פסקי דין על יוסף טל | פסקי דין על לינדה שרה טל | פסקי דין על עמירם אלכסנדרוני | פסקי דין על ציונית אלכסנדרוני |

31860-02/16 א     02/06/2017




א 31860-02/16 יוסף טל, לינדה שרה טל נ' עמירם אלכסנדרוני, ציונית אלכסנדרוני








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 31860-02-16 טל ואח' נ' אלכסנדרוני ואח'


תיק חיצוני:


לפני
כב' השופטת
רויטל באום


תובעים

1. יוסף טל

2. לינדה שרה טל


נגד

נתבעים
1. עמירם אלכסנדרוני

2. ציונית אלכסנדרוני




פסק דין


לפני תובענה לסילוק יד ולסעד כספי.

1.
הצדדים מתגוררים בבתים צמודים, החולקים מקלט משותף ברח' החיטה 17 בזיכרון יעקב.

2.
בין הצדדים התנהל הליך קודם (ת.א. 19695-02-14, להלן – "ההליך הקודם") במסגרתו עתרו התובעים לסילוק ידם של הנתבעים ממקלט המשמש את שני הבתים (וכן בית צמוד נוסף), אף עתרו לסעד כספי של דמי שימוש ראויים.


ביום 24.11.15 הגישו הצדדים הסכם פשרה ולפיו הסכימו כי הנתבעים יסלקו ידם מהמקלט, והתובעים מוותרים על תשלום עבור דמי שימוש ראויים שנדרש על ידם. ההסכם קיבל תוקף של

פסק דין
באותו יום.


ביום 30.11.15 הגישו התובעים בקשה לתיקון טעות בפסק הדין, וליתר דיוק – טעות סופר בהסכם הפשרה עליו חתמו, באופן שיירשם כי הנתבעים יסלקו ידם אף מהמבואה המקשרת בין בתיהם והמובילה למקלט. הנתבעים התנגדו לשינוי, ובהחלטה מיום 14.12.15 נדחתה בקשת התובעים, תוך שבית המשפט (כב' השופט א. דורון) קובע כי הסעד של סילוק יד מהמבואה לא נתבע לפניו, אך ניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים ביחס למבואה וביחס לדמי השימוש עבור המקלט בגין התקופה שמיום הגשת ההליך הקודם (בפברואר 2014) ועד לפינוי המקלט בפועל (בדצמבר 2015).

3.
ביום 22.2.16 הוגשה תובענה זו, במסגרת עתרו התובעים להורות לנתבעים על סילוק ידם מהמבואה למקלט, ופינוי מטלטליהם ממנו; המיטלטלין שפינויים מבוקש הם המטלטלין אותם פינו הנתבעים מהמקלט, בעקבות הסכם הפשרה ופסק הדין בהליך הקודם, והעבירו אותם אל המבואה.


כן עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים עבור המקלט והמבואה לו, כמו גם עבור הוצאות ארנונה וחשמל ששולמו על ידם עבור המקלט והמבואה בזמן שבו הנתבעים עשו בהם שימוש ייחודי, תשלום עבור עגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל התנהגותם של הנתבעים בהליך הקודם (קרי: סירובם לתיקון הסכם הפשרה באופן שיכלול פינוי המבואה) והוצאות משפט.


בכתב הגנתם, טענו הנתבעים למעשה בית דין ביחס לסעד הכספי, הכחישו כי הם עושים שימוש ייחודי במבואה וטענו כי המקלט והמבואה הם רכוש משותף, וכי התובעים או מי מטעמם עשו במקלט בעבר שימוש ייחודי.

4.
בכדי להבין את טענותיהם העובדתיות של הצדדים בדבר מיקום המבואה וחסימתה הנטענת ע"י הנתבעים, קיימתי ביום 9.6.16 ביקור במקום. בהחלטה שניתנה על ידי באותו יום סיכמתי את שראיתי –

"לבתי הצדדים קיר משותף (קיר מטבח התובעים) וכן מחוברים הבתים באמצעים מבואה משותפת המובילה למקלט ממ"ד משותף (להלן – "המקלט"). אל המבואה ניתן להיכנס משלוש דלתות: דלת מבית התובעים, דלת מבית הנתבעים ודלת חיצונית. הוסבר לי כי הדלת החיצונית אמורה לשמש בית שלישי הצמוד לבית התובעים גם כן.

נכון למועד ביקורי, המקלט ריק וניתן להיכנס אליו מהדלת החיצונית או מדלת בית הנתבעים. הדלת המובילה מבית התובעים למבואה וממנה למקלט חסומה באמצעות ארון מדפים, שאין חולק כי התקינו הנתבעים, ועליו מאוחסנים מיטלטלין שונים של הנתבעים. כאשר פותחים את דלת הכניסה למבואה מבית התובעים נתקלים ב"קיר" – גב ארון המדפים".

5.
לאחר שב"כ הנתבעים לא התייצב לישיבת קדם המשפט שנקבעה בסיומה של ההחלטה מיום 9.6.16 הנ"ל, קיימתי ביום 18.7.16 ישיבת קדם משפט נוספת, במסגרתה הסכים הנתבע 1 להסיר את ארון המדפים מידית.


ביום 14.9.16 הוריתי על הגשת ראיות הצדדים.


תצהירי התובעים הוגשו ביום 31.10.16. תצהיר הנתבע 1 הוגש ביום 14.12.16.

6.
לאחר שב"כ הנתבעים לא התייצב לישיבת קדם משפט שנקבעה בהחלטה מיום 14.9.16 הנ"ל, קיימתי ביום 8.1.17 ישיבת קדם משפט נוספת, במסגרתה הצעתי לצדדים כי יינתן

פסק דין
מנומק על יסוד החומר המצוי בתיק וסיכום טענות בכתב, והם קיבלו את הצעתי.


סיכומי התובעים הוגשו ביום 21.2.17. סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 14.5.17.

7.
סילוק יד מהמבואה

7.1
לאחר שעיינתי בראיות הצדדים ובסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי הצבת מטלטליהם של הנתבעים במבואה המובילה למקלט לא נעשתה כדין, אף היוותה סיכון של התובעים.

7.2
המבואה בה מדובר היא צרה ביותר.


כפי שראיתי במקום, ישנו מעבר מהיר ובטוח, מתוך ביתם של התובעים אל המבואה ואל המקלט. במקרה בו יש צורך לעשות שימוש במקלט, קרי: בעתות חירום, אין זמן ובדר"כ גם לא רצוי לצאת החוצה ולהיכנס למקלט מהדלת החיצונית, זאת במיוחד כאשר ישנה אפשרות בטוחה יותר להגיע למקלט מתוך בית התובעים.

7.3
לא היה כל הכרח שהנתבעים יאחסנו את מיטלטליהם דווקא בארון המדפים שחוסם את דרכם של התובעים למקלט במצבי חירום, ונוכח ההליך הקודם שבין הצדדים, לא ניתן להתחמק מהרושם כי הנתבעים עשו ככל יכולתם כדי להקשות על התובעים ולהטרידם.

כפי שהסכימו לפנות את מטלטליהם מהמבואה כעת – יכלו בנקל לעשות כן בהליך הקודם, ולחסוך מהתובעים הצורך בהליך נוסף. מובן, כי להתנהלות זו יהא ביטוי בפסיקת הוצאות בגין הליך זה.
7.4
ייתכן, כי אף הנתבעים הבינו את חוסר הטעם שבהמשך חסימת המבואה או אחסנת מיטלטליהם בה, ומטעם זה הסכים הנתבע 1 בדיון מיום 18.7.16 לפנות את ארון המדפים שחסם את הכניסה מדירת התובעים למבואה המובילה למקלט.

7.5
התוצאה היא כי אני מורה לנתבעים שלא לאחסן כל חפץ במבואה למקלט,
ובוודאי שלא לחסום את דלת הכניסה למבואה מבית התובעים או המעבר בה מבית התובעים, וזאת מהטעם שלא ניתן לעשות שימוש סביר במבואה אם יאוחסנו בה חפצים, אף הדבר עלול לסכן את מי שנמצא בבית התובעים במצב בו נדרש שימוש במקלט עקב מצב חירום.

8.
דמי שימוש ראויים

8.1
התובעים הגישו חוות דעת שמאי מקרקעין, אשר מדד את שטח המקלט והמבואה וקבע כי שטח המקלט הוא 10.89 מ"ר ושטח המבואה – 2.25 מ"ר. כן קבע שמאי התובעים כי שווי דמי השכירות למ"ר הוא 60 ש"ח למ"ר.


מטעם הנתבעים לא הוגשה חוות דעת נגדית, וכאמור – השמאי (כמו גם יתר העדים) לא נחקרו.

על כן, גובה דמי השכירות החודשיים עבור המקלט הם הסך של 653.40 ש"ח (10.89
מ"ר
* 60
ש"ח למ"ר
), וגובה דמי השכירות החודשיים עבור המבואה הוא הסך של 135 ש"ח (2.25
מ"ר
* 60
ש"ח למ"ר
).

8.2
עיון בחוות דעת השמאי, בכתב התביעה ובסיכומי התובעים מלמד, כי התובעים דורשים תשלום עבור השימוש שעשו הנתבעים במקלט ובמבואה במשך 7 השנים האחרונות.


אלא שהדרישה הכספית לתשלום דמי השימוש הראויים עבור המקלט כבר הועלתה בהליך הקודם, והתובעים הסכימו לחזור בה במסגרת הסכם הפשרה. הסכם הפשרה לא בוטל והוא שריר וקיים. אף התובעים אינם מבקשים כעת לבטלו, באשר אין הם מבקשים לחזור בהם מדרישתם לסילוק ידם של הנתבעים מהמקלט.
8.3
נוכח ההחלטה שניתנה ביום 14.12.15 בהליך הקודם, לתובעים ניתן היתר לפיצול סעדים ביחס לדמי השימוש הראויים במקלט בתקופה שמיום הגשת התביעה בהליך הקודם (18.2.14) ועד הפינוי בפועל (דצמבר 2015) וכן ביחס למבואה.

8.4
בהתאם לחוות דעת שמאי התובעים, דמי השימוש הראויים במקלט בלבד עבור התקופה מיום 18.2.14 ועד דצמבר 2015 (שהם 21.5 חודשים) מגיעים לסכום של 14,048.10 ש"ח (653.4
ש"ח לחודש
* 21.5
חודשים
).

8.5
בהתאם לחוות דעת שמאי התובעים, דמי השימוש הראויים במבואה בלבד עבור התקופה שמדצמבר 2015 (מועד פינוי המקלט ע"י הנתבעים והעברת מיטלטליהם ממנו אל המבואה) ועד ליום 18.7.16 (המועד בו הצהיר הנתבע 1 כי יפנה את הארון מידית), שהם כשבעה חודשים וחצי מגיעים לסכום של 1,012.50 ש"ח (135 ש"ח לחודש * 7.5 חודשים).

8.6
סך כל דמי השימוש המלאים עבור המקלט והמבואה עומדים על 15,000
ש"ח (במעוגל).

8.7
לטענת הנתבעים – המקלט והמבואה הם רכוש משותף (כעולה מנספח ו' לתצהיר התובעים ולהסברו הבלתי משכנע של התובע בסע' 14 לתצהירו), ולא יעלה על הדעת שהיו רוכשים בית שבין בו מקלט כרכוש משותף. התובעים טוענים, כי בתשריט שצורף להסכם החכירה עליו חתמו התובעים עם רשות מקרקעי ישראל, נרשם כי המקלט והמבואה הם חלק מביתם.

8.8
מהמסמכים שהוגשו ע"י התובעים דווקא עולה, כי לכאורה אמנם מדובר ברכוש משותף; לכל הפחות – זהו המצג שהציג התובע לנתבעים, כמפורט בנספח ו' לתצהירו.





מהתמונות שהוגשו ע"י התובעים (הן של המבואה – נספח ח' לתצהיר התובע, והן של המקלט – נספח יב' לתצהיר התובע) וכן ממה שראיתי בביקורי במקום (במבואה), ניכר כי הנתבעים מילאו את החללים הקטנים במיטלטליהם השונים, באופן שאינו מאפשר לתובעים לעשות במקלט או במבואה כל שימוש, אף לא לצורך מעבר.


על כן, ומאחר והנתבעים זכאים לעשות שימוש ברכוש המשותף מצד אחד, ומאחר ומנעו כל שימוש מהתובעים מצד שני, אני מוצאת לחייבם במחצית דמי השימוש הראויים המפורטים לעיל, בסך של 7,500 ש"ח.

9.
החזר הוצאות ארנונה וחשמל

9.1
התובעים צירפו חשבון ארנונה (נספח יא1 לכתב התביעה) לחודשים ינואר-פברואר 2015, וטוענים כי יש לחשב חלק יחסי מתוך החשבון עבור המקלט והמבואה.


לטענתם, עבור השטח הכולל של ביתם, הכולל את המקלט והמבואה, בשטח של 159 מ"ר משולם סך חודשי של 617 ש"ח (שהם 1,234 ש"ח עבור חודשיים, כמופיע בחשבון), ועל כן החלק היחסי המשולם עבור המקלט והמבואה מגיע לסכום חודשי של כ-51 ש"ח (13.14
מ"ר
חלקי 159
מ"ר
כפול 617
ש"ח לחודש
).

9.2
התובעים דורשים תשלום עבור שבע השנים האחרונות, ומאחר ובהליך הקודם לא דרשו החזר עבור תשלומי ארנונה למקלט וכלל לא תבעו דבר בנוגע למבואה, אין כל השתק בעניין זה והם אינם מנועים מלתבוע סכומים אלה כעת.

9.3
כפי שפורט לעיל, הוכח שהנתבעים אמנם עשו שימוש ייחודי במקלט ובהמשך במבואה, ועל כן, ולאור המפורט לעיל בדבר היות המקלט והמבואה רכוש משותף לכאורה - התובעים זכאים להחזר מחצית תשלומי הארנונה בסכום כולל של 2,142 ש"ח (51
ש"ח לחודש
* 12
חודשים
* 7
שנים
חלקי 2), שהם 2,200 ש"ח נכון להיום (במעוגל).

9.4
אשר להוצאות החשמל – התובעים לא הביאו כל ראיה לתשלום כלשהו שבוצע על ידם עבור המקלט או המבואה, וזאת חרף העובדה שלטענתם – מערכת החשמל של המקלט והמבואה מחוברת לשעון ביתם. על כן, התובעים אינם זכאים לכל החזר בגין הוצאות החשמל.

10.
עגמת נפש והוצאות משפט

10.1
אין ספק בידי, כי התנהלות הנתבעים גרמה לתובעים לעגמת נפש, טירדה והוצאות. התעקשותם של הנתבעים בהליך הקודם שלא לסלק ידם גם מהמבואה גרמה לצורך בהגשתו של הליך זה.


אני סבורה כי התובעים לא יכלו להשלים עם מצב בו הדרך המהירה מביתם למקלט חסומה, שלא כדין, ע"י הנתבעים, באופן המסכן את חייהם ושלמות גופם במקרה של מלחמה חו"ח.

10.2
בנסיבות העניין, בהם מצד אחד אמנם התובעים נדרשו להגיש תביעה נוספת, אך מצד שני הנתבעים הסכימו לסילוק ידם מהמבואה עוד בטרם הסתיים ההליך, אני מוצאת לחייב את הנתבעים בפיצוי לתובעים בגין עגמת נפש בסך של 5,300 ש"ח.

10.3
אשר להוצאות המשפט – בתיק זה לא התייצבו הנתבעים או באי כוחם לשלוש ישיבות קדם משפט, בכל פעם בנימוקים שונים. בפועל, נגרמו לתובעים הוצאות בגין הופעת באת-כוחם לכל הישיבות שנקבעו, אף ההליך התמשך מעבר לנדרש בגין מחדליהם של הנתבעים.


מנגד, ובסופו של דבר, הסכימו הנתבעים לקבל את הצעתי ולסיים את התיק בדרך מקוצרת, קרי: ללא שמיעת עדים.


בשקלול כל המפורט לעיל, כמו גם העובדה כי התובעים אמנם היו זכאים לקבלת הסעד של סילוק יד שהתבקש על ידם, אף העובדה כי חלק מדרישותיהם הכספיות התקבלו, כמפורט לעיל, אני סבורה יש מקום לחייב את הנתבעים בשכ"ט עו"ד התובעים בסך של 13,500 ש"ח.
כן אני סבורה שיש לחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים בגין אגרה (מחצית ראשונה בלבד) בסכום של 1,500 ש"ח (נכון להיום).

11.
התוצאה

11.1
אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מהמבואה המובילה למקלט, ואני אוסרת על הנתבעים מלאחסן כל חפץ במבואה למקלט המשותף, ובוודאי שלא לחסום את דלת הכניסה למבואה מבית התובעים או המעבר בה מבית התובעים.

11.2
אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 15,000 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים (סע' 8 לעיל), תשלומי ארנונה (סע' 9.3 לעיל) ועגמת נפש (סע' 10.2 לעיל).

11.3
בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם תובעים הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד התובעים בסך של 13,500 ש"ח (סע' 10.3 לעיל).

11.4
כל הסכומים הנקובים לעיל ישולמו עד ליום 4.7.17, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום
.


ניתן היום,
ח' סיוון תשע"ז, 02 יוני 2017, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 31860-02/16 יוסף טל, לינדה שרה טל נ' עמירם אלכסנדרוני, ציונית אלכסנדרוני (פורסם ב-ֽ 02/06/2017)