פסקי דין על ויקטור סמארה | פסקי דין על גלאדיס סמארה | פסקי דין על בנק הפועלים חיפה סניף הרצל

37077-03/17 עשא     12/06/2017




עשא 37077-03/17 ויקטור סמארה, גלאדיס סמארה נ' בנק הפועלים חיפה סניף הרצל








בית משפט השלום בחיפה



עש"א 37077-03-17 סמארה ואח' נ' בנק הפועלים חיפה סניף הרצל
12705


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
נסרין עדוי-ח'דר


המערערים

1.ויקטור סמארה

2.גלאדיס סמארה

ע"י ב"כ עו"ד נאדר ג'רייס


נגד


המשיב

בנק הפועלים חיפה סניף הרצל
12705




פסק דין


ערעור על הגבלת חשבון בנק בהתאם
לסעיף 10 בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981

("החוק").
בד בבד עם הערעור הוגשה בקשה דחופה למתן צו זמני המורה על ביטול הגבלת חשבון, המתנהל אצל המשיב, בנק הפועלים בע"מ ("הבנק").
ביום 19.3.17 ניתנה על ידי החלטה לפיה ההגבלה על חשבון הבנק תעוכב, עד למתן החלטה אחרת.

הצדדים ורקע עובדתי בתמצית
המערערים הם בני זוג החיים יחדיו ומנהלים חשבון בנק משותף אצל המשיב. המערער הוא טבח והמערערת היא מתמחה לעריכת דין.

ביום 12.7.16 נשלח אל המשיבים מכתב מאת המשיב, שכותרתו "התראה בדבר החלת הגבלות לפי חוק שיקים ללא כיסוי", לפיו 6 שיקים של המערערים סורבו בשל חוסר כיסוי.

ביום 6.10.16 חתמו המערערים על בקשה למסגרת אשראי, לפיה עד ליום 31.12.16 הוקצתה להם מסגרת אשראי בסך של 12,500 ₪, לחשבון שמספרו 51112 בבנק הפועלים, סניף 705 ("חשבון הבנק").
בהתאם לסעיף 9 בבקשה הנ"ל, מסגרת האשראי הותנתה בהפקדה סדירה של משכורת חודשית לחשבון.

ביום 14.2.17 נשלח אל המערערים מכתב נוסף מאת הבנק, ובו הודעה על החלת הגבלות לפי חוק שיקים ללא כיסוי. בהתאם לאמור במכתב, לאור סירוב של 10 שיקים שהוצאו מהחשבון (שמספרם פורט בהודעה), בשל חוסר כיסוי, הוגבל חשבון המערערים החל מיום 2.3.17 ועד ליום 2.3.18.

בהודעה פורטו 10 שיקים:
6 שיקים שפרעונם חל ב 2016- שיק ראשון ע"ס 1010 ₪; שיק שני ע"ס 1838 ₪; שיק שלישי ע"ס 703 ₪; שיק רביעי ע"ס 550 ₪; שיק חמישי ע"ס 535 ₪; שיק שישי ע"ס 535 ₪.
4 שיקים שמועד פרעונים חל ב 2017- שיק שביעי ע"ס 2707 ₪; שיק שמיני ע"ס 408 ₪; שיק תשיעי ע"ס 550 ש"ח ושיק עשירי ע"ס 560 ₪.

טענות המערערים
תחילה הבהירו המערערים כי עד ל- 10/2016
מסגרת האשראי שלהם בחשבון הייתה בסך 32,000 ₪, ולכן שני השיקים הראשונים הוחזרו בטעות, שכן היתרה השלילית בחשבון באותו מועד הייתה בסך של כ- 27,000 ₪. כן נטען כי ביום 24.2.16 הופקד בשנית השיק השני, והוא כובד על ידי הבנק, ומשכך יש לגרוע שיק זה ממניין השיקים.
לטענת המערערים, רק ביום 6.3.17 הם קיבלו הודעה על הגבלת החשבון, וזאת ללא שניתנה להם התראה מראש, הבנק לא נתן התראה ולא הודיע כי 5 שקים סורבו טרם לכן. לטענתם היה על הבנק לפנות אליהם ולהתריע בפני
הם בגין סירובו של כל שיק שלא היה לו כיסוי מספיק, ומשלא עשה הבנק כך הוא הפר את חובת הנאמנות.
לטענת המערערים התנהלות הבנק והפעולה בה נקט כשהחליט לסרב את השיקים נשוא הערעור שונה, חדשה וסותרת את מה שהיה מקובל או נהוג בין הצדדים במשך שנים רבות וכל זאת ללא כל הצדקה.
לטענתם, בכל מקרה ובהתאם להנחיות המפקח על הבנקים, הבנק התחייב לכבד שיקים כאשר החריגה לא עולה על סך של 1,000 ₪. לטענתם הבנק פעל בהתאם להתחייבות זו, כאשר כיבד ביום 15.1.17 שיק ע"ס 500 ₪ כשהיתרה השלילית של החשבון עמדה על סך של 13,168 ₪ (דהיינו חריגה בסך של 1000 ₪ ממסגרת האשראי).
משכך טענו, כי לא היה מקום להחזיר את השיקים 8- 10.
באשר לשיק השביעי נטען כי הוא לא כובד בשל עיקול שרבץ על החשבון, ומטעם זה בלבד, ולכן אין להביאו במניין השיקים שסורבו.

לטענתם, התנהלות הבנק מהווה הפרה של הסכמות או של דרך ניהול שהייתה מקובלת בין הצדדים והיא אף הייתה בניגוד להבנות אליהן הגיעו הצדדים. המערערים טענו בעניין זה כי היו לאורך כל הדרך בקשר רציף עם הבנק ועם נציגיו ובמיוחד עם הגב' חגית אברהם, וביניהם הושגה הסכמה כי הבנק יכבד את השקים המשוכים על חשבון המערערים אף אם הייתה חריגה מסוימת ממסגרת האשראי שהוקצתה להם, ומשכך היה להם יסוד סביר להניח כי השיקים הנ"ל היו אמורים להיפרע כסדרם.

טענות הבנק
לטענת הבנק, המערערים לא תמכו את טענותיהם במסמכים כנדרש, טענותיהם הועלו ללא בסיס משפטי וללא ביסוס עובדתי ולא הוכיחו אף לא אחת מעילות הביטול שבחוק.
לטענת הבנק כל השיקים בחשבון המערערים, נשוא הודעת ההגבלה, הוחזרו כדין, שעה שלא הייתה יתרה מספקת לכיסויים.

לטענת הבנק מסגרת האשראי של המערערים בחשבון הייתה על סך של 24,500 ₪, ולא 32,000 ₪ כנטען, והשיקים סורבו בשל חריגה ממסגרת האשראי ולא בשל טעות. אף השיק השני שהופקד בשנית, כובד משום שהיתרה בחשבון אפשרה זו, מה שלא היה בהפקדה הראשונה, ובהתאם לחוק (לעניין סירוב שיק) אין זה משנה מתי הופקד השיק אלא מועד פירעונו.

לטענת הבנק, אין ממש בטענת המערערים כי הבנק לא התריע בפני
הם, שכן נשלח מכתב בטרם הוגבל החשבון, לאחר מכן נחתם הסכם מסגרת חדש, אף בו לא עמדו המשיבים ורק לאחר שסורבו
שיקים נוספים בשנת 2017 נשלחה הודעת ההגבלה. לטענת הבנק, אף טענת המערערים כי היו בקשר רציף עם הבנק יש בה כדי לסתור את טענתם כי לא ידעו על אי פירעון השיקים וכי לא ניתנה להם התראה בטרם ההגבלה על החשבון. לטענת הבנק, המערערים אכן היו בקשר עם הבנק ואף נפגשו עם מנהל הסניף אשר הבהיר להם כי חובה עליהם לעמוד במסגרת האשראי.
באשר לשיקים שכן כובדו כאשר החשבון חרג ממסגרת האשראי המאושרת, טען הבנק כי במספר מקרים ספציפיים, פנו המערערים לבנק בבקשה לכבד שיק מסוים, ובחלק מהמקרים ומתוך רצון לבוא לקראת המערערים הבנק אישר זאת, אך מדובר במקרים חריגים ביותר, שאין בהם כדי להצביע על הכלל.
עוד נטען בעניין זה, כי האחריות למצב החשבון וכושר הפירעון ממילא מוטל על המערערים ואין הם יכולים להישמע בטענה כי היה על הבנק לקבל שיקים כאלו ואחרים בעבר או כי היה על הבנק להתריע בפני
הם כי נתנו שיק שאין לו כיסוי, מה גם שהמערערת היא מתמחה למשפטים וחזקה עליה
כי ידעה את התוצאה המתבקשת של מעשיה ומעשי המערער.

כן טען הבנק, כי מעולם לא הוסכם בין הצדדים כי ככלל יכובדו שיקים שהוצאו מהחשבון למרות החריגה ממסגרות האשראי, ואף הובהר למערערים פעמים רבות כי חובה עליהם לנהל את החשבון ללא חריגה. לטענת הבנק, עצם העובדה, שאקראית הוא כיבד שיק כזה או אחר בעבר, אין בה כדי להעיד על הסכם אשראי שונה במסגרתו התחייב הבנק להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון המערערים כדבר שבשגרה ולצורך כיבוד השיקים, כל זאת כאשר לא הופקדו בחשבון כספים שיצרו יתרה מספקת לכיסוי השיקים ביום הצגתם לפירעון.
לטענת הבנק ההכנסות השוטפות בחשבון ירדו לאורך זמן, כאשר בחודש אוגוסט אף בוטלו כרטיסי האשראי בחשבון עקב התנהלות לא תקינה.

כן הפנה הבנק להוראת המפקח על הבנקים 325, שנחקקה מכוח פקודת הבנקאות, לפיה תאגיד בנקאי לא יאפשר היווצרותה של יתרת חובה בחשבון עובר ושב, העולה על מסגרת האשראי.

דיון
סעיף 10 בחוק קובע כדלהלן:

"10.
(א)לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל
הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:
(1)
הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;
(2)
הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;
(3)
ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;
(4)
נבצר מהלקוח לטפל בענייניו מחמת פגיעה, בו או ברכושו, בפעולת איבה, ובשל כך סורב השיק;
(5)
הלקוח הוא תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כאמור בפסקאות (1) ו-(2)
להגדרה "הכרזה על שעת חירום", ובין המועד שבו נמשך השיק ובין המועד שבו הוצג לפירעון חלה הרעה משמעותית בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק.
(ב)
לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במנין השיקים שסורבו –
(1)
פגם שנפל בהתראה;
(2)
אי קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה
".

מן האמור לעיל עולה, כי על המבקש לגרוע שיק מרשימת השיקים המסורבים מוטל הנטל להוכיח כי התקיימה איזו מהעילות המנויות
בסעיף 10(א)

לחוק.

בענייננו, המערערים, אשר טענו כי יש לבטל את השיקים הן בשל טעות, הן בשל עיקול והן בשל הסכם עם הבנק, לא הוכיחו אף אחת מטענותיהם. עוד אציין, כי המערערים טענו כי לא ניתנה להם התראה בדבר ההגבלה על החשבון, ובהתאם לאמור לעיל, טענה זו לא מהווה עילה לערעור או ביטול השיק, ומשכך אין לתת לה משקל של ממש. למען הסר ספק אבהיר, כי ממילא יש לדחות טענה זו, שכן אין חולק כי ההגבלה הוטלה כמעט חצי שנה לאחר שהמערערים חתמו על בקשה למסגרת אשראי חדשה ב 10/2016, וזאת לאחר ששישה שקים של המערערים כבר הוחזרו בשל אי כיסוי מספיק. המערערים אף טענו כי מסגרת האשראי שלהם "הופחתה בצורה דרסטית" לאחר החתימה הנ"ל. רוצה לומר- הייתה סיבה מדוע נדרשו המערערים לבוא לבנק ולחתום על בקשה חדשה למסגרת אשראי, ואם כטענת המערערים סכום המסגרת אכן הופחת, הרי שהייתה סיבה לכך ואין זה סביר כי המערערים אשר סברו כי לזכותם מסגרת עד לסך של 32,000 ₪ יחתמו ללא סיבה על בקשה להקטנת מסגרת אשראי, באופן שמסגרת האשראי תעמוד על סכום שמהווה
קרוב לשליש מהמסגרת הקודמת.

כאן המקום להדגיש כי עיון בדפי החשבון העלה כי החל מיום 1/1/2016 ועד למועד הגבלת החשבון, דהיינו למעלה משנה, חשבון המערערים חויבו כל חודש (למעט חודש אחד) בעמלת חריגה ובעמלה בגין החזר שיקים, ומלבד חודש 5/2016 ו- 12/2016, כל חודש הוחזרו שיקים בשל אכ"מ. בנוסף לכך המערערים חויבו פעמיים ב"עמלת התראה", הראשונה ביום 14.2.17, השנייה ביום 23.2.17 בשל מכתב ההתראה.
על כך יש להוסיף, כי לאחר כל חריגה בוצעה הפקדה, ומשכך ברור כי המערערים ידעו על חריגות, ואף נקטו בפעולות להסדרת מסגרת האשראי (הפקדות, נטילת הלוואות וכיו"ב).
משכך, אין המערערים יכולים להישמע בטענה, לפיה התחוור "בתדהמה" כי חשבון הבנק שלהם הוגבל.

המערערים הפנו לתקנה 6 בתקנות שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981, וטענו כי לא ניתנה להם התראה כי חזרו חמישה שקים. דין הטענה להידחות. הבנק שלח מכתב התראה כאמור לעיל, חודשים רבים לפני שהוטלו ההגבלות, הבנק החתים את המערערים על הסכם מסגרת חדש, הבנק שלח מכתב בו הודיע על ההגבלה בטרם ניתנה וסבורני כי די בכך כדי לדחות טענה זו.

הטענה כי מסגרת האשראי בחשבון הבנק הייתה עד ל 10/2016 ע"ס של 32,000 ₪, דינה להידחות אף היא. שכן, המערערים לא הציגו הסכם עם הבנק בעניין מסגרת האשראי, לא הוצגה על ידי המערערים בקשה למסגרת אשראי לא זו מ- 10/2016 (כפי שהציג הבנק) ולא בכלל, וכל טענתם בעניין זה התבססה על דפי חשבון בנק (פירוט תקופתי וכן תדפיסי עו"ש). משכך, המערערים לא הוכיחו כלל מהי מסגרת האשראי שהייתה להם בחשבונם, ומקל וחומר לא הוכיחו כי מסגרת האשראי הייתה
32,000 ₪. ודוק: עצם העובדה כי חשבון המערערים התנהל ביתרת חובה בסכומים שנעו בין 32,000- 37,000 ₪ במשך מספר חודשים בודדים אין בה כדי להוכיח מה הייתה מסגרת האשראי. כך אף בעניין הכיתוב בפירוט תקופתי לתנועות בחשבון שצורף כנספח ב' לערעור, שם נרשם כי "מסגרת חח"ד פרטי מדורג 32,000 ₪".
מעבר לכך שבהעדר מסמכי פתיחת חשבון בנק לא ניתן לדעת מהי מסגרת האשראי המוסכמת, המערערים צירפו לערעור פירוט חסר של חשבון הבנק, כך צירפו פירוט רק מיום 1.1.16 ולא טרם לכן, כאשר לפי טפסי הבקשה לאשראי מתאריך 10/2016 חשבון הבנק נפתח כשנה לפני כן. המערערים לא הציגו את ההסכמים הראשונים בעת פתיחת החשבון, לא הוצגו דפי פירוט זמן קצר לאחר פתיחת החשבון, לא הוצגו דפי חשבון בין התאריכים 1/7/2016- 1/8/2016, הם תאריכים רלוונטיים לשיק הרביעי והחמישי.
לסיכום עניין זה, בהעדר מסמכים כתובים, טענת המערערים למסגרת חשבון על סך של 32,000 ₪, לא הוכחה.

זאת ועוד: בחינת דפי הפירוט דווקא חיזקה את טענת הבנק, לפיה מסגרת האשראי במועד פירעון השיקים עמדה על הסך של 24,500 ₪, שכן לפי הפירוט ביום 15.1.16 חזר שיק על סך של 500 ₪ (שיק שלא נגרע) בשל אכ"מ, וזאת כאשר יתרת החובה בחשבון הייתה בסך של 27,256 ₪. על כך יש להוסיף כי מדפי הפירוט עלו הדברים הבאים:
ביום 17.1.16 המערערים נטלו הלוואה בסך של 1,856 ₪, כך שיתרת החובה בחשבון הייתה בסך של 24,500 ₪ בדיוק.
ביום 23.2.16, לאחר ששני שיקים הוחזרו מחמת אכ"מ תוך 48 שעות (השיק הראשון הוחזר יום לפני והשני באותו יום), העבירו המערערים לחשבון הבנק סך של 22,000 ₪.
הדעה נותנת, כי לא בכדי ניטלה הלוואה בסכום הנ"ל, כאשר יתרת החובה בחשבון הייתה בסכום הגבוה בהרבה, שכן מטרת ההלוואה הייתה, סביר להניח, לא לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת.

אדגיש, כי בחינת מצב האשראי בחשבון המערערים החל מ- 1/2016 העלתה כי במועד פירעון השיקים, אשר גריעתם ממנין השיקים המסורבים מתבקשת, חשבון המערערים היה ביתרת חובה.

אין בדי לקבל גם את הטענה כי לאור הסכמות בעבר עם הבנק, היה למערערים יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק. הטענה לא הוכחה כלל ועיקר. בעניין זה אציין כי תצהירו של המערער שצורף לערעור לא הסביר דבר, לא פירט מה היו ההסכמות, וכל שהיה בו, אלו טענות כלליות והפניה לדפי החשבון. כך לדוגמא, טען המערער כי יש לגרוע את השיק השביעי, וזאת משום שרבץ עיקול על החשבון (סעיף 26 בתצהיר), אך טענה זו לא נתמכה במסמך אחד. כמו כן, עיון בדפי החשבון שצורפו העלה כי במקרים בהם כובדו השיקים למרות שהייתה חריגה (לכאורה) מהמסגרת, התבצעה הפקדת כספים (בין אם כספים אישיים ובין אם הלוואות) ביום הפירעון או למחרת ולכן הייתה מסגרת לכיסוי השיק. העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אין בה כדי להוכיח חובה לעשות כן בעתיד, וכבר נאמר לא אחת ולא שתיים, כי תקווה או ציפייה שהבנק יכבד את השיקים אין בה להצביע על יסוד סביר להנחה שיש חובה על הבנק לכבדם (ראו, למשל,
ע"א (מחוזי חיפה) 583/94
ש.א. דפוס אופסט תפן נגד בנק לאומי לישראל
בע"מ (31.12.94);

ע"א (מחוזי ת"א) 1427/03

אי.אנד גי. מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
(22.8.04).

בבחינת מעבר לנדרש אציין כי לא היה בעדות המערערת כדי להוכיח טענה זו. עדותה, שלא נתמכה בדבר, לפיה היא הסתמכה על הבנק, וכי הבנק "אמר לה" שהם יכבדו שיקים אך לא כיבדו (עמ' 5 לפרוט', שורות 6- 14), מעבר לכך שהייתה מיתממת עד מאד, העלתה שהבנק דווקא כן היה מתקשר ומודיע על חריגות וכדבריה: "תמיד היו מתקשרים מחסוי ולא יכולתי לתקשר איתם. שנית אני מסיימת לעבוד בשעה 15:00, איך אני אפתור את הבעיות ביום אחד או יומיים?" (שם, שורות 6- 9).
מיותר לציין כי אין זה מענייננו של הבנק שעות העבודה של המערערת או זמנה הפנוי. המערערים נטלו התחייבויות כספיות והיה עליהם לעמוד בהם. מדובר באנשים בוגרים, כשירים והמערערת היא אף בעלת השכלה משפטית, ואין הם יכולים להישמע בטענה לפיה על הבנק להתאים את נהליו לאורח החיים של המערערים.


הערעור, אם כן, נדחה.

בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ומכאן, אני מורה על השבת הפיקדון למערערים, באמצעות בא כוחם.




ניתן היום,
י"ח סיוון תשע"ז, 12 יוני 2017, בהעדר הצדדים.













עשא בית משפט שלום 37077-03/17 ויקטור סמארה, גלאדיס סמארה נ' בנק הפועלים חיפה סניף הרצל (פורסם ב-ֽ 12/06/2017)