פסקי דין על שפי גל אהרון | פסקי דין על סלקום ישראל בע"מ

18133-12/16 רתק     04/06/2017




רתק 18133-12/16 שפי גל אהרון נ' סלקום ישראל בע"מ








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



רת"ק 18133-12-16 אהרון ואח' נ' סלקום ישראל בע"מ




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
ורדה פלאוט


מבקש

שפי גל אהרון



נגד


משיבה

סלקום ישראל בע"מ



החלטה

1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 6.11.16 (כב' הרשם הבכיר א. רגב), אשר דחה את תביעת המבקש כנגד המשיבה.

2.
רקע והחלטת בית משפט קמא-

כאמור בפסק הדין, הגיש המבקש (באמצעות בנו) תביעה ע"ס 33,500 ₪ כנגד המשיבה שהיא ספקית אמצעי תקשורת. בתביעתו טען המבקש כי בחודשים מאי 2014 ועד אוקטובר 2015 חוייב על ידי המשיבה מידי חודש סך 140-150 ₪ ביתר, במסגרת עלות ההתקשרות שלו עם המשיבה ובגין גלישה באינטרנט אף שלא השתמש בכך כלל, ובקשר לשירות "המתנה נעימה" אותו כלל לא ביקש. עוד טען כי בתקופה הרלוונטית ירדו מחירי חבילות ההתקשרות בעשרות אחוזים, אך המבקש לא נהנה מהוזלות אלו כל זאת נוכח גילו ומצבו הרפואי אשר נוצלו ע"י המשיבה. לטענת המבקש, היה על המשיבה להעבירו מיוזמתה למסלולים זולים יותר.
המשיבה טענה כי המבקש התקשר עמה בשנת 2007 ומעולם לא פנה אליה בקשר לחיוביו. לטענתה, רק כאשר בנו בדק את חשבונותיו בחר להגיש את התביעה. לטענתה, חוזה ההתקשרות נחתם בשנת 2007 שם צויינו התנאים בצורה ברורה. פנייה נוספת נעשתה בשנת 2014 עת ביקש המבקש לשדרג את מכשירו, אז גם חתם על הסכם לקבלת שירות "המתנה נעימה" שגם תנאיו הוצגו לו בבירור. המשיבה הוסיפה וטענה כי אין היא נוהגת ליצור קשר עם לקוחות לצורך שינוי תנאי השירות. בנו של המבקש פנה אליה בשנת 2015 בטענות בדבר ההתקשרות עם אביו - המבקש- ומשנמסרו לו הפרטים, אז נוייד הקו לחברה אחרת.


ביהמ"ש קמא מצא לדחות את התביעה. נקבע כי מדובר בטענות בדבר כדאיות כלכלית של העסקה שקשר המבקש עם המשיבה. זכותו של לקוח לסיים את העסקה אם התנאים אינם נראים לו עוד, כך נהג המבקש. על המבקש נטל הראיה אך הוא לא הוכיח כי החוזה בינו לבין המשיבה נעשה תחת כפייה או עושק. ההתקשרות הראשונה נעשתה לפני כמעט עשור, ולא נמצא כי היתה למבקש מוגבלות כלשהי אז, או בעת שינוי התנאים לפני כשנתיים. הדבר לא נטען ולא הוכח.
נקבע כי אין מוטלת חובה על המשיבה לשנות את תנאי ההתקשרות מיוזמתה ולפנות לצורך כך ללקוחותיה. עוד נקבע כי טענות המבקש (אשר נדחו) מצביעות לכל היותר על גבייה ביתר בסך 2,550 ₪ בלבד, וע"כ לא ברור מדוע מצא לנכון להגיש תביעה בסכום הגבוה פי כמה וכמה מהסך האמור.
ככל שמטרת התביעה הינה שליחות לכלל הציבור, כטענת בנו של המבקש, הרי המקום הנכון לפעול באופן זה הינו במסגרת תביעה ייצוגית ולא במסגרת תביעה פרטנית. לפיכך, כאמור, נדחתה התביעה ללא צו להוצאות.

ביהמ"ש הוסיף והעיר לעניין סיוע שסייעה נציגת המשיבה לבית המשפט בתרגום לרוסית וטענת בנו של המבקש בעקבות כך על יחס מפלה של ביהמ"ש לטובת המשיבה ולרעת המבקש, תוך שהוא מסביר את הסיטואציה ודוחה את חששות המבקש ובנו ליחס מפלה כאמור.

3.
תמצית טענות הצדדים-

לטענת המבקש, בתמצית, שגה בית משפט בפסק דינו בכל אלה: בכך שלא התחשב בעובדה לפיה המשיבה לא נענתה לפנייתו למשלוח חשבוניות; שלא קיבל את טענתו בדבר הפלייה ביחסו של ביהמ"ש לצדדים; שלא ניתן לו לטעון את טענותיו כראוי; בכך שיצר קשר בלתי ראוי עם נציגת המשיבה; שלא קבע שהמבקש אינו חתום כלל על הסכם עם המשיבה; שלא פסק כי נגבתה מהמבקש גבייה מופרזת; בכך שלא קבע כי ההתקשרות עם המבקש היתה בגדר עושק נוכח היותו אדם לא בריא.

לטענת המשיבה, בתמצית, נציגת המשיבה איננה בעלת השכלה משפטית; אין לה כל קשר עם השופט; לא היתה כל מניעה כי המבקש יבדוק
את חשבונותיו בזמן אמת; רף המחירים בשנת 2007 היה גבוה בהרבה מרף המחירים כיום והמבקש שילם תעריפים נמוכים יחסית לתקופה הרלוונטית; אין מניעה להחליף חברה ככל שהלקוח סבור כי המחירים גבוהים או לא אטרקטיביים; לא מתקיימים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

4.
דיון והכרעה-


דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור על

פסק דין
הניתן בבית משפט לתביעות קטנות תינתן רק במקרים חריגים ובמשורה. זאת כאשר מדובר במחלוקת בשאלה עקרונית או כאשר נפלה טעות על פניו של פסק הדין. ר' רע"א 9162/16 יוגב עזרא נ' הזנק להצלחה, מיום 5.1.17; רע"א 1231/17 ישי רז נ אימפרשן מדיה בע"מ, מיום 20.04.17; רע"א 7535/16 אבירם דהרי נ' דרור לדרמן ואח', מיום 26.12.16.

העניין שבפני
אינו נמנה על החריגים כאמור: אין מדובר בשאלה עקרונית אלא במחלוקת פרטנית בין צדדים לעסקה מסחרית מתמשכת. כך גם לא נמצאה טעות על פניו של פסק הדין.

5.
מעבר לנדרש יצויין כי ערכאת הערעור לא תתערב בטענות לעניין התנהלות הערכאה הדיונית, עילות לפסילת שופט שעל המבקש היה לטעון במסגרת הנכונה (סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984) וכאשר ערכאת הערעור הינה בית המשפט העליון ולא בית משפט זה.

כן לא מצאתי כל ממש בטענה כי לא ניתן למבקש יומו בבית משפט קמא. מעבר לכך שהמבקש טען לפרוטוקול, הרי שכאמור בפסק הדין המבקש מיוזמתו הגיש טענותיו בכתב (ת/1). בכך אין כל פגם.

6.
באשר לטענות לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב במסקנותיו העובדתיות של בית משפט קמא לפיהן מדובר בעסקה מתמשכת בין המבקש למשיבה שהחלה לפני למעלה מעשור. לא נטענו טענות לחולשה מיוחדת של המבקש בעת ההתקשרות הראשונית, וכמובן שלא הוכחו כאלה. מדובר בפעולה שגרתית ביותר, והנטל להוכיח כי זו נעשתה אגב עושק וכפייה הוא נטל כבד, שהמבקש לא עמד בו, אף לא במקצת.

7.
כן לא מצאתי חוסר סבירות בקביעה כי חברה מסחרית איננה חייבת לפנות מיוזמתה ללקוחותיה על מנת להעבירם למסלולים כדאיים יותר.

8.
התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.



ניתנה היום, י' סיוון תשע"ז, 04 יוני 2017, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 18133-12/16 שפי גל אהרון נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/06/2017)