פסקי דין על איריס שריר | פסקי דין על אליטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס.פי.איי בע"מ

62934-03/17 תק     19/06/2017




תק 62934-03/17 איריס שריר נ' אליטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס.פי.איי בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 62934-03-17 שריר נ' אליטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע"מ




לפני
כבוד השופט רז נבון


ה
תובעת

איריס שריר


נגד


ה
נתבעת

אליטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע"מ



פסק דין


לפניי תביעה כספית על סך 19,665 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת, חברת התעופה אליטליה, שעילתה עיכוב בטיסה שיצאה מישראל לארצות הברית (עם עצירה והחלפת מטוס ברומא) וכן עילתה בתקלות שונות בהגעת הכבודה של התובעת לנקודות יעד שונות.

טענות התובעת

התובעת רכשה כרטיס טיסה לארצות הברית באמצעות הנתבעת במטרה להשתתף במחנה של ריקודי עם. הטיסה הייתה אמורה לצאת מישראל ביום 15.11.2016 בשעה
10:35
ולנחות ברומא בשעה 13:20 שעון מקומי. טיסת ההמשך הייתה אמורה לצאת מרומא לניו יורק בשעה 14:45 ולנחות בניו יורק בשעה 18:35 שעון מקומי באותו היום, קרי 15.11.2016.

בפועל, הטיסה מישראל לרומא התעכבה ויצאה לדרכה רק בשעה 13:30 לערך (איחור של כ- 3 שעות) ונחתה ברומא בשעה 16:30 שעון מקומי.

לאחר הנחיתה ברומא התחוור לתובעת, כי לא ניתן לעלות על טיסת המשך לניו יורק מאחר שהטיסה לניו יורק יצאה זה מכבר לדרכה ואין עוד טיסה לניו יורק באותו היום. נקבעה לתובעת טיסת המשך ביום 16.11.2016 בשעה 10:00.

לאחר לינה ברומא שהעמידה הנתבעת לתובעת המריאה הטיסה למחרת, ביום 16.11.2016 בשעה 10:00 לערך.

לטענת התובעת, שלא נסתרה הטיסה מרומא לניו יורק נחתה באיחור של כ-20 שעות לאחר המועד המקורי.

אלא שטענותיה של התובעות אינן מסתכמות רק ביחס לעיכוב בטיסה אלא גם לתקלות הקשורות לכבודה.

לטענתה, בהגיעה לרומא הכבודה שלה לא הגיעה (בשל כך נאלצה לרכוש חולצה ומטען סלולרי בעלות של 35 דולר), וגם לאחר מכן, עת הגיעה לניו יורק, התברר לה שהכבודה לא הגיעה.

התובעת דיווחה על אי הגעת הכבודה ומסרה את הפרטים של בנה שמתגורר בניו יורק על שהכבודה תגיע אליו- והמשיכה למחנה שאליו נסעה. התובעת טוענת כי בלית בררה רכשה בניו יורק בגדים בסך של 350$ וצירפה קבלות בקשר לכך.

לטענת התובעת, גם בעת חזרתה לישראל לא נסתיימו מחדלי הנתבעת, ואז התברר שאחת מהמזוודות שלה לא הגיעה אלא למחרת היום.

משכך, עותרת התובעת לפיצוי לפי הפירוט כדלקמן:
סך של 3,070 ₪ פיצוי בגין טיסה שבוטלה מכוח סעיף 6א(3) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה");
סך של 8,000 ₪ פיצויים לדוגמה מכוח סעיף 11 לחוק שירותי תעופה;
2,000 ₪ בגין נזק עקב עיכוב בהגעת הכבודה, מכוח סעיף 19 לאמנת מונטריאול וחוק התובלה האווירית;
2,500 ₪ בגין עגמת נפש;
3,500 ₪ בגין סיוע משפטי.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי סיבת העיכוב בטיסה שיצאה מישראל, הייתה בגין תקלה טכנית של נזילת דלק מאחת מכנפי המטוס, וכי מטעמים של הקפדה על שלום הנוסעים לא יצאה הטיסה במועד.
משכך טוענת הנתבעת כי אין מדובר בטיסה שבוטלה, שכן מדובר בנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה. מדובר, לטענתה, בכוח עליון.

הנתבעת מודה כי בעת הגעתה של התובעת לרומא, הטיסה מרומא לניו יורק כבר המריאה.

לעניין הכבודה, נטען כי אכן לא ניתן היה להעמיד את הכבודה לרשות התובעת בזמן ההמתנה ברומא עד למועד המראת הטיסה החלופית וכי הכבודה התעכבה ולא נמסרה לה מיד גם עם הנחיתה בניו יורק. גם ביחס לחזרה לישראל מודה הנתבעת כי אחת המזוודות לא נמסרה מיד אלא למחרת היום.

הנתבעת מפנה גם לזכויות המשיכה באמנת מונטריאול בעניין הכבודה. כמו כן הנתבעת דוחה את הדרישה לפיצוי בגין סיוע משפטי, וטוענת כי מדובר בהליך המתנהל בבית משפט לתביעות קטנות שבו לא נהוג ולא מקובל לפצות בגין שכר טרחת עו"ד.

הכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון אשר התקיים בפני
י היום
סברתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אשר לעיכוב בטיסה, הרי שהחוק הרלוונטי לעניינו הוא חוק שירותי התעופה, אשר מסדיר את נושא הפיצוי שמגיע לנוסע שטיסתו עוכבה או בוטלה (ראה ת"ק (ת"א) 23590-03-13 הדס חודור נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ
).

חוק שירותי תעופה קובע את המסגרת הנורמטיבית לענייננו. סעיף 1 לחוק מגדיר "טיסה" ככזו הממריאה מתחומי מדינת ישראל והכוללת גם חניית ביניים. "טיסה שבוטלה" מוגדרת בחוק כטיסה שלא התקיימה או טיסה שהמריאה באיחור של 8 שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה. בהתאם מתייחס סעיף 6 לחוק שירותי תעופה למצב שבו בוטלה טיסה, וסעיף 6א(3) מתייחס לפיצוי כספי המגיע לנוסע שהונפק לו כרטיס לטיסה שבוטלה, כאמור בתוספת הראשונה לחוק.

השאלה הראשונה שאותה אבחן, היא אם יש לראות בטיסה מרומא לניו יורק "טיסה שבוטלה"
.
שהרי, הטיסה שיצאה מישראל לרומא יצאה באיחור של פחות מ-8 שעות, ואילו הטיסה שהוחמצה ע"י התובעת מרומא לניו יורק, יצאה כפי הנראה גם היא בזמן, ואין כל טענה, כי זו יצאה באיחור של למעלה מ- 8 שעות.

מותבים שונים סברו, כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית.

בת"ק 30400-10-14 חרמש נ' אליטליה קומפגניה איראה איטליה אס. פי. איי בע"מ
[פורסם בנבו], נקבע, כי:
"8.
השאלה הראשונה המתעוררת בתיק זה היא אם יש לראות בטיסה מרומא לקזבלנקה משום "טיסה שבוטלה". אני סבור כי יש להשיב על כך בחיוב. טיסת ההמשך המקורית שלא התאפשר לתובע להגיע אליה מחמת עיכוב בטיסה כמוה כטיסה שלא התקיימה. כמו כן, אין חולק כי הטיסה שהתובע הועבר אליה המריאה באיחור של מעל 8 שעות מהמועד שצוין בכרטיס הטיסה המקורית. יצוין כי אף אם יופחת העיכוב בנחיתה של הטיסה הראשונה (עיכוב של 25 דקות) יוצא כי הטיסה שבה טס התובע המריאה כ-8 שעות ו-10 דקות לאחר המועד שצוין בכרטיס הטיסה. במצב דברים זה יש לראות בה טיסה שבוטלה כפי הגדרתה
בסעיף 1
לחוק. משכך זכאי התובע להטבות הקבועות

בסעיף 6
לחוק, בכפוף לסייגים המנויים בו."

בת"ק 47879-05-15 בן ארצי ואח' נ' דייטש לופטהנזה נתיבי אוויר ואח' [פורסם בנבו] נקבע, כי:

"פרשנות תכלית של החוק מאפשרת לראות בהחמצת טיסה כטיסה ש"בוטלה" כמשמעות המונח בחוק. הטיסה מניו ארק לסאן חוזה באמצעות הנתבעת 2, אותה החמיצו התובעים מחמת עיכוב בנחיתת הטיסה מפרנקפורט לניו ארק, כמוה כ"טיסה שלא התקיימה" ועל כאן אנו מצויים בגדר החוק".

בת"ק 56351-01-16 נוימן ואח' נ' בי. טי. סי. בע"מ
ואח' [פורסם בנבו] נקבע, כי:

"אמנם, אולי כטענת דלתא איחור של שעה וחצי הוא "קטן", אך אני מוצא כי כשאיחור כזה גורם להחמצת טיסת המשך ו/או לדחיית המראתו של הנוסע בהמשך ביותר מ-8 שעות, כמוהו כביטול טיסה על ידי מפעיל הטיסה"
.

קביעות אלה מקובלות עליי.

"טיסה שבוטלה" מוגדרת בס' 6(2) לחוק כ-"טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)".

במצב דברים, שבו נוסע טס בשני מקטעים ועוצר לעצירת ביניים (והרי החוק מדבר על חניית ביניים בסעיף ההגדרות, לרבות בהגדרת טיסה), הרי שפרשנות חוק שירותי תעופה, מחייבת את המסקנה, כי "המועד הנקוב בכרטיס הטיסה" כאמור בסעיף 6(2) לחוק שירותי תעופה, יהא המועד הנקוב בכרטיס המקורי שמחזיק עמו הנוסע, ולא
המועד החדש שמנפיק לו מפעיל הטיסה שעה שהוחמצה שעת היציאה של הטיסה במקטע ב'
.

ומן הכלל אל הפרט – התובעת הייתה אמורה להמריא מרומא לניו יורק ביום 15 בנובמבר 2016 בשעה 14:45 שעון מקומי, ואילו בסופו של יום יצאה טיסתה ביום 16 בנובמבר 2016 בשעה 10:00, ומשכך בפני
נו טיסה שבוטלה, שכן היא יצאה מבחינתה של התובעת באיחור של למעלה מ- 8 שעות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה שלה.


השאלה הבאה שאבחן הינה טענת הנתבעת, לפיה היא אינה צריכה לשלם פיצוי לפי התוספת הראשונה מאחר שהטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה, וכאמור בסעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה.

הנתבעת טוענת לתקלה טכנית במטוס, ואולם לא הוצג ספר הטיסה ולא הובאו עדים על מנת לתמוך בטענה. הוצג דואר אלקטרוני שמלמד לטענת הנתבעת על התקלה.

סבורני כי דין טענה זו להידחות. הפסיקה קבעה לא אחת כי נסיבות מיוחדות לא יוכרו בנקל, וממילא שאם רצה המחוקק לציין כי תקלה טכנית עולה כדי נסיבה מיוחדת, אזי הוא היה עושה זאת ומציין זאת (ראה לעניין זה ת"ק (הרצליה) 32988-10-12 איילה שושנה גסקו נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ
).

בנסיבות האמורות סבורני כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 3,070 ₪ בהתאם לתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה בגין ביטול הטיסה. אינני סבור כי יש להוסיף ולפסוק לתובעת גם פיצויים לדוגמה, מאחר שהתנהלותה של הנתבעת במקרה דנן לא הייתה קיצונית או חריגה והעיכוב נבע, כאמור, מתקלה טכנית ולא מהתנהגות מזלזלת אשר מצריכה פיצוי לדוגמה ושליחת מסר מרתיע.

אשר לטענות בדבר כבודה, הרי שאכן הצטיירה בפני
בית המשפט תמונה עגומה שבה הכבודה אינה מגיעה בעת חניית הביניים ברומא, אינה מגיעה בעת ההגעה לניו יורק ואינה מגיעה במלואה כאשר שבה התובעת לישראל.

במקרה דנן כאשר כבודה אינה מגיעה ליעדה, הרי שאמנת מונטריאול מסדירה את אחריותו של המוביל האווירי. הצדדים אינם חלוקים על אחריותו של המוביל האווירי ביחס לכבודה מכוח אמנה זו. הנתבעת מציינת, כי הגבול העליון ל"זכויות משיכה" מכוח האמנה עומד על 1,540 דולר, כאשר ממילא התובעת עותרת לפיצוי של 2,000 ₪ בגין רכיב זה (בגוף התביעה נטען לרכישות בסכום של 385 דולרים + 35 דולרים שנזכרו לעיל). בשים לב לאמור אני מכיר בפיצוי בגין העיכוב בכבודה בסך של 1,540 ₪.

אשר לטענות בגין עגמת נפש, הרי הפסיקה הכירה גם באפשרות לפסוק עגמת נפש בנוסף לפסיקה בגין נזקים לפי אמנת מונטריאול (ראה למשל ת"ק (נתניה) 12033-10-11 ד"ר דיאנה סנד נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ
, וכן ת"ק 56351-01-16 בעניין נוימן נ' דיזנהויז הנזכר לעיל, בסעיף 26). עגמת הנפש בעניין אי-הגעת הכבודה קיימת בנסיבות דנן, שעה שמדובר בשלושה מקרים בטיול קצר אחד של אי-הגעת הכבודה ליעדה.

סוף דבר

תוצאת הדברים הינה כי אני מחייב את הנתבעת בתשלום סך כולל של 6,610 ₪, אשר מורכב מפיצוי בסך של 3,070 ₪ בהתאם לתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה; 1,540 ₪ בגין אי-הגעת הכבודה ו-2,500 ₪ בגין עגמת נפש והוצאות משפט.
לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת כספים בגין סיוע משפטי, שכן מדובר בהליך אשר מתנהל בפני
בית משפט לתביעות קטנות, שבו מנהל הפרט את ענייניו המשפטיים שלא באמצעות עורכי דין.

התשלום ישולם לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה על פי דין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
כ"ה סיוון תשע"ז, 19 יוני 2017, בהעדר הצדדים.












תק בית משפט לתביעות קטנות 62934-03/17 איריס שריר נ' אליטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס.פי.איי בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/06/2017)