פסקי דין על אליהו גבאי | פסקי דין על אילנית דניאלה גבאי | פסקי דין על לב ספוז'ניקוב | פסקי דין על קשר רנט א קאר נגד | פסקי דין על ד.ע.דומב עזרא חברה לעבודות צנרת מסגרות ובניה |

37407-09/16 תק     08/06/2017




תק 37407-09/16 אליהו גבאי, אילנית דניאלה גבאי נ' לב ספוז'ניקוב, קשר רנט א קאר בע"מ נגד, ד.ע.דומב עזרא חברה לעבודות צנרת מסגרות ובניה בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות באשקלון



ת"ק 37407-09-16 גבאי ואח' נ' ספוז'ניקוב ואח'




תיק חיצוני:




בפני
כב'
הרשמת הבכירה עידית כלפה




התובעים:

1
.
אליהו גבאי

2
.
אילנית דניאלה גבאי


נגד


הנתבעים:

1. לב ספוז'ניקוב
2. קשר רנט א קאר בע"מ
נגד


צד ג':

ד.ע. דומב עזרא חברה לעבודות צנרת מסגרות ובניה בע"מ



פסק-דין

1.
תביעה קטנה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובע באירוע תאונתי מיום 25.12.15, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

אין מחלוקת כי נהיגתו של התובע ברכב לא היתה נגועה ברשלנות וכי רכב הנתבעים, נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") פגע ברכב התובע כשהוא סוטה מנתיב נסיעתו אל נתיב נסיעת רכב התובע.

אלא, שלפי טענת הנתבע התאונה ארעה בשל החלקתו על כתם שמן שהיה על הכביש ואשר דלף מרכב מ.ר. 98-427-72, וכנגד
בעליו הגישו הנתבעים הודעה לצד שלישי.
הנתבעים טוענים אפוא כי האחריות לאירוע מוטלת על נהג רכב מ.ר. 98-427-72, ולראיה מציגים תמונת רכבים נוספים שנחזה כי החליקו על כתם השמן.

התובע טוען מנגד
כי התאונה ארעה בשל רשלנותו של הנתבע, אף חרף קיומו של כתם השמן, שכן לא שמר מרחק, נהג בחוסר זהירות, במהירות גבוהה ובהתעלם מתנאי הדרך, במיוחד כאשר ישנו רכב עומד בכביש וכתם שמן ארוך וניכר לעין ממרחק רב לאורך נתיב הנסיעה השמאלי, ובמצב דברים זה היה עליו להנמיך מהירות ולהימנע מכניסה לעקיפה בדיוק ודווקא לנתיב בו נמשך כתם השמן.

2.
לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, מתוך הדין הקיים ונסיבותיו של המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע, וזאת לכל היותר כמעוול במשותף עם נהג רכב מ.ר. 98-427-72.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.
אמנם, אין חולק בדבר קיומו של כתם שמן באזור ההתרחשות, כפי שהעיד גם התובע.

אולם, כבר נקבע בפסיקה כי אין בעצם הימצאותו של כתם השמן כדי לפטור את הנהג מאחריותו באופן אוטומטי, ואף להיפך, הנטל עליו להוכיח הן את קיומו של הגורם המתערב והשפעתו, אם בכלל, והן כי נהיגתו והתנהגותו עובר להתרחשות היתה סבירה בנסיבות העניין, כי לא התרשל בהתרשלות שהביאה לנזק וכי לא היה בידו כלל למנוע את התאונה.


ר' האמור בע"א 446/82 שמשון בלגשווילי נ' אחמד אלגבארין, פ"ד מב(2) 737:
"אמת נכון הדבר, שההחלקה על הכביש אינה, כשלעצמה, מהווה

ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול להיות שהיה במקום כתם של שמן או שהיה מכשול אחר בכביש, או שנגרם הדבר על-ידי גורם חיצוני זה או אחר, אך אינני מוכן לומר, שההחלקה אינה מהווה ראיה כלשהי בדבר רשלנות הנהג, משמע שהיא עובדה נייטראלית לחלוטין. אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה, מצביעה ההחלקה על אי-נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג. רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מופרזת, או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הינו רטוב, וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהתחשב בתנאי הכביש, או שהפנה את הגה המכונית בתנועה חדה, או שמצב הצמיגים במכוניתו לא היה תקין וכו'.
אינני מוכן לעשות כאן כל הבחנה בין טענת החלקה סתם לבין הידרדרות לתוך המסלול הנגד
י עקב החלקה. בשני המקרים הייתי מעביר אל

הנאשם או אל הנתבע את הנטל להביא ראיה בדבר הנסיבות שיכלו להביא לידי החלקת המכונית. ההבדל בין המשפט הפלילי והמשפט בנזיקין אזרחיים (כמו במקרה שלפנינו) הינו, שבמשפט הפלילי, אם לאחר שמיעת כל הראיות נשאר בלב השופט ספק סביר באשמת הנהג, אזי יזכהו, ואילו במשפט האזרחי תיפול ההכרעה על-פי מאזן ההסתברויות."




ר' גם האמור ברע"פ 3009/94 יוסף ביטה נ' מדינת ישראל (מיום 31.8.94 פורסם במאגרים):
"
על כל נהג מוטלת החובה לנהוג בזהירות. זהירות - משמע נהיגה בהתאם לתנאים בהם נתקל הנהג בדרכו. עליו לשאול את עצמו
-
מהו מצב הכביש:נ
רוחב השולים, טיב הדרך, מספר הנתיבים, האם הכביש ישר או מפותל, האם ישנם כתמי שמן על הכביש או כל דבר אחר העשוי להוות מכשול. מצב מזג האויר:ב
האם גשום, האם סוער? מצב הראות בהירה או מעורפלת וכד
'.
"

כמו כן אפנה לאמור בע"פ 84/85 דני בן שמואל ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 141:
"נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים האופטימאליים שתוארו, עשוי להיתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמאליים, הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך, למשל, הימצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חי החוצה את הכביש באופן פתאומי או תקר בצמיג או אירועים אחרים כיוצא באלה, שניסיון החיים מלמד, שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול, ואיננו חייב, לכן, לצפות, שבמקום מסוים בכביש יקרה אירוע ספציפי זה או אחר כגון אלה. אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות, שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה. ככל שהוא נוהג במהירות רבה יותר, כך יקשה עליו לשלוט במכוניתו, אם ייתקל באיזה מסיכוני דרך אלה. כשהוא נוהג במהירות

כה גבוהה, כפי שייחסתי למערער, הוא יוצר סכנה, שהוא יכול וחייב לצפותה מראש, שבקרות אירוע מעין זה הוא עלול לאבד את השליטה בהגה, וכי המכונית תסטה ממסלולה ותתהפך ונוסעיה ייפגעו ואף ייתכן שייהרגו
.
"

4.
מן הכלל אל הפרט.

אמנם, נראה מצילום מקום ההתרחשות כי אכן היתה לקיומו של כתם השמן השפעה כלשהי על התרחשות התאונה, שכן בתצלום נצפים רכבים נוספים במנחים כאלה העשויים בהחלט לתמוך בעדות הנתבע לפיה רכבים נוספים החליקו על כתם השמן.

אולם, שוכנעתי ממכלול הראיות, לרבות מעדות הנתבע בעצמו, כי הנזק ארע גם בשל התרשלותו באופן נהיגתו, ולפיכך יש לראות בגורם הימצאות כתם השמן ובנתבע כמעוולים במשותף, בהתאם להוראות סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שנוסחו כדלהלן:
"היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד".

אמנם, בהתאם להוראות סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קיימת אפשרות עקרונית לשיפוי בין המעוולים לבין עצמם, בין היתר בהתחשב במידת אחריותם לנזק,
אולם לא בכך עסקינן כעת, והדבר יתברר במסגרת ההודעה לצד ג'.

התובע העיד כי עוד לפני הצומת ולאורך הכביש הבחין בכתם שמן ארוך וניכר לעין ממרחק רב לאורך נתיב הנסיעה השמאלי. התובע העיד כי בשל מצב דברים זה האט את מהירות נסיעתו ושמר על הנתיב הימני.
התובע תמך עדות זו בתצלומים שצולמו על ידו ובהם ניכר אכן שובל ארוך של כתם שמן כפי שהעיד.
לא מן הנמנע הוא כי נוכח האטת רכבו של התובע, והאטת נוסע האופניים שנסע אחריו כטענת הנתבע, החליט הנתבע לבצע עקיפה כשהוא עובר מהנתיב הימני אל הנתיב השמאלי, בו מצוי כתם השמן, דבר שהיה עליו להימנע מלעשות.

התובע העיד כי הנתבע הגיע מאחוריו במהירות, ומאחר שאכן ביצע עקיפה, הרי שוודאי כי נהג במהירות גבוהה ממהירות נסיעתו של התובע, ולפיכך במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך.
הנתבע העיד כי נסע כברת דרך בנתיב הימני, כפי הנראה כשם שעשה התובע, ולא ברור בנסיבות אלה כיצד לא הבחין בשובל השמן הנמשך לאורכו של הנתיב השמאלי, כאשר המדובר בשובל ארוך משמעותית. היה על הנתבע להבחין בסיכון דרך בולט זה, להאט מהירות נסיעתו כפי שעשה התובע ולשמור על הימין, והאפשרות כי רכבים נוספים לא הבחינו בו אינה פוטרת אותו מחובה זו (ויוער כי כלל לא הוכח שהרכבים שבתמונה אכן מעורבים בתאונה ואף לא הוכח כי הסיבה לכך העדר אפשרות להבחין בשובל הכתם).

יתרה מכך, הנתבע העיד כי קודם לאירוע הבחין במשהו שחור, כדבריו, המצוי בנתיב הנסיעה השמאלי אך אינו מצוי בנתיב הימני, ועוד הבחין ברכב והנגרר (נשוא ההודעה לצד ג') העומדים בנתיב הנסיעה השמאלי וחוסמים אותו, אך חרף זאת בחר באופן מודע ורצוני, וכנגד
סימני אזהרה אלה, לבצע עקיפה אל הנתיב השמאלי, הנתיב בו מצויים המפגעים כאמור, ובכך הכניס עצמו לתוך הסיכון.

אילו היה הנתבע נותן דעתו לאותות ההזהרה ונמנע ממעבר לנתיב השמאלי, בנסיבות שנוצרו, המסקנה המסתברת ביותר היא כי התאונה היתה נמנעת, או לכל הפחות היה הנזק מצומצם יותר.
מלבד האמור יצוין, כי לא הובאה בפני
ראיה ממשית בדבר אופי תגובתו של הנתבע בעת נהיגתו במקום בו מצוי כתם השמן, ומשהנטל להוכחת סבירות תגובתו מוטל על הנתבע, הרי שאף נטל זה לא הורם.

בנסיבות אלה, ובמאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, שוכנעתי כי הוכחה התרשלות של הנתבע אשר הביאה לנזק, וכפי העולה מהעדויות, במשותף עם גורם כתם השמן, ועל כן דין התביעה להתקבל.

5.
בכל הנוגע להליך נשוא ההודעה לצד ג', לא מצאתי בשלב זה ליתן הכרעה בעניינה, זאת מאחר ששוכנעתי בקיומה של ראשית ראיה לאמיתות טענת צד ג' בדבר העדר מעורבות הנגרר שבבעלותה באירוע, בשל טענה לזיוף מספר רישוי הנגרר.

צד ג' טרם הוכיחה טענתה כי הנגרר שצולם בתמונה אינו הנגרר שבבעלותה ולא ניתן לקבוע כעת באם הדבר יוכח, כאשר הנטל מוטל עליה כמובן.
אולם, הוצגו ראיות ראשוניות בדבר ההבדל הניכר שבין אפיוניו של הנגרר המצולם במקום התאונה לבין אפיוניו של הנגרר שבבעלות צד ג', הנושא רישיון כחוק, וכן בנוגע לתלונה שהוגשה בעניין למשטרת ישראל.

בנסיבות אלה, מצאתי כי הכרעה כעת על יסוד העדר ראיות מספקות אינה הכרעה נכונה, שלמה וצודקת ועל כן תינתן לצד ג' ההזדמנות להמציא את התימוכין הנדרשים, לרבות תיק המשטרה, כפי בקשת נציגה, מר דומב.

מוצע, כי נציגי הנתבעת 2 וצד ג' יבחנו במשותף את החומר שיוצג ע"י צד ג' וישקלו צעדיהם בקשר להליך זה לאור הממצאים.

לפיכך, בכל הנוגע להודעה לצד ג' התיק ייקבע לתזכורת פנימית בעוד 30 יום, ובתוך פרק זמן זה מתבקשת הנתבעת 2 להודיע מבוקשה בקשר להמשך ההליך כנגד
צד ג'.
מובן, כי שאלת הוצאות הנתבעים, ככל שתידרש התייצבות נוספת, תובא בחשבון בסיום הליך ההודעה לצד ג'.

6.
לאור קבלת התביעה, תשלם הנתבעת 2 לתובעת את הנזק הישיר בסך 13,169 ₪ וכן הוצאות המשפט בסכום כולל של 550 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, לתובעת שכן עפ"י רישיון הרכב היא רשומה כבעליו.


מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.


זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ז, 08 יוני 2017, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 37407-09/16 אליהו גבאי, אילנית דניאלה גבאי נ' לב ספוז'ניקוב, קשר רנט א קאר בע"מ נגד, ד.ע.דומב עזרא חברה לעבודות צנרת מסגרות ובניה בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/06/2017)