פסקי דין על ש.ח.מ.בית שאן בע"מ | פסקי דין על א.ר ספרניקלר | פסקי דין על אלי רוימי |

59510-02/15 תאמ     11/06/2017




תאמ 59510-02/15 ש.ח.מ.בית שאן בע"מ נ' א.ר ספרניקלר בע"מ, אלי רוימי








בית משפט השלום בנצרת



תא"מ 59510-02-15 ש.ח.מ. בית שאן בע"מ
נ' א.ר ספרניקלר בע"מ
ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי


תובעת

ש.ח.מ. בית שאן בע"מ


נגד


נתבעים

1.א.ר ספרניקלר בע"מ
2.אלי רוימי




פסק דין


לפני תביעה על הסך של 38,235 ₪ (משוערך ליום 24.02.15)
בגין ביצוע עבודות חשמל שונות עבור הנתבעים על ידי התובעת אשר עוסקת באספקת שרותי חשמל ומיזוג אוויר.

רקע וטענות הצדדים
לטענת התובעת, היא ביצעה עבור הנתבעים עבודות חשמל שונות באצטדיון כדורגל בית שאן, כאשר לטענתה היא ביצעה את מלוא העבודה לרבות תוספות שונות שבגינן התקבל אישור מנציגי העירייה, והקבלן הראשי שהינם הנתבעים.
עוד טוענת התובעת כי, עם סיום העבודות ולאחר אישור העבודות והכמויות על יד נציג העירייה מר דני אברהם (להלן: "מר דני") ישבה התובעת עם הנתבעים ביום 27.08.13 סיכמו ואישרו את החשבון הסופי של התובעת ביומן עבודה מס' 308 וכי בהתאם לסיכום הנתבעים חייבים לתובעת סך של 28,200 ₪ + מע"מ דהיינו 33,276 ₪ נכון ליום 27.08.13 כשאותו חוב לא שולם ונותר משוערך ליום 24.02.15 בסך של 38,235 ₪.
משלא שילמו הנתבעים את חובם על אף דרישות התובעת- הוגש כתב תביעה זה.
הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי יש לדחות או למחוק את התביעה על הסף ביחס לנתבע 2 בשל העדר עילה ו/או בשל חוסר יריבות כלפי הנתבע 2 כיוון שמדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות לחלוטין ,מחד אדם פרטי ומאידך חברה בע"מ (נתבע 2 הינו מנהלה של נתבעת 1 שהינה חברה בע"מ).
על כן נטען כי התובעת לא הסבירה הכיצד חוב של התבעת 1 שהינה חברה בע"מ הופך להיות חובו של הנתבע 2 שהינו אדם פרטי וכי עצם היותו בעל החברה אינו מקנה גישה ישירה לתביעה נגדו.
עוד נטען, כי לא ברור מדוע הזכירה התובעת את מר דני בתביעתה כשהעבודה הייתה מול הנתבעת וכי ככל שסבורה שעל העיריה לשלם היה ראוי לצרפה לתביעה.
עוד טענו הנתבעים כי הם ביקשו מהתובעת לבוא לשטח ולהסביר אילו עבודות בוצעו ועל סמך זה ישלמו לה ,אך הנתבעים סירבו.
הנתבעים הוסיפו שהסכום הנטען כלל לא סוכם ביניהם וכי ההתקשרות נעשתה בע"פ והעבודות בוצעו מול הנתבעת 1 כאשר
בוצעה עבודה נוספת בלוח החשמל הראשי ומדובר בתוספת שאושרה ,מאחר ולא ידוע מה עשתה התובעת בפועל והיא לא מוכנה להגיע לשטח.
ביום 09.02.16 התקיים דיון מקדמי במהלכו טענה התובעת כי מי שהזמין את העבודות זה נתבע 2 באופן אישי וכי אין להם שום מסמך וככל שיצמצמו את המחלוקת ישקלו למחוק נתבע
2 וכי הם מסתמכים על כתב כמויות ומחירים כאשר לטענתם הם נתנו הנחה לעירייה 10% ו 4% למהנדס ו 3 % לקבלן הראשי והתחילו לעבוד לפי כתב כמויות של העיריה והגישו חשבון לעירייה.

הנתבעת 2 חזרה על טענותיה לפיהן ניסו להבין אילו עבודות ביצעו על מנת לשלם לתובעת וכי הם אינם מתכחשים לתשלום, אך המחלוקת הינה על הסכום.
דיון הוכחות התקיים ביום 21.12.16 במהלכו העיד מטעם התובעת מר שמואל דהן (להלן: " מר דהן") שהינו בעל המניות והמנהל של התובעת ומטעם הנתבעים העיד מר אלי רוימי
שהינו מנהל ובעל שליטה אצל הנתבעת 1 (להלן: "מר אלי ו/או הנתבע 2") ומר משה אפרגן שהינו מנהל האצטדיון בעיר בית שאן ועובד עירייה ( להלן: "מר משה").
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על כלל נספחיהם, וכן לאחר שהתרשמתי מהעדויות ועיינתי בסיכומיהם מצאתי כי דין התביעה להתקבל אם כי לא במלוא הסכום.
ראשית, באשר לנתבע 2 מצאתי כי דין התביעה נגדו להידחות כיוון שהתובעת לא הוכיחה כי ההתקשרות בוצעה איתו באופן אישי .
כאמור, הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ ובמקרה כגון דא יש לתבוע את החברה בגין חובותיה ורק במקרים חריגים ניתן
להרים מסך, כאשר התובעת לא הוכיחה כל מקרה חריג אשר מצדיק את העברת חוב החברה לנתבע 1 ואת החריגה מעיקרון האישיות הנפרדת של חברה בע"מ.

לא זו אף זו אלא שגם במהלך חקירת מר דהן הוא ציין כי הסיבה להגשת התביעה גם כנגד הנתבע 2
הינה כי הוא מפחד שהחברה לא תשלם, דהיינו היה מודע כי החוב הינו של החברה ולא של הנתבע 2 באופן אישי ראה עמ' 5 ש' 15:" פחדתי שהחברה לא תשלם אז תבעתי גם את המנהל".
בנוסף, התובעת אף ציינה במהלך הדיון המקדמי כי תשקול מחיקת הנתבע 2 ככל שהמחלוקת בין הצדדים תצומצם : ראה עמ' 1 ש' 26 : "ככל שנצמצם את המחלוקת נשקול למחוק את הנתבע 2".

אם לא די בכך הרי מר דהן ציין בחקירתו כי הוא אף לא החתים את הנתבע 2 על ערבות כלשהי, ראה עמ' 5 ש' 27: "נכן, הלוואי יכולתי להחתים כל אחד על ערבות אישית מצבי היה טוב".
על כן- דין התביעה כנגד נתבע 2 להימחק.
באשר לנתבעת 1 היא איננה מתכחשת לחובה אם כי המחלוקת הינה על סכום החוב ראה עמ' 3 ש' 7: ""אנו לא מתכחשים שבוצעה עבודה אבל אנחנו לא יודעים מה בוצע".
כן התרשמתי כי אכן
היא ניסתה מספר פעמים לשלם את חובה והציעה לתובעת להגיע לשטח לבדוק מה נעשה ,אך התובעת לא הסכימה וטענה כי יש להסתמך על כתב
הכמויות והמחירים והחשבון שהוגש לעירייה
וכי היא אף תזמין מישהו מהעירייה כדי לתמוך בגרסתה – דבר שלא נעשה על ידה.
כתב הכמויות והמסמכים שצורפו לתביעה נטען כי אינם חתומים על ידי הנתבעת ועניין זה לא הוכחש על ידי התובעת שטענה כי היא לא החתימה כיוון שלא נהוג להחתים.
דהיינו נותרנו עם הסכם בעל פה- שצריך להוכיח מה תוכנו ומה הסכום שיש לשלמו לצורך כך היה על התובעת לתמוך את גרסתה אך לא עשתה כן. היא
לא זימנה מספר עדים רלוונטיים וביניהם העד המרכזי שיכל לתמוך בגרסתה שהינה העירה.
ראה עמ'
4 ש' 2: "נציג העיריה יבוא ונוכיח הכל" כאשר אף נציג לא מטעם העיריה לא זומן על ידי התובעת.
ההסכמה בין הצדדים הייתה לטענת התובעת בעל פה, אין לה מסמך חתום על ידי הנתבעת בכתב, ואף מר דהן ציין בחקירתו כי לא החתים על מסמכים
ראה עמ' 6 ש' 16- 20:

"ש:

תראה לי מאיפה אתה למד שהוא הסכים בכתב הכמויות לכל הסכומים והכמויות?
ת:
אני הסברתי כבר בדיון הראשון, לא החתמנו אחד את השני, הוא יכול להכחיש ולומר שלא ביצע את העבודה. אני הלכתי לפי הדברים שכתובים בכתב הכמויות.
ש:
מי ערך את כתב הכמויות
ת:
עיריית בית שאן, אני הגשתי לו חשבון והוא הגיש את זה לעירייה.
"
התובעת
לא זימנה לעדות אף צד מטעם העיריה ואם לא די בכך הרי שבמהלך הדיון התברר כי גם אביו של מר אלירן, מר מאיר, הוא שהביא את הניירת
למר דהן ועל אף זאת לא זומן לעדות:
ראה עמ' עמ' 8 ש' 7-8

"
הביא לי את הניירות ומאז כל העסקה התנהלה מול אלירן. בפעם הראשונה אבא שלו הביא את הניירות והלך ומאז כל התקשורת עם אלירן
" .
בהמשך עמ' 13 ש' 27 עולה כי אין הרשאה לאביו של מר אלירן "...הוא יכול לעשות הרבה דברים אבל אין לו הרשאה לא לחתימה..
הנתבעת הייתה נכונה
לשלם 12,000 ₪ ואף הציעה לאחר מכן סך של 14,000 ₪ סכום שמצאתי לנכון לקבוע כי אינו במחלוקת.
אך מקום שהתובעת לא הוכיחה מאום מעבר לסכום זה, לא זימנה לעדות העיריה שהייתה יכולה לתמוך בגרסתה, לא זימנה את אביו של מר אלירן ולא את
מר דני שטענה בכתב התביעה כי הוא אישר את העבודות והכמויות, לא זימנה
עדים מטעם חברת דקל שטענה שהורידה %4 הנחה עבורם (עמ' 6 ש' 2-3)

בנסיבות אלו יש להפעיל כלפי התובעת את
החזקה בעניין אי הבאת עדים רלבנטיים, קרי לו היה מוזמן עד הראיה היתה עדותו פועלת לרעתה. (ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, פ"ד ל(1) 218;
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה
(4) 651, עמ' 657).
כאשר
אי זימון העיריה שהינה עד רלוונטי שהייתה יכולה להביא את גרסתה ולתמוך בגרסת התובעת ככל שזו הייתה נכונה וכן הייתה יכולה להעיד על הסכום ששילמה העיריה עבור העבודות של התובע ומקום שהתערבותה
ניכרת גם במהלך החקירות ראה עמ' 6 ש' 19-20: " מי ערך כת בהכמויות? ת: עיריית בית שאן, אני הגשתי לו חשבון והוא הגיש את זה לעיריה". כן בעמ' 9 ש' 5-6: "...אני לא חשבתי שיש לזמן את העיריה..." פועל לרעת התובעת.
על כן מצאתי שדין התביעה להתקבל בסכום שאינו שנוי במחלוקת
שבו מודה הנתבעת שהינו סך של 12,000 ₪ ובתוספת

שהציעה הנתבעת בסך של 2,000 ₪ ובסך הכול 14,000 ש"ח .


סוף דבר
התביעה נגד נתבע 2 נדחית וכנגד הנתבע 1 מתקבלת אם כי לא במלוא הסכום.
התובעת תשלם לנתבע 1 הוצאות משפט סך של 2,000 ₪.

על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 14,000 ₪ שהינו הסכום שאינו שנוי במחלוקת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל.
כן תישא הנתבעת
בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של
3,800 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לא מצאתי מקום לפסוק כל סכום מעבר להנ"ל מקום שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת שאר החוב הנטען.


המזכירות תמציא העתק פסק-דין זה לצדדים.









ניתן היום,
י"ז סיוון תשע"ז, 11 יוני 2017, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 59510-02/15 ש.ח.מ.בית שאן בע"מ נ' א.ר ספרניקלר בע"מ, אלי רוימי (פורסם ב-ֽ 11/06/2017)