים") ולפיכך זכויותיו בחלקה הן בגדר נכס מוקנה שהוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים מכוח סעיף 4 לחוק נכסי נפקדים. לצורך שחרור הנכס מהאפוטרופוס הגיש פכרי תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים לביטול נפקדותו ושחרור הנכס. תביעה זו נמחקה. גם בקשה שהגיש פכרי לאפוטרופוס לנכסי נפקדים לשחרור הנכס נדחתה, כך שזכויותיו של פכרי בחלקה נשארו בגדר נכס מוקנה בהתאם לחוק נכסי נפקדים.

4.
בתחילת חודש 8/09 החלו מגעים בין המשיב מס' 5, שמעון חייט (להלן: "חייט"), באמצעות אדם בשם שי הולצמן, לבין שלמה שטיינמץ (להלן: "שטיינמץ") ואדם נוסף בשם אביגדור מונקה, לצורך רכישת זכויותיו של פכרי
בחלקה, תמורת סכום של 300,000$ של ארה"ב. עסקה זו נראתה לצדדים כעסקה אטרקטיבית במיוחד נוכח פוטנציאל הרווח הגדול שהיה טמון בה. בהמשך נפגשו שטיינמץ וחייט מספר פעמים, כאשר באותן פגישות התפאר חייט בכישרונותיו ובניסיונו העשיר בעריכת עסקאות רגישות עם ערבים באזור העוטף את ירושלים. בפגישות אלה דאג חייט להבהיר לשטיינמץ שבסוג זה של עסקאות, יש לפעול במהירות ובדיסקרטיות, כי את המגעים עם המוכר ינהל רק הוא (חייט), וכי במסמכי הרכישה, ככל שייחתם הסכם, רק שמו של חייט יופיע כמי שרכש את הקרקע.

5.
ביום 12/8/09 התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד ביניש (המשיב מס' 1 - להלן: "עו"ד ביניש"), בה השתתפו, בין השאר, חייט, אדיב מוסא, עו"ד סיון ממשרדו של עו"ד מקובסקי בשם שטיינמץ ועו"ד ביניש. במהלך פגישה זו נחתם בין חייט לבין אדיב מוסא זיכרון דברים, שלפיו התחייב אדיב מוסא למכור לחייט את זכויותיו של פכרי בחלקה תמורת סכום של 300,000$, וזאת מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שחתם עליו פכרי לטובת אדיב מוסא בפני
עוה"ד עספור. בזיכרון דברים זה נרשם במפורש, כי ידוע לצדדים שזכויותיו של פכרי נמצאות בניהול האפוטרופוס לנכסי נפקדים, וכי שחרור הנכס מהאפוטרופוס מהווה תנאי מתלה לתוקפו של זכרון הדברים. בפגישה זו העביר שטיינמץ לחייט סכום של 120,000 ₪ לבקשתו, וזאת בנוסף לסכום של 50,000 ₪ ששילם שטיינמץ לחייט בהזדמנות קודמת, במטרה להראות את רצינות כוונותיו של שטיינמץ להיכנס לעסקה.

6.
לאחר החתימה על זכרון הדברים הצטרפו המערערים 1 ו- 2, חברת ל.מ. רויאלטי בע"מ
(להלן: "רויאלטי") וליאור מרקוביץ
(להלן: "מרקוביץ"), הבעלים של החברה, כשותפים של שטיינמץ בעסקת המקרקעין (חייט, רויאלטי ומרקוביץ יכונו להלן לשם הנוחות "המערערים"). בשלב זה הגביר חייט את לחציו על שטיינמץ להעביר לידיו כספים נוספים על חשבון העסקה והשלמתה ללא דיחוי. ברם, מאחר שעו"ד מקובסקי וסיון שייצגו את שטיינמץ בשלב זה (לאחר מכן הם ייצגו גם את רויאלטי ומרקוביץ), טרם השלימו את הבדיקות הנחוצות לביצוע העסקה, הציע עו"ד ביניש, כי יתרת התמורה עבור רכישת זכויותיו של פכרי בחלקה, בסך 290,000$ של ארה"ב, תופקד בידיהם הנאמנות של עורכי הדין ביניש וקורן, שייצגו אותה עת את חייט בעסקה. בהתאם לכך, ערכו עוה"ד מקובסקי וסיון ביום 10/9/09 הסכם נאמנות שלפיו התחייבו המערערים להפקיד בידיהם הנאמנות של עורכי הדין ביניש וקורן סכום של 290,000$. בהתאם להסכם זה, לא יהיו עורכי הדין ביניש וקורן רשאים לשחרר סכום זה או חלק ממנו אלא אם יתקיימו מספר תנאים מצטברים.

7.
ביום 18/9/09 נחתם בין המערערים לבין חייט הסכם שותפות, אשר קבע הוראות שונות המסדירות את מערכת היחסים ביניהם. בהסכם זה אישר חייט, כי עד מועד החתימה על ההסכם הוא קיבל סכום של 170,000 ₪ שמתוכם טען חייט, כי הוא שילם סכום של 10,000$ למוכר והיתרה שולמה כדמי תיווך למתווכים שתיווכו בעסקה. בנוסף לכך אישר חייט שהמערערים שילמו לו סכום של 20,000 ₪ במזומן וסכום נוסף של 2,000$, סכומים שנועדו לכיסוי ההוצאות השוטפות הכרוכות בטיפול בעסקה. בנוסף לכך התחייבו המערערים במסגרת הסכם השותפות להפקיד סכום של 290,000$ של ארה"ב בידיהם הנאמנות של עוה"ד ביניש וקורן, שהתחייבו בתורם לשחררו למוכר רק אם יתמלאו התנאים שנקבעו בהסכם הנאמנות ובהסכם השותפות.

8.
בעקבות החתימה על הסכם השותפות והנאמנות הפקידה רויאלטי בידיהם הנאמנות של עורכי הדין ביניש וקורן סכום של 1,087,500 ₪ (290,000$), אשר מהווים יתרת התמורה עבור רכישת זכויותיו של פכרי בחלקה.

9.
עוד בטרם נערך הסכם מכר לחתימה, הופעלו על המערערים לחצים כבדים לשם שחרור התמורה או חלקה מידיהם הנאמנות של עורכי הדין קורן וביניש והעברתה לידיו של המוכר. לחצים אלו לוו באיומים שאם לא ישוחררו הכספים או חלק מהם "יפוצץ" המוכר את העסקה. בעקבות לחצים אלה הודיעו המערערים לעו"ד ביניש, באמצעות בא כוחם, עו"ד מקובסקי, כי הם מסכימים להעברת סכום של 65,000$ לידי המוכרים "מיד לאחר שיחתמו הסכם ויפוי כוח בלתי חוזר ע"י פכרי ותרשם הערת אזהרה לטובת רויאלטי על זכויותיו של פכרי בחלקה" (ראו מייל מיום 21/9/09 ששלח עו"ד מקובסקי לעו"ד ביניש בעניין זה).

10.
נוכח הלחץ שהפעילו המוכרים לשחרור התמורה, הכין עו"ד מקובסקי ביום 22/9/09 טיוטת הסכם מכר בין אדיב מוסא לבין רויאלטי, שהועברה לעו"ד ביניש לשם העברתה לחתימת אדיב מוסא. בהתאם לטיוטת הסכם המכר, הצהיר אדיב מוסא שהוא הבעלים או מי שזכאי להירשם כבעלים של זכויותיו של פכרי לאחר שרכש זכויותיו אלה בהתאם ליפוי כוח בלתי חוזר מיום 8/8/09. נכתב עוד, כי אדיב מוסא מצהיר שאין מניעה על פי הסכם או על פי דין לרישומו כבעלים של הממכר, וכי הממכר נקי מכל שעבוד, זכות צד ג', פרט להערות הרשומות בנכס הטאבו. באשר לתשלום התמורה נקבע בסעיף 3.2.2 לטיוטה, כי שולם סכום של 10,000$ במעמד החתימה על ההסכם (סכום זה שולם בפועל קודם לכן במעמד החתימה על זכרון הדברים) והיתרה בסך 290,000$ כבר הופקדה בידיהם הנאמנות של עו"ד ביניש וקורן, וכי ההפקדה "נחשבת כתשלום מלוא התמורה". בהתאם לתנאים שפורטו בטיוטה, סך השווה ל- 50% מהתמורה יועבר למוכרים רק לאחר שיתמלאו כל התנאים הקבועים בהסכם הנאמנות מיום 6/9/09, ואילו היתרה בסך 150,000$ תועבר למוכרים לאחר רישום הזכויות על שם רויאלטי החברה הרוכשת.

11.
הלחצים של המוכר לשחרור הכספים מהנאמנות והעברתם, במלואם או בחלקם, לידיו לא פסקו והם נמשכו על אף שלא נחתם הסכם מכר ועל אף שלא התמלאו התנאים שנקבעו בהסכם השותפות ובהסכם הנאמנות לשחרור התמורה. בעקבות לחצים אלה שלח עו"ד מקובסקי לעו"ד ביניש ביום 23/9/09 מכתב בדואר אלקטרוני, שבו הוא מפרט את הבעייתיות בדרישת המוכר לשחרור סכום של 100,000$ נוכח הסיכונים הכרוכים בהעברת הכספים בטרם הוברר אם ניתן לערוך עסקה ולרשום הערת אזהרה לטובת רויאלטי. בין היתר העלה עו"ד מקובסקי חששות באשר לאותנטיות ייפוי הכוח שאומת על ידי עו"ד טנוס, באשר לזהותו של המוכר, והעלה טרוניה ששמעון חייט ועו"ד ביניש מסרבים להעביר לעיונו מסמכים שהעביר להם המוכר ושיכולים לאפשר לו לגבש עמדה בעניין. כ"פתרון ביניים" ו"בניסיון לזרום עם המצב וכדי לאפשר העברת ה- 100,000$ בטרם רישום הערת אזהרה", אישר עו"ד מקובסקי לעורכי הדין ביניש וקורן "להעביר 100,000$ לב"כ המוכר עו"ד טנוס
בנאמנות במעמד החתימה עד לרישום הערת אזהרה".

12.
בעקבות דין ודברים שהתנהל בין הצדדים בעניין שחרור חלק מכספי התמורה כאמור לעיל, הודיע עו"ד מקובסקי לעו"ד ביניש במכתב מיום 30/9/09 שנשלח בדואר אלקטרוני, על הסכמת המערערים להעברת סכום של 200,000 ₪ לידי עו"ד טנוס כנגד קבלת כתב נאמנות מידיו, לפיו הסכום הנ"ל יועבר לידי המוכר, אדיב מוסא, רק כנגד רישום הערת אזהרה לטובת רויאלטי. עוד דרשו המערערים כי ככל שלא ייחתם הסכם מכר עם רויאלטי תוך 30 יום, יתחייב עו"ד טנוס להשיב לידיהם את הסכום הנ"ל.

13.
בעקבות הסכמת המערערים לשחרור חלק מהסכום המופקד בידיהם הנאמנות של עו"ד ביניש וקורן כאמור לעיל, התקיימה ביום 30/9/09 פגישה במשרדו של עו"ד ביניש, במהלכה חתם עו"ד טנוס על הסכם נאמנות בהתאם לתנאים שפורטו במכתבו של עו"ד מקובסקי מאותו יום. לאחר שעו"ד טנוס חתם על כתב הנאמנות כאמור לעיל, העביר לו עו"ד ביניש סכום של 200,000 ₪ מתוך הסכום המופקד בנאמנות בידיו. באותו יום החתים עו"ד ביניש את חייט על "כתב אישור התחייבות" המופנה לעו"ד טנוס, לפיו אישר חייט קבלת הלוואה מעו"ד טנוס בסך 100,000 ₪, שמועד פרעונה תוך 30 יום, או עם דרישתו הראשונה של עו"ד טנוס לפרעונה. עוד נקבע באותו כתב התחייבות, כי רישום הערת אזהרה לטובת החברה או חייט תהווה סילוק מלא של ההלוואה. בנוסף החתים עו"ד ביניש את אדיב מוסא על מסמך שלפיו הוא מאשר קבלת סכום של 50,000 $ מחייט, המהווים הלוואה אותה התחייב אדיב מוסא להחזיר.

14.
בהמשך התנהלו מגעים לקידום העסקה. אדיב מוסא העביר לעו"ד ביניש הסכם מכר חתום על ידו ביום 29/10/09, הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למחיקת הערה שנרשמה על זכויותיו של פכרי בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד בקשר לתביעה שהוגשה על ידי פכרי לשחרור הנכס בשנת 2006. כמו כן התגלו סימני שאלה בדבר קיומה של עסקה קודמת שערך פכרי עם צדדי ג', וזאת בעקבות תגובה שהגיש האפוטרופוס לנכסי נפקדים לבקשת פכרי למחיקת ההערה בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד כאמור. בנוסף לכך, צפה סוגיית נפקדותו של פכרי והקניית זכויותיו בחלקה לאפוטרופוס, באופן המונע מכירתם למערערים ורישום הערת אזהרה לטובתם.

15.
על אף שלל הבעיות שהעמידו בסימני שאלה את היתכנות העסקה בין אדיב מוסא והמערערים, חזר אדיב מוסא על דרישתו להעביר לידיו מלוא התמורה, עוד בטרם נפתרו הבעיות המעכבות את ההתקדמות בעסקה, אחרת "העסקה תתפוצץ". בעקבות לחצים אלה הציע עו"ד ביניש שיועבר למוכר סכום של 250,000 ₪ נוספים ואילו עו"ד מקובסקי הבהיר למערערים במכתב ששלח לשטיינמץ שלא יתנו הסכמתם למהלך ואף השתמש במילים נחרצות:
don’t even think about it"

"
.

16.
נוכח החששות לקיומה של עסקה קודמת, הציע עו"ד מקובסקי להזדרז בחתימה על הסכם ורישום הערת אזהרה כדי, לדבריו, שלא "להעיר את הדובים", אם כי דרש שהתמורה המופקדת בידי עוה"ד ביניש וקורן לא תשוחרר, על אף הוראות הסכם הנאמנות, עד שיוברר מה מעמדה של אותה עסקה קודמת. בהמשך עשה עו"ד מקובסקי בדיקה באשר למעמדו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים והגיע למסקנה, כי גם אם תירשם הערת אזהרה לטובת המערערים והנכס יירשם על שמם, לא יהא בכך כדי להתגבר על מעמדו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים שהנכס הוקנה לו בהתאם לחוק נכסי נפקדים, וזאת נוכח ההלכה שנקבעה בע"א 1134/06 אליאס רושרוש נ' ודאד מנסור ואח' (

פסק דין
מיום 10/11/09). עו"ד מקובסקי אף עשה בדיקה אצל רשם המשכונות, וגילה כי החלקה ממושכנת לצדדים שלישיים החל משנת 2005. נוכח האמור, הודיע עו"ד מקובסקי בשם המערערים לעו"ד ביניש במכתב מיום 2/12/09 כי מרשיו "מושכים ידיהם מן "העסקה" אשר ספק רב אם היתה כבר קיימת". בהתאם לכך דרש עו"ד מקובסקי מעו"ד ביניש וקורן להשיב לידי מרשיו את יתרת הסכום המופקד בידיהם, וכך היה.

17.
עם ביטול העסקה פנה עו"ד ביניש בדרישה לעו"ד טנוס להשיב את הסכום של 200,000 ₪ שהופקדו בידיו הנאמנות. עו"ד טנוס הבטיח מספר פעמים להחזיר את הסכום, אך הוא לא עשה כן. התברר, כי בניגוד לכתב ההתחייבות עליו חתם ושלפיו התחייב שלא יעביר את הסכום למוכר אלא אם תירשם הערת אזהרה לטובת החברה, העביר עו"ד טנוס לאדיב מוסא סכום של 100,000 ₪ וסכום נוסף של 100,000 ₪ לשמעון חייט. במסגרת ההליכים המשמעתיים שהתנהלו נגדו ומעדותו בפני
בית המשפט קמא טען עו"ד טנוס כי את הסכום שהופקד בידיו העביר לחייט ולאדיב מוסא בהסכמת ובידיעת עו"ד ביניש. לתמיכה בטענה זו הפנה עו"ד טנוס למסמך בכתב מיום 30/9/09 שנערך על ידי עו"ד ביניש ושלפיו, העביר עו"ד טנוס לחייט סכום של 100,000 ₪ כהלוואה, אותה התחייב חייט להחזיר בתוך 30 יום. בחודש 9/10 הוכרז עו"ד טנוס כפושט רגל וחברותו בלשכת עורכי הדין פקעה.

18.
נוכח ההתרחשויות שתוארו לעיל, הגישו המערערים לבית המשפט קמא תביעה כספית על סך 616,000 ₪ בגין נזקים שונים, שלטענתם נגרמו להם עקב התנהלותם של המעורבים בפרשה. התביעה הוגשה נגד עוה"ד מקובסקי וביניש בטענה כי הם התרשלו בטיפול בעניינם ולא דאגו להבטחת כספם וכן נגד עו"ד טנוס שייצג את אדיב מוסא בעסקה, נגד שמעון חייט ונגד אדיב מוסא. נגד אדיב מוסא, שמעון חייט ועו"ד טנוס ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה, ולפיכך המשך הדיון בבית המשפט קמא התמקד במערכת היחסים בין המערערים לבין עורכי הדין מקובסקי וביניש.

פסק דינו של בית המשפט קמא

19.
ב

פסק דין
מפורט ומנומק קבע בית המשפט קמא, כי בעסקה שביקשו הצדדים לערוך היו סיכונים גבוהים ורבים מאוד. הבעלים הרשום, פכרי, רשום ללא מספר תעודת זהות, כאשר לפחות שני אנשים החזיקו בתעודות זהות עם השם פכרי כפי שרשום בנסח הטאבו ולפיכך לא ניתן היה לעמוד על זהותו האמיתית של הבעלים. פכרי הינו אדם נפקד והזכויות שלו הוקנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ולפיכך היה צורך בביצוע פעולות מול האפוטרופוס לשם שחרור הזכויות של פכרי. קיימים שני ייפויי כוח בלתי חוזרים שונים: אחד נחתם בפני
עו"ד עספור מנצרת והשני בפני
עו"ד טנוס. בנוסף לכל האמור, על המקרקעין היו רשומות מספר הערות שהיה צורך לברר את מהותן ונפקותן.

20.
בית המשפט קמא קבע, כי בנסיבות אלה הייתה מוטלת על עו"ד מקובסקי חובת זהירות מוגברת כלפי המערערים בכל הקשור לעשיית העסקה, וחובה זו הופרה. נקבע כי עו"ד מקובסקי לא הסביר למערערים את משמעות העובדה שמדובר בנכס מוקנה ואת משמעות סעיף 22 לחוק נכסי נפקדים ולא הבהיר להם את האיסור בדין בדבר עשיית עסקה בנכס מוקנה ללא הסכמה בכתב מאת האפוטרופוס לנכסי נפקדים. עו"ד מקובסקי לא הזהיר את המערערים ולא הבהיר להם, כי עסקה במקרקעין שנעשתה בניגוד להוראת סעיף 22 לחוק נכסי נפקדים היא בטלה ומבוטלת, גם אם הסתיימה ברישום. עו"ד מקובסקי לא הבטיח את זכויות המערערים בכל הקשור להסכם הנאמנות עת ייעץ להם להפקיד את הפיקדון לפי הסכם הנאמנות ולהעבירו לידי המוכרים לאחר רישום הערת אזהרה, על אף שמדובר בנכס מוקנה. עו"ד מקובסקי התרשל עת לא חקר ודרש את טיב זכויותיהם של פכרי ושל אדיב מוסא, ולא ביקש להציג לו את מלוא המסמכים המוכיחים את זכות הבעלים המוכר, עוד בטרם עריכת הסכם הנאמנות ובטרם עריכת הסכם הנאמנות הנוסף עם עו"ד טנוס והעברת סכום של 200,000 ₪ בנאמנות לידיו. עו"ד מקובסקי התרשל עת לא בדק אם רשומים שעבודים או משכונות על זכויותיו של פכרי אצל רשם המשכונות, על אף שזהותו של פכרי הבעלים לא הייתה ידועה.

21.
באשר לעו"ד ביניש קבע בית המשפט קמא, כי הוא ייצג את חייט בעסקה זו ולא ייצג את המערערים ולפיכך ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אין להטיל עליו אחריות כלפי המערערים, אלא בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות במקרה דנן. בית המשפט קמא דחה את טענת המערערים שלפיה עו"ד ביניש הציג בפני
הם הצג כוזב עת טען, כי הוא מחזיק בידיו תצהירי זיהוי באשר לבעלים פכרי, טענה שהתבררה כלא נכונה. בית המשפט קמא נימק קביעה זו בכך שלא הוכח בפני
ו, כי עו"ד ביניש הציג מצג זה מתוך כוונה להטעות את המערערים. עוד קבע בית המשפט קמא, כי הנזקים שנגרמו למערערים כלל אינם קשורים למצג זה ולפיכך אין לייחס לו כל משמעות. עוד קבע בית המשפט קמא, כי ההיצג של עו"ד ביניש שקיימים תצהירי זיהוי התבסס על מידע שהוא קיבל מחייט ומאדיב מוסא, והמערערים היו מודעים לעובדות אלה כהווייתן.


באשר לטענת המערערים כי שחרור כספי הפיקדון בסך 200,000 ₪ על ידי עו"ד טנוס לחייט ומוסא נעשתה בניגוד לכתב הנאמנות ובידיעת עו"ד ביניש, קבע בית המשפט קמא, כי המערערים לא הוכיחו טענה זו. לעניין זה קבע בית המשפט קמא, כי עדותו של עו"ד ביניש שלפיה הוא מעולם לא הסכים ולא ידע שטנוס שחרר את הסכום שהופקד בידיו לידי חייט ואדיב מוסא, הייתה סבירה ומקובלת עליו. בית המשפט קמא ביסס קביעה זו על חלופת המכתבים בין עו"ד טנוס וביניש לאחר שהעסקה "התפוצצה", שבהם אישר טנוס, כי סכום הפיקדון עדיין מוחזק בידיו, והוא מתחייב להחזירו לעו"ד ביניש. בית המשפט קמא דחה את עדויותיהם של עו"ד טנוס ושל אדיב מוסא, כי עו"ד ביניש ידע והסכים לשחרור הסכום שהופקד בידי עו"ד טנוס לחייט ולאדיב מוסא וקבע, כי מדובר בעדויות "בלתי סבירות ובלתי מהימנות עליי וזאת בלשון המעטה. בעדויות אלה מצאתי סתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות למכביר וללא הסבר סביר ומהימן".

22.
נוכח קביעותיו כמפורט לעיל, קיבל בית המשפט קמא את התביעה נגד עו"ד מקובסקי, ודחה אותה נגד עו"ד ביניש.

23.
באשר לנזק, קיבל בית המשפט קמא את התביעה בכל הנוגע לפיקדון בסך 200,000 ₪ שהופקד בידיו הנאמנות של עו"ד טנוס ולא הוחזר וכן בנוגע לשכר טרחת עו"ד ששילמו המערערים לעו"ד מקובסקי. באשר לשאר הנזקים שעניינם הסכומים ששילם שטיינמץ לחייט לפני עריכת הסכם הנאמנות עם עו"ד ביניש והנזקים בגין שכר בטלה והוצאות, קבע בית המשפט קמא, כי נזקים אלה לא הוכחו כדין. באשר לסכומים ששילם שטיינמץ לחייט נקבע, כי סכומים אלה שילם שטיינמץ על דעת עצמו וללא קשר לייצוג שקיבל מעו"ד מקובסקי. בהקשר זה קיבל בית המשפט קמא כמהימנה את עדותו של עו"ד מקובסקי שלפיה המערערים לא שיתפו אותו בתשלום הכספים לחייט וכי הוא התנגד נחרצות להעברת כל תשלום לאדיב מוסא או לחייט. באשר לנזק שעניינו אובדן שכר בטלה והוצאות, קבע בית המשפט קמא, כי המערערים לא הביאו נתונים שלמים ומדויקים שעל בסיסם ניתן לאמוד את הנזק ולפיכך, דחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לראש נזק זה.

24.
בית המשפט קמא אף התייחס לטענת המשיבים שלפיה המערערים לא פעלו להקטנת נזקם עת סירבו לקבל שני שיקים דחויים שהוצעו להם על ידי עו"ד טנוס, כנגד דחיית הדיון בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בעניינו של עו"ד טנוס. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי לא הוכח שאילו השיקים היו מוצגים לפירעון במועד פרעונם היו נפרעים. עוד נקבע, כי נוכח מכלול הנסיבות שבהן סירבו המערערים לקבל את השיקים לידיהם, יש לדון בהתנהלות זו של המערערים במסגרת ההתרשלות העצמית ולא במסגרת דוקטרינת הקטנת הנזק. על פי בית המשפט קמא, המערערים שסירבו לקבל את השיקים התנהגו שלא כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות, בעיקר נוכח העובדה שעו"ד מקובסקי בדק את אפשרות פרעונם עם הבנק וייעץ להם לקבלם. ברם, משיקולים פסולים ומתוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון עו"ד ביניש, בחרו המערערים שלא לקבל את השיקים. על בסיס הנמקה זו, ייחס בית המשפט קמא למערערים אשם תורם בשיעור 15%.

הערעורים

25.
על פסק הדין של בית המשפט קמא הוגשו שלושה ערעורים. ערעור עיקרי הוגש על ידי שטיינמץ, מרקוביץ ורויאלטי (המערערים בע"א 5228-02-17) ובמסגרתו הוגש ערעור שכנגד על ידי עו"ד ביניש, וערעור עצמאי נוסף (ע"א 4225-02-17) הוגש על ידי עו"ד מקובסקי. מאחר שטענות הצדדים בשלושת הערעורים שלובות האחת עם השנייה, אדון בטענותיהם כמכלול, מבלי להפריד בין הערעורים השונים.

טענות המערערים (שטיינמץ, מרקוביץ ורויאלטי)

26.
המערערים טוענים, כי שגה בית המשפט קמא עת קבע, כי עו"ד ביניש לא ייצג אותם בעסקה נשוא הדיון, וכי הוא אינו חב כלפיהם בחובת זהירות כלשהי. לטענתם, בית המשפט לא עשה את האבחנה הדרושה בין מערכת היחסים הפנימית שבין המערערים לבין חייט, שבה אין חולק כי עו"ד ביניש ייצג את חייט בלבד לבין מערכת היחסים החיצונית בין השותפים (המערערים וחייט) לבין המוכרים, שבה הוא ייצג הן את המערערים והן את חייט. על פי הנטען, כבר מתחילת הדרך סוכם כי חייט ועו"ד ביניש הם אלה אשר יובילו את העסקה המשותפת לרכישת החלקה ויהיו אחראים לסגירתה והוצאתה אל הפועל, בעוד שהמערערים הם אלה אשר יממנו את העסקה, אך יישארו "מאחורי הקלעים", תוך איסור מפורש שהוטל עליהם שלא לעמוד בקשר עם המוכרים. זאת ועוד, עו"ד ביניש החזיק בנאמנות בכספה של רויאלטי, והפעולות המשפטיות שהוא נדרש לבצע נועדו להגן על כספים אלה. הוא גם החזיק בייפוי כוח בלתי חוזר אשר הסמיך אותו להעביר את הזכויות של המוכר לשמה של רויאלטי. בנסיבות אלה הייתה מוטלת על עו"ד ביניש חובת זהירות כלפיהם בדיוק כפי שהייתה מוטלת חובה כזו על עו"ד מקובסקי. חובה זו, כך נטען, הופרה עת לא הזהיר אותם ולא הסביר להם על הסיכונים הכרוכים בביצוע העסקה, העלים מהם עובדות ומסמכים שהיו בידיעתו, ולא דאג להבטיח את כספם.

27.
בנוסף לאחריות הרגילה שמבקשים המערערים לייחס לעו"ד ביניש נוכח מעמדו ותפקידו בעסקה כאמור לעיל, טענו המערערים כי עו"ד ביניש נושא באחריות כלפיהם בכל הנוגע לשחרור הסכום של 200,000 ₪ לעו"ד טנוס וממנו לחייט ולאדיב מוסא. בהקשר זה נטען, כי בו ביום שבו ערך עו"ד ביניש את הסכם הנאמנות השני, מול עו"ד טנוס, הוא ערך הסכם הלוואה שכביכול מלווה עו"ד טנוס לחייט סכום של 100,000 ₪, סכום שחייט לא היה אמור להחזיר אם העסקה הייתה יוצאת אל הפועל. כמו כן ערך עו"ד ביניש באותו מעמד הסכם הלוואה נוסף בין חייט לבין אדיב מוסא, שלפיו הלווה חייט כביכול לאדיב מוסא סכום של 50,000$. לטענת המערערים, מארג הראיות שהציגו בפני
בית המשפט קמא מלמד, כי הסכם ההלוואה אינו אלא פיקציה שנועדה לאפשר לטנוס להעביר את כספי הפיקדון לחייט ולאדיב מוסא. עו"ד ביניש ידע את מצב הדברים לאישורו, אך הוא עצם את עיניו, לא התנגד למהלך ואף נתן לו יד, מבלי ליידע את המערערים בכך. על כן, בין אם מוטלת על עו"ד ביניש חובת זהירות כללית מכוח תפקידו ומעמדו בעסקה, ובין אם לאו, הרי הוא עשה יד אחת (לפחות עצם את עיניו) לשם שחרור כספי הפקדון שבידי עו"ד טנוס לחייט ולאדיב מוסא ולפיכך הוא נושא באחריות כלפי המערערים לאובדן סכום זה.

28.
באשר לאחריותו של עו"ד מקובסקי טענו המערערים, כי בית המשפט קמא צדק עת ייחס לו רשלנות רבתי משלא דאג להבטיח את כספם, לא ביצע את הבדיקות הנחוצות לצורך השמירה על זכויותיהם על אף שעמדו לרשותו כחודש וחצי במהלכם היה אמור לבצע את כל הפעולות המשפטיות הדרושות. המערערים טענו עוד, כי אין ממש בטענות עו"ד מקובסקי שמעשיהם של המעורבים האחרים נתקו את הקשר בין רשלנותו לבין הנזק שנגרם, ואימצו את הנמקתו של בית המשפט קמא בעניין זה באופן מלא.

29.
באשר לרשלנות התורמת שיוחסה להם, טענו המערערים, כי סירובם לקבל את שני השיקים מגורם בלתי ידוע הייתה סבירה בנסיבות העניין. לטענתם, מדובר בשני שיקים דחויים שנמשכו מחשבון גורם צד שלישי לא ידוע (אדם בשם ברזאני), כאשר לא ברור האם הייתה למושך השיקים כוונה לכבדם. יתרה מכך, מדובר בשיקים שמסירתם הותנתה בכך שהמערערים יבקשו לדחות דיון הוכחות שהיה קבוע בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בקובלנה שהגישו נגד עו"ד טנוס. הצעה זו הועלתה כיומיים לפני אותה ישיבת הוכחות ובחלוף חודשים רבים מאז "התפוצצה העסקה" שבמהלכם התחייב עו"ד טנוס אין ספור פעמים להשיב לידיהם את הסכום, הבטחות שהופרו פעם אחר פעם. בנסיבות אלה, כך נטען, החלטתם שלא לקבל את ההצעה הייתה סבירה ועל כן, אין לייחס להם אשם תורם על כי דחו אותה.

30.
בנוסף להשגותיהם בעניין האחריות משיגים המערערים על דחיית תביעתם בכל הנוגע לראש הנזק שעניינו אובדן שעות עבודה והוצאות. לטענתם, הם הציגו בפני
בית המשפט קמא ראיות רבות המעידות על האינטנסיביות בה טופלה על ידם העסקה, והנסיעות הרבות שהיו להם לירושלים, והעידו כי להערכתם הושקעו על ידם בעסקה זו כ- 300 שעות עבודה. בנסיבות אלה, דרישתם לחייב את המשיבים בסכום גלובאלי של 500 ₪ לשעת עבודה הייתה סבירה. נוכח מהות הנזק הנתבע שלא ניתן להערכה מדויקת, טענו המערערים כי טעה בית המשפט קמא עת דחה כליל את תביעתם בראש נזק זה, על אף שהנזק הוכח.

31.
המערערים אף מלינים על אי פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, על אף שתביעתם נגד עו"ד מקובסקי התקבלה. לטענתם, התביעה נגד עו"ד מקובסקי עמדה על סך 359,000 ₪. בית המשפט פסק לטובתם סכום של 226,000 ₪ המהווה כ- 63% מסכום התביעה, אך משום מה לא חייב את עו"ד מקובסקי בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, על אף מורכבות ההליך והעבודה הרבה שהושקעה על ידם בניהול התביעה.

טענות עו"ד מקובסקי

32.
עו"ד מקובסקי טען, כי המערערים היו מודעים לסיכונים הכרוכים בעסקה, אך הם החליטו להסתכן מרצון בשל הרווח הנאה שהם צפו לקבל בעקבות מימושה. לטענתו, החתימה על הסכם הנאמנות מול עו"ד ביניש הייתה תוצאה של לחץ שהפעילו עו"ד ביניש וחייט, אשר טענו בפני
המערערים כי אם הסכום לא יופקד, לא תהייה עסקה. המערערים, שהיו מודעים לסיכונים הכרוכים בעסקה, לרבות הספק המוטל בעצם היתכנותה, הסכימו להפקדת הסכום. לביסוס טענה זו מפנה עו"ד מקובסקי לעובדה שהמערערים שילמו לחייט סכום של 220,000 ₪, עוד בתחילת הדרך לפני שפגשו את הדמויות עמם עשויה להירקם העסקה (אדיב מוסא ופכרי), והכל בלא שהייתה להם היכרות מוקדמת עם חייט. המערערים הודו שנסח הטאבו עם ההערות הרשומות על המקרקעין היה בפני
הם, לרבות העדר ודאות באשר לזהות הבעלים המוכר, עוד בתחילת הדרך ולפני שנחתם הסכם הנאמנות עם עו"ד ביניש. התנהגותם של המערערים מוכיחה את טענת ההסתכנות מרצון ודי בכך כדי לקבל את הערעור ולפטור את עו"ד מקובסקי מאחריות.

33.
עו"ד מקובסקי הוסיף וטען, כי אין קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למערערים לבין הרשלנות המיוחסת לו. לטענתו, עו"ד טנוס שלח יד בכספי הנאמנות, מעשה המהווה גזל והפרת חובות חקוקות הקבועות בחוק העונשין, הפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, הפרת הוראות חוק השליחות, הנאמנות ועוד. התנהגות זו של עו"ד טנוס, מהווה אשם מכריע לגרימת הנזק ומנתקת את הקשר הסיבתי בין הרשלנות המיוחסת לו לבין הנזק.

34.
גם עו"ד ביניש, כך נטען, הפר את חובת הנאמנות כלפי המערערים. הוא לא גילה להם את חשדותיו לקיומם של שני אנשים בשם פכרי ושקיימים שני ייפויי כוח בלתי חוזרים, שכל אחד מהם נחתם על ידי פכרי אחר. עו"ד ביניש אף העביר את הסכום של 200,000 ₪ לידיו של עו"ד טנוס, מבלי שדאג שיקוימו קודם כל תנאי הנאמנות. כך למשל, על אף שבהתאם למוסכם, אסור היה לעו"ד טנוס להעביר את הסכום לחייט ולאדיב מוסא, עו"ד ביניש שחרר לידיו סכום זה, על אף שידע שטנוס מתכוון להעבירו לחייט ואדיב מוסא בניגוד למוסכם, ומבלי שהתקיים תנאי אחד מתנאי הנאמנות. בנוסף לכך, בהתאם לתנאי הנאמנות, סוכם כי במקביל להעברת סכום של 200,000 ₪ לידיו הנאמנות של עו"ד טנוס, ישלם חייט לאדיב מוסא סכום של 50,000$. בניגוד להסכמה זו, עו"ד טנוס שילם למוסא סכום של 100,000 ₪ שכביכול הוגדר כהלוואה וסכום של 100,000 ₪ לחייט. יוצא כי בין אם הסכומים שולמו על חשבון התמורה ובין אם כהלוואה, חייט לא נשא בשום סיכון, ומלוא הסיכון נפל על המערערים, וגם בכך יש משום הפרה של תנאי הנאמנות כפי שסוכמו. עולה, אם כן, כי בהתאם לטענות המערערים עצמם, אשמו המכריע של עו"ד ביניש הוא שגרם לנזק, ועל כן, נותק הקשר הסיבתי בין הרשלנות המיוחסת לעו"ד מקובסקי לבין הנזק.

35.
עו"ד מקובסקי אף חלק על קביעת בית המשפט קמא שהתרשל כלפי המערערים. לטענתו, שירותיו נשכרו על ידי המערערים על מנת לעקוב אחר פעולותיו של עו"ד ביניש, ובשום שלב הוא לא נדרש לבצע בעצמו את הפעולות הנחוצות להבטחת העסקה. לדבריו, הוא עקב באופן צמוד אחר פעולותיו של עו"ד ביניש ודיווח למערערים באופן שוטף על כך. עו"ד מקובסקי אישר בסיכומיו, כי הוא לא היה מודע בעת התרחשות הדברים למלוא נפקויות מעמדו של נפקד, אך לדבריו הוא לא התעלם מנושא זה וניתנה הדעת למכשול זה ופתרונו. לשיטתו, לצורך בירור המכשולים שעמדו בפני
ביצוע העסקה ונפקותם כוננה הנאמנות שמטרתה הייתה לשמור על זכויות וכספי המערערים מצד אחד ולהפיס את דעתם של המוכרים שהכסף מובטח מצד שני, ואין לראות בכך התרשלות. עו"ד מקובסקי מאשר, כי הסכם הנאמנות אינו מתייחס לסוגיית הנפקדות, אך לטענתו, בעדותו בפני
בית המשפט קמא אישר עו"ד ביניש, כי לא היה צורך בתנאי זה מאחר שקיום התנאי של רישום הערת אזרה היה מחייב ביטול הנפקדות.

36.
טענה נוספת שהעלה עו"ד מקובסקי נוגעת להפרת חובת הקטנת הנזק מצד המערערים. לטענתו, ערב הדיון בתלונת המערערים בפני
ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בעניינו של עו"ד טנוס, הוצעו להם שתי המחאות על סך 100,000 ₪ כל אחת, וזאת כנגד נכונותם להסכים לדחיית הדיון בתלונה. המערערים דחו הצעה זו, בניגוד להמלצת עו"ד מקובסקי ובניגוד לחובת הקטנת הנזק המוטלת עליהם. עו"ד מקובסקי הוסיף וטען, כי המערערים אף דחו הצעה על סך 250,000 ₪ במזומן שהוצעה להם ביום שנקבע לדיון בתלונה נגד עו"ד טנוס. דחיית ההצעות ללא הסבר סביר מהווה הפרת חובת הקטנת הנזק הפוטרת את המזיק מאחריותו לנזק. על כן, גם מטעם זה דין הערעור להתקבל. בהקשר זה טען עו"ד מקובסקי כי בית המשפט קמא שגה עת התייחס לנושא זה במישור דוקטרינת האשם התורם והפחית מהנזק סכום השווה ל- 15% בלבד, מקום שהיה עליו להחיל על המקרה דוקטרינת הקטנת הנזק ולפטור אותו מאחריות לנזק במלואו.

טענות עו"ד ביניש

37.
באשר לערעור שכנגד שהוגש על ידו, טען עו"ד ביניש, כי שגה בית המשט קמא עת פסק לטובתו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ בלבד. לטענתו, מדובר בתביעה מורכבת, בה נוהלו 8 ישיבות מתוכן 6 דיוני הוכחות ונחקרו מספר רב של עדים, ולצורך ניהול ההגנה הושקעו אלפי שעות ולפיכך היה על בית המשפט קמא לפסוק הוצאות בסכום ריאלי שמשקף את היקף המאמץ שהושקע בניהול ההגנה.

38.
באשר לטענות שהופנו כלפיו כמפורט לעיל, טען עו"ד ביניש כי קביעת בית המשפט קמא שהוא לא ייצג את המערערים בעסקה היא קביעה עובדתית המבוססת היטב בחומר הראיות, ואין כל עילה להתערב בה. לשיטתו, בית המשפט קמא שמע את העדים, התרשם מהם, צלל לחומר הראיות וקבע את קביעותיו על סמך התרשמותו מן העדים וחומר הראיות שהונח בפני
ו, תוך שהוא מנתח לעומק את הראיות. בנסיבות אלה, אין כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בקביעות אלה. עוד טען עו"ד ביניש, כי המערערים ובא כוחם דאז עו"ד מקובסקי, היו מודעים לכל הסיכונים הכרוכים בעסקה, הם היו מודעים לסוגיית נפקדותו של פכרי והצורך לשחרר את הזכויות שלו מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים, היו מודעים לצורך בבירור זהותו האמיתית של פכרי, בתיקון הרישום בלשכת רישום המקרקעין ורישום השם עם מספר תעודת הזהות והיו מודעים להערות הרשומות בנסח הטאבו. בנסיבות אלה, טענות המערערים ועו"ד מקובסקי באשר לפעולות שהיה על עו"ד ביניש לבצע הן טענות מיתממות ומתחכמות, שאינן עולות בקנה אחד עם ההסברים שקיבלו למתווה העסקה עליו הם הסכימו.

39.
באשר לעילת התרמית והפרת חובת הנאמנות, טען עו"ד ביניש כי צדק בית המשפט קמא עת דחה טענה זו, משלא הוצגו ראיות כלשהן שיש בהן כדי לבסס ולהוכיח טענות המערערים ועו"ד מקובסקי בעניין זה. לטענתו, קביעת בית המשפט, "כי התובעים לא הוכיחו כדין את יסודותיה של עוולת התרמית" וכי "הם לא הוכיחו כדין כי עו"ד ביניש הציג להם היצג כוזב של עובדות, בידיעה שהן כוזבות ובכוונה להטעות אותן" הן קביעות עובדתיות שאין עילה להתערב בהן. באשר לפעולות שבוצעו בתאריך 30/9/09 הפנה עו"ד ביניש לקביעת בית המשפט קמא שלפיה "עדותו של עו"ד ביניש, לעניין זה, הייתה ככלל ובסופו של יום, סבירה ומהימנה".

40.
עו"ד ביניש הוסיף וטען, כי אם בית המשפט ימצא לנכון להטיל עליו אחריות לנזק הנטען, יש לייחס לרויאלטי רשלנות תורמת בשיעור המאיין את התביעה, וזאת נוכח התנהלות המערערים. כמו כן, הצטרף עו"ד ביניש לטענת עו"ד מקובסקי בכל הנוגע לדוקטרינת הקטנת הנזק ולניתוק הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק נוכח התנהגותו של עו"ד טנוס. לדבריו, הוא לא היה צריך לצפות כי עו"ד אחר ימעל בתנאי הנאמנות, וישחרר את הכספים בניגוד לכתב נאמנות עליו הוא חתום.

דיון והכרעה

אחריותו של עו"ד מקובסקי

41.
אין מחלוקת כי עו"ד מקובסקי ייצג את המערערים בעסקה ולפיכך הייתה מוטלת עליו חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפיהם. מעיון בפסק דינו של בית המשפט קמא ובראיות שהונחו בפני
ו עולה, כי רשלנותו של עו"ד מקובסקי כלפי המערערים הוכחה מעל לכל ספק. מחומר הראיות, כמו גם מקביעות בית המשפט קמא עולה, כי כבר מתחילת הייצוג היה עו"ד מקובסקי מודע לסיכונים הרבים שאפפו את העסקה. הוא היה מודע לעובדה כי פכרי – הבעלים הרשום הינו אדם נפקד כמשמעות מונח זה בחוק נכסי נפקדים וכי זכויותיו הן נכס מוקנה; הוא היה מודע לעובדה שנסח הרישום בטאבו אינו כולל את מספר תעודת הזהות של פכרי ולפיכך בטרם תהייה התקדמות בעסקה יהא צורך לתקן את הרישום באופן שגם מספר תעודת הזהות שלו יירשם ליד שמו; עו"ד מקובסקי אף היה מודע להערות שנרשמו על זכויותיו של פכרי בלשכת רישום המקרקעין ולהליך קודם שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים לשחרור זכויותיו מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים.

42.
נוכח הבעייתיות שהייתה כרוכה בעשיית העסקה והסיכונים הרבים שהיו בה, בצדק קבע בית המשפט קמא, כי הייתה מוטלת על עו"ד מקובסקי חובת זהירות מוגברת כלפי המערערים. בין היתר הייתה מוטלת עליו חובה להסביר למערערים את המשמעות שפכרי הוא נפקד וכי זכויותיו הן נכס מוקנה. הייתה מוטלת עליו חובה לוודא, בטרם שייעץ למערערים להתקדם בעסקה, שהעסקה מבוצעת עם הבעלים האמיתי של העסקה, כי פכרי הטוען לבעלות הוא אותו פכרי ששמו מופיע בנסח הטאבו וכי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שהחזיק בו אדיב מוסא הוא ייפוי כוח אותנטי החתום על ידי הבעלים האמיתי. כמו כן, ונוכח הסיכונים הרבים שאפפו את העסקה, הייתה מוטלת על עו"ד מקובסקי החובה להבטיח את כספם של המערערים ולייעץ להם שלא להפקיד את כספם בידי אדם או גורם שאינם מכירים.


בכל אלה כשל עו"ד מקובסקי. בית המשפט קמא קבע, כי עו"ד מקובסקי כלל לא היה מודע לנפקות ומשמעות העובדה שפכרי הוא אדם נפקד ושזכויותיו בחלקה הן בגדר נכס מוקנה, באופן המונע ביצוע עסקה בהן ללא הסכמת האפוטרופוס לנכסי נפקדים בכתב. על אף שעו"ד מקובסקי לא היה בקיא בחוק נכסי נפקדים והמשמעויות הנובעות ממנו, הוא המשיך לטפל בעסקה ולקדם אותה, מבלי שנושא זה עמד לנגד עיניו, ומבלי לדאוג לכך שהנכס ישוחרר בטרם ישולמו הכספים על ידי המערערים. ואכן, מעיון בהסכמי הנאמנות מול עו"ד ביניש ועו"ד טנוס עולה, כי עובדת היות פכרי אדם נפקד שזכויותיו הוקנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, כלל לא הוזכרה בהם ותשלום התמורה וההתקדמות בעסקה כלל לא הותנו בשחרור הזכויות. מאחר שעו"ד מקובסקי לא היה מודע למשמעות ונפקות נפקדותו של פכרי והיות זכויותיו נכס מוקנה, הוא לא הסביר למערערים את הסיכונים הכרוכים בעסקה בהקשר זה, לא הזהיר אותם מפני הסיכונים הכרוכים בעשיית עסקה בנכס מוקנה, וכאמור איפשר להם להתקדם בעסקה כשהם אינם מודעים לסיכון זה.

43.
מתוך עיון בעדותו של עו"ד מקובסקי וחלופת המכתבים בינו לבין עו"ד ביניש ניתן להיווכח, כי הוא (עו"ד מקובסקי) היה בדעה שניתן להתקדם בעסקה ללא קשר לעובדת נפקדותו של פכרי, לחתום על הסכם מכר מול הבעלים הרשום לפני שחרור הנכס מהאפוטרופוס ולפעול לרישום הערת אזהרה ותשלום מחצית התמורה למוכרים, ללא שום קשר לשאלת הנפקדות ושחרור הנכס. יתרה מכך, גם לאחר שקיבל את תגובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת בקשה שהגיש עו"ד ביניש למחיקת הערה בנסח הטאבו בדבר הליך תלוי ועומד, ושממנה עלה כי מדובר בנכס מוקנה, הוא עדיין המשיך לייעץ למערערים להתקדם בביצוע העסקה ורישום הערת אזהרה לטובתם, מתוך אסטרטגיה שלא "להעיר את הדובים".

44.
זאת ועוד, בעקבות הלחץ שהפעילו המוכרים להקדמת תשלום חלק מהתמורה לפני רישום הזכויות, התעקש עו"ד מקובסקי תחילה כי העברת כספים כאמור תבוצע אך כנגד חתימה על הסכם מכר מול הבעלים וייפוי כוח בלתי חוזר ורישום הערת אזהרה על זכויותיו של פכרי בחלקה (ראו מייל ששלח עו"ד מקובסקי לעו"ד ביניש ביום 21/9/09). במכתב נוסף ששלח לעו"ד ביניש מיום 22/9/09 שוב חזר עו"ד מקובסקי על הצורך שהבעלים עצמו (פכרי) יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר בפני
גורם שמוכר לו ושניתן לבטוח בו, ואילו במייל נוסף ששלח לעו"ד ביניש מיום 23/9/09 מביע עו"ד מקובסקי את עמדתו שהוא אינו מוכן לקבל את ייפוי הכוח שחתם עליו פכרי בפני
עו"ד טנוס שמבחינתו הוא "אלמוני".


גישה זהירה וראויה זו נעלמה מספר ימים לאחר מכן, עת ייעץ עו"ד מקובסקי למערערים להסכים להעברת סכום של 200,000 ₪ מתוך כספי הנאמנות המוחזקים בידי עו"ד ביניש לעו"ד טנוס, וזאת כנגד חתימת עו"ד טנוס על כתב נאמנות נוסף הא ותו לא. העברת הכספים בסך 200,000 ₪ לידיו הנאמנות של עו"ד טנוס, שהוגדר על ידי עו"ד מקובסקי כעו"ד אלמוני שלא ניתן לסמוך על האימות שלו על גבי ייפוי הכוח, נעשתה בייעוצו של עו"ד מקובסקי, מבלי שהובעה על ידו הסתייגות כלשהי, ומבלי שנעשתה על ידו בדיקה כלשהו אודות עו"ד טנוס. החשש שקינן בלבו של עו"ד מקובסקי בכל הנוגע לאמינותו של עו"ד טנוס בקשר לאימות החתימה על ייפוי הכוח חייב את עו"ד מקובסקי לבצע בדיקות וחקירות אודות עו"ד טנוס, אמינותו, ומידת המחויבות שלו לתנאי הנאמנות, בטרם אישר לעו"ד ביניש העברת הסכום לידיו. משלא עשה כן, הפר עו"ד מקובסקי את חובת הזהירות המוטלת עליו.



יתרה מכך, הכספים היו מוחזקים בידיו הנאמנות של עו"ד ביניש. דרישת המוכרים הנחרצת והבלתי מתפשרת להעברת חלק מכספים אלה לידיו הנאמנות של עו"ד טנוס הייתה צריכה להדליק אצל עו"ד מקובסקי נורה אדומה, ולעורר אצלו השאלה, מדוע עומדים המוכרים בנחרצות ובתקיפות על העברת הכספים מחשבון נאמנות אחד (ביניש) לחשבון נאמנות אחר (טנוס). הייתה מוטלת על עו"ד מקובסקי חובה לחקור ולדרוש מדוע מתעקשים המוכרים להעברת הכספים מחשבון נאמנות אחד לשני, מה התועלת שתצמח להם ממהלך זה ומדוע הפקדת הכספים בידיו של עו"ד טנוס טובה מבחינתם על פני הפקדתם בידי עו"ד ביניש. חובה זו הייתה קיימת ביתר שאת מקום שקודם לכן הופעלו לחצים רבים על ידי המוכרים להעברת הכספים לידיהם הם ולא בנאמנות עבורם. מעיון בחלופת המיילים שהתנהלה בין עו"ד מקובסקי לעו"ד ביניש, ניתן להיווכח, כי שאלות אלה כלל לא עלו ולא הטרידו את עו"ד מקובסקי, אשר הסכים למהלך, ללא כל הסתייגות. גם התנהלות זו אינה עומדת בסטנדרט התנהגות סביר של עו"ד.

אחריותו של עו"ד ביניש


45.
מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא, כי עו"ד ביניש לא ייצג את המערערים בעסקה זו, וכי הם היו מיוצגים על ידי עו"ד מקובסקי בלבד. אין בסיס לטענת המערערים שכביכול יש לעשות אבחנה בעניין זה בין מערכת היחסים הפנימית שבין המערערים לבין חייט שבה הם היו מיוצגים על ידי עו"ד מקובסקי בלבד לבין מערכת היחסים החיצונים בינם לבין המוכרים (פכרי ואדיב מוסא) שבה היו מיוצגים גם על ידי עו"ד ביניש. לאבחנה זו אין כל בסיס בחומר הראיות שהונח בפני
בית המשפט קמא ואף עומדת בסתירה לחומר זה. מעיון בחלופת המיילים בין עו"ד מקובסקי לבין עו"ד ביניש עולה, בבירור, כי עו"ד מקובסקי ייצג את המערערים בכל דבר ועניין הקשור לעסקה, לרבות ביחסים בינם לבין המוכרים ואילו עו"ד ביניש ייצג את חייט בלבד. כך למשל, מחומר הראיות עולה, כי עו"ד מקובסקי הוא זה שערך את טיוטת הסכם המכר בין אדיב מוסא לבין רויאלטי והוא זה שאמור היה לשמור ולהבטיח את זכויות המערערים באותו הסכם. מחלופת המיילים עולה, בבירור, כי שירותיו של עו"ד מקובסקי נשכרו על מנת להבטיח את זכויותיהם של המערערים, בין היתר גם בכל הנוגע למערכת היחסים בינם לבין המוכרים. על כן, המשא ומתן בכל הנוגע לתשלום התמורה למוכרים, כמה כסף יופקד בידיו הנאמנות של עו"ד ביניש, האם לשחרר כספים למוכרים ואם כן באיזה תנאים ואופן, נוהל מול עו"ד מקובסקי כמי שמייצג את המערערים ולא עם עו"ד ביניש. אמנם עו"ד ביניש היה מעורב בהליכים אלה, אך זאת הוא עשה הן מאחר שייצג בעסקה את חייט שהיה לו אינטרס חזק לקדם את העסקה והן מאחר שסוכם בין המערערים לבין חייט, כי המגעים עם המוכרים ייעשו באמצעותו ולא ינוהלו מגעים ישירים בין המערערים לבין המוכרים. בנסיבות אלה, אך טבעי הוא שעו"ד מקובסקי יקבל מעו"ד ביניש עדכונים באשר לדרישות המוכרים כפי שאלה נמסרו לו על ידי חייט ובאשר לפעולות שבוצעו על מנת לאפשר עשיית העסקה. ברם, אין בהתנהלות זו כדי להפוך את עו"ד ביניש לעו"ד שייצג את המערערים בעסקה, לא במעגל הפנימי בינם לבין חייט ולא במעגל החיצוני בינם לבין המוכרים.

46.
אין לקבל את טענת המערערים שיש להטיל על עו"ד ביניש אחריות כלפיהם בשל מעמדו ותפקידו בעסקה ובשל העובדה שהוא החזיק את כספם בנאמנות. כפי שפורט בהרחבה לעיל, הסיכונים הכרוכים בעשיית העסקה היו ידועים לעו"ד מקובסקי ודבר לא נעלם מעיניו. הוא היה מודע לעובדה שפכרי הוא נפקד וכי זכויותיו הן בגדר נכס מוקנה, אך משום מה ובשל חוסר ידע ואי בקיאות בדיני הנפקדות, לא נתן לסוגיה זו משקל מתאים וכמעט והתעלם ממנה, הוא היה מודע לצורך בתיקון נסח הטאבו ורישום מספר תעודת הזהות של פכרי הבעלים על מנת למנוע טעויות בזיהוי, הוא היה ער לפגמים בייפוי הכוח הבלתי חוזר שאומת על ידי עו"ד טנוס ולפיכך עמד על כך שפכרי הבעלים עצמו יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר בפני
עו"ד שמוכר לו ושניתן לסמוך עליו. עו"ד מקובסקי אף היה ער להערות הרשומות על הנכס ועל הצורך להסירן בטרם ניתן להתקדם בעסקה. עולה, אם כן, כי טענות התובעים ועו"ד מקובסקי שכביכול עו"ד ביניש העלים מהם עובדות ומסמכים והציג בפני
הם מצגים כוזבים הן טענות חסרות בסיס, שאין להן אחיזה בחומר הראיות.

47.
לאמיתו של דבר, הטענות והטרוניות כלפי עו"ד ביניש במישור אחריותו הכללית לנזקיהם אינן מבוססת על כך שהעלים מהם פרטים ומסמכים שהם לא היו מודעים להם, שכן, וכאמור לעיל, התמונה בכללותה הייתה פרושה בפני
עו"ד מקובסקי שהיה ער למלוא הסיכונים הכרוכים בעשיית העסקה, למעט הסיכון הנובע מעובדת נפקדותו של פכרי, סיכון שעו"ד מקובסקי לא נתן את הדעת עליו, אך בשל חוסר בקיאותו בתחום. הטרוניה כלפי עו"ד ביניש נובעת מן העובדה שלא ייעץ למערערים שלא להעביר כספים לעו"ד טנוס ולא דאג להבטיח את הכספים הללו. ברם, וכאמור לעיל, עו"ד ביניש לא ייצג אותם בעסקה, ולא ניתן להטיל עליו חובות מעין אלה מקום שהמערערים היו מיוצגים על ידי עו"ד אחר, איתו הם התייעצו ובו שמו את מבטחם.


זאת ועוד, למערערים, בהיותם מיוצגים בעסקה על ידי מקובסקי, לא היה קשר ישיר עם עו"ד ביניש והקשר שלהם נוהל באמצעות עו"ד מקובסקי מטעמם. משמעות טענתם של המערערים היא שהייתה מוטלת על עו"ד ביניש חובה לייעץ ולהסביר לעו"ד מקובסקי את הסיכונים הנובעים מהסכמתם להעביר את הכספים לידיו הנאמנות של עו"ד טנוס, מקום שהלקוח שלו (חייט) תמך במהלך זה. טיעון זה לא ניתן לקבל וכמה טעמים לדבר: ראשית, לא ניתן להטיל חובה על עו"ד שמייצג צד לעסקה לייעץ לעוה"ד של הצד השני בקבלת החלטות על אף שמלוא העובדות היו בידיעת אותו עו"ד. יש בכך משום הרחבת חובת הזהירות המוטלת על עו"ד באופן בלתי סביר. שנית, דרישה זו עלולה להעמיד את עוה"ד בפני
ניגוד עניינים כאשר מצד אחד האינטרס של הלקוח שלו שהמהלך יבוצע ומצד שני, אותו מהלך אינו משרת את האינטרס של הצד השני לעסקה וייתכן שאף פוגע בו. זה בדיוק המקרה שלנו. לחייט, שלא נשא בסיכון כלשהו שכן העסקה הייתה אמורה להיות ממומנת במלואה על ידי המערערים, היה אינטרס כלכלי רב בקיום העסקה, גם אם היתכנותה מוטלת בספק. מן הצד השני, למערערים אמנם היה אינטרס בקידום העסקה, אך פעולותיהם ומהלכיהם צריכים היו להתבצע בזהירות רבה נוכח הסכום הנכבד שהיו אמורים לשלם ולהשקיע בעסקה, ולכן "הדילוג" על ביצוע פעולות ובדיקות משפטיות עומד בניגוד לאינטרס שלהם. בנסיבות אלה, לא ניתן להטיל על עו"ד ביניש, שייצג את חייט שהיה לו אינטרס לקדם את העסקה ללא קשר לסיכונים הכרוכים בה, חובה לייעץ למערערים או לבא כוחם שלא להסכים למהלך כזה או אחר שנועד לקדם את העסקה. חובה זו הייתה מוטלת אך ורק על עו"ד מקובסקי ובה הוא כשל.

48.
שונים פני הדברים בכל הקשור למהלכים שבוצעו על ידי עו"ד ביניש, חייט, טנוס ואדיב מוסא ביום 30/9/09. כאמור, בעקבות הלחץ שהפעילו המוכרים וחייט, הסכימו המערערים להעביר לנאמנותו של עו"ד טנוס סכום של 200,000 ₪ מכספי הנאמנות שהוחזקו בידי עו"ד ביניש. בהתאם להסכמות אליהן הגיעו עו"ד מקובסקי וביניש, הסכום יועבר לנאמנות בידי עו"ד טנוס, כנגד קבלת כתב נאמנות מידיו לפיו הסכום יועבר לידי המוכר, מר אדיב מוסא, רק כנגד רישום הערת אזהרה לטובת רויאלטי. עוד הוסכם כי עו"ד טנוס יתחייב להחזיר את הסכום המופקד בידיו אם לא ייחתם הסכם מכר תוך 30 ימים מאותו מועד. עוד הוסכם בין עו"ד ביניש לעו"ד מקובסקי, כי הסכום הנ"ל יועבר לידיו הנאמנות של עו"ד טנוס במקביל לסך של 50,000 $ שיועבר לאדיב מוסא על ידי חייט.


בעקבות הסכמות אלה, נערכה ביום 30/9/09 פגישה במשרדו של עו"ד ביניש בה השתתפו חייט, אדיב מוסא ועו"ד ביניש. במהלך פגישה זו החתים עו"ד ביניש את עו"ד טנוס על כתב נאמנות שלפיו הוא מאשר קבלת סכום של 200,000 ₪ לידיו הנאמנות ומתחייב להעבירו לאדיב מוסא רק כנגד רישום הערת אזהרה לטובת רויאלטי. עוד התחייב עו"ד טנוס באותו כתב נאמנות להשיב את הסכום אם תוך 30 ימים מאותו מועד לא ייחתם הסכם מכר מול רויאלטי. בנוסף למסמך זה ערך עו"ד ביניש "כתב אישור התחייבות" המופנה לעו"ד טנוס, לפיו אישר חייט קבלת הלוואה מעו"ד טנוס בסך 100,000 ₪ אותם התחייב להחזיר תוך 30 יום. באותו מסמך נקבע עוד, כי רישום הערת אזהרה לטובת חייט או רויאלטי מהווה סילוק מלא של ההלוואה. בנוסף, החתים עו"ד ביניש את מוסא על מסמך שלפיו הוא מאשר קבלת סכום של 50,000$ ארה"ב מידי חייט. על פי האמור במסמך זה, הסכום של 50,000$ ישמש כהלוואה בלבד ויוחזר עם תשלום התמורה על ידי המערערים.

49.
המערערים ועו"ד מקובסקי טוענים, כאמור, כי המסמכים שערך עו"ד ביניש ביום 30/9/09 שלפיהם עו"ד טנוס נותן הלוואה לחייט וחייט נותן הלוואה לאדיב מוסא, מהווים למעשה פיקציה שנועדה לאפשר לעו"ד טנוס להעביר לאדיב מוסא את הסכום שהופקד על ידו תוך עקיפת כתב הנאמנות עליו הוא חתם. הם טענו, כי עריכת מסמכים אלה באותו מעמד שבו הועבר הסכום לידי עו"ד טנוס, התנאי שחייט התחייב להחזיר את הסכום של 100,000 ₪ תוך 30 יום, אותו מועד שנקבע בכתב הנאמנות עליו חתם עו"ד טנוס והתנאי שלפיו רישום הערת אזהרה יהווה סילוק מלא של ההלוואה, כל אלה מלמדים כי מדובר בפיקציה שנועדה כאמור לאפשר העברת הכספים לידי אדיב מוסא, מבלי שהתמלאו התנאים הקבועים בכתב הנאמנות עליו חתם עו"ד טנוס. המערערים ועו"ד מקובסקי טענו עוד, כי מהלכים אלה נעשו בידיעתו ובהסכמתו של עו"ד ביניש, או תוך עצימת עיניים באשר למשמעותם ונפקותם, ומבלי לדווח להם על כך. בגין התנהגות זו יש להטיל על עו"ד ביניש אחריות בין מחמת מרמה ובין בשל התרשלותו כלפי המערערים.

50.
עו"ד ביניש טען מנגד, כי בית המשפט קמא קיבל את עדותו שלפיה הוא מעולם לא הסכים ולא ידע שעו"ד טנוס שחרר את הסכום שהופקד בידיו לחייט או למוסא. בהקשר זה הפנה ביניש לקביעתו של בית המשפט קמא, שלפיה "עדותו של עו"ד ביניש, לעניין זה, הייתה, ככלל בסופו של יום סבירה ומהימנה". לטענתו, מדובר בקביעה עובדתית מבוססת שאין עילה להתערב בה. משלא ידע עו"ד ביניש, כי עו"ד טנוס שחרר את הכספים לחייט או לאדיב מוסא, לא ניתן להטיל עליו חבות בגין הפעולות שבוצעו ביום 30/9/09.

51.
אין בידי לקבל את קביעתו של בית המשפט קמא בענין זה. כפי שהובא לעיל, במעמד העברת הסכום של 200,000 ₪ לידי עו"ד טנוס, ערך עו"ד ביניש שני מסמכי הלוואה כביכול, מטנוס לחייט ומחייט לאדיב מוסא – המוכר. הוראות הסכם ההלוואה בין עו"ד טנוס לחייט תואמות באופן מלא את תנאי כתב הנאמנות עליו חתם עו"ד טנוס לעו"ד ביניש. גם כתב הנאמנות וגם מסמך ההלוואה קבעו 30 ימים להשבת הסכום, ובשניהם נקבע כי הסכום יוחזר אם לא תירשם הערת אזהרה. עובדות אלה מלמדות, כי המסמכים והעברת הכספים נעשו לכאורה במטרה לעקוף את כתב הנאמנות עליו חתם עו"ד טנוס על ידי יצירת פיקציה כאילו מדובר בהסכם הלוואה. זאת ועוד, מתן כספים כהלוואה לחייט שבתורו נתן אותם לאדיב מוסא כהלוואה אף היא מלמדת כי מטרת ההסדר הייתה לכאורה עקיפת כתב הנאמנות עליו חתם עו"ד טנוס והעברת הכספים המופקדים בידיו לידי חייט ואדיב מוסא.

52.
נוכח עובדות ומסמכים אלה ניתן היה לצפות שעו"ד ביניש יתייחס בתצהיר עדותו הראשית למשמעותם ונפקותם של אותם מסמכים, מדוע ערך מסמכי הלוואה כאמור, מדוע התנאים באותם מסמכים חופפים לתנאים שנקבעו בכתב הנאמנות, ומה חשב עת ערך אותם מסמכים באותו מעמד ובאותה פגישה. ברם, מעיון בתצהיר עדותו הראשית של עו"ד ביניש בפני
בית המשפט קמא עולה, כי אין בו שום התייחסות למסמכי ההלוואה עליהם חתמו חייט ואדיב מוסא, ואין שום התייחסות לפעולות שנעשו באותה פגישה. ההתייחסות לנושא זה מופיעה בסעיף 68 לתצהיר העדות הראשית, שם טען עו"ד ביניש באופן סתמי וכללי למדי, כי הוא מעולם לא הסכים או ידע "כי מר טנוס שיחרר את הסך של 200,000 ₪ שהיה מופקד בידיו אצלו בנאמנות למר שמעון חייט ו/ או מר אמין מוסא (הנתבע 3)". גרסה כוללנית זו, שמתעלמת מהפעולות והמסמכים שערך עו"ד ביניש באותו יום ושמלמדים אחרת, לא ניתן לקבל.

53.
רק בחקירתו הנגדית ונוכח שאלות שהופנו אליו, טען עו"ד ביניש כי המסמכים הנוגעים להלוואות שעברו מעו"ד טנוס לחייט ומחייט לאדיב מוסא נחתמו בשעות הבוקר של יום 30/9/09, ואילו העברת הכספים בוצעה בשעות אחר הצהריים, ולפיכך אין קשר בין הדברים. גרסה זו לא ניתן לקבל וכמה טעמים לדבר: ראשית, ההתייחסות להתרחשויות ביום 30/9/09 הייתה אמורה לבוא במסגרת עדותו הראשית של עו"ד ביניש שניתנה בתצהיר, שם היה על עו"ד ביניש לתת גרסה סדורה ומפורטת באשר להתרחשויות באותו יום. התעלמותו של עו"ד ביניש בתצהיר מהתרחשויות אלה במטרה להצניע את אשר אירע באותו יום פוגמת במהימנות הגרסה ואמינותה. שנית, לא הובאה שום ראיה התומכת בגרסת עו"ד ביניש שהיה פער זמנים בין החתימה על המסמכים ועד העברת הכספים. שלישית, גם אם נכונה הגרסה שהמסמכים נחתמו בשעות הבוקר ואילו העברת הכספים בוצעה בשעות אחר הצהריים, אין בכך כדי לתמוך בגרסתו של עו"ד ביניש שאין קשר בין הדברים, או שלא ידע שקיים קשר כאמור. רביעית, הנכונות של המערערים להפקיד את הסכום בידיו של עו"ד טנוס שלא בהתאם לתנאי הנאמנות המקוריים הובעה במייל ששלח עו"ד מקובסקי לעו"ד ביניש כבר ביום 23/9/09. יתרה מכך, גם במייל ששלח עו"ד מקובסקי לעו"ד ביניש ביום 30/9/09 קיימת הסכמה לשחרור הכספים לעו"ד טנוס. עולה, אם כן, כי המסמכים נחתמו בשעות הבוקר עת חייט, טנוס ואדיב מוסא היו מודעים לכוונה להעברת הסכום ולכן הם יכולים היו לתכנן את מהלכיהם מבעוד מועד.

54.
גם אם אקבל את גרסתו של עו"ד ביניש בחקירה הנגדית שכביכול הוא לא התערב ביחסים בין השותפים ובהעברות הכספים ביניהם, וכי הוא נדרש בסה"כ לאשר את חתימתו של עו"ד טנוס וחייט על מסמכי ההלוואות, עדיין אין בכך כדי לשחרר אותו מאחריות לאובדן הסכום של 200,000 ₪. כפי שהובא לעיל, עו"ד ביניש החזיק בכספים בנאמנות עבור המערערים ובתור שכזה הוא חב בחובת זהירות כלפיהם. הוא ידע שהכספים נועדו לתשלום התמורה עבור הקרקע וכי תנאי הכרחי להעברת הכספים למוכר הייתה רישום הערת אזהרה לטובת רויאלטי. עו"ד ביניש היה ער ללחץ הבלתי פוסק שהפעיל אדיב מוסא לשחרור הכספים לידיו בטרם התמלאו התנאים הבסיסיים לכך ואף מעדותו עולה, כי הוא חשד בו ובעו"ד טנוס ולא נתן בהם אמון. בנסיבות אלה שבהן הוא נדרש לאמת חתימות על מסמכי הלוואה שתנאיהן חופפים ותואמים את תנאי כתב הערבות עליו חתם עו"ד טנוס, הייתה צריכה להידלק אצל עו"ד ביניש נורת אזהרה שמא מסמכים ופעולות אלה נועדו לאפשר לטנוס לשחרר את הכספים לחייט ולאדיב מוסא בניגוד לכתב הנאמנות. ברם, עו"ד ביניש התעלם מנורות
האזהרה שנדלקו בפני
ו, עצם את עיניו באשר למטרה לשמה נועדו מסמכי ההלוואה ולא עצר את העברת הכספים לעו"ד טנוס. לכל הפחות הייתה מוטלת על עו"ד ביניש חובה ליידע את עו"ד מקובסקי בהסכמי ההלוואה שנחתמו בין טנוס, חייט ואדיב מוסא ולהשאיר לו ולמערערים את ההחלטה אם על אף האמור, להעביר את הסכום לידיו של עו"ד טנוס. משלא פעל בדרך זו הפר עו"ד ביניש את חובת הנאמנות וחובת הזהירות בה הוא חב כלפי המערערים.

טענת ההסתכנות מרצון


55.
עו"ד מקובסקי טען, כאמור, כי המערערים הסתכנו מרצון עת החליטו להיכנס לעסקה ולהעביר כספים על אף הסיכונים הרבים שהיו כורכים בה ושהיו מודעים להם כבר מתחילת הדרך.

56.
מדובר בטענה חסרת בסיס.

בהתאם להלכה הפסוקה "קיומה של הגנת ההסתכנות מרצון מותנית בשלושה יסודות מצטברים: ידיעתו של התובע אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן; חשיפת הניזוק למצב זה; ורצון הניזוק
לחשוף את עצמו לסיכון. ... דרישת ה"חשיפה" אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק, אלא חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק. אשר על כן, הגנת ההסתכנות מרצון תקום לנתבע רק בנסיבות בהן הסכים התובע לקבל על עצמו את הסיכון של פגיעה ללא פיצוי" (ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אלרחים נ' מוסבאח עבד אלקאדר ואח'; ע"א 1357/97 עכאשה נ' מדינת ישראל (6.2.2004)).

אף אחד מתנאים אלה אינו מתקיים במקרה דנן. כפי שהובא בהרחבה לעיל, המערערים פנו לעו"ד מקובסקי במטרה לייצגם בעסקה ולשמור על זכויותיהם ולהבטיח את כספם. הם לא היו מודעים לסיכון שעורך דין מקובסקי יתרשל כלפיהם ויגרום להם נזק, הם לא היו חשופים לאפשרות שייגרם להם נזק עקב התרשלות זו ובוודאי שלא לקחו על עצמם את הסיכון שעקב התרשלות זו ייגרם להם נזק ללא יכולת לתבוע את מי שגרם את הנזק.

ההחלטה של המערערים להיכנס לעסקה שכרוכה בסיכונים, גם אם מדובר בסיכונים ממשיים, אינה משחררת את עוה"ד מהחובות המוטלות עליו כלפי לקוחותיו בעסקה, כאשר חלק מהתפקיד שלוקח על עצמו עורך הדין הוא לשמור על האינטרסים של הלקוחות מפני אותם סיכונים. ואכן, במטרה לשמור על זכויותיהם וכספם של המערערים נקט עו"ד מקובסקי בפעולות שונות, כגון יצירת הנאמנות בידיהם של עו"ד ביניש וקורן ולאחר מכן ביצירת נאמנות על סך 200,000 ₪ בידיו של עו"ד טנוס. ברם, עו"ד מקובסקי לא ביצע את מלאכתו כהלכה והתרשל באופן בוטה כלפי המערערים ולפיכך עליו לשאת באחריות לנזק שנגרם להם עקב התרשלות זו.

הקטנת הנזק – רשלנות תורמת



57.
כאמור, בית המשפט קמא ייחס למערערים אשם תורם בשיעור 15% בשל סירובם לקבל שני שיקים על סך 100,000 ₪ כל אחד שהוצעו להם יום לפני הדיון בתלונה שהגישו נגד עו"ד טנוס לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. לטענת המערערים, סירובם לקבל את השיקים היה סביר בנסיבות הענין מכמה טעמים: הראשון, מסירת השיקים הותנתה בדחיית דיון הוכחות שהיה קבוע למחרת, דיון לו הם המתינו מספר חודשים. שנית, השיקים שהוצעו להם לאחר חודשים רבים בהם הם רדפו אחר עו"ד טנוס על מנת להשיב להם את כספם, היו דחויים ולכן הם לא היו מוכנים לקבלם. שלישית, השיקים היו משוכים מחשבון צד שלישי זר, שלא הייתה לו כל כוונה לפרוע אותם. בנסיבות אלה, בדין הם סירבו לקבל את השיקים ועל כן, לא היה מקום לייחס להם אשם תורם בשל כך. עו"ד ביניש ומקובסקי טענו מנגד, כי סירובם של המערערים לקבל את השיקים בניגוד להמלצתו של עו"ד מקובסקי הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין, ועומדת בניגוד לחובת הקטנת הנזק המוטלת עליהם. בנסיבות אלה היה על בית המשפט קמא לפטור אותם מאחריות עד גובה סכום השיקים.

58.
אין בידי לקבל את קביעת בית המשפט קמא בעניין זה. סבור אני, כי לא היה מקום להשית על המערערים אשם תורם כלשהו. כפי שקבע בית המשפט קמא, מסירת השיקים למערערים הותנתה במתן הסכמה מצדם לדחיית דיון הוכחות שהיה קבוע יום למחרת בתלונה שהגישו נגד עו"ד טנוס לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. בנסיבות אלה סירובם של המערערים, שחיכו חודשים רבים לדיון זה, הוא סירוב סביר שאין להטיל עליהם בגינו אשם כלשהו. יתרה מכך, מדובר בשיקים דחויים שנמשכו מחשבון צד שלישי, גורם זר, כאשר לא היה ברור למערערים מה הייתה מערכת היחסים בין עו"ד טנוס למושך השיקים, עד כמה אותו גורם מחוייב לפירעון השיקים והאם בכלל היתה לו נכונות לפרוע אותם. זאת ועוד, מעדותו של עו"ד ביניש עולה, כי מנהל החשבונות של ברזאני (מושך השיקים) התנה את פירעון השיקים בקבלת חשבונית מס ומשנאמר לו כי הם יופקדו בחשבון נאמנות ולא תונפק חשבונית, הוא לא היה מוכן לקבל זאת. בנסיבות אלה, אינני סבור שהמערערים הפרו את חובת הקטנת הנזק המוטלת עליהם, או שניתן לייחס להם אשר תורם כלשהו. על כן, דין הערעור בענין זה להתקבל.

גובה הנזק

59.
המערערים משיגים על קביעת בית המשפט קמא, הדוחה את תביעתם בראש הנזק שעניינו אובדן שעות עבודה והוצאות נסיעה. לטענתם הם הוכיחו כי הושקעו על ידם יותר מ- 300 שעות עבודה בקידום העסקה ומשכך היה על בית המשפט קמא לפסוק לטובתם סכום של 500 ₪ על דרך האומדנא בגין כל שעות עבודה. אין בידי לקבל טענות אלה. בית המשפט קמא קבע, כי המערערים לא הביאו נתונים מדוייקים וברורים באשר לנזק הנטען על ידם ומשכך לא ניתן לאמוד את הנזק. מדובר בקביעה עובדתית אשר מבוססת היטב, ואין עילה להתערב בה. יתרה מכך, ההחלטה להיכנס לעסקה הייתה של המערערים והסיכונים והבעייתיות שהיו כרוכים בה היו ידועים להם עוד לפני שפנו לעו"ד מקובסקי. על כן, שעות העבודה וההוצאות שנגרמו להם עקב התעסקותם בעסקה זו עד שהתפוצצה אינן בגדר נזק שנגרם על ידי עוה"ד ואין לחייבם בגינו. על כן, גם מטעם זה, דין הערעור בסוגיה זו להידחות.

קשר סיבתי

60.
עו"ד מקובסקי וביניש טענו, כי מעשיו של עו"ד טנוס עת שלח יד בכספי המערערים מהווים גזל והפרת חובות חקוקות וחובת הנאמנות. בנסיבות אלה יש לייחס לעו"ד טנוס אשם תורם מכריע, אשר ניתק את הקשר בין ההתרשלות המיוחסת אליהם לבין הנזק.

61.
דין טענה זו להידחות. הלכה פסוקה ידועה ומושרשת היא שמעשה מכוון, או אפילו מעשה פלילי חמור של אדם אחר, אינו מנתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. השאלה אם המעשה המכוון ניתק את הקשר הסיבתי בין מעשיו של המזיק לבין הנזק נקבעת בהתאם למבחן הציפיות. הכלל הוא שהתערבותו של גורם זר מנתקת את הקשר הסיבתי רק מקום שבו התערבות זו לא הייתה צפויה מבחינתו של המזיק. זאת ועוד, מקום שהחובה המוטלת על המזיק נועדה למנוע את המעשה המכוון של הגורם הזר המתערב, כגון שומר שתפקידו למנוע גניבה, המזיק אינו יכול לטעון, כי המעשה המכוון שאירע בשל התרשלותו, ניתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק (ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ
נ' עזבון המנוח יבגני גולובין (15.4.2012); פרשת ג'אבר עדנן שהובאה לעיל;
ע"א 8199/01 עזבון המנוח מירו נגד מירו פ"ד נז(2) 785; ע"א 756/81 בן שמעון נגד ברדה פ"ד לח(3)1).

לענייננו, עורכי הדין מקובסקי וביניש יכולים וצריכים היו לצפות כי עקב התרשלותם עלול להיגרם למערערים נזק וכי הם עלולים לאבד את כספם, בין מחמת מרמה של אחד הצדדים לעסקה, בין מחמת אי הקפדה על תנאי הנאמנות שנקבעו ובין מחמת כל סיבה אחרת. זאת ועוד, החובה שהוטלה על עורכי הדין מקובסקי וביניש, היא להבטיח את כספם של המערערים ולמנוע העברתו מידיו של עו"ד טנוס לאדיב מוסא ולחייט. חובה זו נקבעה בין היתר מאחר שעמדו בפני
עורכי הדין ביניש ומקובסקי תמרורי אזהרה רבים שהיו צריכים להדליק אצלם נורה אדומה שמא מטרת העברת הכספים לידיו של עו"ד טנוס היא העברתו לידי המוכרים, מבלי שתנאי הנאמנות יתקיימו. עולה, אם כן, כי עורכי הדין ביניש ומקובסקי היו צריכים לצפות את התנהגותו של עו"ד טנוס ואת הנזק. בנסיבות אלה שבהן כשלו עורכי הדין בקיום חובת הזהירות המוטלת עליהם, ובשל כך התאפשר לטנוס להעביר את הכספים, לא ניתן לקבל את הטענה שהתנהגותו של עו"ד טנוס ניתקה את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק, שכן החובה המוטלת על עורכי הדין הייתה למנוע את הנזק הכרוך בהתנהגות זו.

חלוקת האחריות בין עורכי הדין

62.
בהתחשב בחלקו של כל אחד מעורכי הדין באחריות להעברת הסכום של 200,000 ₪ מטנוס לחייט ולאדיב מוסא, ובהתחשב במעורבותו הפעילה של כל אחד מהם בעסקה, נראה לי כי יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שווה.

אי פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

63.
הכלל הוא שבעל דין שזכה בדין זכאי להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. המערערים ניהלו נגד עורכי הדין הליך ארוך ומורכב, שבו הושקעו מאמצים רבים. בפני
בית המשפט קמא התנהלו לא פחות מ- 6 ישיבות הוכחות, הוגשו תצהירי עדות ראשית שנפרסו על פני עשרות עמודים והוגשו מאות מסמכים מטעם הצדדים. על אף האמור, בית המשפט קמא לא פסק למערערים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, מבלי שנימק קביעתו זו. בנסיבות העניין ובהעדר טעם המצדיק שלילת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מהמערערים, דין הערעור בעניין זה להתקבל.

סוף דבר

64.
א.
אציע לחבריי לקבל את ערעור המערערים כאמור בסעיפים 54, 58, 62 ו- 63 לפסק
דין זה. בהתאם לכך יחוייבו עורכי הדין ביניש ומקובסקי ביחד ולחוד, לשלם
למערערים סכום של 235,059 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין על ידי בית המשפט
קמא. בסכום זה הינו בנוסף לסכום בסך 30,695 ₪ שנפסק לטובת המערערים
כאמור
בסעיף 149ב לפסק דינו של בית המשפט קמא, ושבו ישא עו"ד מקובסקי
בלבד.


ב.
הערעור שהוגש על ידי עו"ד מקובסקי והערעור שכנגד שהוגש על ידי עו"ד ביניש
יידחו.

ג.
מאחר שהוגשה על ידי עורך הדין ביניש הודעה לצדדים שלישיים שנדחתה מאחר שהתביעה נגדו נדחתה, פסק דינו של בית המשפט קמא בנוגע לדחיית ההודעה לצדדים שלישיים יבוטל, והעניין יחזור לפתחו על מנת להשלים את פסק הדין בעניין זה.


ד.
עו"ד מקובסקי וביניש ישלמו, ביחד ולחוד, למערערים הוצאות משפט ושכ"ט
עו"ד, בגין ההליכים בשתי הערכאות, בסכום של 50,000 ₪.


ה.
למען הסר ספק, החיוב בהוצאות שהושת על המערערים לטובת עו"ד ביניש
כאמור בסעיף 150א לפסק דינו של בית המשפט קמא מבוטל.

ערפאת טאהא
,
שופט





כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם
: אני מסכים.


ד"ר אברהם אברהם, נשיא


כב' השופטת עירית הוד
: אני מסכימה.
עירית הוד, שופטת

הוחלט אפוא, פה אחד, כאמור בחוות דעות של כב' השופט טאהא.



ניתן היום,
ג' סיוון תשע"ז, 28 מאי 2017, בהעדר הצדדים.






ד"ר אברהם אברהם, נשיא

עירית הוד, שופטת

ערפאת טאהא
, שופט
















עא בית משפט מחוזי 5228-02/17 ל.מ.רויאלטי בע"מ, ליאור מרקוביץ, שלמה יעקב שטיינמץ נ' עו"ד יחזקאל ביניש, עו"ד עמיאל מקובסקי, וליד טנוס שמעון חייט אמין אדיב מוסא (פורסם ב-ֽ 28/05/2017)