פסקי דין על המערער: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ז' כרמליהמשיב: יצחק שהםערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת א. ברק - דן יחיד; תב"ע נא/0-89) מיום 2.4.1991.פסק-דיןהנשיא (גולדברג)1. למשיב משתלמת | פסקי דין על המשיב: יצחק שהםערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת א. ברק - דן יחיד; תב"ע נא/0-89) מיום 2.4.1991.פסק-דיןהנשיא (גולדברג)1. למשיב משתלמת

41/63     26/12/1991




דבע 0-152/נא המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק שהם




(פד"ע כג 446)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נא/0-152
השופטים: כבוד נשיא בית הדין גולדברג

כבוד סגן נשיא בית הדין אדלר

כבוד השופט אליאסוף

נציג העובדים : ביילי
נציג המעבידים : שמעונוביץ
המערער: המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד ז' כרמלי
המשיב: יצחק שהם
ערעור על

פסק דין
של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת א. ברק - דן יחיד; תב"ע נא/0-89) מיום 2.4.1991.
פסק-דין
הנשיא (גולדברג
)

1. למשיב משתלמת, על פי החלטת המוסד לביטוח לאומי
, קצבת ילד נכה בגין בנו כפיר, בשיעור שנקבע בתקנה 2 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התש"ם-1980 (להלן - התקנות).
החלטתו זו של המוסד לא הניחה את דעת המשיב, והוא הגיש תובענה לבית הדין האזורי, וזה הכיר בתביעתו לקצבה בשיעור שנקבע בתקנה 2 (ב) לתקנות.
על פסק דינו של בית הדין האזורי, ערעור זה שלפנינו.

2. גדר המחלוקת בין הצדדים הוא, באיזו מידה יש להביא בחשבון השגחה על ילד נכה, כגורם לזכאות לגמלה מכוח התקנות. אין חולק, כי בהגדרת "תלוי בעזרת הזולת" ו"פעולת יומיום", אשר בתקנות לא נכלל נושא ההשגחה על ילד נכה.

3. בית דין זה נזקק מספר פעמים לסוגיה זו (דב"ע מז/0-108 המוסד לביטוח לאומי
- מסראווה (לא פורסם); דב"ע מח/0-43 ועקנין - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם); דב"ע מח/0-29 להב - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם), והגיע למסקנה כי אין להביא את גורם ההשגחה בחשבון הזכאות, הן מחמת לשון התקנות עצמן והן מהטעם שכאשר רצה המחוקק להביא גורם זה בחשבון, אמר זאת מפורשות (ראה תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים לנכים) התשל"ט-1978; תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), התשכ"ה-1965, המתייחסים לנכות מעבודה; סעיף 127 פד לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (להלן - החוק, המקנה זכות לגמלת סיעוד). 60221
המוסד, לפנים משורת הדין, הביא בחשבון את גורם ההשגחה, ולכן העניק למשיב בגין בנו את הגמלה על פי תקנה 2 א לתקנות.

4. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב, באמרו:
"בית הדין הארצי קבע כי אכן אין להתחשב בגורם ההשגחה כשמדובר בילד נכה וזאת מאחר שהדבר לא נאמר בתקנות, אך אין הוא מתערב בשיקוליו של המוסד לביטוח לאומי
המתחשב בכך (דב"ע מז/0-108 המוסד לביטוח לאומי
- מסראווה מה-18.11.1987 - לא פורסם; דב"ע מח/0-43 ועקנין - המוסד לביטוח לאומי
, מה-6.1.1988 - לא פורסם; דב"ע מח/0-29 קרן להב נגד המוסד לביטוח לאומי
, מה-11.2.88 - לא פורסם; בסעיף 4 לפסק הדין).
פירוש זה עולה ממילותיהן של התקנות, אך אין ניתן היה גם לפרשן אחרת בהתחשב במטרתן שהיא עזרה כספית למי שעליו להשגיח על ילד נכה, שמאחר שזה אינו מתפקד כראוי. ניתן לראות בבדיקת התפקוד אינדיקציה למידת ההשגחה הדרושה".

5. דינו של הערעור להתקבל:
א) לשונו של החוק, אם היא ברורה וחד משמעית, היא המחייבת את השופט ועליו לשפוט לפי פרשנותה הברורה, אם יש כזו, כפי שכתב הפרופ' א' ברק בספרו "שיקול דעת שיפוטי" (1987) - בע' 348:
"אכן לשונו של החוק הוא מקור חשוב לגילוי תכליתו. אם לשון החוק מגלה את תכלית החקיקה, יש כמובן להתחשב בה. זאת ועוד: אפילו עלה בידינו לחשוף מטרה חקיקתית מחוץ למילות החוק, לא נוכל להתחשב בה, אם אין לה עיגון, ולו מינימלי בלשון החוק עצמו".
ובמקום אחר:
"אין השופט רשאי לפרש את החוק ולגלות את מטרתו, אך על פי מה שנראה לו ראוי" (שם א' ברק "שיקול דעת שיפוטי", בע' 346).
דברים אלו יפים אף לפירושן של תקנות;
ב) פסקי הדין של בית דין זה מחייבים את בתי הדין האזוריים (ראה דב"ע לו/0-64 המוסד לביטוח לאומי
- שרף, פד"ע ז 461, בע' 465, בהסתמך על ע"א 41/63 חברה להשקעות קבע בישראל בע"מ נ' סלבר, פ"ד יז 1655, בע' 1660; ראה גם מ' גולדברג
, "על היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", הפרקליט לח חוברת ב2 263, בע' 266, בהערת שוליים 18; דעה אחרת - ראה א' ברק, "ביקורת שיפוטית ואחריות ממלכתית - היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", הפרקליט לח חוברת ב2 245, בע' 247, בהערת שוליים 69), ו"כאשר התקדים מחייב, משמעות הדבר שההלכה הטמונה בפסק הדין אינה מחייבת רק את הצדדים לסכסוך, אלא את הציבור כולו" (ספרו של הפרופ' א' ברק, "שיקול דעת שיפוטי", בע' 150).
נדגיש את דבריו של השופט ויתקון בע"א 41/63 הנ"ל:
"משהוגש ערעור על החלטתו של השופט וזו נהפכה על פיה, רשאי הוא להוסיף להיות משוכנע בצדקת דעתו, ואף לעשות פומבי להרהורי לבו, רשאי הוא, למשל, כשתשוב השאלה ותתעורר לפניו, לרשום את השגתו על דעת בית המשפט הגבוה ממנו ולציין שרק מתוך כפיה ואונס פוסק הוא בהתאם לדעתו של זה. אך אין השופט רשאי לתת החלטה, אשר, לידיעתו, אין לה סיכוי לעמוד בערעור, בהיותה מבוססת על השקפה שנסתרה והופרכה ב

פסק דין
עקרוני שניתן לא מכבר על ידי בית המשפט העליון. שופט הנוהג כך גורם נזק לציבור המתדיינים לפניו, בהכריחו אותו צד, עליו הוא ידע שסופו לזכות בדין, הוציא כסף רב לשם הגשת ערעור".
דברים אלה היו יפים בשעתם, וליחם לא נס עד עד עצם היום הזה.

6. העובדה שנכים מסויימים זקוקים להשגחה עקב מצבם, ידועה למחוקק, למתקין התקנות ולאנשי המוסד לביטוח לאומי
, ולא נותר לנו אלא לחזור על אשר פסקנו בשעתו: משמצאו המחוקק (לעניין ביטוח סיעוד, סעיף 127 פד לחוק) ומתקין התקנות (לעניין קצבה מיוחדת לנכים, בנכות כללית: תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים) התשל"ט-1979, תקנה 3, ולנכים בנכות מעבודה: תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדות לנכים), התשכ"ה-1965, תקנה 10)) להביא גורם זה בחשבון הזכאות לגמלה, יש ליתן נפקות לעובדה שלא מצאו לנכון לעשות כן במקרה של ילד נכה.
הבאתו בחשבון של גורם ההשגחה על ידי המוסד ראויה להערכה, לאור מצבו הקשה של כפיר. אולם מכאן ועד למסקנה כי היה חייב לעשות כן, וכי היה עליו להעניק לו גמלה בשיעור גבוה יותר מזה שהוענק לו מכוח תקנה 2 (א) לתקנות, רחוקה הדרך.

7. סוף דבר, הערעור מתקבל.

אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ט בטבת תשנ"ב (26.12.1991).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-152/נא המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק שהם, [ פד"ע: כג 446 ] (פורסם ב-ֽ 26/12/1991)