פסקי דין על י.ד.עשוש תשתיות בע"מ | פסקי דין על עובדיה טלאור | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

5100-01/16 תאמ     11/06/2017




תאמ 5100-01/16 י.ד.עשוש תשתיות בע"מ נ' עובדיה טלאור, איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 5100-01-16 י.ד. עשוש תשתיות בע"מ
נ' טלאור ואח'

בפני
: כב' השופטת אורית חדד





התובעת
:
י.ד. עשוש תשתיות בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד אופיר חמדי




נ ג ד

הנתבעים
:
1.עובדיה טלאור
2.איילון חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד רוית גיא דרור



פסק דין


1.
עניינה של התביעה נזקי התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 17.2.15 בה היו מעורבים משאית שבבעלותה מצד אחד (מ.ר 50-691-73, להלן:"המשאית") ואוטובוס בו נהג הנתבע 1 מצד שני (מ.ר 83-312-53, להלן:"האוטובוס"). הנתבעת 2 הינה המבטחת הרלבנטית.

2.
שיעורה של התביעה 65,451 שקלים: 37,151 שקלים – נזקי המשאית ע"פ חוו"ד שמאי ; 3,500 שקלים
- שכ"ט השמאי; 12,800 שקלים - אבדן 4 ימי עבודה של המשאית ע"פ מחירון "דקל"; 10,000 שקלים – הפחתה שתידרש בשל השפעה פסיכולוגית צפויה על רוכש עתידי למשאית; 2,000 שקלים – הפסד זמן, עגמת נפש והוצאות משפטיות ראשוניות.

3.
התאונה מושא התביעה התרחשה בצומת "קסטינה" בעוד המשאית נוסעת מצפון לדרום והאוטובוס – ממזרח לכיוון צפון (הנתבעים צרפו לכתב הגנתם סקיצה מתאימה).
המחלוקת העיקרית בתיק נוגעת לשאלת האחריות ובאופן ממוקד – לשאלה מי מבין הנהגים נכנס כדין לצומת ומי לא. כל צד מייחס לאחר את הכניסה לצומת במופע אור אדום.
הנתבעים אינם חולקים על סכומי הנזק הנקובים בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, אולם לשיטתם, רובם אינם נובעים מהתאונה דנן. יתר הנזקים שנויים במחלוקת אף בשיעוריהם.

4.
אקדים ואציין כי בהליך זה לא הוצגשה כל עדות אובייקטיבית או מקצועית שיש בה כדי לשפוך אור על המחלוקת העיקרית בענין האחריות. מטעם כל צד העיד הנהג בלבד בשאלת האחריות, כך שבפני
בית המשפט ניצבת גרסה מול גרסה ולצד אלו טענות הצדדים הנאחזים בנסיבות אלו ואחרות בטענה כי יש בהן כדי לחזק גרסתם.

5.
לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים ולאור התרשמותי מאלה ומתן הדעת למכלול הנסיבות וכל זאת על רקע הנטל המוטל על התובעת שהיא
"המוציאה מחברה", מצאתי מקום לדחות תביעה זו כמבואר להלן.
6.
נהג המשאית – דהן ישראל (להלן: "דהן") – מתאר בעדותו את תרחיש התאונה באופן הבא: "הגעתי לצומת קסטינה לרמזור, אני בא מצפון לדרום... היה לי אדום נעצרתי בצומת קסטינה אז התחילה נסיעה בירוק, יצאתי בירוק וראיתי 3 נתיבים שאמורים לפנות שמאלה. ראיתי את האוטובוס. יצאתי ופתאום האוטובוס יצא לי ופגע לי בתוך הקבינה בצד הימני שלו ובצד הימני שלי . פגע לי בשמשה ניפץ לי השמשה הקדמית הבקלית המדרגה קיבל מכות, נעצרתי בצד הפעלתי וינקרים ורצתי אליו. הוא נעצר בתחנה הקרובה שהיתה לו." (עמ' 2 שורות 20-15).

כפי שטענו הנתבעים בסיכומיהם, האינטרס לטעון בתאונות כגון דא כי הנהג נכנס לצומת רק לאחר שעמד והמתין לחילוף מופע הרמזור לירוק במובחן ממציאות בה טוען הנהג כי נכנס לצומת בנסיעה רצופה במופע אור ירוק ברור הוא בהיותו תורם לוודאות הכניסה לצומת כדין.
דא עקא, דהן נשאל לא מעט לגבי מיקומו ומצבו של האוטובוס עובר לתאונה והלה טען בפה מלא כי הספיק להיווכח בו תוך שהוא אף מפרט שהאוטובוס היה במצב של עמידה בנתיב האמצעי מבין שלושה בעוד שהיה עליו להימצא בנתיב הימני וכי משני צידיו היו רכבים פרטיים. דהן
נשאל מפורשות ואישר למעשה הן הוא והן נהג האוטובוס נעמדו בצומת בו זמנית עובר לתאונה (עמ' 5 משורה 15 ואילך ובפרט שורות 29-30).
בשלב זה הקשה ב"כ הנתבעים על דהן והבהיר לו כי גרסתו אינה סבירה שכן משעה שהוא מודה כי יש רק שני כיווני נסיעה בצומת – שלו ושל הנתבע 1 – הרי שלא יכול להיות תרחיש עובדתי כטענתו שהרי בצומת כגון דא, בזמן עצירתו של האחד במופע אור אדום, לאחר – מופע אור ירוק והפוך מכך לסרוגין. רק אז תיקן למעשה דהן את תשובתו וטען כי הנתבע 1 עצר במופע אור אדום בעוד הוא יצא במופע אור ירוק (עמ' 6 שורה 22)
בהמשך ולשאלות בית המשפט בעמ' 7-8 מחדד דהן ומבהיר כי למעשה הגיע לצומת סמוך למופע האור הירוק בכיוונו, נעמד במופע אור אדום כחצי דקה, הספיק לראות את הרכבים בכיוון נסיעת האוטובוס נעצרים, לרבות האוטובוס אשר נעצר כשאז לדבריו: "נהיה לי כתום ירוק יצאתי לנסיעה" (עמ' 8 שורות 25-26). תשובה אחרונה זו הצמיחה כמתבקש שאלה נוספת נוכח צרוף צבעי הרמזור הנקובים והעד בשלו (שם, שורות 29-31).

בהתייחס לנסיבות כניסת הנתבע 1 לצומת טען דהן כי הלה הספיק להיכנס כשני מטרים בלבד לתוך הצומת בעוד הוא עצמו היה בתחילת הנסיעה ממש (בנתיב הימני ביותר) ולא הספיק לנסוע מרחק רב לתוך הצומת (עמ' 6 סיפא- 7 רישא). לשיטתו, הנתבע 1 הצהיר בפני
ו כי עת נעמד בצומת אחד הנוסעים דחף אותו והוא משער אפוא כי רגלו של הנתבע 1 נשמטה מדוושת הבלם, מה שהביא לכניסת האוטובוס לתוך הצומת (עמ' 2 סיפא, עמ' 7 רישא).
אף בהתייחס למרכיב זה של העדות מוצאת אני קושי שכן דהן אינו מתאר כניסה רצופה ומהירה של מי מהרכבים המעורבים לצומת, כי אם כניסה איטית יחסית, כמאפיין התחלת נסיעה ואף פחות מכך לגבי האוטובוס. במצב דברים זה קיים קושי להתרשם הכיצד הגיע מפגש הרכבים לכדי היקף הנזקים הנכבד המתואר בחוות הדעת ( כ- 31,000 שקלים) והמקיפים את חזית האוטובוס (לרבות תשובת פנס ימין, מכסה סורג, שמשה) וחלקו הימני קדמי (לרבות אזור הדלת והמדרגה, מראה ימנית).

הנתבעים בסיכומיהם מבקשים לתקוף את גרסתו של דהן אף בשל נוסח טופס ההודעה מיום 23.2.15 על התאונה (שצורף לכתב התביעה) שאינו מפרט את הנתונים העובדתיים הנטענים בעדות ובפרט – את טענתו של דהן בדבר עמידתו בצומת עובר לתאונה.
בענין אחרון זה אציין, כי אמנם קיימת חשיבות לתוכן טופס ההודעה הנרשם ככלל סמוך לאחר התאונה, אולם אין מקום להכביר בניתוחו של זה ולנתחו כתצהיר המוגש לתיק בימ"ש ונעדר פרטים מהותיים. עסקינן בטופס שנועד לשמש את המבוטח ביחסים עם מבטחו ככלל ואשר נושא מס' מצומצם של שורות לצורך תאור התאונה. מטבע הדברים וככלל נוטה המבוטח/ הנהג להסתפק בתאור כללי ותמציתי ביותר אשר יספיק להבהרת זהות הצד האשם וכך נעשה אף כאן עת צוין כי נהג האוטובוס נכנס לצומת במופע אור אדום.
כל עוד אין בתאור זה כדי לעמוד בסתירה לגרסה המושמעת בעדות העד, אינני מוצאת מקום להיתלות בזה לשם המחשת "כרסום" בגרסת הנהג.

7.
הנתבע 1 מסר גרסתו מצד שני באלו המילים: "אותו היום עמדתי בצומת ברמזור לפנות שמאלה לכוון ת"א ירושלים מסמיה, התחלף הרמזור לצהוב הרמתי את הרגל מהברקס, עדיין לא לחצתי זז, האוטו אמנם טיפה זז קדימה , באותה שניה קם נוסע לשאול שאלה אבל הרגשתי איזה משהו בא לי בצד שמאל, לא ידעתי מה זה , בלי לחשוב פעמיים לחצתי על הברקס. אז באה משאית פגעה לי במראה והיא התקפלה. כל מה שקרה היה המראה שנשברה. שמתי זכוכית אחרת בהמשך.
היות והוא בא במהירות יש צומת שיש את הירוק ורוצים להכנס לקסטינה אז נצמדים לימין הרכבים ולפעמים גונבים רמזור. באופן עקרוני אני יודע את זה." (עמ' 9 שורות 9-15).

בהמשך מבהיר הנתבע 1 כי עובר לתאונה נעמד כדקה בצומת לפני קו העצירה במופע אור אדום עם רכבים נוספים בנתיב הימני או האמצעי. לשיטתו כל שהספיק הוא להרים את רגלו מדוושת הבלם בשלב בו מופע האור האדום עובר לאדום-צהוב, כך שתזוזת האוטובוס
- "גלישתו" (כלשונו) היתה אפסית ולא עלתה על מטר אחד (עמ' 12 שורה 11). באותו הרגע אכן קם נוסע כלשהו על מנת לשאול שאלה ואז חש הוא בחבטת המשאית ולחץ על הבלם. (עמ' 9 סיפא -10). הנתבע 1 מציין כי טרם הספיק ללחוץ על דוושת הגז בכלל וכי מכל מקום, לחיצה כאמור משפיעה בשיהוי של כשניה עד שלוש בדגם האוטובוס הנדון, כך שתאוצתו היא איטית למעשה (עמ' 12 שורות 13-15).
הנתבע 1 נשאל ע"י בית המשפט באיזה שלב אם כך היה מופע רמזור ירוק בכיוונו ולזאת השיב: "אז התחלף לירוק, עוד לא נתתי גז בכלל כשהיה ירוק. לא הספקתי כי הוא עבר ונתן לי את המכה. למזלי הנוסע שקם מנע תאונה משמעותית." (עמ' 10 שורות 23-25).
קרי – הנתבע 1 מכחיש את האפשרות לפיה נכנס כשני מטרים לצומת ו/או כי נוסע דחף אותו וגרם לכניסתו לצומת, אדרבא – לשיטתו דווקא פנייתו של אותו נוסע היא שלמעשה עיכבה את כניסתו עם חילופי מופע האור ברמזור.

גרסת הנתבע 1 לגבי נזקי הרכבים אף היא אינה מתיישבת עם גרסת דהן לגבי אופן התרחשות התאונה. לטענתו האוטובוס נפגע אך במראה הימנית שלו וכך גם המשאית נפגעה אך בגובה של כשני מטרים עת חלקה הימני פגע בחלקו הימני הוא מחמת אופן עמידתו (בהקשר זה
יש לציין כי הנתבע 1 המחיש בדיון על גבי הסקיצה שצורפה לכתב ההגנה את כיוון הנסיעה, אופן התרחשות התאונה ומיקום מפגש הרכבים זה בזה כשכיוון נסיעתו לשמאל ושל המשאית במסלול ישר הנוטה בזווית לכיוון ימין).
הנתבע 1 שולל מכל וכל פגיעה בחזית המשאית ומציין: "לא , חד משמעית לא. אם הוא היה מקבל מכה מקדימה לא הייתי יושב פה עכשיו" (עמ' 11 סיפא). אמירה אחרונה זו מתיישבת עם תאורו לפיו האוטובוס נכנס לצומת בתנופה כפי שעושים נהגים מכיוונו לא אחת, והמשיך לכיוון ימין, כך שלא נעצר מיד עם קרות התאונה (עמ' 9). בהקשר זה אישר הנתבע 1
בפה מלא כי המשאית נכנסה בנסיעה רצופה לצומת. כלשונו:
"אין בכלל ויכוח, זה לא יכול להיות במהירות שהיא עברה שהיא עצרה לפני כן" (עמ' 13 שורות 11-13).

הנתבע 1 נשאל אף הוא לגבי טופס ההודעה שמסר, אולם אף כאן ואף ביתר שאת אומר, כי לא ניתן להיבנות מהטופס לשם "כרסום" בגרסת העד. אדרבא, הודעה זו מפורטת יותר ומלווה בסקיצה הנ"ל ואלו מתיישבים והיטב עם עדות הנתבע 1 בבית המשפט.

8.
יצוין עוד כי קיימת מחלוקת בין העדים – הנהגים לגבי ההתרחשויות לאחר התאונה. בעוד שדהן טוען כי הוטעה לגבי פרטי הנתבע 1, ונאלץ לאתרו וכי נודע לו (ע"י אחר) כי הלה בכלל לא דיווח בחברתו על התאונה, הרי שהנתבע 1 מכחיש מציאות זו ומבהיר כי כל אחד מהנהגים המשיך ועצר במקום בו ניתן היה לעצור וכי הוא עצמו קרא לדהן לבוא אליו הואיל והיה עם נוסעים באוטובוס. השניים החליפו פרטים ולבקשתו, צילם דהן את המשאית, אולם לא שלח לו את התמונות אלא נסע והוא מצידו הניח שהכל תקין הואיל ואצלו היה הנזק זניח (עמ' 9 שורות 18-25). עוד ציין כי דהן צילם את הפוליסה עצמה וקיבל ממנו את מס' הטלפון שלו.
לא ניתן לומר כי יש בעדויות הנתונות כדי להמחיש את גרסת דהן בסוגיה זו, מה גם שטופס ההודעה של הנתבע 1 נושא תאריך 18.2.15, קרי – יום לאחר התאונה, נתון שאינו מתיישב עם טענת אי הדיווח לחברת מטרופולין שבשרותה עבד.
יתרה מכך, מה לו לנתבע 1 למסור פרטים שגויים עת פרטי האוטובוס חשופים, גלויים ומצולמים ע"י דהן לשיטתו הוא (עמ' 2 סיפא). אוסיף ואומר בהקשר זה כי לא הוצג המסמך בו נרשמו הפרטים השגויים, אשר לשיטת דהן נרשמו ע"י הנתבע 1 עצמו (שם בשורה 28).

9.
ערה אני לכך שהנתבעים עשויים היו להסתייע בעדותה של אותה נוסעת אשר נעמדה לצד הנתבע 1 עובר להתרחשות התאונה ונמנעו מכך. ב"כ הנתבעים הצהיר לפרוטוקול כי זו סרבה לשתף פעולה ולמסור פרטים מלאים כנדרש לשם זימונה, טענה שלא ראתה דבר וניתקה את השיחה הטלפונית שנתקיימה בינו לבינה (בפתח הדיון מיום 9.5.17).
נכונה אני להניח כי פניה למשרד חקירות עשויה היתה לסייע ולאפשר בכל זאת איתורה של אותה נוסעת אשר לא אחת נוסעת בקו זה, כפי הנראה (ראה עדות הנתבע 1 בעמ' 13 רישא) ובכל זאת, לא התרשמתי כי יש מקום להנחה שהנתבעים העדיפו שלא תושמע גרסתה ואין לדעת האם זו כנוסעת ובפני
יתה לנתבע 1 הספיקה להיווכח בנתונים הרלבנטיים למחלוקת.
מכל מקום, הקשיים המעיבים על גרסת התובעת הינם במידה כזו שמחדל זה המיוחס לנתבעים אין בו כדי להשתוות להם ולרפאם לטעמי.

10.
אסכם ואומר כי סוגיית האחריות אינה יכולה להיות מוכרעת לטובת התובעת ומשני טעמים:
ראשית, לא מצאתי כל סיבה להעדיף את עדותו של דהן על פני עדותו של הנתבע 1. אדרבא, עדותו של הנתבע 1 היתה בעיני יותר עקבית, אחידה, הגיונית עניינית ובלתי מגמתית.
הגם שאין מקום לקביעה גורפת הפוסלת את עדותו של דהן, הרי שבית המשפט מצא עצמו מתקשה
להתרשם בדבר קיומה של עדות קולחת (כנטען) ומשכנעת מצידו.
שנית, במימד האובייקטיבי הנזקים הנטענים אינם מתיישבים לטעמי עם גרסתו של דהן בכל הנוגע למיקומם והיקפם ואין בנמצא נתונים אובייקטיביים סדורים ומוכחים (במתכונת הנעשית ע"י בוחני תנועה למשל), אשר יסייעו בהרמת הנטל המוטל על התובעת.
בהינתן האמור, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ודין התביעה להידחות.

11.
אף אם מעבר לצורך אציין ובתמצית לגבי הנזקים שנתבעו:
·
אכן יש מקום לתהות הכיצד תאונה כזו ובנסיבות בהן האוטובוס ניזוק כפי הנראה רק באזור המראה הימנית, גוררת בכל הנוגע למשאית, נזקים בהיקף ובמיקום כנטען. עם זאת, ככל שהתובעת היתה עומדת בנטל המחשת האחריות, הרי שמשבחרו הנתבעים שלא לחקור את שמאי הרכב מטעם התובעת ומשזה בדק את המשאית לכאורה יומיים בלבד לאחר התאונה, הרי שיש מקום לקבל חוות דעתו, אך זאת בניכוי מרכיב המע"מ, קרי – 31,484 שקלים.

·
אשר לשכר השמאי, עסקינן בסכום החורג באופן משמעותי מהמקובל וללא הסבר, כך שיש מקום לאשר כמחצית הסך הנתבע בניכוי המע"מ ולכל היותר 2,000
שקלים.
·
אשר לסוגיית ימי העמידה של המשאית, אציין כי לא נחה דעתי מעדותו של מר אלעד רצון מטעם התובעת בסוגיה זו. נראה כי אכן היה מקום להעיד את חשב החברה כגורם הבקי בנתונים. מכל מקום, מעדותו של זה עולה כי לא היה מקום כלל לחישוב הנזק כפי נעשה שכן התובעת הסתייעה במוביל חלופי, כך שהחישוב צריך היה להתייחס אך להפרש הרלבנטי ולא למכפלת יום עבודה של משאית בארבעה ימים לפי מחירון דקל.
·
כך גם לא הומחשה כראוי ההפסד שטיבו השפעה פסיכולוגית על קונה עתידי. חוות הדעת שהוצגה אך מציינת כי אינה מתייחסת לכך ואינה מכמתת הפסד זה אשר ספק אם יש לו מקום עת המומחה אינו מוצא כי ישנה ירידת ערך לרכב עקב נזקי התאונה ומהו האופן בו ניתן לחשבו. מכל מקום, הסכום שנתבע, ננקב באופן סתמי למדי.
·
מרכיב בזבוז הזמן, עגמת הנפש וההוצאות הראשוניות לא פורט דיו ועל פניו וככלל מקומו במסגרת ההוצאות הנפסקות ככלל בהליך.

12.
סוף דבר, התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעים הוצאותיהם, אשר בנסיבות הענין, תוך התחשבות, בין השאר, בהיקף המחלוקת ובטיבה, הערות בית המשפט לגבי טענות הצדדים, היקף ההליך ונסיבות ההכרעה, יועמדו על סך של של 6,500 שקלים.

ניתן היום,
י"ז סיוון תשע"ז, 11 יוני 2017, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 5100-01/16 י.ד.עשוש תשתיות בע"מ נ' עובדיה טלאור, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/06/2017)