פסקי דין על זכי כמאל | פסקי דין על רימה כמאל | פסקי דין על הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון רכס הכרמל | פסקי דין על מועצה מקומית דלית אל כרמל ואח' |
46318-12/15 עתמ 13/06/2017
עתמ 46318-12/15 זכי כמאל, רימה כמאל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה, ועדה מקומית לתכנון רכס הכרמל, מועצה מקומית דלית אל כרמל ואח'
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 46318-12-15 כמאל ואח'
נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה
ואח'
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופט
ד''ר מנחם רניאל
עותרים
1.זכי כמאל
2.רימה כמאל
נגד
משיבים
1.הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה
2.ועדה מקומית לתכנון רכס הכרמל
3.מועצה מקומית דלית אל כרמל
4.טריף נוואף איבן טריף חמוד
5.חסיס עארף
6.חסיסי ג'סאן
7.חלבי נאיף באסם
8.כמאל כמאל
9.חמיד חדיד
10.נדים כמאל
11.אמיר חסון
12.כרמל חסון
13.חנאן חסון
14.בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ
15.אברהם עמרם ובניו בע"מ
16.טריף מורסי
17.טריף סימאי
18.טפחות בנק משכנתאות לישראל בעמ
19.כמאל כמאל
20.סאמי כמאל
21.מוניר כמאל
22.ענאן כמאל
23.אכאבר כמאל
24.רוני חסון
25.חסון תמא
26.רביע חסון
27.עלא חסון
28.פואד כמאל
29.אדיב כמאל
30.כמאל כמאל
31.זידאן תופיק כמאל
32.אמל כמאל
33.סלאח כמאל
34.גסאן כמאל
35.פואד כמאל
36.נזאר כמאל
37.כמאל כמאל
38.מזייד תופיק כמאל
39.פואד אבו חמד
40.מזרחי טפחות בן יהודה
41.אייאד כמאל
42.בסיס חמוד
43.נאיף והבי
44.ווהבי כרמל פואד
45.מובאדה מוחמד נאסר אל דין
46.סלמן מובאדה נסר אל דין
47.אחמד מובדה נאסר אל דין באמצעות במ
48.גדעון פחראלדין
49.מוחמד מובדה נסר אל דין
50.כרמל פחר אלדין
51.נסא אלדין מאהר
52.חנאן נסר
53.פהים בן סולימן יוסף כמאל
54.סמי כמאל
55.כמאל כמאל
56.סאלח כמאל
57.סולימאן כמאל
58.אברהים גמאל אלדין
59.פואז כמאל
60.פוזי שפיק כמאל
61.שחאדה כמאל
62.אלכס כמאל
63.בנק ירושלים בע"מ
64.אדין מחמד רשיד פחר
פסק דין
בפני
י עתירה המכוונת נגד החלטת משיבה 1, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (להלן: "הוועדה המחוזית") מיום 26.10.2015 לאשר את תכנית מס' 356-0144261- תכנית לשכונת ואדי אל-פש בדלית אל כרמל (להלן: "התכנית"), ככל שהיא מתייחסת לחלקה 2 בגוש 11506, חלקה 19 בגוש 11507 וחלקה 19 בגוש 11509 (להלן: "המקרקעין" ו"החלטת הוועדה המחוזית"). העתירה מכוונת גם נגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית מיום 26.11.2015 לדחות בקשת רשות לערור בפני
הוועדה הארצית לתכנון ובניה שהגישו העותרים לפי סעיף 110(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").
הרקע לעתירה
1.
העתירה הוגשה ביום 22.12.2015 על ידי העותרים, אב ובתו, עורכי דין במקצועם, כנגד משיבה 1- הוועדה המחוזית, משיבה 2- הוועדה המקומית לתכנון ובניה רכס הכרמל (להלן: "הוועדה המקומית") ומשיבה 3- המועצה המקומית דלית אל כרמל (להלן: "המועצה המקומית"
;
כולן ביחד: "המשיבות"). במסגרת עתירה מתוקנת שהוגשה ביום 18.5.2016 הוספו משיבים נוספים, משיבים 4-68, להם עניין בעתירה, או שהם עלולים להיפגע או להיות מושפעים מקבלתה.
2.
ביום 15.1.2015 פרסמה הוועדה המחוזית את התכנית להפקדה ברשומות ובהתאם פורסמה הודעה בעיתונות ביום 18.1.2015 (אישור הפרסום ברשומות- נספח ו' לכתב התשובה מטעם הוועדה המחוזית). מטרת התכנית, אותה יזמה המועצה המקומית, הייתה "הסדרת שכונת מגורים קיימת בשכונת ואדי אל-פש המצויה בתחומי המועצה, הכוללת כ-650 יחידות דיור קיימות ותוספת זכויות בניה לעוד כ-4,750 יחידות דיור נוספות (סה"כ כ-5,400 יח"ד), הקצאת שטח למוסדות ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים ושטחי מסחר ושירותים". בין עיקרי הוראות התכנית ניתן למצוא שינוי יעוד מחקלאי למגורים א, מגורים ומסחר, מסחר ומוסדות ציבור, שטחים פתוחים ומבנים ומוסדות ציבור, דרך מוצעת, דרך משולבת, שטח ציבורי פתוח, מתקנים הנדסיים
;
שינוי יעוד משצ"פ למגורים
;
שינוי יעוד משביל לדרך
;
התווית צירי תחבורה ורחובות וחיבורם למערכת הדרכים הקיימת ביישוב (ראו: הוראות התכנית- נספח 1 לכתב התשובה מטעם המועצה המקומית, בעמ' 13).
3.
לאחר פרסום התכנית הוגשו לוועדה המחוזית 48 התנגדויות לתכנית. עותרת 2 הגישה לטענתה לוועדה המקומית (ולא לוועדה המחוזית), עוד בחודש מרץ 2015, התנגדות לתכנית בנוגע לחלקה 60 בגוש 11509 שבבעלותה, בה התנגדה לסלילת כל דרך בתחום חלקתה, מאחר וכבר הופקעו מהחלקה 850 מ"ר ללא פיצוי. עוד טענה בהתנגדותה, כי התכנית מתעלמת מהיתר בניה שניתן לה במסגרת הליכים משפטיים שניהלה וכי יש באישור התכנית בזיון בית משפט (נספח א' לעתירה).
4.
על פי המועצה המקומית, כל ההתנגדויות שהוגשו לוועדה המחוזית הועברו תחילה
להתייחסות הוועדה המקומית והמועצה המקומית. מהנדסות הוועדה המקומית והמועצה קיימו ישיבה לצורך בחינת ההתנגדויות ומתן התייחסות משותפת מטעמן. בהתאם, הוועדה המקומית והמועצה מצאו שיש לדחות את ההתנגדות בחלקה 60 בגוש 11509, תוך שהבהירו את חיוניות וחשיבות הדרך מושא ההתנגדות (כביש מס' 3) לשכונה וליישוב, שלא ניתן לוותר עליה. בנוגע להיתר הבניה הוסבר, כי היתר הבניה אינו מונע שינוי התכנית המאושרת על ידי התכנית מושא העתירה (התייחסות משיבות 2 ו-3 מיום 15.5.2015 להתנגדות העותרת לתכנית- נספח 2 לכתב התשובה מטעם המועצה המקומית).
5.
ביום 18.5.2015 דנה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית בהתנגדויות שהוגשו, בחלקן על ידי אנשים פרטיים ובחלקן על ידי עורכי דין, באי כוחם של המתנגדים, כאשר תקופת ההפקדה הסתיימה ביום 21.3.2015. במהלך הדיון הוצגו 3 התנגדויות נוספות שהוועדה הסכימה לשמוע, על אף שלא הוגשו כחוק. לבסוף החליטה ועדת המשנה להתנגדויות כך (פרוטוקול ישיבת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 18.5.2015- נספח ז' לכתב התשובה מטעם הוועדה המחוזית, בעמ' 8):
"החלטה:
1. בהמשך לדיון הפומבי בהתנגדויות לתכנית ולאחר שהוועדה שמעה את התייחסות הוועדה המקומית והרשות המקומית להתנגדויות וקיימה התייעצות פנימית, הוועדה מחליטה לקבל החלטת ביניים ולהורות על ביצוע שינויים בתכנית בכפוף לנקיטת הליכים המתחייבים בסעיף 106 ב' לחוק התכנון והבניה.
2. לאחר שהוועדה בחנה את הטענות והשינויים המבוקשים על ידי המתנגדים, הוועדה שוקלת בשלב זה לקבל חלק מהשינויים המוצעים על ידי המתנגדים ועל ידי הרשות המקומית. משכך, הוועדה מחליטה להורות על תיקון מסמכי התכנית בהתאם לשינויים המפורטים להלן, ולהורות ליזם התכנית לפעול בהליך בהתאם לסעיף 106 ב' לחוק ולפרסם את דבר השינויים בהתאם להליכי הפרסום כפי שקבועים בחוק לעניין הפקדת תכניות.
3. התנגדויות לשינויים שעליהם מחליטה הוועדה כאמור לעיל, ניתן יהיה להגיש במשך 30 יום מיום פרסום ההודעה האחרונה לפי סעיף 106 ב' לחוק. הוועדה תשוב ותדון בהשגות שיוגשו כאמור, ככל שיוגשו.
4. הוועדה מדגישה כי תדון אך ורק בהתנגדויות שעניינם עוסק בשינויים המוצעים על ידי הוועדה ביחס לתכנית המופקדת, כמפורט להלן ..."
6.
במסגרת הליך ההתנגדות בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה הוגשו 10 התנגדויות, ובהן התנגדות העותר מיום 23.7.2015, אליה צורפה חוות דעתו של
מר לביב חלבי, מודד מוסמך, שסבר כי סלילת הכביש במתכונתו הנוכחית בהתאם לקבוע בתכנית פוגעת באופן חמור וקשה ביותר בזכויות הקנייניות של העותרים (חוות הדעת מחודש אפריל 2015- נספח ב' לעתירה).
7.
במכתבו מיום 18.8.2015 למר יוסף מישלב, יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה המקומית (להלן: מר מישלב), ציין העותר כי בבדיקה שערכה בתו, העותרת 2, ביום 17.8.2015 במשרדי הוועדה המקומית, מצאה שלא נרשמו ההתנגדויות מטעמם, וכי בנסיבות אלה מן הדין ומן הצדק לקבל את ההתנגדויות שהעתק מהן צורף למכתב (נספח ג' לעתירה).
8.
בתשובתה מיום 31.8.2015 (נספח ד' לעתירה) הודיעה מהנדסת הוועדה המקומית, כי התכנית בסמכות הוועדה המחוזית, ולכן יש לברר את נושא ההתנגדות מול הוועדה המחוזית המטפלת בשמיעת ההתנגדויות. היא הוסיפה, שלאחר שבדקה את הטענות התברר כי ההתנגדות הוגשה לוועדה המקומית ביום 20.4.2015- לאחר המועד האחרון להגשת ההתנגדויות שהיה 18.3.2015- כאשר לא ידוע לה אם ומתי הוגשה ההתנגדות האמורה לוועדה המחוזית. עוד ציינה, כי התכנית שונתה בהתאם להחלטת ועדת המשנה להתנגדויות והופקדה מחדש ביום 16.8.2015 למשך 30 יום.
9.
ביום 2.9.2015 הגיש העותר בקשה להארכת מועד להגשת התנגדויות לתכנית (נספח ז' לעתירה). מר אריאל חלפן מלשכת התכנון מחוז חיפה (להלן: מר חלפן) השיב לעותר במכתבו מיום 9.9.2015, כי לאחר בדיקה והתייעצות עם מתכננת המחוז, גב' ליאת פלד (להלן: "מתכננת המחוז") והיועץ המשפטי של הוועדה המחוזית הוחלט שאין לדון בהתנגדותו מכיוון שתם המועד החוקי להגשת ההתנגדויות והוועדה דנה בהתנגדויות שהוגשו לתכנית (נספח ח' לעתירה).
10.
ביום 29.9.2015 הגישו העותרים בקשת רשות לערור לפני המועצה הארצית לתכנון ובניה
על החלטתו של מר חלפן בהתאם לסעיף 110(ב) לחוק התכנון והבניה (נספח ט' לעתירה). ביום 20.10.2015 דחתה מתכננת המחוז את הבקשה בציינה כי ההתנגדות אשר הוגשה על ידי העותרת לא הוגשה כנדרש ועל פי הוראות החוק לוועדה המחוזית, ומהחומר שצורף לבקשה עולה, שאף לוועדה המקומית הוגשה ההתנגדות לאחר תום תקופת הפקדת התכנית והסתיימה גם תקופת הארכת המועד המרבית, שבסמכות הוועדה המחוזית לאשר בהתאם להוראות החוק. גם חוות הדעת שצורפה לבקשה נערכה במהלך חודש אפריל 2015, כלומר לאחר שהסתיימה תקופת הפקדת התכנית להתנגדויות. עוד ציינה מתכננת המחוז, כי "משהוגשה ההתנגדות, כמו גם הבקשה להארכת מועד, מבלי שצורף לה תצהיר, ולאחר המועד המרבי שיכולה הוועדה המחוזית לאשר, אין זה בסמכות הוועדה המחוזית לדון בהתנגדות שהוגשה".
11.
במסגרת התייחסות הוועדה המקומית והמועצה המקומית להתנגדות העותרים (נספח 3 לכתב התשובה מטעם המועצה המקומית) צוין, כי העותרים טענו בהתנגדותם שהגישו התנגדות לתכנית שהופקדה בהליך הראשון וזו לא נדונה, וכי הם לא קיבלו שום הודעה על טיב התיקונים שהוחלט לעשותם לפי סעיף 106(ב) או על מהות ההתנגדויות שהתקבלו. כן נטען על ידי העותרים כי השינויים המוצעים בתכנית מופקדת לפי סעיף 106(ב) פוגעים בזכויותיו ומעדיפים בעלים אחדים על פני אחרים משיקולים זרים. לבסוף המליצה הוועדה המקומית להמליץ לדחות את ההתנגדות שהגישו העותרים:
"התייחסות הוועדה
לדחות את ההתנגדות מהנימוקים הבאים
:
ההתנגדות אינה ברורה לא פירטו את מהות התנגדותם ואת בקשתם מלבד הבקשה להופיע בפני
הוועדה.
לגופו של עניין חלקה 11509/19 אינה בתחום התוכנית- ההתנגדות לא רלוונטית. חלקה 11507/19 לא נערך שינוי בחלקה בין התכנית המופקדת לפי סעיף 100 לבין התשריט המופקד לפי
לפי סעיף 106 ב' על כן אין מקום לשמוע התנגדויות.
לעניין חלקה 11506/2 מדובר בחלקה מאורכת בשטח של כ-3.5 דונם שלמתנגדים זכויות של 350 מ"ר מתוכם. כביש מס' 3 תא שטח 624 הינו כביש חיוני ולא ניתן להקטין את רוחבו מה עוד שהתוואי לא השתנה במסגרת הליך סעיף 106 ב' כך שאין מקום לשמוע את ההתנגדות בשלב זה.
השינוי היחיד שנעשה במסגרת זו הינו הוספת שטח ציבורי משולב של כ-140 מ"ר בהסכמת אחד הבעלים (פואד כרמל) שברשותו 350 מ"ר מהחלקה ואשר הצהיר כי הינו מסכים שההפקעה תהיה מחלקתו. וע"פ בקשת הרשות המקומית שציינה כי בכוונתה להפקיע שטח זה
(נספח 3 לכתב התשובה מטעם המועצה המקומית).
12.
בישיבתה מיום 26.10.2015 דנה ועדת המשנה להתנגדויות בכל ההתנגדויות שהוגשו. במסגרת התנגדות מס' 49 לגבי העותרת מכוח סעיף 100 לחוק התכנון והבניה צוין כך (קובץ החלטות ישיבת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 26.10.2015- נספח י' לעתירה, בעמ' 30):
"שם המתנגד:
רימא כאמל ...
עיקרי ההתנגדות
:
1.
מתנגדת להתוויית דרך מתחום חלקתה מאחר וכבר הופקעו מחלקתה 850 מ"ר.
2.
טוענת כי התכנית מתעלמת מהיתר בניה שניתן לה תוך הליכים משפטיים.
החלטת הוועדה
:
הוועדה מחליטה לדחות את ההתנגדות שלהלן:
1.
הוועדה מציינת כי ההפקעות מחלקה 60 בגוש 11509 לצורך התוויית דרך מס' 3 ברוחב של 13 מ' נדרשות להשלמת חיבור מערך הדרכים בישוב ובכלל זה נדרשות לצורך מתן נגישות לחלקות שבבעלות המתנגדת.
2.
מדובר בהפקעה על פי חוק התכנון והבניה לצורך ציבורי ואין קשר להליך המשפטי והמנהלי שהתנהל במסגרת הליך היתר הבניה...."
13.
באשר להתנגדות העותרים לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, ועדת המשנה להתנגדויות החליטה לדון בהתנגדות לפנים משורת הדין, מאחר שההתנגדות לא הוגשה בפני
הוועדה על פי הוראות החוק. ועדת המשנה להתנגדויות דחתה את ההתנגדות מהטעמים שלהלן (קובץ החלטות ישיבת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 26.10.2015- נספח י' לעתירה, בעמ' 34):
"1. הוועדה מציינת כי ההפקעות מחלקות 19, 1, 2 בגוש 11506 לצורך התווית דרך מס' 3 ברוחב של 13 מ', נדרשות להשלמת חיבור מערך הדרכים בישוב ובכלל זה נדרשות לצורך מתן נגישות לחלקות שבבעלות המתנגד. לדעת הוועדה ניתן לממש בניה בחלק מהקרקע שבבעלות המתנגד מצדה המערבי של הדרך מס' 3 (תא שטח 624). לדעת הוועדה מתאפשרת מכוח התכנית בניה בקרקע בכפוף להחלטה למתן הקלות בקווי בניין, בניה בקיר משותף עם חלקה 1 בגוש 11506 או בדרך של איחוד וחלוקה עם החלקה הנ"ל.
2. הוועדה מציינת כי מקטע של תוואי דרך מס' 3 המוצעת להפקעה ממגרשה של המתנגדת בחלקה 60 נדרש לשם רציפותה של הדרך, וכי כאמור הדרך נדרשת להשלמת חיבור מערך הדרכים ביישוב. ומשכך, לדעת הוועדה, ההפקעה המוצעת סבירה ונחוצה, זאת על אף שמוצעת משטח שמאושר למגורים.
3. הוועדה סבורה כי לא ניתן בשלב זה להיענות לבקשת המתנגד לביצוע שינויים נוספים בתכנית, מעבר לשינויים שאותם החליטה הוועדה לקבל בישיבתה ביום 18/5/2015, ואשר לדעת הוועדה ביצועם יחייב נקיטת הליך נוסף לשמיעת מתנגדים לפי סעיף 106 ב' לחוק.
4. לעניין זה, הוועדה מציינת כי מדובר בתכנית בעלת חשיבות ציבורית לכלל תושבי הישוב וכי ככל שמתבקש לערוך שינויים נוספים בתכנית מעבר לשינויים שהחליטה הועדה לקבל, המסגרת המתאימה לבחון שינויים אלה הנה בתב"ע נפרדת, בכדי שלא לעכב את אישורה של התכנית."
14.
ביום 15.11.2015 הגישו העותרים בקשת רשות לערור על החלטת ועדת המשנה להתנגדויות בפני
המועצה הארצית לתכנון ובניה (נספח י"א לעתירה). בקשה זו נדחתה על ידי מר מישלב ביום 26.11.2015 (נספח י"ב לעתירה), וההחלטה התקבלה אצל העותרים ביום 3.12.2015. בסופו של דבר, התוכנית אושרה על ידי הוועדה המחוזית ביום 10.1.2016 ופורסמה למתן תוקף ברשומות ביום 18.1.2016 בילקוט פרסומים מספר 7187.
15.
העתירה שבפני
י נסובה כאמור על ההחלטות של ועדת המשנה להתנגדויות מיום 26.10.2015 ושל מר מישלב, יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה המקומית, מיום 26.11.2015.
תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם
טענות העותרים
16.
בכל הנוגע להתנגדות שהגיש העותר נטען, כי התכנית מפקיעה מחלקותיו 3.445 דונם מתוך 9.415 דונם שבבעלותו, שטח השווה ל-37%, אך התוצאה של הפקעה זו וסלילת כביש ברוחב 13 מטר רק על שטח זה, משמעותה אובדן כל אפשרות לניצול המקרקעין לבנייה מצד העותר, והריסת קיר שנבנה בהיתר על ידי העותרת 2. כמו כן, נטען שההפקעה מפלה את העותר לעומת יתר המתנגדים ובעלי החלקות, שאף לא אחד מהם מאבד את החלקות שבבעלותו באופן מוחלט. יתרה מזאת, נטען שבעלי חלקות אחרים העלו בפני
ועדת המשנה להתנגדויות טענות דומות לטענות העותרים,
והתנגדותם התקבלה.
17.
בכל הנוגע להתנגדות שהגישה העותרת 2 נטען, כי מחלקתה הופקעו בפועל בעבר 850 מ"ר וכי התכנית מתעלמת כליל מהיתר הבניה שניתן לה תוך כדי הליכים משפטיים, שמשמעותם אי אפשרות להפקיע את המקרקעין שאושרו לבניה על ידי הוועדה המקומית ובית המשפט. לטענת העותרים, הפקעת חלקת העותרת 2 אינה נדרשת לצורך התוויית דרך מס' 3 ברוחב של 13 מטר והמשיבות התעלמו מחוות דעת המומחה מטעמם שלא כדין.
18.
לטענת העותרים, התכנית אומנם פורסמה בעיתונים ביום 18.1.2015, כך שלכאורה המועד האחרון להגשת התנגדות הוא ביום 21.3.2015, אלא שלפי לשון סעיף 102 לחוק התכנון והבניה יש סמכות לקבוע את המועד להגשת התנגדות לשלושה חודשים מיום הפרסום, ואז היום האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום 21.4.2015 (כבר עתה אומר, שלא הבנתי כיצד 3 חודשים מיום 18.1.15 מגיעים ל- 21.4.15, ולא 18.4.15). לפי אישור המסירה אותו הציגו המשיבות מיום 20.4.2015, נטען שהתנגדותה של העותרת הוגשה במועד כדין. לפיכך, ככל שהוועדה המקומית קיבלה את התנגדות העותרים ביום 20.4.2015, היה עליה להעביר התנגדות זו לוועדה המחוזית, כאשר ממילא היו"ר של שתיהן הוא מר מישלב. נטען, שעל הוועדה המחוזית לנהוג בליברליות בכל הנוגע לאיחור בהגשת התנגדויות, ואין באיחור בהגשת ההתנגדות, ככל שהוא קיים, כדי לאיין את זכותו של הנפגע בתכנית של ועדה מקומית או מחוזית, להשמיע בפני
ה טענותיו כלפי תכנית הפוגעת באינטרס הקנייני של המתנגד.
19.
לטענת העותרים, לאחר ישיבות העבודה שקיימו מהנדסות הוועדה המקומית והמועצה המקומית, הן לא רק נתנו המלצות, אלא מדובר בהחלטות הנוגעות להתנגדויות התושבים, וביניהם העותרים, והחלטות אלו התקבלו מבעוד מועד על ידי המועצה המקומית באמצעות מהנדסת המועצה המקומית ויו"ר המועצה המקומית, בניגוד לדין, היות והסמכות לבחון ולהחליט בהתנגדויות מסורה אך ורק לוועדה המחוזית והוועדה המקומית, כפי שנקבע בסעיפים 105 ו-106 לחוק התכנון והבניה.
על הוועדה המחוזית והוועדה המקומית היה לגבש את עמדותיהן ללא כל קשר לעמדת המועצה המקומית ולשיקוליה, שנטען שהם פוליטיים.
20.
העותרים טענו, כי מר חלפן הודה בחקירתו הנגדית, שחתם על מכתבו מיום 9.9.2015 כחותמת גומי, וכי המכתב נכתב בהתאם להוראות מתכננת המחוז, שהיא האחראית הבלעדית הן לתוכנו של המכתב והן לנוסחו. למעשה המכתב של מר חלפן הוצא על סמך דעתה הבלעדית של מתכננת המחוז, ללא התייעצות עם היועץ המשפטי של הוועדה ולאחר שלא בוצעה כל בחינה של התנגדות העותרים, בניגוד לכל סדר דין ומנהל תקין. לאור הודאת מר חלפן, ניתן ללמוד לטענתם כי לא נערכה כל בדיקה והתייעצות בנוגע לבקשת העותרים להארכת מועד וכי בקשת העותרים מעולם לא הועברה לחברי ועדת המשנה להתנגדויות, אלא הוכרעה על ידי מתכננת המחוז, בניגוד חמור לדין אשר קובע כי חברי הוועדה מטעם המשיבות הם אלו אשר יכריעו בבקשות מסוג זה. לטענת העותרים, הוכח כי מר חלפן ביצע תפקיד טכני לחלוטין בהליך מושא העתירה, היות שכל שעשה היה לחתום את שמו על מסמך שהופק על ידי מהנדסות המשיבות 2 ו-3, על מנת לשוות למכתב זה מצג שווא כאילו המכתב נכתב על ידי משיבה 1, הוועדה המחוזית.
21.
נטען, כי
מפרוטוקול הדיון מיום 26.10.2015 ניתן ללמוד שלוועדת המשנה להתנגדויות הוצגו 3 התנגדויות נוספות, שהוועדה הסכימה לשמוע למרות שאלו לא הוגשו על פי החוק. משכך הייתה מוטלת עליהם החובה לדון בהתנגדויות העותרים בתום לב, דבר שלא נעשה לאור מכתבה של משיבה 2 מיום 31.8.2015 המציין באופן ברור שהתנגדות העותרים לא תידון על ידי הוועדה המקומית, בניגוד חמור לאשר ארע בפועל כאשר התנגדויות העותרים נידונו עוד בישיבה מיום 18.5.2015, כאמור בפרוטוקול מיום 26.10.2015 בעניין זה.
22.
העותרים ציינו, כי בפרוטוקול הדיון שנערך ביום 18.5.2015 נכתב כי נדונו גם התנגדויות העותרים בהתאם להמלצות שניתנו בישיבה מיום 15.5.2015, שם נכח ראש המועצה המקומית שנטען שהוא מסוכסך באופן אישי עם העותר, אשר הביע את דעתו בנודע להתנגדויות העותרים. העובדה שראש המועצה המקומית שמסוכסך עם העותר היה נוכח בישיבה זו, בצירוף העובדה שלא נרשם פרוטוקול שישקף את אשר אירע בישיבה זו, וכי ראש המועצה המקומית נמנע מלתת תצהיר בנוגע למעורבותו מביאה לטענת העותרים למסקנה, שטענות העותרים נידונו בחוסר תום לב עוד ביום 15.5.2015 ונדחו מטעמים פסולים, ללא כל התייחסות עניינית לטענות העותרים שהובאו בהתנגדויותיהם.
23.
לטענתם, לא בכדי המשיבות לא צירפו פרוטוקול המשקף את אשר ארע בישיבת העבודה מיום 15.5.2015, וחזקה היא שלו היו המשיבות
מצרפות את פרוטוקול הישיבה, היה
תוכנו פועל כנגדן ומאשר את טענות העותרים שנתמכו לטענתם על ידי דבריה של גב' איזדיהאר חביש, מהנדסת הוועדה המקומית (להלן: גב' חביש), לפיהם יו"ר מועצה המקומית לקח חלק פעיל בדיון בעניינם של העותרים, למרות שהוא מסוכסך עם העותר. משלא צירפו המשיבות
פרוטוקול זה אין להם להלין אלא על עצמם. לחילופין נטען, כי המשיבות
לא ניהלו פרוטוקול במסגרת ישיבה זו בניגוד לסעיף 48ד לחוק התכנון והבניה ובניגוד לכל כללי המנהל התקין.
24.
לטענת העותרים, העובדה שההתנגדויות נדחו בשל שיקולים זרים שלא היו ראויים להישקל נתמכת בכך שהמשיבות נימקו את דחיית ההתנגדויות בשל הצורך בהליך נוסף מכוח סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה וכן כיוון שהוגשו באיחור. אולם, מעובדות המקרה עולה כי ההתנגדויות הוגשו בזמן וכי המשיבות דנו בהתנגדויות אלו עוד ביום 15.5.2015 ועל כן לא היה צורך לקיים הליך כפול.
25.
לטענת העותרים, המהנדסת מטעם הוועדה המקומית חשפה את משנתן של המשיבות, העושות כל שאל ידן בכדי להביא לפגיעה בנכסיהם ובקנייניהם של העותרים. כך למשל, בהיסח דעת טענה מהנדסת הוועדה המקומית כי אין דרך סלולה בחלקתה של העותרת בעוד שרגע לאחר מכן ציינה כי אכן ישנה דרך ש"נוגסת" מעט בחלקתה של העותרת. כאשר ב"כ העותרים הקשה עליה ושאל, אם 850 מ"ר משטח כולל של 2 דונם מהווה נגיסה קלה לשיטתה, מהנדסת הוועדה המקומית התעשתה והודתה כי משטחה של העותרת הופקעו למעלה מ-40% משטח המקרקעין (עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2016). ברי, כי הפקעה נוספת תביא לפגיעה בלתי מידתית בקניינה של העותרת כאמור בחוות הדעת מטעם העותרים. דברים אלו מצטרפים להפקעה המתוכננת בשיעור של 37% משטחו של העותר, שבגללה תיגזל מידיו הזכות לעשות שימוש במקרקעין, היות והפקעה בשיעור של 37% תביא לאובדן היכולת לעשות שימוש כלשהו במקרקעין, כאמור בחוות הדעת מטעמם.
26.
אישור תכנית בנין העיר אין משמעותו התחלת הבניה בהתאם לתכנית ולטענת העותרים, די בכך שהמשיבות לא טענו שהבניה עתידה להתחיל בזמן הקרוב, כדי לקבוע שהנימוק בגינו נדחו ההתנגדויות של העותרים, לפיו החשיבות הציבורית מחייבת את הדחייה, הוא נימוק סרק שאין כל קשר בינו לבין המציאות. גם טענת המשיבות, כי הדרך אותה הן מבקשות לסלול נועדה להשלמת החיבור של מערך הכבישים וכי החיבור הוא צורך ציבורי ולכן לא ניתן להיענות להתנגדות העותרים, קרסה לטענתם כליל לאור עדותה של גב' נסרין דקסה, מהנדסת המועצה המקומית (להלן: גב' דקסה), שחזרה בה מהאמור בתצהירה כאילו הכביש נדרש לצורך הקמת תחבורה ציבורית בשכונה, היות ובשכונה כבר קיימת תחבורה ציבורית מסודרת.
27.
העובדה שאין בתכנית בכדי להביא לחיבור של כבישים כלשהם בשטח העותרים מהווה לטענתם ראיה לכך שהסיבה שבגינה נדחתה התנגדותם היא מומצאת. התנגדויות העותרים נדחו בניגוד לדין ועל בסיס טענות סרק שאין בהן ממש, שכל מטרתם להביא לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות של העותרים ונישולם מזכויות אלו. נטען, ששלל נימוקי הוועדה המחוזית לדחיית התנגדויות העותרים הם נימוקי סרק שקרסו במהלך שמיעת העדויות, כלומר הדחייה נעשתה בחוסר תום לב משווע, ואין כל נימוק שהעלתה הוועדה המחוזית אשר "מחזיק מים".
28.
לטענת העותרים, השימוש שעושות המשיבות באינטרס הציבורי אינו יכול לעמוד מול גזילת קניינם של העותרים, תוך הפלייתם לעומת אחרים, שייהנו מגריעת קניינם של העותרים לטובת אלה שלא ייפגעו כלל וכלל, כאשר על פי כל קנה מידה אובייקטיבי ומשפטי לא נעשה "צדק חלוקתי" ולא פגיעה מידתית בקניין העותרים. אישור התכנית תביא להפקעה מלאה של המקרקעין שבבעלותם שלא לצורך תוך הפלייתם לעומת בעלי חלקות אחרים, אשר המינימום הנדרש שיהיו שותפים ל"חלוקת הנטל" בין כל בעלי המקרקעין ולא להשית זאת על העותרים בלבד.
29.
העותרים אינם מתנגדים לקיומה או ביצועה של התכנית, אלא מתנגדים לפגיעה הקשה והמהותית אשר התכנית גורמת לקניינם לטענתם. לגישתם, ניתן לקיים את התכנית תוך צמצום הדרך ושמירת הפגיעה בקניינם של העותרים באופן מינימאלי, כשם שנעשה בקניינם של יתר המתנגדים שהגישו התנגדויותיהם לתכנית ואשר המשיבות החליטו לקבלן תוך הסטת הכביש, צמצום רוחבו וצמצום הפגיעה בקניינם, או תוך הסטה של כביש אחר, או צמצום על מנת שלא יפגע קניינם של אותם מתנגדים. נטען, כי לפי פרוטוקול ועדת המשנה להתנגדויות מיום 18.5.2015 (נספח ב' לעתירה), כ-48 מתוך 51 התנגדויות אשר הוגשו- התקבלו, וכן התקבלו שלל התנגדויות הזהות במהותן להתנגדות העותר והוכשרו מבנים לא חוקיים, בזמן שהמשיבות מבקשות להרוס את הקיר אותו בנתה העותרת כדין.
30.
לטענת העותרים, די בעובדה, שדה פקטו מי שהכריעה את התנגדויות העותרים וכלל המתנגדים הייתה המועצה המקומית, בכדי להביא לביטול ההחלטה מושא העתירה, היות והחלטה זו ניתנה בחוסר סמכות, שכן הסמכות ליתן החלטה זו הייתה של משיבות 1 ו-2, הוועדה המחוזית והוועדה המקומית. גם אם נניח שההחלטה לדחות את התנגדויות העותרים ניתנה על ידי הוועדה המחוזית והוועדה המקומית, הרי שלטענתם דינה להתבטל, היות והליך קבלת ההחלטה פגום עד היסוד, משהוכח שהסיבה היחידה להליך היא למעשה הכשרת בנייה בלתי חוקית של כ-650 מבנים תוך פגיעה שלא כדין בזכויות העותרים. נטען, שהחלטת המשיבות לדחות את התנגדויות העותרים היא החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, היא אינה מתבססת על תשתית עובדתית והוכח שהיא התקבלה בחוסר תום לב.
31.
לגישת העותרים, הוועדה המחוזית והוועדה המקומית שימשו כחותמת גומי ופעלו בהתאם להוראת המועצה המקומית ואו מי מטעמה
;
הוכח כי בין יו"ר המועצה המקומית לבין העותר קיים סכסוך אישי; הוכחה מעורבותה המהותית של גב' דקסה ויו"ר המועצה המקומית בהליך בחינת ההתנגדויות ודחייתו וכי המשיבות התעלמו מהתנגדויות העותרים בשל טעמי סרק. נטען, כי בית המשפט לא מתבקש לקבל החלטות תכנוניות, אלא לקבוע שלאור התנהלות הוועדה המחוזית והוועדה המקומית, שרקדו לחלילה של המועצה המקומית, יש לקבל את הסעדים מושא העתירה. העותרים אינם מבקשים כי הפגיעה תוסט למקרקעין של אחרים בלבד, אלא שהפגיעה בכלל בעלי החלקות תהיה שווה ללא הפלייתם לעומת בעלי חלקות אחרים כפי שקיים כיום.
32.
עוד נטען, כי קיימת חשיבות ראשונה במעלה לתקיפת הפקעה עתידית שתבוצע על ידי הוועדה המקומית וקיים קשר ישיר בין התכנית המאושרת לבין הפקעת המקרקעין. על כן, יש להורות על איסור הפקעת המקרקעין על ידי המשיבות או מי מהן. לטענתם, בעניינם של העותרים חל הדין של הגנה מן הצדק, בהיות מעשי המשיבות אכיפה סלקטיבית ובררנית ללא כל הצדקה מלבד פגיעה בעותרים ובקניינם. הפגיעה בזכויותיהם החוקתיות אינה עומדת במבחני המידתיות והסבירות השונים שנקבעו בהלכות בית המשפט העליון לאורך השנים, ומשמדובר בהחלטה בלתי מידתית דינה להידחות. לטענתם, תיקון תוואי הכביש בנסיבות המקרה דנן לא יביא לכל פגיעה במשיבות בעוד שאי תיקון תוואי הכביש יביא לשלילת זכויותיהם הקנייניות של העותרים תוך פגיעה מהותית בנכסים אשר נבנו במקרקעין בהם יעבור הכביש ותוך שלילת זכויות העותר במקרקעין אשר בבעלותו.
33.
לסיכום טענו העותרים, כי יש לקבוע שהחלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית, תוך הפקעת המקרקעין שבבעלות העותר 1 והריסת חלק מביתה של העותרת 2 – בטלה, היות ומדובר בהחלטה שנתקבלה בחוסר תום לב, שחורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני ושנתקבלה בתוך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, מכיוון שהוכתבה על ידי המועצה המקומית בגין מניעים זרים. בשל כך יש להורות למשיבות לדון בתכנית מחדש תוך מניעת פגיעה אנושה בזכויות העותרים.
טענות משיבה 1- הוועדה המחוזית
34.
הוועדה המחוזית ציינה, כי בעוד שסיכומי העותרים מתפרסים על 31 עמודים, בנוסף להיקפה הגדול של העתירה, לאמיתו של דבר מדובר בשאלות משפטיות פשוטות יחסית, שעיקרן: אם צדקה הוועדה המחוזית כשהחליטה לדחות את בקשת העותר להארכת מועד להגשת התנגדות, ומאוחר יותר אפשרה לו לפנים משורת הדין להשמיע את טענותיו
;
אם צדקה הוועדה המחוזית כשביכרה את האינטרס הציבורי בקידום התכנית ביעילות ובמהירות על טענותיהם של העותרים שלא עמדו במועדים הקבועים בחוק
;
ואם נפל פגם בהחלטת הוועדה המחוזית המצדיק את התערבותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.
35.
לטענת הוועדה המחוזית, העותרים לא הסבירו כיצד ניתן לבטל את הדרך שהוצעה בתכנית, כפי שהיא, בלי להביא לפגיעה בתכנית כולה. כמו כן, טענת האפליה שמועלית על ידי העותרים משוללת כל יסוד, שכן יש לבחון כל מקרה וכל התנגדות לגופה, וברי שכל החלטה תלויה בנסיבותיה הספציפיות של החלקה וכמובן שהדבר אף קשור לשלב בו מועלית ההתנגדות. המועד האחרון להגשת ההתנגדויות לאור מועדי הפרסום בעיתון הוא 18.3.2015. העותרת טענה כי הגישה את ההתנגדות בחודש מרץ, מבלי להציג לכך כל ראיה ואף מבלי לתמוך את העתירה בתצהיר מטעמה לעניין נתון זה. התנגדות זו אף לא הוגשה לרשות הנכונה והמוסמכת, היא הוועדה המחוזית. הטענה, כאילו היה על הוועדה המקומית להעביר את ההתנגדות לוועדה המחוזית לאור זהות יושבי הראש של הועדות היא טענה משוללת כל יסוד, שכן מדובר בשני מוסדות תכנון נפרדים ושונים ועל מגיש ההתנגדות להבחין ביניהם ולפנות למוסד המתאים, בוודאי כאשר עסקינן בשני עותרים אשר שניהם עורכי דין.
36.
לטענת הוועדה המחוזית, היא איזנה כראוי בשמעה את עמדות העותרים ונתנה להן את המשקל המתאים אל מול האיחור בהגשתן, ובעניין זה מדובר בהחלטה מידתית שבאה לאזן בין הצורך בקידום התכנית לבין התרשלות העותרים ואי עמידתם במועדים.
37.
נטען, כי טענת העותרים, כאילו אינם יכולים לעשות כל שימוש בחלקותיהם, נטענה בעלמא ללא שהונחה חוות דעת תכנונית הקובעת כך בפני
הוועדה המחוזית, אך מכל מקום ברור, שמדובר בטיעון שיש להעלותו במסגרת הליך אחר, שעניינו שאלת הפיצוי בגין התכנית בהתאם לכל דין ולא כשיקול תכנוני. יתרה מזאת נטען, כי חוות הדעת שהוגשה מטעם העותרים היא חוות דעת מודד, הנוגעת אך ורק בשאלת ההפקעה ולא בשאלת השימוש האפשרי מבחינה תכנונית, לרבות הגשת תכנית איחוד וחלוקה או הגשת הקלה וכדומה. נטען, שאין בחוות הדעת מה שהעותרים מבקשים לקרוא לתוכה.
38.
הוועדה המחוזית הדגישה, שפנייתו הראשונה של העותר אליה הייתה רק ביום 23.7.2015. בסופו של יום, ניתנה החלטה על ידי מתכננת המחוז ובדיון שהתקיים ביום 26.10.2015 ניתנה לעותר האפשרות להשמיע את טענותיו. כל הטענות כנגד מכתבו של מר חלפן, והצורך בקבלת החלטה על ידי המליאה לא הועלו בפני
הוועדה המחוזית, ודי בנימוק זה בכדי להביא לדחייתם. עוד ציינה הוועדה המחוזית, כי טענת העותרים, כאילו ביום 18.5.2015 נדונו התנגדויות העותר והעותרת משוללת כל יסוד ומנוגד להיגיון, שכן העותר עצמו הודה, שהתנגדותו הוגשה רק ביולי 2015, והוועדה המחוזית לא יכלה לדון בהתנגדות או בבקשת אורכה להגשת התנגדות שעוד לא הוגשה אליה.
39.
לעניין תיאום עמדת הרשות המקומית עם בעלי המקרקעין, טענה הוועדה המחוזית כי זהו הליך לא סטטוטורי, שנעשה באופן וולנטרי על ידי הוועדה המקומית, ולוועדה המחוזית אין כל ידיעה לגביו. בכל מקרה, בסופו של דבר, הדיון נערך בוועדה המחוזית, ללא כל קשר למגעים המוקדמים שהתנהלו בין בעלי המקרקעין למשיבים אחרים, וברור כי לא מדובר בתנאי לקידום התכנית וכל מתנגד, בין אם דעתו תואמה עם הרשות ובין אם לאו, יכול להגיש התנגדות ולהשמיע את טענותיו.
40.
לטענת הוועדה המחוזית, העותרים טועים ומטעים בטענתם, כאילו כבר בחודש מאי 2015 יכלה המשיבה 1 לקיים דיון בהתנגדותם, שכן הפנייה הראשונה של העותר אליה הייתה רק ביום 23.7.2015, כך שברור שלא יכול היה להיערך דיון עוד קודם לכן. כמו כן, קבלת ההתנגדות או דיון בה היו מחייבים פרסום לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, שכן צדדים אחרים היו עלולים להיפגע.
41.
הוועדה המחוזית ציינה, שהאינטרס הציבורי בקידום התכנית נעוץ בהסדרת התכנון במרחב זה, לרבות האינטרס הציבורי שבהסדרת בניה בלתי חוקית. יתרה מזו, אישור התכנית מסמן תחילת הליכים תכנוניים. אין ציפייה שלמחרת אישור התכנית תיושם התכנית בפועל, כפי שטענו העותרים. מדובר בדרך חיונית הנמצאת בלב התכנית, כך שביטולה משליך על כל התכנית. נטל הראיה לעניין נפקות ביטול הדרך מוטל על העותרים, אך הם לא טענו זאת בפני
הוועדה המחוזית ולא הוכיחו זאת ולא תמכו טיעון זה בחוות דעת מקצועית כלשהי, ונותרה חזקה שביטול הדרך יפגע בכל התכנית.
42.
לפי הוועדה המחוזית, טענת העותרים כעת שקיימת אפשרות אחרת להעברת הכביש נטענה בעלמא ותוך הרחבת חזית, בניגוד להלכה לעניין איסור העלאת טענה תכנונית שלא עלתה במסגרת ההתנגדות, מה גם שטענה זו לא נתמכה בחוות דעת מקצועית. לא די בהעלאת אפשרות לחלופה דמיונית בלי לבחון אותה מבחינה תכנונית.
43.
הוועדה המחוזית טענה, כי די לעיין בפרוטוקולי הדיונים שהתקיימו ובהחלטות הוועדה המחוזית כדי להיווכח בהליך המקצועי והפתוח שהתנהל בפני
ה. מכאן, שהטענות כאילו המועצה המקומית היא זו הכתיבה לוועדה המחוזית את ההחלטות
- משוללת כל יסוד. ראוי היה כי העותרים יקפידו על הוראות החוק ויגישו את בקשתם בהתאם לחוק, חלף
העלאת טענות שווא לעניין ההחלטות המקצועיות שהתקבלו על ידי הוועדה המחוזית - הן לעניין משמעות קבלת ההתנגדות על ידי קידום התכנית, הן לעניין יכולת השימוש של העותר בחלקה והן לעניין התנהגותו והתנהלותו של העותר במסגרת הגשת ההתנגדות.
44.
הוועדה המחוזית הבהירה, כי העותרת הגישה התנגדות שכללה עמוד אחד בלבד, ביחס לחלקה ספציפית, לאחר תום תקופת ההתנגדות, לוועדה המקומית במקום לוועדה המחוזית. בנוסף לכך, העותר הגיש התנגדות חדשה ארבעה חודשים לאחר תום התקופה, תוך ניסיון להציגה כהתנגדות המשך להתנגדות העותרת. הוועדה המחוזית טענה לסיכום, כי החלטתה היא החלטה סבירה ומידתית ולא קיימת לגביה כל עילת התערבות, כמוסבר גם בכתב התשובה מטעם הוועדה המחוזית. אשר על כן ביקשה להורות על דחיית העתירה.
טענות משיבה 2- הוועדה המקומית
45.
לטענת הוועדה המקומית, העותרים לא רק הגישו את ההתנגדות באיחור ניכר, אלא שהיא הוגשה לוועדה המקומית במקום להגיש אותה לוועדה המחוזית, שהרי התכנית הופקדה על ידי הוועדה המחוזית. ככל שההתנגדות הייתה מוגשת לוועדה המחוזית, הייתה מקבלת מספר סידורי.
על העותרים מוטל הנטל להוכיח מתי הגישו את ההתנגדות, ואין ספק שלא הוגשה התנגדות עד ליום הקובע, ה-20.3.2015, כאשר בכל מקרה, ולפנים משורת הדין, התייחסה הוועדה המקומית להתנגדות זו ביום 22.10.2015.
46.
הוועדה המקומית הפנתה להחלטה הדוחה את הבקשה לרשות ערעור, שם קבעה מתכננת המחוז, בשם יו"ר הוועדה המחוזית, כי שינויים נוספים בתכנית יש לבחון בתב"ע נפרדת, כדי שלא לעכב את אישור התכנית. משמעות החלטה זו הייתה שהדרך אינה סגורה בפני
העותרים, ועדיין עומדת להם האפשרות להגיש תכנית נפרדת, שתציע פתרונות שלפיהם הפגיעה בזכויות העותרים תהיה פחותה יותר או מידתית יותר לשיטתם.
47.
הוועדה המקומית ציינה, כי העותרים תקפו בין השאר את נושא ההפקעה העתידי ככל שזה יתבצע בהתאם לסעיף 189 לחוק התכנון והבניה או פקודת ההפקעות לצרכי ציבור. הוועדה המקומית לא החלה בהליכי ההפקעה, כך שטענות העותרים בכל הנוגע להליכי ההפקעה והשלכותיהם, הן טענות תיאורטיות ואינן נוגעות להליכי אישור התכנית, במיוחד ששיקולי שתי הוועדות בהליכי הכנת ואישור התכנית הם שיקולים תכנוניים בלבד. גם שאלת הפיצוי, שיכולה להתעורר בבוא העת, ככל שיבוצעו הליכי הפקעה מקדימה את מועדה, ולעותרים נשמרת הזכות לטעון כנגד גובה הפיצוי בבוא העת ככל שימצאו לנכון לעשות זאת ואז לתמוך את טענותיהם בחוות דעת מתאימה.
48.
לטענת הועדה המקומית, חקירת שלושת המצהירים- נציג הוועדה המחוזית, מהנדסת הוועדה המקומית ומהנדסת המועצה המקומית, לא הוסיפה דבר שיש בו כדי להיזקף לזכות העותרים. דווקא במסגרת החקירות התבהרה התמונה הרחבה, בדבר הצורך הציבורי בסלילת הדרך מושא העתירה. ממילא לא היה בחקירת המצהירים כדי לאשש את הנטען בעתירה - הן בדבר ההפליה והשיקולים הזרים והן בדבר הפגיעה הבלתי מידתית במקרקעין.
49.
לטענת הוועדה המקומית, מושכלות יסוד הן, שבתי המשפט לא נוהגים להתערב בשיקולים תכנוניים מקצועיים של ועדות התכנון, אלא במקרים חריגים, שעה שמסתבר כי הצעד התכנוני שננקט על ידי ועדת התכנון הוא בלתי סביר לחלוטין, וכי קיים פתרון חלופי שהפגיעה הנובעת ממנו פחותה יותר. מדובר בשני תנאים מצטברים, אך העותרים לא הוכיחו שהפתרון התכנוני שנבחר על ידי הגורמים הרלוונטיים להתווית הדרך הוא בלתי סביר, ולא הגישו שום חוות דעת שיש בה להוכיח את אי הסבירות, ולא הציעו פתרון חלופי שהפגיעה ממנו תהיה פחותה ממידת הפגיעה של התכנית המאושרת בזכויותיהם.
50.
הוועדה המקומית טענה כטענה מקדמית, שיש לדחות את העתירה משהוגשה בשיהוי ניכר, שכן החלטת יו"ר הוועדה המחוזית ניתנה ביום 20.10.2015, ואילו העתירה הוגשה ביום 22.12.2015, דהיינו לאחר חלוף התקופה הקבועה בתקנות בתי המשפט המנהליים הקוצבים תקופה של 45 ימים להגשת עתירה מנהלית, כשגם אז רשאי בית המשפט לדחות עתירה אפילו אם היא מוגשת בתוך פרק הזמן האמור.
כן נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ותום לב, שכן בעוד העותרים טענו שהגישו את התנגדותם לוועדה המקומית במרץ 2015 (סעיף 6 לעתירה), הרי כמפורט בהמשך וכפי שעלה מחותמת הדואר וחותמת הוועדה המקומית, כמו גם האישור האינטרנטי של דואר ישראל, ההתנגדות נשלחה לוועד המקומית, שאינה הגוף הנכון, ביום 15.4.2015 והתקבלה אצלה ביום 20.4.2015, ולא כטענת העותרים. זאת, כאשר המועד להגשת ההתנגדות הסתיים כחודש לפני כן.
51.
הוועדה המקומית ציינה, כי בית המשפט אינו יושב כערכאה לשמיעת התנגדויות על תכנית המתאר, וטענות העותרים היו אמורות להיות מועלות במועד הפקדת תכנית המתאר עד/300 שאושרה לפני מספר שנים והתוותה את הדרך המוצעת כמו גם את השטחים הציבוריים המיועדים לצרכי ציבור.
52.
לטענת הוועדה המקומית, כל שינוי בתוואי הדרך משמעו הזזת הדרך לחלקה אחרת ופגיעה בבעלים של מקרקעין אחרים, כך שבסופו של דבר כל שינוי בתוואי הדרך יביא לפגיעה כזו או אחרת בבעלי מקרקעין - בין אם הם העותרים ובין אם הם בעלים של מקרקעין אחרים, אך אין ספק שהתווית דרכים צריכה להיות שוויונית בהתאם לשיקולים תכנוניים ובאופן שהתכנון לא ייפגע. העותרים לא הראו כל הצדקה להתערבות בשיקול דעת הוועדה ועובדה שלא הביאו כל הצעת פתרון שתוכל לקיים את הדרך עליה לא ניתן לוותר. העובדה שהוועדה המחוזית קיבלה התנגדויות אחרות לא הופך את החלטתה לבלתי סבירה. מכל הטעמים שלעיל ביקשה הוועדה המקומית להורות על דחיית העתירה.
טענות משיבה 3- המועצה המקומית
53.
המועצה המקומית ציינה, כי המצהירים מטעם המשיבות נחקרו על ידי ב"כ העותרים ארוכות, כשהעותרים ניסו לבסס טענה של אפליה או התנהלות מכוונת נגדם מצד המועצה המקומית.
טענות אלא לא באו בכתב העתירה או שנטענו בתמצית ובמעורפל, ולא ברור מה מקומן של טענות אלו כאן, כאשר ההחלטה העומדת לבחינה במסגרת העתירה היא החלטה של משיבה 1, הוועדה המחוזית, גורם מקצועי אשר התכנית מושא העתירה מצוי בסמכותה.
54.
לטענת המועצה המקומית, העתירה אינה כנגד החלטה של המועצה המקומית ואף לא כנגד החלטה של הוועדה המקומית, ואין להן מעמד של ממש בעניין מושא העתירה, לבד מהעובדה שהתכנית מצויה בתחומה של המועצה המקומית וקודמה ביוזמתה מתוך רצון להסדיר אזור בתחום היישוב מבחינה תכנונית לטובת תושביו. העובדה שהמועצה המקומית היא יוזמת התכנית, ושהיא מעוניינת עד מאוד בקידומה והוצאתה אל הפועל, אין בהן כדי לשנות את העובדה הבסיסית,
שלמועצה המקומית אין מעמד או השפעה של ממש על החלטת הוועדה המחוזית לדחות או לקבל התנגדויות אשר הוגשו כנגד התכנית.
55.
המועצה המקומית טענה, כי משיבה 2, הוועדה המקומית, רשאית על פי חוק למסור המלצתה ביחס לכל התנגדות המוגשת אל ועדת ההתנגדויות של הוועדה המחוזית. הוועדה המקומית רשאית טרם המלצתה להתייעץ עם מהנדסת המועצה המקומית, שבתחומה חלה התכנית, ואשר את תושביה היא עתידה לשרת. ואולם, בסופו של דבר המלצת הוועדה המקומית המוגשת לוועדה המחוזית היא בגדר המלצה בלבד. בניגוד לטענות העותרים, כאילו הופלו על ידי המשיבות או שהתנגדותם הייתה היחידה שנדחתה, הרי שבהתייחסות להתנגדויות אשר יצאה תחת ידי מהנדסת הוועדה המקומית במשותף עם המועצה המקומית, ההמלצה הייתה לדחות מספר התנגדויות ולא את זו של העותרים בלבד.
56.
המועצה המקומית ציינה, כי ועדת ההתנגדויות של הוועדה המחוזית היא גוף מקצועי, הנעזר במומחים מטעמו ובוחן בצורה מקצועית את התכנית המצויה בסמכותו, את ההתנגדויות המוגשת כנגד התכנית, את הצרכים עליהם באה התכנית לענות ואת החלופות האפשריות מבחינה תכנונית. כל ניסיון לטעון כי כל מטרת התכנית היא לפגוע במקרקעין של העותרים, או כי מי מטעם המועצה המקומית פעל להשפיע על החלטת הוועדה המחוזית סופו להיכשל, ובוודאי שלא הוכח במסגרת ההליך כאן. לא הוכח כי
החלטת הוועדה המחוזית נגועה באי חוקיות או כי נפל בה פגם חמור היורד לשורש ההחלטה ומכאן שאין כל הצדקה לקבלת העתירה או לביטול החלטת הוועדה המחוזית.
57.
המועצה המקומית טענה שדין העתירה להידחות, הן משיקולים פרוצדוראליים ומהותיים והן משיקולי האינטרס הציבורי, כאשר סלילת הכביש לו מתנגדים העותרים במתווה הקבוע בתכנית חשובה מאין כמותה, והפגיעה במקרקעי העותרים, ככל שקיימת פגיעה כזו, מתגמדת אל מול חיוניותה של התכנית שתכליתה לפתח את תשתיות המועצה המקומית לטובת תושביה. בנוסף, עניינה של העתירה בהפקעה עתידית של חלק מהמקרקעין מושא העתירה, אף שהוועדה המקומית כלל לא החלה בהליכי הפקעה. לעניין זה מדובר על פניו בעתירה מוקדמת, ועל העותרים להמתין עד לקיומם של הליכי הפקעה טרם העלאת טענות לפיצוי או נזק שעתיד אם בכלל להיגרם להם.
58.
לטענת המועצה המקומית, ההתנגדויות שהגישו העותרים הוגשו באיחור או שלא הוגשו כדין ולמרות זאת נדונו לפנים משורת הדין על ידי הוועדה המחוזית, ונדחו לאחר בחינתן תוך מתן נימוקים לדחייה. העותרים מייחסים למועצה המקומית סמכויות שאינן מצויות בידה. כך, בניגוד לטענות העותרים הרי שהמועצה המקומית אינה "מספקת היתרי בנייה", ואין זה בסמכותה. בנוסף, המועצה המקומית אינה מוסד תכנון ואין בידה לאשר או לדחות תכניות, כשם שאינה דנה ומכריעה בהתנגדויות המוגשות כנגד תכניות.
59.
במקרה דנן, מדובר בתכנית בסמכות הוועדה המחוזית והיא נבחנה על ידי הגורמים המקצועיים שלה, כך שהעתירה לא עוסקת בהחלטה כלשהי של המועצה המקומית או בהתנהלותה. העתירה נוגעת רק להחלטת הוועדה המחוזית, שבסמכותה לאשר את התכנית ולדחות את התנגדות העותרים. שלל טענות העותרים כנגד ראש המועצה המקומית או מהנדסת המועצה המקומית אינן רלוונטיות לשאלה המונחת בפני
בית המשפט, שהיא סבירותה של החלטת הוועדה המחוזית בדחיית התנגדות העותרים ואישור התכנית.
60.
לפי המועצה המקומית, העותרים, מסיבותיהם, העלו טיעונים כנגד התנהלות ראש המועצה המקומית באופן אישי, כאילו בשל סכסוך אישי בינו לבין העותרים, תוכננה התכנית כמות שהיא ואושרה. מדובר בטענות סרק שלא הוכחו גם לאחר חקירות המצהירים בבית משפט זה. מדובר בתכנית שתוכננה לפני שנים, עוד קודם לכניסתו של ראש המועצה הזה לתפקידו, מה גם שהסמכות לעניין התכנית מסורה למוסדות התכנון ולא לרשות המקומית. השיקולים מאחורי התכנית ומאחורי דחיית התנגדות העותרים היו תכנוניים וענייניים ולכן יש לדחות את העתירה.
דיון והכרעה
61.
תחילה אתייחס לטענת מקדמית שהעלתה הוועדה המקומית, לפיה יש לדחות את העתירה משהוגשה בשיהוי ניכר, שכן החלטת יו"ר הוועדה ניתנה ביום 20.10.2015 ואילו העתירה הוגשה רק ביום 22.12.2015, לאחר חלוף התקופה הקבועה בתקנות בתי הדין לעניינים מנהליים (סעיף 31 לסיכומי הוועדה המקומית מיום 18.4.2017).
62.
ההחלטה שניתנה ביום 20.10.2015, עליה חתומה מתכננת המחוז, מתייחסת לבקשת רשות ערר למועצה הארצית מיום 29.9.2015 על מכתבו של מר חלפן מיום 9.9.2015. באותה החלטה ציינה מתכננת המחוז, כי "הוועדה ממילא תזמן אותכם לדיון, לשם הכרעה בבקשתכם להארכת מועד ומכיוון שהדיון בהתנגדויות הינו דיון פומבי הפתוח לציבור, ככל שתגיעו לדיון, תשקול הוועדה את האפשרות לאפשר לכם, לפנים משורת הדין, להשמיע את טענותיכם" (נספח י"א לעתירה). ואכן, ביום 26.10.2015, לאחר שהעותרים השמיעו את טענותיהם בפני
הוועדה המחוזית, החליטה זו האחרונה לדחות את התנגדותם (סומנה כהתנגדות מס' 5). בשל כך פנו העותרים ליו"ר הוועדה המחוזית בבקשת רשות ערר למועצה הארצית על החלטת הוועדה המחוזית.
63.
משההחלטה בבקשה למתן רשות לערור ניתנה על ידי יו"ר הוועדה המחוזית רק ביום 26.11.2015 (נספח י"ב לעתירה), הרי שלא ניתן לקבל את הטענה כי העתירה הוגשה בשיהוי. המועד להגשת עתירה מנהלית לתקיפת החלטת הוועדה המחוזית מתחיל ממועד ההחלטה הדוחה בקשת רשות לערור (אלא אם כן, ניתנה רשות ואז יחל המועד לאחר החלטת המועצה הארצית - ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון, נו(4) 38 [פורסם בנבו](26.3.2002)). כמו כן, נמצא שאין העותרים לוקים בשיהוי סובייקטיבי, שהוא אחד התנאים לקבלת טענת שיהוי, למרות שלשונה המפורשת של התקנה מדברת על איחור, ואילו השיהוי יכול להיות רק בתוך המועד להגשת עתירה.
64.
אין חולק, כי הודעה על הפקדת התוכנית פורסמה בעיתונות ביום 18.1.2015. בהתאם לסעיף 102 לחוק התכנון והבניה, התנגדות לתכנית תוגש תוך חודשיים מהיום שפורסמה הודעה על הפקדתה, ולכן היה על העותרים להגיש את התנגדויותיהם עד ליום 18.3.2015. אומנם, העותרת 2 טענה שהגישה את התנגדותה במהלך חודש מרץ 2015, אך לא רק שהדבר לא הוכח על ידה, אלא שהמשיבות הציגו אישור מסירת ההתנגדות מיום 20.4.2015, שהעותרים לא חלקו עליו ואף הסתמכו על עובדה זו (ראו טענות העותרים מיום 12.2.2017, בסעיף 7). על כן, התנגדות העותרת הוגשה ביום 20.4.15. חודש ויומיים לאחר המועד הקבוע בסעיף 102 לחוק התכנון והבניה.
65.
העותרים טענו, שגם אם התנגדות העותרת 2 הוגשה בחודש אפריל 2015, מכוח סעיף 102 לחוק התכנון והבניה יש סמכות להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד ל-3 חודשים מיום הפרסום, כך שהיום האחרון להגשת ההתנגדות היה רק ביום 21.4.2015, ולא בחודש מרץ.
66.
סעיף 102 לחוק התכנון והבניה קובע, כי "
התנגדות לתכנית תוגש תוך חודשיים מהיום שפורסמה הודעה על הפקדתה; ואולם רשאי מוסד התכנון אשר הפקיד את התכנית, לקבוע להגשת התנגדויות תקופה ארוכה יותר, שלא תעלה על שלושה חודשים, הן למקרה מסוים והן לסוג של תכניות"
(ההדגשה שלי- מ' ר'). עינינו הרואות כי הסעיף
נוקט בלשון "רשאי", כלומר בניגוד לגישת העותרים, אין ארכה אוטומטית להגשת התנגדויות והדבר נתון לשיקול דעתו של מוסד התכנון, שאותו עליו להפעיל בעת הפרסום, ולא בדיעבד. לא נקבע שינוי המועד להתנגדויות, ובהעדר קביעה, קובע החוק שיש להגיש את ההתנגדויות תוך חודשיים מהפירסום, דהיינו עד 18.3.15. אציין מה שכבר נאמר, שגם אילו היתה הועדה מחליטה שמועד הגשת ההתנגדויות יהיה תוך 3 חודשים מיום הפירסום, גם מועד זה עבר לפני שהוגשה ההתנגדות.
67.
התנגדות לתוכנית יש להגיש למוסד התכנון שהחליט על הפקדתה, ובמקרה זה, לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. לא ברור על סמך מה טענו העותרים, כאילו היה על הוועדה המקומית, אליה הוגשה התנגדות העותרת 2, להעביר את ההתנגדות לגוף המוסמך, הוועדה המחוזית. מכל מקום, בדיון שהתקיים בוועדה המחוזית ביום 18.5.2015, הובא דבר קיומה של התנגדות זו לידיעת הוועדה המחוזית, והיא קיבלה את המספר 49 במסגרת ההחלטה הראשונה בהתנגדות. אשר להתנגדות
העותר 1, זו הוגשה רק ביום 23.7.2015, ארבעה חודשים לאחר תום המועד להגשת ההתנגדויות, ולמרות זאת, נדונה על ידי הוועדה המחוזית בהחלטה מיום 26.10.2015 (התנגדות מס' 5 בקובץ החלטות ישיבת ועדת המשנה להתנגדויות- נספח י' לעתירה, בעמ' 34).
68.
התנגדות העותרת 2, שהוגשה לוועדה המקומית ולא לוועדה המחוזית, כללה עמוד אחד בלבד, והתייחסה רק לחלקה 60 בגוש 11509, ולטענה שהתכנית לא לוקחת בחשבון את היתר הבניה שניתן לעותרת ואת פסק הדין בצ"א 52701-09-12 המהווה, לטענת העותרת, מעשה בית דין (נספח א' לעתירה). ועדת המשנה להתנגדויות קבעה בתשובותיה למתנגדים לפי סעיף 100 לחוק (התנגדות מס' 49) כי ההפקעה מחלקה 60 בגוש 11509 נדרשת להשלמת חיבור מערך הדרכים בישוב וכי מדובר בהפקעה על פי חוק התכנון והבניה לצורך ציבורי ואין לה קשר להליך המשפטי והמנהלי שהתנהל במסגרת הליך היתר הבניה (קובץ החלטות ישיבת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 26.10.2015- נספח י' לעתירה, בעמ' 30).
69.
אני דוחה את טענת העותרים, כי בפסק דינו של בית משפט השלום בצ"א (חי') 52701-09-12 כמאל נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה רכס הכרמל [פורסם בנבו] (מיום 11.10.2012), בו נקבע שהמבקשת (העותרת 2) החזיקה בהיתר שניתן לה כדין ולכן בוטל הצו המנהלי, יש מעשה בית דין. למעשה בית דין שני ענפים שונים- השתק פלוגתא והשתק עילה- ה
מבטאים תפישה לפיה יש בכוחה של ההכרעה השיפוטית להביא, במקרים המתאימים, לסיומה של ההתדיינות המשפטית באותו עניין.
וכפי שהובהר בע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב
[פורסם בנבו]
(25.11.2012):
"מעשה בית דין הוא כלל שיפוטי הגיוני ומעשי, המסתעף לשתי דוקטרינות עיקריות: השתק פלוגתא, המונע מהצדדים לשוב ולהעלות טענה עובדתית שהוכרעה במשפט הראשון ביניהם, והשתק עילה היוצר מחסום בפני
בעלי דין לשוב ולהתדיין באותו עניין שהייתה לגביו הכרעה שיפוטית. במסגרת הכלל בדבר השתק עילה, בוחן בית המשפט האם העילה, שעליה נשענת התובענה הנוכחית, כבר מוצתה ב
פסק דין
קודם על ידי בית משפט מוסמך.אם התשובה חיובית, קמה הצדקה למנוע תביעה נוספת...שלושה טעמים עיקריים ביסוד הכלל: מניעת הטרדה חוזרת של בעל-דין בשל אותה עילה; מניעת עומס-יתר על המערכת השיפוטית בקיום התדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה (רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, פ"ד נז (5) 689, 706); וכן מניעת אי-צדק כתוצאה מהענקת משקל יתר להכרעה בתיק החדש על פני ההכרעה בתיק הקודם, שתהפוך לבלתי מחייבת (ע"א 1835/11 אבני נ' מד"י (לא פורסם, 17.11.2011)). היווצרותו של השתק-עילה תיבדק באמצעות מבחן זהות העילה. יש לתת את הדעת לשאלה האם, על-פי מהות הדברים, מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לעניין זהה והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים..."
(ההדגשות שלי- מ' ר').
70.
ראו גם ע"א 9656/08
מדינת ישראל נ' ג'מאל עמיר קאזם חלף
סעידי
[פורסם בנבו)(15.12.2011), בפסקה 18:
"ראוי לזכור כי גם לצורך החלת הכלל בדבר השתק פלוגתא נדרשת התקיימותם של ארבעה תנאים שגובשו לעניין זה בפסיקה, ואלה הם: הפלוגתא העולה בכל התדיינות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בהליך הראשון קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין בתובענה הראשונה (ראו: ע"א 1545/98
מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ
, פיסקה 9 (טרם פורסם, 4.3.2010) [פורסם בנבו] ;ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642, 650 (2000) (להלן: עניין
סררו
); רע"א 5071/10
עיריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י. מועדונים בע"מ
, פיסקה 4 (טרם פורסם, 18.10.2010)[פורסם בנבו] )."
71.
הוועדה המחוזית, שהיא הדנה בתוכנית, כלל לא הייתה צד להליך, בו התבקש ביטול הצו המנהלי שהוצא על ידי הוועדה המקומית. יתר על כן, כל שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום הוא שדרך הוצאת הצו המנהלי על ידי הוועדה המקומית באותו מקרה הייתה פסולה ולכן בטלה. אומנם, פסק הדין כולל אמירה כללית על היחס בין התכנית החלה במקום (עד/300) להיתר הבניה של העותרת 2, אך בית המשפט ציין מפורשות כי אמירה זו היא אמרת אגב: "למעלה מן הצורך אציין עוד, מבלי לקבוע מסמרות, כי אין חולק שבמועד הגשת הבקשה להיתר (שנת 2010) התכנית הרלוונטית (עד/300) לא הייתה מאושרת (פורסמה בילקוט הפרסומים 6255 מיום 26.6.11)..." (סעיף 14 לפסק דינו של כב' השופט א' סלאמה). מדובר בקביעה שאינה חיונית להכרעה, לא התקלה לאחר דיון בטענות הצדדים, ואין בהחלטת בית משפט השלום בדבר היחס בין ההיתר לתוכנית בנין עיר החלה במקום, כדי לכבול את שיקול דעתה של הוועדה המחוזית באישור תכנית בנין עיר חדשה.
72.
אני דוחה את טענות העותרים, כאילו הוועדה המקומית והמועצה המקומית קיבלו החלטות מבעוד מועד בנוגע להתנגדויות התושבים, שנבעו לטענתם ממניעים אישיים ותוך כדי ניגוד עניינים. בהקשר זה טענו העותרים, כי התנגדויותיהם נידונו על ידי הוועדה המחוזית ביום 18.5.2015, בהתאם להמלצות אשר ניתנו בישיבת עבודה שנערכה עוד ביום 15.5.2015, בה נכח ראש המועצה המקומית, המסוכסך באופן אישי עם העותר 1. כלומר, כך לפי העותרים, טענותיהם נידונו בחוסר תום לב עוד ביום 15.5.2015 ונדחו מטעמים פסולים, ללא התייחסות עניינית לטענות שהובאו בהתנגדויותיהם (סעיף 33 לטענות העותרים מיום 12.2.2017).
73.
עצם נוכחותו של ראש המועצה המקומית בישיבת עבודה מיום 15.5.2015 בין מהנדסת הוועדה המקומית למהנדסת המועצה המקומית, ביחס לתוכנית בנין עיר נרחבת, המשפיעה על חלקים נרחבים מהמועצה המקומית, אינה מעידה על ניגוד עניינים כלשהו או חוסר תום לב, שכן גם אם נניח שהיה סכסוך כלשהו בין ראש המועצה לבין העותר 1, הרי שבמועד זה העותר 1 כלל עוד לא הגיש את התנגדותו, שהוגשה כזכור רק בחודש יולי 2015. במועד זה, כל שעמד מטעם העותרים היתה התנגדות העותרת.
74.
זאת ועוד, סעיף 105 לחוק התכנון והבנייה קובע לגבי המחליטים בהתנגדות כי "המועצה הארצית תדון ותכריע בהתנגדויות לתכנית מיתאר מחוזית; הועדה המחוזית תדון ותכריע בהתנגדויות לתכנית שהופקדה על ידיה; הועדה המקומית תדון ותכריע בהתנגדויות לתכנית שבסמכותה"
.
אופן הדיון וההכרעה בהתנגדות נקבע בסעיף 106 לחוק התכנון והבנייה,
שזו לשונו:
"הוגשה התנגדות –
(1)
לתכנית מיתאר מחוזית – רשאית הועדה המחוזית הנוגעת בדבר להגיש את חוות דעתה בקשר להתנגדות למועצה הארצית, תוך ארבעים וחמישה ימים מתום המועד להגשת ההתנגדות לפי סעיף 102, אלא אם כן קבעה המועצה הארצית מועד אחר;
(2)
לתכנית שהפקידה הועדה המחוזית – רשאית הועדה המקומית הנוגעת בדבר להגיש את חוות דעתה בקשר להתנגדות לועדה המחוזית תוך עשרים ואחד ימים מתום המועד להגשת התנגדויות לפי סעיף 102;
(3)
לתכנית בסמכות הועדה המקומית – רשאי מתכנן המחוז או מי שהוא הסמיך לכך להגיש חוות דעת לועדה המקומית בקשר להתנגדות, תוך 21 ימים מתום המועד להגשת התנגדויות"
.
75.
הנה כי כן, חוק התכנון והבניה יצר חלוקת סמכויות ברורה, לפיה מעמדה של הוועדה המקומית ביחס להליכי אישור התוכנית שבסמכות הוועדה המחוזית הוא של ממליצה (ראו למשל סעיף 62 לחוק), בעוד שסמכות שמיעת ההתנגדויות ואישור התכניות נתונה לוועדה המחוזית. להמלצת הוועדה המקומית, הקשובה לצרכי התושבים במקום, נודעה חשיבות מרובה בפסיקה, אולם יחד עם זאת, ההכרעה הסופית נתונה לשיקול דעתה העצמאי של הוועדה המחוזית השוקלת שיקולים רחבים וכלל-אזוריים (לעניין זה ראו עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה,
[פורסם בנבו]
(24.11.2005)). כך אירע גם בעניינו. כעולה מהפרוטוקולים, הוועדה המחוזית שקלה שיקולים מקצועיים ורלוונטיים, ואין בעובדה כי הוגשה לה המלצה על ידי הוועדה המקומית כדי להצביע על כך שהליך קבלת ההחלטות לא היה תקין. להסיר ספק, אני דוחה במפורש את הטענה כאילו ההחלטה בהתנגדויות התקבלה ביום 15.5.15, על ידי המהנדסות ובהשתתפות ראש המועצה המקומית. ביום זה נערכה ישיבה (שאין חובה לנהל בה פרוטוקול מעבר להתייחסות מפורטת לכל התנגדות), בה נוסחו המלצות הועדה המקומית לועדה המחוזית באשר להתנגדויות– הא ותו לא.
76.
גב' דקסה, מהנדסת המועצה המקומית, אישרה בחקירתה הנגדית כי היא וגב' חביש, מהנדסת הוועדה המקומית, קיימו ישיבה משותפת במסגרתה הן קראו וחקרו את ההתנגדויות "על פי הבנתנו ניסחנו התייחסות" (עמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2016, שורה 16). גב' חביש העידה גם היא שחקרה את ההתנגדויות מתוקף תפקידה: "אני צריכה לנסח את עמדת הוועדה המקומית להתנגדויות ולהציג אותן בפני
ועדת המשנה להתנגדויות"
(עמ' 18 לפרוטוקול מיום 25.12.2016, שורות 19-21). לשאלה אם הועדה המחוזית קיבלה את המלצותיה, הדגישה גב' חביש כי "לא ניתן לקרוא לזה קיבלה... אפשר להגיד שהוועדה המחוזית שמעה את העמדה שלנו ולא קיבלה אותה, יש מקרים שקיבלה ויש מקרים שלא, זה לשיקול דעתה" (עמ' 18, שורות 26-28).
77.
לטענת העותרים, מהנדסת הוועדה המקומית ידעה שבשטח של העותרת 2 מצוי קיר שנבנה בהתאם להיתר בניה שניתן כדין, אך למרות זאת הוחלט לדחות את התנגדותה, חרף הנזק הממשי שייגרם לקניינה של העותרת, בעוד שהדבר ניתן לפתרון בנקל על ידי הסטת הדרך או ביטולה כליל (סעיפים 18-19 לעיקרי טענות העותרים). אכן, התוכנית פוגעת בקיר של העותרת 2, שנבנה כדין על פי תוכנית בנין עיר קודמת, אך השאלה אם מן הראוי בנסיבות העניין לאשר את התוכנית למרות פגיעה זו, היא בתחום שיקול הדעת התכנוני הנתון לוועדה המחוזית, כמוסד התכנון הרלבנטי.
78.
גב' חביש נשאלה ע"י ב"כ העותרים, הוא העותר, אם הוועדה המקומית והוועדה המחוזית דאגו לעשות סטייה מסוימת כדי לא לפגוע בבנייה הקיימת. שאלה זו אינה מבחינה בין הועדה המקומית, שמטעמה פעלה גב' חביש, לבין הועדה המחוזית, השוקלת את המלצת הועדה המקומית ומחליטה לפי שיקול דעתה. תשובת גב' חביש התייחסה להמלצת הועדה המקומית:
"כעקרון עמדת הוועדה של המועצה היתה כזו שאיפה שיש בנייה מאסיבית של בניין לא לפגוע כי המטרה הייתה הסדרת הבנייה. מאידך היינו עדים וערים לעובדה שהרבה גדרות וקירות ניבנו בשטח החקלאי לרוב בגבול החלקות, מה שמבטל כל סיכוי לסלול דרכים ברוחב ניאות שישרת את השכונה, לכן ביודעין ובהרבה מקרים בתוכנית דרכים אלו על גדרות ועל קירות וזה אפילו נכתב בחלק מההתייחסויות להתנגדויות"
(עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2016, שורות 14-18). בעניין זה העידה גב' דקסה, כי הם מצאו "שהדרך לא עוברת על אף בניין קיים פרט לגדרות או קירות קיימים" (עמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 9.1.2017, שורה 2). אכן, זו המציאות. למרות דברי העותרים בדבר הפגיעה הנרחבת בזכויותיהם, הדרך לא עוברת על אף בניין, למעט גדרות או קירות קיימים.
79.
ניתן לראות, כי המהנדסות של הועדה והמועצה נתנו דעתן לכך שבחלקה של העותרת 2 קיים קיר, ולמרות זאת המליצו על דחיית ההתנגדות, לפי העקרון, שלצורכי הכלל יש צורך לפעמים לפגוע בקירות בנויים. על כל פנים, מדובר בהמלצה בלבד. הסמכות להכריע בהתנגדויות ובאישור התכנית נתונה לוועדה המחוזית בלבד, ששקלה והחליטה. כמו כן,
אני דוחה את טענת העותרים, לפיה דחיית ההתנגדויות בשל הצורך בחיבור מערך הכבישים הוא צורך מומצא.
העותרים הפנו לעדותה של גב' דקסה, לפיה בשכונה כבר קיימת תחבורה ציבורית מסודרת (עמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 9.1.2017, שורות 6-33). ואולם, גב' דקסה הסבירה כי "יש צורך בדרך ויש צורך בעוד דרכים כי אני מסבירה שוב שאנו לא מסתכלים על התכנית בהיקף הדיור הקיים היום אלא היקף אליו היא מאושרת" (עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 9.1.2017, שורות 23-26). עוד הוסיפה כי "לתכנית יש הרבה מטרות, מטרה ראשונה זה להסדיר תכנון בשכונה שהיא כבר בחלקה מבונה, להסדיר מבני ציבור בשכונה, שטחים למבני ציבור, להסדיר כבישים ותשתיות ולהסדיר בכלל, את אופן התכנון השכונה שמתפתחת והיא מתפתחת באופן מאד מהיר ובכדי שתהיה אפשרות לבנות את הבתים העתידיים" (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 12-15). כלומר, חיבור מערך הדרכים, נוסף על הקיים, אינו צורך מומצא, אלא צורך המתאים להיקף הבנייה שמבקשים לאשר לפי התוכנית. לכן, העובדה שהיום יש בשכונה תחבורה ציבורית מתאימה לצורך הקיים, אין די בה. תכנון הבנייה העתידית מחייב גם תכנון כבישים בהתאם.
80.
ועדת המשנה להתנגדויות קיבלה החלטה לדון בהתנגדות העותרים לפנים משורת הדין, שכן כפי שראינו ההתנגדות לא הוגשה בפני
הוועדה המוסמכת על פי הוראות החוק, כאשר הוועדה המחוזית מצאה שההפקעות סבירות ונחוצות והעותרים לא הוכיחו כי מדובר ב
פגם דיוני המצדיק התערבות
ו של בית משפט זה. עיון בהחלטה של ועדת המשנה להתנגדויות מיום 26.10.2015 מלמד כי הוועדה המחוזית, בנפרד מההמלצות שגיבשו הוועדה המקומית והמועצה המקומית, שקלה בעצמה את כל הנתונים הרלוונטיים לשיטתה וקבעה את שקבעה מבלי שיש מקום להתערב בהחלטתה. החלטת הוועדה המחוזית בעניין הצרכים התכנוניים באזור דליית אל-כרמל נסמכה על תשתית מקצועית ולא ניתן לומר כי היא לוקה בחוסר סבירות או שמא נגועה בפגם. ההחלטה סבירה וגם אם ניתן היה לקבל החלטה אחרת, אין בכך כדי להתערב בה. ההכרעה בעניינים מקצועיים הקשורים בתכנון ובניה מסורה למוסדות התכנון, ולא לבית משפט לעניינים מנהליים (ראו למשל: עע"מ 9264/10 חברת נ.י.ל.י נדל"ן בע"מ נ' עיריית גבעת שמואל [פורסם בנבו] (30.5.2012))
81.
לאחר שדחיתי את הטענות באשר להפלייה ושיקולים זרים, עיקר הטענות המועלות בעתירה מכוונות, לאמיתו של דבר, נגד תבונתן של החלטות מוסדות התכנון. כך למשל, טענות העותרים כי אין כל דחיפות בביצוע התכנית ולעניין התווית הדרך; כי התכנית מתעלמת מהעובדה שניתן להעביר את דרך מס' 3 ממקומה הנוכחי מבלי לפגוע בעותרים או לכל הפחות תוך צמצום הפגיעה בעותרים. מדובר בשאלות תכנוניות-מקצועיות מובהקות שהסמכות להכריע בהן מסורה למוסדות התכנון. היה על העותרים להצביע בפני
הועדה המחוזית על דרכים אחרות להשגת מטרות התוכנית, תוך פגיעה פחותה בזכויותיהם, בלי לפגוע פגיעה יתירה באחרים. אני מבין שאפשרות זו עוד פתוחה בפני
הם, בדרך שהותוותה על ידי מתכננת המחוז בהחלטתה.
82.
בית המשפט לעניינים מינהליים אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשויות התכנון ואינו הוא מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתן המקצועי. אין להתערב בהחלטות רשויות התכנון אלא מקום שנפל בהן פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. ראו למשל: בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין- אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד נ(3) 441 (1996);
בג"ץ 3017/05 חברת הזרע (1939) בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים [פורסם בנבו] (23.3.2011):
"כלל הוא, כי התערבות בית משפט זה במעשה מינהלי בעילה של אי-סבירות מוגבלת למקרים בהם החלטת הרשות לוקה בחוסר סבירות קיצוני, במובן זה שהיא חורגת לחלוטין ממתחם האפשרויות הסבירות שעמדו בפני
הרשות בנסיבות אותו ענין. ככלל, בית המשפט נמנע מהתערבות בשיקול דעת הרשות הציבורית, ונטיה זו גוברת ביתר שאת, מקום שבו ההחלטה הנבחנת מצויה בתחום מומחיותה המקצועית של הרשות, או שהיא מהווה בחירה בין מספר עמדות מקצועיות נוגדות; אכן, "התפקיד והסמכות לקדם את האינטרס הציבורי מוטלים, לפי החוק, על הרשויות המוסמכות. בידיהן המומחיות והנסיון; הן המוסמכות לקבוע מדיניות ולהן הכלים לבצע את המדיניות; הן הנושאות באחריות לאינטרס הציבורי בפני
הציבור הרחב. בית-המשפט, כפי שכבר נאמר אין-ספור פעמים, לא יעמיד את שיקול הדעת שלו במקום שיקול הדעת של הרשות המוסמכת. הוא אף לא יבחן אם אפשר היה לקבל החלטה נבונה יותר או יעילה יותר מהחלטת הרשות. הוא אמור רק לבחון אם נפל פגם משפטי בשיקול הדעת של הרשות, כגון פגם של שיקולים זרים או פגם של חוסר סבירות" (השופט זמיר ב-בג"ץ 4140/95 סופר-פארם (ישראל) בע"מ ואח'
נ' מינהל המכס והמע"מ, פ"ד נד(1) 49, 69 (1999))... כך ככלל, וכך מקום שבו הרשות המוסמכת היא אחת מרשויות התכנון... אכן, בית המשפט במהותו לא נועד לשמש מוסד מתכנן, והוא אינו "מוסד תכנון עליון" העומד מעל למוסדות התכנון המנויים בחוק ... תפקידו הוא לבחון האם נפל פגם חוקי בדרך התנהלותו ובאופן הפעלת שיקול דעתו של מוסד התכנון"
(פסקה 68 לפסק הדין, ההדגשות שלי – מ' ר').
83.
נוסף על כך שאין זה תפקידו של בית המשפט להכריע מהם הצרכים של יישוב מסוים או מהו הפתרון התכנוני המדויק המתאים לענות עליהם, הרי הכנת תכנית מתאר היא למעשה מקרה פרטי של בעיה "רב-קדקודית", כפי שהגדיר זאת השופט י' זמיר - בעיה המצריכה איזון בין מספר רב של גורמים, כאשר מלאכת האיזון מוטלת על הרשות המינהלית (בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 645 (2001)). במקרים אלה, מתקיימים ביתר שאת הנימוקים התומכים בריסון שיפוטי (ראו גם: ע"א 8797/99 אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, חיפה, פ"ד נו(2) 466, 474 (2001); בג"ץ 10/00 עיריית רעננה נ' המפקחת על התעבורה מחוזות ת"א והמרכז, פ"ד נו(1) 739, 756 (2001)).
84.
לא מצאתי בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות
פגם משפטי, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.
על כן, דין העתירה כנגדה להידחות.
85.
אשר להחלטת יו"ר הוועדה המחוזית שלא ליתן רשות ערר למועצה הארצית,
פסק הדין המנחה בעניין קשת המקרים בהם תוענק רשות לערור בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון הוא פסק דינו של השופט ת' אור, בעע"מ 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה- מחוז ירושלים, פ"ד
נז(2) 882 (2003), שציין כי סעיף 110 לחוק התכנון והבניה יוצר מנגנון ערר פנים-מינהלי על החלטות הוועדה המחוזית, אך אינו מתווה את השיקולים שעל יו"ר הוועדה לשקול בבואו להחליט אם להיעתר לבקשה כאמור.
86.
השופט אור קבע עוד, כי "כדי שתינתן רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה" (כב' השופט
אור בעניין ועד שכונת עין כרם, בפסקה 10. ההדגשה שלי- מ' ר'
;
ראו גם: עע"מ 7031/13 נציגות הבית המשותף "גלי ספיר" נ' ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה- מחוז תל אביב [פורסם בנבו] (23.9.2014)). המקרה דנן לא נופל לאף לא אחד מהקריטריונים המקובלים שצוינו בפסיקה. על כן, דין העתירה כנגד החלטה זו להידחות.
סוף דבר
87.
לאחר בחינת מכלול הראיות והטיעונים שהוצגו בפני
י, הגעתי למסקנה שבהחלטות מוסדות התכנון מושא העתירה לא נפלו פגמים המצדיקים התערבות שיפוטית לביטול או שינוי ההחלטות.
על כן, אני דוחה את העתירה.
לאור הכללים שנקבעו בתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי (החלה מכח היקש), היקף הטיעון, ומספר השיבות, העותרים
יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך 15,000 ₪ ובהוצאות המשיבות 2 ו- 3 בסך 17,550 ₪ לכל אחת.
ניתן היום,
י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים.
עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 46318-12/15 זכי כמאל, רימה כמאל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה, ועדה מקומית לתכנון רכס הכרמל, מועצה מקומית דלית אל כרמל ואח' (פורסם ב-ֽ 13/06/2017)