פסקי דין על דניאל שמיר | פסקי דין על א. ד. (אשר זגורי) עבודות בנין | פסקי דין על מועד ואריאל נדל"ן והשקעות | פסקי דין על אבי חסון ואח' |

16195-03/15 סעש     22/06/2017




סעש 16195-03/15 דניאל שמיר נ' א. ד. (אשר זגורי) עבודות בנין בע"מ, מועד ואריאל נדל"ן והשקעות בע"מ, אבי חסון ואח'








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 16195-03-15


22 יוני 2017

לפני
:

כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי

נ.צ. – גב' שוש ברוך (עובדים)
נ.צ. – מר משה רוזנבלום (מעסיקים)

התובע
דניאל שמיר
ע"י ב"כ עוה"ד רם א. גמליאל
, ד"ר שרון אילון ויפתח שבת



-


הנתבעים
1. א. ד. (אשר זגורי) עבודות בנין בע"מ
2. מועד ואריאל נדל"ן והשקעות בע"מ
- בפירוק
3. אבי חסון
4. אשר זגורי
הנתבעים 1 ו-4 ע"י ב"כ עו"ד משה רביעי


5. יפתח קפלן




פסק דין


לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע, אשר הועסק משך כחצי שנה כמנהל עבודה באתר בנייה, בגין תקופת עבודתו וסיומה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים עניינה זהות מעסיקו, או מעסיקיו, של התובע.

רקע עובדתי
1.
התובע, יליד שנת 1956, הועסק בתפקיד מנהל עבודה באתר בנייה ברח' קריניצי 27 ברמת גן, מיום 1.6.14 ועד ליום 2.12.14.

2.
חברת א.ד. (אשר זגורי) עבודות בניין בע"מ, הנתבעת 1 (להלן גם: "החברה"), היא חברה שעיסוקה בתחום עבודות הבנייה ושימשה כקבלן ראשי בפרויקט ברח' קריניצי 27 ברמת גן (להלן: "הפרויקט" או "האתר"), בו עבד התובע. מר אשר זגורי, הנתבע 4, הוא הבעלים, מנכ"ל החברה ומייסדה. בנו של הנתבע 4, עו"ד עודד זגורי (להלן: "עו"ד זגורי"), ייצג את החברה והנתבע 4 בהליך המשפטי בתיק.

3.
החברה, ששימשה כקבלן ראשי בפרויקט, מסרה הודעה לוועדה המקומית ולרשויות על הבניה בפרויקט, וכן דיווחה על התובע כמנהל העבודה באתר (מוצגים ת/1-ת/2).

4.
בפרויקט נטלה חלק גם חברת י.ח. גרינברג בע"מ, שהייתה החברה היזמית ובעלת הזכויות בפרויקט.

5.
חברת מועד ואריאל נדל"ן והשקעות בע"מ
, הנתבעת 2, היא חברה המצויה בהליך פירוק וההליכים בעניינה עוכבו. משכך, אין בפסק הדין משום הכרעה בכל הנוגע לנתבעת 2 וליחסיה עם התובע.

6.
התובע חתם על הסכם העסקה בחודש אוגוסט 2014 או סמוך לכך. על החוזה צוין התאריך 1.6.14 (נספח י' לתצהיר התובע). מצד המעסיק חתם על ההסכם הנתבע 5, מר יפתח קפלן, בשם הנתבעת 2.

7.
מר אבי חסון, הנתבע 3,
קיבל את התובע לעבודה, שהחלה בפועל קודם לחתימה על ההסכם. בחלק מן התקופות נשוא התביעה היה הנתבע 3 בהליכי פשיטת רגל.

8.
לשם השלמת התמונה יוער, כי הבעלים והמייסד של הנתבעת 2 הוא הנתבע 5, אשר העביר את הבעלות בנתבעת 2 למר פריינטה לורן מרדכי (להלן: "מר פריינטה"), בהתאם להסכם עקרונות שנחתם בין השניים ביום 20.8.14 (נספח ב' לכתב הגנתו של הנתבע 5).

9.
לאחר שהתובע החל עבודתו בפרויקט, התקיימה פגישה בנתיבות בין התובע, הנתבע 3 ועו"ד זגורי, לסיכום תנאי ההעסקה. לאחר מכן התנהלו תכתובות דואר אלקטרוני בין עו"ד זגורי לגיסו של התובע, מר יובל פלטיל, שהינו רו"ח ומשפטן בהכשרתו (נספח ח' לתצהיר התובע). מר פלטיל סייע לתובע במשא ומתן אודות תנאי ההעסקה. בשלב ראשון העביר עו"ד זגורי לתובע טיוטת חוזה בה נרשם שם המעסיק "ש.ז.ת. יזמות ובניה בע"מ". בסופו של דבר נחתם החוזה, כאמור, על ידי הנתבעת 2 לאחר ששמה נוסף בכתב יד. החתימה לא הייתה במעמד שני הצדדים.

10.
הנתבע 3 חתם ביום 12.12.14 על שני תצהירים, שכונו "כתב הצהרה", בהם הצהיר, בין היתר, כי הוא מעסיקו של התובע, אחראי בלעדי בכל הנוגע לתנאי ההעסקה, לרבות תשלומי שכר ופנסיה, ואין כל קשר בין הפרויקט לבין הנתבע 5 (נספחים לתגובת הנתבע 5 לכתב התביעה מיום 23.8.15; נספח 3 לבקשת הנתבע 5 לסילוק על הסף).

11.
במהלך תקופת העבודה לא הופרשו עבור התובע הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות, אף שנוכו משכרו סכומים לצורך הניכויים האמורים.

ההליך המשפטי
12.
בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני, במסגרתה ביקש צווים שיורו לנתבעים לשלם את התשלומים שלא הופרשו כדין בתקופת העסקתו לרשויות המס, למוסד לביטוח לאומי, לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות. לאחר דיון שהתקיים ביום 27.5.15, נמחקה בקשה זו בהסכמה.

13.
הנתבע 5, שלא היה מיוצג במסגרת ההליך, הגיש בקשה לסילוק על הסף, והתובע התנגד לבקשה. בהחלטה מיום 4.7.15 נדחתה הבקשה לסילוק על הסף, אולם הומלץ לתובע לשוב ולבחון את עמדתו בדבר נחיצות המשך ניהול ההליכים כנגד הנתבע 5. אף בישיבת קדם המשפט מיום 24.1.16 הומלץ לתובע לשקול בשנית עמדתו בנושא, אולם התובע עמד על הצורך בהמשך ניהול ההליכים נגד הנתבע 5.

14.
בישיבת ההוכחות בתיק העידו ונחקרו התובע, הנתבע 3 והנתבע 4. כן העיד, מטעם הנתבעים 1 ו- 4, עו"ד זגורי, ובאותו מועד ניתנה החלטה בדבר שחרורו מייצוג. הנתבע 5 לא התייצב לישיבת ההוכחות, וסיכם טענותיו בכתב לאחריה. אף התובע והנתבעים 1 ו- 4 סיכמו טענותיהם בכתב. הנתבע 3 בחר שלא להגיש סיכומים בתיק.
יוער, כי לבקשת התובע הוא הגיש סיכומים מתוקנים. התיקון התמקד בחישובי הזכויות הנתבעות, אשר פורטו תחילה בערכי נטו, ותוקנו לערכי ברוטו. סיכומי הנתבעים הוגשו לאחר תיקון סיכומי התובע, ותוך התייחסות לסיכומים המתוקנים.

טענות הצדדים
הצדדים האריכו מאד בטענותיהם. להלן יפורטו הטענות העיקריות.
טענות התובע
15.
הנתבעות 1 ו-2 והנתבע 3 העסיקו אותו במשותף. הנתבעים 4 ו-5 חבים כלפיו באחריות אישית מכוח בעלותם ותפקידם בנתבעות 1 ו-2, ויש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות 1 ו-2, לאור התנהלות פסולה ובלתי חוקית של הנתבעים 4 ו-5.

16.
הנתבע 5 העביר את הבעלות בנתבעת 2 לידי מר פריינטה, נהגו ושותפו של הנתבע 3, ביום 20.8.14. עם זאת, הנתבע 5 חתום על הסכם העסקתו של התובע, שהוחלה רטרואקטיבית מיום 1.6.14, כשבמועד זה הנתבע 5 עדיין שימש כבעלים של הנתבעת 2. לכן, הנתבע 5 מחויב אף הוא באופן אישי כלפי התובע, כמי שחתם על הסכם העסקתו.

17.
הנתבע 3 והנתבעים 1 ו-4 רצו להתחמק מאחריותם כמעסיקי התובע, ולפיכך החליטו לעשות שימוש בנתבעת 2, שנקבעה כמעסיקתו של התובע, ובנתבע 5 שחתם בשמה. זאת, אף שהובטח לתובע כי יועסק על ידי הנתבעת 1. בפועל, לנתבע 5 לא הייתה כל זיקה וקשר לעבודתו של התובע באתר, הן מבחינת הפיקוח והשליטה על עבודתו של התובע והן מבחינת היכולת לפטרו.

18.
הנתבעים 1 ו- 3 פיקחו באופן שוטף על עבודת התובע ונתנו לו הוראות, והעבודה בוצעה עבורם. התובע הציג תיעוד וביצוע מעקב שבועי על גבי טופס יומן עבודה שבועי עם לוגו של הנתבעת 1, שם תיעד את התקדמות ביצוע העבודות באתר
(נספח י"א לתצהיר התובע) וכן תיעוד ורישום של פגישות העבודה שהתקיימו עם התובע בנוכחות נציגי הנתבעת 1, המפקח מטעמה והנציגים מטעם השותפה של הנתבעת 1 בפרויקט, חברת י.ח. גרינברג בע"מ (נספח י"ב לתצהיר התובע).

19.
במועד החתימה על הסכם העסקתו של התובע היה הנתבע 3 בהליכי פשיטת רגל, ולכן לא יכול היה להירשם כבעלים של הנתבעת 2. הבעלות בנתבעת 2 הועברה באופן פיקטיבי לידי מר פריינטה, ששימש כנהגו האישי ומקורבו של הנתבע 3, על מנת לאפשר לנתבע 3 לנהל בפועל את החברה.

20.
התובע ניהל משא ומתן בדבר תנאי העסקתו עם הנתבע 3 ועם נציגם של הנתבעת 1 והנתבע 4, עו"ד זגורי. בין עו"ד זגורי למר פלטיל, בשמו של התובע, הוחלפו טיוטות הסכם העסקה. בטיוטת ההסכם הראשונה נרשמה חברת ש.ז.ת. יזמות ובניה בע"מ (להלן: "חברת ש.ז.ת"), שהייתה חברה לא פעילה בבעלות התובע (נספח ז' לתצהיר התובע). לדרישת התובע, שונה שם המעסיק.
בשל רצונם של הנתבעים להתחמק ממחויבויותיהם כמעסיקי התובע, נרשמה הנתבעת 2 כמעסיקתו של התובע, ללא הסכמתו של התובע.

21.
לנתבע 5 לא היה כל קשר וזיקה לתובע ולפרויקט שנוהל על ידי הנתבעת 1. מבחינתו של התובע הדבר היווה ברירת מחדל, שכן הוא היה זקוק לעבודה ולכן המשיך לעבוד.

22.
התובע קיבל את שכרו בחודשים הראשונים במזומן מידי הנתבע 3. בחודש אוקטובר 2014 הנתבע 5 שילם לתובע את שכרו בהעברה בנקאית לחשבונו. בנוגע לעיכובים בתשלום שכרו פנה התובע לעו"ד זגורי, לנתבע 5 ולנתבע 3 (נספח כ"ד לתצהיר התובע).

23.
תלושי השכר של התובע הונפקו באופן רטרואקטיבי לאחר חתימת הסכם ההעסקה, בסוף חודש אוגוסט או בתחילת חודש ספטמבר 2014, עבור חודשים יוני-אוגוסט 2014. בשלושת חודשי עבודתו הראשונים, לא קיבל התובע תלושי משכורת. תלושי המשכורת נשאו את שמה של הנתבעת 2. מאוחר יותר התברר לתובע כי לא בוצעו הפרשות כדין לרשויות המס, לא הועברו הכספים שצוינו בתלוש לקרן ההשתלמות ולביטוח המנהלים שלו והתובע לא בוטח בביטוח אובדן כושר עבודה, בניגוד לקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה, שחל על התובע בהתאם להסכם העסקתו (נספחים כ'-כ"ב לתצהיר התובע).

24.
שכרו של התובע לא שולם מחודש נובמבר, וכן לא שולמו לו זכויותיו, פדיון חופשה, תמורה בגין עבודה בשעות נוספות, והחזר הוצאות דלק.

25.
התובע פוטר לאלתר על ידי הנתבע 3, ללא שימוע כדין וללא הודעה מוקדמת. התובע זכאי לפיצוי בשל כך ובשל אי יכולתו של התובע לקבל דמי אבטלה בשל היעדר דיווח כדין לביטוח לאומי. כן זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשת הכספים לקרן ההשתלמות ולביטוח המנהלים, פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה מאחר שהנתבעים פעלו בניגוד לקבוע בחוקי המגן, פיצוי בגין נזקים עתידיים שנגרמו כתוצאה מפיטוריו, ופיצוי בגין נזק לא ממוני.

26.
התובע עותר לקבלת הסעדים הבאים:
א.
פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע, בסך 72,816 ₪ (3 משכורות בסך 24,272 ₪ ברוטו).
ב.
פיצוי חלף הודעה מוקדמת עבור 6 ימי עבודה, בסך 15,445 ₪.
ג.
תשלום שכר עבודה לחודשים נובמבר-דצמבר 2014, בסך 26,456 ₪, ופיצויי הלנה.
ד.
תשלום חלק המעסיק והעובד עבור הפרשות לקרן השתלמות, בסך 14,781 ₪.
ה.
תשלום חלק המעסיק והעובד עבור הפרשות לביטוח מנהלים, בסך 30,790 ₪.
ו.
פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל אי הפרשת כספים, בסך 10,000 ₪.
ז.
פיצוי בגין אי תשלום פרמיית ביטוח אובדן כושר עבודה, בסך 3,695 ₪.
ח.


פדיון ימי חופשה (12.2
x
1,103₪ ליום עבודה) , בסך 13,460 ₪.
ט.
החזר הוצאות דלק, בסך 3,187 ₪ (1,753 ₪ ללא גילום מס שולי בשיעור 45%).
י.
תשלום עבור 60 שעות נוספות בחודש, בסך
62,831 ₪.
יא.
פיצוי בגין אובדן זכאות לדמי אבטלה, בסך 7,988 ₪.
יב.
פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה, בסך 50,000 ₪.
יג.
פיצויים בגין אובדן יכולת השתכרות עתידית, בסך 25,000 ₪.
יד.
תשלום לרשויות המס, למוסד לביטוח לאומי ועבור דמי ביטוח בריאות שלא הועברו כדין, בסך 46,467 ₪.

טענות הנתבעים 1 ו-4
הנתבעים מכחישים את טענות התובע ואת הזכויות הנתבעות, מן הנימוקים העיקריים הבאים:
27.
הנתבעים 1 ו-4 טוענים להיעדר יחסי עובד-מעביד בינם לבין התובע. על הסכם ההעסקה חתומה הנתבעת 2, והיא מעסיקתו של התובע והאחראית כלפיו. אף תלושי השכר של התובע, הונפקו על ידי הנתבעת 2 ושכרו שולם לו על ידה. אין כל יסוד לטענת התובע כי הועסק ע"י הנתבעת 1 וכי יש לחייב את הנתבע 4 באופן אישי.

28.
התובע בחר לתבוע את הנתבעים 1 ו- 4, כדי לחפש כיס עמוק, שממנו יוכל להיפרע, בין היתר לאור העובדה שידוע לתובע שכנגד הנתבעת 2 ניתן צו פירוק.

29.
הנתבעת 1 והנתבע 4 לא קיבלו את התובע לעבודה, הסכם העבודה לא נחתם מולם ולא הם נתנו לתובע הוראות. הנתבעת 1 והנתבע 4 אינם שותפיו של הנתבע 3 או של הנתבעת 2, כפי שטוען התובע, כשלמיטב ידיעתם, הנתבע 3 הינו מנהל פרויקטים מטעם הנתבעת 2 ושלוח שלה.

30.
לתובע אין עילת תביעה אישית כנגד הנתבע 4 ולא קיימת כל הצדקה להרמת מסך במקרה זה. צעד של הרמת המסך אינו פעולה שבשגרה וניתן רק לעיתים נדירות, במקרים שבהם מוכח כי מסך ההתאגדות משמש מסווה למעשה תרמית או למעשה הנוגד את האינטרס הציבורי, או במקרה של ערבוב נכסים, כל אלה לא הוכחו על ידי התובע.

31.
עו"ד זגורי סייע לנתבע 3 ולנתבעת 2 בניסוח הסכם ההעסקה, במשא ומתן מול התובע ונציגו, ולא ייצג בשלב זה את הנתבעת 1.

32.
ככל שמר פלטיל היה מעוניין כי התובע יועסק אצל הנתבעת 1, היה עליו לציין זאת בטיוטת ההסכם ששלח לעו"ד זגורי. התובע ומר פלטיל לא הלינו בפני
מי מהצדדים בדבר זהות המעסיקה שנקבעה לאחר חתימת ההסכם, יש לראות בכך הסכמתו של התובע להיות מועסק על ידי הנתבעת 2. מחד, התובע מסתמך על הסכם ההעסקה שנחתם עימו ומתבסס עליו בתביעתו, ומאידך הוא מתכחש לזהותה של המעסיקה בהסכם זה.

33.
העובדה כי הנתבעת 1 לא חתמה על הסכם ההעסקה עם התובע מעידה על כך שהנתבעת 1 לא הייתה מעוניינת להעסיק את התובע, ורצונה זה הובע בפני
התובע ומר פלטיל באופן מפורש. יתרה מכך, בסיכומי התובע יש הרחבת חזית בעניין זה, כמו גם בנושאים נוספים, לרבות טענה בדבר שותפות בין הנתבע 3 לנתבעת 1. יש לדחות את הניסיון להרחבת חזית ואת הטענות לגופן.

34.
תחילה הועבר למר פלטיל הסכם העסקה שבו נרשמה כמעסיקה חברת ש.ז.ת., מאחר שתחילה סוכם בין התובע לבין קבלנית המשנה (הנתבעת 2 שהינה בבעלות מר פריינטה) באמצעות הנתבע 3, כי מניותיה של חברת ש.ז.ת. יועברו לידי קבלנית המשנה או מי מטעמה, לאור העובדה שחברת ש.ז.ת. החזיקה בסיווג קבלני מתאים לביצוע הפרויקט וכן סוכם כי התובע ימשיך לשמש בחברה כמנהל. התובע יזם הצעה זו. לאחר מכן התברר, כי נוצרה בעיה של פגיעה בסיווג הקבלני, והוחלט כשלב ביניים, עד להסדרת העברת הזכויות בחברת ש.ז.ת, כי הנתבעת 2 תשמש כקבלנית המשנה לביצוע עבודות השלד בפרויקט, תשכור מנהל עבודה רשום מטעמה, וכך נעשה.

35.
יומני העבודה שנמסרו לתובע ומולאו על ידו, היו בהתאם
לדרישתה של הנתבעת 1 מקבלן המשנה, כשנאמר לנציגי הנתבעת 2 כי במידה ואין ברשותם יומני עבודה העומדים בדרישות, הם יוכלו לקבל יומנים השייכים לנתבעת 1. יומני עבודה מחולקים לעיתים באופן שיווקי ואקראי. אין קשר בין העובדה ששמה של הנתבעת 1 מופיע על היומנים, לבין העסקת התובע.

36.
מר אלכסנדר אור, שלטענת התובע קיים עמו פגישות עבודה ותכתובות בנוכחות נציגי הנתבעת 1 ונציגי חברת י.ח גרינברג, אינו מועסק ולא הועסק מעולם בנתבעת 1 והינו מפקח בחברת הפיקוח "אור פרויקטים" ומטעם חברת י.ח גרינברג. גם מר שלום כנפו, אשר עבד כמנהל פרויקטים מטעם הנתבעת 1 וגם הנתבע 4, קיבלו דיווח שוטף מהנתבעת 2 ומנציגיה, ולא היה להם צורך לקבל עדכון שוטף מהתובע בכדי להתעדכן בהתקדמות הבנייה.

37.
הנתבעת 1 סיימה את חלקה בפרויקט חודשים בודדים לאחר פיטורי התובע על ידי הנתבע 3 וללא קשר לכך, לאור אי העברת הזכויות במקרקעין לידי החברה המשותפת לנתבעת 1 ולחברת י.ח גרינברג בע"מ, כאשר השליטה בפרויקט נותרה בידי חברת י.ח גרינברג, שבידיה נותרו הזכויות במקרקעין.

38.
הסכומים הנתבעים על ידי התובע הינם מופרכים ומופרזים, חלקם נתבעו בכפילות ובנוגע לחלק מהסעדים שנתבעו, אף לא נתונה לבית הדין סמכות עניינית לדון בהם.
התובע אינו זכאי לפדיון חופשה ותחשיבו לעניין זה שגוי. כמו כן, התובע אינו זכאי לפדיון תשלומי הפרמיה לביטוח אובדן כושר עבודה ולתשלום עבור שעות נוספות. בהתאם לכך, על פי הסכם העסקתו של התובע, תפקידו של התובע הוגדר כתפקיד אמון שאינו ניתן לפיקוח וממילא, לנוכח תנאי ההעסקה בשטח בו מתגוררים בזמן העבודות דיירים, לא הייתה קיימת אפשרות לעבוד לאחר השעה 16:00.

טענות הנתבע 3
39.
יש להורות על סילוקה של התובענה נגד הנתבע 3, היות ומי שהעסיקה את התובע היא הנתבעת 2 בלבד. הנתבע 3 עבד כשכיר של הנתבעת 2, בתפקיד של מנהל עבודה ורק קישר בין התובע לבין הנתבעת 2. הנתבע 3 לא הציג עצמו כשותף בנתבעת 2 או כבעל מניות בה ועל כן אף לא ניתן לבצע הרמת מסך כנגד הנתבע 3, שהינו אדם פרטי, אינו חתום על הסכם עבודה אישי עם התובע ואינו קשור כלל לתובענה.

40.
התובע פוטר מהנתבעת 2 על ידי הנתבע 3 לאחר שביצע עבירות של מרמה וגזל כלפי הנתבעת 2. התובע פוטר פעמיים, הפעם הראשונה שבה פוטר הייתה ביום 10.8.14, כאשר החתים כרטיס נוכחות לעובדים שלא התייצבו לעבודה. התובע התחנן להישאר בעבודתו והבטיח כי לא יחזור שנית על מעשים כגון אלה, ולכן הוחזר לעבודה. הפעם השנייה שבה פוטר התובע מעבודתו הייתה ביום 2.12.14, לאחר שהורה לשפוך חול בחצר השכנים והעמיד בכך את הנתבעת 2 בפני
סכנה לסנקציות פליליות וקנסות ולאחר מכן, אישר פינוי חול מהאתר ובכך גנב כסף מהנתבעת 2.

41.
הנתבעת 2 פעלה כדין עת פיטרה את התובע ללא שימוע, היות ופעולות אלה של התובע הקנו לנתבעת 2 את הזכות לשלול מהתובע את זכות השימוע וכן את זכותו לקבלת הודעה מוקדמת.

42.
התובע קיבל שכר עבור כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת 2 וטענתו בעניין זה, כמו גם טענותיו בדבר אי קבלת פדיון חופשה והחזר הוצאות דלק, דינן להידחות. התובע ניצל ימי חופשה רבים שבהם שהה בביתו או בימים שבהם יצא לסידורים אישיים, כשבימים אלה קיבל שכר מלא, למרות שלא עבד. התובע לא הועסק בשעות נוספות. בכל הנוגע להחזר הוצאות דלק, על התובע לפרט שימוש אישי ברכב ושימוש לצרכי עבודה, בכדי שהנתבעת 2 תוכל לאמוד את ההחזרים המגיעים לו, לאור העובדה שעל פי הסכם ההעסקה התובע זכאי להחזר הוצאות דלק רק עבור נסיעות לצרכי עבודה. מוכחש כי נותר חוב כלשהו לנתבעת 2 בגין
אי החזר הוצאות דלק. בנוסף לכך, לא ברור מדוע הוסיף התובע להוצאות הדלק שהוציא לטענתו, תשלום מס, אשר אותו הוא מצפה לקבל לכיסו.

43.
הנתבעת 1 סירבה להעסיק את התובע, ולכן הנתבעת 2 העסיקה אותו. הסכם ההעסקה אכן נחתם בשלב מאוחר יותר, אולם תלושי שכרו של התובע הוצאו במועדם כמו גם משכורתו, שהועברה לו על ידי הנתבעת 2. לאור העובדה שהנתבעת 2 הוגבלה ולא יכלה להעביר שיקים לידי התובע, שכרו שולם לו במזומן. התובע ידע כי הוא חותם על ההסכם מול הנתבעת 2 וממנה יקבל את תלושי המשכורת ואת שכרו. העובדה שהסכים לחתום על הסכם ההעסקה מעידה על גמירות דעתו.

44.
הנתבע 3 מודה בכך שלא הופרשו עבור התובע כספים לפנסיה ולרשויות המס. בכל הנוגע לאי תשלום הכספים לרשויות המס, מדובר בכספים שלא שייכים לתובע ואינם חלק מהתביעה. כספים אלה אמורים להיות מועברים ישירות לרשויות והתובע אינו עומד בפני
סכנה בעניין זה, מאחר שביכולתו להציג את תלושי המשכורת שהוצאו לו על ידי הנתבעת 2 לרשויות הרלוונטיות. כמו כן, בכל הנוגע לטענת התובע לאי הפרשת תשלומים עבור ביטוח אובדן כושר עבודה בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה, אמנם לא הופרשו כספים ע"י הנתבעת 2 עבור הביטוח הנ"ל, אך בשלב זה ולאור חלוף הזמן, אין התובע רשאי לתבוע תשלומים אלה לעצמו.

45.
הנתבעת 2 נוהלה בתקופת העסקתו של התובע ע"י רו"ח, אולם לאור העובדה שהבעלים של הנתבעת 2 נכנס באותה תקופה למאסר, נוצרו קשיים תזרימיים, שגרמו לעיכובים בתשלומים לרשויות המס, כשלאחר מכן נקבע הסדר תשלומים עם רשויות אלה. באשר לתביעת התובע בגין התשלומים שלא הועברו לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות של התובע, לאור העובדה שהתובע ביצע עבירות מרמה וגזל כלפי הנתבעת 2, יש לחייב את הנתבעת 2 בהפרשות המבוססות על שכר נמוך יותר מאשר השכר שנקבע לתובע בהסכם העסקתו, כאשר יש לגזור את ההפרשות משכר בסך 6,550 ₪, שהינו השכר הקובע לתשלום ביטוח מנהלים וקרן השתלמות על פי צו ההרחבה. בנוסף לכך, יש לקזז מסכומים אלה את הכספים שאותם התובע גזל מהנתבעת 2. נגד התובע אף הוגשה תביעה בהקשר זה.

46.
הנתבעת 2 מודה כי נותרה חייבת לתובע עבור ביטוח מנהלים (הפרשות העובד והמעסיק) סכום בסך 7,604 ₪ ועבור קרן ההשתלמות (הפרשות העובד והמעסיק) סכום בסך 4,148 ₪, כשמסכומים אלה יש לקזז כאמור את הסכום שאותו גזל התובע מהנתבעת 2. חישוב משכורתו של התובע כפי שבוצעה בכתב התביעה (תשלום חודשי בסך 24,272 ₪), איננו נכון וצריך לעמוד על סך של 17,184 ₪ בלבד.

טענות הנתבע 5
47.
לטענת הנתבע 5, לא היה לו כל קשר לפרויקט שבמסגרתו עבד התובע. הנתבע 5 חתם על הסכם ההעסקה של התובע לאחר שהופעלו כלפיו לחצים מצד הנתבע 3, שפעל לרכישת הנתבעת 2 מידי הנתבע 5, באמצעות רישום הנתבעת 2 על שמו של מקורבו ונהגו האישי מר לורן פריינטה. הנתבע 5, שעיסוקו ועסקו היו בייזום פרויקטים של נדל"ן מסוג תמ"א 38, נעזר בנתבע 3 שהוצג לו על ידי אחד ממכריו כקבלן עשיר. בסופו של דבר התקשרותו של הנתבע 5 עם הנתבע 3 הובילה אותו לאיבוד כל הונו. עבודתו רבת השנים של הנתבע 5, לרבות העסק שהקים, ירדו לטמיון לאחר שהנתבע 3 לא יכול היה לעמוד בהתחייבויות הכספיות אותן לקח על עצמו.

48.
הנתבע 3 המציא לנתבע 5 שני תצהירים חתומים, ומאומתים כדין, בהם מודה הנתבע 3 כי הוא החייב הבלעדי והאחראי לתשלומים שונים שהוצאו על ידו במסגרת בניית הפרויקט, לרבות תשלום השכר והזכויות הנלוות שמגיעות לתובע בגין העסקתו כמנהל עבודה בפרויקט (נספח א' לכתב ההגנה).

49.
עוד טוען הנתבע 5, כי בעת חתימתו על הסכם העסקתו של התובע, הוא כבר לא שימש כבעלים של הנתבעת 2, היות והבעלות בנתבעת 2 הועברה לידי מר פריינטה ביום 20.8.14, והסכם העסקתו של התובע נחתם לאחר מועד זה. הנתבע 5 התריע בפני
הנתבע 3 כי אין לחתום על הסכם העסקתו של התובע באופן רטרואקטיבי, אולם הנתבע 3 הבטיח לנתבע 5 כי הוא יישא בתשלומים ואין לו כל סיבה לדאגה.

50.
הנתבע 5 לא שימש כמעסיקו של התובע, לא פיקח על עבודתו, לא נתן לו הוראות ולא פיטר אותו.

דיון והכרעה
מי העסיק את התובע
51.
אין חולק, כי התובע עבד באתר כמנהל עבודה בתקופה נשוא התביעה. השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתיק עניינה מי היה מעסיקו, או מי היו מעסיקיו, של התובע.

52.
בפסק הדין המנחה בעניין זה, דב"ע (ארצי) נב/142-3 אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כד 535 (1992) (להלן: "עניין כפר רות") , נקבעה שורת מבחני עזר לקביעת זהות המעסיק, ובהם:
·
כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם;
·
בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני
מי עליו להתפטר;
·
מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו אליה;
·
מי קבע את מכלול תנאי עבודתו של העובד;
·
מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד;
·
מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו;
·
כיצד דווחו יחסי הצדדים לרשויות המס.

53.
בפסיקה מאוחרת יותר, בע"ע (ארצי) 478-09 חסידים – עיריית ירושלים (13.01.11) (להלן: "עניין חסידים"), התייחס בית הדין הארצי לתוקפה של ההלכה שנקבעה בעניין כפר רות, וקבע כי:

"בעניין כפר רות נקבעה שורת מבחני עזר לקביעת זהות המעסיק, אשר נועדו לסייע לבית הדין להגיע למהותה של ההתקשרות בהתחשב בכלל הנסיבות. מבחני עזר אלה עדיין עומדים על כנם בפסיקה הנוכחית, וביניהם השאלות מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו לרבות תנאי שכרו והתנאים הנלווים; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; בידי מי הכוח לפטרו; ועוד. עם זאת בעת יישום המבחנים יש לזכור כי בדומה למושגי משפט אחרים, המושג "מעסיק" מהווה הגדרה משפטית, שיש לצקת בה תוכן בהתאם לתכלית בה אנו עוסקים (דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817 (1998); דב"ע נה/109/2 אסנת דפנה לוין – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 326 (1996)). מבחני העזר אינם עומדים לפיכך בפני
עצמם, ואין ליישמם באופן טכני, אלא מטרתם לחשוף את זהותו האמיתית של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך התחשבות במאפייניהם הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים...כפי שהובהר בפסיקה פעמים רבות, אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע, אלא החשיבות היא לשקלולם הזהיר, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. התשובה לעולם אינה תלויה לפיכך בהתקיימות מבחן ספציפי זה או אחר, אלא במכלול התמונה. להשלמת התשתית המשפטית נוסיף כי במקרים המתאימים ניתן לקבוע כי המשתמש וקבלן המשנה אחראים יחד ולחוד כלפי העובדים, כמעסיקים במשותף (ע"ע 1218/02
xue bin
ואח'
– א.דורי בע"מ, פד"ע לח 650 (2003); ע"ע 1363/02 דינה חזין – תנופה שירותים כ"א ואחזקות בע"מ, מיום 5.11.2006;..."
(ראו פסקאות 27-32 לפסק הדין בעניין חסידים; ההדגשות אינן במקור).

54.
עוד התייחס בית הדין הארצי בעניין חסידים לשאלת זהות המעסיק, בהתבסס על הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו תוך שהוא קובע כי:

"עדיין נותרה על כנה דרך הבדיקה – המהותית והזהירה – שהותוותה על ידי בית הדין בעניין כפר רות. דרך בדיקה מהותית זו מובילה למסקנה כי יש ליתן תוקף להתקשרות אותנטית שעניינה מיקור חוץ של פונקציה או של כוח אדם, ולקבוע לאור זאת כי המועסקים הינם עובדיו של קבלן המשנה ולא של המשתמש (ע"ע 03/116 מדינת ישראל משרד החינוך – משה חג'בי, מיום 2.2.2006; ע"ע 328/07 ישראל אטיאס – רשות שדות התעופה, מיום 10.8.2009). מאידך ככל שלפנינו הסדר פיקטיבי, שמטרתו התחמקות ממחויבויות המעסיק, הגם שמרבית המבחנים הרלוונטיים מצביעים על המשתמש כמעסיק – יש לקלף את קליפתה של ההעסקה העקיפה, ולהכיר ביחסי עובד – מעביד בין המשתמש לבין עובדיו (ע"ע 300245/97 משה אסולין - רשות השידור, פד"ע לו 689 (2001); ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר – מדינת ישראל, מיום 2.10.2000; להלן – עניין לוינגר; ע"ע 326/03 מדינת ישראל, משרד הבריאות – ילנה צ'פקוב, מיום 20.2.2006). זהות המעסיק לא תיקבע אם כך בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי אם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו. ההבחנה בין מיקור חוץ אותנטי לבין הסדר פיקטיבי תיעשה בהתבסס על כלל נסיבות העניין ותוך העמדת תכליתם של דיני העבודה מול עינינו – וביתר ספציפיות, התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה (דב"ע נד/96-3 מ.ב. מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ – חליל עבד אלרחמן עאבד, פד"ע כט 151 (1995)). מנקודת המבט של התכלית, לא די להבטיח את תשלום השכר וזכויות המגן הבסיסיות, אלא השאלה הינה "האם העסקת העובד נגועה ב"פיקציה" והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן"

55.
בענייננו, המחלוקת בשאלת זהות המעביד, כמו גם אי הבהירות בנושא, נובעת ברובה מכך שהתובע הועסק תקופה קצרה יחסית, ולא ניתנה לו הודעה לעובד כמתחייב מחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002. התובע אף החל לעבוד מספר חודשים קודם למועד חתימת הסכם ההעסקה עמו.

56.
לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, מצאנו כי הנתבעים 1 ו-3 העסיקו את התובע, כמעסיקים במשותף. ונפרט, ביחס לכל אחד מן הנתבעים.

הנתבעת 1 והנתבע 3
57.
התנהלות הנתבעת 1 הייתה שלובה בזו של הנתבע 3. הנתבעת 1 הייתה הקבלן הראשי באתר. הנתבעת 1 דיווחה על התובע כמנהל עבודה מטעמה באתר למנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה ובקשתה אושרה ביום 23.11.14 (מוצגים ת/1 ות/2). הנתבעת 1 הייתה זקוקה לעבודתו של התובע ונוכחותו הייתה דרושה לה, לשם פיקוח על עבודות הבנייה בפרויקט.

58.
התובע העיד לפנינו, ועדותו לא נסתרה והיא מהימנה בענייננו, כי התקבל לעבודה על ידי הנתבע 3, ולאחר מכן התקיימה פגישה בעניין תנאי העסקתו, עם הנתבע 3 ועו"ד זגורי, אשר התובע סבר והבין כי הוא מייצג את הנתבעת 1. התובע הסתמך על המצג שהוצג לפניו, כך:

"ת.
הכרתי את אבי חסון, הנתבע מס' 3 דרך מכר משותף, והוצע לי לעבוד בתור מנהל עבודה בבניין, רחוב קריניצקי 27 רמת גן. ונאמר לי על ידו, שאני צריך להגיע איתו יחד לשותף שלו, עודד זגורי. לא הכרתי אותו קודם, למשרדם בנתיבות.
ש.
היכן היו משרדיו ביחס לנתבעת 1?
ת.
באותו בניין בנתיבות.
ש.
ואת מי הוא ייצג?
ת.
את הנתבעת 1".
(עמוד 19 שורות 5 – 11).

59.
עוד הסביר התובע בעדותו, כי תנאי העסקתו סוכמו תחילה עם הנתבע 3, ולאחר מכן נערכה הפגישה במשרדו של עו"ד זגורי בנתיבות, בבניין בו מתנהלים גם ענייני הנתבעת 1, לסיכום התנאים והשכר, ובלשונו:

"ש.
אתה ממשיך ואתה כותב שהציע לך לעבוד לאחר שסוכמו הפרטים בינינו, אילו פרטים סוכמו בינך לבין אבי חסון?
ת.
לגבי גובה השכר, תפקידי באתר כמנהל עבודה, נשאלתי על ידו האם יש לי תעודה למנהל עבודה. ומפה הדברים התקדמו.
ש.
אם כך, למה אתה חושב שאתה היית במו"מ עם הנתבעת 1?
ת.
מו"מ באיזה הקשר?
ש.
בהקשר של עבודה?
ת.
הדברים סוכמו ואני התבקשתי להגיע למשרדים שלהם. הגעתי לפגישה עם עודד זגורי במשרדיהם. הדברים סוכמו מבחינת עבודתי ומבחינת השכר.
ש.
עם אבי חסון?
ת.
במשרד. גם עם עודד זגורי.
ש.
מה הקשר של עודד זגורי לנתבעת 1?
ת.
מה הקשר? בתור בעלים אני לא יודע. אני לא מכיר אותו לפני כן. לא בדקתי אותו לפני זה.
ש.
כיצד הציג את עצמו מר אבי חסון בפני
ך?
ת.
כקבלן שבונה.
ש.
האם בשלב כלשהו, אבי חסון הציג
את עצמו כעובד או מנהל בנתבעת 1?
ת.
לא. הוא הציג את עצמו כשותף. אני לא יודע את מערך היחסים ביניהם. אני לא מכיר.
ש.
אם הדברים סוכמו בינך לבין אבי חסון, למה היה צורך להגיע לשותפים שלו?
ת.
אני מן הסתם לא מכיר את הדרך לנתיבות ולמשרדים של הנתבעת 1. התבקשתי על ידו להגיע לשם, להפגש עם השותפים, אבי חסון לקח אותי לשם".

(עמוד 20 שורות 11- 30).

60.
עו"ד זגורי אף ניסח את הסכם ההעסקה עם התובע, והעבירו להערות (עמוד 33 שורות 23 – 24). לא נעלמה מעינינו טענתו של עו"ד זגורי בעדותו, כי למעשה במפגש המשולש, עם התובע והנתבע 3, ייצג את הנתבע 3 (עמוד 35 שורות 12 – 13). עם זאת, שמו של הנתבע 3 לא הופיע מעולם כמעסיק על גבי ההסכם שנוסח במשרדו של עו"ד זגורי, והנתבע 3 עצמו העיד כי הועסק באותה עת בנתבעת 2 (עמוד 45 שורות 13 – 16), ולא תמך בגרסתו של עו"ד זגורי.
בהקשר זה יוער עוד, כי הנתבע 3 לא הציג ולו ראשית ראיה לכך שהועסק באותה עת על ידי הנתבעת 2. בין היתר, לא הוצגו תלושי שכר, או חוזה העסקה. משכך, אף טענה זו לא הוכחה והיא נדחית.

61.
במסגרת עבודתו, התובע קיבל רכב מהנתבע 3 (עמוד 14 שורה 2), ופוטר מעבודתו על ידי הנתבע 3 (עמוד 21 שורות 2-6). הנתבע 3 אף שילם לתובע תחילה את שכרו במזומן (עמוד 24 שורה 8). המצג שהוצג לתובע היה, כי הנתבע 3 פועל בשותפות עם הנתבעת 1, ומפקח על עבודתו גם מטעמה ובלשון התובע: "אם הוא בתור שותף, מופיע כשותף עם הנתבעת 1, מן הסתם יש לו סמכות להגיד לו ללכת" (עמוד 21 שורות 5-6).
וראו גם: עמוד 24 שורות 23 – 27.

62.
הנתבע 3 אישר בעדותו כי ניהל את עבודת התובע ונתן לו הוראות, ובלשונו:

"ש.
גם ההצהרה שלך כי בפרוייקט הנ"ל מועסק על ידך מר דניאל שמיר
, זה גם לא אמת?
ת.
אני מנהל אותו. על ידי, אני מנהל אותו ונותן
לו הוראות בפועל. יש לי 4 פרוייקטים לא אחד, שאני מנהל אותם".
(עמוד 45 שורות 10 – 12).

63.
הנתבעת 1 דאגה למעקב אחר ביצוע העבודה (נספחים ח'-ט' לתצהיר התובע), ולקבלת דיווחים שוטפים אודות התקדמות הפרויקט (נספח י"ב לתצהיר התובע). לא נוכל לקבל את גרסת הנתבעת 1, לפיה אין כל משמעות לכך שעל יומני העבודה השבועיים התנוסס שמה של הנתבעת 1. הנתבעת 1, כקבלן ראשי בפרויקט, מחויבת לנהל מעקב מסודר של התקדמות העבודה ובכלל זה לעקוב אחר עבודתו של התובע. התובע אף העיד כי התבצע פיקוח שוטף על עבודתו על ידי נציגי הנתבעת 1:

"ת.
ממי קיבלתי הוראות אתה שואל? מטעם הנתבעת 1, אחת לשבוע הייתה מתקיימת ישיבה באתר. באחת הפעמים, ברוב הפעמים הופיע גם אשר זגורי, עודד זגורי, האח שלהם המהנדס בחברה. לא בכל ישיבה שבועית".
(עמוד 26 שורות 25- 27).

64.
זאת ועוד, התובע העיד, כי גם על מנת לקבל את שכרו פנה לנתבע 3 ולנציג הנתבעת 1, עו"ד זגורי (עמוד 30 שורות 10 -11). משמע, ברי כי התובע ראה את הנתבע 3 ואת הנתבעת 1 כאחראים לתשלום שכרו וזכויותיו.

65.
מחומר הראיות עולה, כי העסקתו של התובע באמצעות הנתבעת 2 היוותה למעשה ניסיון של מעסיקיו להתחמק מחובותיהם. הנתבע 3, שהיה מצוי בהליכי פשיטת רגל, התחייב לתשלומים השונים הנובעים מהעסקת התובע, חרף הקשיים הכספיים שבהם הוא נתון. הנתבע 3 חתם, כאמור, ביום 12.12.14 על שני תצהירים, שכונו "כתב הצהרה" (נספחים לתגובת הנתבע 5 לכתב התביעה מיום 23.8.15; נספח 3 לבקשת הנתבע 5 לסילוק על הסף).
בשל חשיבות הדברים, נצטט את
שני התצהירים שנחתמו ביום 12.12.14 על ידי הנתבע 3:

"כתב הצהרה
אני הח"מ, אבי חסון, ת.ז 38285474 (להלן "חסון") מצהיר ומאשר בזאת באופן סופי מוחלט ובלתי חוזר כדלקמן:
פרויקט תמ"א 38 ברחוב קרניצי 27 רמת גן (להלן "הפרויקט") הינו פרויקט שמבוצע על ידי ו/או מי מטעמי.
אני מצהיר בזאת כי בפרויקט הנ"ל מועסק על ידי מנהל עבודה בשם דניאל שמיר
(להלן "דניאל").
אני מצהיר בזאת כי הפרויקט הנ"ל אינו קשור ומעולם לא היה קשור בשום צורה שהיא ליפתח קפלן ת.ז. 035745314.
אני מצהיר מזאת כי אני האחראי הבלעדי כלפי הסכם העסקתו של דניאל בקשר לפרויקט הנ"ל , ואני האחראי לתשלומי השכר שלו ולתשלומי הפנסיה שלו וכל תשלום אחר המתחייב מהסכם העסקה של דניאל.
אני מצהיר ומתחייב בזאת לשפות את יפתח קפלן כנגד כל תביעה באם תוגש נגדו כזו ע"י דניאל ו/או מי מטעמו בכל סכום שיתבע.
אני מצהיר כי זהו שמי וחתימתי ותוכן הצהרתי והתחייבותי אמת".

"כתב הצהרה
אני הח"מ, אבי חסון, ת.ז 38285474 (להלן "חסון") מצהיר ומאשר בזאת באופן סופי מוחלט ובלתי חוזר כדלקמן:
פרויקט תמ"א 38 ברחוב קרניצי 27 רמת גן ופרויקט תמ"א 38 ברחוב שיבת ציון 7 ראשל"צ (להלן "הפרויקטים") הינם פרויקטים שמבוצעים על ידי ו/או מי מטעמי.
אני מצהיר בזאת כי הפרויקטים הנ"ל אינם קשורים ומעולם לא היו קשורים בשום צורה שהיא ליפתח קפלן ת.ז. 035745314.

...

...

...
אני מצהיר בזאת כי אני האחראי הבלעדי כלפי כל דרישת תשלום הידועה לי ו/או שטרם נתקבלה עבור הפרויקטים הנ"ל מכל ספק שהוא אשר תופנה ליפתח קפלן ו/או לחברת ש.ק. אריאל השקעות בע"מ ו/או לחברת מועד ואריאל נדל"ן והשקעות בע"מ
, ואני האחראי לתשלומים המגיעים להם על עבודתם שביצעו עבורי.
אני מצהיר ומתחייב בזאת לשפות את יפתח קפלן ו/או את חברת ש.ק. אריאל השקעות בע"מ כנגד כל תביעה באם תוגש נגדו כזו ע"י מי מהספקים שלעיל ו/או מי מטעמם בכל סכום שיתבע בקשר לפרויקטים הנ"ל.
אני מצהיר כי זהו שמי וחתימתי ותוכן הצהרתי והתחייבותי אמת".

66.
הנתבע 3 אישר בעדותו, כי חתם על התצהירים וכי היה אחראי לתשלום שכרו של התובע (עמוד 44 שורות 1- 2; 13-14), ואף התייחס לתובע כמי שהועסק על ידו בפועל, כך:

"ת.
איזה התחייבויות כספיות? אני אחראי לזה שהוא יקבל משכורת. כל מי שאני מעסיק בפועל אני מתחייב לתת לו את המשכורת שלו".
(עמוד 44 שורות 13- 14).

חתימת הנתבע 3 על התצהירים האמורים, כמו גם עדותו כאמור, סותרת מכל וכל את טענותיו לפיהן הועסק באותה עת כעובד שכיר על ידי הנתבעת 2, ומצאנו את גרסתו בלתי מהימנה.

67.
נוסיף, כי מצאנו שהנתבע 3 פעל כלפי התובע בחוסר תום לב, תוך ידיעה ברורה שהוא לוקח על עצמו התחייבויות בעודו בהליכי פשיטת רגל (עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 5-32), וספק רב אם יוכל לעמוד בהן ולהבטיח את תשלום שכרו של התובע.

68.
אשר לנתבעת 1 יוער, למעלה מן הצורך, כי אף אם לא היינו מוצאים כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לנתבעת 1, ממילא בנסיבות העניין היה מקום להטיל עליה אחריות לזכויות התובע, כקבלן ראשי. בהקשר זה יפים הדברים שנקבעו בע"ע (ארצי) 1218/02
xue bin
– חברת א.דורי – חברת לעבודות הנדסיים בע"מ
(20.03.03), בזו הלשון:

"על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו על ידי חברת כוח-אדם, קבלן משנה או מעסיק במשותף. כך על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי קבלן המשנה המועסקים באתרי הבנייה שלו יקבלו את שכרם. אחריות המעסיק ואחריות הקבלן הראשי כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים יקבלו את שכרם".

69.
בפועל, שכרו של התובע שולם באופן חלקי ובאיחור, המחאה שהועברה לו על חשבון תשלום שכרו חוללה (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 2-16), וזכויותיו קופחו, כאשר אין חולק כי לא הופרשו עבור התובע הפרשות לפנסיה ולא שולמו עבורו כספים לרשויות המס.

70.
לאור כל האמור, מצאנו כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת 1, כמו גם בין התובע לבין הנתבע 3.

הנתבע 4
71.
הנתבע 4 הינו הבעלים של הנתבעת 1. התובע אינו טוען כי הועסק על ידי הנתבע 4 אישית, אלא כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבע 4, ולחייבו אישית בחיוביה.

72.
בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ –

negouse
(13.11.16), פורטה ההלכה בנוגע להרמת מסך ההתאגדות, כדלקמן:

"בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו. עם זאת בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...". דעתנו היא כי אין די בעובדות שעולות מפסק דינו של בית הדין האזורי כדי לנקוט בתרופה קיצונית זו... מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דווקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות..."
(פסקאות 16-18 לפסק הדין).

73.
בענייננו, לא מצאנו כי הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות. לא הובאו ראיות לכך שהנתבע 4 עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. כן, לא הובאו ראיות אשר למעורבותו ואחריותו על תחום העסקת העובדים בחברה, והתשלום לתובע. התובע העיד, כי פגש את הנתבע 4 פעמים בודדות באתר (עמוד 22 שורה 33), ולא הוכיח מעורבות ישירה שלו בתשלום זכויותיו או בהסדרת תנאי העבודה. מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 אינו ידוע, ולא הובאה ראשית ראיה לערבוב נכסי החברה עם נכסי הנתבע 4 או לנטילת סיכון כלכלי בלתי סביר על ידי החברה.

74.
בנסיבות אלה, לא הורם הנטל להוכחת הנסיבות החריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות, ונדחית התביעה נגד הנתבע 4.

הנתבע 5
75.
לא נטען, גם לא הוכח, כי הנתבע 5 היה מעורב אישית בקבלתו של התובע לעבודה, בקביעת תנאי העבודה, בפיקוח בפועל או בפיטורי התובע. מעורבותו של הנתבע 5 התבטאה בחתימה על הסכם ההעסקה בשם הנתבעת 2, ובתשלום חלק משכרו של התובע.

76.
לא הוכח כל קשר בין הנתבע 5 לפרויקט בו הועסק התובע, ולא מצאנו כי די בכך ששילם את השכר בחודש אוקטובר 2014 (נספח כ"ד לתצהיר התובע), כדי לבסס טענה בדבר יחסי עובד ומעביד עמו, לאור אי התקיימותם של חלק הארי של המבחנים בהתאם להלכת כפר רות.
77.
זו אף זו, התצהירים עליהם חתם הנתבע 3 מבהירים, כי מעורבותו של הנתבע 5 הייתה לבקשת הנתבע 3, והאחרון נטל על עצמו מפורשות את האחריות להעסקת התובע, לרבות לעניין התשלומים.

78.
אף התובע עצמו, בעדותו, העיד כי כלל לא ראה את הנתבע 5 כמעסיק, והפנייה אליו לתשלום השכר הייתה "ברירת מחדל", כלשונו:

"ש.
ראיון אצל מר יפתח קפלן במשרדו, היה?
ת.
לא. לא מכיר אותו בכלל. פתאום אמרו שיש לי חוזה חתום.
ש.
אתה לא חתמת את החוזה מול יפתח קפלן?
ת.
לא. הוסף שם השם של החברה שלו.
ש.
במעמד שבו אתה חתמת על ההסכם, מר יפתח קפלן היה נוכח?
ת.
הוא לא היה בכלל. זה היה ברירת מחדל מבחינתי".
(עמוד 22 שורות 26- 31).

79.
לאור האמור, נדחית התביעה נגד הנתבע 5.

זכויות התובע
פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע
80.
אין חולק, כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבע 3. התובע פוטר פעמיים, הפיטורים הראשונים במהלך העבודה, ולאחר מכן שב לעבודה, והפיטורים השניים בתום תקופת העבודה. כמו כן, אין חולק, כי לתובע לא נערך שימוע כדין טרם פיטוריו. התביעה מתייחסת לפיטוריו השניים של התובע בלבד. הנתבע 3 תיאר בעדותו את נסיבות פיטוריו של התובע כך:

"אני פיטרתי אותו בגלל מקרה שהיה בשטח, הוא חתם לטרקטור על הוצאת מכולות שלא היו בפועל, אני מתבייש להגיד שפה היה בעיה של גניבה רצינית באתר הזה ובגלל זה הוא פוטר. הוא פנה ליקי היזם וביקש מאוד להחזיר אותו, הוא זקוק לפרנסה והחזרנו אותו אבל זה לא צלח זה עוד פעם קרה ועוד פעם פוטר על ידי".
(עמוד 43 שורות 20 – 23).

לפיכך, לגרסת הנתבע 3 ניתן היה לפטר את התובע ללא הליך שימוע.

81.
התובע הכחיש את הטענות בדבר נסיבות פיטוריו, וטעם כי פוטר על רקע ויכוח בינו לבין הנתבע 3 (סעיפים 24 ו- 29 לתצהיר התובע).

82.
טענותיו החמורות של הנתבע 3, המטיחות בתובע האשמות שבפלילין, נטענו בעלמא ולא הוכחו בראיות. לא הובאו עדויות לתמוך בטענות, ולא הובאה כל ראיה אחרת המעידה על התנהגות לקויה של התובע. אף שבכתב ההגנה של הנתבעים 2 ו- 3 נטען כי הוגשה נגד התובע תביעה, לא הובאו פרטיה או כל ראיה אחרת לעצם הגשתה. הנתבע 3 אף לא טען כי הוגשה תלונה במשטרה בנוגע למעשים הפליליים שהוא מייחס לתובע, החמורים דיים לשיטתו כדי לפטרו לאלתר. יתרה מכך, התובע פוטר בעל פה, ללא מכתב פיטורים.

83.
בפסיקת בתי הדין נכתב רבות על חשיבותה של זכות השימוע, הנגזרת מזכות הטיעון. יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בעס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – פלאפון תקשורת בע"מ (07.01.13):

"מעמדה ותכליתה של זכות הטיעון נדונו בהרחבה בבית דין זה בעבר. כך נפסק, כי "זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" [
ע"ע (ארצי) 1027/01
ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003); וראו גם:
ע"ע (ארצי) 419/07
מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (מיום 3.11.2008)].
כן נקבע כי "ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה" [
ע"ע (ארצי) 355/99
לורה לינדר – ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע ל"ז 846 (2002) וראו גם:
ע"ע (ארצי) 610/07

בש"א 848/07
אלמונית – פלוני (מיום 5.1.2010)]. בהתייחס לתחולת זכות הטיעון הובהר בפסיקה כי "זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי"

[
ע"ע (ארצי) 415/06
דני מלכה – שופרסל בע"מ (מיום 15.7.2007)]".

84.
בענייננו, כאמור, אין מחלוקת
כי התובע פוטר לאלתר ללא כל שימוע, ללא מכתב פיטורים. בנסיבות אלה, ברי כי נפגעה זכותו הבסיסית של התובע להשמיע טענותיו, והוא זכאי לפיצוי בשל כך.

85.
אשר לשיעור הפיצוי, מבקש התובע פיצוי בגובה שלוש משכורות בסך 72,816 ₪. בנסיבות העניין, לאור תקופת העבודה הקצרה, והעובדה כי התובע מצא עבודה חדש לאחר כחודש ימים (סעיף 93 לכתב התביעה), מצאנו כי יש לפצות את התובע בפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בגובה משכורת אחת, בסך 24,272 ₪.

פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת
86.
כאמור, פוטר התובע לאלתר, ולא ניתנה לו הודעה מוקדמת כדין, בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. כן לא שולם לתובע פיצוי חלף הודעה מוקדמת.

87.
לפיכך, ובהתאם לתקופת העבודה,
זכאי התובע לפיצוי חלף הודעה מוקדמת בגובה שכר שישה ימי עבודה, בסך 6,620 ₪, בהתאם לחישוביו. יוער כי בסיכומי התובע המתוקנים נפלה טעות בהקשר זה, באשר כימת חישוביו לפי 14 יום, בעוד הוא זכאי ל-6 ימי הודעה מוקדמת, ואף ציין זאת.

שכר החודשים נובמבר-דצמבר 2014
88.
לטענת התובע, שכרו לחודשים נובמבר ודצמבר 2014, עד למועד פיטוריו, לא שולם לו. עוד טען התובע, כי לא הוצאו לו תלושי משכורת לחודשים נובמבר-דצמבר 2014. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2 ו- 3 נטען, כי השכר לחודשים אלה שולם במזומן, לאחר שהנתבעת 2 הוגבלה ולא היה באפשרותה לחתום על המחאות (סעיף 76 לכתב ההגנה). עם זאת, לא הובאה כל ראיה לתשלום השכר במזומן, ואף לא פורט מתי שולם השכר, כמה שולם ומי מסר לכאורה את הכספים לידי התובע.

89.
זו אף זו, לא הוצגו תלושי שכר לחודשים במחלוקת.

90.
לאור האמור, מצאנו את גרסת הנתבעים כבלתי מהימנה בהקשר זה. המדובר, שוב, בטענות בעלמא, שאינן מבוססות בכל ראיה. לפיכך, זכאי התובע לשכר עבודה לחודש נובמבר 2014 בסך 24,272 ₪ ולשכר עבור שני ימי עבודה בחודש דצמבר, בהתאם לחישוביו שלא נסתרו (סעיף 109.7 לסיכומים המתוקנים). בסך הכל זכאי התובע לשכר עבודה בסך 26,456 ₪.

91.
אשר לתביעה לפיצויי הלנה,
פסיקת פיצויי הלנה נתונה לשיקול דעתו של בית הדין, גם שעה שנדחית גרסת המעסיק ביחס לשכר עצמו. כך, נפסק בע"ע (ארצי) 647/07 חיים גפן - בתי מלון מאוחדים בעמ ואח'
(6.7.09), כי:
"נקודת המוצא המשפטית היא כי פסיקת פיצויי הלנה והפחתתם, נתונה לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה בשים לב לנסיבות המקרה הנדון".
וראו גם: ע"ע (ארצי) 300029/98 בית יעקב מכון למורות - מימון (29.11.2000).

92.
בנסיבות העניין, בהן מולן שכרו של התובע עד היום, בעוד שהנתבעים בוחרים להטיל זה על זה את האחריות להעסקתו, החלטנו לקצוב את הפיצוי בגין הלנת שכר, ולהעמידו על סך 25,000 ₪. סכום זה ישולם, יחד עם יתר סכומי התביעה, תוך 30 יום מיום שהנתבעים 1 ו- 3 יקבלו לידיהם את פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד, יהא התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר מלאים ממועד סיום עבודתו, 1.12.14, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

פיצוי בגין הפרשות לקרן ההשתלמות ולביטוח המנהלים
93.
אין חולק, כי לא הופרשו עבור התובע הפרשות לפנסיה, לתגמולים ולפיצויים, ולקרן השתלמות, אף שלאור אופי עבודתו ובהתאם להסכם עמו (סעיף 10) היה זכאי להפרשות בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין, ואף שחלקו בהפרשות נוכה משכרו (תלושי שכר- נספח כ' לתצהיר התובע). התובע אף צירף אישור מסוכנות הביטוח, לפיו לא הופרשו כלל כספים עבורו (נספח כא' לתצהירו). הסכומים שנוכו משכרו של התובע חושבו בהתאם לשכרו המלא.

94.
בכתב ההגנה של הנתבעים 2 ו- 3, הם אף הודו בזכאות התובע לפיצוי בשל כך, לטענתם בקיזוז נזקים ומפגעים להם גרם התובע, טענות שלא הוכחו ולו בראשית ראיה.

95.
לפיכך, זכאי התובע להשבת הסכומים שנוכו משכרו ולא הועברו ליעדם, ולפיצוי חלף ההפרשות, בהתאם לחישוביו, התואמים את הנתונים בתלושי השכר ולא נסתרו, כדלקמן:
א.
השבת הסכומים שנוכו מן השכר כהפרשות פנסיוניות, בסך 7,391 ₪
ב.
פיצוי חלף הפרשות המעסיק לביטוח מנהלים בסך 23,399 ₪.
ג.
השבת הסכומים שנוכו כהפרשות לקרן השתלמות בסך 3,695 ₪.
ד.
פיצוי חלף הפרשות המעסיק לקרן השתלמות בסך 11,086 ₪.

96.
הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 1.9.14 ועד ליום התשלום בפועל. בקשת התובע, כי חישובי ההצמדה והריבית יבוצעו לחלופין בהתאם לחישוב אקטוארי של הקרן או חברת הביטוח נדחית, לאחר שהתובע לא הגיש חוות דעת אקטוארית מטעמו בעניין או תחשיב מפורט.

97.
כן נדחית התביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשל היעדר ההפרשות, משלא הוכחו נזקים לא ממוניים חריגים שנגרמו לתובע, המצדיקים פסיקת פיצוי כספי, נוסף לפיצוי שנפסק עקב נסיבות הפיטורים.
לעניין פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני במקרים קיצוניים בלבד ראו, בין היתר: ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה – חן (3.11.08) (להלן: "פרשת חן").

פיצוי בגין היעדר ביטוח בגין אובדן כושר עבודה
98.
בתקופת עבודתו, לא בוטח התובע בביטוח אובדן כושר עבודה. עם זאת, לא נטען כי נגרם לתובע אובדן כושר כאמור, וממילא המדובר בביטוח, ולא בחסכון לא זכאי התובע.

99.
בנסיבות אלה, אין מקום לפצות את התובע בשל היעדר ההפרשות, והתביעה בהקשר זה נדחית.

פדיון ימי חופשה
100.
לטענת התובע, בסיום עבודתו עמדו לזכותו 12.2 ימי חופשה שלא נוצלו, ועל כן הוא זכאי לפדיון ימי חופשה בסך 13,460 ₪, בהתבסס על שכר חודשי בסך 24,272 ₪, ושכר יומי בסך 1,103 ₪ (סעיפים 116.4 – 116.5 לסיכומים המתוקנים).

101.
הנתבעים 2 ו-3 הכחישו בכתב הגנתם את זכאותו של התובע לפדיון ימי חופשה (סעיפים 93 -94 לכתב ההגנה), כשלטענתם התובע ניצל את כל ימי החופשה המגיעים לו. גם הנתבעים 1 ו-4 הכחישו בכתב הגנתם את זכאותו של התובע לימי חופשה (סעיף 77.3 לכתב הגנתם). עם זאת, לא הוצג פנקס חופשה או כל ראיה אחרת לניצול ימי חופשה. אף בתלושי השכר של התובע (נספח כ' לתצהירו) לא נרשם כל ניצול של ימי חופשה. משכך, לא הורם הנטל להוכיח כי התובע ניצל את ימי החופשה בתקופת העבודה.

102.
התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך 13,460 ₪.

החזר הוצאות דלק
103.
התובע צירף קבלות על הוצאותיו הנטענות בגין תדלוק הרכב שסופק לו על ידי הנתבע 3 (נספח כג' לתצהירו) ותובע בגין רכיב תביעה זה סך 3,187 ₪, סכום הכולל מס שולי בשיעור 45%. שתיים מהחשבוניות שצירף התובע הינן מחודש דצמבר 2014, לאחר סיום העסקת התובע. החשבוניות מתקופת העבודה מסתכמות בסך 1,362 ₪.

104.
הנתבעים 2 ו-3 טענו בכתב הגנתם כי שולמו לתובע מלוא הוצאות הדלק, כי לא ברור מדוע התובע הוסיף לחשבוניות סכום בגין מס, עוד נטען, כי התובע כלל לא פירט את נסיעותיו, לנסיעות פרטיות ונסיעות לצרכי עבודה, והתובע אינו זכאי להחזרי נסיעות אישיות.

105.
בהתאם להסכם העבודה של התובע (סעיף 8), יעמיד המעסיק לרשותו רכב, ויישא בכל ההוצאות הנדרשות לצורך מילוי תפקידו. התובע יהיה זכאי לעשות בו שימוש גם לנסיעות פרטיות. כן נקבע, כי לא יגולם מס ההכנסה בגין אחזקת הרכב.

106.
משהתובע הציג ראיות בגין רכישת דלק בתקופה בה עבד, ולא הובאה ראיה לסתור, או ראיה לפיה הסכומים הנתבעים גבוהים מאלה ששולמו בחודשים הקודמים, או בלתי סבירים, זכאי התובע להחזר הוצאות דלק בגין תקופת העבודה, בהתאם לחשבוניות. התובע אינו זכאי לגילום מס, בהתאם להסכם העבודה עמו.

107.
התובע זכאי להחזר הוצאות דלק בסך 1,362 ₪.

תמורה בגין עבודה בשעות נוספות
108.
התובע עותר לתשלום 60 שעות נוספות לחודש, לאור נטל ההוכחה המוטל על המעסיק, בהתאם לחוק הגנת השכר תשי"ח- 1958.

109.
הצדדים מסכימים, כי לא בוצע מעקב אחר שעות העבודה של התובע מדי יום. עם זאת, לעמדת הנתבעים התובע לא הועסק בשעות נוספות, מאחר שמדובר באתר שלא בוצעה בו עבודה לאחר השעה 16:00, שכן התגוררו דיירים בדירות בהן בוצעו העבודות. כן מפנים הנתבעים לסעיף 7 להסכם העסקתו של התובע, הקובע במפורש שהוא לא יהיה זכאי לתשלום נוסף עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות, ולא יחול עליו חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א – 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"), מאחר שעבודתו דורשת מידה מיוחדת של אמון אישי ותנאי עבודתו אינם מאפשרים פיקוח.

110.
אף שספק בלבנו אם תנאי עבודתו של התובע בפועל ענו על הגדרת החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה, ואם ניתן להוציאו מתחולת החוק, מצאנו כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

111.
אמנם, על הנתבעים לנהל רישום שעות עבודה, אולם טענתם כי שעות העבודה באתר מוגבלות לא זכו לתשובה מטעם התובע. בתצהירו של התובע הוא כלל אינו טוען שהועסק בשעות נוספות, ואינו מתייחס, ולו ברמז, להיקף שעות עבודתו.

112.
לאור זאת, נדחית התביעה לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות.

פיצוי בגין אובדן זכאות לדמי אבטלה
113.
לטענת התובע, נמנעה ממנו האפשרות לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, מאחר שהנתבעים לא הפרישו עבורו כספים כדין למוסד לביטוח הלאומי בתקופת העסקתו, מחודש אוגוסט 2014 ואילך.


114.
התובע טוען כי היה מובטל במשך חודש לאחר פיטוריו ועל כן, נמנעה ממנו האפשרות לקבל דמי אבטלה בסך של 7,988 ₪.

115.
הנתבעים מכחישים את זכאותו של התובע לקבלת הסכום האמור, כשלשיטתם התובע לא הוכיח תביעתו. לטענת הנתבעים 2-3 בכתב הגנתם, יש לדחות תביעתו אף בשל העובדה שלא צורפו על ידו תלושי משכורת המעידים כי עבד משך שנה שלמה טרם פנה כביכול בתביעה לדמי אבטלה.

116.
בהקשר זה הצדק עם הנתבעים. התובע לא טען, וברי כי לא הוכיח, שפנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה ועמד ביתר תנאי הזכאות לתשלום דמי אבטלה. לפיכך, אין מקום לפצות את התובע בגין הפסד דמי אבטלה, כנתבע על ידו.

כספים שלא הועברו לרשויות המס
117.
התובע תובע סך 46,467 ₪ בגין כספים שלא הועברו לטענתו כדין למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי בתקופת העסקתו.

118.
הנתבעים לא הכחישו כי לא הועברו חלק מהתשלומים לרשויות, כשלטענתם של הנתבעים 2- 3, לאור העובדה שחלה הדרדרות ביכולת הפירעון של הנתבעת 2 הופסקה העברת התשלומים כנדרש, ולאחר מכן הנתבעת 2 הגיעה להסדר פירעון של החובות שנצברו לחובתה (סעיף 21 לכתב ההגנה). ראיות לכך לא הוגשו.

119.
עוד נטען, כי התובע אינו קשור להליכים בין הנתבעת 2 לבין רשויות המדינה ומבחינת התובע, די לו שיציג את תלושי משכורתו לרשויות, בכדי שיצא ידי חובה. מכל מקום, כספים אלה לא אמורים להגיע לידי התובע, אלא לידי הרשויות.

120.
גם בהקשר זה, החלטנו שאין מקום לפסוק פיצוי לתובע. מדובר בכספים שייעודם רשויות המדינה והחובה לתשלום מוטלת על המעסיק ולא על התובע.

121.
התובע אינו טוען כי הופנתה אליו דרישה לתשלום מצד הרשויות, או כי נפגע כספית כתוצאה מכך שלא שולמו הכספים לרשויות במועד.
122.
על כן, דין רכיב תביעה זה להידחות.

פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה ונזקים נוספים
123.
התובע עתר לתשלום 50,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה מצד הנתבעים, לאור הפרתם של חוקי המגן וחוקים נוספים. עוד מבקש התובע פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין אובדן יכולת השתכרות ונזקים ישירים ועקיפים.

124.
התנאים לפסיקת פיצויים בגין עילה נזיקית של הפרת חובה חקוקה, בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], פורטו בע"ע (ארצי) 23018-05-12 תדיר-גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ - רימס אינטרנשיונל בע"מ כדלקמן:

"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו".
מהאמור עולה כי לעוולת הפרת חובה חקוקה שישה
יסודות. חובה המוטלת על מזיק מכח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה; ההפרה גרמה לניזוק נזק; הנזק הוא מהסוג שאליו התכוון החיקוק; החיקוק לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין (ראו ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003))".

125.
אף שמדובר בעילה נזיקית, לבית הדין לעבודה נתונה סמכות עניינית לדון בתביעה של הפרת חובה חקוקה בקשר עם סכסוך עבודה, בהתאם לסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

126.
עם זאת, בענייננו לא מצאנו כי יש לפסוק לתובע פיצוי נוסף בהתבסס על עילה זו, או בשל אובדן יכולת השתכרות ונזקים נטענים נוספים. התובע לא פירט מהם סעיפי החוק שהופרו על ידי הנתבעים, לשיטתו, אלא הפנה באופן כללי לחוקי מגן ולרכיבים שנתבעו בתביעה. אף אם היה התובע מפנה לסעיפי חוק ספציפיים שהופרו, הרי שלא הוכיח כי נגרם לו נזק בגין עצם ההפרה ולא כימת את הנזק, ולפיכך אינו זכאי לפיצוי. התובע כלל לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים נוספים, מעבר לאלה שנתבעו בפירוט וכומתו בתביעתו.

127.
מעבר לכך נאמר, כי לעמדתנו, ככלל, שעה שכל רכיבי התביעה של התובע מוכרעים לגופם, אין מקום לפסוק פיצוי כללי נוסף בגין הפרת חובה חקוקה או בגין נזקים כלליים.

128.
התביעה בהקשר זה נדחית. אין מקום לפסיקת פיצויים נוספים, מעבר לאלה שנפסקו.

סיכום
129.
לאור כל האמור, מתקבלת התביעה ברובה. הנתבעים 1 ו-3 ישלמו לתובע, יחד ולחוד, את הסכומים הבאים:
א.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע, בסך 24,272 ₪.
ב.
פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 6,620 ₪.
ג.
שכר עבור החודשים נובמבר ודצמבר 2014 בסך 26,456 ₪, ופיצויי הלנת שכר בסך 25,000 ₪ בגינו.
ד.
השבת הסכומים שנוכו משכר התובע כהפרשות פנסיוניות, בסך 7,391 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 1.9.14 ועד ליום התשלום בפועל.
ה.
פיצוי חלף הפרשות המעסיק לביטוח מנהלים בסך 23,399 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 1.9.14 ועד ליום התשלום בפועל.
ו.
השבת הסכומים שנוכו משכר התובע כהפרשות לקרן השתלמות בסך 3,695 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 1.9.14 ועד ליום התשלום בפועל.
ז.
פיצוי חלף הפרשות המעסיק לקרן השתלמות בסך 11,086 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 1.9.14 ועד ליום התשלום בפועל.
ח.
פדיון חופשה שנתית בסך 13,460 ₪.
ט.
החזר הוצאות דלק בסך 1,362 ₪.

130.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום שהנתבעים 1 ו-3 יקבלו לידיהם

פסק דין
זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.12.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל, למעט הסכומים הנקובים בס"ק ה-ז לעיל.


131.
התביעה נגד הנתבעים 4 ו- 5 נדחית.

132.
התובע יישא בהוצאות הנתבע 5 בסך 5,000 ₪. לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותו של הנתבע 4, אף שדחינו את התביעה האישית נגדו, מאחר ששימש כמנהל הנתבעת 1, אשר העסיקה את התובע בתקופה נשוא התביעה וככזה לא פעל להבטחת תשלום זכויותיו של התובע. כמו כן, הנתבע 4 התגונן יחד עם הנתבעת 1 , ולא נדרש לשכור שירותים משפטיים נפרדים.

133.
בנסיבות העניין, לאור הפגיעה הממושכת בזכויותיו היסודיות של התובע מכוח משפט העבודה, יישא כל אחד מן הנתבעים 1 ו- 3 בשכ"ט עו"ד התובע בסך 7,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, ולא, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.


ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ז, (22 יוני 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









גב' שוש ברוך,
נציגת ציבור עובדים

חופית גרשון-יזרעאלי
, שופטת- אב"ד

מר משה רוזנבלום,
נציג ציבור מעסיקים







סעש בית דין אזורי לעבודה 16195-03/15 דניאל שמיר נ' א. ד. (אשר זגורי) עבודות בנין בע"מ, מועד ואריאל נדל"ן והשקעות בע"מ, אבי חסון ואח' (פורסם ב-ֽ 22/06/2017)