פסקי דין על אחזקות חגיגן בע"מ | פסקי דין על יגאל מירופולסקי

11939-10/14 א     02/06/2017




א 11939-10/14 אחזקות חגיגן בע"מ נ' יגאל מירופולסקי








בית משפט השלום בעכו



ת"א 11939-10-14 אחזקות חגיגן בע"מ
נ' מירופולסקי




בפני

כב' השופט ג'מיל נאסר
, שופט בכיר


תובעת

אחזקות חגיגן בע"מ


נגד


נתבע

יגאל מירופולסקי



פסק - דין



התביעה ובעלי הדין
1.
התובעת עותרת להרים את המסך ולחייב את הנתבע, אישית, לפרוע חוב כספי בגין 3 שיקים בסך כולל 119,980 ₪ (בערכי קרן) שמשכה חברת "הובלות האחים כרמיאל בע"מ" (להלן : "הובלות האחים") לטובת חברת "סילון אביבים בע"מ" (להלן: "סילון אביבים"), אשר הוסבו לתובעת במסגרת עסקאות ניכיון שיקים וחוללו עקב מתן הוראת ביטול לבנק הנמשך.


התובעת, חב' "אחזקות חגיגן בע"מ
" הינה חברה העוסקת במתן שירותי ניכיון שיקים מסחריים.

הנתבע, הינו הבעלים והמנהל של חב' הובלות האחים במועדים הרלבנטיים לתביעה.

הסכמה דיונית

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה לא יישמעו ראיות, יוגשו סיכומים בכתב ויינתן

פסק דין
על סמך מלוא החומר הקיים בתיק ביהמ"ש (לרבות

פסק דין
שניתן כנגד הובלות האחים בגין שני שיקים מתוך שלושת השיקים נשוא הליך זה).

טענות התובעת
3.
התובעת טוענת כי היא חברה העוסקת ברישיון במתן שירותי ניכיון שיקים מסחריים. בין לקוחותיה נמנית סילון אביבים, אשר ערכה מעת לעת ניכיון אצל התובעת של שיקים מסחריים עתידיים של לקוחותיה ובכלל זה של חב' הובלות האחים. ביום 18.3.14 ביצעה סילון אביבים עסקת ניכיון אצל התובעת בעבור שיק מס' 964, ז.פ 17.7.14, ע"ס 28,380 ₪, משוך ע"י הובלות האחים, כאשר נכון לאותו מועד כבר נוכו שיקים של הובלות האחים ע"י סילון אביבים אצל התובעת והשיקים של הובלות האחים נפרעו במועדם. מנהל התובעת, מר שפיר תומר, יצר קשר עם הנתבע ושאל אותו לגבי תקינות השיק, והעסקה בכלל. הנתבע מסר למנהל התובעת כי הכול תקין ואין פגם בעסקת היסוד.

4.
על פי הנטען, ביום 9.5.14 וביום 4.6.14, ובטרם הגיע מועד פירעון השיק הנ"ל, ביקשה סילון אביבים לבצע עוד עסקת ניכיון שיקים עם התובעת של הובלות האחים בסך כולל של 91,600 ₪ (שיק מס' 866, ז.פ 31.8.14, ע"ס 54,240 ₪ ו- שיק מס' 936, ז.פ 29.9.14, ע"ס 37,360 ₪). גם במקרה זה יצר מנהל התובעת עם הנתבע קשר וביקש אישור לתקינות השיקים, והנתבע אישר כי הכול תקין והשיקים יפרעו במועדם.

5.
לטענת התובעת בהגיע מועד פירעון שיק מס' 964 הוא חולל עקב מתן הוראת ביטול. מנהל התובעת פנה לנתבע לבירור פשר מתן הוראת הביטול, והנתבע החל להעלות טענות שונות ומשונות בדבר עסקת היסוד שבינו לבין סילון אביבים, שבעטיין החליט למנוע את כיבוד השיק. כל הפצרות מנהל התובעת בנתבע בדבר היות התובעת אוחזת כשורה וכי פעולתו אינה חוקית, נפלו על אוזניים ערלות. ביום 31.8.14 הופקד שיק מס' 866 (אשר חולל אף הוא מסיבת מתן הוראת ביטול). בשל חשש התובעת מקשיי גביית שיק 964 ולאור ידיעתה כי הובלות האחים מכרה לפני כשנתיים את פעילותה העסקית בתחום ההובלות כולל הציוד והרכבים לחב' הובלה אחרת בכרמיאל, בתמורה של מיליוני ₪, פתחה התובעת תיק הוצל"פ נגד הובלות האחים מס' 08-12231-14-2 לאכיפת שיק מס' 964 (בהמשך נפתח תיק הוצל"פ נוסף מס' 08-12509-14-8 בגין שיק מס' 866). בהליכים שננקטו לבקשת התובעת לפני אזהרה לגביית תיק ההוצל"פ התברר כי חשבון העו"ש של הובלות האחים מצוי ביתרת חובה ואין לה נכסים. גם דו"ח החקירה שהזמינה התובעת, אישר כי הובלות האחים הינה כלי ריק ללא פעילות עסקית שוטפת, אף כי יתכן שימצאו יתרות זכות בחשבון העו"ש שלה בבנק דיסקונט.

6.
נטען כי ביום 29.9.14 הפקידה התובעת את שיק מס' 936 אשר גם הוא חולל מסיבת "נתקבלה הוראת ביטול" (בגינו נפתח תיק הוצל"פ ע"י התובעת רק לאחר הכרעה בהתנגדויות שהגישה הובלות האחים בגין שיקים מס' 964 ו- 866), אשר נדחו במלואן כפי שיפורט בהמשך.

7.
התובעת טוענת כי בעוד הובלות האחים מפזרת שיקים בסכומים ניכרים, ובתוך כך אצל התובעת מצויים שיקים בסך כולל של 119,980 ₪, בפועל אין לה כלל נכסים משמעותיים והנתבע היטיב למנף עובדה זו ע"י ביטול שיקים שלא כדין והימנעות מפירעון התחייבויות הובלות האחים. ברי כי חברה המנוהלת בתום לב תדאג לרשום את כל נכסיה וזכויותיה על שמה. ברם, מהנתונים הנ"ל עולה חשש שיתכן וכל נכסיה כבר סולקו/הועברו באופן המלמד שהנתבע עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, רק לצורך התחמקות מביצוע התחייבויות ובכך להשיא רווחים באופן לא חוקי, כאשר את התמורה מהעסקאות הוא שלשל לכיסו הפרטי. עוד נטען כי הנתבע פעל שלא כדין עת ביטל את השיקים הנ"ל ללא עילה שטרית מתאימה וכל זאת כאשר לכאורה היה כסף בחשבון הובלות האחים שהייתה מחויבת לכבד את סכום השיקים (לא צוין ע"י הבנק א.כ.מ).

8.
בנסיבות המתוארות לעיל, טוענת התובעת כי מן הדין להרים את מסך ההתאגדות שבין הובלות האחים לנתבע ולחייבו בסכום השיקים הנ"ל, העומד נכון ליום הגשת התביעה על סך 132,241 ₪.

טיעוני ההגנה

9.
הנתבע מודה כי היה והינו הבעלים והמנהל של חב' הובלות האחים.

הנתבע טוען כטענה מקדמית כי אין לחייבו אישית בתשלום סכום התביעה (אם בכלל) וכי אין זה המקרה הקלאסי ל-"הרמת מסך", מאחר ולא מתקיימים המבחנים/הקריטריונים המצטברים לשם כך עפ"י ס' 6 לחוק החברות, כפי שנקבעו בפסיקה, וזאת מהטעם הפשוט כי החוב נשוא התביעה נובע ממהלך פעילותה השוטפת של הובלות האחים שהינה חברה פעילה ואישיות משפטית נפרדת, שיש לה טענות כבדות משקל באשר לשיקים נשוא התביעה. ברי לענייננו, כי אין כל נטילת סיכון בלתי סביר ו/או אחר אשר יחוב הנתבע אישית בגינו.

לגופה של התביעה, טוען הנתבע כי ייתכן שנוכו בעבר שיקים של הובלות האחים אצל התובעת שנמשכו לטובת סילון אביבים, שבבעלות והנהלת מר עבדאלגני זאהר. עם זאת, במקרה דנן, חב' סילון אביבים נטלה את השיקים נשוא התביעה ללא רשות ובמרמה ובכך גנבה אותם מהובלות האחים. על כן, אין התובעת אוחזת כשורה בשיקים, ולא מוטלת על הובלות האחים אחריות כלשהי לפירעון השיקים. הנתבע מודה כי מנהל התובעת פנה אליו בנוגע לתקינות שיק מס' 964, אך הוא הסביר לו במפורש על גניבת השיקים ועל הפגם בעסקת היסוד בין הובלות האחים לסילון אביבים (גניבת השיקים תוך התעלמות מחוב סילון אביבים כלפי הובלות האחים), וכי הובלות האחים אינה מתכוונת לפרוע את השיקים עת הבטיח מר עבדאלגני בשם סילון אביבים להשיב את השיקים למשרד הובלות האחים. התובעת ידעה מבעוד מועד על הפגם העסקת היסוד וגניבת השיקים כבר בעת קבלת שיק מס' 964 לידיה, אך בחרה לטמון את ראשה בחול ולבצע שוב ניכיונות על שתי ההמחאות הנוספות, במטרה להפיק רווחים, ועל כן אין לתובעת להלין אלא על עצמה.

הנתבע מכחיש כי הובלות האחים מכרה את פעילותה העסקית לחברת הובלות אחרת וטוען כי הובלות האחים עודנה פעילה ומעולם לא נמכרה לחב' כלשהי. אכן הוקמה בעבר חברה בשם הובלות האחים כרמיאל ש.י בע"מ שאין לה כל קשר לחב' הובלות האחים שהינה אישיות משפטית נפרדת, וכעבור שלוש שנים חב' הובלות האחים ש.י בע"מ נמכרה לחב' שלטל, אך חברת הובלות האחים שנתבעה ע"י התובעת בגין שלוש השיקים שנמשכו מחשבונה עודנה קיימת ופעילה מזה שנים ועד עצם היום הזה. הנתבע מכחיש את טענת התובעת בדבר פיזור שיקים ללא כיסוי וטוען כי על התובעת להתכבד ולהציג שיקים משוכים ע"י הובלות האחים שחוללו מסיבה כזו או אחרת. הנתבע מכחיש את תוכן דו"ח החקירה שצירפה התובעת וטוען כי אינו משקף את המציאות הקיימת.

הנתבע מוסיף וטוען כי מעולם לא היה בקשר עסקי כלשהו עם התובעת וממילא לא הציג בפני
התובעת ו/או מנהלה מצגים כלשהם ו/או מעולם לא התחייב לשלם לתובעת באופן אישי ו/או השם הובלות האחים, פרוטה אחת שחוקה, וזאת בשל הפגם בעסקת היסוד עם סילון אביבים, אשר אף התחייבה להשיב את השיקים לידי הובלות האחים.

לאור האמור עותר הנתבע לדחיית התביעה ולהטלת הוצאות לדוגמא על התובעת בשל הגשת תביעה קנטרנית נגדו בעוד התובעת לא מיצתה את ההליכים כנגד הובלות האחים.

דיון והכרעה
עיינתי היטב בכתבי הטענות ונספחיהם, בחומר הרלבנטי הקיים בתיק ביהמ"ש, ובסיכומי טענות הצדדים, ונחה דעתי לדחות את התביעה.

עיון בשיקים נשוא התביעה מעלה כי הם נמשכו ע"י הובלות האחים לפקודת סילון אביבים. אין חולק כי השיקים הנ"ל נחתמו בחתימה + חותמת הובלות האחים כנדרש, והינם שיקים סחירים,
תקינים לפי מראם, הניתנים להסבה לצדדי ג'. אין מחלוקת כנה כי השיקים הוסבו לתובעת ע"י סילון אביבים במסגרת עסקאות ניכיון שיקים. הצדדים חלוקים באלו נסיבות הגיעו השיקים לידי סילון אביבים (האם השיקים נמסרו לסילון אביבים במסגרת התחשבנות שוטפת או שמא השיקים נטלו שלא כדין (בעורמה/תוך הטעיית מזכירת הובלות האחים ע"י מנהל סילון אביבים, כטענת הנתבע). פלוגתא זו הוכרעה ע"י כב' הרשמת הבכירה ודאד בפסק דינה מיום 3.3.16 (ומהווה מעשה בית דין בעניינו, באופן המונע כעת מהנתבע להעלות שוב להכרעה במסגרת ההליך שפניי את שאלת עצם קיומו של החוב כלפי התובעת בגין שלושת השיקים שחוללו ע"י הובלות האחים), עת נקבע כי הוכח בפני
ביהמ"ש שהתובעת נטלה את השיקים של הובלות האחים מסילון אביבים (הכוונה לשיקים מס' 964 ו- 866) לפני מועד פירעונם, בתמורה ובתום לב כשהשיקים נראים תקינים ואף וידאה את תקינותם מול מנהל הובלות האחים (הנתבע), כאשר מנגד לא עלה בידי הובלות האחים להוכיח את מעשה הגניבה הנטען או כישלון התמורה. פועל יוצא מהאמור, התקבלה התביעה במלואה וניתנה הוראה בדבר חידוש הליכי ההוצל"פ נגד הובלות האחים בשני תיקי ההוצל"פ
הנ"ל. איני מקבל את טענת הנתבע (סעיף 41 לסיכומיו) לפיה אין בסיס משפטי לטענת התובעת בדבר קיומו של מעשה בית דין מכוחו של פסק הדין הנ"ל. מבחינה מהותית הצדדים זהים, התשתית העובדתית זהה, והחוב הנטען הינו אותו חוב. אומנם קיים שוני בין ההליך דנן לבין ההליך שהתנהל בפני
כב' הרשמת הבכירה ודאד לעניין זהות העילות (עילה שטרית לעומת עילה של הרמת מסך), אולם ישנן פלוגתאות משותפות בשני ההליכים, המקימות השתק פלוגתא כאמור.

כאן המקום לציין כי למרות ששיק מס' 936 לא הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ ע"י התובעת טרם מתן פסק הדין הנ"ל, עצם קיומו של החוב בגינו של הובלות האחים כלפי התובעת (במובחן מהנתבע) אף הוא אינו שנוי במחלוקת. ראו: ס' 42 ז' לסיכומי התובעת לפיו השיק השלישי (936) שזור בגרסת הנתבע כמקשה אחת עם שני השיקים המוקדמים בזמן- גרסה אשר נדחתה באופן מלא בפסק הדין הנ"ל. בנוסף, התובעת פתחה תיק הוצל"פ מס' 08-68703-16 לביצוע שיק מס' 936, בסמוך לאחר מועד מתן פסק הדין, נמסרה אזהרה ביום 5/7/16, ולא הוגשה התנגדות ע"י הובלות האחים כך שהחוב הינו חלוט.

עולה מהאמור, אפוא, כי המחלוקת האמתית בין הצדדים הינה: האם בנסיבות העניין יש הצדקה להרים את מסך ההתאגדות של הובלות האחים ולחייב את הנתבע (כבעליה ומנהלה) באופן אישי במלוא חוב השיקים הנ"ל? אוסיף ואציין כי התובעת אומנם ציינה בכתב תביעתה עילות נוספות המצדיקות, לטענתה חיוב הנתבע באופן אישי בסכום השיקים כגון חוסר תום לב במו"מ ו/או בביצוע חוזה, חיוב מכוח דיני
נזיקין, ועשיית עושר ולא במשפט, אולם לא מצאתי לדון בהם מאחר ולא הונחה בפני
י תשתית עובדתית ו/או ראייתית מספקת שיש בה כדי לאפשר דיון מהותי בעילות הנ"ל.

בטרם אסקור את התשתית הראייתית שהובאה ביחס לטענה הנ"ל, אציג בקצרה את החקיקה והפסיקה הרלבנטית וכן את השיקולים המנחים במקרה של טענה להרמת מסך.


סעיף 4 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות לפיו:


"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד, על כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות"

לכלל הבסיסי הנ"ל, לפיו ישנה חציצה בין האישיות המשפטית של החברה לבין האישיות המשפטית של בעלי מניותיה, יש חריגים.


סעיף 6 (א) לחוק החברות, כפי שתוקן ונכנס לתוקפו בתאריך 7.3.05 (תיקון מס' 3) קובע:


(1) "בית המשפט רשאי לייחס חוב של החברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים חריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים
192-ו- 193 ובשים לב ליכולת של החברה לפרוע את חובותיה
.
(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות לקיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור
, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.




(ב)
בית המשפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.

(ג)
בית המשפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

(ד)
בסעיף זה ובסעיף 7, "בית המשפט"- בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה".


השופט ריבלין בע"א 2223/99 ויטלי קריספי נגד ח' אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(5) 116 עמ' 132, קבע את הדברים הבאים:


"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה כגוף מאוגד (ראו, היום, סעיף 4 לחוק החברות. ראו גם רע"א 46/94 אברמוב נגד הממונה על מרשם המקרקעין). לפיכך על דרך הכלל קם חוצץ בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי מניותיה. לעקרון בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי מניותיה נלווה תכופות עיקרון נוסף- עקרון הגבלת האחריות. על פי עיקרון זה, אין בעלי המניות חבים בחובות החברה מעבר לסכום שהשקיעו בה.
לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ישנם חריגים אשר נועדו למנוע מצב דברים שבו משמש המסך המפריד בין החברה לבעלי מניותיה מסתור לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין או להתחמקות מחיובי החוזה. בהתקיים חריגים אלה ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולהתעלם מן האישיות הנפרדת של התאגיד".

ההנחה הרווחת בדיני החברות היא כי על היזם לכבד את ההפרדה בין כיס העושר של החברה לבין כיס העושר הפרטי שלו. כמו כן, עליו להימנע ממימון פעילותו במבנה הון הצפוי להוביל את החברה לחדלות פירעון, קרי, למצב שבו לא יהיה לנושים די מקורות הון בחברה על מנת להיפרע את חובותיהם. עירוב נכסי החברה עם נכסים פרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן יותר, יחס מינוף גבוה במיוחד, והברחת נכסים מהחברה לבעלי המניות ללא תמורה ראויה, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות המצדיקים את הרמת המסך.


עם כניסתו לתוקף של תיקון 3 לחוק החברות (מרץ 2005), נעשו השינויים העיקריים הבאים לעניין הרמת מסך:


א.
ביטול סעיף 54(ב) לחוק החברות
אשר אפשר להרים את מסך ההתאגדות כנגד נושאי משרה בחברה (בניגוד לסעיף 6 לחוק שאפשר זאת רק כנגד בעל מניות בחברה). המשמעות, מעתה הרמת מסך של חברה (שאינה בפירוק) יוחדה רק לבעלי המניות בחברה. ההשלכה המעשית של תיקון 3- הסטת עילות התביעה האישיות כנגד מנהלי החברה מעילה המבוססת על דיני החברות, אל עילה מתחום המשפט הנזיקי.
בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נגד קאר סקיוריטי בע"מ ו- 3 אח', פ"ד מח(5) 661, נקבע כי אחריותו האישית של נושא משרה בחברה אינה מושפעת מעצם היותו נושא משרה בחברה. אחריותו האישית תיבחן לפי מבחני דיני הנזיקין, ואם על פיהם, תוכח אחריותו, לא תהא נפקות לעובדה שהוא נושא משרה בחברה.
ב.
ביטול סעיף 6(ב) לחוק החברות,
שהיווה "עילת סל", ואפשר הרמת המסך רק מחמת "צודק ונכון לעשות כן", וללא כל סייג נוסף. סעיף זה, בנוסחו הקודם, יצר סיכון עצום לבעלי המניות, והביא למתיחת ביקורת לגביו. המשמעות, הרמת מסך כיום תיעשה רק במקרים חריגים הכלולים ברשימה סגורה המנויה בתתי סעיפים (א) ו-(ב) כדלקמן:

מקרה חריג ראשון
: הונאה או קיפוח, כאשר יסוד הקיפוח צומצם אך ורק כלפי נושה של החברה ולא כלפי כל אדם כפי שהיה בנוסח הקודם.

מקרה חריג שני
: כאשר השימוש באישיות המשפטית של החברה נעשה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. בניגוד לנוסח הקודם, תנאי זה אינו עומד בפני
עצמו, אלא מצריך הוא הוכחת קיומם של תנאים נוספים והם:

(1)
"פגיעה בתכלית החברה", דרישה המחליפה את הנוסח הקודם שהיה "ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה". השינוי משקף הקשחה בתנאי הרמת המסך. דרוש כי הניהול יפגע בתכלית החברה. קרי, מעשים שיש בהם פגיעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

(2)
התווספה דרישה נוספת וחדשה: הוכחת מודעות של בעל המניות לשימושו האסור באישיות המשפטית של החברה. יצוין לעניין טיב המודעות הנדרשת מבעל המניות לשימוש הפסול בחברה עפ"י סעיף 6(א)(2) לחוק החברות כי מדובר בסעיף פרשני, המורה אימתי ייחשב בעל המניות כ"מודע" לשימוש הפסול בחברה. אם יוכח כי בעל המניות לא חשד במאומה, ממילא לא "היה מודע" לשימוש כאמור. לעומת זאת, אם יוכח כי "חשד" (או היה עליו לחשוד), הרי שהיה עליו לברר את חשדותיו, וממילא להפסיק את השימוש הפסול בחברה, ואם לא עשה כן, תיחשב "עצימת העיניים" מבחינתו כ"ידיעה".

(3)
הסעיף מוסיף דרישה נוספת וחדשה לחיוב האישי: "ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193". בהוספת דרישה זו קורא המחוקק לבית המשפט להבחין בין בעלי מניות שליטה לבעלי מניות מיעוט, ולחסום טענת הרמת מסך כלפי בעל מניות (לרבות בעל שליטה) אשר נטל סיכון בלתי סביר, כל עוד פעל בתוך מסגרת חובות תום הלב והנאמנות הקבועות בחוק. דהיינו: נטילת סיכון עסקי ע"י בעל המניות, הנובעת משיקול דעת מוטעה, אך נעשית בתום לב ולא מתוך כוונה לפגוע בתכלית החברה, לא תהווה עילה מספקת להרמת מסך.

(4)
הדרישה האחרונה שבסעיף 6(א) לחיוב אישי הינה: "ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה", והיא מקבילה לסעיף 6(ד) בנוסחו הישן.

ראו: אבי זילברפלד אחריות אישית בתאגיד והרמת מסך, דין פסיקה ופרקטיקה, עדכון בעקבות תיקון מס' 3 לחוק החברות, בורסי –הוצאה לאור של ספרי משפט 2007, עמ' 1-11.


התובעת טוענת בכתב התביעה, כי נכון למועד משיכת השיקים נשוא התביעה, מכר הנתבע את פעילותה העסקית והרכוש הקבוע שלה לחברה אחרת. לתמיכה בגרסתה, צירפה התובעת דו"ח חקירה של משרד חקירות בן דוד חקירות מיום 26.8.14 (נספח ח' לכתב התביעה). עפ"י ממצאי משרד החקירות שצוינו בדו"ח (פסקת "סיכום") אין להובלות האחים נכסים, היא נמצאת ברמת פעילות נמוכה, וחשבונה בבנק פעיל. ככל שניתן לדלות מדוח החקירה (בן עמוד אחד בלבד !) לא ברור אלו בדיקות בוצעו ע"י משרד החקירות על בסיסם נקבעו ממצאי החקירה. בנוסף צוין בדוח כי מדובר "בחברה שסגרה בשנה האחרונה את פעילותה. בנוסף, לחברה אין פעילות שוטפת אך ממשיכה לפעול תחת תיק מס פעיל... לחברה היו נכסים (כלי רכב) אשר נמכרו..." (ההדגשה אינה במקור).

מנגד מודה הנתבע כי מדובר בחברה בבעלותו וניהולו אשר התאגדה בשנת 2002 אך טוען כי מדובר בחברה פעילה מאז ועד היום באופן רציף. לתמיכה בגרסתו צירף מסמכים שונים ממשרד יועץ המס של הובלות האחים, לרבות אישור ניהול ספרים, ואישור על תשלום אגרה שנתית (צורפו כנספח א' לתצהירו). עיון במסמכים שצורפו מעלה כי יועץ המס ג'מאל פרהוד מצהיר כי נכון למועד האישורים שהופקו על ידו, מנהלת הובלות האחים פנקסי חשבונות שוטפים ומדווחת על הכנסותיה לרשויות המס (מתייחס לתקופה 26.11.14- 31.3.15), וכי נכון ליום 8.3.15 אין לחברה חובות לשלטונות המס. בנוסף צורפו אישורים משלטונות מע"מ שתוקפו מיום 24.12.14 ועד 31.3.15 בדבר ניהול פנקסי חשבונות וכן אישור לצורך ניכוי מס מפקיד השומה, לרבות אישור על תשלום אגרה שנתית לשנת 2015 לרשות התאגידים. די באמור לעיל כדי לסתור את דוח החקירה בדבר סגירת פעילות החברה בשנת 2014.


בהקשר לאמור, בדבר היות הובלות האחים ללא נכסים, מבהיר הנתבע בסיכומיו (ס' 37-38) כי אין פגם בכך שהובלות האחים החליטה במהלך השנים למכור ציוד לאחר שמצאה כי זו התנהלות כדאית יותר מבחינה פיננסית לעבוד עם קבלני משנה אשר מספקים לה שירותי הובלה ללקוחותיה דבר המניב חיסכון בהוצאות המשאיות, תיקונים שוטפים ופחת. עוד הבהיר הנתבע כי בעבר היה שותף בחברה בשם הובלות האחים ש.י בע"מ שבעלי מניותיה היו הוא ומר שלומי אוחנה (הבעלים של חב' שלטל בע"מ), וכי בעקבות סכסוך וחילוקי דעות בין בעלי המניות הועברה חברה זו עוד בשנת 2011 לשליטתו המלאה של אוחנה. מכל מקום, נטען, כי אין קשר בין העברת השליטה בחברה המשותפת לבין השיקים נשוא התביעה, שנמשכו מספר שנים לאחר מכן ע"י הובלות האחים (שהיא חברה נפרדת שבבעלות הנתבע בלבד). הנתבע לא צירף אסמכתא מתאימה לנטען לעיל. אולם לטעמי, נראה כי מדובר בהתנהלות עסקית לגיטימית וסבירה, שארעה קודם למשיכת השיקים נשוא התביעה (גם מנהל התובעת מאשר שידוע לו על עסקה משמעותית של מכירת הרכבים לחברת הובלות אחרת בכרמיאל שנתיים קודם לכן). לא מצאתי קשר ו/או אינדיקציה לערבוב נכסים בין שתי החברות במועד הרלבנטי לתביעה, שיש בו כדי ללמד על ניסיון לסכל את אפשרות גביית החוב נשוא התביעה מהתובעת.

זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענת התובעת בדבר פיזור שיקים ללא כיסוי ע"י הובלות האחים באמצעות הנתבע. מדובר בטענות בעלמא ולא ברור אלו שיקים חוללו מלבד 3 השיקים נשוא התביעה. גם אם קיימת אינדיקציה לקיומם של תיקי הוצל"פ נוספים נגד הובלות האחים אין בכך די כדי לתמוך בטענה בדבר פיזור שיקים ללא כיסוי ע"י הנתבע. לטעמי, גם אם טענות ההגנה של הובלות האחים בנוגע לשיקים נשוא התביעה נדחו במלואן ע"י ביהמ"ש כאמור, עדיין אין בכך כדי להוביל למסקנה בדבר שימוש לרעה במסך ההתאגדות מצד הנתבע, כאשר ברקע מחלוקת כספית בין סילון אביבים לבין הובלות האחים במסגרת ההתחשבנות השוטפת ביניהן. בעניין זה יש לזכור כי הובלות האחים והתובעת הינם 'צדדים רחוקים' לשיקים נשוא התביעה, וכי אין חולק כי במועד הרלבנטי לתביעה לא התקיים בין הובלות האחים לתובעת קשר עסקי כלשהוא.

איני סבור כי די בכך שצוין על גבי השיקים שחוללו הכיתוב "ניתנה הוראת ביטול" וכדו' בלבד, במובחן מ- "א.כ.מ") כשלעצמו, כדי לתמוך בטענת התובעת בדבר היות חשבון העו"ש של הובלות האחים ביתרת זכות עובר למועד הצגת השיקים נשוא התביעה על ידה לפירעון בסניף הבנק שבו מתנהל חשבון הובלות האחים, כנטען.

גם טענת התובעת בס' 13 לכתב תביעתה לפיה ניתן לראות באי רישום נכסים על שם הובלות האחים, משום ניהולה בחוסר תום לב ע"י הנתבע, באופן המלמד שהנתבע עשה ועושה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת, הנני דוחה. אין בנתון לפיו לא נמצאו רכבים ורכוש על שם הובלות האחים כדי ללמד על ניהולה בחוסר תום לב ע"י הנתבע. הסבר עסקי סביר לכך, סופק כאמור ע"י הנתבע. גם המשך טענת התובעת לעיל, לפיה ניתן להסיק שהנתבע המשיך בפעילות עסקית באמצעות הובלות האחים, רק לצורך התחמקות מביצוע התחייבויות ובכך להשיא רווחים, כאשר את התמורה מהעסקאות שלשל לכיסו הפרטי, אינני מקבל, בהעדר תמיכה ראייתית מספקת.

המסקנה המשפטית

קשיי הגביה בהם נתקלה התובעת לגביית החוב נשוא התביעה מהובלות האחים בלשכת ההוצל"פ, אין בהם כשלעצמם כדי להוות הצדקה להרמת מסך ההתאגדות הובלות האחים וייחוס החוב נשוא התביעה (כולו ו/או חלקו) לנתבע כבעל מניותיה/מנהלה, ובעיקר שמדובר בחברה פעילה. הרמת מסך אינה מעשה שבשגרה. המדובר בעילה ובסעד חריג העומד בניגוד לעקרונות יסוד בדיני חברות בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה מבעלי מניותיה ועיקרון הגבלת האחריות, ובעניין זה נטל ההוכחה הוא על הטוען (ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נגד טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ, פורסם בנבו ביום 12.9.04, פסקה 20 לפסה"ד). טענות התובעת בכתב התביעה
לקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות הרמת מסך במקרה דנן הינן עמומות, אשר בזיקה להסדר הדיוני שהושג בין הצדדים לא הוכחו ברמה הנדרשת במשפט אזרחי.

סיכום

אשר על כן אני מחליט לדחות את התביעה.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ.

ניתן היום,
ח' סיוון תשע"ז, 02 יוני 2017, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 11939-10/14 אחזקות חגיגן בע"מ נ' יגאל מירופולסקי (פורסם ב-ֽ 02/06/2017)