פסקי דין על סמ"ר נתנאל מזרחי | פסקי דין על התובע הצבאי הראשי
2/17 עת 09/05/2017
עת 2/17 סמ"ר נתנאל מזרחי נ' התובע הצבאי הראשי
פ ס ק - ד י ן
administrator
administrator
1
0
2017-05-09t08:50:00z
2017-06-07t07:21:00z
2017-06-07t07:21:00z
3
4895
24480
idf
204
58
29317
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בלמ"ס
ע"ת/2/17
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני
:
אל"ם מאיה הלר -
שופטת
בעניין:
מ/
xxx
סמ"ר נתנאל מזרחי –
המערער (ע"י ב"כ, עו"ד אברהם ג'אן)
נ
ג ד
התובע הצבאי הראשי –
המשיב
(ע"י ב"כ, קמ"ש טומי מאירי)
ערעור
על
פסק דין
של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מרכז
(תעבורה) 53/16 (סא"ל טלי פריד – שופטת) ביום 1.1.2017. הערעור (הכרעת הדין וחומרת
העונש) נדחה.
פ ס ק - ד י ן
כללי
1.
המערער, סמ"ר נתנאל
מזרחי, הורשע על-ידי בית הדין קמא, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה שעניינה נהיגה
במהירות העולה על המותר, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המערער
הורשע, על כך שנהג בדרך בין עירונית, שבה המהירות המותרת היא 70 קמ"ש, במהירות
של 129 קמ"ש, דהיינו במהירות העולה ב-54 קמ"ש על המותר.
2.
בית הדין קמא הנכבד השית על המערער
עונש של ארבעה וחצי (4.5) חודשי
פסילת
רישיונות נהיגה צבאיים ואזרחיים (רנצ"א) בפועל, לצד קנס בסך 500 ש"ח,
ששים (60) ימי פסילת רנצ"א על תנאי למשך שנתיים ועשרה (10) ימי מאסר על תנאי
למשך שנתיים לבל יעבור עבירה שעניינה נהיגה במהירות העולה ביותר מ-40 קמ"ש על
המותר.
3.
ההגנה לא השלימה עם הכרעת הדין
ולחלופין, עם מידת העונש.
4.
להלן אבחן את טענות ההגנה
כסדרן. תחילה אדון בטענות כנגד הכרעת הדין, והמשך, ככל שאדרש לכך, אדון בטענות
כנגד חומרת העונש.
הכרעת הדין
של
בית הדין קמא
5.
המערער כפר בכל רכיבי כתב
האישום ואף הוסיף והעלה טענות ביחס לאופן הפעלת הממל"ז ובאשר למקצועיותם של
עדי התביעה. לפיכך, העידו בפני
בית הדין קמא כל עדי התביעה ובהם – מפעיל
הממל"ז – סמ"ר (במיל') סוחרניוב; האתת – רב"ט (במיל') ששון; וטכנאי
המכשור – רס"ב ברזילי. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. בית הדין קבע ממצאי
מהימנות ברורים, שלפיהם מצא את עדויותיהם של כל עדי התביעה מקצועיות ומהימנות. בהתאם,
העניק לעדויותיהם של עדי התביעה משקל ראייתי מלא.
בהמשך,
בחן בית הדין את כלל הטענות שהועלו על-ידי ההגנה
והכריע בהן. להלן נפרט את קביעותיו בהכרעת הדין, כסדרן:
א.
בית הדין קמא בחן את אופן הסמכתו
של מפעיל הממל"ז, מיומנותו, תקינות הפעלת הממל"ז על-ידו ואופן
תיעוד המדידה וקבע כי לא מצא פגם באופן תפקודו. קביעות דומות קבע אף ביחס לפעולותיו
של האתת. לפיכך, נקבע כי תפקודם היה מקצועי וכי ניתן להסתמך על התיעוד שערכו
.
כן הוסיף ופירט, באופן פרטני, ביחס לטענות ההגנה, את הדברים הבאים:
"זכרונו של המפעיל את סדר הפעולות בעת מדידה... המדידה
האמורה נרשמה על גבי דוח השוטר, ואין באי רישום 'שמיעת הצפצוף' המאשר את התוצאה
כדי לפגום בתקינות המדידה... תוצאת המדידה הוצגה לנאשם על ידי השוטר במעמד רישום
הדוח.
תיעוד נקודת
האכיפה באמצעות מספר ק"מ בדרך הנאכפת
... התיעוד בדוח השוטר
מכיל מידע מפורט אודות נקודת האכיפה, באמצעות שרטוט, ציון צמתים וכווני נסיעה.
המפעיל ניצב בצומת ספציפי, אשר תואר על ידו גם בדוח וגם בעדותו, ובכך ניתן מענה למיקומה
המדויק של נקודת האכיפה...
מילוי עמודים 2
ו 3 בדוח השוטר לאחר תום המשמרת
... במקרה דנן הסתיימה משמרת האכיפה זמן לא רב
לאחר המדידה המדוברת, מבלי שנרשמו דוחות נוספים, מלבד זה של הנאשם. עם סיום המשמרת
– מולא הדוח במלואו. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי מדובר ברישום מאוחר, אשר מקשה
להסתמך על תוכנו.
תיעוד נסיבות
העבירה על ידי האתת במזכר נפרד
... בחר האתת לתעד את נסיבות ביצוע העבירה מנקודת
מבטו, במזכר נפרד, שאינו נושא תאריך. מעדותו עלה כי ערך אותו באותו היום, עם שובו
לבסיס בתום משמרת האכיפה... משבוצע תיעוד בסמוך לאחר זיהוי העבירה, לא מצאתי כל
טעם בטיעונו של הסנגור, בעיקר מקום בו ממילא תוכנו של המזכר האמור איננו מגלם כל
עובדה השנויה במחלוקת".
ב.
אשר לטענה בדבר פגם בזיהוי
הרכב מבצע העבירה קבע בית הדין קמא כי על אף שמפעיל הממל"ז העיד כי איבד
קשר עין עם הרכב הנמדד, לפרק זמן קצר, די היה בנתונים ששימשו את המפעיל לצורך
זיהויו של הרכב מששב להיות עימו בקשר עין, ובכלל זאת:
סוג
הרכב, צבעו, זיהוי החייל הנוהג, זיהוי מדבקת נוהל 6 ומספר הרישוי של הרכב, לצורך
הקביעה שלפיה לא עלה כל ספק באשר לזיהויו של הנאשם כמי שנהג ברכב הנמדד, כמבצע
העבירה. בית הדין קיבל, כאמור, כמהימנה, את עדותו של המפעיל, ממנה למד כי "לאור
ניסיונו באכיפה, ובעיקר מכיוון שהרכב האט ופנה ימינה בצומת בו עמד המפעיל, כך שעבר
ממש בסמוך אליו, בטרם נכנס לאזור התעשייה", עלה בידי מפעיל הממל"ז לקלוט
נתונים רבים אלו, כדבעי.
בנוסף,
עמד בית הדין קמא על כך שהנאשם אישר את נוכחותו במקום, את מסלול הנסיעה ואת מטרת
הנסיעה, כפי שזו נמסרה לעדי התביעה על אתר, ותועדה.
ג.
ביחס לטענה שלפיה לא תועדה מהירות הנסיעה המרבית
המותרת בקטע האכיפה, נקבע כי
–
"דוח השוטר מתייחס באופן בהיר לכך שבקטע הכביש הנאכף מהירות
הנסיעה המותרת היא 70 קמ"ש על פי תמרור. אמנם, לא נרשם על גבי הדוח שנתון זה
אומת באמצעות בדיקת התמרורים טרם המשמרת, אולם המפעיל מסר על כך גרסה בהירה, לפיה
בדרכו אל נקודת האכיפה הבחין בתמרורים, אשר מוכרים לו מהפעלתו בקטע האכיפה האמור
פעמים רבות. גם האתת מסר בעדותו כי בדרכו לנקודת האכיפה בדק את התמרורים. שניהם
ציינו כי מדובר בקטע אכיפה קבוע ומוכר, המאושר על ידי קצין שיטור".
עוד צוין, כי ההגנה לא הציגה
בעניין זה ראיה הסותרת את ראיות התביעה הצבאית, שכן הנאשם העיד כי אינו זוכר איזו
מהירות מרבית צוינה על-גבי התמרור ולא הונחה בפני
בית הדין ראיה אחרת בהקשר זה. משכך,
ובהסתמך על עדויות המפעיל והאתת נקבע כי "הוכח בפני
כי המהירות המרבית
המותרת בדרך האמורה היא 70 קמ"ש".
ד.
בית הדין דחה אף את טענות ההגנה שלפיהן לא נבדקה תקינות
המכשיר, טרם הפעלתו. נקבע כי בוצעו כדבעי על-ידי המפעיל ארבע הבדיקות הנדרשות:
בדיקה עצמית; בדיקת תצוגה; בדיקת תיאום כוונות ובדיקת כיול וכי בדיקות אלו תועדו על-גבי
יומן ההפעלה של המכשיר, המתאר את ביצוען בתחילת המשמרת ובסופה וכן על-גבי מזכר
שנרשם על-ידי מפעיל הממל"ז. לעניין בדיקות אלו נקבע כי
–
"דוח
השוטר מכיל רובריקות המהוות מעין 'רשימת בדיקה', בה מסמן השוטר כי הבדיקה בוצעה
ונמצאה תקינה, והדוח, על פי מבנהו, אינו דורש פירוט נוסף על כך. כפירתו של הנאשם
אמנם הייתה מלאה, מכאן שגם בתקינות הבדיקות כפר, אולם אין משמעות הדבר כי בהעדר
תיעוד כתוב של כל שלב ושלב בבדיקה, לא ניתן יהיה להוכיח ביצוע הבדיקות ותקינותן".
ה.
גם טענת ההגנה כנגד העדר אינדיקציה לשיוכו של
יומן ההפעלה למכשיר בו בוצעה הבדיקה, נדחתה על-ידי בית הדין קמא, תוך שנקבע כי
על בסיס הראיות שהונחו לפניו, לאור תיעוד המפעיל, על-גבי הדו"ח וביומן
ההפעלה, ועל יסוד עדותו, עמדה התביעה בנטל ההוכחה גם באשר לרכיב זה.
ו.
טענה נוספת שהועלתה על-ידי ההגנה עניינה העדר
הוכחה לתקינות בדיקות המעבדה ביחס למכשיר המדידה (בדיקה תקופתית ובדיקת כיול
תקופתית). בית הדין קמא קבע, על-סמך עדותו של רס"ב ברזילי, כי בוצעו ביום
11.10.2015 ביקורת תקופתית ובדיקת כיול למכשיר ואלו נמצאו תקינות. בהקשר זה נקבע
עוד, כי רס"ב ברזילי הוכשר והוסמך על-ידי ראש המעבדה לבצע את הבדיקות האמורות
וזאת לאור הכשרתו המקצועית כהנדסאי מכשור ובקרה.
6.
משקבע בית הדין המחוזי כי הוכחה העבירה מעבר לספק
סביר, הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
טענות
ההגנה בערעור
7.
המערער העלה טענות ביחס לכל אחת
מן הקביעות העובדתיות והמשפטיות שבהכרעת הדין, בדומה לטענות שהעלה במסגרת כפירתו
באשמה. כך נטען, כי בהעדר תאריך מוטבע על -גבי תעודת ההסמכה לא ניתן ללמוד האם
במועד ביצוע העבירה הנטענת היה מפעיל הממל"ז מוסמך לביצוע המדידה; כי נפלו
כשלים בביצוע תפקידו של המפעיל בשל מילוי חלקים מהדו"ח אך לאחר שחזר לבסיסו,
בשל אי-ציון מדויק של מיקום ביצוע האכיפה ומאחר שלא נרשמה תגובתו המיידית של
המערער על-גבי הדו"ח; כי לא ניתן להסתמך על עדותו של מפעיל הממל"ז לצורך
קביעת ממצאים עובדתיים בכלל ובאשר לזיהוי הרכב מבצע העבירה בפרט; כי נפל פגם
בתפקודו של האתת אשר רשם את פרטי ההתרחשות במזכר נפרד ולא על-גבי הדו"ח, ואף
זאת רק לאחר שובו לבסיס; כי לא הוכח ביצוען של בדיקות תקינות לממל"ז שהופעל;
כי לא הוכחה כדבעי הסמכתו של
רס"ב
ברזילי, ובהתאם לא ניתן להסתמך על עדותו לצורך קביעה כי בוצעו כנדרש הבדיקות
התקופתיות (ביקורת תקופתית ובדיקת כיול).
תגובת
התביעה הצבאית
8.
התביעה סמכה ידיה על פסק-דינה
של הערכאה קמא ועתרה כי אמנע מלהתערב בו. נטען, כי כל אחת ואחת מטענות ההגנה נבחנה
לעומקה על-ידי בית הדין קמא והוכרעה וכי ערעור ההגנה אינו אלא, ניסיון לשנות ממצאי
המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, אשר לה, יתרון על-פני ערכאת הערעור, נוכח התרשמותה
הבלתי אמצעית מן העדים.
דיון
והכרעה
א.
כללי
9.
כאמור, תקפה ההגנה בערעורה, את
כל הקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין וביקשה, בהתאמה, כי אדחה את קביעותיו העובדתיות
של בית הדין קמא ואת המסקנות המשפטיות, שנלמדו מהמסגרת העובדתית שנקבעה.
10.
אף כי ההגנה נמנעה מלטעון כך,
דומה כי ערעור זה, הוא בעיקרו, ערעור כנגד קביעותיה העובדתיות של הערכאה קמא, אשר
הושתתו על ממצאי המהימנות
שפורטו לעיל. בכגון
דא, ידועה ההלכה, שלפיה, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות
ובממצאי עובדה ולא תיטה לשים עצמה במקום הערכאה הדיונית ששמעה את העדים, התרשמה
מהם וקבעה כי דברי העד מהימנים עליה
(ע"פ 193/14 נסראללה
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.10.2014); ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת
ישראל (טרם פורסם, 3.9.2009); ע/22/13 טור' סולמאני נ' התובע הצבאי הראשי
(2013); ע"ת/38/01 סא"ל גלברג נ' התובע הצבאי הראשי (2001)).
11.
משהוגדרה המסגרת לבחינת טענות
ההגנה, אפנה לבחון את הטענות לגופן. תחילה אדון בטענת ההגנה שלפיה לא הוכח מהי
מהירות הנסיעה המותרת בדרך בה נמדדה נסיעתו של המערער; בהמשך אבדוק האם זוהה כדבעי
רכבו של המערער כרכב אשר נמדד על-ידי השוטר הצבאי; לאחר מכן אדרש לטענות כנגד
תקינות הממל"ז ומיומנותו של המפעיל.
ב.
המהירות המותרת במקום המדידה
12.
סמ"ר (במיל') סוחרניוב,
אשר שירת כשוטר צבאי וביצע את מכמונת המהירות במועד הרלוונטי, העיד כי המהירות
המותרת בכביש 4311 בקטע הדרך שבו נמדד הרכב בו נהג המערער היא 70 קמ"ש. העד
הבהיר, כי קטע דרך זה הוגדר על-ידי קצין שיטור, מפקד הבסיס, כמקום ביצוע משימות
אכיפת מהירות ובהתאמה, מסר כי ביצע במקום מכמונות אכיפת מהירות רבות. עוד הוסיף
והעיד כי "לפני שהתחלתי לממל"ז שמה נסעתי באותו הכביש וראיתי שיש שני
תמרורים גדולים מצד שמאל ומצד ימין של 70". העד תיאר את מקום הצבת התמרור – "אחרי
הרמזור למעלה בערך 4-5 מטר. אחרי הצומת בערך 4 מטר נראה לי". משנשאל האם
הרכבים לגביהם ביצע מדידת מהירות חלפו על-פני התמרור האמור, השיב כי "יש לפני
התמרור צומת והם עוברים את הצומת הזאת ואז הוא בא אלי באותו הכביש. אין לו לאן
לפנות ימינה או שמאלה. הפניה היחידה זה אני". ה
עד אישר
כי לא רשם על-גבי דו"ח השוטר את המיקום המדויק של האכיפה ואישר בחקירתו
הנגדית, כי המרחק בין נקודת האכיפה למקום הצבת התמרורים הוא 754 מטרים, ולא 650
מטרים כפי שאמר בחקירתו הראשית, תוך שציין כי חלף שבוע מאז ערך בדיקה זו במרשתת
לבין מועד מסירת העדות. עם זאת, כאמור, הבהיר כי בעת המדידה חלפו כל כלי הרכב שבאו
לעברו על-פני התמרור המורה על מגבלת המהירות, והמשיכו בנסיעתם לעברה של נקודת
האכיפה, מבלי שהייתה אפשרות לסטות מדרך זו.
13.
גם האתת העיד, כי בטרם החל
במשימת המכמונת באותו היום, הבחין בשילוט של התמרור שהוצב באופן תקין, הגם שלא
תיעד זאת על-גבי הדו"ח. לדבריו, ביצע מכמונות אכיפת מהירות רבות במקום, במהלך
שנות שירותו בתפקידו כשוטר צבאי וכי מהירות הנסיעה המרבית המותרת, 70 קמ"ש,
לא השתנתה.
14.
משנדרש המערער לציין מה מהירות
הנהיגה המותרת בקטע הדרך הרלוונטי השיב כי אינו יודע משום שלא שת-ליבו
לתמרור המהירות, ובלשונו: "לא זוכר אותו, אני מתמקד בכביש פחות בצדדים".
למעשה, לא הונחה בפני
בית הדין ראיה הסותרת את עדויותיהם של עדי התביעה ביחס
למהירות הנסיעה המרבית המותרת.
15.
בהסתמך על הראיות שהובאו לפניו,
ובהתאם לממצאי המהימנות, קבע בית הדין קמא, כי בקטע הדרך בו בוצעה המדידה, מהירות
הנסיעה המותרת היא 70 קמ"ש.
16.
ממצאי העובדה שקבעה הערכאה קמא
בהתייחס למהירות הנסיעה המותרת בכביש שבו נערכה המדידה מעוגנים היטב בעדויותיהם של
השוטרים הצבאיים. עדויות אלו לא נסתרו בכל ראייה אחרת, לרבות לא בעדותו של המערער.
אמנם, השוטרים הצבאיים לא תיעדו על-גבי הדו"ח את דבר בדיקת התמרורים, אולם
אין כל מניעה להסתמך על עדותו של שוטר לצורך קביעה עובדתית בכגון דא (ראו:
ע"ת/43/13 סרן רומנו נ' התובע הצבאי הראשי (2013)). בנסיבות
אלו, נחה דעתי, כי קביעת הערכאה קמא כי המהירות המירבית המותרת במקום המדידה במקרה
שלפני, הוכחה כדבעי, באמצעות עדויותיהם של סמ"ר (במיל') סוחרניוב ורב"ט
(במיל') ששון ואין עילה להתערב בה.
ג.
זיהוי הרכב מבצע העבירה
17.
סמ"ר (במיל') סוחרניוב
אישר בעדותו, כי לאחר שמהירות הרכב נמדדה, חלף המערער על-פניו ופנה ימינה. העד קרא
לאתת, אשר נהג בניידת המשטרה הצבאית בכביש 4311 לאחר הצומת, ולאחר כ-20 שניות,
נאסף על-ידו לניידת. העד הוסיף והעיד, כי קשר העין עם הרכב הנמדד נשמר עד שהלה הגיע
לכיכר השנייה שלאחר הפנייה, ואז פנה שמאלה. כאשר נסעה ניידת המשטרה הצבאית, בעקבות
מסלול הנסיעה של המערער, ופנתה שמאלה באותה כיכר, הבחין סמ"ר (במיל')
סוחרניוב ברכב שאת מהירותו מדד, כשהרכב סובב סביב הכיכר השלישית וחוזר לכיוון
הניידת. אז עצר את הנהג ורשם את הדו"ח.
18.
העד הסביר, כי זיהה את הרכב
על-פי סוגו, צבעו ומספר לוחית הזיהוי. כן זיהה את תוי פניו של המערער, בהם הבחין זמן
קצר קודם לכן, עת חלף בסמוך אליו, בזמן שפנה במהירות איטית ימינה. עוד הוסיף העד ותיאר
כי הבחין אף במדבקת "נוהל 6" עם כיתוב בצבע כחול, על-גבי חלקו האחורי של
הרכב. העד הסביר, כי לאור ניסיונו המקצועי, פיתח מיומנות לזכירת הפרטים הללו, אף
אם נחשף אליהם בפרק זמן קצר. עם עצירת הרכב, מסר המערער כי הוא נדרש לאסוף קצין בדרגת
רס"ן מחברת רכבים, אך תגובתו זו לא נרשמה על-גבי הדו"ח. במקומה נרשמה
"אין תגובה" כתגובה המאוחרת של המערער, בעת רישום הדו"ח.
19.
רב"ט (במיל') ששון
העיד, כי למיטב זכרונו, נסע אחר הרכב שבו נהג המערער בהתאם להכוונתו של המפעיל:
"הוא ראה לאן הוא נוסע ואם אני לא טועה הוא אמר לי את מספר הרישוי".
20.
המערער אישר בעדותו את
נוכחותו במקום, את מסלול הנסיעה, כפי שתואר על-ידי המפעיל ואת מטרת הנסיעה האמורה
(איסוף הקצין).
21.
בהסתמך על עדויות אלו,
קבע בית הדין קמא, כי "לא עלה ספק באשר לזיהויו של הנאשם כמי שנהג ברכב
הנמדד", זאת על אף שקשר העין בין המפעיל לבין הרכב בו נהג המערער, נותק לזמן
קצר.
22.
קביעה זו של בית הדין קמא, שלפיה לא נפל פגם באופן זיהויו של הרכב בו נהג
המערער כרכב שמהירות נסיעתו נמדדה על-ידי המפעיל, מעוגנת היטב בחומר הראיות ולא
נפל בה כל פגם, המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. הצורך בשמירה על "קשר
עין" עם מבצע העבירה נועד על-מנת שלא יפול פגם בזיהוי מבצע העבירה. דא עקא,
שזיהוי זה יכול להסתמך על מכלול של נתונים, לרבות זיהוי תוי פנים, אף אם נותק קשר
העין לפרק זמן מדוד (וראו: ע"פ 8021/13 תותונגי נ' מדינת ישראל (טרם
פורסם, 29.10.2014)). בענייננו, הטענה שלפיה היה זה רכב אחר, אשר נמדד על-ידי
המפעיל היא טענה בעלמא, אשר אינה מתמודדת עם כלל הנתונים שמסר המפעיל, באשר לאופן
זיהוי הרכב הנמדד וזיהויו של המערער, כמו-גם עם ניסיונו המקצועי, עליו העיד,
וממצאי המהימנות שנקבעו, בהתאם. אשר על כן, לא ראיתי להתערב אף בקביעותיה של
הערכאה קמא, באשר לזיהויו של המערער כמי שנהג ברכב אשר נמדד על-ידי המפעיל.
ד.
מדידת המהירות
(1)
אמינות הממל"ז –
כללי
23.
בית המשפט העליון קבע, כי ניתן להסתמך על מדידה המופקת ממכשיר
הממל"ז, בבחינת חזקה שבעובדה לגבי אמינותו ודיוקו, ולהרשיע על בסיסה, אף אם היא
עומדת לבדה כראיה יחידה וזאת בכפוף להפעלתו על-ידי מפעיל מיומן ובהתאם להוראות
היצרן.
ההלכה הפסוקה מלמדת עוד, כי בהתאם להנחיית היצרן,
יש צורך בביצוע מספר בדיקות, בכל פעם מחדש, בטרם הפעלתו של הממל"ז לצורך
מדידת מהירות כלי רכב. בדיקות אלה כוללות:
"
(א)
בדיקה עצמית של כל מכלולי המכשיר; (ב) בדיקת תקינותן של הקריאות המתקבלות על לוח
התצוגה; (ג) בדיקת קיומו של תיאום אופקי ואנכי בין נקודת ההצבעה האדומה לקרן
הלייזר; (ד) 'בדיקת כיול' המכשיר שמטרתה לוודא כי טווח המכשיר ותזמונו מדויקים,
ושהוא מסוגל למדוד מהירות של כלי רכב נעים; ו-(ה) שמירה על קו ראייה נקי ועל
כוונון הקרן לאזור לוחית הזיהוי לאורך כל המדידה" (
רע"פ 7093/10 מדינת
ישראל נ' דריזין (טרם פורסם, 1.7.2012); וראו גם: רע"פ 7618/12 בלאט
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.11.2012);
ע"פ
4682/01 לוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.11.2003);
ע"פ
5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 40 (1992);
ע"ת/46/13
רס"ן נהרי נ' התובע הצבאי הראשי (2014)).
24.
עוד נקבע, בפסקי הדין האמורים,
כי על הנאשם מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי בידיו ראיה או הסבר העשויים להוביל
למסקנה שונה מזו המוסקת מן החזקה בדבר אמינות הממל"ז.
25.
בהתאם לאמור לעיל, אבחן האם בענייננו קמה החזקה העובדתית בדבר
אמינותו ותקינותו של מכשיר הממל"ז, היינו, האם הרימה התביעה הצבאית את נטל
ההוכחה ביחס לביצוע המדידה על-ידי מפעיל ממל"ז מיומן ובהתאם להוראות היצרן.
תשובה חיובית תוביל לכך שאדרש לבחון האם עלה בידי המערער להביא ראיה לסתור את
החזקה העובדתית שפורטה, בדבר אמינות תוצאת המדידה.
(2)
אמינות הממל"ז –
הפעלה על-ידי מפעיל מיומן
26.
סמ"ר
(במיל') סוחרניוב העיד, כי במסגרת שירותו הצבאי הוסמך להפעלת מכשיר ממל"ז
ובהתאמה קיבל לידיו תעודת אישור להפעלת ממל"ז (ת/1).
נטען על-ידי ההגנה, כאמור, כי לא ניתן ללמוד מתעודת ההסמכה (ת/1)
אודות מועד הסמכתו של מפעיל הממל"ז ועל היותה בתוקף במועד הנטען לביצוע
העבירה, עובר ליום 4.2.2016. עוד נטען, כי לא ניתן להשתית ממצאים לעניין זה, על
עדותו של העד, אף אם נמצאה מהימנה.
27.
טענה זו דינה להידחות. המדובר בטענה סתמית, אשר אין בה ממש, ואף
נוגדת את הוראת סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, שלפיה "ערכה
של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על-פי
התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". כך, גם
בעניין בראונשטיין הנ"ל, קבע בית המשפט העליון לעניין זה, כי:
"על
התביעה להוכיח כי המכשיר הופעל על ידי שוטר מיומן. זוהי כמובן שאלה של הערכה, שעל
השופט להחליט בה. לפיכך די לה לתביעה שתראה מה הם פרטי הכשרתו ונסיונו של
המפעיל".
28.
בהתאם, כאמור, לעניין מועד ההסמכה, העידה התביעה הצבאית מטעמה
את מפעיל הממל"ז. העד פירט, כי בחודש ינואר 2014 סיים את קורס ההסמכה להפעלת
ממל"ז וקיבל את תעודת ההסמכה. מכמונת המהירות הרלוונטית בוצעה ביום 4.2.2016.
לפיכך, ברי כי המפעיל הוסמך לביצוע תפקידו זמן רב לפני שביצע את המדידה בעניינו של
המערער (לעניין הוכחת הסמכה בעדות ראו גם ע"ת/93/01 התובע הצבאי הראשי נ'
סמ"ר בכר (2002)).
29.
אשר לשאלת מיומנותו של המפעיל, נפסק ברע"פ 8764/13 חי
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.3.2014), כי
"
התביעה רשאית להוכיח את מיומנותו של המפעיל
באמצעות תעודת הסמכתו". עוד נקבע, כי –
"הסקת מסקנות בדבר
מיומנותו של המפעיל מעצם הסמכתו להפעלת המכשיר, הינה הגיונית ואף מתבקשת. לטעמי,
הגישה ההפוכה, לפיה מפעיל שהוסמך בקורס מקצועי, שכל ייעודו הוא להכשירו למטרה זו,
אינו מיומן דיו כדי להפעיל את המכשיר, איננה סבירה. עוד ראוי לציין, כי בית המשפט
המחוזי קבע, בצדק, שתעודת ההסמכה משמשת לצורך קיומה של חזקה הניתנת לסתירה לגבי
מיומנותו של המפעיל, ובכל מקרה 'בית המשפט השומע את התיק, ישקול את מכלול הנסיבות,
ויקבע האם מדובר במפעיל מיומן, אם לאו'. הנני מוצא טעם רב בדברים אלו, ובכל מקרה
נתונה האפשרות לנאשם לחקור את המפעיל לגבי נסיונו ומיומנותו בהפעלת המכשיר".
30.
בעניינו של המערער, קבע בית
הדין קמא, לאחר שנתן דעתו למכלול הראיות שבאו בפני
ו, ובחן אחת לאחת את כל טענות
ההגנה באשר לכשלים שנפלו בעבודתו של המפעיל, כי –
"באשר למיומנותו...
ציין מפעיל המכשיר בפני
בית הדין כי ביצע מדידות באמצעות מכשיר הממל"ז לאורך
כל שירותו הצבאי ובתדירות של כפעם בחודש לפחות... הוא תאר את אופן השימוש במכשיר
ובכלל זה את הבדיקות הנדרשות טרם ההפעלה ולאחריה. הוא הוסיף, כי נהג לבצע בדיקות
מהירות באמצעות הממל"ז בתדירות גבוהה אף ביחס למיקום הספציפי אשר צוין בכתב
האישום... משמצאתי להעניק לעדותו של המפעיל משקל ראייתי מלא, הוכח בפני
, באמצעות
תעודת הסמכה ותוכן עדותו, כי הוכשר והוסמך להפעיל את מכשיר הממל"ז, רכש
ניסיון לאורך שירותו הצבאי, הפעילו בצורה מיומנת ותקינה בעת המדידה מושא הליך זה
ותיעד את האירוע כנדרש".
31.
בא-כוח המערער המלומד שב והעלה
בפני
את טענותיו כנגד קביעותיו של בית הדין קמא לעניין מיומנותו של מפעיל
הממל"ז. דא עקא, שכאמור, המדובר בנסיון לתקוף את ממצאי המהימנות והעובדה שקבע
בית הדין קמא, תוך התעלמות מתשתית הראיות שנפרשה בפני
הערכאה הדיונית. כך למשל,
טען הסנגור המלומד, לראשונה בפני
, כי מספרו של הממל"ז, באמצעותו
התבצעה המדידה בעניינו של המערער מסתיים בספרות: "
xx
8
xx
" (ראו לטענתו הרישום על-גבי ת/2), בעוד שיומן ההפעלה שהוצג
לבית הדין מתייחס למכשיר שמסתיים בספרות: "
xx
9
xx
" (ראו ת/4). טענה זו, נסמכת על ביאור כתב ידו של מפעיל
הממל"ז, ועל אופן כתיבת הסיפרה 9 (או 8 כטענת ההגנה) על-ידו. משנשאל המפעיל
בחקירתו הנגדית על-ידי הסנגור מהו מספר הממל"ז באמצעותו ערך את המדידה, השיב
העד: "בדוח רשום באיזה מכשיר השתמשתי
xx
9
xx
". הסנגור לא עימת את העד עם הטענה שנשמעה בפני
, שלפיה יש
לקרוא את הספרה 9 כספרה 8 והסתפק בתשובה האמורה. במצב דברים זה, משנקבעו קביעות
עובדתיות ברורות ובהירות, אין עוד מקום להידרש לטענה האמורה של ההגנה ובהקשר זה
אין לסנגור אלא להלין על עצמו, על שנמנע מלהפנות שאלות בהקשר זה לעד הרלוונטי.
32.
למעשה, בחינה מדוקדקת של טענות
ההגנה, מעלה, כי אלו אינן מתייחסות לעצם קיומן של הבדיקות הנדרשות לביסוס אמינותה
של בדיקת מדידת המהירות, אלא לעניין אופן תיעודן בכתב של הבדיקות האמורות,
לצד העדר תיעוד, על אתר, של פעולות אחרות שביצעו המפעיל והאתת. כך נטען כנגד מילוי
העמוד השני והשלישי לדו"ח השוטר (ת/2) רק לאחר חזרתם של העדים לבסיס המשטרה
הצבאית (להבדיל ממילוי הדו"ח במקום ביצוע העבירה הנטענת מיד לאחר ביצועה).
עוד נטען, למשל, כנגד עריכת מזכר נפרד על-ידי האתת (ת/6) חלף רישום הפרטים שביצע
במהלך המכמונת, על-גבי הדו"ח, במקום המיועד לכך.
33.
אכן, מוטב, כי רישום על-ידי איש
רשות יתבצע בסמיכות מרבית למועד ההתרחשות, על-מנת שמלוא הפרטים העובדתיים ישמרו ויתועדו
כדבעי. עם זאת, טענות אלו באו בפני
בית הדין קמא, אשר בחן אותן לעומקן ונתן להן מענה
מלא ומנומק במסגרת הכרעת דינו. יש לקבוע, כי משהעיד העד כי הוא מפעיל מוסמך ועוסק
במדידת מהירויות של כלי רכב, ובית הדין קבע כי עדותו מהימנה, קמה חזקה הניתנת
לסתירה בדבר מיומנותו של המפעיל. מי שמבקש לסתור את החזקה – עליו הראיה. בענייננו,
המערער לא הצביע על פעולה אחת או בדיקה אחת שהיתה מחוייבת לביצוע על-ידי המפעיל, בהתאם
להוראות היצרן, אשר לא בוצעה כדבעי, אלא, כאמור, אך טען כנגד אופן תיעוד ביצוע הבדיקות.
לפיכך, בצדק קבע בית הדין המחוזי, כי אין בין טענות ההגנה לבין סוגיית הפעלת
הממל"ז – באופן מיומן ובהתאם להוראות היצרן – דבר. אשר על כן, אף ביחס
לסוגיית מיומנותו של מפעיל הממל"ז, לא ראיתי הצדקה להתערב בקביעותיו של בית
הדין קמא, היות שקביעותיו העובדתיות של בית הדין נסמכות על ממצאי המהימנות שפורטו,
העדפת עדויותיהם של המפעיל והאתת ומתן משקל מלא להן ומעוגנות היטב בראיות שהונחו
בפני
בית הדין.
(3)
אמינות הממל"ז – ביצוע
בדיקות על-ידי המפעיל בהתאם להנחיות היצרן
34.
כאמור, נדרש מפעיל הממל"ז
לבצע מספר בדיקות, בהתאם להנחיית היצרן, על-מנת להוכיח כדבעי את אמינות המכשיר
ואמינות הבדיקה. בהקשר זה פירט בית הדין קמא, כלדקמן:
"המפעיל תיעד בדוח השוטר וביומן ההפעלה את בדיקות התקינות
שערך למכשיר. בדוח השוטר... אישר בכתב ביצוע ארבע בדיקות: בדיקה עצמית, בדיקת
תצוגה, בדיקת תיאום כוונות ובדיקת כיול. יומן ההפעלה של המכשיר מתאר ביצוע הבדיקות
בתחילת המשמרת ובסופה. בעדותו ענה על שאלות והרחיב... ככל שנשאל. מטעם ההגנה לא
נשמעה כל טענה קונקרטית באשר לבדיקות המדוברות... הבדיקות אותן מבצע שוטר במכשיר
המדידה מורכבות מסדרה של פעולות המבוצעות על ידו בהתאם להנחיות היצרן וההנחיות
המקצועיות. המפעיל ציין כי הוא נעזר, במקרי הצורך, בחוברת המפרטת את החיוויים
במכשיר ואת שלבי הבדיקה... דוח השוטר מכיל רובריקות המהוות מעין 'רשימת בדיקה', בה
מסמן השוטר כי הבדיקה בוצעה ונמצאה תקינה, והדוח, על פי מבנהו, אינו דורש
פירוט נוסף על כך... עצם ביצוען ותקינותן של הבדיקות תועד בדוח השוטר וביומן
ההפעלה, וכך גם בדיקת תיאום הכוונות. הפירוט הובא בעדותו של המפעיל ולא היה דבר
בחקירתו הנגדית שיביא לערעור המסקנה כי הבדיקות הנדרשות בוצעו ונמצאו תקינות...
ניתן... להסיק בבירור כי יומן ההפעלה, הנושא בחלקו העליון (בכתב יד לצד
חתימת וחותמת מפקד הבסיס) את מספרו הסידורי של המכשיר הרשום בדוח השוטר והמכיל
שורה בה אישר המפעיל את תקינות המכשיר ביום, בשעות ובקטע האכיפה הרלבנטיים
לדוח שנרשם לנאשם – הוא יומן ההפעלה של המכשיר בו בוצעה המדידה".
35.
הנה כי
כן, בהתאם לקביעותיו של בית הדין קמא, לא עלה בידי המערער לסתור את עדותו מפעיל
הממל"ז או להטיל דופי באופן עריכת הבדיקות למכשיר הממל"ז על-ידו. למעשה,
כאמור, לא נטענה טענה קונקרטית ביחס לביצוע אותן בדיקות ובכלל זאת: לא נטען כי
הבדיקות לא בוצעו כלל; לא נטען כי לא בוצעו במועד הנדרש לשם כך; לא נטען כי הן
נמצאו בלתי תקינות; וכן לא נטען כי בוצעו בדרך בלתי-מיומנת או בלתי-מקצועית ואף לא
הובאו ראיות לסתור את עדותו של מפעיל הממל"ז בהקשר זה. כאמור, בא-כוח המערער
ביקש לפסול את מהימנותו הכללית של מפעיל הממל"ז ולהטיל דופי במקצועיותו, על
סמך טענות הנוגעות לתיעוד פעולות האכיפה, בלבד. משקבעה הערכאה קמא כי התביעה
הצבאית עמדה בנטל להוכיח כי הממל"ז היה תקין, בהתאם לבדיקות שערך המפעיל, על
סמך התיעוד שנערך בדו"ח וביומן ההפעלה ועל יסוד עדותו ובהעדר ראיה שכנגד, הרי
שאין עילה להטיל ספק בבדיקות אלו על בסיס טענות בעלמא שהעלה המערער, ואשר לא ניתן
להסיק מהן אודות קיומו של פגם באופן ביצוע הבדיקות.
(4)
אמינות הממל"ז –
ביצוע בדיקות במעבדה
36.
לאור כפירתו הגורפת של המערער
בכתב האישום, זימנה התביעה הצבאית לעדות מטעמה את רס"ב ברזילי, טכנאי מכשור
ואכיפה במעבדת מכשור ואכיפה באגף התנועה במשטרת ישראל, על-מנת שיעיד אודות ביצוע בדיקות
תקופתיות שבוצעו לממל"ז הרלוונטי, במעבדה המשטרתית. העד העיד, כי ערך ביקורת
תקופתית לממל"ז הרלוונטי ביום 11.10.2015. בדיקה זו כללה, מעבר לנדרש, גם
בדיקת כיול (ראו ת/7-ת/11 וראו רע"פ 7093/10 בעניין דריזין, הנ"ל).
הבדיקה התקופתית, על כל מרכיביה, נמצאה תקינה. הבדיקה תקפה למשך חצי שנה, כך שהיא
חלה על מועד ביצוע המדידה בעניינו של המערער.
37.
בית הדין קמא קבע, ביחס לעדותו של רס"ב ברזילי, כאמור, כי
מצא להעניק לה משקל ראייתי מלא. משכך קבע, חרף טענות ההגנה בדבר העדר תעודת הסמכה
לביצוע הבדיקות למכשיר הממל"ז, אי-הצגת תעודת הסמכה על-ידי הרשות להסמכת
מעבדות למעבדה הרלוונטית ואי-הצגת תעודות כיול למכשירי העזר, כי
"עדותו
האמינה של העד לימדה על הכשרתו ועל הסמכתו; על הסמכת הרשות הלאומית להסמכת מעבדות
(המופיעה גם על-גבי ת/10 ו-ת/11) ועל ביצוע בדיקות השגרה והכיול הנדרשות, שתועדו
בראיות שהוגשו. בהינתן תשתית זו, חזקה היא כי הבדיקות בוצעו באופן תקין, על-ידי
בודק מוסמך ונמצאו תקינות, ולא עלה בידי ההגנה לערער חזקה זו".
38.
המערער טען כנגד קביעות אלו שלוש טענות: האחת, כי
לא הוכח שהעד מקצועי וכי עבר הכשרה מתאימה; השנייה, כי לא הוכח שבדיקת הכיול שביצע
נערכה ביום 11.10.2015 לאחר הבדיקה התקופתית, כמתחייב; השלישית, כי לא הוכחו
תקינות מכשירי העזר המסייעים לביצוע הביקורת התקופתית.
39.
טענות אלו, דינן להידחות בזו אחר זו. אשר לשתי
הטענות הראשונות, הרי שהעד העיד ומסר תשובות מפורטות ביחס לכל אחד מהנושאים. בהתאם
לתשובות אלו עולה, כפי שנקבע על-ידי בית הדין קמא, כי הסמכתו של העד התקיימה בשנת
2011 וכי בדיקת הכיול בוצעה לאחר הבדיקה התקופתית, כנדרש (כפי שאף מתועד בכתב
בכרטיס המכשיר – ת/8).
40.
אשר ליתר הדרישות שהעלה המערער, יפים לענייננו
קביעותיו של בית המשפט העליון
בעניין
דריזין הנ"ל. באותו עניין, נדרש בית המשפט העליון לטענות ביחס לחובה
המוטלת על התביעה להוכיח תקינותן של כל אחת ואחת מבדיקות המעבדה (באותו עניין דובר
על ביצוע בדיקת כיול מטרולוגי תקופתי). וכך נפסק:
"ככל שעולות טענות, הדומות לאלו שהועלו בפני
נו, שלפיהן די
בהיעדר כיול תקופתי כדי לסתור את חזקת האמינות הקמה למכשיר, דינן להידחות. זאת,
אלא אם כן, הובאו נתונים המוכיחים טענה זו (או אחרת) עד כדי שבית המשפט משתכנע כי
בהעדר כיול שכזה קיים סיכוי לסטייה ממשית מדיוק המכשיר, כזו היוצרת ספק סביר ביחס
להרשעתו. כך ביחס למכשיר הממא"ל וכך ביחס למכשיר הממל"ז" (שם, עמ'
14).
41.
למעשה,
גם ביחס לבדיקות המעבדה לא העלתה ההגנה כל טענה קונקרטית (מלבד עיתוייה של בדיקת
הכיול ביחס לביקורת התקופתית, אשר כאמור, קיבלה מענה בתשובותיו של העד ובראיות
שהונחו בפני
בית הדין). כך, לא נטען כי לא בוצעו כלל הבדיקות הנדרשות או כי תוצאות
הבדיקות אינן מדוייקות. בהתאם להלכה הפסוקה, מי שמבקש לסתור את חזקת תקינות מכשיר
המדידה – עליו הראיה. גם בהקשר זה היה על המערער להציג מסד ראיתי ולו בסיסי, לביסוס
הטענות, ומשנמנע מלעשות כן, הרי שאין אלא לקבוע כי טענותיו נטענו בעלמא ויש
לדחותן.
ההכרעה
42.
בנסיבות
העניין שוכנעתי, כי בית הדין קמא בחן לפני ולפנים את עדויותיהם של עדי התביעה,
כמו-גם עדותו של המערער, ניתחן לעומק ופירט בהרחבה את ממצאי המהימנות אליהם הגיע, לאחר
שהתרשם מהעדויות באופן בלתי-אמצעי,
תוך
שהוא מנמק את קביעותיו בהתרשמותו, בהשתלבותן בראיות אחרות, ובהתאם לכללי השכל הישר
ולהלכה הפסוקה. משכך, לא נמצאה עילה להתערב בממצאי המהימנות ואף לא בעובדות שנקבעו
על-פיהם. בית הדין קמא ניתח
ביסודיות את
כל טענותיו של המערער ומסקנותיו נומקו כדבעי. אשר על כן, מצאתי לדחות את ערעור
ההגנה לעניין הרשעתו של המערער.
ערעור ההגנה על מידת העונש
43.
המערער טען כי בית הדין קמא חרג
באופן קיצוני ממתחם העונש ההולם עת גזר את דינו ואף לא התחשב כדבעי בעובדה, כי
כעת, משפשט מדיו, עלול עונש פסילת רישיונות הנהיגה הממושך שהושת עליו, לגדוע את
מקור פרנסתו, כנהג משאית. עוד נטען, כי זוהי העבירה הראשונה הנזקפת לחובתו ולפיכך
יש להקל עימו, שכן אין העבירה מאפיינת את אורחותיו.
44.
מנגד,
עמדה התביעה הצבאית על הסיכון הרב הגלום בחריגת מהירות כה משמעותית לעוברי הדרך
ולשלומם, תוך שעתרה לבל אתערב בעונש אשר נגזר על המערער, אשר אין בו חומרה של ממש.
45.
אחזור ואזכיר מושכלות יסוד שלפיהם לא תטה ערכאת ערעור להתערב
בגזר-דינה של הערכאה הדיונית, אלא אם המדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה
(ראו: ע"פ 8988/16 בן סימון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.3.2017); ע"פ
2996/16 בלאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.3.2017); ע"פ 2825/11 פלוני
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.7.2012); ע/20/17 התובע הצבאי הראשי נ' סמל
נחמן (2017); ע"ת/43/13 בעניין סרן רומנו הנ"ל).
46.
בית הדין קמא גזר את עונשו של
המערער אשר הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בנסיעה במהירות העולה ב-54 קמ"ש
על המהירות המותרת, בדרך בין עירונית, שהוגבלה למהירות נסיעה של 70 קמ"ש. בית
הדין קמא נתן דעתו, בעת גזירת הדין, לנסיבות ביצוע העבירה, לחריגה המשמעותית של
המערער ממהירות הנסיעה המותרת ולהיבטי הסיכון הברורים הנשקפים מכך למערער וליתר
עוברי הדרך. כן התחשב בית הדין בכך שהמערער אוחז ברישיון נהיגה פרק זמן מצומצם
יחסית, כשלוש שנים בלבד, והיותו בשירות קבע בעת ביצוע העבירה ובהשלכות השליליות של
ביצוע עבירה שכזו על מלחמת החורמה של צה"ל במאבקו בתאונות הדרכים. מנגד, נתן
בית הדין משקל לעברו הנקי של המערער ולכך שזוהי העבירה הראשונה הנזקפת לחובתו.
47.
בשקללו את מכלול נסיבות העבירה
שפורטו, את מידת הפגיעה הפוטנציאלית בערך המוגן שעניינו חיי אדם ובשים-לב למדיניות
הענישה הנוהגת, העמיד בית הדין קמא את מתחם העונש ההולם על שלושה עד חמישה חודשי
פסילה של רישיונות הנהיגה בפועל. אשר לקביעת העונש בתוככי מתחם הענישה, סבר בית
הדין קמא, כי אין מקום להתחשבות ניכרת במערער אשר לא נטל אחריות למעשיו, ואף לא
הצביע על נסיבות אישיות משמעותיות אשר יש בכוחן להשפיע על מידת העונש. בית הדין
ציין כי עונש פסילה משמעותי, אף אם יפגע במערער מבחינה כלכלית, יש בו כדי לשדר מסר
ברור במקרה זה.
48.
לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, נחה דעתי כי אין במתחם
העונש ההולם אשר נקבע, וכן בעונש אשר נגזר על המערער בתוככי המתחם, כדי לחרוג מן
המקובל והראוי בנסיבות העניין, וכי יש בו כדי לאזן נכונה בין היבטי הסיכון והחומרה
לבין נסיבותיו האישיות של המערער. על
בית-דין זה
מוטל תפקיד משמעותי במלחמת החורמה במיגור הקטל
בכבישים.
נפסק, כי "המהירות הגבוהה פוגעת במידה ניכרת
ביכולתו של הנהג לנקוט אמצעי זהירות ולהגיב כנדרש על מכשולים פתאומיים בדרך. מכאן,
בעיקר, הסיכון הרב הנשקף ממנה" (ע"ת/42/16 התובע הצבאי הראשי נ'
רס"ל צברי (2016)). אשר על כן, על הענישה להלום את הסיכון הרב הגלום
בנהיגה במהירות כה גבוהה. בשים-לב להיקף החריגה המשמעותי מהמהירות במקרה זה
, העונש אשר נגזר על המערער אף אינו חורג
ממדיניות הענישה הנהוגה (ראו: ע"ת/51/13 התובע הצבאי הראשי נ' סמל אדרי (2013);
ע"ת/10/16 התובע הצבאי הראשי נ' רס"ן רוס (2016); ע"ת/43/13
סרן רומנו הנ"ל).
49.
בצד
קביעה זו, משהוצג בפני
אישור על כך שבסמוך למועד ביצוע העבירה נפסל רישיונו של
המערער, פסילה מנהלית, למשך שבעה (7) ימים, ובהעדר התנגדות התביעה הצבאית, הריני
מורה כי מעונש פסילת הרישיונות שהושת על המערער יופחתו שבעה ימים אלו.
50.
אשר על
כן, נדחה בעיקרו ערעור ההגנה ביחס לחומרת העונש, בכפוף לסייג שצוין בפסקה 49 לעיל.
סוף דבר
51.
לאור
המפורט לעיל, נדחה ערעור ההגנה כנגד הרשעתו של המערער וכנגד חומרת העונש, כאמור.
על המערער להפקיד את רישיון הנהיגה עד ליום 11.6.2017 בשעה 11:00, בסמכות רישוי
צה"ל.
ניתן והודע היום, י"ג באייר התשע"ז, 9 במאי
2017,
בפומבי ובמעמד
הצדדים.
מאיה הלר, אל"ם
שופטת בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
חתימת המגיה:
_________________
העתק
נאמן
למקור
סגן
קורל
מכני
תאריך: ______________________
קצינת
בית
הדין
עת בית הדין הצבאי לערעורים 2/17 סמ"ר נתנאל מזרחי נ' התובע הצבאי הראשי (פורסם ב-ֽ 09/05/2017)