פסקי דין על ולריה זסלבסקי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

21765-07/15 בל     04/06/2017




בל 21765-07/15 ולריה זסלבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 21765-07-15



לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר – כץ


ה
תובעת
ולריה זסלבסקי
ע"י ב"כ: עו"ד איתן כהן
(מינוי עפ"י חוק סיוע משפטי)
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יוחאי אלרון




פסק דין


האם נפגעה התובעת בעבודתה מדלת של רכב שאותו בדקה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים:

1.
התובעת עבדה בחב' יונייטד שיא בע"מ כבודקת רכבים בטרם מסירתם ללקוחות לשם ביצוע תיקוני פחחות.

2.
ביום 8.5.15 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לה לטענתה ביום 14.5.14.

3.
לטענת התובעת, ביום 14.5.14 בשעה 14:00 עת בדקה התובעת רכב, גחנה מחוץ לרכב על מנת להסתכל בחלקו התחתון של הרכב כשהדלת פתוחה ולפתע, נטרקה הדלת בעוצמה, עקב רוח חזקה והתובעת ספגה חבטה חזקה בגבה התחתון (להלן: "התאונה").

4.
לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה את קרות התאונה.

עדויות :

שמענו את עדות התובעת ואת עדות בעלה, אנטולי גורבטוב.


הכרעה:

1.
לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

2.
"תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995, "כתאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

על התובעת להביא "ראשית ראיה" שאכן קרה "ארוע תאונתי" בעבודה, הקושרת את הפגימה לעבודה (ראה דב"ע מד/90-0, צבי שפיר - המוסד, פד"ע ט"ז 93) וכן על התובעת להביא "ראשית ראיה" הקושרת סיבתית ובסבירות, בין הארוע לבין העבודה. בקביעה כי עלול להיות קשר סיבתי כזה לא יצא המבוטח ידי חובתו (דב"ע לב/104-0, אברהם משולם - המוסד, פד"ע ג 443). אין הכוונה להבאת הוכחות גורפות ומושלמות ודי בהוכחות המראות, במידה מספקת של סבירות, כי אכן אפשרי כי כך היה (דב"ע לג/157-0, כרמילה רביע ואח' נ. המוסד, פד"ע ה 179).

3.
התובעת לא הוכיחה כי כלל עבדה ביום התאונה הנטענת:

"אף אחד. אני לבד. בעלי הראשון שראה אותי סובלת. בעבודה אין עובדים שאני עובדת מולם שמסתכלים עליי איך אני מרגישה, זה לא ידידותי כזה, זה לא מוסך במקום מצומצם. המשרד נמצא בתוך המגרש, לבד."
(עמ' 5 לפרוטוקול שורות 10-13 לעדות התובעת)

4.
התובעת המשיכה בעבודתה כחודש וחצי לאחר התאונה הנטענת:

"ש.
בעמ' השני (לנת/1 – א.ג.כ.) סעיף 3 את כותבת שארעה פגיעה ב- 14.5.14, שעת הפגיעה 14:00 ותאריך הפסקת עבודה 1.7.14, ז"א המשכת להתייצב במקום עבודתך במשך חודש וחצי, מ- 14.5, עד תחילת חודש יולי באופן רציף ולא נעדרת מהעבודה.
ת.
לא
נעדרתי. קיבלתי זריקות נגד כאבים, כל בוקר לפני העבודה והמשכתי כי אני מנהלת מקום מ אוד גדול, אני מאוד אחראית, ומי שהיה סגן שלי הוא היה באותו רגע בחו"ל אני כבר לא זוכרת 3 שבועות או יותר ברוסיה, ולא היה מי שיחליף אותי, אני אסור היה לי לצאת, אומנם המעביד שלי אישר לי לעבוד שעות שאני יכולה. אני לא עבדתי כל השעות מלאות. אבל תמיד הייתי כמו שאומרים עם האצבע על הדופק של העסק."

(עמ' 4 לפרוטוקול שורות 17-10 לעדות התובעת).

5.
התובעת העידה שעבדו עמה עובדים רבים, אולם לא הביאה ולוּ אחד מהם להעיד אודות קרות התאונה או למצער אודות קרות האירועים שהתרחשו בסמוך לתאונה הנטענת.

התובעת העידה את בעלה אשר אישר כביכול את קרות התאונה אחרי האירוע הנטען.

הדעת נותנת כי אם קרה את שקרה לתובעת ביום התאונה, עובדים אחרים שעבדו עמה יכלו להעיד כי סבלה מכאבים או שסיפרה להם על אודות התאונה, העובדה שהתובעת העידה רק את בעלה מחלישה את גרסתה.

6.
יצויין כי אף אם מנהל החברה הממונה עליה היה בתקופת התאונה הנטענת בחו"ל ועל כן לא הודיעה לו, הדעת נותרת כי לאחר פגיעה קשה היו חבריה לעבודה או הסובבים אותה מבחינים בפגיעתה ובסבלה.

7.
זאת ועוד, בתביעתה למל"ל לא פירטה התובעת כיצד נגרמה הפגיעה בעבודה ובמה עסקה התובעת בעת הפגיעה.

8.
לא זו אף זו, בהצהרת המעסיק שהוגשה למל"ל
נכתב : "לדבריה נפגעה מדלת רכב עומד בחניה...". גרסה זו נמסרה ע"י התובעת למעסיקה או למצער לא הוכח אחרת.
גרסה זו איננה תואמת את האמור בכתב התביעה ובתצהיר התובעת.

9.
בשאלון שאותו מילאה התובעת (נת/3) לא נתנה התובעת פירוט באשר לסוג הרכב אותו
בדקה ולא הוכיחה כי אכן בדקה רכב זה. ברי, כי נערך תיעוד לכל בדיקת רכב ורכב ברם, תיעוד כזה לא הוצג.

10.
התובעת פנתה לראשונה לטיפול רפואי רק ביום 22.6.14, כחודש לאחר
האירוע הנטען.
לטענת התובעת, לא פנתה קודם לכן לטיפול רפואי בשל תור המתנה ארוך לאורתופד. טענה זו לא הוכחה כלל. התובעת יכלה להמציא פניה לקופת החולים לקביעת תור אולם לא עשתה כן.

11.
התובעת העידה כי טיפלה בעצמה באמצעות חגורת גב ומשחות. לא הוכח ע"י התובעת כי אכן קנתה משחות אלא טענה שחגורת הגב שייכת לבעלה.

12.
התמוה מכל – ביום 29.5.14 , כשבועיים לאחר התאונה, נסעה התובעת לחו"ל יחד עם בעלה.

13.
בפני
יתה הראשונה של התובעת לאורתופד, כחודש וחצי לאחר האירוע הנטען, טענה התובעת בפני
הרופא (נת/5):

"תלונות:
כאבים לאורך רגל ימין מזה שבועיים
...
ממצאים: רגישות לאורך
rt sciatic nerve
המשך טיפול סימפטומטי – בקורת עם
emg
"


התובעת לא סיפרה דבר אודות התאונה.

אין די בתלונתה של התובעת לרופא כי היא סובלת מכאבים מזה כשבועיים אלא ברי כי לוּ נפגעה התובעת באופן כה חמור, היתה מיידעת את רופאה שכן אופן הטיפול היה שונה עת נחבט מטופל או שהוא חש לפתע כאבים ללא כל אירוע.

14.
זאת ועוד, רק במסמך רפואי מחודש

3/2015 (נת/4) מעלה התובעת בפני
רופאהּ כי נחבלה בעבודה:

"תלונות:
הנ"ל מחודש יוני 2014 סובלת מכאבים קשים בגב תחתון, טופלה על ידי אורטופד, במרפאות כאב, תקופה ארוכה ישבה בכיסא גלגלים, מס' פעמים קיבלה טיפול אינטרטקלי. הטבה מינימלית במצבה, ממשיכה לסבול מכאבים חזקים מתגברים בשינוי תנוחה, בעמידה או ישיבה ממושכות. כאבים מקרינים לרגלה ה ימנית. לפי דבריה על ידי אורטופד הומלץ על ביצוע ניתוח, עדיין לא קיבלה את ההחלטה. מטופלת במשככי כאבים נרקוטיים.
ממצאים: ב בא ע"ש מותני – בלט דיסק קשה
l5-s1
, ספונדילוליסטזיס בגובה
l5-s1
.
לדבריה כחודש-חודש וחצי לפני הופעת כאבים נחבלה בעבודה במכונות.
הנ"ל לא עובדת מחודש יוני 2014."

הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון...." (עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 16.7.2002). כמו כן, בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה (עב"ל 680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 13.12.2008; עב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 10.5.2007.).

15.
אכן מסמכים רפואיים ממועד הסמוך למועד הנטען בו התרחש האירוע התאונתי אינם חזות הכול, ואינם יוצרים חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה, ובית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לפניו, לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר, הודעות שנמסרו לחוקר המוסד לביטוח לאומי
, ועדותם של המבוטח ועדיו. (עב"ל 0435-12-13, אליהו ימין נ' המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 5.1.2015 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

16.
אולם במקרה דנא, התובעת לא תמכה גרסתה בעדויות ובמסמכים אשר היה בהם לאשר את קרות התאונה או למצער לאשר חלק מהתשתית העובדתית של התאונה הנטענת.

17.
התביעה נדחית. כמקובל בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום,
י' סיון תשע"ז (04 יוני 2017),
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




אביבה

1.
2.








בל בית דין אזורי לעבודה 21765-07/15 ולריה זסלבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/06/2017)