פסקי דין על עומר אדריס |

4271-06/17 באש     15/06/2017




באש 4271-06/17 עומר אדריס נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בחיפה


בא"ש 4271-06-17 אדריס נ' מדינת ישראל

בא"ש 4273-06-17 אדריס נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 60211103787




בפני

כבוד השופטת
כרמית פאר גינת


מבקשים

עומר אדריס


נגד


משיבים

מדינת ישראל



החלטה


בפני
י בקשה לביטול איסור שימוש ברכב. על פי הנטען, ביום 4.6.17 נהג המבקש ברכבו עם משקל יתר שלא כחוק. בו ביום נערך לו טופס הזמנה לדין וכתב אישום, והוא הוזמן לדיון ביום 14.11.17.

במקביל, החליט קצין משטרה לקיים שימוע למבקש בטרם החלטה על איסור שימוש ברכב, שבעקבותיו הוציא (בו ביום) הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה בת 30 ימים.

המבקש טוען כי המשאית הועמסה על-ידי מפעיל שופל, שלפי דעתו לא הייתה חריגה במשקל, ונבצר מהנהג לבדוק את המשקל בהיעדר משקל בשטח העבודה, לפיכך נסיבות המקרה לא היו בשליטת המבקש או בידיעתו. עוד טוען המבקש כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לו, שכן קצין המשטרה לא נתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו בקשר לאירוע וכן כי טעה הקצין בשיקול דעתו כשלא ערך, לטענת המבקש, איזון ראוי בין כל השיקולים הרלוונטיים וכי החלטתו לא התבססה על חומר ראיות לכאורה, המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו.

בדיון שנערך בפני
י ביום 13.6.17 ציינה ב"כ המבקש כי הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה וטוענת כי אין בדיקת כיול למכשיר עצמו. לדבריה, התע"צ מתייחס לבדיקות שנעשו על-ידי המפעיל ומציין שערך חמש בדיקות שיצאו ללא סטייה, ואילו הם לא ראו את הבדיקות שערך המפעיל. כמו כן, לדבריה, המשיבה לא הציגה בפני
ה חומר ראיות, היכן ואיך בוצעה השקילה.

כמו כן, ציין המבקש כי הוא נשוי, אב לילדים, מפרנס יחיד ומשלם הוצאות כלכלה באופן שוטף. לדבריו, הוא נתון בקשיים כספיים והרכב חיוני מאוד לניהול העסק, משום שעוסק בהובלות, קשור בחוזי עבודה עם קבלנים וחייב לעמוד בהתחייבויותיו כלפי צד ג'. לפיכך, לטענתו, השבתת הרכב, הכרוכה בהוצאות אחסנתו, תפגע במעמדו הכלכלי וביכולתו לקיים את הסכמי העבודה ותגרום לו ולעסק נזק בלתי הפיך. מדובר, לדבריו, במשקל החורג ב-21% (עד 25%) ולכן מדובר בעבירה של קנס בלבד, ובשל האמור לעיל הוא מבקש מבית המשפט להורות על ביטול הודעת איסור השימוש ברכבו.

ב"כ המשיבה ציין בדיון שבפני
י כי מדובר בחריגה משמעותית במשקל ועל כן החלטת הקצין סבירה והוא מבקש לדחות את הבקשה. לדבריו, מדובר בנאשם רצידיביסט, אשר הוציא רישיון נהיגה ב-1989 ולחובתו 95 הרשעות קודמות, כשמתוכן לפחות 20 עבירות בגין מטען, רכב לא תקין ועבירות דומות. עוד הוא ציין כי לעניין ראיות לכאורה, יש בתיק זה הרבה מעבר לכך, לרבות דו"ח שקילה עם ציון שהמשקל כויל ואופס, תעודת אישור שמדובר בשקילה קבילה ותעודת עובד ציבור. הוא אף היפנה לשתי החלטות בבקשות דומות מבית המשפט המחוזי בחיפה, שם אישרו, לדבריו, הוראת איסור שימוש לעבירת משקל של מטען יתר במשאית.

הסמכות לאסור שימוש ברכב נמסרה לקצין משטרה בסעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה. הוראה זו מאפשרת לו לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 יום.

מקום שבו קצין משטרה עושה שימוש בסמכות זו, הוא מפעיל שיקול דעת מינהלי. ככזה, הבחינה של שיקול דעתו צריכה להיעשות על יסוד אמות מידה של המשפט המינהלי. על הקצין לשקול, למשל, את היקפן של הראיות כנגד המבקש ואת עוצמתן וכן את הפגיעה הנוצרת במבקש מההחלטה על איסור השימוש, תוך בחינה של היקף הפגיעה בנסיבות העניין.

ראשית, יש לבדוק האם ישנן ראיות לכאורה מספיקות כנגד המבקש. במקרה הנדון, חומר הראיות כולל דו"ח שקילה, לפיו הגרור נשא משקל בעומס יתר ובחריגה של 21% וכי המשקל כויל ואופס ביום 4.5.16; תעודת אישור של היחידה למשקולות ומידות במשרד הכלכלה שמדובר בשקילה קבילה; וכן תעודת עובד ציבור, המפרטת את משקלי המשא ואת החריגה שנמצאה. כמו כן, פרטי העבירה מפורטים בכתב האישום שקיבל המבקש לידיו ביום ביצוע העבירה. על כן, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה בתיק הנדון.

אולם, בקיומן של ראיות לכאורה לא די ועל קצין המשטרה לשקול שיקולים נוספים, למשל עברו התעבורתי של המבקש. במקרה הנדון, הנאשם נוהג משנת 1989 ולחובתו 95 הרשעות קודמות, חלקן בעבירות דומות. אומנם המבקש נוהג לצרכי פרנסתו, אך המדובר בכמות עבירות נכבדת.

שיקול נוסף שיש לבחון הוא האם בעל הרכב עשה את כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה (סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה). במקרה הנדון, המבקש השיב במהלך השימוע שנערך לו על-ידי קצין המשטרה כי העמיס את המטען על-פי הערכה וללא שקילה. לפי דבריו אלה של המבקש, אין המדובר בנקיטת אמצעים משמעותיים כדי למנוע את העבירה.

גם אציין בהקשר זה כי הסטיה במשקל, גם אם היא נמוכה מסטיה של 25% מהמשקל המותר עדיין היא בעלת משמעות. לא מדובר בסטיה של מה בכך, ויש בה כשלעצמה כדי להצדיק קביעה של איסור שימוש ברכב.

עם זאת, על קצין המשטרה לבחון, בעת החלטה על איסור שימוש ברכב, מה המשמעות של הרכב לצרכי הפרנסה של המבקש. עליו לאזן בין השיקולים הנזקפים לחובתו של המבקש, דוגמת עברו התעבורתי, אל מול הפגיעה שתיווצר בו. גם נכון הוא כי התכלית החקיקתית העומדת מאחורי איסור שימוש היא הרתעתית, וההרתעה מתקיימת לעיתים באמצעות פגיעה בזכויותיו של המבקש, לרבות ביכולתו לעבוד. אך לעיתים, כאשר הפגיעה ביכולתו של המבקש לעבוד היא פגיעה חמורה, המהווה תמרור אזהרה מובהק המועמד אל מול עיניו של המבקש ומסמל לו את חומרת מעשיו, יכול שיהיה בה כדי להצדיק העמדת נקודת האיזון על פרק זמן של איסור שימוש הקצר מפרק הזמן של 30 יום. במקרה שבפני
, מדובר ברכב המשמש לצרכי עבודה ואין לו תחליף. המבקש הינו אב לילדים ומפרנס יחיד, הוא הבעלים של הרכב והנוהג ברכב. עיסוקו בהובלות. הרכב נחוץ לו לצרכי פרנסתו והשבתתו פוגעת בו כלכלית בצורה משמעותית. לא מדובר במי שיכול להגיע, חרף איסור השימוש, לעבודתו בדרך אחרת (תחבורה ציבורית), אלא במי שאיסור השימוש מונע ממנו מלעבוד.

לטעמי, קביעה של תקופת פסילה מינהלית בדין אינה הופכת תקופה זו לתקופה מחייבת, שאין קצרה ממנה. אני סבורה כי נכון לקבוע כי מקום שבו הדין נתן סמכות מקסימלית, היא כוללת בחובה גם את כל הסמכויות הנבלעות בתוכה. השוו, בשינויים המחויבים, ע"ש (חיפה) 102/00 פזרקר נ' מדינת ישראל
(12.1.02).

שקלתי את טיעוני הצדדים במקרה זה, ונראה לי כי נוכח העובדה שבמקרה זה הרכב משמש לפרנסתו של המבקש, ועקב פגיעתו הכלכלית המשמעותית הנגרמת לו עקב השבתת הרכב, ניתן במקרה זה לקצר במידת מה מתקופת ההשבתה ולהעמידה על 20 ימים בלבד. נראה כי די בשלב זה בסנקציה מנהלית זו כדי להעמיד את המבקש על חומרת העבירה.

לפיכך, הרכבים בעלי לוחיות רישוי 49-317-31 (משא) ו- 94-813-79 (גרור) יוחזרו לבעליו לאחר 20 ימי השבתה, דהיינו ביום 25.6.17.

בנסיבות העניין, ומשלא הוריתי על השבה מיידית של הרכב למבקש, מתייתרת בקשת המאשימה לעיכוב ביצוע ההחלטה.



ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.










באש בית משפט לתעבורה 4271-06/17 עומר אדריס נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 15/06/2017)