פסקי דין על איזבל מרי האס | פסקי דין על רפאל בן עמי | פסקי דין על לאה בן עמי |

45517-05/17 רתק     14/06/2017




רתק 45517-05/17 איזבל מרי האס נ' רפאל בן עמי, לאה בן עמי








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



רת"ק 45517-05-17 האס נ' בן עמי ואח'







בפני

כבוד השופט
אלון אינפלד


מבקשת

איזבל מרי האס

ע"י ב"כ עו"ד אמנון בנישתי


נגד


משיבים

1. רפאל בן עמי
2. לאה בן עמי



החלטה

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקרית גת, כב' השופט אור אדם, סגן הנשיאה, מיום 7.5.17, בו קיבל את עיקר תביעת המשיבים וחייב את המבקשת בפיצוי מוסכם, על פי חוזה מכר דירה שבוטל, בסך של 22,000 ₪.

הסכם למכירת דירתה של המבקשת למשיבים בוטל. היו מחלוקות לא מעטות על התנהלות הצדדים עובר לביטול ההסכם. אולם, אין מחלוקת כי המשיבים החליטו שלא לרכוש הדירה, בשלב של התשלום האחרון, לאחר שדרשו לראות הדירה. לטענתם, בעת בחינת הדירה, מצאו נזילה חמורה ברצפת הדירה, עליה לא ידעו קודם לכן. טענת המבקשת היא כי הרצון לחזור מהכוונה לרכוש הדירה הייתה אחרת, אולי חסרון כיס. שכן, המשיבים ידעו על הפגם הזה בדירה, כבר בעת החתימה על הסכם הרכישה. הדבר הודע להם בצורה מפורשת ואף חוזה המכר מציין במפורש כי הדירה נקנית במצבה, כאשר יש נזילות אשר הוצגו לרוכשים (המשיבים). לעומתה, המשיבים טענו כי מודעותם לנזילות, כאמור בחוזה, הייתה לנזילות אחרות. נזילה בתקרת הדירה, ולא לנזילה חמורה וחריגה זו, שהייתה ברצפתה. המשיבים הצביעו על ההתחייבות החוזית של המבקשת, כי כל פגם חדש שיתגלה לאחר ההסכם ועד המסירה יתוקן על חשבונה.

בית המשפט לתביעות קטנות שמע הצדדים, עיין בחוזה, בתמונות וביתר הראיות, וקבע ממצאי מהימנות לפיהם האמין לגרסת המשיבים. בית המשפט נימק מסקנה זו באופן בהיר, תוך פירוט שיקולי מהימנות וציון ראיות המחזקות את גרסת המשיבים. בית המשפט קבע כי הסכמתם של המשיבים לקבל הדירה עם הנזילות שנראו, הייתה הסכמה לגבי נזילות אחרות, בתקרה, כגרסתם. הנזילה ברצפה הייתה חדשה, לאחר חתימת הסכם המכר, אשר לא התייחס לנזילה זו. נקבע כי על פי ההסכם, חובת המבקשת הייתה להחזיר הדירה למצבה הקודם, לפני הנזילה. כל עוד הדבר לא נעשה, המבקשת היא אשר הפרה ההסכם, ולא המשיבים.

בית המשפט הורה כי ישולם הפיצוי המוסכם, זאת תוך שהוא קובע שאין להוסיף פיצוי על הנזק, מעבר לפיצוי המוסכם, בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, ממנו משתמע כי סעדים אלה הם חלופיים.

הבקשה לרשות ערעור נסמכת על שתי טענות עיקריות. זאת, כאשר הבקשה מניחה, כפי שקבע בית המשפט, כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה לגבי מועד היווצרות הנזילה, אם לפני החתימה על החוזה או לאחריה. הטענה העיקרית היא כי, משנאמר במפורש בחוזה שהנזילות בדירה נראו ונלקחו בחשבון על ידי הרוכשים, לא ייתכן שעובדת קיומה של נזילה תהווה עילה לביטול החוזה. טענה נוספת, המתבססת על בקשה להגיש ראיות נוספות בערעור, היא כי יש ראיה אובייקטיבית המלמדת כי נזילה זו הייתה קיימת לפני החתימה על החוזה. ראיה זו באה לידי ביטוי באישור של עמידר, אודות פנייה של בעלת דירה אודות דליפה מדירת המבקשת. לטענת המבקשת, היא השכנה המתגוררת מתחת לדירת המבקשת.

לאחר עיון, יש לדחות הבקשה למתן רשות ערעור ואת הבקשה להגיש ראיה נוספת יחד עמה. זאת, באשר אין עילה המצדיקה מתן רשות ערעור על פי הפסיקה, בהעדר טעות בולטת בפסק הדין. אין מקום ליתן רשות לשם הגשת הראיה הנוספת, באשר אין הראיה הנוספת, לעצמה, יכולה להוכיח את טענת המבקשת. מה גם, שניתן היה להביא הראיה, או ראיה מקבילה, כבר בערכאה הראשונה.

אין ממש בטענה שבית המשפט התעלם מכך שבחוזה המכר נרשם כי הרוכשים קונים את הדירה למרות קיום הנזילה. בית המשפט
התייחס באופן מפורש לסעיף זה בחוזה, ואף ציטט אותו בפסק הדין (סעיף 5). השאלה הייתה רק אם הנזילה המסוימת הזו הודעה לרוכשים, אם לאו, ולעניין זה נפסק בניגוד לגרסת המבקשת. אין ממש בטענה כי התובע הצהיר בבית המשפט שבעת הרכישה "לא היו שום ליקויים", ובכך הוא סותר גרסתו. שכן בהמשך הפרוטוקול, הוא מפרט ומסביר שהיו ליקויים בתקרה, אבל לא ברצפה. מה גם, שטענה זו נוגעת לשאלת מהימנות, כאשר אין מדובר בראיה חד משמעית ההופכת הקערה על פיה. לפיכך, אין מדובר בעניין לערעור, בוודאי לא למתן רשות ערעור.

לעניין "הראיה הנוספת", לא מוסבר מדוע לא הובאה ראיה זו, או לפחות עדות מקבילה של שכנים, לדיון בבית משפט לתביעות קטנות. אף לא ברור כי אכן מדובר בשכנה המתגוררת מתחת לדירה שנמכרה דווקא. יתרה מכך, אף בהנחה שהשכנה למטה פנתה, לגבי נזילה שהייתה בתקרתה שבועיים לפני החתימה על החוזה, אין הדבר מלמד כי אותה נזילה נראתה לעין, ביום חתימת החוזה מהצד העליון. אין הדבר מלמד כי המשיבים, בסיור בדירה,
ראו את אותה נזילה. יוזכר כי בחוזה התחייבה המוכרת שאין פגמים, למעט אלה שהציגה לרוכשים. הראיה החדשה אינה מוכיחה כי הפגם, שאולי נראה בשלב זה רק המצד התחתון, אכן הוצג לרוכשים. בהקשר זה יש לזכור כי ממצאי המהימנות השליליים ביחס למבקשת נסמכו על מספר שיקולים משלימים. לפיכך, רק ראיה חד משמעית יכולה להביא לשינוי הממצא.

אף בטענה החלופית, לעניין גובה הפיצוי, לפיה צריך היה בית המשפט להשתמש בסמכותו להפחית מהפיצוי על מנת להתאים לרמת הנזק, כאשר אין ביניהם "יחס סביר" (כלשון סעיף 15 לחוק החוזים (התרופות)), אין ממש. המדובר בביטול חוזה מכר דירה, בוזבז זמן משמעותי של המשיבים, ונגרם להם נזק ועוגמת נפש של ממש. זאת, במיוחד נוכח הקביעה בדבר התנהלות בחוסר תום לב מצד המבקשת.


כידוע, על פי הפסיקה, הכלל הוא שאין נותנים רשות ערעור על בית המשפט לתביעות קטנות אלא במקרים חריגים. בדרך כלל לא תינתן רשות ערעור אלא כאשר יש טעות בולטת בפסק הדין, עובדתית או משפטית. במקרה זה לא מצאתי טעות בולטת בפסק הדין, ואף לא טעות אחרת.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית
, ועמה הבקשה להגיש ראיות נוספות בערעור.
בהעדר תשובה, אין צו להוצאות.
העירבון יושב למפקיד.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ז, 14 יוני 2017, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 45517-05/17 איזבל מרי האס נ' רפאל בן עמי, לאה בן עמי (פורסם ב-ֽ 14/06/2017)